IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


9 עמודים V  < 1 2 3 4 > »   
Reply to this topicStart new topic
> נארוטו פאן פיק: האיזון של אוסמרו
Dr_Ellert
הודעה 18.12.2012, 23:00
הודעה #21


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



תודה רבה לתגובות (גם אם הכמות דלה), הבנתי שרמת הנוכחות בפורום (במיוחד בכתיבה) לא בשיעורי גדילה, ולכן אני מעריך כל דעה לסירוגיה smile.gif
חלק נוסף מהפאן פיק רחב היריעה (שזה עתה בשלבי הסיום של כתיבתו, וכאן בפורום בשלביו הראשונים):

חלק 8: חבר ילדות

שני חברי האקצוקי, קמורי וליים, היו בחדר עשוי עץ, יחסית בינוני בגודלו. הם היו במלון בעיר סחר מקומית בארץ האש. ליים היה במיטתו, שקוע בשינה עמוקה. קמורי, לעומתו, חלתה בנדודי שינה קשים, ולא הסתגלה לחדר או למקום בו היו. אחריי שהתהפכה במיטה כמה פעמים, היא החליטה לנסות להגביר את עייפותה. היא התיישבה על מיטתה, ומיד הושיטה את ידה אל מעילה, שהיה תלוי לא רחוק ממנה על תלי עץ זול. לאחר שהתלבשה, היא צעדה בשקט ככל שיכלה, והסיתה את דלת החדר ללא רחש, ככל שיכלה.
היא ירדה למטה, היכן שהטרקלין המרכזי היה. אל מול חדר הקבלה, נפתח חדר רחב וגדול, מלא בשולחנות וכסאות נוחים, כשבקצהו השני בר משקאות חריפים. היא דאגה מעט בגלל מראהּ, אך השתדלה שלא להפגין חוסר ביטחון. היא החליטה להתיישב על הבר, והזמינה משקה שיכר ידוע. תוך שהיא יושבת, היא נתנה ללחייה לשקוע בכרית כף-ידה, והרהרה על פעולותיה הבאות. לחטוף את הג'ינצ'וריקי... במיוחד תחת הנסיבות שהייתה בהן כעת, נראה מאוד לא במקום. אם מבקשים ממנה ומליים לעשות עבודה שאינה מודיעינית, כנראה שקרה משהו קריטי, או שטובי עדיין לא בוטח לחלוטין בסאסוקה.
בזמן שהיא מהרהרת על נושאים אלו, היא שמעה קול מוכר, שלא שמעהו יובלות. אדם נופף אליה בידו, וחייך. "קמורי!" הוא קרא בקול רם. היא הציצה, ובאמת זיהתה אותו. הוא היה אדם שהכירה לפני שנים, לפני שנהפכה לסוכנת אנבו מכפר המעיין הנסתר. "קמורי, זה אני, רָאמוּ!" הוא קרא באושר. "לא ראיתי אותך שנים... בואי הנה, שלא אצטרך לצעוק!"
מה שחסר לי זה שהוא גם יצעק על הנוכחות שלי כאן... היא התמרמרה בראשה, ולאחר שקיבלה את המשקה מהבר, היא שילמה והתקרבה לשולחן הפינתי בו ישב ראמו. היא התיישבה לנגדו, ולגמה בעדינות מהמשקה. "ראמו... אתה לא מזהה?" שאלה אותו.
"לא מזהה מה?"
היא לחשה. "הם משרתים אותי במלון כי הם מפחדים ממני."
"את לא כזאת מפחידה. טוב, את יכולה להיות כשאת רוצה, אבל-"
"אקצוקי" לחשה עוד יותר. "אני מהאויבים. ארגון הטרור. המעיל..."
"אוי באמת!" הוא חייך וצחק. "אל תבלבלי אותי עם שינובים, אני מזמן נטשתי את דרכי הנינג'ה."
"מה?..." היא הייתה בטוחה שהוא היה המצטיין בכיתתו. "אז... מה? מה זאת אומרת? אז אתה נינג'ה עריק?"
הוא צחק. "הגעתי להסכמה עם חברי הכפר. הם שתלו בי מן חותמת, במידה ואני עושה שטויות, הם מנטרלים אותי."
"למה הסכמת לזה?"
"זה לא חשוב, אבל אם זה כזה משנה לך, אני פשוט רציתי להפסיק להיות נינג'ה."
"למה אתה כאן? יהרגו אותך אם ידעו שאתה מדבר איתי ו..."
"שיהרגו!" הוא חייך, ולגם מבקבוק סאקה שנח על שולחנו כבר זמן מה. "כולנו מתים בסוף. מה הטעם להתכחש לזה? החיים שלי היו בזבל מההתחלה, ועכשיו אמנם הם טיפה יותר טובים, אבל לא אכפת לי. באמת. רק לראות את פנייך גרם לי להבין כמה התגעגעתי לכפר ולחבריי שם."
היא חייכה חצי חיוך, ולגמה עוד ממשקה. "אתה לוקח הכול יותר מדיי בקלות, בסוף באמת תמות."
"אחריי מה שעברתי, ואני בטוח במיוחד אחריי מה שאת עברת, קמורי, זאת הדאגה האחרונה."
"אתה לא מבין כמה שאתה מתוזמן נכון, ראמו..." קמורי התביישה, וליטפה את מגן הראש שלה בעדינות. "אני צריכה מישהו לדבר אתו, מישהו שמכיר אותי. אבל מה שאני מספרת לך, אתה תמות לפני שאתה שופך את זה, שיהיה ברור!"
"כמובן! אני רוצה לראות את החלאות האלו מהעלה או הענן מנסים לסחוט אותי!"
"תקשיב... הארגון שלנו נמצא תחת לחץ כבר הרבה זמן... לא מספיק שכוחות השינובי המאוחדים מנסים ללכוד אותנו, אז גם יש איזה נינג'ה זקן ופסיכופת שמנסה לרצוח אותנו, ואני מפחדת שהיום עוד יגיע והוא באמת יעשה את זה. אם זה לא מספיק, ראש הארגון שלנו הוא פשוט דפוק במוח ואנוכי, אכפת לו רק מעצמו. הוא רק רוצה את הנקמה הילדותית שלו בעלה הנסתר, ו... ו..."
"ו?..."
קמורי החלה להתייפח. היא השתדלה שלא להביע רגש, אך היא לא הייתה יכולה לשלוט בעצמה. היא השפילה את מבטה כדי שראמו לא יראה את עיניה, והסתירה את ראשה בין ידיה. "אני תקועה ביניהם... השותף שלי פעם העריץ אותי והיום הוא רוצה לתקוע לי סכין בגב, ו... ו... אני כל כך בודדה... אפילו באנבו היו לי חברים..."
"קמורי..." ראמו הושיט לה את ידו. כאשר היא הציצה אליו, אפשר היה לראות כיצד פרצופה היה ספוג בדמעות. היא התרכזה בכף ידו. "זה בסדר קמורי, זה בסדר... מלחמה זה לא עסק קל. למה את חושבת שברחתי? למה את חושבת שהסכמתי לזה? שנאתי את החיים האלו. הכול היה מזויף, אין אדם שאפשר לבטוח בו. אני לא אשקר, גם היום אני לא מסוגל לבטוח באף אחד, אבל כשאני רואה אותך בוכה ככה... זה פשוט מחמיץ את לבי."
היא הרימה את ראשה, ומחתה את דמעותיה בשרוולה. "אני מצטערת..." היא לחשה, "אחד החוקים הראשונים שמלמדים אותך כשינובי, הוא חוק 25: לשינובי אסור להפגין רגש..."
הוא צחק מעט פחות הפעם. "חיי הנינג'ה... אנחנו עדיין בני-אדם!" הוא שילב את ידיו. "בתור שינובי רגש נחשב לנקודת חולשה. בקרב, אני מסכים, אבל בחיים האמתיים? החיים הם קרב מסוג אחר, קמורי, אל תתני לחוקי השינובי להכתיב את מה שאת חושבת ואוכלת!"
היא הייתה מופתעת. היא לא ציפתה שיגיד לה דבר כזה. "תודה... תודה ראמו..." היא הזדקפה בכיסאה, והתמתחה. "אבל זה לא הכול."
"מה קרה?"
"אתה מבין... אני חוששת... אני חוששת שפיתחתי רגשות כלפי אחד מחברי הארגון. אני ממש מעריצה אותו, כי הוא ממש מחזיק אותנו. בלעדיו המנהיג האנוכי שלנו היה מת ממזמן. עכשיו הוא נפגע, ואני היחידה שבאמת יכולה לטפל בפצעים שלו. המנהיג האנוכי שלנו לא מאפשר לי, ולכן אני ממש עצובה ולא מוצאת מנוח..." היא שוב נשרה ממקומה, והטיחה את ראשה בין ידיה. "זה אבוד. זה רק עניין של זמן."
"את אוהבת את הבחור הזה?"
"את המנהיג שלנו? כל הבחורות אוהבות אותו אבל אני לא סובלת אותו, הוא סתם נפוח-"
"לא הוא. הבחור הפצוע."
"כן... אני חושבת. יש לי רגשות, זה מורכב."
"רגשות זה דבר פשוט" הוא לקח דף נייר, וקשקש עליו. "את צריכה ללכת בעקבות הלב שלך. כך הגעת לאקצוקי, כך החלטת לברוח מהאנבו... את חייבת להמשיך להקשיב לו, לא לעצור כאן."
"מה אתה אומר בעצם?..."
"תגידי לו את האמת. תלכי לבחור הפצוע. תגידי לו שיש לך רגשות אליו."
"אם ידעו על זה אני אמות! סאסוקה- זאת אומרת, המנהיג שלנו יחשמל אותי למוות!"
"רואים שהמנהיג שלך אף פעם לא זיין" הוא צחק והושיט לה את הקשקוש. היה זה סמיילי חייכני. "אם המנהיג שלך היה מזיין הוא לא היה מתנהג כמו פוץ. את רוצה את חוות דעתי? תלכי אל הבחור הפצוע ותגידי לו את מה שיש לך על הלב. אם הוא יסכים- מה טוב. אם הוא ייתן לך תשובה לא טובה, יצאת מזה בזול. זאת סיטואציית ווין-ווין. מה דעתך?"
"יש בזה משהו..." היא התיישרה, ומשכה בשיערה. "ואני חושבת שקיבלתי ביטחון להציע משהו. ראמו, תודה רבה..." היא חייכה, כפי שלא חייכה מהרגע שהתגייסה לאקצוקי. "איך זה שאין לך חברה? אדם כמוך, הייתי יכולה להישבע עוד כשהיינו קטנים שכל הבנות רצו ו..."
"הייתה לי חברה, היא הייתה דומה לך. אותן עיניים. אבל אז נינג'ות מהכפר הנסתר של הגשם הרגו אותה במשימה" הוא התמתח במקומו. "זה קרה לפני חמש שנים. אני מתגעגע אליה עד היום..." הוא הביט באושר בקמורי, "מי יודע, אולי כשאמות אתאחד אתה בעולם הבא? זה יהיה נחמד, לא? להתאחד אתה? לנשק אותה שוב..." הוא התבונן בחלל החדר, "היה לך חבר, קמורי?"
"לא... כשהייתי באנבו ניסו לקטול אותנו מרגשות."
"חבל!" הוא חייך. "אהבה זה הדבר הכי טוב שיש. החיים הם לא אותו הדבר בלי זה. זה נותן לך ביטחון ואנרגיה לסובב את הגלגל שאנחנו חיים בו, את יודעת? זה למה אני כאן היום. קיוויתי אולי שהמזל ישחק לי."
"מצטערת אם המזל לא-"
"להיפך!" הוא נראה אף יותר מאושר. "אין דבר יותר טוב מאהבה, מאשר חבר ילדות ישן!" הוא הביט בה ישירות. "בזכותך הערב הזה נהייה הרבה יותר טוב!"
"ולא מפריע לך שאני מהחבר'ה הרעים? באמת? אנחנו פגענו באנשים, ו..."
"למה, כי המעיין הנסתר, ביתנו, היו יותר טובים? אנחנו לא פגענו באנשים? והעלה הנסתר הגדולים, לא פגעו באנשים? או האבן לא פגעו? קמורי, הכול זה עניין של פרספקטיבה. כל הנינג'ות אנוכיות ומגעילות. רק בזכות אנשים כמוני וכמוך, שלנינג'ות האנוכיות והמגעילות יש בכלל על מה להילחם..." הוא חיפש בתיקו דבר מה, ולבסוף, שלף אותו והושיט אותו לקמורי. "רציתי לתת את זה לדייט שלי, אבל את הגעת קודם, למזלך." היה זה צבעוני אדמדם. "תתעודדי. את לא בודדה בעולם, תמיד יהיה שם מישהו בשבילך. תמיד. את רק צריכה למצוא אותו. רעים... טובים... ילדים מדברים ככה. בעולם האמתי כולם פשוט מנסים להסתדר, את יודעת? תני לזה צ'אנס" הוא קם מעל כסאו. "אני צריך ללכת לישון, קמורי. אל תשכחי שיש לך חיוך יפה, בסדר? תראי איך המנהיג הטיפש שלך מקנא בו!" הוא נופף לה לשלום, והתרחק מהשולחן. היא נופפה חזרה ולחשה להתראות, תוך שהיא בוחנת את הצבעוני. עלי כותרתו היו רכים וטריים, הוא נקטף רק היום. היא נזכרה בימים שמחים יותר, שלא הייתה צריכה להתעסק עם נינג'ות מרושעות... כשמחשבותיה לא איימו עליה.
"פרח נחמד!" הגיח זטסו מבעד לכיסא. היא נבהלה, ומיד דחקה את עצמה אחורה. "זטסו..." נאנחה. "מה קרה?"
היה זה זטסו הלבן. "סאסוקה הצליח להימלט, והוא רוצה לארגן ישיבה."
"למה הוא לא מדבר אלינו טלפתית?"
"את תדעי בבוא הזמן. קחי את ליים המפונק הזה, ותמצאו מקום מרוחק. חדשות מרעישות. זה לטובתך."
"קיבלתי" היא אישרה, וקמה מעל כסאה. "אני אעיר אותו, אתה יכול ללכת לקרוא לשאר."
זטסו נשאב חזרה לתוך הכיסא, וקמורי דאגה לעשות כפי שצוותה.

הייתה זו אותה מערה חשוכה. על עשר במות במעגל, ישבו כרגע שבעה חברי אקצוקי. טובי לא היה נמצא, וגם לא שיקמרו ואומו. כל הנוכחים היו הקרנות רוחניות, וקולם היה נשמע מקוטע וצורם, כבהקלטה במיקרופון זול. סאסוקה ישב על הבימה הגבוהה, וחרץ את עיניו בכולם. הוא בחן אותם במבט דרשני, ולאחר מכן החל בנאומו הקטן.
"הסיבה שזימנתי אתכם-"
"כדאי באמת שתהייה טובה!" התלונן ליים. "הייתי באמצע השינה ו-"
"ליים!" התרגזה קמורי. "אני לא אתן לך הזדמנות נוספת. בפעם הבאה שאתה מתחצף, אני..."
"קמורי" השתיק אותה סאסוקה. "אין זמן לבזבז. ליים, אני אבקש מזטסו לאכול אותך חי. כולנו כאן מלבד הפצועים וטובי?"
"איפה טובי באמת?" שאל סויגטסו. "בדרך כלל הוא שונא לפספס ישיבות. שיקרת לו שוב סאסוקה?"
"טובי מת" סאסוקה הכריז. רובם שמרו על איפוק, מלבד ליים. "מה?!" שאל בתדהמה. "אין מצב! טובי היה, כאילו, בן אלמוות, לא? חשבתי ששום דבר לא יכול להרוג אותו! הוא לא היה אמור להיות איזה ישות בלתי מנוצחת שרוצה להשמיד את העולם או משהו?"
"הכול אפשרי. מי שהרג אותו זה אוסמרו."
עתה כולם התפעלו. סויגטסו ליטף את סנטרו. "אתה לא אומר..." הוא מלמל. "אוסמרו? חשבתי שטובי יותר חזק ממנו."
"גם אני" סאסוקה צמצם את עיניו, והתרכז בקמורי. "ואם זה לא מספיק, התיאוריה של קמורי הוכחה כנכונה- הוא משתף פעולה עם הג'ינצ'וריקי נארוטו."
"סאסוקה, אולי כדאי שנשתף אתו פעולה גם?" שאל ג'וגו. "אם הוא מסוכן כל כך-"
"הסיבה שטובי מת" סאסוקה הבהיר, "היא בגלל שהוא ניסה לעשות את מה שאתה מציע, ג'וגו. הוא חשב שהוא יכול לדבר אתו. הדיבור הקצר הזה נתן לי חלון הזדמנות לברוח, וזהו."
"אז מה עכשיו?" שאל סויגטסו. "אנחנו ננסה להתנקש בו?"
"זה רעיון רע" התעקשה קמורי. "טובי היה אוכל את כולנו בכיף. אם אוסמרו הביס אותו... אנחנו לא שווי ערך נגדו. סאסוקה, אני מבקשת רשות למשימה."
"מה את רוצה, קמורי?"
"שלח את סויגטסו וג'וגו לחטיפה. אני וליים מתפקדים כצוות המודיעין, זוכר? הג'ינצ'וריקי עשוי לנצח."
"אשליה תעבוד עליו הכי טוב" הסביר סאסוקה. "זה למה ניסיתי ללכוד אותו בעצמי, אבל גמרתי כשאוסמרו ניסה להרוג אותי."
"אני חייבת לטפל בשיקמרו" היא החליטה להגיד את שעל לבה.
"למה? מה זה משנה?"
"סויגטסו וג'וגו עוד יגרמו למותו. תן להם לעשות את משימת החטיפה, ולי לטפל בפצועים."
סאסוקה נאנח. "אתם יכולים לעמוד בזה?" שאל את סויגטסו וג'וגו. הם הנהנו.
"אנחנו יכולים להחזיק אותו עד שתשמש בגנג'וטסו, סאסוקה" הבהיר סויגטסו. "צוות העיכוב, לא?"
מנהיג החבורה הרהר על כך לרגע. "יש סיכון מאוד גבוה שאוסמרו ימצא אותנו. כמה זמן ייקח לך לטפל בפצעים של שיקמרו, קמורי?"
"אני לא יכולה להבטיח משום שאינני נינג'ת רפואה, אבל יש לי ידע בסיסי. אני יכולה לדאוג שבעוד שבוע הוא יחזור לתפקד."
"מצוין, זה מה שאני צריך" סאסוקה חזר להביט בסויגטסו. "תתקדמו לכיוון המפקדה. עוד היום נארוטו ושאר השינובי חוזרים לשם. קמורי, את חוזרת למטה המערבי ומטפלת בשיקמרו. ליים, זה כלל אותך. אם תנסה לעשות שטויות, אני אפקד על זטסו לאכול אותך."
"אני מאוד רעב..." זטסו צחקק, וליים איבד את תאבונו.
"מובן, סאסוקה" ליים הפגין רצינות.
"מצוין. זטסו, מעכשיו אתה מתפקד שוב כיחידת המודיעין החדשה שלנו. תמתינו להודעה חדשה."
"ברור" כולם אישרו אותו, והקרנותיהם הרוחניות נעלמו מהמערה.

הבוקר הפציע. השמש הכתימה את השמיים התכולים והקודרים בצבעי כתום וזהב, שאפילו בנואשים ביותר הייתה מעוררת תקווה. קרני השמש חדרו לחדרו של נארוטו, וצבעו אותו בכתום בוהק. בניגוד למצופה, נארוטו לא היה במיטתו. התיק שלו כבר היה ארוז ומוכן, וכך גם הוא עצמו. הבית שלו נצנץ והבריק, כפי שהיה נוהג לפני שהיה יוצא למשימות ולמסעות. "נתראה בקרוב... אני מקווה" חייך, והתבונן בתמונה של צוות שבע בפעם האחרונה להיום. "סאסוקה... יבוא היום" הוא הסתפק בזה, ופנה לצאת מחדרו. הוא לקח את הזמן, כשנתן עוד מבטים אחרונים בדירתו הקטנה. "כל כך הרבה עבר... אני מקווה שגם הרבה יעבור" הוא רק סיכם, ויצא מחדרו.

כשהגיע לשער, הוא היה מופתע לגלות שכולם חיכו לו כבר. לאור היער הכהה והשחור, ביחס לקו האופק המפציע והכתמתם, חבריו שהגיעו במפתיע יום קודם כבר היו מוכנים לתזוזה. "פעם ראשונה שאתה מגיע בזמן, נארוטו!" קראה אליו אינו. הוא התקרב אל כל הנוכחים: נג'י והינטה, צ'וג'י, אינו, רוק-לי, קיבה, שינו, טנטן ושיזונה. הפעם שיזונה הייתה זאת שדיברה. "כולם מוכנים?" היא שאלה.
כולם הנהנו, בייחוד נארוטו, שהתקדם. "יופי, בזמן הזה נוכל להספיק להגיע חזרה למפקדה. נארוטו, משום שאתה בתנועה, יש חשד שהאקצוקי ינסו לתקוף."
"אני חושב שלא..." הוא התקרב לשיזונה. היא נראתה כמפקפקת בדבריו.
"למה?"
"הם מפחדים מאוסמרו. סאסוקה חושב שאנחנו משתפים אתו פעולה. אני לא חושב שהם יתקפו."
"מובן..." שיזונה הנהנה. "אבל אל תתנו לזה להתקיל אתכם! עדיין האקצוקי עלולים לתקוף. אנחנו חלק מכוחות השינובי, ולא העלה הנסתר יותר!"
הם כולם הסכימו, אך עדיין נראו רק כאילו שהתעוררו משנתם. "אחריי!" הכריזה, ונתנה לשינובי הצעירים לעקוב אחריה. נארוטו נשא את עיניו בפעם האחרונה לכפר, מחשש שאולי שוב לא יראה אותה למשך הרבה זמן. הוא חשב על הדברים שהאקו אמר, והתמונה... הוא מתגעגע לצוות שבע הישן, ומעבר לכך, הוא מתגעגע לחברות שבנה עם סאסקה.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 19.12.2012, 00:58
הודעה #22


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



הפרק היה יפה והאמת שאחרי הפרק של היום קצת עצוב אבל אני שמח לראות חברים ישנים חדשים(טוב נחזור לסיפור) העלילה מתקדמת בצורה טובה לא מהר מידי ולא לאט מידי רמת הכתיבה לפי דעתי משתפרת(מצטער אבל לא יכול לעזור בפסיקים לא מבין בזה) ואם אני לא טועה הוא אפילו ארוך יותר שזה אישית אותי משמח וכמו תמיד אני מחכה לפרק הבא


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 20.12.2012, 16:31
הודעה #23


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



חברים לפורום וקוראים נכבדים, אני מניח שהעלאת תמונות (גם אם הן קשורות לפאן-פיק) צריכות להיות בפורום יצירה ואומנות, אבל אני מרגיש שיותר נכון להעלות אותן כאן.
הנה שני ציורים נחמדים שהכנתי, במסגרת של "תעודת שינובי" שכזו.

ליים

שם: ליים (ライム)
ת. לידה: יוני 9, השנה השלושים ושתיים להוקאגה השלישי.
מין: זכר.
גיל: 15
גוף אחראי: אקצוקי
שבט מקורי: לא ידוע
דרגה רשמית: צ'ונין
בוגר אקדמיה בגיל: 10
אלמנט: אוויר
תחביבים: מפונק, מתנשא, אוהב להתחרות ולהתגרות באנשים, ואוהב לימונדה.
ג'וטסו:
• קגה-בונשין (כפילי צללים) (影分身の術)
• טכניקת אלף האגרופים (千拳の術)
• טכניקת אלף הבעיטות (千蹴りの術)
• טכניקת ההד (反響の術)
• טכניקת רוח (風遁・): טורנאדו (竜巻), טורנאדו מתפצל (分割竜巻), נשיפת צפריר (北の一撃), כפיל רוח (風分身), התפרצות לחץ רוח (風圧放出), זינוק רוח (風の飛躍), דרקון רוח (風竜), שאגת רוח (風切り).
• טכניקת כף היד המיסתורית (掌仙術)
כלים: קונאי, שוריקנים.
מראה:
ספוילר:



קמורי

שם: קמורי שיטונו (烟嫉妬の)
ת. לידה: ינואר 19, השנה ה-26 להוקאגה השלישי.
מין: נקבה
גיל: 21
גוף אחראי: אקצוקי
שבט מקורי: שיטונו
דרגה רשמית: אנבו
בוגר אקדמיה בגיל: 12
אלמנט: יין-יאנג
תחביבים: אוהבת את שיקמרו, אוהבת אומנות, אוהבת לקרוא.
ג'וטסו:
• גנג'וטסו (幻術・): בסיסי, רבדים (水準), רב-כיסוי (多鋳造), מטרה מרוחקת (遠隔ターゲット), חדירת חלומות (侵略の夢), מגילת מחשבות (思考の巻物), ניתוק נפש (魂の切断).
• אדמה (土遁・): מקלט (安全), גל אדמה (地球波), מכסה סלעי (岩の避難), חומת אדמה (土流壁).
מראה:
ספוילר:




נ.ב!

אתם יכולים להגיב גם בדיבורים כלליים על הדמויות, על העלילה, אני אשמח לדעת מה אתם חושבים לא רק מבחינת כתיבה ודקדוק. אם אתם קוראים ונהנים מהסיפור, אני אשמח לשמוע את דעותיכם השונות smile.gif

הודעה זו נערכה על ידי Dr_Ellert: 20.12.2012, 16:33


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 23.12.2012, 03:21
הודעה #24


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



עכשיו כשסיימתי לכתוב את אוסמרו גאידן (לפחות את השני שליש שלו, וזה מייגע T_T) אני מציג בפניכם חלק נוסף מהסיפור, שנכתב מזמן אבל עכשיו מצאתי זמן להעלות אותו.
הפתיחה של מגילה 5, אני מציג בפניכם את חלק 9:

פתיחה 5:

זוהי השנה ה-65 לחמשת הארצות המובילות. לפני שנה תמימה, עולמם של השינובי הספיק להזדעזע דיו. אירועים רבים וקשים עברו על כלל הכפרים הנסתרים, כאשר בכולם עוברים שני חוטי שני בולטים: נארוטו, והאקצוקי.
לאחר שכל האירועים הוצתו, לא הותרה ברירה ומלחמה פרצה. בניגוד למצופה, המלחמה אינה בין האומות השונות. להיפך, האומות התאחדו בצוותא לכדי "שינובי": המכנה המשותף לכולם. אם כך, מי האויב? כוחות האקצוקי, ארגון טרור חשאי ונסתר אשר מתקיים בכל רחבי הארצות, במטרה להפילן. הוא משתמש בג'וטסוים אסורים מכל הסוגים, רק על מנת לממש את מטרותיו האישיות.
לאחר שסאסוקה ברח הוא יישם ישיבה בה הכריז על מותו של טובי. במקביל, גם כלל מפקדי כוחות השינובי המאוחדים זומנו לדיון בנוגע למותו של טובי. נארוטו מקבל חיזיון לילה מהאקו המת, שמודיע לו שינצח בקרב נגד סאסוקה. באותו זמן, חברת האקצוקי קמורי משכנעת את סאסוקה שיוותר על המשימה שנתן לה, ושתוכל להתפנות לטפל בשיקמרו הפצוע. מאז, עברו מספר ימים, ורגעי האמת הגיעו.

חלק 9: מי זה אוסמרו?

נארוטו היה על ספינה, יחד עם שאר חבריו לעלה הנסתר ושיזונה. הספינה הקטנה שבה שטו לעבר המפקדה, התנדנדה להישברות הגלים על בטנה. הרוח נשבה ושרקה מבעד למפרשיה הלבנים עשויי הבד הישן, והפיצו באוויר המלוח את ניחוחם המעופש. גם אם לא אחד לא היה נינג'ה מיומן, ניתן היה לשמוע את רצפת הסיפון חורקת לצעדי עובר אורח. נארוטו היה יכול להישבע שלא ישן בימים האחרונים, רק בזכות שריקת הרוח מבעד לחריצים הצרים שהפרידו בין הקומה בה ישן לבין הסיפון. אם היה דבר אחד שלא התגעגע אליו בכל המסעות שלו, היו הנדודים המרגיזים על הספינה.
בשעה הלילית הזו, נארוטו מצא את עצמו שוב מתקשה לישון. הוא החליט הפעם לנסות לנקות את ראשו, ולצאת החוצה. הוא התיישב על ערסלו, שפשף את עיניו שהצליחו מעט להקרים, ונעמד. לאחר שווידא שכולם רדומים, הוא לקח את השמיכה והתכסה בה, תוך שהוא הולך בחרש החוצה. לאחר שסגר אחריו את הדלת לסיפון, דלת אחרת נפתחה. עינה הסגולה של הינטה הציצה מבעד לחדר הבנות.
נארוטו נעמד בחוץ, מכוסה בסמיכתו. אף אחד לא היה ער, מלבד ההגאי, שבמקרה זה היה שינו. השמיים היו תכולים-כהים, ומלאי כוכבים לבנים מנצנצים בחן שמימי. למזלו של כל נווט, לא היו מספיק עננים כדי להעיב את כל מערכות הכוכבים השונות, דבר שנתן גם יופי לשעה הזו. הירח היה בשיאו, אישון ליל, ויחד אתו תנודת הגלים גברה והתנפצה ברעש מונוטוני. הוא הרגיש את הרוח, שהייתה קרה וקפואה בשעת הלילה, במיוחד עקב שהיו בשדה פתוח. הוא שקשק מעט, ווידא כמה קרה הייתה כשנגע באפו. הוא חשב על הגלים החשוכים והאפלים שהתנפצו מולו כעל מחשבות שונות שגואות בו וחוזרות בם. לאחר התבוננות ארוכה, הוא שם לב שהגלים נשברו גם על גושים גדולים ושחורים. הם כבר ממש היו בארץ הברק, הידועה בהריה הגבוהים ובצוקי הים המפורסמים שלה. הוא נזכר בשיחה שהייתה לו עם קָרוּאִי ואומואי, כשאיימו עליו שיספר להם איפה סאסוקה. זמנים אחרים, מחשבות אחרות, געגועים אחרים. הינטה יצאה, גם היא מכוסה בשמיכה. היא רעדה לקור, אך המחשבה על נארוטו חיממה את לבה. היא התקרבה אליו, ונארוטו אפילו לא שם לב מרוב שהיה שקוע במחשבות. היא הביטה יחד אתו בים הקודר והאפל, ודיברה עד כמעט לחישה.
"נארוטו-קון..."
"הינטה?" נארוטו הסתובב. "מה את עושה ערה בשעה הזו? לא כדאי שתשני?"
היא הסמיקה מעט, ושיחקה באצבעותיה. "לא הצלחתי להירדם..."
"גם אני..." הוא תופף באצבעותיו על המעקה.
"על מה אתה חושב?" היא שאלה אותו, והתחככה בעצמה.
"כל כך הרבה דברים קרו... אני כבר לא מצליח לעקוב. אני מתגעגע לתקופה שהכול היה פשוט, את יודעת? בלי כל המרדפים אחריי סאסוקה, בלי כל העניין עכשיו עם אוסמרו... צוות 7, ופה זה נגמר."
"אני יודעת..." היא התקרבה מעט יותר לנארוטו. "אני זוכרת את היום שבו ג'יראיה מת... לא היית אותו הדבר, נארוטו-קון."
"אל תזכירי לי..." הוא חזר להביט בריקנות בים. "תגידי, את חושבת שמזמנים אותנו לישיבה בגלל... את יודעת, טובי והכול?"
"זאת כנראה הסיבה... אבל... נארוטו-קון... יש אולי... אולי..."
"מה? מה הינטה, את חייבת לספר לי!"
"זה... אהמ..."
קולו של שינו עלה. "היי, נארוטו, הינטה, אתם לא רוצים לישון?" הוא עשה הפסקה קטנה בדיבורו, "למה? כדי שמחר תהיו רעננים, ותוכלו להיות ערניים כשנגיע לקומו."
נארוטו רק חרק לעצמו בשיניו עד כמה שהוא שונא את הדיבור של שינו. "זה בסדר שינו!" ענתה לו הינטה. "אנחנו עוד מעט נחזור לישון!"
נארוטו חזר להביט בה. "איזו עוד סיבה? הינטה, איזו עוד סיבה?"
"אוסמרו..." היא מלמלה. "הוא דיבר אתך..." לחשה.
"בגללו? עכשיו הכול ברור... זה למה אני לא חוזר לחזית..." הוא חזר להביט בים. "הם חושבים שאני משתף אתו פעולה?"
"יותר נדמה שהוא משתף פעולה אתך, נארוטו-קון. הוא הרג את טובי... המסכה שלו נפלה לרגליים שלי כשזה קרה... הוא חזק מאוד."
"אני גם לא יודע מה הקטע שלו, הינטה. את יודעת, אני שמח שאת ערה, כי רציתי לדבר אתך על משהו שלא חשבתי עליו עד עכשיו לאחרונה." היא בלעה רוק, ומשכה בידה. הוא המשיך. "את זוכרת לפני שנה, כשפיין תקף את עלה הנסתר? לפני שהוא הרג אותי, את רצית להגן עליי. את אמרת משהו, ואם הזיכרון שלי לא מטעה אותי, אמרת שאת אוהבת אותי?"
הינטה הסמיקה מאוד, והייתה בטוחה שעמדה להתעלף. נארוטו הסתובב אליה. "רק לאחרונה חשבתי על זה... אז... זה נכון? או שאמרת את זה כי-"
"נארוטו-קון!" היא הרגישה כיצד העצבים ברגליה מתחילים להשתתק. נארוטו מיד נחלץ להחזיק אותה. כשהיא בין זרועותיו, היא רק נתנה לעצמה ולעיניה להביע רגש עז. "אה... זה..." היא מלמלה. "אתה... אני... אתה..."
"תראי, הינטה, אני עדיין לא בדיוק חושב ש-"
"אגרוף הוואקום שמונה-השלשות!" צעקה מרוב לחץ, וההדף הטיס את נארוטו מרחק הגון ממנה. היא נפלה על גבה, ונארוטו התרסק על התורן הראשי. ראשו כאב עוד יותר מאשר שכאב קודם, אך הוא היה מרוצה במקום מסוים. הוא הצליח לקום באופן דיי עקום, והתקרב בצעדים כושלים ומתנדנדים אליה. "הינטה..." התמרמר והושיט לה יד. היא נאחזה בו, ונעמדה. "נארוטו-קון... אני מצטערת..." מלמלה בלחש, ולא הצליחה להישיר אליו מבט. הוא רק צחק, והתקדם לעבר הדלת. "יש דברים שלא ישתנו, הינטה..." הוא נכנס פנימה, כאשר היא אחריו.

בחדר חשוך, במקום אפל וקריר, שכן מחבואם המערבי של האקצוקי. הייתה זו מערה עתיקה אשר טרם התגלתה על ידי ארגון נינג'ה כלשהו מלבדם. המערה עצמה הייתה בנויה מכניסה חבויה ביער שבין העצים. תעלה צרה וארוכה מתחילת המערה הובילה לחדר יחסית גדול, ששימש כנראה בעברו יונים מקננות, עקב השובכים השונים בקירותיו. בשובכים הנטושים חברי האקצוקי החזיקו במגילות מוחרמות ומידע חשוב. החדר עצמו, שהיה גם החדר הראשון שנראה מהרגע שאדם נכנס למערה, היה מואר על ידי פמוט גדול עשוי כסף. מהחדר הזה, הוביל עוד מסדרון, הפעם יחסית פחות צר, אל הסתעפות דרכים. אדם אשר היה ממשיך ישר משם היה מגיע לחדר בו היה שיקמרו- המרפאה הקטנה. היה זה חדר חשוך, מואר רק על ידי נרות שהיו בשובכי יונים נטושים, שאורם חוזק מעט על ידי מראות. היו שם שלושה מיטות, שעל ידן שידות עם דו"חות רפואיים. על אחת מהן היה שיקמרו, שזה עתה התעורר משנתו. שיערו היה פרום ומבולגן, ועורו היה חרוש במתיחות עקב שינה על הצד. לידו, בדאגה רבה, ישבה קמורי. היא הייתה לבושה במעיל האקצוקי שלה, וכפי שזיהה את עיניה הקרות, היא הקרינה התעלמות מרגש. הוא התבונן באשר החזיקה- הצליל שהעיר אותו היה של כתישה. היא כתשה בקערה קטנה משיש ובמקל כתישה מחוספס צמחי מרפא וחומרי רפואה שליקטה. הוא המשיך להתבונן, וכשחשב לשאול הוא שמע את קולו של עצמו כהד.
"קמורי?..." שאל בפקפוק מעט.
"בוקר אור..." אמרה בהתעלמות, וסיימה לכתוש. "עוד היית מחוסר הכרה כשזה קרה, אבל הצוות שלנו החליף את הצוות של ג'וגו וסויגטסו."
"למה?..." הוא שאל, ושפשף את ראשו הכואב.
"אני יודעת שחשיבה היא דבר בלתי נמנע עבורך," היא ציינה, והושיטה לו כוס מים שהייתה זמינה על השידה, "אך אתה חייב לאגור כוחות, ולנוח. אל תאמץ את עצמך יותר מדיי."
"למה... למה שתחליפי אותם?" שאל, ולגם. היא הייתה מופתעת, ולא ידעה כיצד להשיב לו.
"כי... טוב... אני... סאסוקה רצה לשלוח אותי ללכוד את הקְיוּבִּי, אבל אנחנו צוות מודיעין."
"אבל אשליה תעבוד על נארוטו הכי טוב..." הוא מלמל, ולקח את הדו"ח הרפואי. "המצב שלי לא כל כך נורא. תוך שבוע וקצת הייתי יכול להבריא גם אם היית נותנת לצ'וג'י לפקח עליי..."
"קרה הרבה, שיקמרו-קון. חוץ מזה..." היא הציצה כדי לוודא שהייתה לבד, "אני ביקשתי את ההחלפה."
הוא החזיר את הדו"ח, ושילב את ידיו. "בעייתי. אני גם לא מאמין שסאסוקה הסכים לזה, בטח בלי האישור של טובי!"
"זה העניין שרציתי לדבר אתך..." היא כחכחה בגרונה, ושפכה את תכולת הכתישה לקנקן, וערבבה. "אני יודעת שהמצב שלך לא קל, אבל תצטרך להפגין כוח, אלו חדשות לא פשוטות."
"תגידי אותן כבר!" התרגז ושילב את ידיו.
"טובי מת."
"מה?!" הוא נחרד והרגיש את שריר האף שלו מתעוות. "איך? למה? מתי?"
"סאסוקה וטד התכוונו לחטוף את הג'ינצ'וריקי בעצמם, והלכו ישר לעלה הנסתר, איפה שהוא היה. הם הסתדרו לא רע, אבל אז הגיע אוסמרו."
"אז את אומרת?..."
"סאסוקה ניצל במזל. טובי ניסה לערוך אתו מו"מ, אבל הזקן העיקש לא נתן לו אפשרות. בזמן שהם נלחמו, סאסוקה הצליח לברוח. עכשיו סאסוקה מנהל את הארגון. זה קרה לפני ימים ספורים."
"עכשיו בוודאי נארוטו בדרך למפקדה שלהם, יחד עם צ'וג'י..." הוא הביט בקמורי. "למה את כאן? לא עדיף שתתכונני ללכוד אותו?"
"אני ביקשתי לטפל בך, שיקמרו-קון..." היא חייכה, ונשענה מעט קדימה כלפיו, "כי חשבתי על זה הרבה."
"על מה? על מה את מדברת?"
"שיקמרו... אני הבנתי שאני מחבבת אותך. ויותר מסתם חבר... אם אתה יורד לסוף דעתי."
"בעייתי..." הוא חיפש במגירה של השידה חפיסת סיגריות. לאחר שמצא, הדליק אחת בזריזות, ועישן אותה. היא נותרה מבולבלת ונואשת. היא קיוותה שהתשובה שלו תהייה יותר... מלאת חום.
"שיקמרו-קון?..." היא שאלה בהיסוס, ונשענה אחורה.
"בעייתי מאוד..." הוא נשף את העשן, והציץ אליה בעיניו. "ברגע שלומדים להכיר אותך את יכולה להיות בחורה נחמדה, קמורי, אבל... יש לי כבר מישהי בבית."
"עלה הנסתר?" היא שאלה, והתייפחה. "חשבתי שאתה..."
"יש לי עדיין רגשות אליה. לא היית צריכה לצאת כך לקראתי מבלי לדעת את זה. אני מצטער, אבל עדיין אכפת לי ממנה."
"אתה בטוח שאי אפשר לתת לזה אפילו הזדמנות?..." היא התמרמרה, וחשפה לשם שינוי את עינה השנייה, אשר הסתתרה תחת שיערה הפראי. זוהי הפעם הראשונה שראה אותה- היא הייתה עין לבנה לחלוטין. "אני בטוחה שנצליח לחשוב על משהו..."
"אמרתי לך, יש לי רגשות אליה" הוא התעקש ומעך את הסיגריה במאפרה קרובה. "אני מצטער קמורי, אבל זה לא ילך. תצטרכי למצוא מושא אחר לאהבה. את באקצוקי למען השם, לא באיזה כפר נינג'ות שמח, אין לנו זמן או סבלנות לשטויות האלה." הוא הסב את פניו ממנה. "בבקשה תודיעי לי כשתהייה לנו ישיבה-"
"ומה אם אני אמצא דרך להפגיש אותך אתה?" היא שאלה כמתחננת. שיקמרו הציץ לכיוונה.
"למה את מתכוונת?"
"אם אמצא דרך להפגיש אותך עם זאת שלבך בחר בה? אתה אולי לא מודע, אבל יכולות האשליה שלי הן מאוד מפותחות, מעבר למה שאתה חושב..."
"אני לא מתכוון להיכנס לאשליה בשביל לספק את השטויות שלך!"
"לא!" היא התרגזה. "לא התכוונתי לזה! אני יכולה לחבר בין המחשבות של שניכם!"
"אני לא חושב שהיא תרצה לדבר איתי... לא אחריי מה שקרה. אני מעריך את המחשבה, אבל עדיף שלא, קמורי."
קמורי נאנחה, וקמה. "אין משהו שאני יכולה לעשות כדי לשמח אותך, שיקמרו-קון?"
"תני לי לנוח. את רוצה לעשות משהו שמשמח אותי? תחזירי את ההורים שלי לחיים. זה בהחלט ישמח אותי."
"שיקמרו-קון, שתה מהקנקן לפחות כוס לפני ארוחת בוקר וערב." היא הזילה דמעה קטנה מעינה הלבנה, ומיד הסתירה אותה בשיערה. היא הלכה משם נסערת מרגשות, ומשכה אחריה בווילון. לאחר שיצאה, אומו התהפכה מחדש במיטתה, כשפניה לכיוון הקיר. עין אחת שלה הייתה פקוחה. היא שמעה את השיחה שהייתה ביניהם.

בחדר הישיבות הגדול של המפקדה, כל מפקדי הדיביזיות והקאגים השונים התאספו יחד סביב השולחן הגדול. בנוסף לנוכחותם, היו נוכחים גם שיזונה, ומלוויה מהעלה הנסתר. קזקאגה התקרב לצונאדה. "איפה נארוטו?" הוא שאל, כששם לב שהוא לא נוכח.
"הוא עוד מעט מגיע, אני חושבת שהוא בחדר שסידרנו לו. אתה רוצה ללכת לבדוק?"
"אני אשמח" הוא הודה לה, וחבש את כובע הקאגה שלו.

נארוטו ישב בחדר. החדר ככל הנראה היה במקור של קילר-בי, משום שהיו בו תמונות שונות של קילר-בי, ומחברות מפוזרות בכל מקום מלאות בכתיבת ראפ. נארוטו נשכב על המיטה, כשהוא נזכר באירועי השבוע האחרון, כשבדגלם הופעתו של האקו בחלומו. הוא שילב את ידיו, והתיישב על מיטתו. נקישה זריזה על הדלת, והוא קרא לנוקש להיכנס. גארה הסית את הדלת הצידה, וכשהיה בנוכחותו של נארוטו, הוריד את כובעו. "נארוטו..."
"גארה?" הוא שאל בהפתעה, ומיד זינק ממיטתו. גארה ציפה ללחיצת יד הוגנת, אך קיבל הרבה יותר מכך. חיבוק חם ומשפחתי ניחם אותו, והוא רק הפיק מכך הכרת חברות ישנה. "גארה... לפעמים אני שוכח מה התפקיד שלך. אתה מחכה לי הרבה זמן?"
"זה בסדר..." הוא שחרר את החיבוק. "שמעתי שעברת הרבה, נארוטו. אתה בסדר?"
"כן, כן, אני יכול לרוץ ולבעוט. הישיבה כבר התחילה?"
"כן... אבל רציתי לדבר אתך על משהו לפני. שמעתי שאתה בקשר עם אוסמרו."
"זה נכון... למה אתה שואל?"
"גם אני. אני אחד מאנשי העסקה שלו."
"מה?!" נארוטו נבהל וצעד אחורה. "אתה... איך?"
"אני לא בטוח איך הוא עשה את זה, נארוטו, אבל הוא מסוגל לצבור כמות ידע אדירה. הוא יודע מי נמצא איפה, ולמה. אני חתמתי אתו על עסקה... אני מקווה שאתה לא תכעס."
"מה הייתה העסקה?"
"בתמורה לדו"חות שאני מגיש לו... הוא פוקח עליך עין."
"אתה... אתה עשית את זה בשבילי?" שאל נארוטו, והרגיש את רגליו נרעדות. "למה? למה שתעשה את זה?"
גארה נשאר קר, אבל מטון דיבורו עלה אושר. "אני לא אשכח את היום שבו הצלת אותי. אולי בעלה הנסתר לוקחים את האירועים האלו בקלות, נארוטו, אבל אין קיר שלא שברת כדי שתוכל ללחוץ את ידי באושר. זוהי חברות אמתית. מכיוון שאני עסוק כל הזמן בלנהל את הכפר, ועכשיו את המלחמה, לא הייתה לי ברירה אלא לחתום על העסקה הזו."
"אמרת את זה לשאר הקאגים? הם יודעים שאתה אתו בעסקה?"
"לא... עדיף שלא ידעו, זה סודי. בערך בתקופה שבה העלה הנסתר נהרס אני חתמתי אתו על העסקה. עד היום הוא לא עשה שום דבר עם הדו"חות שהעברתי לו."
"מה זאת אומרת? מה יש בדו"חות האלה בכלל?"
"זה דו"ח שבועי שאני נאלץ לסכם בו את ההתקדמות שלי בשבוע, זה אומר כל הפעילויות שעשיתי. אם חתמתי על עסקאות למשל, אם התקדמתי באימונים שלי, או אפילו אם נחתי. אני חייב לציין את זה. הוא יודע כשמשקרים לו."
"אם הוא יודע כשמשקרים לו... למה הוא צריך את הדו"חות?"
"אני לא יודע... יש לו שיטות משלו אני מניח. קדימה, נארוטו, בוא נלך לישיבה. ובנוסף..." הוא הושיט את ידו ללחיצה, "התגעגעתי אליך." נארוטו לחץ את ידו בחזרה, וחייך. "גם אני. קדימה!" הוא קרא, והם יצאו לכיוון חדר הדיונים.

כשכולם עתה מסביב לשולחן, אינואיצ'י, אביה של אינו, ישב לידה, ומלמל לה כמה דברים. כשסיים, הוא קם, ודפק קצרות על השולחן. כולם הסבו את מבטם וחדלו מקשקושיהם. "מפקדים ושינובי יקרים, התאספנו כאן לרגל אירוע מרכזי וחשוב, שייתכן ויביא לקץ המלחמה הרביעית!"
כולם מחאו כפיים, והוא המשיך. "לאחרונה התבשרנו על מותו בקרב של טובי, מארגון האקצוקי. טובי היה מפתח ומנהיג הארגון, ועתה היחידי שעומד בראשו הוא הנער חסר הניסיון סאסוקה. בנוסף, אנו יודעים ש..." אינואיצ'י מעט התמהמה בלקבוע את הטענה, כשהביט בעיניה הדלוחות של בתו. "אה... ייתכן מאוד ששינובי לשעבר מכפר העלה, שיקמרו נרה, מתפקד כסגן-המנהיג. שום דבר אינו ודאי כמובן בעניין זה, אך אנו מתכוננים לכל אפשרות. יש שאלות עד כה?"
נארוטו הרים את ידו. "זימנתם אותי הנה בגלל אוסמרו, נכון?"
כששאל זאת, היה זה כאילו שהכריז בקול על טאבו. צונאדה נאנחה, וחדלה את אינואיצ'י. "כן, נארוטו, זאת הסיבה שזימנו אותך ואת שאר השינובים הצעירים."
"אוסמרו הרג את טובי, נכון נארוטו?" שאל אותו קאקאשי. "אני אמנם הייתי בחזית, אבל השמועות שמתרוצצות הן מהירות למדיי... שמענו שניהלת אתו כמה שיחות."
"אני לא יודע מה לענות..." נארוטו נראה מהורהר. "כשדיברתי אתו... הוא אמר לי שהוא פשוט מחתים אנשים על עסקאות, או משהו כזה. הוא גם אמר..." הוא נזכר במשפטו "כולנו מתגעגעים למישהו". "זה כל מה שאני זוכר. הוא אמר שהוא מחתים את כולם ושהוא שומר על איזון או משהו כזה."
"הבנתי..." קאקאשי הנהן, ורשם את הדברים, כפי ששאר מפקדי הדיביזיות עשו.
"מי זה?" הוא שאל את צונאדה. "כולכם מתנגדים אליו... ידעת שהוא מהעלה? מי הוא, סבתא-צונאדה? למה לכולכם יש התנגדות כזו עזה?"
היא נאנחה, וסיימה לרשום את הדברים שהיו לה להגיד. "נארוטו... קיוויתי שלא אצטרך לדון בזה. אתה רוצה לשמוע את הסיפור? בסדר גמור.
"אוסמרו, או בשמו המלא, אוסמרו סרוטובי, הוא בנו של סאסוקה סרוטובי. אתה מכיר את השבט הזה?"
נארוטו מיד חשב על אסומה-סנסיי, שלימד אותו על טכניקת אוויר. הוא גם חשב על קונוהמארו. הוא חייך. "כן, אני מכיר אותם. גם ההוקאגה השלישי הוא מהשבט הזה, נכון?"
"אוסמרו הוא אחיו הגדול. בשבט סרוטובי היה את סאסוקה סרוטובי. לסאסוקה נולדו שלושה בנים: אוסמרו הבכור, הירוזן השני, וטנפופו הקטן. כל אחד מהם תרם את מנתו לכפר, ועזר לגדולתו. הירוזן בבוא הימים נמשח להיות ההוקאגה לאחר מות אחיו של סבי, ההוקאגה השני. עד כה יש שאלות?"
נארוטו מיד נזכר בכיתוב שעל הקבר, לידו עמד אוסמרו. "כן- איך זה קשור לאוסמרו?"
"אני מגיעה לזה. אתה כבר מכיר את ההסבר הזה. אביך, שהיה ההוקאגה הרביעי נלחם בקיובי, שטובי השתמש בו. אם אתה זוכר, אביך נלחם בטובי בהתחלה, ושאר הכפר היה צריך להתמודד עם הקיובי. אוסמרו תפקד כמשנה להוקאגה, בעוד שאחיו תפקדו ביחידות שונות. במהלך האסון רבים מעלה הנסתר מתו. אם שמת לב, אחד מהם הוא טנפופו, אחיהם של אוסמרו והירוזן."
"זה... זה מסביר הרבה" נארוטו הרהר על כך. "אז מה קרה אחריי?"
"הירוזן הצליח להתגבר על הכאב, אבל אוסמרו... אני מעולם לא הבנתי את זה, אבל הוא לקח את זה מאוד קשה. הרבה יותר מדיי קשה. כל כך קשה, שהוא לא הצליח לתפקד. אני זוכרת מיומנים של הירוזן שאוסמרו פשוט נהפך ללא יציב נפשית. הוא לא ישן, לא אכל, הוא התבודד על הקבר. פחדו לתת לו משימות, עד שלבסוף הירוזן ניסה לדבר אתו על העניין. משם אוסמרו נזף בו ועזב את עלה הנסתר אחת ולתמיד."
"מה! אבל... אף אחד לא יכול לעזוב את עלה הנסתר! תמיד יש מחויבות!"
"הסיבה היחידה שהצליח לעשות זאת, זה בגלל שהשלישי היה אחיו, והוא דאג לו. מאז, כפי שאתה יודע, קרו דברים רבים בעלה הנסתר, ואוסמרו פשוט התעלם. עכשיו אתה מבין למה כולנו סולדים ממנו... העכברוש הנלוז הזה רק הסתתר בחור שלו בזמן שהכפר שלו היה בצרות! אפילו אני וג'יראיה היינו מגיעים כדי לעזור כשהיו מבקשים מאתנו! לחשוב עליו גורם לי לחשוב על אורוצ'ימרו... וזה אף פעם לא בהקשר טוב."
כל המבטים נישאו אל נארוטו, שישב על יד צונאדה. הוא נראה שקוע ומהורהר. "אבל... הוא לא היה מאיים במיוחד" הדגיש נארוטו. "הוא אף פעם לא אמר משהו שכלל בו משהו שלילי... וגם..." הוא ניער את שיערו תוך שדיבר, "הוא היה עצוב. מאוד..." הוא הסתכל על כולם. "אני לא חושב שהוא האויב שלנו. לפחות לא במובן שהאקצוקי הם האויב. וגם... הוא אמר משהו שמאוד הפריע לי."
קאקאשי מיד מיהר לשאול, ונארוטו גרד את סנטרו. "הוא אמר לסאסוקה שאסור לו לפגוע בי משום שאני 'לקוח אפשרי'..."
כל מפקדי הדיביזיות והקאגים מיהרו לרשום את הפרטים. קיבה הביט בבלבול בנארוטו. "לקוח? כמו בחנות?"
"כמו בהחתמת עסקה..." תיקן אותו שינו. "למה? כי הוא מחתים על עסקאות."
נארוטו הזדעזע מדיבורו של שינו, וחזר אל שאר הנוכחים בחדר. "זה מה שרציתם לדעת עליו?"
"אפילו מעבר" קאקאשי העיר בקלילות, והניח את עטו. "רצינו לדעת דבר נוסף, נארוטו... היו יחסים נוספים עבורך עם אוסמרו?"
"יחסים נוספים? לא... למה אתה שואל?"
"הוא לא הציע לך שום דבר, עדיין? לא אמר לך שהוא יחזור אליך? לא קבע אתך דברים?..."
"רוב הפעמים הוא מופיע מעצמו" נארוטו ביאר, "הוא לא נותן אזהרות. אני יודע שהוא רוצה את האישור של סבתא צונאדה, ובאמת שקלתי את זה... אבל אחריי שהסברתם לי את הסיפור שלו, אני לא בטוח כל כך שלחתום על העסקה יהיה רעיון טוב."
"זה יהיה הכול, נארוטו" אישר עבורו קאקאשי. "ואם לא אכפת לך... אני אשמח לדבר אתך בפרטיות אחריי הדיון שלנו."
"כמובן! גם השאר משוחררים?"
"לא, כולכם תישארו כאן. נארוטו, חזור לחדרך."
"טוב..." הוא ענה בחוסר מצב-רוח ופנה משם חזרה לחדרו. לאחר שיצא, אינואיצ'י פנה אל השאר.
"כולם רשמו את הפרטים?" לאחר שהשיבו לו בזריזות תשובות חיוביות, הוא המשיך. "שיזונה, את היית אתו בתקופת החופש. מה מצבו הנפשי?"
"הוא עצוב מאוד" שיזונה שילבה את ידיה, "ובסך הכול הוא מנסה להתמודד עם כל מה שעבר עליו בשנה האחרונה. אני חושבת שהוא לא מספר לנו משהו." היא שלפה פנקס ועלעלה בדפיו. "הוא לא ישן בלילה לפני המסע, אנחנו יודעים זאת בוודאות. גם במהלך הדרך, הצ'ונין שלנו הינטה..." היא הציצה לכיוון הינטה, שהייתה ביישנית כהרגלה, "הוא דיבר אתה על החשש שלו מהישיבה, ובנוסף גם העלה חשד לגבינו. אנחנו לא בטוחים אם אפשר להסתמך עליו במאה אחוז."
"תודה רבה שיזונה. בסדר גמור, אנחנו נמשיך לפקוח עין על כל שקורה מסביב, ונחזור לחזיתות" הדגיש אינואיצ'י, והתיישב על יד בתו. "בסדר גמור, הישיבה הסתיימה, כל אחד מוזמן ללכת לכיוונו מלבד שאר הצ'ונינים ונג'י שנוכל לקחת מהם תצהיר. תם הדיון."
כל מי שאושר לו ללכת עשה כן, בעוד שאינואיצ'י שמר על כסאו על יד אינו. "תקשיבי, אינו..."
"אני לא רוצה לדבר על זה" היא ענתה בקור, והתכוונה לקום. אביה תפס אותה בידה, ובפעם הראשונה היא הייתה המומה מהתערבותו בנושא. "אבא?"
"אינו, אני יכול לקרוא את המחשבות שלך במצב בו אנו נמצאים. את חושבת עליו, לא?"
"אבא, זה... זה כלום. באמת. אני לא מפחדת להיתקל בו."
"את רוצה להיתקל בו" תיקן אותה, וחייך. "תקשיבי, נסיכה שלי... אם את רוצה לדבר על זה, אני כאן. עכשיו סוף כל סוף קיבלת הפסקה קצרה... אולי כדאי שנעשה יישור קו."
"אבא, הוא האויב, וכאן זה נגמר" היא שילבה את ידיה. "אין לי עניין בחמור הזה."
"החמור הזה נחשב לאחת הנינג'ות החכמות ביותר. אפילו אחריי מה שקרה להוריו, אני בטוח שאדם חכם כמוהו לא היה זורק את עצמו לאקצוקי סתם. אל תשנאי אותו."
"אני יודעת!" היא חיבקה את אביה היטב, והזילה דמעה. "אני יודעת... אני מתגעגעת אליו מאוד. היה כיף עם שיקמרו, כמה שהייתי מתעצבנת עליו... זאת הייתה הכימיה בינינו, ועכשיו... עכשיו הוא אחד מהם. איפה טעיתי, אבא? איפה?"
"לא טעית אינו, הוא עשה את הטעות." הוא שחרר את החיבוק, וליטף את שיער בתו. "את היית עשר. אני רוצה שזה מה שתחשבי. תזכרי שאת היית בסדר, ובנוסף, כשתפגשי אותו בקרב... אני בטוח שתעשי את הבחירה הנכונה, פרח" הוא שילב את ידיו. "עכשיו אצטרך לקחת ממך ומחברייך תצהירים, בסדר?"
"כן..." אינו נאנחה, וכולם התקבצו בסמוך לאינואיצ'י.
--------

עוד כרטיסים, הפעם של שני חברים מוכרים אחרים!

סאסוקה:

שם: אוצ'יה סאסוקה
ת. לידה: יולי 23, שנה השלושים להוקאגה השלישי.
מין: זכר
גיל: 17
גוף אחראי: אקצוקי
שבט מקורי: אוצ'יה
דרגה רשמית: גנין
בוגר אקדמיה בגיל: 12
אלמנט: חשמל, אש
תחביבים: להתאמן, הליכות ארוכות. אוהב לאכול אומוסובי עם אוקקה ועגבניות.
ג'וטסו:
ספוילר:
* אמטרסו
* שחרור להבות: קגוצושי
* טכניקת שלהבות גוף
* צ'ידורי (זרם צ'ידורי, צ'ידורי סנבון, חנית צ'ידורי חדה)
* אשליה שטנית: טכניקת יתדות כובלות
* אש: דרקון האש, אש הדרקון הגדולה, אש הפניקס סייג',
* גנג'וטסו: שרינגן
* קירין
* קומבו האריה
* טכניקת ניצול השוריקן
* ניצול להבי הרוח המשולשות
* טכניקת שוריקן הצללים
* צל העלה המרקד
* מגן הלהבות השחורות
* אגרוף עוצמתי
* טכניקת זימון (נחש ונשר)
* סוסאנו
* סוסאנו גנג'וטסו
* חרב קוסנאגי: צ'ידורי קטאנה
* צוקויומי

כלים: חץ וקשת, פיגיון, שוריקן פומה, גלולת הערת המוח, חרב וחץ של סוסאנו, קוסנאגי, חוטי תיל.
מראה:
ספוילר:


טובי

שם: טובי\אוביטו
ת. לידה: 19 פברואר
מין: זכר.
גיל: 31
גוף אחראי: אקצוקי.
שבט מקורי: אוצ'יה
דרגה רשמית: צ'ונין.
בוגר אקדמיה בגיל: 9
אלמנט: אדמה, יין, יאנג, יין-יאנג.
תחביבים: חרחור מלחמה.
ג'וטסו:
ספוילר:
• אדמה: הסתתרות כחפרפרת
• מוקשים נפיצים
• גנג'וטסו: שרינגן
• הדרך האנושית
• איזנגי
• הדרך החיצונית
• הסרת הנשמה
• תנועת מרחב-זמן
• טכניקת זימון: הפסל השטני של הדרך החיצונית, קוראמה.
• טכניקת הסרת מפלצת הזנבות

כלים: גונבאי, קוסארי, חרב.
מראה:
ספוילר:


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 23.12.2012, 23:49
הודעה #25


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



פרק נחמד מסביר המון אבל היו כמה בעיות איתו מבחינת העלילה היו מקומות שפשוט לא הבנתי מה כתבת בהם (וקראתי את אותו הקטע 5 או 6 פעמים) דבר שמוציא אותך מהריכוז בספר
דבר שני השם שנתת לאבא של הירוזן הוא מאוד בעייתי לרגע חשבתי שאתה מדבר על סאסקה אבל רק לאחר מכן הבנתי שזה מישהו אחר לגמרי לכן לםי דעתי כדי שתחליף את השם כי הוא מבלבל
מחכה לפרק הבא


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 24.12.2012, 00:09
הודעה #26


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



האמת היא שלא המצאתי את זה... זה באמת השם של אבא של הירוזן, ושמח שנהנית לקרוא! (לקחתי לתשומת לבי את בעיות הניסוח, אטפל בהם כשאסיים לכתוב את הפאן פיק)
סאסוקה סרוטובי בנארוטופדיה


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 29.12.2012, 01:01
הודעה #27


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



פרק נוסף מהפאן-פיק!

חלק 10: געגועים ואהבה

נארוטו ישב בחדרו. הוא היה עוד יותר מצוברח ממיקודם. הוא התבונן מבעד לחלון שבחדרו, ממנו נשקף כל הכפר הנסתר של העננים. מזג האוויר בחוץ היה סוער ומעונן מאוד, דבר שרק העיב בשעת הלילה המאוחרת. הוא העביר את אצבעותיו על זכוכית החלון, והתבונן בהשתקפות של עצמו. לפתע, השתקפותו קיבלה את צורתו של סאסוקה הסורר, והוא התבונן בנארוטו בקור וניכור.
"אני אחזיר אותך..." סאסוקה אמר להשתקפות, "אולי נשבענו שנהרוג אחד את השני בקרב... אבל בין אם אתה רוצה או לא, אתה תחזור."
"מי יחזור?" שאל קאקאשי. הוא עמד בכניסה לחדר. נארוטו נמתח במקומו, והסתובב. "אהה... אף אחד, קאקאשי סנסיי."
"נארוטו, הרבה זמן שלא התראינו" קאקאשי הסביר, "ואני רציתי קצת לדבר אתך על מה שקרה."
"כמובן, קאקאשי, כולי אוזן."
"קודם כל... מה שלומך? אתה נראה מוטרד יותר מתמיד. אתה זוכר לפני יותר משנה, את האירוע על הגשר?"
"כן..." נארוטו נזכר במאבק הזריז שניהל עם סאסוקה. "זה לא הניב את התוצאה שרציתי."
"אתה הפגנת עוד לפני נפש כה אצילית, נארוטו. מעולם לא ראיתי דבר כזה, לפחות לא מאז ההוקאגה הרביעי..." הוא התיישב הפוך על כיסא, בסמוך לנארוטו. נארוטו היה מופתע לשמוע את דברים אלו, ונשאר מרותק לקאקאשי. "מאז שהמלחמה התחילה, נארוטו, אני לא חושב שזכיתי להילחם לצד אדם יותר מופלא ממך. במיוחד בקרב שלנו נגד טובי... זאת היה חתיכת הצגה."
"קאקאשי סנסיי... אתה עומד להגיד משהו נורא, נכון?"
מורו לשעבר נאנח, ומבין בגדיו מצא ספר ישן וטוב. היה זה ספרו של ג'יראיה. "חשבתי שתרצה לדבר על זה. אתה פתוח?"
"כן... אני אדם בוגר, אני יכול לדבר על זה." נארוטו סובב את פרקי כתפיו. "העולם לא נראה אותו הדבר... קאקאשי סנסיי, יצא לך לאבד מישהו שהיה יקר לך ממש?"
"כמובן, חבריי מתו במלחמה."
"שכחתי, אני מצטער קאקאשי."
"זה בסדר, נארוטו. אני שמח שאנחנו יכולים לדבר על כך בפתיחות. אתה רוצה לדעת איך התמודדתי עם האובדן? אני יכול להגיד לך. בהתחלה זה היה בלתי אפשרי, אבל ככל שהזמן חלף... הבנתי שכל המצב עצמו, מוות וחיים, זה הכול עניין של זמן והזדמנות. כמו שהמוות הולך, כך החיים באים. זה למה אחריי שהרביעי מת..." אלמלא קאקאשי היה במסכה, נארוטו היה יכול להישבע שחייך, "החלטתי לאמן את בנו של הסנסיי הטוב ביותר שהיה לי."
נארוטו חייך מאוזן לאוזן, וחיכך את כפות ידיו אחת בשנייה. "קאקאשי סנסיי! זאת בהחלט חכמה אמתית! תודה רבה לך! עכשיו אצטרך לאמן את... את..."
"אני לא חושב שלאמן אנשים כרגע יהיה הפתרון עבורך, נארוטו" הוא קם, והתמתח. "אתה תמצא את זה, אם תחשוב על זה מספיק. הוקאגה-סמה לא רצתה לספר לך את זה, אבל לכולנו קשה לראות אותך. אתה היית כל כך אנרגטי ושמח, ופתאום אתה נראה... קמל... תתעודד, נארוטו. אם אתה חושב שאתה צריך זמן לעצמך, אל תתבייש להגיד להוקאגה-סמה. אתה עשית מעל ומעבר למה שציפינו ממך. יישר כוח."
"תודה, קאקאשי-סנסיי." נארוטו הודה לו, וקאקאשי יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת. איך שנארוטו פנה להביט שוב בחלון, הוא ראה את השתקפותו של אוסמרו בחדרו. הוא מיד נלחץ, והסתובב אליו. "אוסמרו-סמה! מה, מה אתה עושה כאן?!"
"באתי לבקר, נארוטו." ענה לו בקולו העייף והזקן. "מזג אוויר מעט קודר, אתה לא חושב?"
"מה?!" נארוטו נזעק בזעם ונעמד במקומו. "אתה לא יכול פשוט להופיע מתי שמתחשק לך!"
"עברתי ליד גארה, וחשבתי לתת לך ביקור. אני מאוכזב לדעת שהאקצוקי לא ניסו למשוך איזה תרגיל כלפיך בדרכך הנה. קיוויתי שזה יוציא לפחות את סאסוקה החוצה, כפי שקרה בפעם האחרונה."
"תפסיק עם זה!" נארוטו התרגז. "אמרתי לך לא לחזור אליי!"
קאקאשי, שעמד מחוץ לחדר והאזין לכל מילה, נשאר מרותק במקומו. הוא רצה להתערב, אך ידע שבכך עשוי לגרום לאוסמרו לנוס, או יותר גרוע- לפגוע בו. אוסמרו דיבר. "אני יודע, אבל היה לי חשוב לראותך שוב. לדעת שהכול בסדר. ידע הוא המפתח להנעת העולם, נארוטו."
"לא אכפת לי! אוסמרו, חתיכת נחש שכמוך!"
"סליחה?" אוסמרו נחרד. "אוי לא, אל תגיד לי שדיברת עם ההוקאגה-"
"ועוד איך דיברתי! איך יכולת!" נארוטו נזף בו, והתקרב אליו. "האחים שלך עשו הכול בשביל להגן על עלה הנסתר, חתיכת חלאה!" הוא דחף את אוסמרו, בלי להתבייש, כשדמעה קטנה זלגה מעינו. "טנפופו מת, כשניסה להגן עליך! סבא-הוקאגה, השלישי, הוא מת כשניסה להגן על עלה הנסתר מאורוצ'ימרו!" הוא דחף אותו עוד, "איפה בכלל היית כשהם מתו, הא? איפה היית?!" נארוטו תפס אותו בבגדיו, "איפה היית!?"
אוסמרו היה בהלם מוחלט, משותק במקומו. הוא לא ציפה לזה מנארוטו. הוא השפיל את כובעו, כך שיסתיר את עיניו. "נפשי אינה צעירה..." מלמל. "האמת לפעמים כה כבדה על נפשי, שאיני מסוגל לשאת אותה..." הוא רעד, והסתכל אל נארוטו, משותק. "שאלת היכן הייתי, כשטנפופו מת? הייתי בקבר שלו. רק אז יכולתי להגיע אליו. ברגע האמת, אני הייתי במקום אחר, כשהוא נהרג!" הוא תפס את ידיו של נארוטו, "ולא יכולתי להיות שם! והנה, גם היום, כשאחי היחידי השני מצא את מותו, גם אז לא ידעתי! נידיתי את עצמי, ורק מאוחר מדיי הבנתי שהוא מת!" בפעם הראשונה, נארוטו ראה אותו נרגש. "אני מתגעגע אליו מאוד! אל שניהם! הם היו חשובים לי! אני גם מתגעגע לאבי, שנטשתי אותו... אתה רוצה את האמת? אני הייתי שם! הייתי בהלוויה של הירוזן אחי!"
נארוטו התרגז והתרחק ממנו. "אני לא ראיתי אותך."
"אבל אני ראיתי אותך" הדגיש אוסמרו. "הייתי שם. היה גשום. הסתתרתי, משום שהתביישתי. ידעתי שביקורי יניב... ובכן, אתה ראית. אחריי שכולכם הלכתם, אני בכיתי על קברו, אפילו יותר מאשר על קברו של טנפופו. אבל איך אתה?..."
"צונאדה קראה את היומנים של השלישי. אמרו שלא היית יציב נפשית. שהשתגעת. השלישי ניסה לעודד אותך ואתה הפנית לו את גבך, כפי שהפנית לכולם את הגב שלך. הרביעי ואחיך לא מתו כדי שתבגוד בעלה הנסתר!"
"מעולם לא בגדתי בעלה הנסתר!" התרעם מעליו אוסמרו בקול עמוק. "מעולם."
"אתה כן! כשהעלה הנסתר היה בצרה, אפילו ארו-סנין היה בא ועוזר! אף פעם אף אחד לא היה מתעלם!"
"ואיפה הייתה צונאדה באותו זמן? אמרתי לך, הייתי מבודד מהעולם. נארוטו, זאת שיחה שאינה מתאימה עכשיו. אני אדבר אתך על זה כשאינך נמצא במקום שהוא... מחפש אותי."
"אני לא רוצה לדבר אתך. לא אכפת לי כמה עצוב לך מהמוות של טנפופו, אתה לא עשית כלום כדי לתרום. אתה רק ברחת, והתבודדת לך באיזה חור. אולי תחזור לשם? זה הדבר היחידי שאתה יודע לעשות, זקן אנוכי!"
אוסמרו צמצם את עיניו, והתרכז בנארוטו. "זכור את דבריי, נארוטו... אני אמרתי לך שכשאתה פונה לאדם, תמיד תזכור שהוא מתגעגע למישהו. תזכור זאת, ואתה אולי תבין את העמדה שלי... להתראות." הוא ענה, ונעלם, כשהוא משאיר אחריו עננת אבק. קאקאשי, שעמד מחוץ לדלת, דאג לסיים לרשום את הדברים בפנקס שהסתובב אתו, ומיד מיהר משם. נארוטו נשאר בחדרו, מתבונן בחלל הריק בו היה אוסמרו. הוא היה נסער... אך מלא עצב. הוא הבין במידת מה את כאבו של אוסמרו.

טד וסאסוקה היו על חוף סואן, מוגנים מאחורי הרים. הם ישנו באוהל רעוע ועלוב, בעוד שהבריזה העוצמתית נפנפה את בד האוהל בכוח. סאסוקה ישב, ורשם הערות על דף שנשא עמו לכל מקום, בדומה לקאקאשי. טד ישב בכניסה לאוהל, והתמרמר. "למה אנחנו לא יכולים ללכת למלון דרכים? לא יזיק לי לשתות, סאסוקה!"
"אם אתה תשתה אתה כנראה תסתכסך."
"בדיוק!"
"וזה ימשוך תשומת לב. אתה רוצה שכוחות השינובי, או יותר גרוע, אוסמרו ימצא אותנו? אני לא חושב."
"אני אמרתי לך, אני יכול לקחת אותו! אני בלתי מנוצח, שכחת? אי אפשר להביס אותי בנשק פשוט!"
"כן, אבל גם את טובי לא, ועובדה שהוא הצליח. תפסיק להפריע לי ותזמן איזה שד שישעשע אותך."
"ציני, כתמיד. לא היה מזיק לי עכשיו קצת סושי..." הוא הביט בגלים הגואים. "אני ראיתי שהחלקת לקמורי, סאסוקה. זה ברור שהיא מעוניינת בשיקמרו, כל הזמן קוראת לו 'שיקמרו-קון'" ענה בחיקוי לא מוצלח במיוחד של קמורי. סאסוקה חדל מהכתיבה, והביט בשותפו.
"לא אכפת לי" סגר בזה את העניין, והתכוון לחזור לכתוב, אולם טד המשיך.
"בטח שכן! הריי שנינו יודעים שגם שיקמרו וגם קמורי לא בדיוק מרוצים מההתקדמות שלך."
"מה אתה מנסה להגיד?..."
"זה לא ברור? אתה חושב שהם רצו אותך בתור מנהיג? אני יכול להישבע שיותר מפעם אחת ראיתי את טובי מציע את שיקמרו להנהגה..."
"שיקמרו הוא אידיוט עצלן. הוא לא מהווה איום."
"אז זה סתם נוח ששיקמרו וקמורי חזרו לראות אחד את השני, ולא בישיבות? אולי הם רוצים לנצל את אוסמרו? או-או! אני יודע! אולי הם חתמו על עסקה עם אוסמרו ו-"
לפתע, מבלי שטד הרגיש, אצבעות חשמליות ומדגדגות נחו ביציבות על דופק צווארו. סאסוקה היה קרוב בפחות ממילימטר לערוף את ראשו של טד. "שיקמרו הוא אידיוט עצלן, ואלמלא מישהו היה מדרבן אותו, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע. הסיבה היחידה שהסכמתי לצרף אותו היא בגלל המחסור בכוח אדם. ברגע שהמלחמה הזו תגמר, אל תחשוב שאני לא מתכוון להפטר ממכם. כנראה שאני גם אתחיל ממך, טד..." הוא תפס את טד בקרניו, "משום שאתה הכי בעייתי."
"היי, אני חשבתי אותו דבר" טד צחק. "אבל אתה לא תצליח בקלות כזו. אני גם מכיר אותך, ואם אתה זוכר את המפגש הראשון שלנו..."
"אני חושב על היום הזה מהרגע שהתחלנו להיות שותפים" סאסוקה הסביר. "אל תדאג, יש לי כבר לפחות שני רעיונות בראש. אתה אמנם בעייתי, אך לא כה בעייתי."
"בפעם הראשונה, סאסוקה, אתה מראה להט! מה דעתך על קרב?"
"אל תהייה מטומטם" סאסוקה שחרר את ידיו, וחזר לקצה השני של האוהל. "תחסוך את הצ'אקרה שלך."
"אבל זה משעמם! בא לי לעשות משהו אחר!" טד התעקש, ושילב את ידיו. "לא היה מזיק לי סושי..."
"לא היה מזיק לי אם היית סותם את הפה" סאסוקה העיר, וקיפל את הפנקס. "אני הולך לישון. אני מציע לך לעשות אותו דבר."
"אני חושב שאצא לטיול!" טד קם, ונתן לרוח לנער את מעילו. "קצת אוויר צח!" הוא חייך בזדוניות, והחל לרוץ לאורך החוף.

שני שינובים מכפר העננים, הבחינו בדמותו של טד מרחוק. הם מיד התכוונו לדווח על כך, אך לפני שעשו דבר, שד מגודל ומעוות המתין להם מאחוריהם. הם הסתובבו בבהלה, וכיוונו עליו את הקונאי שלהם. "אנחנו לא מפחדים ממך!" הם הכריזו, כשאחד מהם הסתער עליו. הוא תפס אותו ונשך אותו בצווארו. השינובי השני זינק אל השד, ולפתע ראש נוסף בקע מעל לצורה המשונה שלו, ותפס את אותו שינובי עם פיו, והחל ללעוס בכוח. טד זינק למעלה, היכן שהשינובים הסתתרו. "כל הכבוד אוּאֶה! תפסת אותם עוד לפניי!"
"אתה... אתה טד!" השינובי הראשון אמר לו בייסורים. "ראיקאגה חייב לדעת-" לפני שהמשיך, כמה רעשי פצפוץ חזקים דאגו שלא יוכל להמשיך להגיד מילה נוספת, והשד המפלצתי בלע אותו. השני צרח באימים, בעוד השד מסיים את עבודתו. "אתם סתם מעפנים" טד חייך ברשעות, והביט לאורך החוף. "בהחלט לא היה מזיק לי סושי. נוֹיוֹנִימִיאֶרוּ..." טד נופף בחרבו הזוהרת מהכתב החשוד. מתוך האדמה, בקע שד בעל צורה של אחד מהשינובים שאואה בלס. "אני צריך שתלך ליישוב הקרוב. אני חייב סושי."
"שום דבר לא בא בחינם, גקידו-סמה..."
"אז תביא גם לך סושי! אבל תביא מהר! אני רעב ואני ממש חייב אותו!"
"כמובן, טד-סמה..." השד בצורת האדם נשאב חזרה לאדמה, וטד נשאר עם אואה. "טוב, אתה יכול לחזור לממד שלך. אל תעשה עליי פוזות."
השד המגודל והמעוות נשאב לתוך האדמה גם הוא, ולכן טד נשאר לבד. "סאסוקה לא יקבל סושי. לא מגיע לו."

באוהל, סאסוקה ניסה לישון. הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על נארוטו, ועל אוסמרו. מבחינתו, האיש הזקן היה כמו סיוט, ובכל נשימה הרגיש כיצד שעון יום הדין שלו תקתק. הוא ידע שכאשר נינג'ה כה חזקה מתערבת בעניינים כאלו, הוא יהיה בצד המפסיד. הוא שמע את קולו של זטסו.
"סאסוקה..." דיבר זטסו השחור, "זה ודאי. שיקמרו התעורר מהקומה. בנוסף, סויגטסו וג'וגו השתלטו על עיירת נדודים שנמצאת לא רחוק מהענן הנסתר. אני סיימתי להיום עם המטלה שנתת לי. לא מצאתי עוד נינג'ות עריקות. תצטרך להמתין בסבלנות, סאסוקה."
זטסו הלבן דיבר. "אני הולך להמשיך בעבודת החקר. ואני רוצה להגיד משהו לפרוטוקול, סאסוקה..."
"אני לא מעוניין בדעות שלך."
"כאן הבעיה, סאסוקה. בגלל הגישה שלך חברי האקצוקי מאבדים בך אמון..."
סאסוקה מיד חשב על מה שאמר לו טד. "ישיבה, עכשיו. ברגע זה."
"אני בטוח שרובם ישנים ו-"
"אמרתי ישיבה!" הוא פיקד בכוח. "אני מנהיג האקצוקי, אני מחלק את הפקודות, תעשה כפי שאני מצווה!"
"כרצונך..."

שוב, כל ההקרנות הרוחניות היו ישבו במערה החשוכה. מלבד קמורי וליים, ושיקמרו ואומו, שהיו נוכחים במקום עצמו. הישיבה התרחשה במחבוא המערבי, היכן שהם היו. סאסוקה בהקרנתו הרוחנית ישב על הבימה הגבוהה, והביט בכולם בעיני השרינגן המפורסמות.
סויגטסו נאנח. "סאסוקה, זאת הישיבה השנייה היום. זה הכרחי?"
"אני הייתי באמצע הסושי שלי!" התרעם טד. "אתה יודע שלא מפריעים לי כשאני-"
"סתום את הפה שלך!" סאסוקה צעק. בפעם הראשונה, הם שמעו אותו זועם. זה הפחיד אותם. "נמאס לי מזיוני השכל שלכם. אני כבר אמרתי לכם- אם הייתי רוצה להישאר בקרקס, הייתי נשאר בעלה הנסתר. נמאס לי מהילדותיות שלכם. אם אני שומע עוד תלונה אחת, אני אדאג שהמתלונן ימות."
"נראה אותך פוגע בי, סאסוקה" העיר לו בציניות טד.
"אנחנו ישנים באותו אוהל, אידיוט" צבט אותו בלבו והמשיך, "אני זימנתי אתכם כדי לעשות וידוא. קמורי, אני יודע על הרגשות שלך לשיקמרו, תפסיקי להתנהג כמו ילדה מטומטמת. הכרתי ילדה שהתנהגה ככה, ואלמלא היו מתערבים, היא הייתה כבר מתה. אם תמשיכי לחשוב שאני לא יודע, אני יכול להבטיח לך שתצטרכי לצפות פגיעה. אני לא סובל את ההתנהגות הזו. ליים, אני אדאג שאתה תסבול. אתה מעצבן אותי עם ההתפנקות שלך."
"זה אף פעם לא הפריע לך עד עכשיו..." הוא מלמל.
"הסיבה היחידה שאתה עדיין בחיים, ליים, היא בגלל שקמורי ביקשה שתישאר" סאסוקה הסביר. "אם עוד פעם אחת אתה תתחצף, אני חושב שקמורי תסכים איתי כשאני אבוא להרוג אותך."
קמורי החטיפה מבט נוזף בליים, וסאסוקה המשיך. "שיקמרו, אומו, אל תחשבו שהמנוחה הזו הולכת להימשך. הבנתי שבעוד כמה ימים תבריאו לחלוטין. אני אצטרך אותך, שיקמרו, לתכנון השלב הסופי של התוכנית."
שיקמרו שילב את ידיו. "בעייתי, אבל אתה המנהיג."
"כבר אמרתי לך, לא אכפת לי מהדעות שלך."
"ומה עם אוסמרו?" שאל אותו. "לקחת אותו בתור פקטור בתוכנית שלך?"
"זה למה אמרתי לך שאתה הולך לעזור לי!" כעס סאסוקה. "אתם חבורה של עלובים."
אומו חייכה ודיברה בקולה הצייצני קמעה. "סאסוקה, אני מסוגלת לצאת למשימת שטח."
"כן, גם אני" הוסיף עליה ליים. "למרות שאני לא סובל אותה..." הוא פנה לאומו. "ולא את העיניים שלה."
"זה באמת יהיה יותר מועיל. קמורי, אני צריך שתישארי עם שיקמרו עד להחלמתו. ליים, אומו, אתם עכשיו צוות חדש. קמורי ושיקמרו, אתם תהיו יחידת המודיעין. ליים ואומו, אתם היחידה המיוחדת. עד כה ברור?"
"ברור כשמש" ליים הנהן.
"מצוין. אני צריך אתכם באזור של כפר החול הנסתר. תגיעו לשם" ליים הנהן. "הדיון הסתיים."
כל ההקרנות נעלמו, ואומו נגשה לליים. "בוא ניישר כאן קו, ליים..."
"אני שמח שהעלית את זה!" ליים ענה לה בקולו הציני. "אני ראש הצוות."
"למה אתה ראש הצוות? אם כבר אני הייתי עם שיקמרו-סמה, לי יש יותר ידע!"
"כן, אבל אני יותר מגניב. וחוץ מזה, אני החזק מבנינו."
"אני מוכנה לאתגר, אם אתה מזמין. אתה יודע, טנקאיגן זאת יכולת מאוד נדירה, מסיבה מסוימת..."
"לא שרינגן, לא רינגן, ולא טנקאיגן יפחידו אותי, אומו! אני המפקד, ואם יש לך בעיה את יכולה לקפוץ לי!"
אומו לא הייתה מרוצה, וחזרה לשיקמרו. "שיקמרו סמה..."
"מה, אומו?"
"תודה על הזמן שהיינו ביחד. כשעזרתי לך לברוח מעלה הנסתר, לא הבנתי כמה נינג'ה טובה אתה... היום אני לומדת לראות בך אדם אחר."
"כולכם בקירי מתנהגים ככה?"
"רק אני" היא חייכה, והושיטה את ידה. "תודה."
הוא לחץ את ידה. "אין בעד מה... תשמרי על ליים, הוא מזכיר לי את נארוטו, ולא בדרך הטובה שלו."
"אל תדאג לי! אכלתי יותר גרועים ממנו." היא צחקקה, ויצאה משם. שיקמרו נותר מבולבל, בעוד ליים התלווה אחריה, גאה מאוד בהישגיו. קמורי הביטה ממושכות בשיקמרו, שהביט בה בחזרה. "תקשיבי, קמורי..."
"אתה לא צריך להגיד כלום" קמורי קמה, והלכה משם. שיקמרו נאנח. "למה הוא היה צריך להגיד את זה בדיון?... באמת שהוא נהייה גרוע מיום ליום... והשותף הזה שלו... קמורי!" הוא קרא, אך לא היה מענה. "בעייתי... אני אצטרך לברר דרך להביס אותו" הוא קם, והתקדם לעבר מיטת החולים שלו.

במקדש המבודד והרחוק, ישב לו אוסמרו. הוא היה בחדר החשוך, המואר בעששיות, וישב במדיטציה. הדברים שנארוטו אמר לו השפיעו עליו קשות. לא חלף יום מבלי שאוסמרו הקדיש מחשבה מעמיקה למשפחתו, אך נארוטו צדק, כשהוא לא עשה דבר. שנות המדיטציה, ואחר כך החוזה שחתם עם האלים קיבע אותו במקומו. הוא נאלץ להישאר נאמן לחוקי האיזון, אבל הרגשות שלו לא נעלמו. בגילו המופלג, הוא העדיף שלא לחשוב יותר מדיי על כך, אך הגעגוע... אין כאב יותר גדול מזה. הוא עצם שוב את עיניו, והתרכז. הוא הרגיש כיצד הוא מתחבר מחדש לאלים.
שלושה עיניים הופיעו מולו. מצד ימין, שרינגן בצורת "אמטרסו"; מצד שמאל, רינגן מלא; ומעליהם, טנקאיגן מלא. "אלי הבריאה..." הוא החל.
"עולם האנוש מזמן לא חפץ בנו מאז שנכנסת לתפקידך, סרוטובי אוסמרו מהעלה הנסתר" ענה לו קולה של אישה ענגה ועוצמתית.
"לכבוד הוא לי, אלי הבריאה."
דבר, אוסמרו התרה בו קול מחוספס ולוחמני. אנחנו יודעים שאתה לא יוצר עמנו קשר סתם.
"לא הייתי צריך. הפעם... אני רציתי לשאול אתכם שאלה."
שאל נא בני ונען ענה לו קול עמוק ואבהי, בעל תדר מעט קופצני.
"אתם יכולים לראות את עולם המתים?"
עולם המתים הוא מעבר להישגנו. אינך זוכר את יום הולדתנו?
"מחלו על חוצפתי, אלי הבריאה. אני רק, מתגעגע... העבודה על שמירת האיזון, היא מטלה גדולה וחשובה, ולעתים היא גובה מחיר יקר."
חכמה בפיך, אוסמרו הסכים הקול הנשי. אתה דואג ליקירך?
"כל שנשאר לי הוא אתם..." ענה בקול חנוק, "אלי הבריאה..."
איננו צריכים להיות מבעיותיו של בן תמותה העיר הקול העמוק והאבהי. בכל יום שעובר אנו מסוגלים לראות את פעולותיך, בדרכינו אנו. אתה דואג עקב הנער אשר שמו אוזומאקי נארוטו?
"דבריו הכבידו על לבי, אלי הבריאה. אני מצטער להודות שהוא צודק."
זמן אותו לשיחה השיב הקול המחוספס. הסבר לו את סיפורך שלך, עתה אחריי שהקשיב לסיפורה של ההוקאגה החמישית. אל תוותר! כשמו, נער הסופה, הוא עדיין אדם בעל רגשות ותובנה בסיסית. ברגע שתשכנע אותו, הוא יוכל להיות למרותך.
"אני לא מצליח להחתים אותו על העסקה..."
הקול הנשי ענה לו הפעם. רעיון ההחתמות היה שלך, אוסמרו. כפי שעלית עליו, כך תעלה על רעיון לשכנע את ההוקאגה החמישית. משחנו אותך לתפקיד, בחסד ולא במזל... זכור זאת.
"תודה לכם, אלי הבריאה..."
אוסמרו... ענה הקול המחוספס. זה אולי יעניין אותך, אבל ראינו שבני התמותה אשר קוראים לעצמם אקצוקי זוממים תכנית חדשה. אני מציע לך להעלות את זה בפני אוזומאקי נארוטו.
"תודה, אלי הבריאה. הייתם לי לעזר."
הוא הרגיש כיצד הוא חוזר במהרה לעולם החומרי, כשבראשו כבר עולה רעיון לגביי נארוטו וסאסוקה.

אינו ישנה באוהל חיילים. היא כבר הספיקה באותו ערב לחזור לחזית השיקום, שהייתה לא רחוקה מהענן הנסתר. עמה באוהל ישנו נינג'ות רפואה רבות, ביניהם במיטה הסמוכה הייתה סקורה, שותפתו לשעבר של נארוטו. אינו חשבה שהצליחה להירדם, וגילתה שלא נכון הדבר. המחשבה על שיקמרו הטרידה אותה, והיא לא ידעה מה לעשות ברגע המתאים. היא החליטה לחמם לעצמה תה, ויצאה מהאוהל.
השעה הייתה מאוחרת. המחנה בו שהתה היה מוקף בחומת אדמה יציבה, ולכל שטחו פרוסים אוהלים רבים, מקטנים ועד גדולים. מבעד למחנה, יער גדול וחשוך אפף אותם, והותיר רושם מסתורי ואפל. הם היו בקרחת יער, ולכן השמיים היו בהירים ונוצצים. היא התקרבה למדורה שעדיין דלקה, ומצאה ערכת תה וקנקן. היא חיממה אותם על הלהבות היוקדות, בעוד רוקעת בעצבנות ברגלה. אחרי כמה רגעים, היא שמה לב שעוד מישהי הייתה נוכחת. היא לקחה את התה, והביטה בדמות הנוספת. במחנה החשוך הזה, בו כולם ישנו, היא לא ציפתה לגלות עוד אדם ער, מלבד השומרים. הדמות שעמדה מולה הייתה קמורי, לבושה במעיל האקצוקי. אינו נבהלה וצעקה.
"זה לא יעזור לך, זאת אשליה."
"גנג'וטסו?!" נבהלה אינו ורעדה. "איך- אבל- המחנה מוגן טוב ו-"
"אין זה משנה. את עולה מעל הציפיות שלי..." קמורי ענתה לה בקור. "השמועות נכונות לגבי העלה הנסתר. יש להם את הבנות היפות ביותר..." היא עמדה קפואה במקומה והביטה באינו בריקנות. אינו המפוחדת הרגישה קפואה בעצמה, ולא משה ממקומה.
"מה... מה את רוצה?"
"אני רציתי לפגוש את הנערה ששיקמרו סיפר לי עליה, והנה, היא יושבת מולי" ענתה לה קמורי, והניפה את ידה מול פניה. "את באמת מושלמת. יפה ואמיצה. מה עוד שיקמרו היה מבקש."
"אם את מתכננת להרוג אותי אז-"
"אני לא מטומטמת" ענתה לה במרירות. "אני יודעת מתי אני רצויה ומתי לא. המוות שלך לא יניב דבר. אני רק רציתי לראות אותך, ולספר לך כמה עובדות, ולהתחנן לבקשה."
"להתחנן לבקשה?"
"אני פיתחתי רגשות אהבה לשיקמרו, אך הוא אמר לי שהוא אוהב אותך. הוא סירב שאני אפגיש ביניכם, משום שהוא לא רוצה לעורר בעיות. לכן אני כאן. אני רוצה לבקש דבר מה."
"מה מישהי במצבך יכולה לבקש? נדמה שיש לך הכול!"
"לו זה היה נכון... יכול להיות שבתקופה הקרובה, שיקמרו ואני נלכד. אני מפחדת שזה יסתכם בזה. אנחנו נלכד על ידיכם. אתם יכולים להתעלל בי ולהרוג אותי, אבל שיקמרו..." היא אמרה, וכרעה על רגליה, "תשאירו אותו בחיים. אל תהרגו אותו. תחזירו אותו לעלה הנסתר. הוא לא האויב שלכם. הוא לא באקצוקי בגלל שום סיבה רעה. הוא רק רצה להתרחק מהכול... וגילה שזה לא פשוט."
"למה שזאת לא תהייה מלכודת?"
"אם הייתי רוצה להרוג אותך הייתי עושה זאת" קמורי קמה על רגליה, "אבל זאת לא המטרה שלי. זאת מטרתי הטהורה- שיקמרו חייב להישאר בחיים. ואני רוצה שהוא יחזור אלייך... משום שעתה, אני אדע שעשיתי דבר אחד נכון בחיי."
"כרצונך. אז מתי הגנג'וטסו נגמר?"
לאחר ששאלה, היא הרגישה ניעור קל. "אינו!" ניערה אותו סקורה. "את הלכת מתוך שינה! לא ידעתי שאת כזאת מוזרה..."
"למי את קוראת מוזרה!" התפוצצה עליה אהובתו של שיקמרו. "שום דבר לא מוזר אצלי, אם כבר את מוזרה, עם המצח המפלצתי שלך! אפשר לצייר את כל ממלכת האש עליו!"
ורידי המצח של סקורה פמפמו בכוח, והיא שפלה שרוולים. "לא כדאי לך לדבר על המצח שלי איי פעם שוב..." היא התרתחה, ונתנה לאינו הזדמנות להימלט. אחריי שאינו רצה, היא רדפה אחריה בכעס רב.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 29.12.2012, 12:58
הודעה #28


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



הסיפור מתקדם בקצב טוב והמון אירועים מתרחשים דבר שגורם לכך שאני אישית בתור קורא ימשך יותר לספר אני חייב לציין שאני אוהב את האורך של הפרקים שלך ואת סגנון הכתיבה שלך
מחכה לפרק הבא


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
yanivyack
הודעה 29.12.2012, 17:49
הודעה #29


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 76
תאריך הצטרפות: 9.09.09
מיקום: רוב הסיכויים שבבית(הראשון, השני, השביעי, למ
משתמש מספר: 70,056



עד כמה שאני זוכר, אין דבר כזה "שארינגן בצורת אמאטראסו"
אמאטראסו זה מתקפה, לא סוג של השארינגן
יכול להיות שהתכוונת ל"מנגאקיו"?

בכל מקרה, סיפור נחמד
לא קורה הרבה שאני מוצא פאנפיק טוב לנארוטו
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 29.12.2012, 20:14
הודעה #30


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



ציטוט(yanivyack @ 29.12.2012, 17:49) *
עד כמה שאני זוכר, אין דבר כזה "שארינגן בצורת אמאטראסו"
אמאטראסו זה מתקפה, לא סוג של השארינגן
יכול להיות שהתכוונת ל"מנגאקיו"?

בכל מקרה, סיפור נחמד
לא קורה הרבה שאני מוצא פאנפיק טוב לנארוטו


אתה צודק וזה יתוקן- לא בדקתי את הנושא לעומק מספיק.
התכוונתי לצורה שהעין השמאלית של המנגקיו של סאסוקה מקבלת כשהוא משתמש באמטרסו (התמונה בספויילר)
ספוילר:


תודה שהארת את עיניי smile.gif


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 01.01.2013, 19:01
הודעה #31


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



חלק נוסף, הפעם ממגילה 6.
קריאה מהנה!

פתיחה 6:

זוהי השנה ה-65 לחמשת הארצות המובילות. לפני שנה תמימה, עולמם של השינובי הספיק להזדעזע דיו. אירועים רבים וקשים עברו על כלל הכפרים הנסתרים, כאשר בכולם עוברים שני חוטי שני בולטים: נארוטו, והאקצוקי.
לאחר שכל האירועים הוצתו, לא הותרה ברירה ומלחמה פרצה. בניגוד למצופה, המלחמה אינה בין האומות השונות. להיפך, האומות התאחדו בצוותא לכדי "שינובי": המכנה המשותף לכולם. אם כך, מי האויב? כוחות האקצוקי, ארגון טרור חשאי ונסתר אשר מתקיים בכל רחבי הארצות, במטרה להפילן. הוא משתמש בג'וטסוים אסורים מכל הסוגים, רק על מנת לממש את מטרותיו האישיות.
חברי האקצוקי מפקפקים בסאסוקה והוא נותן להם תזכורת, בנוסף משנה את הצוותים. נארוטו מגיע למפקדה הגדולה ומגלה את האמת אודות אוסמרו, ועל אוסמרו וגארה. אחריי שחושף זאת הוא מספר לזקן על מה שידע ואוסמרו נרתע. קמורי מסורבת ע"י שיקמרו, אך היא לא מרימה ידיים. היא פונה לאינו ומבקשת ממנה שתשמור עליו בחיים.

חלק 11: זיכרון הבעתות

קונוה, לפני שבע-עשרה שנים, בשעת לילה מאוחרת.
הכפר השקט הנסתר בינות עצי היער העניק הרגשה ביתית ישנה. מאז הקמתו, הכפר עבר תהפוכות ומאבקים רבים... אך רצון האש, שורשי הקיום של הכפר, אלו הם שהחזיקו אותו מהתפוררות. בני אדם, כשיבולת השדה- ברי חלוף ורבים, אך האידיאל, רצון האש, הוא הנצחי, המשתקף לנצח בעד ים השיבולים הארעי. בזכות רצון האש, אפילו ביום הנורא ביותר שעבר על הכפר השלו, קונוה הצליח לעמוד לעוד שש-עשרה שנים, עד שהאסון הבא ארע, על ידי ארגון האקצוקי. למרות זאת, אפילו שכלל מבני הכפר נמחו לחלוטין מהאדמה- רצון האש, הלפיד הסמלי של מגני הכפר המשיך להאיר את דרך התושבים האבודים, ונתן להם את היכולת לשקם את הכפר שלהם מאפס.
אולם לפני האסון של פיין, חבר האקצוקי, אסון אחר הקדים לכך. ההוקאגה הרביעי הוכרז כאב לבן בריא ושלם, אשר שמו נארוטו. זמן קצר לאחר הלידה, טובי חבר האקצוקי ניצל את הפגיעות של ההוקאגה הרביעי, מינטו, ולפני שמינטו הספיק לנעול את שד תשע-הזנבות באשתו, טובי שחרר אותו והשתמש בו ככלב מאולף כדי לפגוע בקונוה.

קונוה, לפני שבע עשרה שנים, בשעת לילה מוקדמת.
לאור הירח בלילה שקט זה, נשמעו אך רשרושי הציקאדות. כאשר רוב התושבים מטיילים ומבקרים בדוכנים שונים, חלק מהנינג'ות במשימות שונות מסביב לכפר, או בתוך הכפר, שינובי אחד ניסה להירדם ולא הצליח. באחד מחדרי בית שבט סרוטובי, טנפופו סר ממיטתו. הוא התלבש בזריזות, ויצא מהחדר החשוך, אל המסדרון. טנפופו הזכיר מאוד את שאר חברי השבט; הוא היה גבר מבוגר, בסביבות גיל חמישים וארבע. מבנה גופו היה יחסית עדין, עם זאת חסון ויציב. היו לו תוויי פנים נשיים יחסית; עיניים מאורכות וצרות עוד יותר מהשאר, שפתיים בולטות, ועור חלק ועדין, אפילו לגילו. הוא היה לבוש באפודת ג'ונינים, כשעל מהודק בקשירה כיסוי הראש של קונוה.
הוא צעד בזהירות ובשקט לכיוון היציאה מהבית. לאחר שסגר אחריו בדממה את דלת, הוא וידא שאף אחד לא עוקב אחריו. לצערו, הוא גילה שמישהו כן עקב אחריו. אחיו הגדול, אוסמרו, דאז כבר בן שישים ושתיים. כבר אז ניכרה בו הזקנה, נינג'ה שעבר הרבה בחייה. הוא עמד על גג סמוך, משולב ידיים. "טנפופו... חזור לישון."
"השינה נדדה ממני. חשבתי למצוא אותה. אז אני אחזור לישון."
"שנות לא נודדות על דעת עצמן" אוסמרו זינק ממקומו, ונחת על יד אחיו. "אני כאן. יחד נחזיר את השינה שלך."
"הו אוסמרו... תמיד דאגת לי כל כך. לפעמים אני תוהה אם זאת הסיבה האמתית מדוע לא נהיית ההוקאגה."
"גם..." אוסמרו חייך, ונתן לקמטי הזקנה המנביטים לבלוט, "אבל גם בגלל שמינטו הוא המתאים ביותר לתפקיד. אנחנו הזקנים נמשיך להילחם, אך על הצעירים להוביל."
טנפופו נשען על דלת הבית, ונאנח. "אתה בטח יודע למה אני לא נרדם."
"זה בקשר לאקצוקי? זה בנוגע לבחור במסכה, נכון? האקצוקי הם לא החבר'ה הרעים, אל תדאג. זאת הייתה רק אי הבנה. דאנזו... הצעיר החצוף הזה אף פעם לא השכיל."
האח הקטן חייך חצי חיוך. "אתה ראית אותו?... מי שג'יראיה סיפר לנו עליו?..."
"אתה מדבר על הילד המיוחד? על נָגָאטוֹ? זה עם הרינגן?..." טנפופו הנהן, "למה אתה שואל?"
"איך זה? לראות אגדה חיה?..."
"מיוחד במינו" חייך אוסמרו, והתקרב לאחיו. "אבל אחריי שנות נדודים בעולם, ואחריי כל מה שעברתי... אני מבטיח לך שאני לא צריך לראות אגדות, כדי לדעת מה הוא הדבר החשוב ביותר" הוא טפח על שכמו של טנפופו. "האקצוקי הם לא רעים. אולי הבחור במסכה שסיפרתי לך עליו הוא מסוכן, אבל הוא תחת ההשגחה של זה שאולי יום אחד יפסיק את כל המלחמות. מה דעתך על זה? יותר טוב מזה אתה לא תמצא."
"אני מניח שאתה צודק, ני-סן..." הוא הרים את ראשו אל השמיים מלאי הכוכבים. אוסמרו השתעל מעט, ולאחר מכן כוכב נפל.
"ביקשת משאלה?" שאל אותו אחיו הגדול.
"זה לעולם לא יתיישן, הא?" צחק. "הירוזן שוב בחדר הלימודים?" שאל את אוסמרו. "הוא תמיד אוהב לבלות שם עד מאוחר..."
"חלקנו לומדים מספרים, וחלקנו לומדים מהניסיון האישי-" אוסמרו מלמל, והרגיש אנרגיה מוזרה באוויר. "האם חושיי מרמים אותי?" שאל את טנפופו. "אתה מרגיש את זה גם?"
"אני פעם הרגשתי את זה... במלחמה..."
אוסמרו מיד חשף את עצמו לאור. הוא היה לבוש בחלוק ארוך ולבן, בעל עיטורים שחורים. על מצחו הוא עטה גם כיסוי ראש של קונוה. "תסתתר במבטחים, טנפופו. זה יהיה מסוכן."
"אני כבר לא הילד בן ה-13 שנשאר מאחוריך כל הזמן, אוסמרו!" התעקש טנפופו, "אני מסוגל להתמודד מולו."
"זאת לא בדיחה!" נלחץ אוסמרו. רעש והמולה נשמעו מהעיר, ובאופק- תשע הזנבות. "איך לעזאזל זה קרה?..." נחרד אוסמרו. "זה מה שקורה כשנותנים למינטו לנהל את העניינים!" הוא התרגז, וזינק חזרה לגג הסמוך. "טנפופו, אני לא אוכל לפקוח עליך עין. תסתתר. תגן על עצמך. אני והירוזן נצליח להחזיק אותו עד שנדע מה המצב שלנו כרגע-"
"אנחנו יודעים מה המצב, יש שד גדול והוא תוקף את קונוה!" התעקש טנפופו. "אני לא אלחם נגדו לבד. אני עם חברים, עם הצוות שלי. לך, תעשה את מה שאתה מצטיין בו, ותסב לנו גאווה" טנפופו חייך, ולחץ את יד אחיו, "אנחנו נתראה אחריי."
"כדאי לך! אין דבר יקר יותר עבורי ממך!"
טנפופו נופף לו להתראות, ואץ משם. אוסמרו עשה כן, וזינק גם הוא לעבר כיוונו של אחיו הבינוני.

הירוזן, ההוקאגה השלישי, ישב בחדר הלימודים שלו. עברו כבר כמה דקות מאז חש את האנרגיה האדומה והמרושעת של תשע-הזנבות. הוא ידע שזה אמתי, והוא ידע שעליו לעשות משהו בנידון. הוא הביט אל החלון, ולפני שידע זאת- סוכן אנבו כבר הגיח לנגדו.
"אדון הוקאגה השלישי! הקיובי הוא... הקיובי צץ משום מקום בכפר!"
"אני מודע לכך. אני אצליח להתגבר על כך. אתה והשאר הגנו על התושבים!"
"כן אדוני!" ענה לו, ונעלם. הירוזן הסב ממנו את מבטו, ותהה, "החותם של קושינה נשבר? למרות כל אמצעי הזהירות, נכשלנו? ביוואקו..."

לא עבר יותר מדיי זמן, והירוזן כבר היה בחוץ, לבוש במדי הקרב המפורסמים שלו. הוא זינק מעל כמה גגות, כשנפגש על סוכני אנבו. "קיבלתם את ההודעה?"
"כן, להגן על האזרחים. מה בנוגע אליך?"
"אני אסתדר, עשו כפי שהדרכתי אתכם!"
"כן!" הם ענו בחיוב, ונגוזו. הוא המשיך לרוץ לכיוון המפלצת המגודלת, תוך שהוא תוהה לגביי מיקומו של מינטו. כמה רגעים חלפו, ונוכחות אחרת מצאה אותו.
"לכל השדים- מה אתה עושה כאן? תעזור לנו להגן על התושבים!"
"אם אתה חושב שסרוטובי אחד מספיק לקרב הזה, אז אתה טועה" תיקן אותו אוסמרו.
"זה לא הזמן לשטויות האלו! איפה טנפופו?"
"טנפופו נמצא יחד עם היחידה שלו, הם פועלים תחת ההוראות שלך."
"יופי, מעכשיו זה רק עניין של זמן. אני אצליח להסתדר, יש לי את החיילים שלי."
כמות אדירה של צ'אקרה אפלה נוצרה בסמוך לקיובי. "לעזאזל!" קרא אוסמרו, "אין זמן. הירוזן, אני אלך להסיח אותו- תדאג למצוא דרך לפגוע בו!"
"אני יודע שאתה חזק, אוסמרו, אך אינך צעיר כפי שהיית בעבר! אל תסחף!"
"אין טעם בלהגיד לי את זה..." הוא חייך, ואץ משם לכיוונו של הקיובי.

לפני שכדור הצ'אקרה האפל הספיק ליצור נזק, הוא נשאב. אוסמרו היה המום. זה היה יכול להיות רק דבר אחד. "מינטו..." הוא לחש לעצמו, כשנעמד מעל כמה גגות הרוסים. "הייתי צריך לנחש. לשד הארור אין סיכוי!" הוא צחק, והחל להשתמש בידיו ליצור סימוני ג'וטסו.
"טכניקת אור: גורם שמימי!" הוא הכריז, וגופו זהר כבאור יום. הוא החל לרוץ מהר ככל שהיה יכול לעבר השד המפלצתי. מעל הגגות, הוא הבחין בשינובי רבים שהתאגדו סביב אחיו הבינוני, הירוזן. הוא היה בטוח בעצמו- השד בחר לתקוף את הכפר הלא נכון. הוא התקרב אליו, והתרוצץ סביבו בדילוגים. "קיובי!" הוא צעק. הסנוור של גופו הקורן של אוסמרו משך את תשומת לבה של המפלצת האדירה, והשד ניסה להכות בו כהוגן. אחריי כמה פעמים שפספס, הוא הצליח לתפוס את הנינג'ה הזוהרת בידו. האור בקע מבין חריצי אגרופו, והשד הרגיש כיצד ידו נהפכה קלה יותר. הוא התרגז ונרעם.

הירוזן עמד על גג לא רחוק מהקיובי, שהיה עסוק בלזרוע הרס ולנסות ללכוד את כפיל האור של אוסמרו. הוא פנה אל השינובי שהיו עמו. "אתם חייבים להימנע מנזק לכפר! תמשכו את הקיובי מחוץ לחומות הכפר!"
"כן אדוני!" הסכים קפטן הנבחרת שהייתה עמו.
"קנו עבורי זמן כך שאוכל לבצע את הטכניקה שלי! אל תנסו להאט את התקפתו!"
"חיובי! קדימה!" הקפטן התריע בפני שאר הנבחרת, והם יצאו לדרכם אל הקיובי.
אוסמרו, שהתרוצץ ומשך את תשומת לבו של הקיובי, שם לב שעוד הצטרפו למאבק. אלו היו הנינג'ות של אחיו הבינוני. "הגיע הזמן!" הוא התלונן לעצמו. "לא הייתי יכול להמשיך כך לנצח!" ענה, ונמלט משם כל עוד נפשו בו. לאחר שהצליח להתרחק דיו כדי לאפשר להם לתקוף, הוא ראה כיצד הקיובי הטיח את כולם מטה בהנפה אחת של ידו. "הצעירים הללו..." התרגז הנינג'ה הוותיק.
הירוזן, במקביל, השתמש ביכולת הזימון. הוא הביא הלאה את אנמה, שותף הזימון המהולל.
"הקיובי, הא?... אז החותם נשבר?" שאל את הירוזן.
"אנו הולכים למשוך אותו מהכפר עם האדמנטין ניואי!"
"הישר! שינוי צורה!" הכריז אנמה, והשתנה למטה האגדי, שמסוגל לשנות את אורכו וגודלו, ונחת לידיו של שותפו לזימון.
"קדימה, אנמה, התרחב!" ציווה, ואנמה בצורת המטה התארך כל כך, שהצליח להגיע עד לקיובי שעמד במרחק מה, ולפגוע בו. הקיובי שאג בקולי קולות, בעוד שהוא נדחף על ידי מלך הקופים.
כל הכבוד, הירוזן! חשב לעצמו אוסמרו, כשהתבונן בצוות המהולל. "כדאי למינטו לחזור לעצמו לפני שיהיה מאוחר מדיי..."
המפלצת המגודלת נדחקה כל כך על ידי אנמה, שהיא כבר הייתה מחוץ לכפר. מאחוריה, שובל של הרס ועי עירוני, שייקחו שנים של שיפוץ ובנייה מחדש. בעודו מחזיק במטה, הירוזן המשיך בדבריו. "דחקתי אותו מחוץ לכפר! אל תוותרו! תחזיקו אותו!" הכריז, והנבחרת הנאמנה הסתערה קדימה. "הם לא יצליחו לבד!" נרעם אוסמרו. "תפסיק להיות אנוכי, הירוזן!" התרגז ומצא מקום נוח לעמוד. "אני חייב עוד תגבורת... אני חייב להחזיק אותו!" הוא חשב. "טכניקת אור: כפילי אור!" הכריז הכפיל, ונוצרו עוד שניים. "אנחנו חייבים למנוע מהקיובי להתקרב לכפר, ולעזור לנינג'ות שמולו! כפילים, הסתערו על רגליו!"
כפילי האור של אוסמרו הסתערו על רגליו של הקיובי, והצליחו להסיח אותו. בעוד שהכפילים נוהגים כך, הנבחרת של הירוזן, ושאר נינג'ות שהתנדבו, הסתערו על המפלצת האדירה, שנשארה במקומה מפאת חוסר ברירה. "תשמרו עליו עסוק עד שההוקאגה הרביעי יבוא!" הכריז אחד מהשינובי, לרקע חבריו הנפגעים.
הקיובי התרגז עוד יותר, והתמלא בחמה על האימפוטנציה שלו להגיב לנינג'ות. הוא החל לטעון מחדש את הצ'אקרה השחורה, דבר שהחריד את אוסמרו. "לעזאזל עם כל השדים האלו! תמיד תהייה להם טכניקה אחת יותר טובה משלי!" הוא נלחץ, וניסה לחשוב על תגובה, בעוד שאחיו עושה אותו הדבר.
"אדון הוקאגה השלישי..." ניסה לתמוך בו אחד מהנינג'ות.
כשהכול נראה אבוד, והנינג'ות שנותרו היו בטוחים שהקרב ייגמר, התקווה שבה אליהם. מינטו, על גבו של צפרדע הענק גָמָבּוּנְטוֹ, נחת על גבו של הקיובי. כפילי האור של אוסמרו התפוגגו, והוא נשאר לא רחוק מהנינג'ות, מתבונן בתשוקה. "הגיע הזמן!" מלמל לעצמו. "האידיוט המתנשא הזה... כדאי שיהיה לו הסבר טוב!"
"זה..." התפעל הירוזן, "זה ההוקאגה הרביעי!" קרא אחריו בהתלהבות הנינג'ה התומך.
"תחזיק את הקיובי רק לקצת זמן!" מינטו קרא לגמבונטו.
"זה הולך להיות קשה... אפילו עבורי!" השיב לו.
"על מנת לשגר משהו כל כך מאסיבי, אצטרך כמות אדירה של צ'אקרה..." מלמל לעצמו מינטו.
אחריי שניות ספורות, הקיובי נעלם- יחד עם הרביעי. גמבונטו נותר מאחור, יחד עם שאר הנינג'ות. אוסמרו היה מופתע. "איך הוא עושה את זה... הוא מהיר כמעט כמו טכניקת האור שלי!" מלמל לעצמו. "מינטו... הוא הסתלק ביחד עם הקיובי?" שאל את עצמו, והבחין בבוהק עצום מבעד להרים הקרובים. "בכיוון ההוא!" קרא.
"הירוזן!" התקרב אליו אוסמרו. הירוזן הציץ לכיוונו. "אוסמרו, אתה דאגת שהוא לא יזוז ממקומו?"
"אני שמח לראות שהוא חזר!" קרא בהתלהבות. "ולהחזיק את הקיובי? אני אמנם לא הוקאגה, אך אתה נוטה לשכוח מי לימד אותך את טכניקת הזימון..."
"שום דבר לא יתקרב למה שאתה עשית" הסכים עמו הירוזן, ונופף בידו. "כולם, אחריי! אנחנו צריכים להגיע לשם ולעזור לרביעי!"
כולם הסכימו, והחלו לדלוק אחריי השלישי, שעשה את דרכו למקום ההתרחשות.

הירוזן הגיע ראשון, כאשר השאר השתרכו מאחור. כשהיה שם, הוא ראה את מינטו משתמש בסימוני ידיים שהכיר. "הסימונים הללו. אל תגיד לי...! כן, זה חותם קוצר המוות." הוא ניסה להתקרב, והושיט את ידו למה שזיהה כמחסום כיפה שקוף. "זה לא טוב! אני לא יכול להמשיך מעבר לנקודה זו, עקב המחסום שמונע מהקיובי לברוח!" אמר לעצמו. "השניים האלו מתכננים לטפל בקיובי בעצמם!"
אוסמרו הגיע. "מה קורה כאן?"
"הרביעי החליט לקחת את העניינים לידי עצמו! הוא מתכוון להפטר ממנו עם חותם קוצר המוות!"
"הוא טיפש!" התרגז אוסמרו. "אני אלך לטפל בזה!" הוא ניסה להתקרב, ונחסם. "לעזאזל... אני חייב למצוא דרך!" הוא זינק הלאה, והתרוצץ סביב מחסום הכיפה.
הירוזן המשיך להתבונן בחשש לעבר פעולותיו של מינטו, בעוד ששאר הנינג'ות הצטרפו אליו. "זה חותם קוצר המוות, ככלות הכול. הוא באמת השתמש בה."
"אבל הקיובי עדיין...! הוא לא הצליח לנעול אותו לחלוטין? זה התכווץ, אבל..."
הם המשיכו לדבר, תוך כדי שהם חוקרים את פעולותיו של מינטו. אוסמרו, במקביל אליהם, גם התבונן במעשיו. "מאז ומתמיד הוא חשב שהוא יכול להתנהג כך! אמרתי לו שזה יעלה לו בחייו, אך נדמה שהוא מתייחס לכך בקלות יתרה!" התרגז ועצר מהתרוצצותו. "זה אבוד. מה שנעשה, נעשה."
מנקודתם של שאר הנינג'ות, הם הבחינו ברביעי ובאשתו סופגים בבטנם את הטופר העצום של הקיובי. הירוזן, שנשאר מבולבל מכל החלטותיו של הרביעי, נוכח לשים לב לדבר נוסף.
"יש שם ילד?!"
"הם הגנו עליו..." הוסיף הנינג'ה שלידו.
"אני מבין..." החל הירוזן, "מינטו מתכנן להפוך את בנו לג'ינצ'וריקי כדי להגן על הכפר!"
באורך מדהים, אחיו הגדול של הירוזן חשב את אותה המחשבה, ואף הוסיף בראשו על כך. "אני חי בעולם הנינג'ות מעל לשישים שנה. ראיתי דברים, שאף אחד לא היה מתאווה לדעת. עשיתי דברים, שאני לא מתכוון לחזור עליהם. והנה, כאן והיום, נמיקאזה מינטו, הוכיח מחדש שלא ראיתי דיי."

לבסוף, התהליך הושלם. כשהכיפה נמוגה, הזוג המאוהב שגונן על ילדו כבר היה בצד השני. השינובי הקיפו את המקום, כאשר הירוזן הרים את הולד בן יומו. "הוא אמר..." הירוזן נענע אותו בעדנה בינות ידיו, על מנת להרגיעו, "שהוא יקרא לו נארוטו..." מלמל בקול חלש. "אם כך... אוזומאקי... נארוטו..." הוא העביר את נארוטו הבוכה אל ידיים בטוחות וקרובות. לאחר, הוא חשב מיד על אחיו הצעיר, שהיה באחד מהצוותים שטיפלו באירוע. הוא התקרב לכמה מהנינג'ות. "ראיתם את אחי? ראיתם את טנפופו?"
כמה מהנינג'ות היו המומות. חלקן הביטו לכל עבר, בתקווה שמבטו לא ייפגש בשלהם, וחלקם כדי למצוא את האובד. "ראיתם אותו? ראיתם את טנפופו?" הוא שאל שוב. לבסוף, שִיקָאקוּ, אביו של שיקמרו, התקרב אליו, והחזיק ביריעת בד מוכרת. זה היה כיסוי הראש של טנפופו. "זה היה... בלתי נמנע" הסביר. "כשפינינו את האזרחים, טנפופו סנסיי ניסה למשוך את תשומת לבו של הקיובי. אז המפלצת הזו פלטה את הצ'אקרה השחורה. במזל שאף אחד לא נפגע, אבל..." הוא שלשל את השארית לידו של השלישי, "אבל המזל עלה לנו ביוקר. אני מניח שזה לא כואב לי כפי שזה כואב לך, הוקאגה-סמה, אבל..." שיקאקו מחה דמעה קטנה שזלגה מעינו. הירוזן החזיק בפיסת הבד בחרדה, והרגיש משותק.
לא עברו יותר מכמה רגעים, ואוסמרו הצטרף לקהל המצטבר. "אני שמח שזה נגמר!" ענה עם חיוך. "איפה טנפופו?" שאל. כולם הביטו בו, ובהירוזן. הוא הרגיש שמשהו לא בסדר, ופנה לאחיו. "איפה טנפופו?" חזר על עצמו, ממש בדומה לאחיו כששאל. הירוזן לא הצליח לבטא מילה אחת כראוי. אוסמרו החל לשקשק. "איפה טנפופו?!" הוא נרעם. "אני לא ברור?-" הוא שם לב לכיסוי הראש. עיניו נפערו לרווחה, ובפעם הראשונה בחייו, הרגיש את המוות מקרוב עד ממש. אחריי שהבין שהוא עומד בסמוך לאנשים, הוא עצם את עיניו, והתרחק. "לא..." הוא מלמל, ונמלט משם חזרה לכפר. הירוזן נאנח, והורה לכולם להתפזר.

אוסמרו פקח את עיניו. הוא היה במקדש החשוך והקודר. הוא בדיוק התעורר מעוד חלום רע. "הו, אלי הבריאה..." הוא החל, "האם זהו עונש?... האם זהו העונש שמגיע לי, על היוהרה שלי?... כל אחד שזלזלתי בו, לבסוף מצא את מותו..." הוא קימץ אגרוף משקשק, "אני מצטער, נארוטו... אני מצטער, הירוזן... טנפופו... אבא..." הוא התכווץ בתוך עצמו, "מעולם לא הגנתי עליכם... באיזו זכות נתתם לי לחיות?"


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 02.01.2013, 08:36
הודעה #32


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



הפרק היה מאוד יפה והכתיבה שלו הייתה נפלאה אהבתי את המסע בזמן זה גרם לכך שנדע מה קרה בזמן הזה שגורם לאירועים העכשוויים וגם לכך שקצב הסיפור יאט קצת(כדי שהוא לא יגמר מהר מידי)


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 05.01.2013, 22:22
הודעה #33


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



החלק השני של מגילה 6, לקריאתכם המהנה!

------------

חלק 12: ערמומיות

שיקמרו וסאסוקה ישבו על התוכנית, ביחד עם זטסו. זטסו וסאסוקה היו באשליות הרוחניות המקרטעות, בעוד ששיקמרו ישב לנגדם, במסתור האקצוקי שבו היה. מנגד שניהם, היו דפי חישובים, ומפה של ארץ הברק, כאשר קומו מוקפת במיניאטורות פיונים. שיקמרו החל להסביר.
"על פי החישוב שלי, בכל שעה זטסו מסוגל לשכפל 50 זטסוים. לכן, ביממה הוא מגיע לכמות של 1200 זטסוים, ובשבוע ל-8400. בשבועיים, מאז שהתחלנו את התהליך כגיבוי, 16800 זטסוים. מאז המלחמה איבדנו דיי הרבה זטסוים, אך בעקבות קצב גידול מהיר-"
"תחסוך ממני את הנתונים היבשים. אנחנו עומדים ביעד?"
"נכון להיום, השלמנו את כמות הזטסוים ל-60,000, שזה שווה לכמות החיילים של כוחות השינובי המאוחדים."
"זה מה שהייתי צריך לשמוע. הם עומדים לפי התקן שקבענו? תקן סאסוקה?"
"כן..." שיקמרו נחרד מהרעיון. "כפי שאתה רצית, כן... הם כולם שיבוטים לא-מלאים שלך."
"מצוין..." סאסוקה האשליה קיפל מגילה. "אנחנו עומדים כראוי בתוכנית."
"על זה רציתי לדבר אתך, סאסוקה. תקשיב, אני יודע שבמקור התכוונת להשמיד את העלה הנסתר דרך עשר הזנבות..."
"אמרתי לך, אני מוותר כי זה לא ריאלי. לא במצב שאנחנו בו היום, ובטח לא כשאוסמרו מתערב בעניינים."
"סאסוקה, התוכנית שלך לא תעבוד. אוסמרו עדיין מתערב לנארוטו בדברים, אתה ראית-"
"יש לי צבא של שישים-אלף שיבוטים, בעלי פוטנציאל זהה מלבד העיניים. חזק ככל שיהיה, יש לי גם ליגה של שינובי אכזריים וחזקים הרבה מעבר למה שיהיה מסוגל לדמיין. הניצחון שלי."
"אצל אוסמרו זה רק עניין של זמן, סאסוקה. אתה לא יכול לנצח אותו, זה קרב אבוד!"
"יש לך תכנית? אתה יכול להציע לי משהו בתמורה?"
"ובכן... בעייתי" שיקמרו שלף סיגריה, והדליקה. "יש טכניקה שחשבתי עליה... אבל אתה לא תוכל ליצור מאבק כוחות על הרגע הראשון."
"מה זאת אומרת?"
"לקמורי יש יכולת לחבר בין אנשים באמצעות גנג'וטסו, ובכך להסב נזק ללא צורך לשרוף צ'אקרה מיותרת. לנארוטו... ובכן, הוא יודע איפה נארוטו נמצא, לפי תיאוריה שחשבתי עליה, משום שהוא משתמש בטכניקת האור."
"תסביר את עצמך."
"במפגש הראשון עם אוסמרו, הייתי בטוח שהוא בלתי ניתן להריגה, משום שכשהסתערנו עליו יחד הוא פשוט נמוג, כמו טובי... אבל אז במפגש השני, זה נפל לי. זה גם ההסבר שמצאתי בינתיים איך הוא מצא אותנו במקלט הדרומי, אבל לא מצא אותנו כאן, במערבי."
"דבר כבר!"
"אמרתי לך- הוא משתמש בטכניקת אור. טכניקה שמאפשרת לו להשתמש בקרני אור לתועלתו. אני זוכר שלמדנו על זה פעם בכיתה. זאת טכניקה מאוד נדירה, והבודדים שהגיעו אליה היו רק ג'ינצ'וריקים, ואלו שהגיעו להארה בחייהם. כמו אוסמרו, למשל..."
"מה התוכנית, שיקמרו? איך אתה חושב להביס את הג'וטסו שלו?"
"ובכן, אחת מהיכולות המיוחדות של קמורי, כפי שאמרתי, היא להשתמש בגנג'וטסו כבגשר. אחת היכולות המיוחדות של אומו היא הטנקאיגן. הטנקאיגן מאפשר לה לא רק להעיר את הסערה שבנקודות הצ'י שלך..."
"שיקמרו, תגיע לנקודה. אני שונא כשאתה מתברבר על השטויות האלו."
"קמורי תחבר את אומו לנארוטו. אומו תוכל לגרום לו להשתגע דרך הטנקאיגן, ולתת לקיובי לצאת, ולהחזיק את נארוטו בכוח."
"מה זה נותן לי בדיוק, שנארוטו לא מסוגל לתפקד? אז אוסמרו בטוח יבוא!"
"בפעם הראשונה שנפגשנו עם אוסמרו, הוא אמר שאין לו עניין במלחמה. הוא רק מעוניין בנארוטו, ככל הנראה, ורוצה להגן עליו. הוא יחלץ להגן על נארוטו, ולא יילחם בנו. זה יעסיק אותו."
"זה יכול לעבוד, שיקמרו. זה רעיון מעניין. אבל אני צריך תכנית שמאפשרת את חופש התנועה והתפקוד של כל חברי האקצוקי."
"סאסוקה... התוכנית שלך גרועה" שיקמרו קימץ את אגרופיו. "גם אם נמצא דרך להעסיק את אוסמרו... ונצליח לחטוף את נארוטו, ואיך שהוא בין לבין נמצא מקום לשאוב ממנו את הנשמה... יש להם מספיק כוחות כדי למנוע שזה יקרה בזמן. לשאוב את הקיובי ממנו ייקח שלושה ימים. זה מספיק זמן בשבילם לאתר אותנו וליצור איזה ג'וטסו שימחה אותנו קליל."
"תשאיר לי את הדאגות, שיקמרו. התוכנית תצא לפועל, ואין דבר לעשות בנידון."
"מתי אתה רוצה להוציאה לפועל?"
סאסוקה הצביע על הפיונים השונים. הוא הצביע על שני פיונים, אחד היה דומה לשיקמרו, והשני לאומו. "הכול מוכן ומסודר למתקפה על קומו ועל כוחות השינובי. אנחנו ניתן לך ולקמורי פור של יום להגיע לשטח." הוא הצביע על פיונים שנראו כמוהו וכמו טד. "אני וטד נמצאים בחופי עיירת בילויים, שנמצאת מרחק מה מקומו. לפני שהתחלנו את הישיבה, סיימתי שיחה עם ליים, והם יגיעו בעוד בפחות מיום לחופי ארץ הברק." הוא הפעם הצביע על סויגטסו וג'וגו. "מאז שעזבו את המסתור המערבי, שני אלו כבר הגיעו לצד השני של קומו."
"אתה מנסה לאגף אותם?" הוא שאל, כשהבין שהוא יוצר מבנה מעגלי מכלל הפיונים.
"ישנם שישים אלף שינובי. על כל צוות יהיה בקירוב חמש וחצי אלף שיבוטים שלי. זה צריך להיות די והותר כדי להביס את כוחות השינובי, אחת ולתמיד! לכן אתה חייב למצוא תכנית נוספת, שיקמרו, בה נוכל להחזיק את אוסמרו."
"הבנתי... יש עוד דרך שאולי נוכל למנוע את התערבותו של אוסמרו. אבל אנחנו נצטרך לעשות אותה עכשיו. ואני וקמורי נצטרך כבר עכשיו לצאת לדרך."
"יש לך את הרשות. אני צריך להתכונן, ולוודא את התוכנית עם שאר החברים. להתראות עד להודעה הבאה" ענה לשיקמרו, והאשליות הרוחניות שלו ושל זטסו נעלמו. שיקמרו קם, ועישן סיגריה נוספת. במבוא הכניסה להיכל שבו ישבו שיקמרו וסאסוקה עמדה קמורי, מאוד נינוחה וקרה. "זה גזר דין מוות" אמרה.
"בעייתי... אבל זה מה יש."
היא הסתכלה על ידיה. היא הרגישה מבוכה. "אני לא הולכת לעשות את זה... שיקמרו..."
"שיקרתי לו."
קמורי סתמה. היא התבוננה בדומייה מוחלטת בשותפה לצוות. היא לא חשבה שהוא יעשה דבר כזה. הוא המשיך. "שיקרתי לו. אני יודע שאת לא באמת היית יכולה לעשות את זה, אבל הייתי חייב לתת לו משהו. הדבר האחרון שהייתי רוצה עכשיו זה להתעסק עם צבא של סאסוקים."
"מה אתה מתכוון לעשות, שיקמרו-קון?"
"אני לא יודע... אבל חייבים לחשוב על משהו" שיקמרו התמתח, וניער את אפר הסיגריה. "אני בטוח שנוכל לחשוב על משהו." שניהם התקדמו לכיוון החדרים, כדי לארוז את חפציהם. מצפה להם כברת דרך.

הייתה זאת עיירת דייגים שכוחה. הספינה העלובה והדלה שהשתמשו בה אומו וליים עגנה על המזח. העיירה נראתה להם ריקה יחסית. אפילו בשביל עיירה שכוחה, הם ציפו לראות קומץ של דייגים, או כמה דוכנים מסכנים שמנסים למכור תוצרת מגעילה. הם לא חשבו שייתקלו בעיירה ממש ריקה. המזח עצמו, וכל הדרכים בעיירה היו מטונפים ולא מטופחים ברמת ההזנחה. שחפים התעופפו בין העמודים השונים והגגות של המזח, וגעגעו בקולות מונוטוניים. אומו סקרה את הנוף הלא שיגרתי.
"משהו כאן לא כשורה..." היא לחשה לשותפה. "המקום הזה שומם מדיי."
"מה זה משנה? שיבואו! נראה אותם!"
"אתה בטוח שאתה רוצה לעורר בהלה? סאסוקה ביקש במפורש שלא נעשה את השטויות האלו..."
"אם תוקפים אותנו קודם..." הוא חייך, ושילב את ידיו, "זאת לא תהייה באשמתנו."
"אל תמתח את הגבול! חוץ מזה, אם באמת אין פה אף אחד, אולי זה ישחק לטובתנו. אף אחד לא יבוא לבדוק אותנו."
"אולי את צודקת..." מלמל ליים, ושניהם התקדמו מהמקום שבו היו.
לאחר שחקרו כמה רחובות, הם מצאו סמטה, בה הייתה דלת המובילה לחנות. הדלת עצמה הייתה עשויה מעץ, אך הצירים נראו שהוחלפו. בנוסף, היה משורטט במשיכות מגושמות של צבע סמל של נחש וחרב ארוכה. אומו התקדמה לדלת, והעבירה את אצבעה על המשיכות. "אני מזהה את הסמל הזה..."
"כלומר?" שאל אותה ליים, שנראה סקרן. "מה מצאנו?"
"זה הסמל של אורוצ'ימרו. אתה יודע מי זה, נכון?" היא שאלה בלגלוג.
"חבר האקצוקי הישן, זה שסאסוקה הרג לא? אחת הסיבות שהוא אגדה כיום..."
"אוֹרוֹצִ'ימָרוּ היה חלש, ועלוב, כשסאסוקה הרג אותו..." אומו קרבה את היד לגופה, "אבל חבל להתווכח על הנושא. זה הסמל שלו. מה לעזאזל זה עושה פה?"
הם שמעו קול מנוכר וקטלני. מעליהם, על אחד הגגות הנמוכים, צללית עמדה משולבת ידיים. "אני יכול להגיד לכם מה זה עושה פה..." אמר להם בזלזול. "אבל מה אתם עושים כאן... זאת השאלה האמתית" הוא ענה, ושלף שני להבי קונאי. ליים בדיוק הושיט את ידו לשלו, ואומו השתמשה בטנקאיגן.
"אנחנו לא יודעים מי אתה... אבל אתה עושה טעות גדולה כשאתה בוחר לתקוף אותנו!"
"אולי אתם עשיתם טעות גדולה... כשבחרתם לתקוף אותי!" הוא הכריז, ונחת למטה. הוא היה עטוף באדרת ארוכה בצבע ארגמן, ואת פניו החשיך ברדס אפלולי. ליים עמד להסתער, ואומו עצרה בעדו.
"אל תהייה טיפש" התרגזה. "אתה לא יודע מול מי אתה עומד!"
"מאוחר מדיי בשביל זה!" צחק והזיז את ידה של אומו. "רוח: שאגת רוח!" הכריז, אך לא מספיק מהר. הדמות המסתורית דקרה אותו במהירות בזק בקונאי שלו, וזינק אחורה. ליים הביט בפצע שנעשה מהקונאי, ואז הביט בדמות המסתורית. אז, הוא החל לצחוק בלגלוג רב.
"מה מצחיק כל כך?" התרגז האדם המסתורי.
"שום דבר..." הוא מלמל, ולפתע- נעלם. אומו מיד הבינה. האדם המסתורי שם לב לסוג הטכניקה, ומיד הסתובב אחורה כדי לוודא. ליים ועוד כפיל צללים שלו הסתערו, וכל אחד מהם החזיק בקצהו האחר של חוט תיל. הם התרוצצו כה מהר, שהאדם המסתורי לא הצליח אלא להיתפס במלכודתם. הם הסתובבו סביבו במעגלים, עד שכל גופו היה קשור תחת חוטי התיל. "עכשיו לגראנד-פינאלה!" צחק ליים, ומשך בחוטי התיל. אומו הייתה בטוחה שהמעשה הזה יחסל את הזר לחלוטין. אחריי שליים הידק את החוטים מספיק, להפתעתו, הם נקרעו. "זה לא היה אמור לקרות!" הוא זינק אחורה בזריזות, תוך שהכפיל השני נעלם.
האדרת והברדס נקרעו קליל בעקבות הלחץ של החוטים החדים. מתחת להם היה לא אחר, מאשר קבוטו. אומו חייכה. "אני יודעת מי אתה... זה מסביר" היא אותתה לליים להתקרב אליה. "אתה לא מזהה אותו, הא?"
"מי זה?" שאל ליים, והתכונן לנורא מכל.
"זה היה הלקקן של אורוצ'ימרו. שיקמרו סיפר לי עליו. הוא נינג'ה רפואית, ובזמנו היה גם מרגל. בשלב מסוים הוא בגד בעלה והצטרף לאורוצ'ימרו, להיות יד ימינו. בשנה האחרונה הוא התעוות מאוד, וכיום חי בו חלק מאורוצ'ימרו."
"התעוות מאוד זאת מילה כל כך... לא מדויקת" חייך קבוטו, ומתח את שריריו. פניו נעשו דומות לשל נחש, במיוחד באזור הפה והעיניים. גופו נהפך לחלק ומקושקש כפי שיש לנחש, ובמקום רגליים, היה לו זנב ארוך שבקצהו השני היה ראש נחש. "אני מעדיף... שודרג."
"מה הקטע שלו? הוא תמיד היה כזה מכוער?" שאל ליים וכבר חשב על כמה רעיונות.
"אומרים שהומור הוא אמצעי נהדר להתגבר על הפחד, אקצוקי..." הוא קימץ את אגרופיו. "מה דעתכם שנבדוק עד כמה אתם מודעים למשמעות של המילה פחד!" הוא הסתער על ליים במהירות אדירה. ליים רק הספיק לחסום, בקושי רב, ונחת על גבו. אומו עמדה להשתמש בטכניקת הערפל, אך הנחש שבקצה זנבו של קבוטו הקיש אותה. היא הרגישה משותקת לכמה רגעים, והתעלפה.
"לעזאזל אתך!" התרגז ליים, ועצם את עיניו כדי להתרכז. "טכניקת כפילי הצל!" הכריז, וקבוטו מיד הביט מסביבו. הוא היה מוקף בלפחות עשרה נוספים.
"כמות לא תוכל להפיל אותי... ילד מושפל" הוא הידק את החניקה על צווארו של ליים.
ליים רק חייך. "אתה אולי חושב שאני לא טוב כמוך, איש-נחש..." בזמן שדיבר, כפילי הצל הסתחררו במהירות סביב שניהם, "אבל היד שלי היא העליונה!"
"מה?" שאל קבוטו, כששם לב שהכפילים חגים סביבם. "מה קרה... למה הם... מה הולך פה?" שאל ושחרר במעט את החניקה. "מה אתה עושה?" שאל.
"אם אתה תרצה להפטר מהם תצטרך להרוג אותי, גאון" זלזל בו ליים.
"אני יודע את זה!" התרגז, והרים את ליים ביד אחת. "אתה ממעיט בערכי..." הוא אגר תנופה, וריסק את ליים על האדמה. הכאב היה קשה מנשוא, וליים רק הגיב בכך שצחקק וירק שיניים.
"זבל!" צחק עליו ליים, "רק זבל יחשוב שהוא יכול-"
"תשתוק!" קבוטו הידק את אחיזתו כל כך, שהוא הרגיש ששבר את מפרקתו. ליים פער את עיניו מהכאב. קבוטו חייך. "מי הזבל עכשיו?... יש בי את הגנים של הטובים ביותר! אפילו סאסוקה-קון חסר משמעות מולי עכשיו!"
פניו המשותקות של ליים לא הגיבו. קבוטו היה מרוצה מעצמו- אבל הכפילים עדיין התרוצצו! "מה?..." הוא תהה, בעודו מתבונן בכפילים המתרוצצים. הם נעו כל כך מהר סביבו, שהוא הרגיש את הקרקע נישאת. "מה אתם עושים? אתם אמורים להיעלם!"
כולם הכריזו ביחד "רוח: טורנדו!" ובתוך המעגל שלהם החל להיווצר טורנדו קטן. הסופה שיצרו הייתה מעורבלת וסוחפת. כל החפצים, אפילו אומו, שהיו בסביבה, נישאו יחד אתה. קבוטו הרגיש כיצד הוא מתנתק מהקרקע, ומאבד שליטה על גופו.
"מה לעזאזל? זה לא הגיוני! זה לא הגיוני!"
"טכניקת ליים: סופת האגרופים!" אחד מהכפילים הכריז, ובתוך שניות כל כפילי הצל הסתערו על קבוטו באגרופים ובעיטות. קבוטו הצליח לחסום חלק, אך לא היה לו די המהירות או הכוח כדי להימנע מכולם. לאחר דקה או שתיים של בליץ, ליים הפסיק להרביץ, אך ההוריקן נותר במקומו.
"איך... איך?!" קבוטו הנחשי ניסה לנוע ולזוז, אך לא היה מסוגל. "איך הוא עושה את זה?! אני הרגתי אותו!"
"טכניקת אלף האגרופים!" אחד מכפילי הצל הכריז, והוא הסתער על קבוטו. האיש הנחשי הצליח לחסום את ההתקפה, ואף לנשוך בזנבו את הכפיל. "ניסיון נחמד-" רק אמר, וכבר אגרוף נוסף הגיע. קבוטו לא צפה זאת, וחטף אותו כהוגן. היה זה אגרוף כה עוצמתי, שזה הטיס אותו מהטורנדו הקטן והטיח אותו על צריף קרוב. כל הצריף קרס, והקרשים כיסו את גופתו של קבוטו.
כפילי ליים הפסיקו את הטורנאדו, והגיעו בריצה אל הצריף ההרוס. קבוטו שכב שם, כאוב ומושפל. "זה לא... זה לא ייתכן! אתם הייתם צריכים להעלם, כולכם!" הוא התרגז.
אחד מבין הכפילים התקרב. זה היה האמתי. "אתה עלוב, וזבל. מי שחנקת, לא היה אחר מאשר כפיל נוסף."
"הכפילים נעלמים אחריי שהורגים אותם!"
"אתה לא אמור להיות מאסטר-גאון או משהו כזה? אפילו טריק כזה זול עבד עליך? כשלמדתי את טכניקת כפילי הצל בפעם הראשונה, ידעתי שאקלע לבעיה הזו. לכן המצאתי פתרון מעניין. השתמשתי בבובה."
"אבל- מה- אי אפשר לעשות כפיל-צל בובה! זה בלתי אפשרי!"
"אני הצלחתי. אני אלוף בטכניקה הזו, היא הקלף שלי. בכפר שלי קראו לי 'עץ לימון', משום שהיו כל כך הרבה ממני..."
"אני לא הרגשתי את הצ'אקרה שלך! וגם השותפה שלך הייתה שם לבד!"
"ברור שלא הרגשת, היו שם עשרות כמוני. חוץ מזה, אני הלכתי להשתין. כשתקפת את אחד הכפילים ידעתי שמשהו לא בסדר. אני מודה, עבדתי על השותפה שלי, אבל זה היה לטובה."
"חתיכת!" צעק קבוטו, והסתער על ליים. "המון ידי נחשי צל חבויים!" צעק, ומהיכן שהייתה ידו, מאות נחשים זינקו קדימה לכיוונו של ליים. היה זה כה מהיר שכלל הכפילים נעלמו. ליים נותר לבדו. "הפעם אתה לא בובה... התנועות שלך לא מגושמות" הוא צחקק, וקם מבין ההריסות. "זה יהיה הסוף שלך."
"אל תדאג, לא נגמרו כל הקלפים בשרוול שלי" חייך. "יש סיבה לזה שקיבלו אותי לאקצוקי."
"אנחנו עוד נראה! אזמל צ'אקרה!" ידיו של קבוטו זהרו מצ'אקרה כחולה, והוא הסתער על ליים.
ליים הצליח להדוף ולהתחמק מהתקפותיו. "אתה איטי! הנחש שתקוע לך בתחת לא נותן לך יותר תנועה?"
"חתיכת!" הוא פגע בידו של ליים. זה לעומתו זינק אחורה, והחזיק את הנקודה הכואבת. הוא עמד במקום, מה שהציע לקבוטו את ההזדמנות לתקוף.
"מצב סייג': טכניקת זעם לבן!" הוא קרא, ומהפה שלו הסתערה צ'אקרה בצורת דרקון, שהחזיקה בגביש כדורי. ככל שליים היה זהיר ומהיר, הוא לא הספיק להתחמק מההתקפה. דרקון הצ'אקרה פגע בו, ופגע לחלוטין בכל החושים שלו. הוא היה משותק לחלוטין. "ועכשיו... לחלק הטוב!" הוא הכריז, וקימץ את אגרופיו. הוא אץ לעבר גופתו של ליים, אך להפתעתו, גילה שליים לא היה לבד. דבר מה פגע בו מאחור, והוא חטף זאת. כוח אדיר, ממש כמו האגרוף שליים החטיף לו בטורנדו, הטיס אותו שוב ממקומו. הוא התרסק על בית קרוב, ומוטט לחלוטין את קירותיו.
הכפילים של ליים ניערו אותו. אחריי כמה ניעורים טובים, הוא הצליח לחזור לשמוע ולראות. "תודה..." הוא מלמל, וקם. "הוא פצע אותי דיי קשה, אבל זה היה שווה את זה" הוא נתן לידו לזהור, וריפא את פצעיו. "טכניקת אלף הבעיטות?" שאל הכפיל שמולו.
"כפי שלימדת אותנו" אישר לו. ליים חייך. "אם הוא מצליח לקום אחריי זה- תנו את המכה הסופית."
"כמובן!"
"לא סיימתי!" קרא אליו מרחוק קבוטו. ליים נחרד, ומיד סינן לכפיליו. ליים לקח את הזמן, ונתן לעצמו להחלים, באמצעות טכניקת נינג'ות רפואיות שנקרא "טכניקת כף היד המסתורית". הם, בניגוד אליו, תמכו באחד מהכפילים ברגליו, ונתנו לו מומנט כדי לזנק לאוויר.
"רוח: זינוק רוח!" הוא הכריז והיה כבר עשרות מטרים באוויר. קבוטו הביט בו בתמיהה, סובל מאוד מהמהלומה של אלף הבעיטות. "הכול טוב ויפה... לעוף ככה באוויר" זלזל בו קבוטו, "מה תעשה עם זה?"
"רוח: אלף דרקוני רוח!" קרא. הפעם הוא ראה את הטכניקה בפעולה- ולא היה מסוגל לעשות דבר. באוויר, ממש ברדיוס של עשרות מטרים, בערימות, הגיחו מאות ליימים. הם יצרו בידם את סימוני הידיים של טכניקת הרוח, ולאחר שעשו כן- נעלמו. הליים שהיה באוויר, שחרר מידו את כל הטכניקות שלהם יחדיו. דרקון עשוי רוח ענקי ועוצמתי עשה את דרכו אל קבוטו, שלא היה מסוגל לזוז מרוב ששריריו דאבו.
"אני קבוטו! אני לא אמות חסר משמעות-" קרא, ולפני שהיה מסוגל לעשות דבר נוסף, הדרקון השמיד את כל המבנה והמבנים הקרובים שהיו מסביב. ליים נחת בזהירות, והתקרב לקבוטו.
"לא אכפת לי מי אתה..." הוא חייך בנבזיות, ופיזר חלק מהאבנים והקרשים, "אתה עדיין זבל, ואתה לא שווה לחברי האקצוקי." הוא שלף קונאי שהיה ברשותו, ושיסף את גרונו של קבוטו. "אתה מרשים, קבוטו, אבל אתה עדיין לא מתקרב ביכולותיך אליי." הוא עתה אץ לעבר שותפתו, אומו. "לעזאזל שתהיי בסדר!" הוא התקרב אליה, לא רחוק מהסמטה שבה היו. היא שכבה עדיין, משותקת מהרעל. "לעזאזל אומו... לא אמרת שהיית עם שיקמרו?" הוא מלמל לעצמו, והחל להשתמש בכף היד המסתורית כדי לרפא אותה. "צריך לירוק את הרעל..." הוא החל למצוץ את מקום הנשיכה, ופלט את הרעל. "סאסוקה יהרוג אותי על זה" הוא המשיך למצוץ את הדם, ופלט אותו.
אומו התעוררה, ופקחה את עיניה לאט. היא שמה לב לפעולותיו המוזרות של ליים. "מה אתה מנסה לעשות לי?!" התחלחלה.
"לרפא אותך, כלבה מטומטמת!" הוא העביר שוב את ידו הזוהרת, ובדק את נקודת הנשיכה. "יש לך דם. יש לי מתכון שיכול לעזור לך, אצטרך לאסוף את המרכיבים. תצטרכי להסתתר פה באחד המבנים, אני כבר אמצא אותך."
"כל הסיבה שבחרנו באתר הזה" הסבירה לו אומו, "זה כדי שלא תצטרך להיות באור. תצטרך לחכות ללילה, אז יש פחות סיכוי שימצא אותך."
"אין זמן עד הלילה!" התעקש, "הרעל הזה יחמיר!"
"זמן? אני יכולה לקנות בשבילך זמן... טנקאיגן: התפרצות החומר!" קראה, והגוף שלה שקשק. "הרעל לא בוטל, זאת רק השתהות."
"חשבתי שהטכניקה הזו גורמת לדברים להתפוצץ?"
"זה גורם להם להסתחרר. הרעל עכשיו הפסיק להיות במבנה המולקולרי הרגיל שלו. יש לך זמן עד הלילה, כך שאוסמרו לא ימצא אותך."
"את מטורפת, את יודעת את זה?" שאל אותה ליים, ועזר לה לקום וללכת. "בואי נמצא מכסה... חתיכת משוגעת."
"ראיתי את דרקון הרוח" היא חייכה. "זלזלתי בך... יש לך הרבה כוח."
"ברור שיש לי! לא סתם קראו לי 'עץ הלימון'..."
"סתום את הפה שלך!" היא התרגזה, והוא צחק, כשהם נכנסים למבנה שהיה מסומן בנחש והחרב.



--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Nik Iconoclast
הודעה 06.01.2013, 03:26
הודעה #34


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 176
תאריך הצטרפות: 7.02.12
מיקום: נתניה
משתמש מספר: 160,475



אני מגיב כרגע רק על ההודעה הראשונה, כי לא קראתי את כל השאר.
בוא אני אעשה אותך שמח קצת: הקריאה מאוד זורמת.
טוב תראה, סגנון הכתיבה שלנו שונה, אני בא מבוא נתאר כמה שיותר, נטיה של כל סופרי הפנטזיה מפתחים אותה בשלב כזה או אחר. הבעיה בכתיבה מרובת תיאורים שהיא עלולה להיות מעט לא זורמת(לדוגמה: טולקין היה מחרפן אותי, אני לא אשכח לו את העץ שהוא תיאר במשך עמוד וחצי בשר הטבעות).
אז אני חושב שאני בהחלט יכול לקחת ממך כמה טיפים בנושא זרימה. אם כי אומרים לי שהכתיבה שלי סוחפת, אותי היא לא מספקת, אבל אולי כי אני מחמיר עם עצמי מידי?

טוב בנוגע לפרק/מגילה
כמו שגוש אמר, הכתיבה לא כל כך בנויה נכון, אלא שלי יותר הפריע המבנה. היות ועכשיו 3 בבוקר, אני רק אציין בכלליות שכדאי שתעבוד על חלוקה נכונה יותר לפסקאות ותעבור גם על מעברי השורה. היו פעמים שלדעתי היית צריך לשים נקודה ולעבור שורה אך במקום זאת המשכת. אולי זאת רק דעתי, אבל לי אישית זה מעט הפריע.
שוב, הקריאה נורא זרמה לי. באמת, פרט לכמה עצירות כפויות שהרגשתי נורא מבואס שנעצרתי, לא הפסקתי לגלגל את המסך למטה, אני כמעט מתפתה לקרוא עוד אבל יש לי מחר לקום מוקדם מהרגיל.
אני נורא אוהב נארוטו ומת על שיקה ונורא התעצבנתי שעשית ממנו אקטסוקי. (אני לא אתערב לך בסיפור, אבל קשה לי להאמין ששיקה יצטרף לאקטסורי, אל תשכח כמה קשה הוא לקח את המוות של אסונה(ככה קראו לו, לא?), הסנסיי שלו. טוב תתעלם זה כבר חרבושי פסיכולוגיה ונפש האדם אבל אף אחד לא אמר שבפיק צריך להיצמד לעובדות.) חוץ מזה, נג׳י מופיע כאן נכון? כי הייתה פה דמות שלא הבנתי אם זה נג׳י או לא. אני מעריך כי אתה משתמש בגרסאת תרגום שונה מהאנגלית הנפוצה של פנדה(מנגה) שאגב מדברים על המנגה, נחמד שהבאת זומבי חזרה לחיים בסיפור, אני לא אגיד מי אמנם.
בקיצור שורה תחתונה כשאני באמת נהנה מקריאה של משהו אני לא מצליח להחליט על תגובה בונה טובה וחופר מסביב כדי שחברנו הכחול לא יתבאס עליי. אהבתי את הכתיבה ואת כיוון העלילה. תהיה בטוח שאני אמשיך לקרוא, אבל מחר. צריך להתקפל.

עריכה: בכרטיסים של מגילה חמש, תעיף ת׳שם האמיתי של טובי, יכול להיות שיש לך קוראים שלא יודעים מי זה..

הודעה זו נערכה על ידי The Iconoclast: 06.01.2013, 03:31


--------------------


אני הוא המעריץ הסודי של יועד

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 06.01.2013, 12:16
הודעה #35


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



היי ניק תודה על התגובה! הנושא שלי באמת היה קצת שומם, חוץ מוולף כמעט שאף אחד לא מגיב.
לא ידעתי שזה מה שגוש אמר, חשבתי שהוא דיבר על שימוש יותר מתוחכם בניסוח, דבר שיבוא אליי רק עם עוד כתיבה וזמן.
אני שמח לשמוע שהקריאה זרמה- בסך הכל לדעתי אחד מהאלמנטים החשובים בקריאה שהיא תזרום, ובדיוק כשהשתמשת בדוגמה של טולקין- זה הדבר הראשון שאני אומר כשאני מסביר את הדעה שלי בנושא כתיבה זורמת ושימוש בתיאורים.
בנוגע לפרטים מהסדרה והסיפור: כשהתחלתי לכתוב את הסיפור כתבתי אותו בחוברת 600 נדמה לי. המנגה עצמה עדיין לא נגמרה, ולכן ישנם מותות שיכולתי לנחש, ומותות שלא יכולתי. לכן כיום, בשלב שבו אני כבר נמצא בסיפור, קשה בשבילי לחזור אחורה ולתקן את כל הפאן-פיק בגלל שינויים קטנים. החלטתי שהוא פשוט יהיה חצי נאמן לקאנון, ושנשרוד כך.
בנוגע לשיקאמארו והאקצוקי- זה היה רעיון שלי ושל ידידה שלי במקור, ואם זה לא היה ברור עד עכשיו- שיקמרו הצטרף בגלל המוות של אבא שלו (בסיפור שלי). חבר אחר שלי התייחס לבעיה בדיוק כמוך, כשאמר לי שהוא אינטליגנט מדיי מכדי להצטרף. הרעיון דווקא ממש קרץ לי וחשבתי לנצל אותו... ואל תדאג- הסיפור עוד רחוק מלהסתיים בשלב שבו אני מפרסם בפורום, ובכל פרק קורים דברים הפכפכים.
בנוגע לטובי- מצטער, אבל אני עובד לפי הקאנון. אני יכול לתקן את זה ולהסתיר את המידע... אבל האתר אומר אחרת.
ולהבא אני ממליץ לך לא לקרוא סיפור ארוך שדורש תגובה בונה בשלוש בבוקר חחח... אני מכיר את ההרגשה wink.gif

ושוב תודה על התגובה!


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Nik Iconoclast
הודעה 06.01.2013, 12:49
הודעה #36


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 176
תאריך הצטרפות: 7.02.12
מיקום: נתניה
משתמש מספר: 160,475



אני אתייחס לתגובתך, אחרי זה אערוך ואתייחס לעוד פרק או שתיים, ככה שאם תראה את זה בלי ת״ב תבדוק אחרי כמה זמן.
ההערה שלי בנוגע לזומבי הייתה יותר חיובית, אהבתי אותו מאוד וכמעט שפרשתי אחרי המוות שלו. אבל המשכתי לקרוא, 6 שנים של קריאה שבועית לא הולכים להיקטע כי הדמות בין האהובות עליי מתה. להיפך, אני שמח שהוא חי אצלך!
עכשיו... אני לא בטוח שזה לזה התכוון גאש(יש לי הרגשה שככה קוראים את הכינוי שלו), אבל פשוט מה שהוא אמר נשמע לי מתאים בול למה שרציתי להגיד זה הכל.

טוב תהיה בטוח שיש לך עוד קורא עכשיו, אני מאוד אוהב פיקים, במיוחד על נארוטו.
אגב אשמח את תקרא גם את הסיפור שלי כאן, אמנם פירסמתי בינתיים רק פרולוג אבל הפרקים ימשיכו להגיע.


--------------------


אני הוא המעריץ הסודי של יועד

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 06.01.2013, 15:06
הודעה #37


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



אם יורשה לי לשאול...
מי הזומבי שאתה מתכוון אליו? אני לא זוכר שהחייתי את המתים בסיפור שלי פשוט חח... התכוונת לדמות שמתה במנגה אבל המשיכה להתקיים בסיפור בניגוד לקאנון?

נ.ב
אני אדאג עוד היום לקרוא את הסיפור שכתבת!

הודעה זו נערכה על ידי Dr_Ellert: 06.01.2013, 15:07


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
beni903
הודעה 06.01.2013, 15:21
הודעה #38


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 11
תאריך הצטרפות: 1.01.13
משתמש מספר: 189,110



אחי אתה יכול לשלוח לי את כול ביחד בבקשה ?
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 06.01.2013, 21:11
הודעה #39


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



בדרך כלל אני לא מוצא הרבה מה לומר לך על הסיפור כי הכתיבה ממש טובה אבל הפעם הרגשתי שהרמה ירדה אני קראתי את הפרק ולא יודע למה אבל משהו היה לי חסר עם זה בתיאורים של הקרב בין ליים לקבוטו (שהיה חלק מאוד עיקרי בפרק) או בכלל הרגשתי כאילו הפרק הזה נכתב ברמה פחות טובה והאמת שהייתי קצת מאוכזב כי(וכאן מתחילה החפירה)
1) בדרך כלל בכל הפרקים האחרים שלך יש משלב לשוני בין בינוי לגבוה וכאן הרגשתי שהוא ירד לבינוני יום יומי
2)התיאור של הקרב לא היה מספיק חד בעיני והיו חלקים ששאלתי את עצמי האם עברתי לקרוא (בלי להעליב) פאן פיק על פוקימון שבו אומרים את השם של כל מתקפה לפני המתקפה דבר שקצת מוציא את האדם מהסיפור היית יכול (ועשית זאת) לא פעם לא להשתמש בשם אלא להוסיף אותה אחר כך כי גם בקרבות יש מונולוגים
3)בכללי רמת הקרב והתיאורים בו לא היו טובים לעומת קרבות אחרים שבאמת הייתי יכול להישאב לתוכם לזה לא הצלחתי(אם אני מסתכל על הקרב בין אסומרו לטובי שהיה קצר הוא היה מדהים כמו שאז אמרתי ככה שאת הסקת המסקנות משאיר לך)
4)ואחרון טוב עד עכשיו הארתי על מה שלא מצא כן בעיני עכשיו אני אומר מה שכן מצא כן בעיני תיארת את קבוטו דבר שבדרך כלל אתה לא עושה ואהבתי את מה שהפכת אותו להיות לא ממש הבנתי את התוכנית של סאסקה ולמה הוא חושב שאם זאטסו יהיה כמותו הוא יהיה חזק יותר אבל זה סאסקה ככה שאני לא מתערב לו בעיניינים
סך הכל הפרק בכלליותו היה בסדר מחכה לפרק הבא


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 06.01.2013, 22:21
הודעה #40


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



ציטוט(L.Wolf @ 06.01.2013, 21:11) *
בדרך כלל אני לא מוצא הרבה מה לומר לך על הסיפור כי הכתיבה ממש טובה אבל הפעם הרגשתי שהרמה ירדה אני קראתי את הפרק ולא יודע למה אבל משהו היה לי חסר עם זה בתיאורים של הקרב בין ליים לקבוטו (שהיה חלק מאוד עיקרי בפרק) או בכלל הרגשתי כאילו הפרק הזה נכתב ברמה פחות טובה והאמת שהייתי קצת מאוכזב כי(וכאן מתחילה החפירה)
1) בדרך כלל בכל הפרקים האחרים שלך יש משלב לשוני בין בינוי לגבוה וכאן הרגשתי שהוא ירד לבינוני יום יומי
2)התיאור של הקרב לא היה מספיק חד בעיני והיו חלקים ששאלתי את עצמי האם עברתי לקרוא (בלי להעליב) פאן פיק על פוקימון שבו אומרים את השם של כל מתקפה לפני המתקפה דבר שקצת מוציא את האדם מהסיפור היית יכול (ועשית זאת) לא פעם לא להשתמש בשם אלא להוסיף אותה אחר כך כי גם בקרבות יש מונולוגים
3)בכללי רמת הקרב והתיאורים בו לא היו טובים לעומת קרבות אחרים שבאמת הייתי יכול להישאב לתוכם לזה לא הצלחתי(אם אני מסתכל על הקרב בין אסומרו לטובי שהיה קצר הוא היה מדהים כמו שאז אמרתי ככה שאת הסקת המסקנות משאיר לך)
4)ואחרון טוב עד עכשיו הארתי על מה שלא מצא כן בעיני עכשיו אני אומר מה שכן מצא כן בעיני תיארת את קבוטו דבר שבדרך כלל אתה לא עושה ואהבתי את מה שהפכת אותו להיות לא ממש הבנתי את התוכנית של סאסקה ולמה הוא חושב שאם זאטסו יהיה כמותו הוא יהיה חזק יותר אבל זה סאסקה ככה שאני לא מתערב לו בעיניינים
סך הכל הפרק בכלליותו היה בסדר מחכה לפרק הבא


בנוגע לקרב- noted. זה גם היה קרב יחסית פחות חשוב... וניסיתי לקצר את הסיפור כמה שיותר- כנראה בגלל שקיצצתי המון תיאורים בקרב זה יצא לא ברור.
בנוגע למתקפות- חשבתי על זה גם, ותכלס בסדרה ובמנגה יש הרבה פעמים שהם פשוט צועקים את ההתקפות שלהם, זה מן קטע כזה. אבל אל תדאג, הם לא אומרים את השם שלה יותר מפעם או פעמיים.
הסעיף האחרון- בקשר לסאסוקה, אם זה לא היה מספיק ברור אני אחשוף את הקלפים: סאסוקה יוצר צבא שכפולים של עצמו כדי לתקוף את כוחות השינובי, והוא משתמש ביכולות השכפול של זטסו כדי לעשות את זה. תחשוב על זה- צבא של 40 אלף שינובי לא הולך ברגל, הוא צריך גם צבא משלו. בנוגע לקאבוטו- זה דיי ספויילר למי שלא קרא את המנגה, כך שאני לא יכול לפרט על זה בפרטי... אבל זה משהו שקרה במנגה, לא אני המצאתי את זה.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post

9 עמודים V  < 1 2 3 4 > » 
Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 19.11.2019 , 09:31