IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


9 עמודים V   1 2 3 > »   
Reply to this topicStart new topic
> נארוטו פאן פיק: האיזון של אוסמרו
Dr_Ellert
הודעה 15.11.2012, 22:00
הודעה #1


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



שלום לכולם!
אז אני הדוקטור (תוכלו לכנות אותי בקיצור הדוק) ועדיין לא עשיתי היכרות רשמית כלשהי. זה גם לא משנה באמת, רק רציתי להגיד ש ONE OK ROCK הביאה אותי הנה, אחריי שנתקלתי בפאן פיק קרוס-אובר שלה, "האטאקה טנקאה". בהמלצתה שמעתי ששווה לפרסם כאן סיפורים עצמאיים, אז הנה, חשבתי לפרסם בכל זאת סיפור שהתחלתי לכתוב.
אם תהייה דרישה לפרקים נוספים, אני אדאג לעדכן בהתאם. הסיפור בעצמו עדיין לא גמור והוא בשלבים, אבל הוא לא רחוק מסיום.

עריכה:
  • שכחתי לציין שהסיפור עלול להכיל תוכן מאוד אלים ושפה בוטה.
  • הסיפור מיועד לקהל שראה את הסדרה נארוטו. מפאת צורך לחסוך בעמודים ולעשות אותו חביב-קריאה, דמויות מוכרות שאינן חדשות לא מתוארות מחדש.
  • בנוסף, רק הדמויות המקוריות שלי בסיפור (ראה מטה, אומו) אלו דמויות שיתוארו, ואפילו אוסיף תמונות להעצמת ההנאה מהקריאה.
  • הסיפור עלול להכיל תוכן כולל של ספויילרים למנגה ולסדרה נארוטו.
  • הסיפור מחולק למגילות, כאשר כל מגילה היא בדר"כ משתי חלקים. אפרסם חלק בכל פעם.
  • קריאה מהנה!




האיזון של אוסמרו



תוכן העניינים
ספוילר:

מגילה 1
חלק 1: טנקאיגן
חלק 2: אוסמרו

מגילה 2
חלק 3: כאור לצללים
חלק 4: העסקה

מגילה 3
חלק 5: הפלישה לעלה הנסתר
חלק 6: טובי

מגילה 4
חלק 7: החדשות המרעישות
חלק 8: חבר ילדות

מגילה 5
חלק 9: מי זה אוסמרו?
חלק 10: געגועים ואהבה

מגילה 6
חלק 11: זכרון הבעתות
חלק 12: ערמומיות

מגילה 7
חלק 13: מהלך אחד לפני אחרון
חלק 14: שבי רצוי

מגילה 8 - קמורי גאידן
חלק 15: שדים מן העבר
חלק 16: בגידה

מגילה 9
חלק 17: מחילה
חלק 18: סגירת חשבונות

מגילה 10
חלק 19: השקט שלפני הסערה

מגילה 11 - ג'וגו
חלק מיוחד 1: החיה הירוקה
חלק מיוחד 2: בתולת הברזל
חלק מיוחד 3: מי הוא ג'וגו?
חלק מיוחד 4: האיש הזקן

מגילה 12 - סויגטסו
חלק מיוחד 1: התנגשות החרבות
חלק מיוחד 2: האמת על העבר

מגילה 13 - אומו
חלק מיוחד 1: ערפילים וטפילים
חקל מיוחד 2: האמת בערפל

מגילה 14 - ליים
חלק מיוחד 1: תרגילי עץ הלימון
חלק מיוחד 2: האשליה של ליים
חלק מיוחד 3: טורנאדו

מגילה 15 - טד 1
חלק מיוחד 1: שד משחת
חלק מיוחד 2: שורשים רעים
חלק מיוחד 3: חרחור השנאה
חלק מיוחד 4: איבה

מגילה 16 - טד 2
חלק מיוחד 5: טד נגד קמורי
חלק מיוחד 6: הלילה הנצחי
חלק מיוחד 7: קללות
חלק מיוחד 8: השדים האבודים
חלק מיוחד 9: המלח השחור
חלק מיוחד 10: התורפה של טד

מגילה 17 - סאסוקה
חלק מיוחד 1: מחיר החברות
חלק מיוחד 2: עבודת צוות
חלק מיוחד 3: כוח הג'ינצ'וריקי

מגילה 18
חלק 20: ג'וגו
חלק 21: סויגטסו
חלק 22: אומו

מגילה 19
חלק 23: ליים
חלק 24: טד ושבעת החטאים
חלק 25: שלושת המבחנים הראשונים
חלק 26: המבחן של סמואי
חלק 27: שורשי קינון הקנאה
חלק 28: גאוותה של סאקורה

מגילה 20 - טד אוריג'ין
חלק מיוחד 1: מאחורי הזעם
חלק מיוחד 2: אין מנוס
חלק מיוחד 3: נקמה בעלה!
חלק מיוחד 4: חרבות הזימון
חלק מיוחד 5: הנער שמצא תכלית באושרו של עצמו
חלק מיוחד 6: האקצוקי

מגילה 21
חלק 29: ניצחון מריר
חלק 30: שלוות האוצ'יה
חלק 31: תעתוע האוצ'יה + חלק 32: תמות!

מגילה 22
חלק 33: גזר דין גרוע ממוות
חלק 34: המשפט
חלק 35: אפילוג



@>-------------------<@

פתיחה 1:

זוהי השנה ה-65 לחמשת הארצות המובילות. לפני שנה תמימה, עולמם של השינובי הספיק להזדעזע דיו. אירועים רבים וקשים עברו על כלל הכפרים הנסתרים, כאשר בכולם עוברים שני חוטי שני בולטים: נארוטו, והאָקָצוּקִי.
הותרה ברירה ומלחמה פרצה. בניגוד למצופה, המלחמה אינה בין האומות השונות. להיפך, האומות התאחדו בצוותא לכדי "שינובי": המכנה המשותף לכולם. אם כך, מי האויב? כוחות האקצוקי, ארגון טרור חשאי ונסתר אשר מתקיים בכל רחבי הארצות, במטרה להפילן. הוא משתמש בג'וטסוים אסורים מכל הסוגים, רק על מנת לממש את מטרותיו האישיות.
אם כך, היכן נארוטו נכנס לתמונה? האקצוקי מתכוונים ללכוד את שני הגִ'ינְצ'וּרִיקִי האחרונים: נָארוּטוֹ אוּזוּמָאקִי, הגיבור של קוֹנוֹהָ, ואדון קִילָר-בִּי, הגיבור של קוּמוֹ. נארוטו הוא נער נפלא ונועז, ובתחילה כוחות השינובי ניסו להסתירו. ימים ספורים לאחר שפרצה המלחמה נארוטו גילה את הסוד, והחליט להשתתף. מאז הקרב הגדול בחופים שבין ארץ הצליל לארץ החשמל עברה שנה, ונארוטו לוקח חלק פעיל במלחמה, ואפילו מנע את האסון של "עיני הירח" שתכנן האקצוקי במסכה.

חלק 1: טֶנְקָאִיגֶן

היה זה יער עבות. אמירי העצים התנשאו ממעל, וחסמו את קרני השמש החמימות. האפילה הטבעית והירקרקה הקדירה בינות הגזעים, ובינות הענפים. למרות האפילה החלשה, לא היה קשה להבחין בהמוני הגופות השרויות על האדמה הטחובה. היו אלו גופות מרובות ולבנות, מאוד לא אנושיות. ללא כל ספק, כולן היו מתות- החיילים הובסו בקרב. בין לבין זגזגו להם בקלילות כמה מהשינובי המאוחדים. אלו היו חברי דיוויזיית הקומנדו, קָנְקוּרוֹ מהחול, אִיטָן מהאבן, קִירִי מהערפל, אוֹמוֹאִי מהעננים, סַאי מהעלה, טָנְגוֹ מהעננים וזֶגִ'י מהעלה.
קנקורו אותת להם בידו לחדול מתנועה. כל אחד מהם עצר במקומו. הוא היה לבוש במדיו המיוחדים של שליט הבובות, כאשר על ברדסו עונד את מגן המצח של השינובי, כשאר חבריו לדיוויזיה. הוא הבחין בדבר מה חשוד, והושיט אליו את ידו. בין הגופות, נמתח חוט דקיק אך חזק, כחוט דייגים. הוא קירב את פניו המאופרות, כדי לבחון אותו מקרוב. "מה?..." הרהר לעצמו, ולפני שהספיק להאיר עניין נוסף, רעש של פיצוץ התבקע לא רחוק מהם.
כל חברי הדיוויזיה הצליחו לנוס מהפיצוץ, ונותרו נפרדים במרחקים גדושים זה מזה. קנקורו, מפקד הקומנדו, לא הצליח להבחין בחבריו, וניסה לקרוא להם בקולו. הוא הרגיש שהוא נחנק, ולאחר שהצליח להתרכז, הבחין בערפל שלא היה שם קודם. החוזי היה כמעט בלתי אפשרי, והיה מוכר לו רק מסיפורי שינובי על אגדות שבעת חברי-החרב של הערפל הנסתר. קנקורו לא הצליח לפצוע את פיו, ונותר לרחמי יריבו, כך הרגיש. גופו הרגיש מנומנם, והוא התכוון לשלוף את אחת ממגילותיו שנשא עמו, כדי לזמן את בובת המלחמה האהובה עליו. הוא עמד לעשות כן, אך הרגיש כיצד איבד שליטה בגופו. הדבר היחידי ששמע, היה "טכניקת כריכת הצל, מוצלחת!"
הוא היה המום לשמוע את הקול המוכר, אך לא די המום כדי להתפעל. הוא ידע שישמע אותו... הוא ציפה לשמוע אותו. חלק מהערפל התפזר, וקנקורו הצליח למצוא את דמותו של חברו לשעבר, שִיקָמָרוֹ. פניו לא השתנו: הוא עדיין נראה כפי שהיה נראה לפני שנה, כשהשתתף איתם במלחמה. אולם בגדיו התחלפו. היה לו מעיל שחור, מעוטר בעננים אדומים. מדי אקצוקי. "שיקמרו!" קרא אליו בקול נואש.
שיקמרו חייך בזדון, ונאנח. "תמיד הייתם טרחה. גם עכשיו אתם טרחה."
"איך יכולת לבגוד באחיך לכפר?!" התרעם קנקורו. "איך יכולת לבגוד בשינובי, לא משנה מהיכן הם?! הצטרפות לאקצוקי היא הכרזת מלחמה!"
"שימוש אירוני במילים..." שיקמרו הידק את הצל שבו השתמש, והחל להגביה אותו לעבר צווארו של קנקורו.
"אתה לא תהרוג אותי. אתה לא כזה, שיקמרו."
"קנקורו... השלמתי עם העובדה שלא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה. מה שנעשה, נעשה. הדבר היחידי שאנו יכולים לעשות, הוא להשפיע על ההווה, כך שהעתיד יהיה טוב יותר."
"אתה קורא לזה 'טוב יותר'?! אביך היה מתבייש בך, לדעת שאתה חלק מהנבלות האלו!"
קול נוסף בקע לא רחוק מהם. הוא היה קול צעיר, טיפה צפצפני. היה זה קולה של נערה. "שיקמרו, תסיים עם זה כבר!" היא התלוננה. "אתה מבזבז זמן!"
"אני מצטער קנקורו... לו"ז צפוף" הוא רק התמוגג לאתו, וקימץ את ידו. קנקורו הרגיש כיצד חייו עומדים להתנתק ממנו. רגע לפני שאיבד את הכרתו לחלוטין, שיקמרו הבחין שהדמות אשר חנק לא הייתה אנושית. לפתע תדמיתה ומראה האנושי התמוגג, והייתה זו לא יותר מאשר בובת מלחמה נוספת של קנקורו. שיקמרו מיד ביטל את טכניקת הצללים, אך לפני שהספיק להגיב, הוא הרגיש דחיפה אדירה על ידי כוח לא מוסבר, ונדחק כלא בעל כורחו לתוך מקום חשוך. הנקישות והרשרוש נתנו לו הרגשה טובה להיכן נדחף. הייתה זו אחת מבובות המלחמה הנוספות של קנקורו, בובת ההוצאה להורג. הוא זיהה אותה לפי החרכים הקטנים, היכן שהידיים היו צריכות להיות. הוא ידע שזה הסוף. או לפחות כך רצה שקנקורו יאמין.
לא רחוק משם, מעל ענפי העצים, קנקורו היה בשליטה לאורך כל הזמן. הוא חיכה להפעיל את המלכודת, וציפה לפגוש שם את שיקמרו. הוא עצם את עיניו, ובלבו לחש, "מצטער, שיקמרו" הוא מלמל, וסגר על הבובה את ששת החרבות המיוחדות, שהיו גם חלק מידיה של הבובה. הוא שמע רעש חודרני ואכזרי. הוא פקח בחצי עין, כדי להבחין במה שארע, ושם לב שהתא לא דימם. הוא היה מעט מופתע. הוא השתמש בחוטי הצ'אקרה כדי לפתוח את דלת הבובה, ומצא שהיא ריקה, מלבד בול עץ מחורר. הוא התרגז, וקם מעל מקומו.

סאי ואומואי לא היו רחוקים אחד מהשני. הערפל הדחוס הפריע אמנם לראייה, אך הם זיהו זה את זה. "מה עושים?" שאל אותו אומואי, מהכפר הנסתר של העננים. סאי היה מוכן עם ערכת הציור שלו, בעוד שאומואי היה מוכן כשחרבו שלופה קדימה. סאי הסתכל מסביב בחשד. "אנחנו מחכים להוראותיו של קנקורו. בינתיים נצטרך להסתדר עם מה שיש."
הם הבחינו בנערה שהתקדמה אליהם מתוך הערפל. למעשה, הם הבחינו בכמה נערות, כולן באותו הגודל. סאי מיד שרטט דמויות של חיות אדירות, שזינקו מהדף הישר מולו ומול שותפו. "הזדהו!" קרא אומואי, והרגיש את דמו זורם בעורקיו מהר יותר מתמיד. ידו שקשקה, והוא ניסה לספור את כמות הנערות המתקרבות. צחוק זדוני, מעט צפצפני לגלג מעליהם, והותיר אותם לחוצים.
"להזדהות?..." היא הרהרה. אחת מהנערות הצליחה להגיע לטווח הראייה של סאי. היא הייתה לבושה במעיל האקצוקי המפורסם, מעוטר העננים האדומים. שיערה היה לבן כשלג, וממה שהצליח להבחין- גם קצוץ מאחור. הפוני המתפצל שהיה מעל מצחה הוחזק על-ידי מגן מצח עם סמל של הכפר הנסתר של הערפל, רק שהיה חרוט לאורכו. עיניה היו קרות ותכולות כקרח. היא דרכה עם רגלה במקום, כאשר ידיה משולבות מתחת למעילה. "אני חייבת?"
סאי הביט בה ממושכות. "אז את שותפתו של שיקמרו?..." אומואי לא הצליח להוריד את עיניו מהנערות האחרות. "שכפולים?" לחש לשותפו.
"שש..." לחש לו סאי, ונשאר דרוך במקומו. משום שהנערה לא ענתה, סאי המשיך. "המקורות שלנו יודעים מי את, אוּמוֹ. מִיזוּקָאגֶה מסרה לנו את כל המידע אודותייך."
"הו... אני בספק בנוגע לכך," היא העירה בחיוך זדוני, וחיות הדיו של סאי התמוססו בערפל. הוא היה המום, ועמד להשתמש בשנית בערכתו. הוא שלף אותה, ושם לב שהייתה רטובה לחלוטין, ולא ניתנת לשימוש. הוא הושיט את ידו לחרבו שעל גבו, ואז רק שמע את קולה של המוכפל של אומו. "טכניקת הערפל: כפייה מעורפלת!" (霧遁・霧の結合) ומאז גופו היה משותק.
אומואי נלחץ עוד יותר מכפי שהיה, ולא הצליח להתאפק. בראשו רק חלפו מחשבות על מותו, ועל הדרכים האפשריות שעתה היה מסוגל למות. הוא הסתער עם חרבו על אומו שעמדה קרוב. כאשר הכה בה, גופה המשוכפל התמוסס, והתאדה חיש-מהר לערפל. "סאי!" קרא לשותפו.
"היא השתלטה עליי עם הערפל!" הוא צעק אליו, ובמהירות הרגיש כיצד הערפל חנק אותו. פיו התמלא בלחות מגעילה, והוא ניסה להוציאו בשיעול. אומואי אץ לעבר הדמויות הנוספות של אומו, ותקף אותם חיש מהר. כל הדמויות שתקף היו שכפולים, והוא לא הצליח למצוא את האחת האמתית. "אומו!" הוא צעק. "תראי את פנייך האמיתיים!" הוא נפנף בחרבו בעוצמה. לפני שהספיק לעשות דבר נוסף, קוּנָאי חד ואמתי למדיי ליטף את בשר צווארו. הוא עמד במקומו פן ייפגע. "הראיתי לך אותם... אלו שכפולים דיי מוצלחים" היא העירה בסרקסטיות, והידקה את הקונאי. "אתה לא מפחד, שינובי?"
"לשינובי הזה יש שם..." גמגם. הוא החליק בדומייה את חרבו, והצליח לנעוץ אותה בגופה של אומו שעמדה מאחוריו. הקונאי נשמטה. הוא היה מאושר, והסתובב אחורה. היא לא הייתה שם. חרבו הייתה נקייה מדם. הוא החליט לחזור לסאי, ולטפל בו לפני שמצבו יחמיר.
כשהגיע אל שותפו, הוא ראה גם את זג'י מהעלה ואת טנגו מהעננים, בן בית. "זג'י! טנגו!" הוא קרא אליהם, והתקרב. "איך מצאתם אותנו בערפל הזה?"
"חוש מזל, אני מניח" ענה לו טנגו. כבר באותו רגע, הוא הבחין שדבר מה לא בסדר. טנגו מעולם לא היה עונה תשובה שכזו. הוא החליט למשוך מעט את המשחק.
"הבנתי..." מלמל, והתקרב אל השניים. "מה איתך, זג'י? הספקת להשתמש בג'וטסו שלך?"
"כן, אבל לא הצלחתי למצוא את השאר."
הוא ידע שזה שקר. הוא שמר ביניהם מרחק מספיק צמוד, וברגע ההפתעה, דקר למוות את טנגו. הדמות שנעץ בה את חרבו התפוגגה לכדי ערפל, כך שנותר רק זג'י המזויף. "ניסיון נחמד!" הוא קרא, והניף את חרבו. זג'י המשוכפל הגן על עצמו עם קונאי שהיה ברשותו. אומואי הידק עוד יותר את חרבו על הקונאי, ויצר לחץ מכאיב כלפי המזויף. לבסוף זג'י השקרי לא עמד בזה, ואיבד שיווי משקל. אומואי דחף אותו עם רגלו, ובזריזות נעץ את חרבו בחזהו של יריבו. גם זה התפוגג, והוא נשאר יחד עם סאי. "רק אל תגיד לי שגם אתה מזויף..." הוא הושיט את ידו לוודא.
"לא, הוא דיי אמתי" קולה הצפצפני והמרגיז של אומו השיב לו. הוא הביט לכיוון שממנו נשמע הקול, וראה את דמותה. "אני חייבת להודות בפניך, שיקמרו אמר את האמת אודותיך. אומואי, נכון?..."
"חתיכת!" הוא הסתער במהירות הברק על אומו, ועמד לערוף את ראשה. גם זה היה שכפול ערפל, והפעם הוא הרגיש חפץ חד ומכאיב ננעץ בגבו. קולה הגיע מאחוריו, מכיוון החפץ. "עדיין, לא מספיק מוצלח..." היא התעקשה, ונעצה בו את הקונאי.

שתי בובות מלחמה שקנקורו משתמש בהן בשם "עורב" התלוו ותרו מסביב אחר שיקמרו. הן הסתובבו מסביב, כשקנקורו קורא בקול איי שם מבין הענפים הגבוהים. "אין לי מלחמה בשכפולים, שיקמרו. אני עוד יכול להציע לך להיכנע-" הוא התכוון להמשיך, אך קול מפתיע הגיח.
קנקורו ראה ליד בובות העורב שניים מחברי הקבוצה- איטן מהאבן, וקירי מהערפל. מכיוון שבמצב הזה הערפל היה יכול להיות מסוכן, ואלו היו יכולים להיות תרגיל של האקצוקי, הוא נקט באמצעי זהירות. הוא השתמש בבובות המלחמה כדי ללפות את שני השינובים באפודם, ודיבר דרך בובותיו. "הזדהו."
"איטן... איטן מהאבן!" ענה, מפוחד מעט.
"זה אני, קנקורו! קירי מהערפל! שחרר אותי!" הוא נלחץ וניסה לנער את יד העץ היציבה.
"אני לא מאמין לך..."
בזריזות איטן השתמש בג'וטסו אדמה, כדי ליצור את המילה "אמת". קנקורו חייך לעצמו, בעוד חושד בשותפו השני. הוא הידק את אחיזתו באפוד של קירי, בעוד הוא נלחץ עוד יותר. "תוכיח לי שזה אתה!" קנקורו ציווה. קירי לא ידע מה לעשות, ולפני שהספיק לחשוב על תשובה- איטן דקר אותו עם הקונאי. קירי המפוחד נלחץ, אולם לאחר שניות ספורות הבין את הרמז. הוא השתמש בידו כדי למקד צ'אקרה, ולרפא את פציעתו. בובות המלחמה שחררו אותם, ומפקד היחידה דיבר אליהם דרכם. "אני שמח שאתם בסדר. ראיתם עוד מישהו?"
"לא... חיכינו לפקודה שלך."
"תעקבו אחריי העורב שלי. אנחנו חייבים למצוא את זג'י, יש לו יכולת חישת צ'אקרה מצוינת. אנחנו גם חייבים למצוא דרך לבטל את הערפל!"
בובת העורב החלה ללכת לכיוון האזור בו היה קנקורו. הם התקדמו אחריה, דרוכים במקומם. איטן שמע בקושי רחש של נשימה, ומיד השתמש בג'וטסו האדמה כדי ליצור חומה עגולה סביבם. קירי נבהל, בעוד קנקורו הרגיש כיצד חוטי הצ'אקרה שלו מתארכים. "מה קרה?" שאל אותו.
"על פי המידע מהמטה, שיקמרו צריך להיות כאן. הגבהתי את החומה דיה כדי שהצל שלו לא יגיע אלינו."
"טוב מאוד" הודה לו קנקורו, וניסה להבחין היכן שליט הצללים מסתתר.
שיקמרו עצמו עמד במרחק לא רב מהם, מוסתר היטב מאחורי אחד העצים. הוא הרגיש כיצד החומה גבוהה מדיי. "בעייתי..." הוא החזיר את הצל אליו, ונאנח. "הם באו מוכנים מדיי."
"אל תרים ידיים עכשיו..." הגיחה אומו, כשבידיה סאי המשותק. שיקמרו חייך. "אני לא מאמין..." הוא רכן לעבר סאי. "לא ראיתי את פניך הרבה זמן..." הוא בחן את פניו, בעוד אומו בוחנת אותו בחשד. "אני מקווה שזה לא..."
שיקמרו צחק חלשות. "אל תפתחי רעיונות. הוא היה חבר, בערך. זה קשה, את יודעת?..."
"מה?" שאלה בפקפוק, והחזיקה בחטוף. "מה קשה?"
"הם היו חברים שלי לפני שהצטרפתי..." הוא נעמד, והביט סביב. "אני מתגעגע אליהם. קשה להילחם נגדם..."
"אני הייתי מוכנה למכור את אימא שלי בשביל להיות באקצוקי," סתרה אותו בלעג. "אתה סתם רגשן. הם רק כלים, פיונים של פיונים יותר גדולים."
"גם אני חשבתי ככה פעם..." הוא חייך וטאטא מעט אבק ממכנסיו, "אבל הם הוכיחו לי שהם הרבה מעבר."
"אם כך, למה אתה עומד מנגד עכשיו?"
שיקמרו עצם את עיניו, והרגיש צביטה קטנה בלבו. המחשבה על סדר האירועים הייתה... בלתי נשלטת. זיכרונות התערבלו בהגיגיו כסופה פראית, ורגשות משטמה וקנאה חגגו. אומו קראה את רגשותיו כספר פתוח, והתרחקה מעט. "זה משהו שאמרתי?"
"אל תנסי להיות נחמדה" הוא חייך בזדוניות, והביט סביב. "איבדתי את קנקורו. את יכולה להשתמש בטֶנְקָאִיגֶן, שאני אוכל למצוא אותו?"
"חשבתי אבל שהיינו רק צריכים לגנוב את סאי, לא?"
"את צודקת... אבל יש לי הודעה לתת להם."
"כרצונך" היא חתמה בזאת, ועצמה את עיניה. כשפקחה אותן, אישוניה התרחבו לכדי צורה משונה למדיי; הם היו בצורת משולש אפרפר-כחלחל, מוקף בשלושה משולשים מזוויותיו השונות. שיקמרו נעמד מוצק ויציב, בעוד שהיא הכריזה "טנקאיגן: טכניקת השתלטות" ונשארה קפואה במקומה. שיקמרו הרגיש כיצד עיניו משתנות בהתאם, ואכן כך קרה. גם שלו קיבלו בדיוק את אותה הצורה והצבע, והוא קיבל את יכולתה המיוחדת של אומו. הוא היה מסוגל לראות בערפל כבשדה פתוח, והבחין היכן כולם היו נמצאים, ובשכפולים השונים שאומו פיזרה. עברה בו צמרמורת מחרידה, כשחשב עתה איך הדברים נראים מהצד השני. הוא עתה הבין כיצד סאסוקה ונארוטו מרגישים עם כל הכוח הזה... וכמה שזה יכול להיות מאיים. הוא הבחין בתנועה של קרקע- חומה עגולה חסרת-זווית הייתה בתנועה. הוא הניח שבובות המלחמה והשינובי האחרים נמצאים מאחוריה. הוא חייך. "את שומעת אותי, אומו?"
"אמרתי לך, אידיוט, אני יכולה לשמוע כשאנחנו מסונכרנים במצב הזה!"
"לא ביקשתי את סיפור חייך. אני צריך שתגרמי לצל שלי להגיע לחומת הזזה."
"קיבלת" היא ענתה בזלזול, וחדלה את טכניקת ההשתלטות. היא עתה עשתה את סימני הידיים כדי להשתמש בטכניקה אחרת. "טכניקת ערפל: אובך מחניק!" (霧遁・密集霞) הכריזה, ושיקמרו חייך בזדוניות.

איטן וקירי שהיו יחד עם הבובות, הרגישו לפתע דבר מה חשוד. השמיים היו חסומות- פתח המבנה המוזר נעשה אביך ולא נתן למספיק אור לחדור. אז, הם הבחינו שהוא נעשה יותר חשוך. איטן, שהחזיק וגרר עמו את החומה, הרגיש התנגדות. הוא התאמץ ממש למשוך אותה, אולם לא הצליח. הכוח שהופעל נגדו היה גדול בהרבה מעבר ליכולותיו. קנקורו דיבר דרך העורב. "מה קרה?" תהה ונדרך במקומו.
"משהו מושך את החומה שלי... מה לעזאזל?!"
"אל תוריד אותה!" נלחץ קנקורו, והרגישו גם הוא כיצד חומת האבן משקשקת דרך חוטי הצ'אקרה. "זה לא טוב..." חשש לעצמו. "מה לעזאזל הוא מנסה לעשות?" תמה יותר. הנורא מכל קרה- החומה קרסה, והתפרקה. שניות ספורות, והמקום היה חשוך לחלוטין בצללים.
"שיקמרו!" רעם קנקורו מבעד לבובת המלחמה, וקימץ את אגרופו. "פחדן! הראה את עצמך!"
לפתע, כולם הרגישו דבר-מה לופת את מפרקי כפות רגליהם. קירי מיד הביט למטה. "מה זה?!"
איטן נאנח. "נפלנו לתרגיל שלו."
הצללים שאחזו בהם הפילו אותם ארצה, ומשכו אותם לעבר שיקמרו ואומו. התנועה הפתאומית ניתקה את חוט הצ'אקרה של קנקורו, אך הוא עדיין שלט בבובת המלחמה השנייה. הוא לא שכח ממנה, ומיד השתמש בה כדי לעקוב אחריי אחיו לקרב.

הם הרגישו מובסים ומשותקים כשהגיעו לשיקמרו. הם היו המומים, משום שלא ידעו על היכולת הזו. "טכניקת הצללים: משיכת גופים, מוצלחת!" הכריז בגאווה. אומו הביעה חוסר סיפוק בכך שהזעיפה את פניה. "איפה הקפטן שלכם? אני מאוכזבת. שיקמרו, הבטחת-"
"בניגוד לשיקמרו, לא הפקרתי את אחיי!" בובת העורב הנוספת הסתערה מתוך הערפל, שלופת להב חדה לכיוון שליט הצללים.
"בעייתי, אומו!" קרא אליה שיקמרו, והיא מיד זינקה לעבר הבובה, בעיני הטנקאיגן. "טנקאיגן: ערפל צ'אקרה!" (天開眼・チャクラ霧) קראה, והבובה קפאה באוויר. "חיכיתי לרגע הזה..." אמרה בלצון, והמשיכה להשתמש בטכניקה.
קנקורו, ששלט בבובה מרחוק, גם כך בקושי הצליח להבחין במתרחש, חש הפרעה בטכניקה שלו. חוטי הצ'אקרה התנודדו יותר מדיי, ולבסוף, הוא הרגיש שהם השתנו, ולא נותרו למרותו. "מה לעזאזל?" הוא ניסה להשתמש בהם, ואז הרגיש שהם מושכים אותו בכוח. הוא לא הצליח להתנגד, ולפני שידע זאת- הוא נעמד על יד בובת העורב שלו. הוא ראה את שותפיו משותקים על האדמה הטחובה, בעוד הוא עומד נרעד מנגד לשיקמרו והנערה המוזרה. "נבל!" התרעם, ושלף את מגילתו. "טכניקת הזימון-"
"טכניקת הערפל: לחות מנוקזת!" (霧遁・湿った排水) אומו התנגדה, ובמכה אחת מגילתו של קנקורו הייתה ספוגה במים ולא שימושית. הכתב בה דהה לחלוטין, והותירה אותו נטול נשק.
"חתיכת..."
"יש לך מזל שאדון שיקמרו נחמד, אחרת הייתי אוכלת את העיניים שלך..." אומו לגלגה מעליו, ונתנה לשותפה לאקצוקי מקום לדבר. שיקמרו נשאר במקומו, מחזיק את שני השינובים.
"קנקורו, הסיבה שאתה לא מת היא כי זה לא הזמן שלך למות..."
"תחתוך עם הבולשיט!" נזף בו וירק עליו. שיקמרו היה מרוכז בטכניקת הצללים, ולא נתן לזה להפריע לו.
"כמו שהתחלתי להגיד... אתה לעולם לא תבין מדוע נאלצתי לעזוב את החזית, ואני מקווה בשבילך שלא. אני רוצה שתעביר מסר לנארוטו."
"נארוטו?! מה הוא קשור עכשיו?!"
"תגיד לו שאני מתגעגע ושאני מצטער... בנוסף, תגיד לו שהמלחמה היא לא יותר בין האקצוקי לשינובי..."
"מה? על מה אתה מדבר?"
"יש עוד כוח שמעורב. אני חייב שתגיד לו את זה. ורק לנארוטו."
"אתה לא תצא מזה בחיים, שמעת אותי שיקמרו?!" הוא שלף קונאי שהיה מוסתר, והסתער על שיקמרו המרוכז.
"טכניקת ערפל: כפייה מעורפלת!"
קנקורו השתעל ונחנק. הוא שמט את הקונאי, ונפל על ברכיו. בפעם הראשונה בחייו, שבאמת הרגיש חסר יכולת. עיניו וחורי נשימתו התמלאו בערפל המחניק והדחוס, וזה היה על גבול הצריבה מבחינתו. כמה שהיה בעל מוטיבציה לזוז, לפגוע, הוא לא הצליח משום שגופו מאן. לבסוף, כשהוא מצליח לראות בקושי רב גושים מטושטשים, הוא זיהה דמות כלשהי. הוא הצליח לראות אותה משה, ולאחר מכן, מהלומה חזקה על ראשו. מאותו רגע, הוא איבד את הכרתו.

--------------------------------------

לתמונה של אומו:

ספוילר:


הודעה זו נערכה על ידי Dr_Ellert: 06.12.2013, 22:42


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Gush
הודעה 16.11.2012, 00:29
הודעה #2


אני? אני מסיפור אחר
סמל קבוצה

קבוצה: משגיחים
הודעות: 931
תאריך הצטרפות: 19.10.07
מיקום: ארץ לעולם לא
משתמש מספר: 46,459



אני אוהב את הסגנון הזה, אני באמת אוהב.
זה לא כתוב טוב ברמה הספרותית, אך כשמתייחסים אל הסיפור הזה כמה שהוא - כסיפורת פשוטה; זה סוחף, זה מהיר, זה זורם ללא התעכבויות "מיותרות". זה אולי לא היה מתאים לספר, אבל לפורום אני חושב שזה מאוד תופס smile.gif
--

כדאי לך לחדד חלק מהנוסח, לא ברמה שמשנה את הסגנון אלא דברים פשוטים כמו "והמקום היה חשוך לחלוטין בצללים." עדיף לרשום משהו בסגנון "והמקום נפל אל עלטה מוחלטת". קצת צורמות לי מילים כמעט נרדפות שבאות אחת אחרי השנייה ללא שום אפקט. יש עוד דוגמאות לתת אבל די באחת.
--

וכמובן, שאשמח לראות ממך עוד.


--------------------


מוגן מכל אויב בתוך שריון דמוי שמיכה

--

כתיבה
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 16.11.2012, 01:12
הודעה #3


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



גוש, תודה רבה על התגובה smile.gif
לקחתי ללבי את ההערה. האמת היא שקצת כאב לי לשמוע שהסיפור לא ברמה ספרותית- טוב, יש הבדל של שמיים וארץ ביני לבין ג'ורג' מרטין, אבל מאזו מתמיד חתרתי לפשטות smile.gif
בנוגע לניסוחים- אני מאוד אוהב את סגנון הכתיבה שלי. בקריאה 50 בערך אני באמת שם לב שהמילים שאני נוטה להשתמש בהן הן פשטניות מדיי, ולאדם כמוני עדיין קשה להבדיל גם בקריאה המאתיים. אני מניח שבשביל זה אני זקוק לפורום, שיגיד לי מה לא מצא חן.
אני חושב שאחכה לפחות לראות עוד כמה תגובות... אם באמת יהיה כאן ביקוש לסיפור, אענה לבקשה smile.gif


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 16.11.2012, 14:41
הודעה #4


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



אהבתי את הסיפור ואת הפרק הראשון כמו שGUSH אמר זה אכן היה סוחף שמתי לב ששינית מספר דברים אחרי התגובה שלו לכן על הדברים הללו אני לא אחזור.
למרות שמאוד אהבתי את הסיפור כמה דברים הפריעו לי אתה לוקח דבר אחד כמובן מעליו וזה שאנשים קראו את נארוטו(אני קראתי ככה שאני מכיר את כל הדמויות) וכסופר אסור לך לעשות זאת אתה צריך לתאר את הדמויות כי גם אם אני מכיר את הדמויות אולי משהו השתנה אצלן. זה דבר ראשון
דבר שני היו כמה משפטים שפשוט נקטו באמצע ואז מה שרצית להעביר בהם פשוט לא עבר.
ודבר אחרון והכי צורם לי זה הסיבה שבגללה תמשיך לפרסם אתה לא צריך לפרסם בשל ביקוש של אחרים או תגובות אתה צריך לפרסם כי אתה מרגיש שככה תוכל ללמוד ולהשתפר.
לכן תמשיך לכתוב

נ.ב אם מפריע לך הביקורת שלי או התגובות בבקשה תאמר


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 16.11.2012, 15:23
הודעה #5


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



היי וולף, כל עוד הביקורת באה במטרה לתקן- היא תתקבל בברכה. מן הסתם, אם ישבת וקראת את מה שכתבתי ועוד חשבת להגיב, אני מעריך את זה מאוד- רק הקדשת המחשבה לסיפור שאני כותב שווה קריאה מעליבה ומחמיאה כאחד smile.gif
מה שחשבתיש הוא פיקציה הוכיח את עצמו כעובדה- כל מי שקרא כל טקסט שכתבתי אמר אותו דבר: "הכתיבה זורמת" במילים אלו ואחרות. אני מאושר, משום שזוהי בדיוק כוונתי!
בנוגע לתיאורים- אתה צודק, וזה טקסט ערוך. במקור הוספתי את תיאורי הדמויות, אבל רציתי לעשות סיפור כמה שיותר קצר. זהו רק פאן-פיק ולא סיפור עצמאי שעומד בפני עצמו, בצער רב. אולי כדאי שאוסיף בהתחלה הערה שהסיפור מיועד לאלו שמנוסים וראו את נארוטו. מה שמזכיר לי שאני צריך להוסיף שהסיפור עלול לכלול ספויילרים.
אגב, באמת ראיתי תגובות אכזריות בפורום לגביי חלק מהכותבים והסיפורים שלהם, דבר שמאוד גרם לי לסלוד מלפרסם. ברמת העיקרון, תגובות מעליבות בדר"כ הן אפילו לא בונות: כלומר שראיתי אנשים שהעירו על שגיאות כתיב, כאשר התגובה שלהם כללה שגיאות כתיב ("עת צריחה לטקן את השגיעות") [רציתי לבכות כשראיתי את זה] ותגובות שהרעיונות של הכותבים לא היו מספיק טובים, ללא טיפים או הכוונה מעודדת לשיפור. מזה חששתי, שהסיפור לא יתקבל בברכה. אבל עד כה מה שאמרתם נכון- ולפעמים אני גם סתם פוץ טיפש ועקשן ששוכח שאנשים מנסים לעזור לו smile.gif
לגביי התגובות, אני פשוט לא רוצה שכל הפוסט יהיה שרשור שלי ושל תגובה אחת של מישהו. אני מעדיף שזה יהיה פורה, אבל אם זה לגיטימי שאפרסם עוד פרקים עצמאית בלי קוראים, אני אשקול את הרעיון!
טוב, נראה לי שאנסתי את העינייםש לכם עם התגובות שלי.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Gush
הודעה 17.11.2012, 08:12
הודעה #6


אני? אני מסיפור אחר
סמל קבוצה

קבוצה: משגיחים
הודעות: 931
תאריך הצטרפות: 19.10.07
מיקום: ארץ לעולם לא
משתמש מספר: 46,459



ידידי אל תחשוש - קוראים או לא קוראים, תגובות או לא תגובות, מותר לך לפרסם כמה שרק תרצה... אתה עושה את זה קודם כל בשביל עצמך, אנחנו פה רק כדי ליהנות מסיפורים ובמידת האפשר גם לעזור smile.gif
--

*פססט* ואנחנו קהילה נחמדה D:


--------------------


מוגן מכל אויב בתוך שריון דמוי שמיכה

--

כתיבה
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 18.11.2012, 11:31
הודעה #7


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



כדי לא להכביד קריאה, החלטתי ללכת על חלק פעם בשבוע, כך שאנשים שירצו להתחיל לקרוא באיחור יוכלו להתאים את הקצב smile.gif


-----

חלק 2: אוסמרו

הגיבור האגדי של הכפר הנסתר של העלה, אוזומאקי נארוטו, היה במקום לא כה מאושר כפי שקיווה. געגועיו הניעו אותו בבוקר הקיצי למקום שלא ראה זה זמן רב. מאז שפרצה המלחמה, הוא לא זכה לחזור לביתו, לכפר הנסתר שבו גר. עתה, לאחר שישנה הפוגה קלה, במיוחד לאחר שהאקצוקי הורידו פרופיל, ההוֹקָאגֶה החמישית צוּנָאדֶה, המשמשת כהורה של ממש עבור נארוטו, העניקה לו חופשה מהקרב, והחלמה קצרה בביתו.
לאחר מסע ממושך הביתה שעשה מהחזית, נארוטו מצא את עצמו שוב בביתו. הוא היה מעט המום... הוא עבר כל כך הרבה בחוץ, שהחזרה הביתה נתנה לו הרגשה מגומדת. הוא חשב על כמה שהוא התקדם, ועל כמה שהמקום נשאר במקומו, ולא השתנה בהרבה.
הכפר עצמו עדיין היה בשיפוצים, אפילו שנה אחריי שפרצה המלחמה. רוב הבתים עדיין היו עשויי קורות עצי אורן מיובאים, והרחובות עצמם עדיין היו לא סלולים באספלט. אבק וחול אפיינו את השבילים המאולתרים, כאשר ביניהם בתי עץ מפוזרים. כתובות ושלטים התנדנדו למשב הרוח החמים, שנפנף גם את קצוות סרט כיסוי הראש של העלם.
הכפר עתה היה ריק מאדם. כמעט כל השינובי למיניהם היו בחזית, ממשיכים לאתר ולהילחם בכוחות האקצוקי הנותרים. בעוד שהוא הולך ברחוב הראשי לעבר כיוון בית הקברות, הוא נתקל באדם מוכר.
"נארוטו נִי-סָן!" קרא אליו קונוהמרו. הפרחח הצעיר אץ לעברו, ונארוטו אפילו הבחין שגבה מעט מאז הפעם האחרונה שנפגשו.
"קוֹנוֹהָמַרוּ?..." שאל בתמיהה, ועצר במקומו.
האחרון לשושלת סָרוּטוֹבִּי חיבק את נארוטו, ולאחר שחרר את חיבוקו. "זה נכון מה שאמרו אמש! באמת חזרת!"
"כן, בבשר ודם" נארוטו הרהר. קונוהמרו נראה ספקן לפתע, משום שלא ציפה לתגובה רצינית זו מהליצן מספר אחד של הכפר הנסתר של העלה.
"המלחמה, היא השפיעה עליך?..."
נארוטו הרגיש מובך וחייך בהשפלה. "מה! מה פתאום. אני סך הכול עייף. ישנתי... אבל עברתי כל כך הרבה עד שהגעתי הנה..."
"אתה חייב לספר לי נארוטו-סן!"
"אני עייף, תצטרך לחכות... וחוץ מזה, קיבלתי קצת חופש להתרחק מכל זה..."
"לאן אתה הולך?"
"אחריי ששיקמרו עזב, הוא העלה בי כמה מחשבות... אני החלטתי לבקר במקום שלא ראיתי מאז שפרצה המלחמה."
"אבל זאת הדרך לבית הקברות..." קונוהמרו הרהר בקול. נארוטו הנהן אליו בחזרה.
"גיליתי כמה דברים חשובים, קונוהמרו, ועתה כשאני יודע, אני רוצה לסגור מעגל."
"נארוטו?..." הילד נשאר עדיין מפוקפק ומלא שאלות, אך נארוטו רק המשיך בדרכו, כשזה מזדנב אחריו.

בית הקברות של קונוה היה ריק מאדם, בייחוד בשעת הבוקר הזו. מצבות האבן שכבו כלפי מעלה על הדשא המבריק, ובזכות טיפול ממושך נותרו יפות ומלאות גאווה. שדה של מצבות, בית הקברות, השתרע על פני קילומטר, והיה מוקף בגדר צנועה. בקצהו השני, מתנשא מעל שאר המצבות השוכבות גַלעד גבוה. זהו פסל בצורת להבה מלאת חיים, אשר מייצג את "רצון האש", האידיאל של הכפר הנסתר של העלה. האידאל המדובר הוא משמש כ"דבק" עבור כל התושבים הרגילים והשינובי כאחד. עבור נארוטו, אשר הגיע בבוקר זה כדי להתאחד עם יקירי לבו, מדובר באהבה שאינה מתכלה. כמו חומר שאינו "הולך לאיבוד", רצון האש של נארוטו הוא האהבה שהוריו הותירו לו, טרם נאבדו סופית באסון שארע לפני שבע-עשרה שנים.
"נארוטו ני-סן, המקום הזה ממש מבאס... אנחנו לא יכולים ללכת למקום אחר?" התלונן קונוהמרו. "אני לא סובל את האווירה כאן, לא מאז..."
"אני יודע, זאת הייתה שנה קשה" נארוטו נאנח, והציץ במבט חטוף לחברו. "מאז המוות של הקשישא ואָסוּמָה סֶנְסֶיְי, החיים שלנו לא נהיו יותר קלים." קונוהמרו נראה שקוע במחשבות, ונארוטו המשיך. "זה בסדר, אל תדאג! אני בטוח שגם קוּרֶנָיְי סנסיי הצליחה להתמודד עם המוות שלו... היא הייתה אחת מהראשונות שראיתי כשחזרתי הנה."
"באמת?"
"כן. שאלתי אותה איך היא התקדמה מאז... היא אמרה לי שהדרך היחידה בשבילה להתמודד עם הגעגוע הוא פשוט לזכור את הרגעים השמחים, ושהאהבה אינה נגמרת. היא כרגע מאוד מגוננת על בנה הקטן."
"אה, על האחיין אסומה?"
"כן..."
"נארוטו, אני לא יודע למה באת הנה... אבל אני לא רוצה לבוא אתך. אני אשאר כאן בחוץ."
"זה בסדר קונוהמרו, זה יהיה מהיר."
נארוטו נכנס והביט סביב. המקום היה ריק, הוא לא הצליח להבחין באנשים כלל. הוא התקדם מעט, ונזכר בפעמים השונות שיצא לו לבקר בבית הקברות. מאז שהיה קטן זה היה מקום שמבחינתו היה בגדר טאבו, והוא שנא להיות נוכח כאן, אפילו שלא ידע למה. כל הפעמים שהיה קטן לא היו חיוביות; הוא פעם מתח בריונים שהציקו לו עד שאירוקה, המורה שלו באקדמיה נזף בו על חילול המתים. הוא זכר את המשך ההלוויה, כשהביאו את גופותיהם של אסומה וההוקגה השלישי הנה. כמה עוד ימותו כדי שקונוה תמשיך לפעום, כדי שרצון האש לא יתכלה?
כשהוא עובר בין המצבות הוא הותיר צל עגום ובהיר על פני לוחות השיש המלנכוליות. הוא רצה למצוא את הקבר של הוריו, ואמנם, מצא דבר שונה לחלוטין בהגדרתו. הוא הבחין בדמות לבושה בגלימות חלקות ולבנות עד מושלמות, חובשת כובע שרק הקאגה נוטים לחבוש. הוא לא האמין למראה עיניו.
"קשיש...קשישא?" שאל כשהתקרב. האדם לא ענה לו. זה דיי התריע אותו, והוא נלחץ. יכול להיות שהוא חולם? "קשישא? זה אתה? השלישי?" הוא עדיין לא הגיב. נארוטו הרים מעט יותר את קולו. "קשישא, תענה לי! זה אתה?" האיש המשיך להתעלם, עד שנארוטו התרגז והגיע למרחק שמיעה הגון ממנו. הוא הזיל דמעה קטנה.
"קשישא?... הוקאגה, אני חולם?..."
"סליחה?" ענה לו קול לא מוכר בכלל. נארוטו מיד כרפלקס משך את ידו לתיק הצד, היכן שהשוריקנים והסכינים נמצאים. האיש המבוגר הסתובב אליו, וחשף לו את פניו.
זה לא היה השלישי, נארוטו ידע. הוא היה לבוש מעט כמוהו, אך לא היה זה הוא. הוא היה מעט יותר גבוה מההוקאגה השלישי, ומעט יותר שחום. בגדיו היו לבנים לחלוטין- בניגוד לבגדי הקָאגֶה, שמייצגים את הכפר הנסתר ממנו הוא בא, כאשר החולצה שלבש מתחת הייתה שחורה. על כובעו הייתה המילה "שלמות", במקום השם של הארץ. פניו היו מאוד מקומטות, והרבה יותר מבוגרת משל השלישי ביום מותו. היה לו אף כמו של ההוקאגה, אך קטן יותר. בנוסף על הכל, בדומה לקשישא, היה לו זקנקן קצר אשר החל להאפיר.
"אני... אני מצטער אדוני..." נארוטו נעצב, והשפיל את מבטו. הוא לא רצה לחשוף את הדמעה.
"אני לא בטוח מדוע אתה מצטער, אך אני סולח" האיש הזקן חייך, ותפח על שכמו של נארוטו. "אתה צעיר, נערי, אינך צריך לדעת עוד צער. חייך יהיו יפים וארוכים, ותזכה לספר על כך לילדיך, כאשר הם יעמדו כאן לצדך."
נארוטו היה המום מהתגובה, והרים את ראשו. "מי... מי אתה?" נדהם.
"שלום, דבר ראשון. שמי הוא אוֹסָמָרוּ."
"למה אתה כאן?"
"מאותה סיבה שאתה כאן, נערי..." אוסמרו הטה את ראשו לעבר המצבה שמולה עמד. "כולנו מתגעגעים למישהו, שעזב אותנו טרם ידענו לספר לו את שעל לבנו. אלו הם החיים בעולם השינובי."
"זה מישהו מיוחד?"
"כמובן... מאוד, מאוד מיוחד..." אוסמרו הפגין צרידות קלה בקולו כשציין את העובדה הזו. אחריי שהתבונן בנארוטו רגעים ספורים, הוא שם לב ששיערו הפרוע והבלונדיני, בשילוב עם עיניו התכולות, הזכיר לו אדם שהכיר בעבר. ייתכן? שאל את עצמו. "אתה... סלח לי על הגסות, נערי, אך האם אתה... שייך למשפחת נָמִיקָזֶה?"
"סליחה?"
"בכפר הזה בעבר חי אדם מאוד חשוב. הוא ידוע כההוקאגה הרביעי, וקראו לו מִינַטוֹ נָמִיקָזֶה."
נארוטו חייך. "למה אתה שואל?"
"אתה מזכיר לי אותו, מאוד..."
"אני הבן שלו! אוזומאקי נארוטו!"
עיניו של הזקן נפקחו לרווחה. הוא חשב שהוא הוזה. הוא שפשף אותן ליתר בטחון. לאחר שצבט את עצמו, הוא הושיט יד רועדת לנארוטו. "כבוד הוא לי... אוזומאקי... נארוטו..."
נארוטו התבלבל, משום שמעולם לא קיבל יחס שכזה. הוא לחץ לו את היד מעט בחשדנות. "תזכיר לי, מי אתה?"
"אוסמרו. כפי שאמרתי, הייתי בעבר גם חלק מהכפר הנסתר של העלה."
"איפה אתה היום?"
"בכל מקום..." ענה והשתעל מעט. "אוזומאקי נארוטו, זהו כבוד גדול. אתה חלום בהתגשמותו. אביך היה גיבור אמתי, וממה ששמעתי, אתה גם גיבור לא קטן בעצמך."
"אני מצטער שאני קוטע אותך אוסמרו-סָמָה, אבל למה אתה כאן?..."
"נארוטו..." החל הזקן. "לפני שאתחיל להסביר את עצמי... הנך עדיין שינובי צעיר. בוודאי יש לך מורה."
מיד נארוטו נזכר בגִ'ירֳאיָה, שמת לפני שנה במשימת הריגול אחריי פיין. "אני... היו לי כמה. אני יכול אבל לתפקד כעצמאי!"
"אבל מבחינה רשמית, נערי... מי הממונה מעליך? מי הג'וּנִין או הצ'וּנִין שמעליך, במידה ואינך מקודם בדרגות?"
נארוטו הרגיש מושפל. שנה עברה, והוא חולל פלאים רבים- אך הוא עדיין אפילו אינו צ'ונין. צרימה זריזה מלאה אותו. "אתה צודק... האמת היא-"
"בגלל שאתה ג'ינצ'וריקי, אני רק יכול להניח שההוקאגה ממונה מעליך ישירות."
"איך אתה-"
"אני יודע הרבה דברים, נערי. אני אצטרך לפנות להוקאגה כדי שאוכל לספר לך מדוע אני כאן באמת."
"אתה יכול לספר לי! ההוקאגה לא שולטת בכל הבט בחיי!"
"אך לא יהיה זה יאה. אני אפנה אליה. חוץ מזה, נארוטו..." אוסמרו שוב הסתובב למצבה, "האם יש מישהו שאתה מתגעגע אליו?..."
"כן... הרבה..." הוא מיד חשב על הוריו, שבא לראות את קבריהם.
"אני כאן מאותה הסיבה. עברו שבע-עשרה שנים מאז שנגוזו. אני מתגעגע..." הוא התכופף אל הקבר, והניח עליו שיבולת שעורה. "לא עובר יום אחד... יום אחד מבלי שאני חושב על אלו שאיבדתי, ולאורך השנים, הרשימה מצטברת..." הוא נעמד על רגליו. "אך הגלגל ממשיך להסתובב, נארוטו, והיום שלי גם יבוא." הוא הסב לעלם. "אני אלך לדבר עם ההוקאגה. עד כמה שזכור לי, המינוי היה של ג'יראיה הצעיר, נכון?"
נארוטו הזיל דמעה, ומחה אותה במהירות. "לא..." לחש.
"לא? מי עוד יכול להיות? דָאנְזוֹ?!"
"דאנזו מת..." נארוטו היה מעט מופתע. כמה זמן אוסמרו היה מנותק מהתרבות?
"הוא מת! מפתיע, הוא תמיד עשה רושם שייקח את כל ארבעת הכפרים הנסתרים האחרים אתו לקבר לפני שייתן לשִינִיגָמִי לדרוש את שלו. מי נשאר?"
"סבתא-צונאדה..."
"הא? מי זאת? היא שינובי מוכרת?"
"אתה בטוח שאתה מהעלה? כולם יודעים מי היא! אתה חייב לדעת בעצמך, אם אתה יודע מי זה ג'יראיה!"
אוסמרו חייך. "אתה מדבר על צונאדה-הִימֶה, נסיכת החשופיות?"
"כן! היא!"
"מי ייתן למהמרת, 'המפסידנית' צונאדה להיות ההוקאגה?! מה קרה לכם, הצעירים?!"
נארוטו התייפח ושילב את ידיו. "לא הייתה בחירה שלי..."
"אני אלך לדבר אתה. נארוטו, אנחנו נתראה בשנית. להתראות, ובהצלחה בדרכך."
"תודה רבה, אוסמרו-סמה!"
אוסמרו השתמש בסימוני ידיים שנארוטו חשב שזיהה, ובין רגע נגוז לאוויר הדק. הוא הותיר מאחוריו מעט ערפל, ומשם שום דבר. כעת נארוטו התכופף כדי להביט בקבר שעל ידם עמדו יותר מקרוב. היה רשום עליו "טָנְפּוֹפּוֹ סרוטובי, מת בעת מילוי תפקידו, 10 באוקטובר, בשנה השלושים לכהונת ההוקאגה השלישי."
"סרוטובי... למה זה נשמע לי מוכר?..." נארוטו הרהר לעצמו, והמשיך לכיוון הקבר של הוריו.

ההוקאגה החמישית, צונאדה, לא הייתה במשרדה. למעשה, מי שכן הייתה היא שִיזוּנֶה, שניהלה את הכפר בעוד שההוקאגה הייתה נעדרת. היא ישבה בכיסא הנוח של ההוקאגה, ומנגד לה ישבו בנוחות יועצי הכפר, צמד הזקנים הוֹמוּרָה מִיטוֹקָדוֹ, וקוֹהָרוּ אוּטָטָנֶה. היא ישבה כאשר אצבעות ידיה משולבות אחת בשנייה, נשענות על מרפקי ידיה. פניה היו מרוכזות בהם, כבעלת צורך לקבוע החלטה חשובה. הם היו נינוחים ושלווים, והביטו בה מבעד לעיניהם העייפות.
"שיזונה, מה היא החלטתך?"
"קשה לי לקבוע את ההחלטה הזו בלי צונאדה-סמה... אני חייבת עוד זמן."
"זמן אינו בעיקרו של דבר" קוהרו צמצמה עוד יותר את עיניה. "ההחלטה חייבת להיעשות."
"אם כך, זאת החלטתי- מכיוון שנארוטו תחת השגחתה של צונאדה, רק היא זכאית לקבוע את ההחלטה לדיון הזה."
"אך זהו משורש תפקידך-"
"לא אכפת לי!" שיזונה התרגזה ואיבדה לחלוטין את שלוותה. "אני בחיים לא אחתור תחת הוקאגה סמה כפי שדאנזו עשה!"
דפיקות נשמעו על הדלת. שיזונה נרגעה וענתה. "זהו דיון חשוב."
"זה יהיה מהיר, אני מחפש את ההוקאגה."
"הוקאגה סמה לא זמינה, היא משתתפת במלחמה."
הדלת נפתחה. היה זה אוסמרו, והוא הביט בנוכחים. "מתי היא חוזרת? זהו עניין דחוף מאוד."
"אם זהו דחוף אני יכולה לטפל בזה."
"אני צריך את האחד שממונה ישירות על אוזומאקי נארוטו."
חברי המועצה הזדעזעו. הם זיהו את הקול, למרות התכהותו לאורך השנים. "אוסמרו?..." שאל הומורה ושניהם הסתובבו אליו. "עיני מרמות אותי..." הוא שפשף אותן.
"הומורה! קוהרו! שנים שלא ראיתי אתכם!" הוא חייך. מאידך גיסא, תגובתם לא הייתה כה אופטימית כפי ששלו הייתה.
"מה אתה עושה כאן? בוגד! עריק!" נזפה בו קוהרו. הומורה מנע בעדה להמשיך, והתקרב אליו. "אף על פי שאיני אוהב את טון דיבורה, יש בה אמת אוסמרו... מה אתה עושה כאן?"
"באתי לשאול דבר מה את האחראי על נארוטו."
"מי זה?" שאלה שיזונה, ושילבה את ידיה. "הוא לא בספרי הבינגו. מאיפה אתם מכירים אותו?"
"הוא פרחח שלא יודע מה טוב עבורו!" התרגזה קוהרו ונמתחה במקומה. "אתה חושב שאתה פשוט יכול להיכנס עם חיוך הנה, אחריי כל מה שעשית, ופשוט לחשוב שנשכח?!"
"זה לא נוגע לעבר, אלא לעתיד" אוסמרו הזעיף את פניו.
"הוא מת, אתה יודע?..." קוהרו הזילה דמעה קטנה.
"כך שמעתי... לפני שלוש שנים, נכון? ועל ידי אחד מתלמידיו?"
הומורה שילב את ידיו. "איפה היית? אני מניח שאין זה משנה, אם לא הבעת עניין בנו כבר אז!"
"בבקשה, זה לא מה שאתם חושבים!"
"לך מפה!" נזפה בו קוהרו. "אתה לא שייך לפה! שיזונה, תקראי לג'ונינים שלך שיסלקו אותו!"
"אני יודע את הדרך בעצמי!" נזף בה חזרה אוסמרו. "אני גרתי כאן, ואני יודע מתי אינני רצוי. איפה ההוקאגה נמצאת? ענו על שאלתי ואסתלק."
"זה לא מעניינך!"
"זה מענייני, לעזאזל אתך!" הוא קימץ אגרוף. "הפסקתי לשבת בצד. מצאתי מזמן את ייעודי. איפה היא? עני לי!"
שיזונה נאנחה. "איך אני יכולה לאמוד את המילה שלך? איך אני אדע שאני לא עושה טעות?"
הוא חייך. "התגעגעתי לעולם השינובי, שאין על מי לסמוך בו... אם את לא תספרי לי, מישהו אחר יספר, ואת לא תוכלי לעשות דבר בנידון. למדתי שישנן דרכים רבות לאותו מקום. אני פשוט בוחר את הדרכים הנוחות."
"זה רק בגלל נארוטו? מה אתה רוצה לשאול אותה?"
"זה לאוזניה בלבד" התעקש אוסמרו. "אלא אם כן את יכולה לשמש כהורה הישירה שלו ו-"
"תשאל אותי ואני אפנה את זה להוקאגה סמה."
הוא בחן את שני חברי המועצה. הוא ידע שהנוכחות שלו תכה גלים... הוא לא ציפה שהיא תכה כאלו גלים. "אתם תמיד חשבתם על טובת הכפר הנסתר של העלה, הומורה, קוהרו... אבל העולם גדול הרבה יותר מכך" הוא התקרב לשיזונה. "תעדכני אותה שזה אני, אוסמרו. בנוסף, תעדכני אותה שאני מעוניין להיפגש אתה בזמנה הפנוי. מדובר בנארוטו, ועסקה מסוג מסוים שאני יכול לדבר עליה אך ורק בארבע עיניים."
"בסדר גמור... אני מבינה" היא הנהנה תוך שהיא מושכת בקולמוס הקליגרפיה שלה. היא סיימה, וגלגלה את המסר. "אני אדאג שזה יגיע אליה בהקדם האפשרי, אוסמרו-סמה-"
"אל תפני אליו בכבוד כזה!" נזפה בה קוהרו. "לא מגיע לו אפילו שתטפלי בבקשתו!"
"נמאסתם!" התרגז אוסמרו. "העבר אמנם הינו יסודות הבית, אך העתיד הוא הגג אשר יגן עלינו מהגשם! כמה אתם יכולים להתרכז ביסודות, ולשכוח מהגג?!"
"קשה למחול על יסודות כה גרועים, אוסמרו! רק הזכרת השם שלך מעבירה בי צמרמורת קרה!" היא נסערה והצביעה עליו. "אני לא רוצה לראות את הפנים שלך איי פעם שוב במשרד הזה, או בכפר הנסתר של העלה, ברור?!"
הוא צמצם את עיניו. "חוקי האיזון לא כפופים לתחנונייך. אני אהיה היכן שאני צריך להיות, ואין בך דיי מתבונת האיזון כדי לנסות להתנגד!" הוא הסתובב ויצא. שיזונה פנתה אל חברי המועצה.
"אז... להעביר את זה?"
"את ממלאת המקום. זה נכון שיש בינינו סכסוך בעקבות הפעולות שהוא נקט... אך אל תתני לזה לערפל את חשיבתך. כעת את ממלאת המקום, ולא אנחנו. עשי את הבחירה הנכונה, שיזונה-קון..." קוהרו הנהנה, ומשכה אחריה את הומורה עד שיצאו מהמשרד. שיזונה אחזה במגילה בידיה, והגיעה להחלטה.

הודעה זו נערכה על ידי Dr_Ellert: 18.11.2012, 11:32


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 18.11.2012, 16:54
הודעה #8


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



הפרק היה טוב קצת לא אהבתי את הרעיון של לא לתאר מחדש את הדמויות הידועות אבל אני אסתדר(בהמשך של ההודעה אני אוסיף למה) לפי דעתי העלילה מתקדמת בקצת טוב אין יותר מידי מריחות ואפילו יש דברים שלפי דעתי המנגה יכולה ללמוד מהם(אם במידה וקישימוטו יחליט שהוא ממשיך את המנגה אחרי הסאגה הנוכחית שלפי דעתי תסיים אותה וחבל)

עכשיו נלך קצת יותר לביקורת של הסיפרותית
הדברים הטובים כמו בפעם הקודמת הם השפה הפיסוק(שלפי דעתי הוא טוב אבל אני לא מבין גדול בפיסוק) וכמובן העלילה שלפי דעתי מאוד מושכת אני יחזור שניה לשפה אני לא מכיר הרבה משתמשים כאן שמשתמשים בשפה גבוהה ועל זה כל הכבוד לך זה ח"ח רציני ותמשיך ככה

הפעם הדבר היחידי שאני רוצה להתעכב עליו ולהאיר עליו הוא התיאור של הדמויות. אני מבין את הרעיון של לעשות סיפור קליל וזורם אבל זה לא אומר שצריך לזנוח את האפשרות לתאר את הדמויות הישנות או לפחות להראות את הצורה בה השתנו(דבר שעשית בפרק עם נארוטו) תיארת את העיניים ואפילו את השיער ככה שאתה מבין את הפוטנציאל שטמון כאן זה שהסיפור הוא פאן פיק בשופ פנים ואופן לא אומר שאין ביכולתך לשנות את הצורה שבה הם נראים כמו כל סיםור דמויות הינם הכלי של הסופר על מנת להעביר מסר.

אם אני לוקח את הפרק הראשון לעומת הפרק הזה אהבתי את הפרק הזה יותר לא בגלל השפה או הדרך פיסוק או המילים אלא נטו בגלל התיאור והדברים שלמדנו מהפרק הזה בפרק הקודם יותר מידי שאלות שלרגע זה אין לנו תשובות עליהן עלו.
הראשונה היא מה גרם לשיקאמרו לערוק?
כיצד הוא נראה כעת? האם הוא המשיך בצורתו המסורתית של הקוקו או שהוא שינה את מראהו? בכל זאת הארגון הזה היה בעל מראה מיוחד נזם עגילים דברים שונים שלפי דעתי מאוד חשובים בתיאור דמות.
וויש עוד המון שאלות שניתן לשאול לא רק על שיקאמרו אלא גם על קונקארו וסאי וככה הלאה פשוט לא רוצה לגרום לקריאת מגילה.

אני אסיים בלפי דעתי דבר חשוב שאמרתי כאן אתה הסופר של הפאן פיק אתה זה שמחליט מה יקרה מה יהיה ואיך הדמויות יראו במילים אחרות אם דמות לא נראתה לך מאיזשהי בחינה או ששינת אותה מאיזה בחינה זה בסדר רק תתאר כדי שיהיה מאין הסבר הגיוני ללמה זה קרה

נ.ב יאמר לזכותי(לפני החפירה הרגילה שלא גיליתי ספוילרים)
נ.ב.ב ויותר קשור לנושא כמובן שאני מחכה לפרק הבא ותמשיך לכתוב


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 18.11.2012, 21:06
הודעה #9


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



ציטוט(L.Wolf @ 18.11.2012, 16:54) *
הפרק היה טוב קצת לא אהבתי את הרעיון של לא לתאר מחדש את הדמויות הידועות אבל אני אסתדר(בהמשך של ההודעה אני אוסיף למה) לפי דעתי העלילה מתקדמת בקצת טוב אין יותר מידי מריחות ואפילו יש דברים שלפי דעתי המנגה יכולה ללמוד מהם(אם במידה וקישימוטו יחליט שהוא ממשיך את המנגה אחרי הסאגה הנוכחית שלפי דעתי תסיים אותה וחבל)

עכשיו נלך קצת יותר לביקורת של הסיפרותית
הדברים הטובים כמו בפעם הקודמת הם השפה הפיסוק(שלפי דעתי הוא טוב אבל אני לא מבין גדול בפיסוק) וכמובן העלילה שלפי דעתי מאוד מושכת אני יחזור שניה לשפה אני לא מכיר הרבה משתמשים כאן שמשתמשים בשפה גבוהה ועל זה כל הכבוד לך זה ח"ח רציני ותמשיך ככה

הפעם הדבר היחידי שאני רוצה להתעכב עליו ולהאיר עליו הוא התיאור של הדמויות. אני מבין את הרעיון של לעשות סיפור קליל וזורם אבל זה לא אומר שצריך לזנוח את האפשרות לתאר את הדמויות הישנות או לפחות להראות את הצורה בה השתנו(דבר שעשית בפרק עם נארוטו) תיארת את העיניים ואפילו את השיער ככה שאתה מבין את הפוטנציאל שטמון כאן זה שהסיפור הוא פאן פיק בשופ פנים ואופן לא אומר שאין ביכולתך לשנות את הצורה שבה הם נראים כמו כל סיםור דמויות הינם הכלי של הסופר על מנת להעביר מסר.

אם אני לוקח את הפרק הראשון לעומת הפרק הזה אהבתי את הפרק הזה יותר לא בגלל השפה או הדרך פיסוק או המילים אלא נטו בגלל התיאור והדברים שלמדנו מהפרק הזה בפרק הקודם יותר מידי שאלות שלרגע זה אין לנו תשובות עליהן עלו.
הראשונה היא מה גרם לשיקאמרו לערוק?
כיצד הוא נראה כעת? האם הוא המשיך בצורתו המסורתית של הקוקו או שהוא שינה את מראהו? בכל זאת הארגון הזה היה בעל מראה מיוחד נזם עגילים דברים שונים שלפי דעתי מאוד חשובים בתיאור דמות.
וויש עוד המון שאלות שניתן לשאול לא רק על שיקאמרו אלא גם על קונקארו וסאי וככה הלאה פשוט לא רוצה לגרום לקריאת מגילה.

אני אסיים בלפי דעתי דבר חשוב שאמרתי כאן אתה הסופר של הפאן פיק אתה זה שמחליט מה יקרה מה יהיה ואיך הדמויות יראו במילים אחרות אם דמות לא נראתה לך מאיזשהי בחינה או ששינת אותה מאיזה בחינה זה בסדר רק תתאר כדי שיהיה מאין הסבר הגיוני ללמה זה קרה

נ.ב יאמר לזכותי(לפני החפירה הרגילה שלא גיליתי ספוילרים)
נ.ב.ב ויותר קשור לנושא כמובן שאני מחכה לפרק הבא ותמשיך לכתוב


נענה על פי הסדר:

1. תודה רבה על התגובה, זאת הבעת תמיכה מעודדת למדיי smile.gif

2. תיאור הדמויות: אני יכול לראות איפה זה מציק לך, והבאת דוגמה נכונה. ובכן, כשכתבתי את הפאן-פיק ניסיתי לדחוס רעיון וכמות עלילתיים בכמה שפחות עמודים. בפורום זה נראה כמו שלושה-ארבעה פסקאות, אבל על הדף בוורד זה יוצא כמות הרבה יותר מכובדת מזה. פאן-פיקים בכללי צריכים להיות קצרים וממצים, משום שהם באופן דיי מוזר, בנויים במה שאני קורא לו "השיטה היפנית". "השיטה היפנית" היא למעשה הכפלת העונג בחצי מהזמן (במטבח למשל הסושי הוא דוגמא נהדרת, באומנות מדובר בצורות מהירות ופשוטות וכו') ולכן בהתאם אני שומר על הנוסחא הזו. אני משתדל, לפחות בחלקו הגדול (מגילה 15 בהחלט שוברת את זה כאשר המסמך הגיע ל-69 עמוד). לכן הסיפור לא מכיל תיאורים ארוכים מדיי ואני משתדל להמנע מתיאור הדמויות, משום שזו מלאכה עדינה שצריכה להיעשות כיאות, ודורשת זמן ואורך- שני דברים שאני מתכוון לחסוך.
השאלה שהעלית היא "האם הדמויות כפי שהן, האם שיקמרו הוא כפי שהוא נראה בסדרה?" ובכן, הקוקו נשאר, זהו סימן ההיכר שלו. עברה רק שנה- הם לא השתנו יותר מדיי. למעשה אני אפילו חושב שבחלק הראשון, כאשר שיקמרו מתואר רק הערתי שהוא לובש מעיל אקצוקי, משום שהוא חבר בארגון עכשיו. זה פרט הכרחי. מעבר לכך- הדמויות הן כפי שהן היו. כשכתבתי את הפאן-פיק התייחסתי לאותה תמונת מצב שיש לך בתקופה הנוכחית של הסדרה. לכן, כן- כולם נשארו אותו דבר. זה כלל את סאסוקה, שיקמרו, נארוטו, כולם.

3. שאלת למה שיקמרו ערק- ובכן, אם הייתי חושף את זה במגילה הראשונה, כנראה שהסיפור היה מאבד את אחד מהתבלינים הנהדרים שלו, אתה לא חושב? מצד שני, אם אתה מספיק פיכח תוכל לקרוא בין השורות, ולהבין למה. כשקנקורו רואה את שיקמרו בקרב, הוא מדבר איתו על העריקה. באחד מהמשפטים הוא עונה לו במרירות, ואני מצוטט:

ציטוט
"אתה קורא לזה 'טוב יותר'?! אביך היה מתבייש בך, לדעת שאתה חלק מהנבלות האלו!"


אני אשאיר את הדמיון בשבילך, וולף smile.gif
ואם יש לך ספק, העניין מתבהר תוך כמה פרקים. זהו פאן פיק קצר, והוא בשלבי סיום. כרגע אני משכתב את מגילה 14, ואז אני אמשיך לכתוב את מגילה 16 (15 כבר גמורה). סה"כ מדובר ב-19 מגילות סה"כ. אני מקווה שהתשובות האלו סיפקו אותך בנוגע לשאלה של "מה אם", והתייחס לסגנון הזה כאל "משאיר טעם לעוד". זה כמו חתימה של סופרים, אפשר להגיד.

אגב, בנוגע למראה הדמויות: דמויות חדשות, כפי שראית (כגון אומו) דאגתי לצייר (אני גם אמן חובב) ואני מוסיף את הציורים שאני מכין כדי להקל על הקוראים.

בנוסף שכחתי לציין- כל הקרדיט לסיפור לא שייך רק לי, ידידה שלי שכבר לא רשומה בפורום לטעמי מקבלת קרדיט על תיקונים קטנים ושינויים בדקה התשעים. התוצר שאתם מקבלים כאן הוא מוצר מוגמר לאחר עריכה רבה, ולכן ייאמר לזכותה של הידידה המדוברת שמגיע גם לה חלק מהקרדיט.

תודה רבה שהקדשת את הזמן, ואני מקווה שאני מנעים את זמנם של רבים בפורום!

cool.gif


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 22.11.2012, 15:52
הודעה #10


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



החלטתי לעשות הפתעה... ולפרסם את החלק השלישי היום במקום בראשון או שבת. החלק השלישי פותח את מגילה 2. כל מגילה נפתחת ברישה (פתיחה) אחרת, כך שאם אתה מתחיל לקרוא את הסיפור מהמגילה הנוכחית, או שפשוט שכחת מה קרה... יש פתיחה שמזכירה לך (בדומה לסדרה אווטאר).
קריאה מהנה!

פתיחה 2:

זוהי השנה ה-65 לחמשת הארצות המובילות. לפני שנה תמימה, עולמם של השינובי הספיק להזדעזע דיו. אירועים רבים וקשים עברו על כלל הכפרים הנסתרים, כאשר בכולם עוברים שני חוטי שני בולטים: נארוטו, והאקצוקי.
לאחר שכל האירועים הוצתו, לא הותרה ברירה ומלחמה פרצה. בניגוד למצופה, המלחמה אינה בין האומות השונות. להיפך, האומות התאחדו בצוותא לכדי "שינובי": המכנה המשותף לכולם. אם כך, מי האויב? כוחות האקצוקי, ארגון טרור חשאי ונסתר אשר מתקיים בכל רחבי הארצות, במטרה להפילן. הוא משתמש בג'וטסוים אסורים מכל הסוגים, רק על מנת לממש את מטרותיו האישיות.
רוחות המלחמה עדיין נושבות, גם אם בפחות עוצמה. יחידת הקומנדו של השינובי, בהנהגת קפטן קנקורו מהחול גילתה התנגדות עזה במשימתה האחרונה. שיקמרו נרה מהעלה ואומו מהערפל ערבו להם כל הזמן. שיקמרו לכד אותם בכוונה כדי להעביר מסר לנארוטו: האקצוקי לא המטרה היחידה.
נארוטו חזר לביתו בכפר העלה, לחופשה קטנה. לאחר שהגיע לבית הקברות, הוא פגש באוסמרו, שינובי לשעבר מכפר העלה הנסתר. אוסמרו רוצה לסגור עסקה עם נארוטו, ולכן הוא מחפש את ההוקאגה. כשהגיע למשרדה קיבל ביקורת קשה מצד יועצי הכפר שהכירו אותו. הוא עזב, והותיר אותם מבולבלים.

חלק 3: כאור לצללים

נאמר שהחשיכה היא לא יותר מאשר היעדרות האור. אחד מכלי הנינג'ה המוצלחים ביותר הם הצללים והחשיכה. הם מהווים שריון מושלם, הגנה בלתי חדירה. למרות שגם נאמר על הנינג'ות הטובות ביותר שהן מסוגלות להתגנב בזריזות ללא צורך בעזרה, החשיכה היא אם הבריאה האפלה, בזכותה אפילו הנלוז ביותר ימצא מסתור. היא אמנם מאיימת ומפחידה, אך החשיכה... היא ההגנה הקודרת, בה כל הנמוגים מוצאים את תהילתם.
הייתה זו מערה חשוכה, במקום מאוד מיוחד. אלמלא היית חבר באקצוקי, כנראה שלא היית מודע אליה בכלל. המערה שימשה כאחד ממיני המסתורים הרבים של ארגון הטרור, ועתה קיבלה את שימושה בשנית.
קרן אור קטנה חדרה אל חלל המאורה, והייתה מאין פס ישר ומושלם. מסביב לקרן, חשיכת המערה גברה ולא נתנה לה הזדמנות לפשוט בה. בצללי החשיכה הסתתרו הקרנות רוחניות. אלו היו ההקרנות של חברי האקצוקי הנוכחים, והם היו ישובים ושלווים על עשרה במות גבוהות. בבמה הגבוהה ביותר, ישב סָאסוּקֶה, המנהיג החדש. היחידים שלא היו בצורת ההקרנה הרוחנית היו שיקמרו, ואומו. שאר הדמויות היו מעורפלות... וצליל קולם היה מאוד צורם עקב הג'וטסו.
סאסוקה החל. "שנה עברה מאז המלחמה."
דמות מוכרת, בעלת עיניים סגולות ומראה דגי מעט החליט להעיר על כך. "חרא של שנה."
"שקט סוּיְגֶטסוּ" השתיק אותו מי שכנראה היה שותפו. הוא היה בחור גדול מאוד, בעל חזות חייתית.
"סויגטסו לא יודע לשמור על דיסקרטיות!" העירה אומו. "אפשר לשתות אותו כמו מרק?"
הוא התחלחל מהמחשבה. "סאסוקה, אני לא אוהב אותה..."
"שקט!" התרעם סאסוקה. "אתם מבזבזים את זמני. שנה עברה מאז נפתחה המלחמה. שיקמרו, תפסת את סאי?"
"כן, סאסוקה" הוא השפיל מעט את מבטו. "תראה, סאסוקה..."
"שקט" הוא פיקד עליו, ולכן שיקמרו נהג בהתאם. "כשארצה את דעתך, אשאל. נארוטו הוא מעט בעייתי ללכידה, במיוחד כשאנחנו הורדנו פרופיל ו-"
"הורדנו פרופיל זאת לא מילה!" החליטה להתערב דמות חדשה. סאסוקה התרגז, ורצה לדבר, אך החצוף המשיך בשלו. " 'הורדנו פרופיל'... ממה אנחנו מפחדים, תזכיר לי? איזה סנילי מסכן שמתבודד על הר?"
"לָיְים!" התרגזה מי שכנראה הייתה שותפתו. שיערה השחור והפרוע הסתיר את עינה הימנית. "אל תתחצף!" היא השתיקה אותו.
"אם את חושבת שרק בגלל שאני ואת-"
"אני אקבור אותך כל כך עמוק בגֶנְג'וּטסוּ שלי שהדרך היחידה שלך לצאת תהייה למות."
"שקט!!!" סאסוקה השתמש בגנג'וטסו שהדהד באוזני כולם. הם שתקו, והוא המשיך.
"קֶמוּרִי, שיקמרו, אני אולי לא נראה לכם מפחיד כמו טוֹבִּי, אבל אני יכול להבטיח לכם, יש סיבה שהוא בחר בי ולא בליצנים האחרים שבקרקס הזה לנהל את הארגון. איפה סאי?"
"הוא כאן, מאחורי הבמה שלי."
סביב אחת הדמויות החלה להיווצר מאין מערבולת קטנה. כולם נשאו את עיניהם אליה. הדמות הייתה טובי, האקצוקי במסכה. הסופה נעשתה אמתית ולא אשליה, והמערבולת הקטנה ממש פלטה אותו למאורה החשאית, על הבמה שלו. סאסוקה התרגז. "אתה שם גם, טובי?"
"מחובתי לוודא שהעבודה נעשית, אוּצִ'יהָ" הוא התרגז על סאסוקה וקם. "אמרתי לך לצוות על קמורי וליים להביא אותו. למה שיקמרו ואומו הלכו למשימה-"
"אני מנהיג האקצוקי, ולכן אני קובע את ההחלטות."
קול מחריד וחורקני בקע מבעד לדמות אקצוקי מאוד לא אנושית. הוא דמה לצמח מגודל בעל שיניים, אשר בתוך הפקעת שלו מסתתר אדם מעוות. "קשה לעקוב אחר מנהיג לא יציב, סאסוקה-קון..."
"אל תפנה אלי ככה!" סאסוקה התרעם. "אני מבין שקשה לכם לקבל את זה, אבל אחריי הבגידה של פֶּיְין, אני הדבר הטוב ביותר שיכולתם להשיג."
"אני דווקא אוהב את סאסוקה, הוא אחלה" העיר מי שכנראה היה שותפו, דמות חשודה ואפלה בעלת קרניים בולטות. "הוא החלטי, אסרטיבי וגם מאוד מיומן."
"לא שאלתי את דעתך!" נזף בו.
"...והוא גם יודע לגרום לך להרגיש כמו אפס."
"אם הייתי רוצה להצטרף לקרקס הייתי נשאר בכפר העלה. טובי, תפסיק להתערב בקביעת ההחלטות שלי. אני המנהיג, ותצטרך להסתמך על חוש השיפוט שלי."
טובי שילב את ידיו. "הגנג'וטסו של קמורי יהיה הרבה יותר יעיל כאן מאשר ממרחק."
"אני יודע, לקחתי את זה בחשבון. שיקמרו אמר אותו דבר. אבל אני מכיר את כפר העלה, ואני מכיר את נארוטו..." המחשבה על יריבו העלתה את חמתו, "ולכן אסור לתת לפרחח להשפיע. הם יבואו הנה. אני יודע את זה."
"למה שהם יתערבו? הם כוחות השינובי עכשיו ו-"
"אם לא כפר העלה, אז הוא יתערב ויפריע, ולכן חשוב שקמורי תהייה רחוקה."
שיקמרו שילב את אצבעותיו בתנוחה הידועה שלו, כאשר הוא מתרכז. "נקודה טובה, הוא צודק טובי."
טובי צמצם את עינו. "סאסוקה, תזכור את מקומך. הפעם עשית דבר בשכל, אך אם תקבע החלטה שכזו איי פעם שוב מבלי להתייעץ איתי על זה..."
"אני לא מפחד ממך" סאסוקה חתם, והמשיך. "טובי, גרור את סאי אל קמורי. אני רוצה שנתחיל עכשיו."
"אני חייב להישאר?" התלונן ליים. סאסוקה קימץ אגרוף. "כן. ואם אתה תברח, אני אישית אצוד אותך."
"הנה סאסוקה הביקורתי שוב. אתה חייב לעשות את זה כל פעם?" שאל אותו הדמות המקורננת.
"טֶד, אתה חופשי גם. מי שנשארים אלו שיקמרו ואומו, קמורי וליים. כל השאר משוחררים."
עד שסאסוקה סיים לדבר, טובי הביא את גופתו של סאי אל התגלמותה הרוחנית של קמורי. משם, טובי שאב את עצמו לתוך עינו, בעוד שנותרו רק המועמדים שסאסוקה ציין.
ליים שילב את ידיו. "אוך! למה אני צריך להיתקע כאן! קמורי, לא יכולת להגיד לו משהו?"
"ששש!" היא ביקשה משיקמרו להרים אליה את ראשו של סאי. שיקמרו הנהן, והרימו. קמורי השתמשה בסדרת סימוני ידיים, ואז אחזה בראשו של החטוף. היא עצמה את עיניה, והתרכזה.

סאי התעורר. הוא היה במקום מוכר. היה זה מרתף ענקי וגבוה. הוא היה על גשר ברזל ישן. היה זה אחד מהמרתפים בעלי אלפי הגשרים, בהם היה דנזו זומם עם האנבו שלו את תכניותיו. הוא שפשף את עורפו, והביט סביב תוך שהוא נזכר באירועי העבר. "מה..." מלמל לעצמו, והצליח להיעמד על רגליו. אחריי שניות ספורות, הוא ראה דמות לא מוכרת. היא הייתה לבושה במעיל אקצוקי, ושיערה הפרוע היה משוך כך שהסתיר את עינה הימנית. כיסוי הראש שבלט מהשיער היה בעל סמל כפר המעיין הנסתר. הוא מיד נדרך במקומו והושיט את ידו לחרבו.
"אני שמחה לראות שהתעוררת" העירה בחדווה. הוא נשאר חשדן, והידק את אחיזתו בחרבו. "בפעם האחרונה שהייתי ער, נלכדתי על ידי האקצוקי... ואני מניח שזה נשאר כך."
"זה המעיל, נכון? גם אני חושבת שהוא בולט מדיי."
"מי את? איך הגעתי הנה? למה אני עדיין חי? איפה שיקמרו?"
"ואוו-ואוו! שאלה אחת בכל פעם. אני כנראה לא הולכת להגיד לך מי אני, וכנראה שאתה הולך לתת לי את התשובות, ולא ההפך."
"מה את רוצה?"
"איפה שמונה הזנבות?"
"גם אם הייתי יודע, לא הייתי מספר."
"כמה חבל..." היא התקרבה אליו, והוא מיד שלף את חרבו. "הו, זאת הפעם הראשונה שלך עם בחורה?"
"מה?... אני בטוח שזאת מלכודת. איפה שאר האקצוקי?"
"רציתי לארגן קצת זמן ביחד. אתה לא מאמין בפגישה עיוורת?"
"זה שקר... אני לא טיפש." הוא עדיין החזיק את חרבו, והביט מסביב. "איך הגענו הנה? זה בכפר העלה."
"אני יודעת, נכון? אני ממש כישרונית" היא ליטפה את כף ידה. "עכשיו אני צריכה לדעת, איפה השמונה זנבות?"
"למה שלא פשוט תמצאי בעצמך? עדיף שתהרגי אותי מאשר שתבזבזי את זמנך."
"קיוויתי שאוכל לעשות את זה בעדינות..." היא קימצה את אגרופה. "אומרים לפעמים שהמציאות עולה על כל דמיון... מה דעתך שנבדוק את זה?"
"מה?"
במהירות שאפילו סאי לא הצליח לצפות, היא כיוונה את אגרופה לפניו. הוא מיד הגן עם חרבו, אך לפני שהספיק להגיב דבר נוסף, הוא התרסק על הקיר שברקע. זה לא כאב כפי שחשב, אבל זה כן הפתיע אותו... היא לא נראתה כמו טיפוס של טָאִי-ג'וטסו. הוא הצליח לקום מעט, והתייפח. "מי... מי את?"
היא חייכה. "אתה לא הטיפוס שלי, אם חשבת שיש לך סיכוי איתי, אבל זה מחמיא."
"מה..." הוא הניף את חרבו מולו. "מה את מנסה להשיג?"
"אני אשאל אותך שוב- איפה השמונה זנבות? או בשמו הג'ינצ'וריקי, קילר-בי?"
"אני לא יודע, וגם אם הייתי-" הוא רצה להמשיך, אך לפתע הקיר קיבל צורה של יד, ולפת אותו. הוא נבהל, ולא היה מספיק מהיר כדי להימלט. הקיר סגר עליו חזק, והוא לא היה מסוגל לזוז.
"שנתחיל בעינוי?" היא שאלה, והשתמשה בידיה כדי לדמות את לחץ הקיר. היא הידקה את אחיזת הבטון, וסאי הרגיש כיצד חלקי גופו קורסים תחת הלחץ.
"אני... אני..." הוא חשב על אחיו שִין, ומשם נדדו זיכרונותיו לנארוטו וצוות 7. הוא הצליח לחייך בעוד שהוא נמחץ, דבר שנראה מוזר בעיני קמורי.
"אני מבינה שאתה אוהב את זה ככה? הצד הפיזי הוא לא הדרך הנכונה. טוב, בשביל זה אנחנו כאן!" היא חייכה בעצמה, וסאי הרגיש לפתע את אחיזת הקיר נרפית. "מה קרה?... איפה היא?" שאל את עצמו. הוא אפילו הצליח להיחלץ מהקיר, משום שאיבד את כל אונו. סאי חזר לגשר, ולא הצליח לראות שמץ מהבחורה המוזרה. הוא החזיר את חרבו לנדן, ועצם את עיניו. "זאת מלכודת..." הוא אמר לעצמו.
"סאי!" קרא אליו קול עבה ומוכר. היה זה קולו של קילר-בי, הג'ינצ'וריקי מכפר העננים, אחיו של הרַאִיקַאגֶה. "מהרגע ששמעתי שנחטפת הגעתי!"
"נחטפתי... אבל אני בכפר העלה. לא יכול להיות שנחטפתי הביתה."
"אל תיתן לה להשלות אותך, הם לקחו מקום ועיצבו אותו כמו מקום שאתה מכיר, כדי להפעיל עליך לחץ פסיכולוגי!"
משהו לא היה נראה לסאי באותו רגע. אפילו ברגעיו הכי משמעותיים, קילר-בי תמיד שמר על דיבור בראפ וחרוזים. משהו לא הסתדר כאן. האם יכול להיות שהיא מנסה להטעות אותו? הוא היה חייב לבדוק. "הבנתי... ואיך ידעת שאני כאן?"
"עקבתי אחריי העקבות, גיליתי שאתה פה."
"ולא ראית אף אחד אחר?"
"לא! קדימה, בוא ניקח אותך מפה-"
לפני שהוא הספיק להגיב, סאי נעץ בלבו של קילר-בי את חרבו. קילר-בי הפסיק, וגופו המגושם לפתע קפא. הוא צחק בזדוניות, וקולו התעוות. "אין ספק שנמצאת מתאים לקומנדו, סאי..." היה זה קולה של הבחורה המסתורית.
"זאת לא פעם ראשונה שאני רואה כפיל צללים. מי את?"
"כפיל צללים?..." גופו של קילר-בי התפוצץ בעוצמה, והטיח את סאי על הקיר. עתה הוא היה נטול חרבו ונטול ערכת הדיו שלו שנהרסה. הוא ניסה להביט מעלה, ושאל את עצמו אם מדובר באחד מיציקות החמר של דֶיְידַרָה הידוע לשמצה. הקול שלה הדהד ברחבי המקום. "איפה שמונה הזנבות?"
"מה הולך פה? מי את? את לא תשיגי ממני כלום!"
מתוך הערפל, צצה דמות מוכרת. היא הייתה של סָקוּרָה. היא נראתה שלווה. "סאי?..."
"עוד כפיל? מה את מנסה להשיג?" לצד סקורה הופיע שין, אחיו של סאי. הוא נרתע. "מה את מנסה לעשות? מה המטרה של זה?!"
עוד דמויות החלו לצוץ- דנזו, קפטן יָמָטוֹ, אִיטָאצִ'י, קִיסָמֶה, הִידַאן, קָקוּזו- ועוד שלל דמויות שסאי הכיר לצד הטוב והרע. הוא לא הבין את פשר העניינים. "מה... מה את עושה? בשביל מה?... אני יודע שכולם מתים, ו..."
"סאי..." ניגש אליו שין. "הכול בסדר?"
"איפה היא? אני יודע שחוץ מסקורה וקפטן ימטו, כולכם אמורים להיות מתים!"
"מוות הוא לא הסוף... הוא רק התחלה של מסע נפלא..."
"אני לא יודע איפה השמונה זנבות. אף אחד לא יודע. דיסקרטיות היא חלק מהאסטרטגיה המלחמתית."
לפתע הוא הרגיש שיד אחזה בקרקפתו. הוא ניסה להסתובב, ולא הצליח. "מה..."
"לא היית צריך לספר לי. אתה מבין, סאי, זמן הוא אחד מחולשות האדם... וכאשר אתה נותן למחשבה בודדה להתנוסס מספיק זמן, היא תתייבש ותהייה מוצקה, כמו בוץ."
"אני לא..." הוא גמגם, והחל לאבד ריכוז. לפתע, לחץ בלתי נשלט מבפנים דחק בו. הוא הרגיש שהוא עומד להקיא, ואיבד שליטה על גופו. הוא הרגיש שדבר מה מוצק, ככל הנראה בצורה גלילית החל לבצבץ החוצה. הייתה זו מגילה. הנערה המרושעת לקחה אותה מהר, ובלעה אותה. סאי היה המום, ולא ציפה לזה בכלל.
"מה עשית?"
"בוא נקרא לזה, אוכל למחשבה..." היא גיחכה. רעש ורעד פתאומי קרקש את כל הזירה. קמורי נלחצה והסתכלה מסביב. "מה הם עושים שם בחוץ?..." היא תהתה לעצמה, ובמקביל גם היא וגם סאי איבדו הכרה.

ההקרנה הרוחנית של קמורי הייתה מרוכזת בגנג'וטסו, בעוד שהקרנתו של ליים ישבה ממש בחוסר רצון. "אני שונא להיות ככה."
שיקמרו ואומו, היחידים שנותרו, לא אהבו את תלונותיו. "אתה צריך לכבד את מה שלסאסוקה יש להגיד," העיר לו שיקמרו.
"למרות שאני חייבת להסכים עם ליים. אני לא אוהבת אותה" אומו החמיצה פנים לעבר קמורי. "היא חושבת שהיא הכי טובה! מי עשה אותה הכי טובה?"
"את חושבת שאת הכי טובה" הסתכל עליה שיקמרו. "תקשיבו, אני יודע שקשה לנו לשתף פעולה, אבל הדרך היחידה שאנחנו נוכל לנצח את המלחמה הזאת, ואת זה שעושה לנו צרות לאחרונה, זה רק דרך התוכנית של סאסוקה, בסדר?"
"מי עשה אותך האחראי פתאום?" התלונן שוב ליים. אומו הפעם הייתה זו שהתרגזה.
"אתה תתנהג יפה לשיקמרו-סמה! בזכותו אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים!"
"תגרמי לי!" זלזל בה ליים, ואלמלא שיקמרו היה מתערב, יכול להיות שהיה זה מתדרדר.
"מספיק! אפילו חברי האקצוקי הקודמים ידעו איפה הגבול. עזבו את חילוקי הדעות, אם לא נחזיק מעמד אנחנו נפסיד את המלחמה הזו."
"מה אנחנו בכלל מנסים לעשות?"
"אולי אם לא הייתם מתחצפים לסאסוקה כל הזמן הוא היה מספר לכם. עכשיו תצטרכו רק לשתף פעולה ולהתנהג כמו שצריך עד הסוף."
גופתו של סאי שקשקה. שיקמרו הרים גבה. "זה אמור לקרות?..."
"זה אומר שהגנג'וטסו שלה עובד יותר מדיי טוב" חייך ליים. "בניגוד לגברת שלג כאן, אני אוהב מאוד את השותפה שלי. היא יכולה להשיג כל דבר באמצעות הגנג'וטסו המטורף שלה."
שיקמרו חייך וגרד את עורפו. "בעייתי..." הוא הוציא חבילת סיגריות. "אומו, איך את מרגישה?"
"מה?..." היא הסתכלה על שיקמרו. "מה שאלת?"
"אתמול השתמשת בטנקאיגן מעט מעבר לרגיל. הייתי בטוח שזה התיש אותך."
"כלום!" הכריזה בחיוך. "אני לא מבינה למה אתה מודאג... אבל אני בריאה כמו שור!"
"וגם נראית כמו אחד..." מלמל ליים. היא רצתה לחנוק את התגלמותו הרוחנית בערפל, אך שיקמרו מנע בעדה. "למה את מצפה מילד קטן?"
"אנחנו אותו גיל!" נזף בו ליים.
"בעייתי..." הוא דחף סיגריה לפיו, והדליקה. אומו הסתכלה מסביב.
"למה סאסוקה כל כך מפחד? אני גם לא הבנתי..."
"בהתחלה חשבתי על זה בעצמי, אבל שללתי את זה. סאסוקה מפחד שנארוטו יבוא, או יותר גרוע- שהשינובי המטורף ההוא יבוא. אמרתי לעצמי שאין סיכוי שהשינובי הזה ימצא אותנו כאן, או נארוטו... אבל סאסוקה צודק, אין מקום לטעויות."
רעש חזק פילח את האוויר. עשן התפזר לכל עבר, ומבעדו- לא אחר מאשר אוסמרו.
"אתה!" שיקמרו מיד השתמש בסימוני הידיים של כפיית הצללים. "ליים! תתקשר מחדש עם טובי, או סאסוקה, הוא כאן!" ליים הנהן ונגוז. אומו חייכה.
"לתיש הזקן הזה אין סיכוי. אני אוכלת אותו חי!"
"זהירות אומו!"
היא מיד השתמשה בסימוני ידיים, ויצרה ערפל סביבם. לאחר מכן פתחה את עיני הטנקאיגן שלה, וזיהתה היכן דמותו הייתה. היא שלפה קונאי, ומיד נעצה אותה בעורפו. "זה נגמר!" היא הכריזה.
היא שמעה את הזקן לוקח נשימה עמוקה, ולאחר כמה רגעים, נושף אותה לכל עבר. הם היו מופתעים. הערפל התפזר, ושיקמרו איבד את שליטת הצללים שלו. אומו נחתה על רגליה, והביטה בקונאי שהייתה נעוצה בו. "אתה צריך להיות מת!"
"לא רע..." הוא הרהר, שלף את הלהב והביט בו בתמיהה. "האיזון יישמר, ילדים, לא משנה מי האחראי לו," הוא השליך את הקונאי הצידה. "בנוסף, אני לא באמת אוסמרו. אני רק כפיל צללים."
"מה!?" שיקמרו הביט סביב וחיפש את המקור.
"האחד האמתי מסתתר. בינתיים תאלצו להסתפק בלהרוג אותי."
"אתה לא יכול להיות כפיל צל, אם הקונאי פגעה בך הייתה צריך להתפוגג!"
"האמנם?..." הוא צחקק, וטאטא חלק מהאבק שהיה על בגדיו. "מה אם הייתי מספר לך שזה כפיל צללים מאוד מוצלח?"
"זה לא הגיוני!" הוא מיד השתמש מחדש בטכניקת כפיית הצללים. אומו השתמשה בטנקאיגן, וגרמה לו לקבל גם את העיניים האסורות. "אתה לא אמור להיות בעל יכולת להתנגד!"
"זה יהיה מהר ילדים, אל תדאגו..."
"אתה מדבר גדול יחסית לאיש זקן!" אומו הכריזה ויצרה סימוני ידיים. "טנקאיגן: סערת מוחות"!
היא ראתה כיצד כפיל הצללים החל להשתגע. ראשו החל לרטוט ולהשתגע. אחריי כמה רגעים, הוא איבד הכרה והתפוגג, וכך היא הפסיקה להשתלט עליו. "רואה, הוא כלום."
"האם אתם מסתתרים בצללים, מפני שאתם מפחדים מאור היום?..." הדהד קולו של אוסמרו בהיכל. שיקמרו מיד הפסיק את הג'וטסו, והחטיף מבטים לכל עבר. "איפה אתה?"
"פה" ענה, והרים את גופתו של סאי. "אתם הצעירים כל כך מלאי מרץ, ולפעמים נוטים לפספס את מה שנמצא מנגד עיניכם..."
"מה!? איך אתה-" הוא עצר את עצמו, והתרכז. "תחשוב, תישאר רגוע..." ניסה להרגיע את עצמו. "הוא בהחלט חזק, אבל בוודאי יש לו נקודת חולשה..."
"איפה שאר חברי האקצוקי?" שאל אותם.
"פספסת אותם" ענתה לו בלגלוג אומו. "הם בדיוק היו פה."
"אתם חייבים לי את הדו"חות. אני עמדתי בצד שלי של העסקה, אז מדוע אתם לא עומדים?"
"מה אכפת לי מהדו"ח שלך! מי אתה חושב שאתה!"
"חכי!" קרא אליה שיקמרו. "אני לא יודע מה אתה, אוסמרו, ואני גם לא יודע איך מצאת אותנו, אבל אתה לא יכול להמשיך לאיים עלינו ככה."
"אתה הבן של שִיקַאקוּ נָרָה, נכון? מהכפר הנסתר של העלה?"
שיקמרו פער את עיניו. "איך אתה... איך אתה יודע את זה?!"
"אתה מדבר כמוהו. אהבתי אותו. למה הצטרפת לאקצוקי, נערי? זהו לא מקום למתקני עולמות. אנשים שמנסים להפר את האיזון... איך אתה מתכוון לתקן בזה את העולם?"
"זה לא נוגע אליך!" שיקמרו איבד את סבלנותו. "אומו, תשתמשי בטכניקת הערפל!"
"האיזון לא רק יעלים את הערפל, אני גם אדאג שתשלמו את המחיר המלא!"
תוך שניות ספורות, אומו הכריזה על טכניקת הערפל, והמקום התמלא בו. מרוב צפיפות, קשה היה להבחין בכל דבר. "קצת מחניק כאן..." העיר אוסמרו, "אולי כדאי שאפתח חלון!" הוא הכריז, והשתמש בסימוני ידיים. "טכניקת האור: סנוור!" לפתע הקרן הקטנה ומוקפת החשיכה נפערה וגדלה, ואור הציף לחלוטין את כל ההיכל. הסנוור פגע בכולם, ואפילו בעיניה של אומו. הערפל מיד התפזר, והוא נעמד מעל אומו. "אני רוצה לדבר עם האחראי עליכם. אתם לא הגשתם את הדו"חות כבר מעל לשבועיים. אתם מנסים למעול באמון שלי? היה בינינו הסכם! אתם תשלמו את המחיר!"
"מה אתה רוצה מאתנו?!" אומו הזילה דמעה. "לא מספיק קשה כשהשינובי רודפים אחרינו, ויש לנו מנהיג משוגע, אז עכשיו גם אתה צריך להתערב!"
"אנחנו עשינו עסקה. בגלל שהפרתם את החוזה, אני אצטרך להרוג אתכם. אני תכננתי לבדוק את זה עם המנהיג שלכם, סאסוקה, אבל מכיוון שהוא לא פה אצטרך להשלים את העבודה בעצמי-"
"חכה!" צעק עליו שיקמרו. "חכה... תן לנו הזדמנות."
"מאוחר מדיי בשביל זה, העסקה בפירוש אומרת ש-"
"הנה!" שיקמרו הזיל דמעה, ומבעד למעילו חשף ניירות מקומטים. "הנה... זה הדו"חות, בסדר? שלי ושל אומו. חוס עלינו."
"למה שארצה לעשות את זה? בפירוש בחוזה נאמר שהייתם צריכים להעביר לי אותם לפני שבועיים!"
"אני יודע! אבל המנהיג שלנו לא אמר לנו, בסדר?! הנה, הדו"חות שאתה צריך עליי ועל אומו. בבקשה תעזוב אותנו!"
"קשה לשפוט כלב בלי בעליו... בסדר גמור." הוא הרים את אומו בידו הפנויה, ודחק אותה לקיר.
"אני לא מפחדת ממך!"
"אין צורך" הוא חייך, ודחק אותה עוד יותר לקיר. "את ברת מזל שמשפחת נרה שומרת עלייך..."
"טנקאיגן: סערת מוחות!" היא הכריזה, אך הפתעה שלא ציפתה לה ארעה. אוסמרו עצם את עיניו במהירות, כשפקח אותן, הן היו כראי! היא צרחה ומיד חדלה את הג'וטסו לפני שיהיה מאוחר מדיי. אוסמרו הסב אל שיקמרו. "אתה לא באמת חושב שאתה הולך לצאת מכאן ללא פגע, נכון?..."
"העברנו לך את הדו"חות! מה אתה עוד רוצה מאתנו?!"
"תזכורת. תזכורת על מנת שלא תשכחו שהאיזון הוא גדול מעל כל השינובי עליי אדמות..."
"מה?!" הוא נלחץ, ומיד השתמש בסימוני הידיים, "טכניקת הצללים: כפיית צללים!"
"טכניקת האור: גורם שמימי!" הכריז אוסמרו, ולפתע גופו קרן מאור זוהר. הצללים של שיקמרו נסו אליו, והתמוגגו לצד האור של אויבו. "להסתתר בצללים... למה עולם השינובי התדרדר?" הוא שאל, וחנק את שיקמרו.
"מה... איך אתה..."
שיקמרו הרגיש את הדם מפסיק לזרום לראשו, ואט-אט, הרגיש כיצד מחשבותיו מתערפלות.

--------------------------------------

ציור נחמד של אוסמרו:

ספוילר:


הודעה זו נערכה על ידי Dr_Ellert: 22.11.2012, 16:14


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 22.11.2012, 23:15
הודעה #11


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



הפרק היה טוב אהבתי אותו מאוד כמובן שעדיין חסר ליהתיאור במיוחד של סאסקה שבגלל מה שהפכת אותו הייתי מצפה שישתנה בכל זאת מנהיג האקסטוקי הוא לא סתם אדם כמובן שאני כן אהבתי את חלקיקי המידע שפיזרת על הדמויות החדשות למרות שהם לא נראו בכללי הפרק היה טוב כמו שהבנת אבל עדיין חסר התיאור אפילו במשפט כמו מה הוא לובש איך העיניים שלו עכשיו וכן הלאה לפי דעתי זה היה מוסיף המון.
\בקשר לקרב שהתחולל הוא זרם ומן הסתם בגלל שמדובר בטכניקות גם כן צריך קצת להרחיב בתיאור דבר שעשית אבל בשל רמת הכתיבה שלך ציפיתי ליותר

נ.ב כמו שאמרתי מאוד אהבתי ומחכה לפרק הבא.


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 29.11.2012, 17:45
הודעה #12


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



החלק הנוסף, כפי שהבטחתי.
חלק פעם בשבוע. זה נראה קצת... אבל מדובר בסיפור קצר, אז אני מניח שזה הוגן.

חלק 4: העסקה

בחדר מלחמה גדול, איי שם בכפר הנסתר של העננים, ישבו כל הקאגים החשובים: ההוקאגה החמישית מהעלה, הקָזֶקָאגֶה החמישי מהחול, הרַאִיקָאגֶה הרביעי מהעננים, הצוּצִ'יקָאגֶה השלישי מהאבן והמִיזוקאגה החמישית מהערפל. הם היו חמשת המנהיגים של חמשת הכפרים הנסתרים החשובים ביותר, מגיני חמשת האומות הגדולות ביותר. לכל קאגה היו לפחות שני שומרי ראש, ששימשו גם כיועצים נאמנים. הם סבו סביב שולחן עגול וגדול, עליו סמל איחוד הצבאות השינובי. הקזקגה, גארה, החליט לפתוח את הדיון.
"עברה שנה מאז שנפתחה המלחמה, וראינו הרבה. ציפינו להתנגדות הרבה יותר גדולה, ועם זאת, המלחמה מתקדמת לטובת כוחות השינובי. המידע המודיעיני האחרון שאספנו מעיד על ירידה משמעותית בפעילות הטרור של האקצוקי."
"אתה נשמע אופטימי" העיר הראיקאגה. "הם עדיין שם. אין סיבה לשמוח."
"זהו דו"ח מצב. וטרם סיימתי."
"המשך..."
"למרות המצב החיובי, אתמול בבוקר שני חברי האקצוקי, שיקמרו ואומו חטפו את חייל הקומנדו שלנו, סאי." לאחר שאמר זאת, צונאדה ההוקאגה השפילה את מבטה.
"מה המשמעות של זה?" שאל הצוצ'יקאגה השלישי, אונוקי. "הוא רק חייל אחד. אנחנו יכולים להחזיר אותו, לא?"
"אנחנו לא בטוחים מה הייתה תכלית החטיפה, אבל ההוקאגה חושבת שהיא יודעת למה הוא נחטף" הציע גארה, והביט לעבר צונאדה. היא שילבה את אצבעותיה כשתי וערב, ונאנחה.
"סאי ראה את נארוטו בפעם האחרונה. לפני שנארוטו חזר לכפר הנסתר של העלה, הוא בילה קצת עם קילר-בי. וכפי שכולנו יודעים..."
"את חושבת שהוא מנסה לחטוף את אחי?!" ראיקאגה נרעם ומיד נעמד מעל מקומו, תוך שהוא מטיס את כסא הישיבות שלו. "לא שוב! ועל ידי אותו סאסוקה ארור?! את כולם בכפר העלה מלמדים לדבוק כך בלחטוף אנשים?!"
צונאדה חייכה מעט. "מלמדים אותנו לדבוק במטרה, אין ספק. בנוגע לקילר-בי... זה למה אנחנו כאן, ראיקאגה. צריך עכשיו להביא אותו לפיקוח צמוד. אנחנו לא יודעים כמה האקצוקי מצוידים כעת..."
מיזוקאגה ליטפה את כובעה, שנח מולה על שולחן הדיונים הסגלגל. "בנוגע לאקצוקי... רציתי להעלות שאלה."
כולם הביטו בה בתמיהה, אך היה זה גארה ששילב את ידיו ופנה אליה. "איזו שאלה?"
"למה האקצוקי הורידו פרופיל? בתחילת המלחמה הם לא ויתרו ורקמו את התוכניות השטניות ביותר ביוהרה, ועכשיו פתאום הם הורידו יותר פרופיל מאשר עוד לפני המלחמה. אם בעבר היו פשוט יכולים להיכנס לאחד מהכפרים בתלבושת מלאה, הריי שהיום רק כדי לאתר אותם היינו צריכים להקים דיוויזיה חדשה."
"שאלה טובה" הרהר על כך גארה. "אנחנו לא יודעים את התשובה בעצמנו..."
"אני חושבת שאני יודעת למה..." צונאדה ענתה, תוך שהיא מרפרפת במגילה ששלחה לה שיזונה. "אבל זאת רק תיאוריה. שום דבר אינו חזק ויציב."
"שתפי אותנו! אולי נוכל לחסל אותם אחת ולתמיד!" שמחה לשמוע המיזוקאגה החמישית, מיי.
"זה לא מסוג הדברים שאת רוצה לשמוע. ייתכן שזה גם לא דבר טוב בשבילנו."
"מה זה?"
"אני שלחתי לשיזונה תשובה, ואני חוששת ש-"
דלתות חדר המלחמה נפתחו. מבעדן, צעד בשלווה אוסמרו, כאשר מנסים לעצור אותו שני שומרים מקומיים. הוא החזיק בסאי המעולף, והניחו בסמוך לדלת. שני השומרים הרגישו אבודים. "ראיקאגה-סמה אנחנו מצטערים! ניסינו ו-"
"חסרי עמוד שדרה!" כהרגלו התרעם הראיגקאגה, או כפי שידוע בקרב אהוביו, A. "אתם לא יכולים להחזיק איש זקן ושברירי בחוץ?!"
צונאדה רק תהתה לעצמה מה משמעות המדים האלו, אך לא הצליחה לשמור על קור רוחה גם כן. "זה סאי? מה אתה עושה כאן?"
"כן, מצאתי אותו באחזקת האקצוקי. אני מחפש אותך, ההוקאגה החמישית."
כולם הביטו בה בתדהמה. "את.... את יודעת מי זה, צונאדה?" שאל גארה.
אונוקי חייך בערמומיות וקם מעל מושבו. "אתה צעיר מדיי, קזקאגה. אפילו אני יודע מי זה- אוסמרו מהעלה, אגדה מהלכת בפני עצמה."
"ובוגד מסריח!" צונאדה קימצה את אגרופה. "מה אתה עושה כאן? אני שמחה לראות שסאי בידינו, תודה לך, אבל אתה חייב להסתלק! אין לי שום עסק אתך!"
כמה נינג'ות רפואה שהיו במקום אספו את סאי, והוציאו אותו מהחדר. אוסמרו המשיך. "מדהים... אפילו הצעירים לא מסוגלים לסלוח לי..."
"אמנם איני צעירה כפי שהייתי, אבל הזיכרון שהותרת בכולנו מהעלה כואב ומר!"
"אין לי שום כוונה להסתכסך עם הכפר הנסתר של העלה, או עם כל כפר נסתר. אני מחפש רק את ההוקאגה עצמה, האחראית על נארוטו."
"כן, וקראתי לך לבוא הנה... אבל זה לא זמן טוב, אוסמרו. אתה תצטרך לחכות."
הוא שילב את ידיו. "חיכיתי מספיק זמן. אני צריך אותך, עכשיו."
"מי אתה חושב שאתה כשאתה בא אליי עם הדרישות המגוחכות שלך?!"
הוא צמצם את מבטו. "אני הוא האיזון, ושומר האיזון. אני מעל כל קאגה באשר הוא, מנהיג אקצוקי באשר הוא, כל אדון פיאודל ואיכר כאחד. האיזון הוא השומר על הכול, ובזכותו אתם יכולים לנצח ולהפסיד את מלחמותיכם. בזכותו... העולם ממשיך לנוע, מבלי שתצטרכו לדאוג."
"מה קרה לך, אוסמרו?" הרים את קולו אונוקי. "מעולם לא שמעתי אותך מדבר ככה."
"אין זה משנה עכשיו..."
"לך מפה. אם ארצה לדבר אתך, אני אהיה פנויה בחדר שלי. עכשיו תסתלק."
"עכשיו או שתשלמי מחיר כבד."
כל הקאגים עמדו, והם התכוננו לנורא מכל. "אנחנו במלחמה. אנחנו מאוחדים. אל תחשוב שאתה יכול להביס אותנו."
"כל עוד האיזון עומד לצדי, אני מסוגל לחסל את כל מה שיעמוד בדרכי, ובדרכו."
"אל תזלזל בנו!" התרעם A. "אני לא מכיר אותך, אבל ככל הנראה אתה לא מכיר אותי-"
"הראיקאגה הרביעי A, בנו של הראיקאגה השלישי. אתה מפורסם בשל שריון הברקים שלך והתקפות הברק המהירות והקטלניות שלך. העוצמה שלך נמדדת ככמעט כשל ג'ינצ'וריקי מלא, ויש כאלו שיחשיבו את מזגך החם כנקודת חולשה."
"חתיכת!" הוא עמד להסתער ומיד צונאדה מנעה בעדו. "חכה..." לחשה. "הבנתי מה אתה מנסה לעשות, אוסמרו, ואלמלא השלישי היה רואה אותך היום... הוא היה מתבייש."
אוסמרו השפיל את מבטו. "יש דברים שלא מדברים עליהם. את מתלווה אליי?"
צונאדה הנהנה, והתרחקה מהשאר. "אני אחזור בקרוב" העירה, ויצאה מהחדר יחד עם אוסמרו.

הם היו במסדרון, לא רחוק מחדר המלחמה, במבנה המרכזי של הראיקאגה. צונאדה הייתה עצבנית, בעוד שאוסמרו נותר שלו. הוא התבונן בה ממושכות, תוך שהיא מנסה להתאפק מלעשות נזק סביבתי. "מה אתה רוצה?" היא שאלה בזריזות.
"לא פגעתי מעולם באף אחד, מהיכן השנאה-"
"זאת כל הבעיה!" היא צעקה עליו כל כך, שקולה הדהד עד קצוות המסדרון. "איפה היית כשהיינו צריכים אותך? איפה היית בכל הפעמים כשהכפר היה זקוק לך? איפה היית כשהשלישי..."
"זה מורכב, וזה גם לא חשוב עכשיו, זה שייך לעבר. אני צריך לדבר אתך על נארוטו."
"אין לי על מה לדבר אתך, תתחפף, אני רק רציתי שתניח לשיזונה."
"את לא מוכנה להקשיב?"
"לא משנה מה יש לך שקשור לנארוטו, זה לא יכול להיות טוב. אתה הולך להפסיק להטריד את נארוטו, וגם את הכפר שלנו, ברור?"
"למה את לא מוכנה להקשיב? אני לא אפגע בו, או בכפר שלך! רק תקשיבי!"
"למה שאני אקשיב לך, אוסמרו, כשאתה לא היית מסוגל להקשיב לכפר שלך?"
"תראו את מי שמדברת!" הוא התרגז וקימץ אגרוף. "עד כמה שזכור לי, אני לא היחידי שעזב את כפר העלה מסיבות אנוכיות!" הוא הניף לכיוון צונאדה אצבע מאשימה. " 'המפסידנית'!"
"חתיכת..." היא רצתה לפרוק עליו אגרוף עמוס בצ'אקרה, אך מנעה מעצמה את התענוג. "אני לא כמוך. לא ברחתי מיד. איבדתי את שני האנשים הכי חשובים לי..." היא חשבה על דן ועל אחיה הקטן, "עזבתי את הכפר בגלל... בגלל..."
"זה לא משנה, כי בסוף חזרת, ועוד אני רואה שאת ההוקאגה. זהו כבוד גדול."
"תכבד אותי ותלך."
"אני חייב את ההסכמה שלך. אני לא אפגע בשום דבר שנוגע אלייך, זה רק למטרת שמירת האיזון."
"האיזון שלנו בסדר גמור- האקצוקי אפילו מתחילים לסגת, אנחנו מסתדרים מצוין!"
"המצב הזה הוא רק אשליה... תסמכי עליי כשאני אומר לך את זה. אני רוצה את ההסכמה שלך לעסקה."
היא נאנחה, וסידרה את שיערה. "מה זאת העסקה הזאת?"
"נארוטו הוא נינג'ה מוכשר, ואני בטוח שהוא יהיה בעל שם יום אחד. כל שאני מעוניין זה שפעם בשבוע הוא ימלא דו"ח, שאני אישית אבוא לאסוף."
"דו"ח? דו"ח על מה?"
"ההתקדמות שלו. האימונים שלו. תכניות מהעבר והעתיד."
"לא בא בחשבון!" צונאדה רקעה על הקיר. "מי אתה חושב שאתה... שאתה פשוט מגיע כך אליי ומדבר על נארוטו כאילו שהוא איזה אחד מהניסויים של אוֹרוֹצִ'ימָרוּ?"
"אם את חושבת שזה המצב אז את שוגה לחלוטין!" הוא נסער ושילב את ידיו. "הכול למטרת שמירת האיזון. המידע הזה לא ישמש לרעתו כלל, זה קולקטיב שחשוב לי לשמור עליו."
"אין לך את האישור שלי. לך מפה."
"תסבירי לי למה את מסרבת!"
"נארוטו הוא נער חזק ועצמאי, וכל מה שחסר לי עכשיו זה שאיזה זקן משוגע יתחיל לעקוב עליו, בנוסף על האקצוקי! אנחנו מנהלים את המלחמה הזו בשבילו, וכל מה שאתה חושב זה לנצל אותו לעצמך. אני לא מסכימה!"
"לא אמרתי שאנצל אותו לעצמי! הדו"חות האלו הם למען מטרה שהינה אפילו גדולה יותר מהמלחמה העלובה הזו!"
"איזו מטרה בדיוק?!"
"אם היית מקשיבה, היית מבינה. אבל מכיוון שסירבת, לא הותרת לי ברירה. אני לא אכפה את זה עלייך... אבל יבוא יום, שאת תתחרטי על החלטתך." הוא יצר סימון ידיים מהיר, ונעלם לאוויר הדק. צונאדה נאנחה, והתקדמה לעבר חדר המלחמה, היכן ששאר הקאגים היו.

הודעה זו נערכה על ידי Dr_Ellert: 29.11.2012, 17:54


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 29.11.2012, 23:20
הודעה #13


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



לפי דעתי הפעם הפרק היה פחות טוב מהפרקים הקודמים לפי דעתי משהו בכתיבה שלו גרם לכך אבל אני פשוט לא מצליח להשים את היד על בדיוק מה גרם לכך להיראות לי
מחכה לפרק הבא


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 02.12.2012, 14:53
הודעה #14


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



אני מציג בפניכם את מגילה 3!

קריאה מהנה smile.gif

פתיחה 3:

זוהי השנה ה-65 לחמשת הארצות המובילות. לפני שנה תמימה, עולמם של השינובי הספיק להזדעזע דיו. אירועים רבים וקשים עברו על כלל הכפרים הנסתרים, כאשר בכולם עוברים שני חוטי שני בולטים: נארוטו, והאקצוקי.
לאחר שכל האירועים הוצתו, לא הותרה ברירה ומלחמה פרצה. בניגוד למצופה, המלחמה אינה בין האומות השונות. להיפך, האומות התאחדו בצוותא לכדי "שינובי": המכנה המשותף לכולם. אם כך, מי האויב? כוחות האקצוקי, ארגון טרור חשאי ונסתר אשר מתקיים בכל רחבי הארצות, במטרה להפילן. הוא משתמש בג'וטסוים אסורים מכל הסוגים, רק על מנת לממש את מטרותיו האישיות.
על רקע המלחמה המתמשכת, אוסמרו משתלב מנסיבות לא מובנות. לאחר שתקף את אחד המחבואים של האקצוקי בו היו שיקמרו ואומו, הוא ביקש להחתים את נארוטו על עסקה משונה מצונאדה. נארוטו עדיין בכפר, ולא מודע לתופעות המתרחשות, ובמקביל, סאסוקה מנהיג האקצוקי מתעדכן בקצבו שלו.

חלק 5: הפלישה לעלה הנסתר

יערות אורן ואלון נצחיים וממושכים הקיפו את הכפר הנסתר של העלה בירוק עז. ביום שטוף השמש הזה היער היה נראה חי מתמיד, ובדי העצים רשרשו לשריקות הרוח. רחשי חיות כציפורים שונות ובהמות הדהדו בינות הגזעים, ודימו שלוות יום חופש מילדות אבודה. ענפי העצים הרמים חסמו את אור השמש חלקית, ונתנו צל קטוע בצורות אור טבעיות ומחממות. קשקושי עלים ורעידות הבריחו כמה חרקי גזע ופשושים, כאשר דמויות חשאיות זגזגו מענף אחד למשנהו. לאחר שסיימו, ירדו מהעץ עליו היו. הם היו לבושים במעילי אקצוקי ובכובעי הקש המפורסמים. קולו של אחד מהם היה לא מספיק מחוספס בשביל גבר, כשל נער לאחר התבגרותו, אך מספיק מבוגר. הוא דיבר.
"סאסוקה... אתה מתגעגע?"
"מתגעגע למה?" שאל קולו של סאסוקה. הוא היה כהרגלו עמוק, ויש כאלו שיגידו שקולו היה כחול.
"לכפר שלך? אין מצב שאתה לא סנטימנטלי אפילו טיפה."
"סתום את הפה שלך" התרגז סאסוקה, והרים מעט אדמה לחה. "אנחנו קרובים. עוד מעט נהייה בקונוה. אני מציע לך להיות ערני. אתה זוכר את התכנית, טד?"
"לעשות המון בלגן ולהסיח כמה שיותר דעת?"
"תשאיר את נארוטו לי. אל תתערב, לא משנה מה יקרה. אני אוכל להתמודד עם הג'ינצ'וריקי."
"אתה יודע, מספרים שהוא הרג את פיין..." טד העיר בסרקסטיות, בזמן שסאסוקה התעלם. "אומרים גם שהוא ניצח את טובי, וטובי לא הכחיש!"
"הוא גם לא אמר שזה נכון."
"... מה שמוכיח שזה נכון!" טד התעקש והשתרך אחריי שותפו. "הוא ממש חזק, הוא לא ג'ינצ'וריקי ממוצע. אולי הפעם אל תתבייש ותלמד לבקש עזרה?"
"תעשה את מה שאני אומר לך, טד. התכנית שלי בסדר גמור. אני ברור?" הדגיש את שאלתו ועצר.
"כן, סאסוקה..." טד מלמל, וגרד את כתפו. "אתה יכול להיות ממש מבאס."
"ואתה יכול להיות ממש קוץ. מכאן תמשיך צפונה, ואתה כבר תראה אותו, קשה לפספס."
"כן המפקד!" ענה בציניות ואץ במהירות כה גבוהה עד שנעלם. סאסוקה טאטא מעט את מעילו, ואז שלף מגילה. הוא פתח אותה, ורפרף בה במהירות.

טד התקרב לכניסה לכפר. השוערים מיד נחרדו וכיוונו כלפי הדמות המתקרבת שוריקנים וקונאים. "עצור! בשם ההוקאגה, עצור!" הם צעקו עליו. הוא גיחך, וניצוצות זדוניים הבריקו מבעד לסרטי הקש הקטנים שבשולי כובעו. "צוּזוּמִי! אתה חייב להודיע על הפולש!" הודיע אחד השומרים לחברו. האחד שנקרא צוזומי הנהן, והחל לרוץ. לפני שהספיק לברוח, שד שצץ מבעד לחומת הכפר, לפת את צוזומי ושאב אותו אל תוך הקיר. השוער השני נותר המום, והרגיש כיצד ידו משקשקת מרוב פחד. טד צחקק, ולקח נשימה ארוכה. "מעבירים היום כל אחד להיות צ'ונין, או מה?" הוא שאל בציניות ושעט במהירות אל השוער שנותר. "אתה חושב שיש לך את מה שדרוש כדי להביס אותי?..." שאל בחוצפה, והחזיק בידו השטנית את גרונו של השוער. היא הייתה בעלת ציפורניים ארוכות, ובעלת אבעבועות ויבלות זעירות ומחוספסות. "אומרים שכוחו של אדם נמדד על פי יחסו לחלש ממנו... ובכן, אני חושב שאני אפר את האִמרה הזו, מה דעתך?"
השוער דיבר בקול חנוק ומשתנק. "אתם... האקה... צוקי... זה רק עניין... של זמן..."
"מצטער, אני לא שומע אותך מבעד לכמה שאתה מת!" הוא שבר את מפרקתו של השוער, והשליך את גופתו על האדמה. השד שחטף את צוזומי הגיח מחדש מבעד לקיר, והשליך את גופתו של החטוף. צוזומי היה נראה מת, למרות שלגופו לא הוסב נזק בכלל. "את כל הצ'אקרה, באמת קוֹרוֹן? אתה יודע, לאחד הזה דווקא הייתה לי תכלית!"
השד שנקרא קורון גרד את עורפו. "לא ידעתי... הייתי ממש רעב ו-"
"נו באמת!" טד הרים את הגופה וניער אותה. "אני הולך להיכנס לכפר ולהילחם בכמה נינג'ות. אתה הולך למצוא את קָאקָאשִי הטאקה, ברור?"
"אני חייב?"
"לא. אתה מוכרח. ואם אתה לא, אני אדאג לזמן בפעם הבאה את פוּאָן!"
"לעזאזל אתך!"
"אל תחמיא לי. עוף מפה."
השד נשאב לקיר, וטד הוריד את כובעו סוף סוף. פניו היו רזות יחסית ובעלות תווי פנים נשריים מעט, אך שטניים. שיניו היו חדות כשל כריש, ועיניו היו שחורות כתהומות אפלות. מבעד לשיערו הארגמני-ברונטי, בצבצו קרניים בינוניות וחומות. הוא ליטף אותן וחייך בזדוניות מרושעת. "חומד, אני בבית!" הכריז, ופתח בכוח את שערי הכפר.

סאסוקה טיפס על חומת הכפר הנסתר. הוא התגנב מאחורי אחד התצפיתנים, ושיסף את גרונו בקונאי. הוא הביט מסביב כדי לוודא שהיה לבדו, ולאחר מכן השליך את גופתו של השומר מהחומה. לאחר שווידא שהיה לבדו, הוא השתמש בטכניקה על מנת להראות כמו התצפיתן. לאחר ששוב ווידא שהיה לבדו, הוא מיהר וירד מהחומה. תוך כדי שירד, הוא הבחין במהומות ועננות אבק ועשן מתנוססות ממקומות שונים בכפר. הוא הביט בהם שניות ספורות, ולאחר מכן ירד.

טד עמד ברחוב מרכזי. בתי העץ המאולתרים של קונוה בשיפוצים עלו באש, ותימרות עשן סימנו אירוע טראומטי. הוא עצמו, שותפו של סאסוקה, המתין בסבלנות, כאשר הוא מוקף בגופות מעולפות. "חשבתי שזה יהיה יותר קשה. אני מודה, זה דרש ממני יותר מאמץ, אך עדיין ציפיתי שיהיה יותר מאתגר."
"עצור היכן שאתה עומד!" קראו אליו קולות מוכרים. חלק מהאבק התפוגג, וטד מצא את עצמו מוקף באנשים שלא הכיר, אך ללא ספק קרא עליהם בארכיוני האקצוקי. ראשית, הוא הבחין בדמות אחת מוכרת: נֶגִ'י הִיוּגָה. "אני שמעתי עליך. אתה נג'י, נכון?" שאל. נג'י נותר במקומו, דרוך ומוכן לתקוף. טד עבר הלאה. "הינטה... אתם סוג של אחים, לא?" שאל בזלזול, וקלט מהם רק חשדות ומוכנות. הוא המשיך כך אדם-אדם. "אותך אני מכיר טוב!" צחק טד, והצביע על צ'וֹגִ'י. "אתה היית חבר של שיקמרו, לא? אוי, הרכיכה הזאת לא מפסיק לדבר עליך..."
"אני רוצה להרוג אותו!" צ'וג'י התרכז מיד ואלמלא אִינוֹ עצרה בעדו, היה עלול להיפגע.
"אינו! שמעתי עלייך. הייתי בטוח שכולכם נמצאים בחזית, מפתיע אותי לראות נוכחות מלאה בקונוה. שמעתם שאנחנו באים? לא היינו מספיק חשאיים?"
"נמסר לנו טיפ לפני כמה ימים" הצהיר רוק-לי. "אנחנו לא מפחדים ממך. אתה היריב הראוי לי."
"אל תזלזל בי" התרגז טד ומתח מעט את שכמותיו. "אני רק מתחמם. וחוץ מזה..." הוא שלף קונאי נעוץ, וליקק את הדם ממנו. "אני חושב שיש לכם יותר ברזל בדם מאשר לכפר הנסתר של האבן. הייתם מצפים שזה יהיה הפוך, נכון? כי לאבנים יש יותר מינרלים ו..."
"תפסיק להתגרות בנו!" צעק עליו קִיבָּה, שרכב על כלבו הנאמן אָקָאמָארוּ.
"אתה מוקף, אין לך לאן לברוח" הוסיף עליו שִינוֹ, השינובי ממשפחת אָבֻּרָמִי המפורסמת, אשר שולטת בחרקי הטפיל של הצ'אקרה.
"הוו!" התלהב טד. "טפילי הצ'אקרה! היה לי חבר שנתפס במלכודת של השבט שלך, ואז החרקים אכלו את הגופה שלו. כשראיתי אותו, טפילים זעירים טיפסו מבעד לחריצי שרירי העיניים. זה היה ממש מראה מגעיל, אני לא יודע למה אני אפילו ממשיך-"
"תפסיק!" הינטה התחננה. "אנחנו רבים, ואתה אחד. אתה מוקף" היא חזרה על שינו, ועתה אפילו הצטרפו עוד כמה צ'ונינים שונים מהכפר.
"אתם חושבים שאני מוקף?" זלזל בהם טד. "אם כבר, אתם מוקפים."
נג'י מיד השתמש בבִּיָאקוּגָן, העיניים המיוחדות של משפחת היוגה, אשר מסוגלות לקרוא דרכי צ'י וצ'אקרה. הוא הביט מסביב- ואומנם לא ראה דבר. הוא לחש להינטה. "את רואה משהו?... הוא מבלף?..."
"אני לא רואה דבר... הכול רגיל..." היא השיבה לבן-דודה, ולא נחה מתנוחת הלחימה.
"אתם יכולים להתלחשש אחד עם השני" טד חייך, ומתח את שרירי ידיו, "אך השדים שלי ישמעו הכול. זימנתי אותם מראש. אתם הפסדתם."
"מה!" קיבה נבהל ומיד קיפץ מגבו של אקאמארו. כלבו הלבן והמצפצף של קיבה מצא את עצמו נלפת על-ידי יד ענקית וסגלגלה, בעלת טפרים מאיימים. היא ריסקה אותו, והשליכה אותו הצידה. במקביל לכך, כל אחד מהחברים במעגל מצא את עצמו מתמודד מול שד כזה או אחר.
"קוראים לזה טכניקת ארבעים השדים. אתם יודעים מי השד מספר ארבעים? כן! זה אני!" הוא צחק ברשעות, ושלף מבעד לשרווליו שתי קָטָאנוֹת קצרות, בעלות חריטת כתב. "אני ממש התגעגעתי לקרבות המוניים... כשאני נלחם מול יחיד יש יותר מדיי חשיבה!" הוא צעק ונופף בחרבותיו בפראיות. להוראותיו השדים הסתערו על כל השינובים, ובמהרה מעגל הנינג'ות מצא את עצמו בבעיה חמורה.

נארוטו ישב בחדר עם שני היועצים הזקנים ושיזונה. הוא הרגיש מבויש. היה זה חדר תת-קרקעי, במבנה של הזמני של ההוקאגה. "אמרנו לך ולהוקאגה שלהביא הנה את נארוטו ימשוך צרות!"
"אל תאשימו את סבתא-צונאדה!" התחנן נארוטו. "מאיפה היא הייתה צריכה לדעת?"
"נארוטו, זה בסדר" הרגיעה אותו שיזונה. "זה רק עניין של זמן."
"אני צריך לצאת לשם להילחם ו-"
"זימנו את הטובים ביותר שלנו להדוף את סאסוקה והסוכן השני של האקצוקי. אין לך בשביל מה לחשוש."
"זה לא מספיק... סאסוקה ממש חזק, סביר להניח שהם לא יצליחו להתמודד אתו!"
דלת המקלט נפתחה. שני הצ'ונינים ששמרו עליה נפלו לפנים החדר, מעולפים. מעל גופותיהם עמד סאסוקה, במראהו האחר. "חיכיתי לרגע הזה זמן רב..."
"מה?" התפלא נארוטו, ונמתח במקומו. שיזונה מיד לחשה לו. "סאסוקה."
"פרחח!" נזפה בו קוהרו. "מה אתה חושב שאתה עושה!"
"אני אנקום בכל קונוה. אחי אולי היה רחום, אך בי אין טיפה מזה. אוזומאקי נארוטו, תתכונן!" הוא נופף לכיוון נארוטו את חרבו המיוחדת, שמסוגלת להעביר צ'אקרה. נארוטו קימץ את אגרופיו.
"סאסוקה, אנחנו מוכנים לכל סיטואציה!"
סאסוקה עצמו נפטר מהמראה המזויף, וחזר להראות כמו עצמו, במעיל האקצוקי. "אני בספק בנוגע לזה."
"למה אתה לא יכול פשוט לסלוח סאסוקה?..." שאל נארוטו וחייך. "כל זה... ובשביל מה?"
"חתיכת!" סאסוקה הסתער על נארוטו במהירות הבזק עם חרבו כל כך מהר, שנארוטו לא הספיק להתחמק. שיזונה נבהלה, ורצתה להושיט את ידיה לנארוטו. "נארוטו!"
הוא לעומתה חייך, ועצם את עיניו. "סאסוקה... בזה זה נגמר?"
"מה?!" סאסוקה שאל בזעם, ושמע רחש תנועה מאחוריו. משום שהחדר היה כה קטן, לסאסוקה לא היה מרחב תמרון. נארוטו וכפיל צללים יצרו יחדיו רסנגן, והשליכו כלפי סאסוקה. הוא ניסה להגן עם חרבו, ובקושי הצליח. חרבו נסדקה ונשברה, והוטסה הצידה. הוא התרסק בסיבובים ספיראליים על הקיר, ולחץ ההדף חיכך את גבו בעוצמה שלא הכיר. השכפולים של נארוטו נעלמו והותירו רק את הג'ינצ'וריקי לבדו. בזמן שסאסוקה התרסק, נארוטו דרבן את היועצים ואת שיזונה. "צאו מכאן, אני אטפל בסאסוקה."
"אתה לא יכול!"
"סבתא צונאדה והקאגים גם ככה בדרכם הנה! לכו, אני אסתדר!"
"אין לנו ברירה אלא לבטוח בנארוטו..." התמרמרה שיזונה, ועזרה ליועצים הזקנים לנוס מהחדר. נארוטו עמד מול סאסוקה המסורבל בידיים משולבות, ונאנח. "למה... למה?"
הוא הצליח להיעמד בקושי, וחייך. "אני שמח שנפלת לרשתי. זה היה רק עניין של זמן."
"מה?!"
"אתה צפוי כל כך נארוטו... אני מניח שאתה כבר לא הנינג'ה המפתיעה ביותר בקונוה, נכון?"
"מה?!" הוא התרגז. "נפלת למלכודת שלי- אתה קיבלת את הרסנגן! מה כבר עשיתי לא בסדר?!"
"כשהושטת אליי את ההתקפה שלך, הדבקתי עליך חותמת שהכינו עבורי... כרגע הצ'אקרה של תשע-הזנבות מועברת לשותף שלי. הוא נלחם בשאר השינובי הנותרים. והרסנגן שלך לא חזק כפי שהיה פעם, עובדה שאני יכול לקום ולספר לך את זה..."
"אתה דווקא נראה דיי הפוך, סאסוקה" נארוטו חייך. סאסוקה הרגיש לפחות ארבעה ידיים מחזיקות אותו. עוד כפילי צל של נארוטו. הם מנעו ממנו לזוז, או ליצור ג'וטסו כלשהו.
"אתה לא לומד תרגילים חדשים?!"
"כן... אבל אתה בקונוה, ואני לא מתכוון לפגוע בחבר שלי לקונוה-"
"אני לא שייך לקונוה יותר!" התרגז סאסוקה וניסה להתנער מהשכפולים. "אתם רצחתם את איטאצ'י! אתם עשיתם את האוצ'יה כלבי האשמורת שלכם! ואם זה לא מספיק, אתם גרמתם לאיטאצ'י לרצוח את כל השבט שלנו!" סאסוקה נזף בו, והחמיץ את פניו.
"אני לא עשיתי דבר, אך כחבר מקונוה, אני מצטער לשמוע את זה" נארוטו חתם, והניח יד על לבו. "אני מבין את הכאב שלך, סאסוקה... אבל לחיות עם הכאב הזה, זה כמו לחיות עם נמק. אלו לא חיים. אתה חייב להפסיק!"
"כבר אמרתי לך שזה מאוחר מדיי בשביל זה..."
נארוטו הרגיש צ'אקרה מוזרה, שלא הרגישה הרבה זמן, אך הוא נותר מרוכז בסאסוקה. קול זקן ועייף בקע מאחוריו. "זה אף פעם לא מאוחר, נערי..." אוסמרו משך בזקנו.
"אוסמרו-סמה?!" התפלא נארוטו.
"אתה... אתה מכיר אותו?!" סאסוקה נזהר, והושיט את ידו לכיסו. "מה לך ולו? חשבתי שאמרת שאין לך קשר לקונוה!" הפנה את הנזיפה לאיש הזקן.
"ובאמת אין לי- שאלת אותי אם אני תומך בהם במלחמה, ועניתי לך שלא."
"חתיכת..."
"אני מצטער, אבל כלקוח אפשרי אני לא מסוגל לתת לך לפגוע בנארוטו. שמירת האיזון חשובה מדיי. ואתה גם לא הגשת לי את הדו"חות שלך, אוצ'יה סאסוקה!"
נארוטו נותר תמה ומבולבל. הוא לא ציפה שזה ייראה כל כך... אלגנטי. סאסוקה ענה לו בפראות. "לא אכפת לי מהדו"חות המזויינים שלך, ולא מהאיזון המזדיין! תפסיק להפריע לי בעבודתי!"
אוסמרו צחק. "אתה עדיין לא מבין את חוקי המשחק..." הוא התקדם מעבר לנארוטו. "אסור לך לפגוע בנארוטו, זאת הייתה גם חלק מהעסקה. אני אצטרך להרוג אותך כאן, ובמקום, אוצ'יה סאסוקה."
"אם תצליח להניח עליי את ידך!" סאסוקה זרק כדורי עשן, וניצל את הרגע כדי להשתחרר מאחיזת השכפולים. נארוטו השתעל והן אוסמרו, ולאחר שהערפל התבהר- לא נראה זכר לסאסוקה.
"לעזאזל..." התמרמר נארוטו, ושילב את ידיו. "איך ידעת שהוא פה? איך ידעת שאני פה?"
"יש לי את המקורות שלי. חכה רגע נארוטו..." אוסמרו מלמל משהו, ותלש את המדבקה שסאסוקה שם עליו. "עכשיו אתה לא צריך לדאוג, האקצוקי לא ישתמשו באנרגיה שלך לרעה."
"תו... תודה..." נארוטו רק נשאר יותר מבולבל, וגרד את עורפו. "אני לא מבין הרבה דברים..."
"אתה תבין. בוא אחריי" השיב לו, ושניהם יצאו מהמקלט.

בחוץ, ברחוב המרכזי, טד פיזז במקומו, וניצח בחרבותיו על השדים ששייכים לו. שאר השינובים שבמקום הדפו ונלחמו בכל שד, כאשר כל מקרה לגופו. חלק מהשדים השתמשו בג'וטסוים להפחדה, חלקם היו עוצמתיים מעל הרגיל. חלק מהשדים פשוט השתמשו בסוגים שונים של יסודות, וחלקם אפילו השתמשו בנשקים מפלצתיים ומפחידים. לפתע, בזמן שטד עסק בשלו, הוא הרגיש כיצד הצ'אקרה שהועברה לו נקטעה. "הא?..." הוא שאל את עצמו, ובאין-זמן שותף לאקצוקי בקע מתוך האדמה. היה זה זטסו, והחצי הלבן שבו דיבר. "סאסוקה נתפס... אוסמרו נמצא כאן..."
"עוד סיבה למסיבה!" צחק טד, והתכוון להמשיך להילחם. זטסו נהם, וטד הקשיב לו שוב.
"לא ייקח לו הרבה זמן לנצח אותך."
"לא אכפת לי-"
השד ששמו הוא קורון הגיח מתוך האדמה, בדומה לזטסו, ונעמד ליד טד. "קאקאשי לא כאן, הוא בחזית. אני משוחרר?"
"כן..." התייפח טד. "היו לי תקוות. טוב, זטסו, באמת אין לי סיבה להמשיך להילחם כאן, אבל אני לא חושב שאתקפל בלי סאסוקה."
"הוא כרגע בכיוונו אליך. כדאי לך להישמר ולהימלט."
"אני באמצע קרב אם לא שמת לב!" נזף בזטסו, והתבונן מסביב.
הינטה ונג'י נלחמו זה לגב זה, כאשר הם משתמשים בביאקוגן.
"נג'י, אני לא מצליחה לראות את נקודות הצ'י שלהם..."
"אני יודע. הצ'אקרה שלהם היא כמו של נארוטו כשתשע הזנבות יוצא ממנו. לא הצלחתי לפתח פתרון למצב בעצמי."
"מה אנחנו יכולים לעשות?" היא שאלה, והדפה כמה שדים שונים שהסתערו עליה.
"נצטרך להסתמך על נארוטו, ולקוות שהוא יבוא לעזור לנו."

סאסוקה דילג מעל הגגות הנמוכים, והגיע לאמצע הקרב. כולם נדהמו- ארבע שנים עברו מאז שראו אותו. הם היו המומים. בעיניהם תדמיתו של סאסוקה הייתה כשל אותו ילד בן שלוש-עשרה. טד הבחין בו, וחייך. "התגעגעתי!"
"סתום את הפה שלך."
"לא מאכזב אפילו פעם אחת סאסוקה! מה דעתך? זה לא רע?"
"אני מבין שזטסו עדכן אותך. אנחנו עפים מפה. אוסמרו קרוב."
"אם אתה מתעקש" השיב לו טד, והשתמש בטכניקת הזימון כדי לבטל את כל השדים שזימן. לאחר שעשה כן, כל השדים שהיו בזירה פשוט נעלמו, והשאירו אחריהם שובלי עפר מהג'וטסו. כל החבורה שהייתה שם שמה לב, והסבה חזרה לטד, תוך שהם מוצאים את עצמם מתמודדים עם סאסוקה.
"קדימה טד, אין לנו זמן."
"חבל, רק התחלתי... טוב, אתה מבטיח שפעם הבאה נעשה יותר נזק?"
"תפסיק להיות ילדותי. בוא אחריי" ענה לו במרירות, והתקדם בריצה לכיוון השער. תוך כדי שטד רץ אחריו, עצר בעדו רוק-לי. הוא היה מלא מרץ, ונחישות.
"עצור שם. בתור צ'ונין מקונוה, ובטח שכשינובי מכפר העלה, אני אוסר עליך להמשיך, אוצ'יה סאסוקה."
"אין לי זמן לשטויות שלכם!" הוא התרגז ועמד לשלוף את חרבו- עד ששם לב שהיא איננה. הוא נזכר ברסנגן, והתרגז עוד יותר. תקולל, נארוטו...
"איפה החרב שלך סאסוקה?" שאל אותו טד. סאסוקה התעלם, והכין את כף ידו להתקפתו המיוחדת.
"צ'ידורי!" סאסוקה הכריז, והסתער על אויבו. רוק-לי נמשך הצידה, וסאסוקה הבין שבזבז מתקפה חזקה. כשהביט לכיוון ממנו רוק-לי נמשך, הוא ראה את טן-טן, בת הצוות של רוק-לי. לידה, עמדו נארוטו ואוסמרו.
אין לי דרך לברוח... סאסוקה התכונן להשתמש בשאר הארנבים שנותרו בכובעו.
"סאסוקה! לפני שבועיים ויותר היית מחויב תחת החוזה שחתמת עליו להעביר לי את הדו"חות!"
"אמרתי לך זקן סנילי, הדו"חות שלך לא מעניינים אותי!"
"הם צריכים לעניין אותך..." ענה לו אוסמרו, והכין את ידיו לג'וטסו. נארוטו פנה אליו.
"תן לי להשתתף אוסמרו-סמה... זה ביני לבינו."
"כאן אתה טועה, נארוטו. מדובר בעסקים בלבד, וזה ביני לבין הנער. טכניקת האור: כלוב בוהק!" הוא הכריז. סאסוקה ניסה לברוח, אך האור היה מהיר ממנו פי כמה-וכמה. "לעזאזל אתך, תיש זקן!"
טד שילב את ידיו. "שאני אזמן את השדים שלי?"
"אין צורך, שמור את הכוח שלך, בקושי בזבזתי משלי. סוסאנו!" הכריז סאסוקה, ולפתע הוא ושותפו נהיו מוקפים תחת התגלמות רוחנית אדירה של שד ענקי, בעל מגן וחרב. הג'וטסו המיוחד שסאסוקה קיבל מאחיו, על מנת שיוכל להגן על עצמו ביום שיצטרך. סאסוקה הביט לכל עבר, והבין שהקרב כבר היה אבוד. אבל אז הגיע למסקנה, שאולי יקבל חלון הזדמנות כדי לברוח.

--------------------------------------

הפעם אני מביא את הציור שהכנתי של טד, לאלו שרוצים פירוט יותר מעמיק:

ספוילר:


הודעה זו נערכה על ידי Dr_Ellert: 09.12.2012, 00:43


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 08.12.2012, 23:24
הודעה #15


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



הפרק היה טוב מלא באקשן והיה ממש נחמד מחכה כבר לפרק הבא


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 09.12.2012, 11:29
הודעה #16


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



החלק השני של מגילה 3!

חלק 6: טובי

ליים התעורר. הוא היה תחת צלו של עץ הדובדבן, והרגיש את עליו הלא-בשלים נושרים מענפיהם, ומלטפים את חוטמו. הוא ניער אותם ביגע, ומצמץ מעט על מנת להתרגל לאור היום. הוא נח על דשא רך ונעים, שהזכיר לו את תקופתו הצעירה, לפני שאימץ את דרכי הנינג'ה. הוא חייך חצי חיוך, ומלמל דברים חסרי פשר. לאחר מכן הוא קם על רגליו, וניער ממעיל האקצוקי שלו את הדשא הנצמד. הוא אסף את כובע הקש שלו, ויישר אותו ביסודיות. קמורי העדינה התקרבה מרחוק, כשבידיה כוסות במבוק. היא הושיטה אחת מהן לשותפה. "חשבתי שתהייה צמא."
אדים חמים התנוססו, וליים הבחין שזהו התה המתקתק של קמורי. הוא מלמל "תודה", ולגם מעט. היא חייכה, משום שידעה שלא ממנהגו להודות, אך הוא בכל זאת עשה כן. היא השתתפה ולגמה מכוס התה שלה, ולאחר נשפה מעט על פני המשקה. הוא הביט בה בחשד, אך המשיך ללגום. "מה קרה?"
"אנחנו לא לבד" היא לחשה לו. "זטסו גם אמר לי שסאסוקה נכשל. הוא היה צריך להקשיב לשיקמרו-קון. עכשיו הוא נדפק, ויכול להיות שאנחנו יחד אתו."
"איך זה קשור לזה שאנחנו לא לבד?" שאל אותה בחוסר הבנה.
"אל תדאג- הם תחת הגנג'וטסו שלי. אני מחזיקה אותם לפני שהם יבינו את האמת. זה ייתן לנו זמן לברוח."
"אנחנו לא צריכים לברוח! כמה יש מהם? אני אוכל להשתמש בכפילי הצללים ולהביס את כולם!"
"אל תהייה יהיר, אנחנו לא פועלים ללא הפקודות של סאסוקה, או שיקמרו-קון. אנחנו עוזבים ומחכים להוראות."
"את משעממת!"
"ואתה אוהב אותי ככה" ענתה לו בלגלוג, ולפתה את ידו בידה. "בוא, אנחנו עוזבים" היא החלה ללכת מהר, תוך שהיא חובשת את כובע הקש שלה.

אחריי שהתרחקו משם מספיק, הם הגיעו לחורש קטן של עצי דובדבן. היער לא היה אדמדם-שחור כפי שהיה בעונה הנכונה, אך לא היה קשה להתבלבל. הם נעו מהר, והזדרזו לכיוון רחוק כמה שיותר מזירת האירוע. הם הצליחו למצוא אפיק מים קטן, שם ליים רחץ את ידיו. הוא טרח גם לשטוף את פניו, ולחשוב על תכנית פעולה למקרה שלא יהיו לבד. קמורי השתמשה בסימוני ידיים, והכריזה "אדמה: מקלט!" ותוך רגעים ספורים היא וליים היו מתחת לאדמה.
"למה עשית את זה?" שאל אותה ליים, והזעיף פנים. "אני הייתי יכול לטפל בהם."
"תפסיק לעשות סצנה מכל דבר. אנחנו לא צריכים להילחם בהם. אין טעם. כשנקבל הוראות נוכל להחליט אם להילחם בהם באמת או לא. כרגע אנחנו בטקטיקת נסיגה. אתה בכלל מקשיב בדיונים עם שיקמרו-קון וסאסוקה?"
"כשאני בוחר..." הוא התמרמר, ומישש את האדמה שהקיפה אותם. מהנקודה שבה מישש, הגיח במפתיע זטסו, כשהפעם האחד השחור שביניהם החליט לפצוע פיו. ליים המופתע כמעט ונפל, אך מצא את יציבותו. "אתה תמיד עושה את זה!"
קולו של זטסו השחור היה מאיים וארסי. "ליים, קמורי, סאסוקה יכול להימלט משם, בעזרתו של טובי. אתם הכנתם את הדו"חות שלכם?"
"אבל סאסוקה אמר לשיקמרו-קון בפירוש ש..."
"זה לא משנה! סאסוקה אמנם המנהיג, אבל טובי הוא המנהל האמתי. כרגע אוסמרו עלה עלינו, וזה עניין של זמן לפני שהוא ימצא אתכם. אנחנו יודעים בוודאות שהוא חתם על חוזה עם קזקאגה, וזה רק עניין של זמן לפני שיחתים גם את נארוטו."
"מה אתה מציע?"
"תכינו את הדו"חות. טובי יאסוף אותם מכולם, ויעביר לאוסמרו."
"הוא יידע אם אנחנו משקרים. מאז ההתחלה הוא ידע."
"לכן נצטרך לשנות טקטיקה, שוב. והפעם אל תשקרו, תכתבו בכנות את מה שאתם זוכרים. אנחנו חייבים את הפער הזה של השבוע..." זטסו הלבן השתלב, "ואנחנו יכולים גם לגלות את נקודת החולשה שלו. זה רק שאלה של זמן."
"קיבלתי, זטסו. יש לי שאלה אליך..."
"מה? זריז."
"שיקמרו-קון..."
"הוא כרגע במסתור הדרומי, תחת הטיפול של סויגטסו."
"הוא ימות אם סויגטסו יטפל בו!" היא התרגזה. "אנחנו חייבים להגיע לשם."
"כרגע המטרה שלכם היא להגיע לנארוטו. הוא יוצא מהכפר ישר לחזית כבר ממחר. בדרכו לשם תדאגו לחטוף אותו" ומכאן קולו הקודר של השחור חזר, "תעשו כפי שטובי מצווה, אחרת תסיימו כמו החברים הקודמים בארגון."
"בסדר..." קמורי שילבה ידיים. "מתי הדיון הבא?"
"אחריי שסאסוקה יצא משם תהיו מוכנים לדיון."
"סגור. תודה" היא הודתה לו, ושמה לב כיצד הוא נשאב חזרה לאדמה. ליים החל לחשוד שוב.
"מה יש לך משיקמרו?... הוא סתם אחד ש-"
"בזכות שיקמרו סאסוקה אולי יהיה בחיים! אם מישהו מאתנו היה מקשיב לו ו..."
"שיקמרו לא הבוס של אף אחד, וחוץ מזה..." ליים חייך בערמומיות, "קשה שלא להבחין במבט שעל פנייך כשאת רק אומרת את השם שלו. אני בטוח שכבר כולם יודעים את זה."
"אני לא אשקר. יש לי רגשות אליו..." היא ליטפה את שיערה הפרועה, "אבל הם לא נותנים לי או לו מספיק יחס. הם לא מבינים מה טוב בשבילם."
"עכשיו על זה אני יכול להסכים" ליים חייך והתמתח. "אנחנו יכולים להמשיך?"
"בוא נלך לעיירה הקרובה, ונמצא איזה חדר. אולי נוכל קצת לנוח..." היא השתמשה בסימוני הידיים, והעלתה אותה ואת שותפהּ חזרה לחורש. ליים שפשף את עיניו, וניער את כפות ידיו. "כן, לא תזיק לי מקלחת. וקצת כיבוד. וקצת מיטה. ואולי קצת טיול נחמד בעיר. וקצת..."
"אתה מתלונן יותר מבחורה!" צחקה קמורי, והתקדמה לכיוון העיירה הקרובה. ליים השתרך אחריה, כשהשמש החלה להתקדם לכיוון השקיעה.

סאסוקה הרגיש לכוד. לפני שהספיק לזרוע נזק בכל מקום, קול אחר ומוכר הגיח. "אוסמרו... עבר זמן" העיר טובי, ושילב את ידיו. "מה שלומך?"
"אתה..." אוסמרו התרכז בו. "אני אולי אדם מבוגר... אבל אני זוכר מי אתה היטב. אתה גרמת ליותר צער מאשר כל אומה אחרת עליי אדמות. אתה היית אז, באותו היום של תשע הזנבות..."
"אל תזכיר לי" התמרמר טובי. "אתה גם חתמת איתי על החוזה הארור כבר אז."
"יש לך מזל שעברת להיות תחת סאסוקה..."
"רק מבחינה רשמית. מה אתה מחפש? את הדו"חות שסאסוקה היה צריך להעביר לך?"
"כן. אתם תענשו על מה שעשיתם!"
"אני יכול להאמין לך, אוסמרו. אבל אתה חייב לקחת בחשבון שנתקלנו בכמה... בעיות ארגוניות. אני אישית אדאג להעביר אותם עוד היום בערב. מה דעתך?"
"מאוחר מדיי בשביל זה. אני אמצא את כל חברי האקצוקי, וכולכם תשלמו!"
"אל תאיים עלינו!" התרגז טובי. "אמרתי לך, אלו בעיות ארגוניות-"
"אז הארגון שלכם לא מקצועי! אתה מנהל את האקצוקי כבר מספיק שנים, אולי כדאי שתתחיל להתנהג כמו אחד?"
"חתיכת..." טובי רצה להסתער עליו, אך עצר מעצמו. הוא לקח נשימה עמוקה, והמשיך. "כפי שאמרתי לך, אתה תקבל את מה שרצית. אנחנו משדרים עסקים כרגיל, אוסמרו, ואנחנו עד עכשיו לא עשינו דבר דרסטי כדי לאיים על האיזון היקר שלך. עד עכשיו הכול טוב? טכנית לא חרגנו מהחוזה."
"אני לא יכול לדעת מה עשיתם בלי הדו"חות, בשביל זה הם שם!"
"הבנתי אותך!" התרגז טובי. "למה אתה כזה עקשן? אמרתי לך- זה יועבר. תניח לסאסוקה, הכול ייפתר, אנחנו יכולים להשתמש בדרכים נחמדות..."
נארוטו נשאר מבולבל- הוא לא הבין מה פשר הדברים. חוזה... עסקים... כאילו שהם משתפים פעולה. אולי ההוראה של צונאדה הייתה נכונה? אולי באמת לא כדאי לו לשתף אתו פעולה? אבל הוא תקף את האקצוקי... הוא צריך לשמוע עוד כדי לדעת בוודאות מה להחליט.
"למה שאתן לך הזדמנות שנייה?"
סבלנותו של סאסוקה פקעה. "תפסיקו עם זיוני השכל!" הוא השתגע וקימץ את אגרופיו. "אני לא מסוגל יותר לשמוע את הקשקוש-בלבוש הזה! טובי אתה שוב עומד בדרך שלי-"
"חתיכת מטומטם! טיפש! בשביל 'הגאון של קונוה' אתה מתנהג כמו אידיוט! שב בשקט, וחכה להוראות שלי! עד עכשיו אתה מפשל בכל החלטה שאתה קובע, ואתה לא מתייעץ איתי לגביי דבר!"
"איך אני מפשל? אני יכול לקחת גם אותו וגם את הג'ינצ'וריקי! אתה רק ממשיך להופיע כאן ולחשוב שאתה מנהל את העניינים ו-"
"כי אני מנהל את העניינים!"
בשביל הנוכחות המלאה של כל השינובי, נארוטו, ואפילו טד, ההצגה הזו הייתה מעבר למחזה רגיל. אוסמרו צמצם את עיניו. "אז מי מכם מנהל את האקצוקי?"
"אני!" סאסוקה התרעם ונופף בידו. "לא הוא! אני!"
טובי נאנח. "אל תתייחס אליו. נתתי לו את התפקיד כדי שלא אצטרך להתברבר עם חברי הארגון. בשורה התחתונה אני בראש, כבר מההתחלה, זה לא השתנה."
סאסוקה התעצבן, ואז הבין- זאת ההזדמנות שלו להימלט. הוא נהייה שקט, והמתין בסבלנות לרגע המתאים. אוסמרו דיבר. "אני מבין..." הוא נעלם בהבזק אור, והגיח מול טובי. "אז אני אצטרך להילחם בך."
"כרצונך, למרות שאמרתי לך שאנחנו משדרים עסקים כרגיל."
"מאוחר מדיי בשביל זה!" אוסמרו השתמש בסימוני ידיים. "טכניקת אור: יניקת חלל!"
טובי הצטמרר ונבהל. הוא ניסה להתחמק, משום שלא ציפה בכלל על הידע הזה מצדו של אוסמרו. הוא החליק ונפל, וניסה לזחול כמה שיותר רחוק. בניגוד לרצונו, העין של אוצ'יה החלה לפעול, והוא סבל מכאב שלא ידע מעודו. בזמן שכולם מתבוננים בקרב בין טובי לאוסמרו, סאסוקה ביטל את סוסאנו והחל לרוץ הרחק לכיוון היציאה, כאשר טד אחריו. נארוטו הציץ ושם לב אליהם, ולכן החליט לעזוב לרגע את הזקן החביב.
אוסמרו המשיך לשאוב את האור דרך עינו של טובי, והסבל היה בלתי נשלט. טובי הרגיש משותק, ומתוך רפלקס השתמש ברִינֶגָן, העין השנייה שלו בעלת היכולת לשלוט בכוח המשיכה. האוסמרו שהיה מולו הועף והתרסק, אבל היניקה לא חדלה לפעול!
"מה... מה עשית לי?!" השתגע טובי, שאבה מאוד להוריד את מסיכתו שרק הוסיפה לכאב, אך הרגיש משותק. "למה... למה אתה לא..."
אוסמרו שהתרסק, הצליח להיעמד בקושי, ותוך כדי שחוזר לעמידה הוא סידר את כובעו. "אומרים שנינג'ה טוב תמיד שומר עוד תרגיל אחד בשרוול, לפני שהוא משתמש בתרגיל המנצח."
"מה?!" השתגע טובי, ולא הצליח להבין.
"התרגיל הישן ביותר בספר- שכפול הצללים, רק שבמקרה שלי, השכפול שלי הוא שכפול האור!" אוסמרו חייך, וחזר לתנוחה. "אם אתה באמת היית היורש בו בחר אוצ'יה מדרה... ציפיתי ממך ליותר."
"שכפול... אור... איך..."
"אתה תשלם את המחיר האולטימטיבי על הפרת החוזה, טובי!" הכריז בפניו אוסמרו, ולפתע מבין הקהל שלמטה הציץ החוצה אוסמרו המקורי. טובי כבר הרגיש אבוד... ולא ידע איך להגיב.
" איך... מעולם... אף אחד..."
"עד היום אלי הבריאה העלימו את עיניהם מעולם בני התמותה, אולם עתה אני הוא שליחם. כשחתמת על החוזה, אתה חתמת על חייך בתמורה לדו"חות- ועתה אתה תשלם את חובך!"
"לעולם!!!" הכריז בקול חזק, והשתמש בשרינגן כדי להישאב ליקום המקביל- אך הייתה זו החלטה לא נבונה. בגלל הכוח שהג'וטסו הפעיל מצדו של אוסמרו, ומצדו של טובי, הלחץ עלה בכמה רמות עד כדי כך שהגוף של טובי לא הצליח לעמוד בזה, והוא לא היה מסוגל לשנות את המסה והדחיסות שלו, משום שהעין שלו פעלה בניגוד לרצונו. המחזה היה מזעזע- טובי התפרץ ממש בכתמי בד ודם, ופירורים קטנים התפזרו לכל עבר, בעוד הקהל מנסה להגן על פניו עם ידיו. אוסמרו הסתכל מסביב בחיפושו אחר נארוטו, אך הוא לא הצליח למצוא אותו. הוא הנהן, והחליט לצאת לטיול קטן, במטרה שאולי יראה אותו.
המסכה של טובי התעופפה עד שלבסוף נחתה בסמוך לרגליה של הינטה. היא התחלחלה, אך הרימה את מסכתו בזהירות. טובי, רשמית, מצא את מותו.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 09.12.2012, 14:32
הודעה #17


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



אוקי רשמית הדרך שהרגת את טובי צריכה להיכנס למנגה אני חייב לציין שלהרוג אותו עשה אותי מאושר הפרק היה נחד ומחכה כבר לפרק הבא


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 14.12.2012, 01:33
הודעה #18


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



הנה החלק הנוסף, שפותח את מגילה 4.
קריאה מהנה לכולם.

פתיחה 4:

זוהי השנה ה-65 לחמשת הארצות המובילות. לפני שנה תמימה, עולמם של השינובי הספיק להזדעזע דיו. אירועים רבים וקשים עברו על כלל הכפרים הנסתרים, כאשר בכולם עוברים שני חוטי שני בולטים: נארוטו, והאקצוקי.
לאחר שכל האירועים הוצתו, לא הותרה ברירה ומלחמה פרצה. בניגוד למצופה, המלחמה אינה בין האומות השונות. להיפך, האומות התאחדו בצוותא לכדי "שינובי": המכנה המשותף לכולם. אם כך, מי האויב? כוחות האקצוקי, ארגון טרור חשאי ונסתר אשר מתקיים בכל רחבי הארצות, במטרה להפילן. הוא משתמש בג'וטסוים אסורים מכל הסוגים, רק על מנת לממש את מטרותיו האישיות.
סאסוקה ושותפו טד החליטו לחטוף את נארוטו, כדי ליישם את התוכנית הישנה של טובי, "עיני הירח". התוכנית ירדה לטמיון כאשר אוסמרו התערב, ומצא אותם סוף כל סוף. לסאסוקה לא נותרה ההזדמנות לברוח, בעוד שנארוטו דלק אחריו. לטובי לא ניתנה ההזדמנות, ואוסמרו העניש אותו והרג אותו במקום.

חלק 7: החדשות המרעישות

אחריי המהומה בקונוה, סאסוקה החליט שהעת הבאה בה יתקרב לביתו לשעבר תהייה כאשר יהיו בידיו יותר אפשרויות, יותר כלים, ויותר כוח. אוסמרו היווה מכשול רציני, ואם הוא לא טעה, הוא אפילו הצליח לראות אותו מתמודד ללא ניע מול טובי. המחשבה על שינובי כל כך חזק... מה הוא רוצה? למה הוא מאיים עליו? איך הוא ידע שהוא יהיה שם? כל זה עורר בסאסוקה הרהורים שרק הותירו בו יותר סימני שאלה. הוא נזכר בטד, והציץ אחורה. טד היה בריא ושלם- סאסוקה לא היה בודד עד כדי כך. מטבעו היה להיות מוקף בחברים שמוכנים להגן עליו. זהו יתרון, והוא מקווה שיתרון זה יישמר.
הוא הספיק לחצות את השער הראשי, ואפילו להיכנס ליער, כאשר טד משתרך אחריו. אחריי כמה צעדים שעשה, הוא שמע קול מוכר.
"סאסוקה..." קרא אחריו נארוטו. הוא עצר, לקח נשימה עמוקה, והסתובב לחברו לשעבר. טד עצר אחריו.
"מה אתה רוצה, נארוטו?"
"מה קרה לך? מעולם לא ראיתי אותך ככה."
"אתה לא יודע עליי דבר!" סאסוקה התרגז וקימץ את אגרופו. "מאיפה יצא לך לשמוע על אוסמרו? מה לך ולו?! אתה לא מאיים עליי, נארוטו!"
"אני לא מנסה..." נארוטו נאנח וסידר את שולי בגדיו. "אני רק חושב עליך כל יום, סאסוקה. כל יום מאז שעזבת..."
"יופי-טופי. תתחפף!" הוא נזף בנארוטו ורצה להסתובב, אך נארוטו הזדרז ותפס אותו בכתפו. סאסוקה נדהם, וצמצם את מבטו. "מה אתה רוצה ממני?!"
"אני רוצה שתחזור הביתה, סאסוקה."
"אין לי בית! העלה הנסתר השמיד לי אותו!"
נארוטו שחרר את אחיזתו, אך נותר קרוב. "אתה השמדת אותו, סאסוקה. כשבחרת לכך. אבל אתה גם יכול לבנות אותו. הכול תלוי בך."
"לבנות אותו?..." סאסוקה שמט את ידו של נארוטו מכתפו, ורקע ברגלו. "מאוחר מדיי בשביל לבנות אותו. העלה הנסתר ואתה תשלמו על מה שעשיתם לו!"
"נשלם?... מאוחר מדיי?... סאסוקה... זה מאוחר מדיי כמו שהיה מאוחר מדיי להגיש לאוסמרו את מה שהוא ביקש ממך?"
"חתיכת... אל תשווה אותי אליו!"
"אוסמרו הוא חזק יותר ממה שאנחנו יודעים, ייתכן. זה לא מה שאתה רוצה, להיות חזק?"
"אמרתי לך לא להשוות אותי אליו! אני אהיה חזק בדרכי שלי! עכשיו לך לפני שבאמת אחרוץ את דינך!"
נארוטו חייך, והידק את מגן-הראש שלו. סאסוקה חשד, והכין את ידו. "מה אתה..."
"אתה זוכר את מיזוקי, סאסוקה?"
"מי? מה זה משנה עכשיו?"
"מיזוקי שנא אותנו. הוא שנא את העלה, כי הנינג'ות של הכפר זלזלו בו. הוא חיפש דרכים להתחזק, והוא רצה לנצל אותי כדי לעשות זאת. הוא רצה שאגנוב בשבילו את מגילת הסימונים, ולאחר מכן להיפטר ממני."
"אתה מבזבז את הזמן שלי!"
"אחריי שברח מהכלא, סאסוקה, הוא הצליח להשיג כוח שאפילו קאקאשי התקשה נגדו! אבל הוא עדיין הפסיד, והיה צריך לברוח! סאסוקה, אתה לא מיזוקי! הכוח האמתי שלנו לא מגיע מהטכניקה שאנחנו לומדים, או מכמה חכמים אנחנו! הכוח שלנו בא מהרצון שלנו להגן על היקר לנו! המעשה שאתה מתכנן אנוכי ואינו מעיד על כוחך כלל!"
"איך אתה מעז!" סאסוקה הפסיק לשמור על קור רוחו. "אתה אנוכי! אני אנקום בעלה הנסתר על מה שעשו לי, לאחי, ולשבט שלי! צ'ידורי!" הוא הכריז, וברקים קטנים ריצדו מעל ידו. לפני שהספיק להגיע לנארוטו, טד מנע בעדו. "סאסוקה, זה לא הזמן. נוכל לטפל בג'ינצ'וריקי אחר כך."
"זה לא נגמר, נארוטו! אני אשיג את הראש שלך על צלחת, בדרך זו או אחרת!" הוא הודיע, ולאחר מכן טד השתמש בטכניקת הזימון, ולאחר מכן הופיע שד בעל כנפיים אדירות. "זימנת אותי, טד?"
"כן, אנחנו חייבים להתחפף" אמר לו, והשד כיסה את שניהם בכנפיו, ושאב אותם אל האדמה. נארוטו נשאר לבדו, והזיל דמעה קטנה.
"נארוטו!" קרא אליו אוסמרו. הוא נשאר במקומו, ולא ענה לו. "נארוטו, אתה בסדר?" הגיע אליו אוסומרו בהליכה מהירה. "דאגתי... ראיתי שרדפת את סאסוקה. הכול בסדר?"
"מי... מי אתה בדיוק?" שאל אותו נארוטו והסתובב אליו.
אוסמרו משך בזקנו. "למה אתה מתכוון? כבר אמרתי לך, אוסמרו. שמי הוא אוסמרו."
"מה אתה... הכוח שלך, אפילו סאסוקה רעד בפניך, וסאסוקה לא רועד בפני אף אחד."
"יש דברים שהם עסקיים ולא ברשותי לדבר עליהם. עדיף גם שלא תדע, נארוטו. אני לא האויב שלך."
"מי אתה?! סבתא-צונאדה אסרה עליי לדבר אתך, או להסכים לכל דבר שאתה מציע לי. סאסוקה מפחד ממך. לפני שהגעת ולפני שהוא הגיע, הזקנים אמרו לי להישמר ממך. מי אתה באמת?"
אוסמרו נאנח, ובעניין של שניות, פניו הקדירו והתמלאו קמטים. "אמרתי לך. שמי הוא אוסמרו. אני שינובי כבר שנים רבות, וכיום אני שומר האיזון. אני לא האויב שלך."
"אמרת אז שאני 'לקוח אפשרי'. לקוח אפשרי של מה? מה אתה רוצה ממני? בבקשה, תניח לי! אני לא יודע מה אתה מתכנן, או רוצה, אבל אני מתחנן, עזוב אותי!"
"אני לא האויב שלך. אני מעל האויבים והחברים. האיזון, נארוטו, הוא משמעות החיים. היכולת של הקיום לשמר את עצמו. זוהי תורה מורכבת, אך ביסודה פשוטה. מוות וחיים. מים ואש. כבוד ובושה."
"זה יין-ויאנג."
"חלק מהתורה, בבסיסה, היא יין-ויאנג" הוא הושיט יד לנארוטו. "זוכר את הפגישה הראשונה שלנו אתמול, נארוטו?..."
נארוטו דשדש בהגיגיו, ונזכר. "כן, בבית הקברות?"
"כולנו מתגעגעים למישהו, נארוטו. אם איי פעם אתה תטיל ספק באדם, זכור, כולנו מתגעגעים למישהו..." הוא הנמיך מעט את שולי כובעו, "וזאת הסיבה שאנו עומדים היום אחד מול השני, ומתחזקים מיום ליום. כולנו מתגעגעים למישהו, זכור זאת."
"אתה הולך?"
"בינתיים עבודתי כאן נגמרה, עד שאמצא את שאר חברי האקצוקי, ואת סאסוקה מנהיגם העכשווי."
"יש לי שאלה, לפני שאתה הולך!"
"כן?"
"למה אתה רודף אותם? מה הם עשו לך? אתה בצד שלנו?"
"אני בצדו של האיזון" אוסמרו הכין סימוני ידיים, "והם היו חתומים על עסקה, והם לא עמדו בתנאים."
"הבנתי..." נארוטו הרהר לעצמו, ולאחר מכן אוסמרו נעלם. הוא החליט לחזור לכפר, לארוז את הציוד שלו, ומיד לצאת חזרה לחזית יחד עם חבריו.

חמשת הקאגים העכשוויים היו בדרכם לכיוון העלה הנסתר. הם נעו מהר, כל אחד עם שני שומרי ראשו. הם עשו את דרכם דרך שטחים פתוחים מלאי צוקים. לא עברו שעות ספורות מאז שיצאו לדרך, והם מיד קיבלו הודעה בטלפתיה מקאקאשי.
"נארוטו בסדר. קונוה בסדר. תחזרו מיד למפקדה, יש ישיבה גדולה שלכם עם מפקדי הדיוויזיות. זה דחוף."
כל הקאגים הנהנו, וחזרו על עקבם במהירות הבזק- הם הסתקרנו לדעת לכבוד מה עורכים עכשיו ישיבה. ראיקאגה, A, פנה לצונאדה, שנראתה עתה הרבה יותר רגועה.
"על מה את חושבת שהישיבה?"
"אם מזמנים את כולם לישיבה, זה יכול להיות רק דבר אחד."
"זה אפשרי?"
"אני חושבת שזאת הסיבה. אבל החיים מלאים הפתעות."
הם המשיכו לדלג ולנוע חזרה לכיוון המפקדה הגדולה שבכפר הנסתר של העננים.

על הר גבוה, במקום שאינו מוכר לאנשים רבים, היה מקום מרהיב ביופיו, מקדש מבודד. הוא היה עשוי אבן, אל פנים ההר. היו בו פסלים של אלים, מפורטים ומלאי חן. חשכת המקדש הוארה בעששיות ונרות שמן גדולים שהיו מסוגלים להישאר דלוקים כל הלילה. על כרית נוחה ולבנה, ישב לו אוסמרו, מרוכז כבמדיטציה. הוא מיד ניעור ממנה, והשתעל. "האלים הבטיחו לי שאשאר בחיים עד אשר ימצא לי מחליף... כנראה שהזקנה לא הייתה כלולה בעסקה..." הוא הצליח לקום כשהוא נעזר בשידה קרובה. הוא עשה את דרכו אל פתח היציאה, היכן ששלושה פסלי אלים יפים נחו להם. "אוזומאקי נארוטו... טנפופו..." הוא החל להזיל דמעות, וקולו נהייה צרוד מעט, "הירוזן... אבא... הבדידות... הבדידות היא בלתי אפשרית... רק האיזון מגן עליי..." הוא כבר ממש דמע, ויבב בשקט.

נארוטו שכב על המיטה בחדרו. הייתה זו שעת לילה. הוא צבר כוח לפני שייצא לדרכו חזרה לחזית. לצדו, על שידת הלילה, נשענה על צדה תמונה ישנה. היא הייתה התמונה שצילמו ביום שהקימו את צוות 7. בתמונה, קאקאשי מגרד את ראשם של נארוטו הכועס וסאסוקה המתעלם בני השתיים-עשרה. סאקורה, לעומתם, מלאת חינניות ומתיקות, מחייכת באושר. נארוטו הציץ אל התמונה, וליטף אותה. "סאסוקה..." הוא לחש לעצמו, ונזכר ביום בו נכשל במבחני האקדמיה.
כל התלמידים שבכיתתו ובכיתות האחרות צהלו ושמחו, כשהוריהם באו לברך אותם ולשמוח עבורם. הוא ישב בצד, על נדנדה, והחזיק בחבלהּ בקנאה ועצב. הבדידות... היא שהעצימה את שנאתו בעבר.
אחת האימהות דיברה אל חברתה, "היי, הילד הזה הוא ה-ילד... הוא היחידי שנכשל."
השנייה גיחכה. "מגיע לו. אם יהפוך לנינג'ה זה רק יגרום ליותר צרות, משום שהוא באמת-"
"היי, אסור להגיד דבר יותר מזה!" נזפה בה השנייה.
מיד אחריי זה, נארוטו נזכר במיזוקי, שהופיע לידו, ונתן לו את ההצעה כיצד לסיים את האקדמיה. משם התפתח סיפור אחר לחלוטין, אך הבדידות... לא רק על הנדנדה שמול האקדמיה הוא הרגיש אותה. פעמים רבות שהיה מבלה עם חברים זמניים, תמיד היו מרחיקים ההורים את ילדיהם ממנו. הם חשדו וחששו ממנו, עקב היותו ג'ינצ'וריקי. השנאה שהם הרגישו כלפיו, מפלצת בינות הכפר... זה הפריע לו עד מאוד. הוא הרגיש כיצד שוב הוא מתמלא ברגשות שנאה וקנאה, ולפני שהספיק להגיב, אור הירח קרן בנוחות אל פנים החדר, ושיקף אדם שהכיר מזמן.
"האקו?..." מלמל נארוטו, ושפשף את עיניו. "אני... אני מדמיין?"
"נארוטו..." התקרב אליו האקו, עם חיוכו העדין. נארוטו שכח עד כמה נשי הוא היה נראה. היום, כאשר נארוטו בן 17, לראות את האקו נשאר באותו גיל נראה בעיניו כדבר מוזר. "מה שלומך, נארוטו?"
"אני... בסדר, אני חושב. אני חושב שאני מדמיין אותך. יכול להיות שכל כך הרבה שעות של חוסר שינה ומלחמה השפיעו עליי?"
"אתה לא מדמיין, משום שאני כאן- ברוחי. עברה כמעט שנה מאז שזימנו אותי ואת זבוזה-סמה בטכניקה האסורה. קיוויתי שאולי לפחות אוכל לראות אותך שוב, אבל קאקאשי דאג שלא אהווה איום."
"אני כאן עכשיו, ואני שומע אותך."
"גדלת כל כך הרבה, נארוטו... אני מקנא בך, שיכולת להמשיך היכן שאני עצרתי."
"אתה עצרת את עצמך! לא היית חייב להגן עליו, הוא היה חלאה!"
"בסוף, זבוזה נקם את מותי, והצטרף אליי לעולם הבא. הוא לא היה חלאה, הוא היה נואש. הוא גדל בכפר שחינכו בו שנינג'ות הם כלים, ולא בני אדם."
"רצית לשאול אותי משהו?"
"רציתי לדעת... נארוטו... הבדידות שהיית שרוי בה בתור ג'ינצ'וריקי... למה לא פשוט המשכת בשלך? למה לא פשוט עשית כפי שסאסוקה עשה, ובחרת בדרך אחרת?"
"מה?..."
"למה לא פשוט נתת לשד להשתלט עליך? למה נשארת בעלה, מקום שכל כך שנא אותך?"
"כאן היו החברים שלי!" נארוטו התרגז והתיישב כראוי. "אדם שנוטש את החברים שלו, הוא יותר חלאה מהאדם ששובר את החוקים!"
"מה זה משנה? חשבתי שכשהיית קטן, האנשים בכפר שנאו אותך."
"לא כולם..." הוא מיד חשב על אירוקה, ועל ההוקאגה השלישי, "היו גם כאלו שהיו בעדי, גם אם לא הראו את זה בהתחלה. נכון, היו גם כאלו שלא אהבו אותי, אבל תראה אותי! הוכחתי להם שהם טעו, והיום אני הגיבור של קונוה!"
האקו חייך, ושיחק עם מסיכתו שהחזיק בידו. "אתה כל כך עוצמתי בכל מה שאתה אומר, שאתה כמעט משכנע אותי. באותו יום, ששברת בו את הטכניקה שלי... ידעתי שאני לא מתמודד מול נינג'ה רגילה."
"מה?"
"עכשיו כשענית לי על שאלתי, אני אצטרך לספר לך את האמת. מה שקרה בעולמנו הוא למעשה הקרנה רוחנית של העתיד. נארוטו, בזכות היותך ג'ינצ'וריקי תשרוד את הנורא מכל. סאסוקה, לעומתך... סופו לא יהיה כשלך."
"אני לא מבין... האקו, אני לא מבין אותך!"
"ימיו של סאסוקה ספורים. אתם הולכים להגיע למצב ששניכם תלחמו, ובסופו של הקרב, אתה תנצח."
נארוטו התמלא עצב. "אני יודע... כבר נבאו לי את זה בעבר... רגע, אמרת שאני אנצח?"
"כן. זה מה שרציתי להגיד לך."
"איך אתה יודע?"
"אמרתי לך- מה שקרה בקרב בינינו זוהי הקרנה רוחנית של העתיד."
"סאסוקה לא מת אז!"
"ברור שלא... אבל בגלל היוהרה שלו והאנוכיות, ובגלל שאתה דואג לחבריך, אתה תזכה לחיות, וייתכן שתהייה ההוקאגה הגדול ביותר שנראה עד היום."
נארוטו חייך. "לפעמים החלומות שלי נראים אפסיים ביחס לרצונות האמתיים שלי..." הוא גרד את ראשו, והחזיק בידו את התמונה. "צילמנו את התמונה הזו ממש זמן קצר לפני שיצאנו למשימה בארץ הגלים. אני מתגעגע אליו. הלוואי שהוא היה יכול פשוט לחזור לעצמו... וגם שיקמרו."
"לילה טוב, נארוטו."
"הא?" הוא נחרד, ומיד התעורר. היה זה רק חלום. אור הירח שנכנס לחדרו היה כסוף ושקט, והוא האיר את חדרו של נארוטו בלובן מיוחד. נארוטו החליט שלא יהיה מסוגל לישון יותר, וקם ממיטתו. הוא התמתח מעט, והביט בשעון. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, והוא החליט ליזום טיול קטן.

הקאגים ישבו בחדר המפקדה הגדול, ממנו פיקדו על המלחמה. סביב השולחן ישבו גם שאר מפקדי הכוחות: גארה, שהיה הקזקאגה, שימש גם כמפקד הדיביזיה הרביעית. קנקורו, מפקד דיביזיית הקומנדו, אינואיצ'י ימנקה מפקד דיביזיית המודיעין, אאו מפקד דיביזיית החיישנות, מפקד הדיביזיה הראשונה דרואי, קיצוצ'י מפקד הדיביזיה השנייה, קאקאשי מפקד הדיביזיה השלישית, ומפקד הדיביזיה החמישית והמיוחדת, מיפונה.
צונאדה הביטה ימינה ושמאלה. "מחר שיזונה תגיע, יחד עם שאר השינובים שלי ונארוטו. מה כל כך דחוף שאנחנו היינו צריכים להגיע בהקדם האפשרי?"
"מכיוון שהם כבר יודעים, אנחנו יכולים לספר לכם" ענה לה קאקאשי. "למעשה את החדשות קיבלנו משיזונה. אתם לא הולכים להאמין לזה."
"דבר, קאקאשי!" התרגזה עליו צונאדה.
"עדיף שלא אני אעשה זאת, אלא אינואיצ'י."
אינואיצ'י, אביה של אינו, קם מעל כסאו ודיבר אל כולם. "זה ודאי- טובי מהאקצוקי מת היום."
כולם התרעמו, בייחוד הראיקאגה. "שלא תנסה להתבדח!"
"הוא מצא היום את מותו, על ידי אדם בשם אוסמרו, נינג'ה סוררת מהכפר הנסתר של העלה."
"אני לא מאמין!" התעצבן A ופנה לצונאדה. "חששותייך היו נכונות. למה לעזאזל שטובי פשוט ימות?! זה לא מסתדר לי! מי זה האוסמרו הזה!"
"אין ספק שאוסמרו מסוכן" היא אוששה את דבריו, "אך במשך שנים רבות מאז שערק הוא לא הזיק לעולם בכלל. הוא לא הסב איי פעם נזק למישהו, כך שאני בטוחה שהדבר נעשה בשיקול רב. בטח יש לו מניעים מסוימים, חייבים להיות."
"זה למה זימנו את נארוטו במיוחד. שמענו שהיה לו אתו מגע לאחרונה" העיר קאקאשי. "אולי הוא יספר לנו את מה שהוא יודע עליו."
"אני מקווה שאתה צודק" צונאדה מלמלה, ושילבה את ידיה. "אז אנחנו מחכים להם כדי שנדע מה אנחנו מתכננים להמשך?"
"כן" אישר אותה אינואיצ'י. "אסור לנו לתכנן דבר נוסף בלי שכולנו כאן."
הם המשיכו לשבת סביב שולחן הדיונים, כאשר כולם עתה יודעים שנעשה צעד נוסף לקראת סיום המלחמה.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
L.Wolf
הודעה 15.12.2012, 19:43
הודעה #19


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 338
תאריך הצטרפות: 23.02.07
מיקום: תגידו זה באמת משנה גם ככה לא תכירו
משתמש מספר: 26,642



דרך נחמדה להוריד את הקצב אבל לשמור על המתח מחכה לפרק הבא


--------------------
אוציהא סאסקה&אוציהא איטצי


planet.com/images/features/ptests/naruto/sasuke.jpg" alt="naruto test" /></a> COPY BB CODE




Go to the top of the page
 
+Quote Post
Gush
הודעה 18.12.2012, 14:06
הודעה #20


אני? אני מסיפור אחר
סמל קבוצה

קבוצה: משגיחים
הודעות: 931
תאריך הצטרפות: 19.10.07
מיקום: ארץ לעולם לא
משתמש מספר: 46,459



היי, אז הנה תגובה נוספת כי מגיע לך smile.gif

אני יותר אוהב את זה עכשיו, אפילו לא בגלל השיפור בכתיבה...
אני אוהב את זה כי יש תחושה אמתית של רקע מסביב לכתיבה, שאוחזת בסיפור ומעמיקה אותו. זו תחושה שמקבלים לעתים נדירות, כשכותבים עושים קצת יותר מלספר סיפור וחושבים גם על העולם שמסביב, וגורמים לרקע להתעשר בפרטים.
--

אחכה לקרוא את ההמשך~


--------------------


מוגן מכל אויב בתוך שריון דמוי שמיכה

--

כתיבה
Go to the top of the page
 
+Quote Post

9 עמודים V   1 2 3 > » 
Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 22.09.2019 , 01:25