IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


 
Reply to this topicStart new topic
> טאנקאה האטקאה- הסיפור של בנו של קאקאשי!, פאנפיק של נארוטו. הסיפור הוא חלק השלישי לסיפור שלי.
One Ok Rock
הודעה 01.04.2016, 23:20
הודעה #1


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: צוות נארוטו
הודעות: 993
תאריך הצטרפות: 25.09.07
מיקום: הרצגובינה...
משתמש מספר: 44,361



טאנקאה- חלק 3- ההמשך!
פרק א.1- קפיצה בזמן!


אז לפני שאני אתחיל כן עברו שנים רבות מאז שפרסמתי את הסיפור (עם יש בעיה אז מנהלוש את מוזמן לפנות אליי רק לא לסגור tongue.gif ). למה התחלתי לכתוב שוב? אין לי סיבה מוצדקת פשוט בא לי, חזר לי הרצון.
עשיתי גרסה אחרת לסיפור במקום אחר באורך של כלום פרקים ומי שירצה לקרוא אותה מוזמן לשלוח לי הודעה בפרטי ואני אשלח לו קישור לאותו המקום.
החלטתי גם להוסיף את מנגות שיכנסו באופן כמעט מושלם לעלילה כמו FMA ואולי אפילו את Mortal combat, וסול איטר. מי יודע אם תזרמו אז אני אוסיף או במילים אחרות תגידו לי את דעתכם!
ולעניינו- אז אני עושה תקציר קטן- הסיפור מגולל את חיו של האטקאה טאנקאה, הבן של קאקאשי (ופה אני מדגישה כי הסיפור הוא פאנפיק טהור= חלק מהדברים לא יהיו תואמים את העלילה המקורית. הסיפור גם נכתב לפני הידיעה מתי רין נהרגה ע"י קאקאשי במנגה אז ככה שהחלטתי כמה דברים לשנות בסיפור כי לא הגיוני שלרין תהיה בת בפאנפיק ככה שהקגומה תהיה אחותה של רין). מפה לשם, טאנקאה הוא ילד מיוחד ששולט ביסודות של הצ'אקרות ונקרא אווטר (הסבר מפורט יש בסיפורים האחרים מוזמנים ללכת אליהם). טאנקאה ושאר שכבתו נשלחו למבחני הצ'ונין בכפר החול, ושם הפסקתי את הסיפור.
העלילה הבאה תתרחש אחרי מבחני הצ'ונין, שהופסקו באמצע בגלל אחד הנבלים שהוזכרו בפרק הקודם (הג'ינג'י). טאנקאה, הקגומה (אחותה של רין ולא הבת שלה כמוש היה ממקודם) ואימימרו (הבן של גיא) יצאו למשימה בלי הסנסיי שלהם, המטרו, מכיוון שהוא היה במשימה מתאם הANBU כשטאנקאה ראש הצוות כצ'ונין. כולם כבר בני 9 (שלוש שנים אחרי המבחנים), כאשר טאנקאה למד לשלוט בכל היסודות- אש, מים, אוויר, אדמה וברקים, אימימרו למד בינתיים את הטכניקות סודיות מגיא וסירב בשכנוע נואש של המטרו ללמוד גאנג'וטסו ונינג'אטסו והקגומה? הקגומה למדה גאנג'טסו רפואי בניסיון להמשיך את העבודה של אחותה הגדולה שמעולם לא הכירה.
העלילה הבאה תתרחש בזמן המשימה כבר כאשר טאנקאה יגלה סודות על עבר אימו ויחליט מה יעשה בהמשך: האם יישאר כשינובי של קונוהא או שיבגוד במשפחתו ומולדתו? האם אסומי, אחותו התאומה שהצטרפה למשימה, תקבל את החלטותיו של טאנקאה או תתנגד להם? ואיך אימימרו יצליח לעצבן את כולם הפעם? כל זאת ועוד בפרקים הבאים!
בינתיים הפרק יתחיל בפלאשבק של טאנקאה מיד לאחר המבחנים.
אז בואו נתחיל:

~פלאשבק~

אוחחח... אני שוב במקום הזה?! למה אחרי כמעט כל משימה אני גמור בבית החולים! רק רגע, אני נמצא בבית חולים אבל לא של קונוהא, אז איפה אני?
ניסיתי לפתוח יותר את העניים למרות הכאבים הנוראיים שהיו לי בכל הגוף. זה היה חדר מאוד... חום? שמעתי כמה אנשים צועקים לכמה שינובים אחרים לבוא, כנראה שינובים רפואיים, ניסיתי להתפקס יותר על השינובים שצעקו, חלקם היה מגן מצח של קונוהא וחלקם היה מגן מצח של ... כפר החול?
נכון! מבחני הצ'ונין!! הייתי במחני הצ'ונין! עברנו את הקטע של המדבר אחרי שלאימימרו היה התקף פסיכוזה או משהו בסגנון והתחלנו להגיע לשלב השלישי של המבחנים, שהתקיים במגדול גדול עם אולם לחימה! היה לנו טקס הסברה עם כל הקאגים, הסנסיי היה שם אפילו עם מבט גאה וחיוך מעצבן על הפנים שלו. אני זוכר שכל קאגה בתורו חפרו כמה הם גאים בדור ההמשך בזמן שאני הסתכלתי לראות אם כל החברים שלנו הצליחו לעבור את השלב הבא וכולם אכן היו שם. הצלחתי להשתחל בשורות לכיוון אסומי ודיברנו קצת עד שההוקאגה המעצבן אמר לנו לסתום את הפה.
ואז.. ואז התחילו הקרבות ויצא לי להילחם מול מישהו מכפר הענן הנסתר... הוא היה גדול ממני ב7 שנים והוא היה האח של הראיקגאה... קראו לו קילר בי? היינו הקרב החמישי וכמעט לפני שהתחלנו היה פיצוץ ענק. מה קרה אחר כך?
לקח לי כמה דקות אבל הצלחתי להתפקס על האנשים שהיו בחדר" המטרו סנסיי עם ראש חבול, וההוקאגה היו שם. היו עוד כמה שינובים רפואיים מכפר החול הנסתר אבל הם התחילו לצאת המחדר, כנראה בבקשתו של ההוקאגה. ניסיתי לקום אבל הכאבים בצלעות הימניות שלי היו יותר מידי קשים. המטרו תפס אותי לפני שהספקתי ליפול בחזרה למיטה, והשכיב אותי בחזרה בעדינות.
"היי תירגע טאנקאה הכל בסדר" המטרו סנסיי אמר בחיוך וליטף בעדינות את הראש שלי, "הצלת הרבה במבחנים כל הכבוד, עכשיו תנוח קצת". ראיתי חילופי מבטים בין המטרו להוקאגה שהנהן בחיוב לדבריו של הסנסיי. הצלתי הרבה אנשים במבחנים? אבל איך? אני לא זוכר כלום..
"אסומי, הקגומה ואימימרו? מה איתם?" שאלתי בדאגה ובקושי רב בגלל הכאב הנוראי. המטרו סנסיי נאנח והתיישב על המיטה לידי כשאר ההוקאגה יוצא מהחדר. "סנסיי תגיד לי כבר מה קרה!" התחלתי להתעצבן כאשר ראיתי את התגובה שלהם.
"הכל בסדר טאנקאה, אסומי נמצאת עם הקבוצה שלה והיא השתחררה לפני שלושה ימים מהבית חולים, אימימרו.. כאשר אתה וטורה (הערת כותב:טורה הוא הג'ינג'י הנבל) התחלתם להילחם אימימרו עקב אחריכם כדי לעזור לך וכנראה שהוא נתקבל במארב של כמה שינובים לפני שהספיק..." סנסיי עצר לכמה שניות כשהוא חושב מה להגיד הפעם.
"קאט זה בולשיט סנסיי תגיד כבר!!" עכשיו ממש צעקתי, עצבני ומתוח מהמשך הסיפור.
"אימימרו נמצא כשהוא הצליח להביס את האויב אבל... הוא איבד המון דם וחלק מאיבריו הפנמיים קיבלו פגיעות קשות, אבל הוא חיי" המטרו סנסיי אמר כשהוא מלטף שוב את שערי ומנסה לחיוך אך ניסיונות ההרגעה שלו לא עזרו.
"הוא יהיה שוב שינובי נכון?" הילד הקטן שבי, ששנים כבר הודחק לפינה חשוכה אצלי בלב ובנפש, יצא פתאום... אולי בגלל תרופות ההרגעה, אולי בגלל המכה הקשה שקיבלתי בראש לפי הכאב שהרגשתי וגם לפי אודן הזיכרון או אולי בגלל שזה היה רק אני והמטרו בחדר, שהיה כמו האבא השני שלי, אז נתתי לעצמי את הרשות להראות את הרגשות.
"כן טאנקאה הוא יהיה בסדר, הוא עדיין מאושפז כמוך בבית החולים אבל הוא יהיה בסדר" המטרו סנסיי ניסה להרגיע אותי שוב. נשמע דפיקה בדלת ומישהי ממש זקנה נכנסה, כאשר היא מביטה מבטי גועל בסנסיי. מה הבעיות של האישה הזקנה הזו?!
"צ'יו- באסאמה" המטרו סנסיי אמר בכבוד והוריד את ראשו לכבוד אותה אישה, שהיית לבושה בשמלה שחורה של כפר החול הנסתר ושערה הלבן אדמדם אסוף מאחורה. על מצחה היה פיסת בד בצבע חום ששמשה כסוג של מגן מצח. האישה התקרבה אלינו לאט לאט ולא הסירה את המבט מאיתנו.
"אני לא מבינה איך נותנים לאנשי קונוהא להיכנס ככה בחופשיות לכפר שלנו, אחרי כל מה שעברנו" היא אמרה בלחש בצורה גועלית אבל שמעתי את הדברים, והם גרמו לי לרתוח מזעם.
"אוי מה הבעיות שלך אישה ממורמרת?! אני אראה לך מה זה חופשיות!!" צעקתי וניסיתי לקום מהמיטה, כשאני מתעלם הכאבים אבל המטרו סנסיי תפס אותי לפני שנפלתי על הרצפה כשהוא נאנח, אבל אני לא הסרתי את מבטי הכעס מהאישה.
"אוי טאנקאה תתנהג בכבוד, זאת צ'יו באסאמה, והיא הצילה את חייך ואת החיים אימימרו" הסנסיי לחש לי אבל לי לא היה אכפת, ברגע שהפכתי להיות עצבני לא יכולתי לשלוט בעצמי, כאילו איזו חייה השתלטה עליי. שמעתי סיפורים על זה, שזה הגנים של האטקאה, שכן סבי אפילו כונה הניב הלבן של קונוהא, אבל אם זה היה כך, וכן להאטקאה יש התקף זעם בלתי נשלט איך לאבא לא היה? אחרים אמרו שאבא שלי קיבל את התכונה של השליטה העצמית מסבתי, אמו של אבא, אבל לא האמנתי בזה... משהו לא הסתדר לי בגרסאות. אבל דבר אחד ידעתי- שעם זעם בלתי נשלט והכוחות שלי שום דבר טוב לא יצא.
העפתי את ידיו של הסנסיי ונעמדתי לאט לאט. הרגשתי את הפצעים שלי בצלעות נפתחים מחדש, הכאב הבלתי נסבל התפרץ מחדש! הרגשתי את הדם שלי נוטף על הרצפה.
"אוי טאנקאה תתיישב! הפצעים שלך נפתחים מחדש!" הסנסיי אמר בדאגה כשהוא קם מהמיטה ומנסה להחזיר אותי אליה אבל התעלמתי ממנו ודחפתי אותו ממני. "עד שהיא לא תתנצל על האופן שהיא אמרה את הדברים!" אמרתי בכעס בלתי נשלט כשאני לא מסיר את מבטי ממנה.
"המ.. מפרחח של קונוהא" הזקנה הטיפשה אמרה בלגלוג ויצאה כשאני צועק אחריה:" תחזרי לפה מכשפה זקנה ומכוער!! אף אחד לא ידבר עלה~" ואז הכול נהיה שחור.
התעוררתי שוב כשאני שוכב על המיטה והמטרו סנסיי בכיסא משמאלי. "התעלפת אחרי שצ'יו באסאמה יצאה מהחדר." המטרו אמר בעייפות כשידיו משולבות. "היא הצילה לך את החיים טאנקאה, אם תאהב זאת או לא, והיא עזרה גם לאימימרו."
"שתדחוף את העזרה שלה לתחת!" אמרתי בכעס כשאני נשען לתוך הכרית שלי בפרצוף לא מרוצה. המטרו סנסיי נאנח ואז חייך אליי :"אחרי שאתה ואימימרו תחלימו נחזור לקונוהא. זה יקח קצת זמן. הקגומה תחכה לכם כבר בקונוהא, היא בסדר גמור והיא מצורפת לקבוצה של אחותך בנתיים. תנוח טאנקאה זה מגיע לך"


~שטחי ארץ האש- ההווה~


"אימימרו סתום כבר! ההוקאגה החליט שטאנקאה יהיה ראש הקבוצה ומנהל המשימה, אז די כבר!" הקגומה אמרה בכעס כשפניה מופנות לאחור לכיוון אימימרו הכועס.
זה היה אמצע הלילה וכולנו היינו עייפים אחרי יום טיולים ארוך. המשימה שלנו דורגה ברמת B והיא היית להגיע לגבול הצפוני של מדינת האש ולברר מה קרה שם. היו כמה דיווחים ששינובים מכפר הענן הנסתר נכנסה לגבול וחקרו כמה כפרים של אזרחים... ולפי מה שכתוב במגילה עם פרוט המשימה, הם לא היו כאלו עדינים.
"כולנו כבר צ'ונינים אז למה שיבחר בו ולא בי?! הוא אידיוט מגושם שלא יודע כלום!!" אימימרו צעק בכעס אל הקגומה שרק הוציאה לו לשון והסתכלה אליי עם מבט של 'אל תתייחס אליו'.
הסתובבתי אליו בזמן שהם קפוצים באוויר מקדימה ואני במהופך כדי שאוכל לדבר עם הסתום הזה. "אתה יודע דביל" אמרתי לו כשאני עוצם את עניי בכעס, "יש לי אוזניים ואני גם מבין מה יוצא מהפה המגעיל שלך, ההוקאגה בחר בי ולא בך כי אני יותר מוכשר ממך חד גבות"
"תחזור על זה שוב!" אימימרו צעק, הניף את ידו הימנית באוויר וקפץ בחוזקה על הענף כדי להתקרב לפרצוף שלי כאשר האף שלו כמעט נוגע באף שלי.
"תנקה את האוזניים שלך אידיוט מגושם" אמרתי בסוג של פקודה בכעס. "מה שאמרתי שיש לך פ~"
"אוי תפסיקו עם זה שניכם!" הקגומה ניסת להפריד בייננו עם חיוך שהיה ברור שהיא הכריחה את עצמה. הוצאתי לשון לאימימרו מתחת למשכה שלבתי וחזרתי קדימה לכיוון אסומי שפשוט נתנה לי מבט של 'תתבגר כבר'.
רציתי לענות לאסומי על המבט שלה אבל אז הרגשתי נוכחות בלתי רצוי של כמה צ'אקרות חזקות שהגיעו מלפנינו במהירות. "אוי טאנקאה את מרגיש את זה נכון?" אסומי לחשה לי ואני הנהנתי בחיוב. הצ'אקרות האלה בוודאות לא משינובים מקונוהא ובמיוחד לא של שינובים רגילים אבל משום מה היית להם הרגשה מוזרה של מוכרות.
סימנתי לחברי הקבוצה שלי להתפצל, כל אחד לכיוון שניתן להם בתחילת המשימה. עשיתי כמה קאגה בושינן שהתפזרו גם כן. סימני האזהרה התחילו להיות מרוגשים ורק התחזקו. אנחנו במרחק של 30 ק"מ מהגבול... מה הם מנסים להשיג כ"כ רחוק מהגבול? האם הם בדרך לקונוהא? עוד מלחמה מתחילה?
ואז נשמע צעקה... קול של אישה אבל אישה יחסית מבוגרת, סמני האזהרה נעלמו פתאום וכך גם הכאב ששלהם. התחלתי לפנות לכיוון הצעקה.
כשהגעתי אסומי, הקגומה ואימימרו נעמדו מלפני סלע משותקים וחברים.
"אוי מה קרה?" שאלתי כשאני יורד לאדמה מהעץ ורץ לכיוונם. הם לא ענו לי פשוט נשארו קפואים כשהיו. "אסומי, הקגומה, אימימרו מ~" השתנקתי ברגע שראיתי את הגופה החרוכה של האישה ועליה כתוב :"קונוהא עוד תשלם!"

הפרק הבא- חלק ב!
תגידו לי איך היה עם צריך לשפר... אני יודעת שכנראה הכתיבה שלי היא חרא חח.
פשוט נתתי להעלילה לצוף.. לא חשבתי שאני חלק את הפרק ל2 אבל כל כך נסחפתי שזה יצא ככה וראיתי שהפארק מתחיל להיות ארוך אז אמרתי טוב נחלק ל2.
בסוף כן החלטתי לערבב קצת מהגרסה השנייה של הסיפור שניסיתי אז מי שקרה ויודע מי אלה השינובים מכפר הענן הנסתר או מנחש אז שש...
עד לפרק הבא שישוחרר כבר אני מאמינה בשלישי או רביעי.
נ.ב. תגידו לי אם אתם רוצים שמשיך את הספיישל של מבחני הצ'ונין ואני אמשיך אם טוב לכם עם הסיום שלהם כמו שעכשיו והוא יפורט בהמשך אז אני לא אמשיך החלטה שלכם.


--------------------



קטע הפרודיה הכי אהוב עליי:
ספוילר:
naruto: shut up sakura! we all have irrational hatred for you!
sakura: but i didn't even do anything yet
naruto: we still hate you! god!
sakura: does sasuke hate me too?
naruto: sasuke's an emo. he has no emotions other than the emotion that is emo. but if he did have them, he would hate you so much!! god, why do you exist?!
sakura: seriously, what the hell? i haven't done anything to earn this kind of treatment-
naruto: stop existing!!!





לחלק הראשון של הסיפור אנא ללחוץ על הספוילר.
לחלק השני של הסיפור אנא ללחוץ עליי ^_^

ספוילר:



מצב פרויקט: בכתיבה... אינו מפורסם... בקיצור מת חלקית
קרדיט ענק ל___naruto___ הסוס שעשה את התמונה הלחיצה לסיפור ואת ההורדות!!!!!!


פרק 38- האם הגורל קיים? כבר כאן חם וטרי מהתנור! קישור למטה! נו, למה אתם מחכים?!
הפרקים של הסיפור:
הורדות:
ספוילר:
קרדיט ענק ל__naruto__ הסוס שעלה את הפרקים להורדות!!!!

הורדת פרקים 1-10!!!!
פרקים 11-20!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פרקים 21-30!!!!!1.

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Dr_Ellert
הודעה 03.04.2016, 00:56
הודעה #2


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 277
תאריך הצטרפות: 13.11.12
מיקום: מיקומך
משתמש מספר: 182,635



ברוכה השבה! אחריי כמעט שנתיים שלא פורסם פאן פיק של נארוטו בפורום, הנה אנחנו נתקלים בו שוב.

אז למקרה שלא זוכרים אותי, הביקורת שלי מתחלקת לשני חלקים: הצד האובייקטיבי והצד הסובייקטיבי. הצד האובייקטיבי שופט את הקטע על-פניו, כלומר דקדוק, אסתטיקה וגם קצת שימוש בשפה. הצד הסובייקטיבי מדבר יותר על רגש, מה אני ת'כלס חושב על הסיפור בכללותו.

אז כדבריו של כהן תרבות הפופ המגניב וויל סמית', Let's get jiggy with it!


על הפן האובייקטיבי...

אם תהיי מעוניינת, יש לי את כל הריג'קטים שמורים, ואני יכול לשלוח בהודעה פרטית את כל התיקונים.
בכללי יש מקומות לשיפור: פה ושם שגיאות כתיב שאפשר לתקן בקריאה נוספת; דווקא באסתטיקה זה היה מצוין. אולי כמה גזירות ושינויי ניסוחים במשפטים. חוץ מזה זה דווקא היה מאוד קל לקריאה וזורם, שזה אחד הדברים החשובים ביותר. בסך הכל אני חושב שזה לא רע, ואני זוכר שקראתי דברים אחרים שפרסמת פה בפורום, וזה מגמתי ביותר עד כמה שזה שמיים וארץ. אז כל הכבוד, ויש כאן שיפור ניכר ורציני!
סך הכל אפשר לעבור שוב קצת על חלק מהמילים (כמו שאמרתי, אשלח ריג'קטים בה"פ בלי בעיה) אבל זה לא רע בכלל.


על הפן הסובייקטיבי...

שכחתי לחלוטין את הסיפור המקורי, ולכן תצטרכי להזכיר לי איך קוראים את השמות. כן, דבר אחד מאוד חשוב: כשאת כותבת שמות של דמויות שבאופן מובהק לא מעברית, כדאי להוסיף ניקוד, או לפחות בסוגריים או לפני הקטע המדובר את הדרך שבה מבטאים אותם. נגיד דרך קלאסית זה להציג את הדמויות לפני הפרק כמו שעשית במקרה הזה, אבל בתור רשימה. תקני אותי אם אני טועה:
  • האטאקה טאנקאה (Hatake Tanekae?)
  • הקגומה (Hekagome?)
  • אימימרו (Imimaro?)
  • המטרו (Hematero?)
  • טורה (Tora?)


בכל מקרה הסיפור נחמד, אבל מצאתי את זה מאוד משעשע שהערת בסוף "הפרק היה ארוך מדיי". בחיי שזה ממש קצר, לא קורה כאן הרבה; כשאני כותב פרק, אני לאו דווקא מודד אותו לפי אורך העמודים. אני מודד אותו לפי סדרות האירועים שקורים בו. אני רוצה להגיד את מה שאמרתי עד היום לכל מי שכתבתי אתו, או ששאל אותי. לדעתי ספר צריך להיכתב בשיטה הבאה: כל פרק צריך להיות כמו ספר, כל פסקה כמו פרק, וכל שורה כמו פסקה. למה הכוונה? שכשאנחנו מפרקים את הכל עד לרמת המילה, אנחנו יכולים לראות את הסיפור עצמו. אנחנו יכולים לראות שמדובר בעלילה של ממש, ולא פשוט בתיאור אקראי של משהו.
לדעתי, כל פרק צריך להיות כמו סיפור קצר כזה, שהוא חלק מסיפור אחד ארוך. בדומה לסיפור בהמשכים. ככה אני רואה את זה. לכן כשאמרת שזה היה ארוך מדיי... כאילו, לא היה פה סגירה של כלום, בקושי הצגה; רק דמויות שהולכות מנקודה א' ל-ב'. וההגעה ל-ב' אפילו לא סוגרת דבר; זה פשוט שהם מסתכלים על משהו. זה מרגיש יותר כמו התחלה מאשר סגירה, אם את מבינה אותי.

אני יודע שהסיפור לא מחובר למנגה או הסדרה, ואני יודע שכתבת אותו הרבה לפני האירועים שלוקחים מקום באי-מהם (הייתי באותה סירה, אני מכיר את זה smile.gif ) אבל זה עדיין לא תירוץ לחלק מהדברים שהם טיפה לא הגיוניים. אני פשוט יוצא מנק' הנחה שהסיפור שלך הוא מן יקום מקביל שבו קאקאשי ורין היו במערכת יחסים והכל. אז הנה מה שלא ברור לי: קילר בי בן 36 במנגה (לפני שנגמרה והתחילה את הסיפור של בולט). קאקאשי בן 31. לפחות בחלק השני (שיפודן, לכאורה). החלק הראשון (טרום-שיפודן) לוקח מקום 3 שנים, נדמה לי, לפני ההתחלה של שיפודן (כי נארוטו בן 15 בשיפודן ובן 12 בהתחלה?) זה אומר שתאורטית הוא אמור להיות בן 33. זה עדיין מבוגר מקאקאשי, שאותו זמן כנראה היה בן 31 נדמה לי, ייתכן שקצת פחות. הנקודה שלי היא שהוא לא יהיה גדול מהאטאקה בשבע שנים... אלא בקרוב לשני עשורים. יש מצב שהוא בגיל של אבא שלו. JUST POINTING OUT. אגב, אני לא יודע עד כמה זה מהמקום שלי, אבל זה נראה לי דיי מצחיק שקילר-בי צריך דרגות; הוא ג'ינצ'וריקי למען השם. זה ממש מסוכן לשלוח מישהו כמוהו למבחני צ'ונין, שמפורסמים בקיצוניות והאכזריות שלהם. שלא לדבר על ארץ זרה; כאילו, קצת נראה לי מוזר, זה הכל. פשוט כשקראתי את זה הייתי כזה "הממ... באמת? אני מניח שזה אפשרי, פשוט ממש סיכון גדול."

אז עכשיו תני לי להבין נכון:

קאקאשי + רין = האטאקה
גאי + ? = אימימרו
? + ? = הקגומה

וזהו אני מניח. בת'כלס דיי אהבתי את זה שהסיפור מתחיל כמו עוד משהו שגרתי של נארוטו עם קונפליקטים פנימיים ומאוד מטופש וילדותי... ואז הם רואים את מה שהם רואים בסוף. זה בהחלט הזניק את הסיפור בכמה רמות, ובטח גרם לי לרצות לקרוא את ההמשך. נשמע אדיר.

אני שמח שנכנסת לפוליטיקה של ארץ האש עם הארצות השכנות, זה יכול להיות דיי מגניב ומעניין. אחד מהדברים שהכי אהבתי במנגה ובסדרה זה את הזמן שהם נותנים לכל דמות ודמות, ארץ וארץ. את באמת מרגישה שזה עולם שלם וחי, ואני חושב שזה יהיה נורא מגניב, אם למשל... הסיפור יסופר גם מנק' המבט של המסתננים מהענן הנסתר. או אם במבחני הצ'ונין, אז לדבר על הארצות הקטנות שתמיד סובלות מזלזול נוראי מצד הארצות הגדולות (כמו ארץ הגשם, ארץ המעיין, ארץ הדשא וכו'). אהבתי את זה נורא בנארוטו ומסיבה כלשהי במקום הם חתכו לסצנות מרדף מאוד רפטטיביות ביער שלא תרמו כ"כ לעלילה.

אחרון חביב: סך הכל ממש נחמד, והרגיש כמו טעימה לקראת משהו גדול יותר. מצפה בקוצר רוח!


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
One Ok Rock
הודעה 03.04.2016, 02:01
הודעה #3


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: צוות נארוטו
הודעות: 993
תאריך הצטרפות: 25.09.07
מיקום: הרצגובינה...
משתמש מספר: 44,361



ציטוט(Dr_Ellert @ 02.04.2016, 22:56) *
ברוכה השבה! אחריי כמעט שנתיים שלא פורסם פאן פיק של נארוטו בפורום, הנה אנחנו נתקלים בו שוב.

אז למקרה שלא זוכרים אותי, הביקורת שלי מתחלקת לשני חלקים: הצד האובייקטיבי והצד הסובייקטיבי. הצד האובייקטיבי שופט את הקטע על-פניו, כלומר דקדוק, אסתטיקה וגם קצת שימוש בשפה. הצד הסובייקטיבי מדבר יותר על רגש, מה אני ת'כלס חושב על הסיפור בכללותו.

אז כדבריו של כהן תרבות הפופ המגניב וויל סמית', Let's get jiggy with it!


על הפן האובייקטיבי...

אם תהיי מעוניינת, יש לי את כל הריג'קטים שמורים, ואני יכול לשלוח בהודעה פרטית את כל התיקונים.
בכללי יש מקומות לשיפור: פה ושם שגיאות כתיב שאפשר לתקן בקריאה נוספת; דווקא באסתטיקה זה היה מצוין. אולי כמה גזירות ושינויי ניסוחים במשפטים. חוץ מזה זה דווקא היה מאוד קל לקריאה וזורם, שזה אחד הדברים החשובים ביותר. בסך הכל אני חושב שזה לא רע, ואני זוכר שקראתי דברים אחרים שפרסמת פה בפורום, וזה מגמתי ביותר עד כמה שזה שמיים וארץ. אז כל הכבוד, ויש כאן שיפור ניכר ורציני!
סך הכל אפשר לעבור שוב קצת על חלק מהמילים (כמו שאמרתי, אשלח ריג'קטים בה"פ בלי בעיה) אבל זה לא רע בכלל.


על הפן הסובייקטיבי...

שכחתי לחלוטין את הסיפור המקורי, ולכן תצטרכי להזכיר לי איך קוראים את השמות. כן, דבר אחד מאוד חשוב: כשאת כותבת שמות של דמויות שבאופן מובהק לא מעברית, כדאי להוסיף ניקוד, או לפחות בסוגריים או לפני הקטע המדובר את הדרך שבה מבטאים אותם. נגיד דרך קלאסית זה להציג את הדמויות לפני הפרק כמו שעשית במקרה הזה, אבל בתור רשימה. תקני אותי אם אני טועה:
  • האטאקה טאנקאה (Hatake Tanekae?)
  • הקגומה (Hekagome?)
  • אימימרו (Imimaro?)
  • המטרו (Hematero?)
  • טורה (Tora?)


בכל מקרה הסיפור נחמד, אבל מצאתי את זה מאוד משעשע שהערת בסוף "הפרק היה ארוך מדיי". בחיי שזה ממש קצר, לא קורה כאן הרבה; כשאני כותב פרק, אני לאו דווקא מודד אותו לפי אורך העמודים. אני מודד אותו לפי סדרות האירועים שקורים בו. אני רוצה להגיד את מה שאמרתי עד היום לכל מי שכתבתי אתו, או ששאל אותי. לדעתי ספר צריך להיכתב בשיטה הבאה: כל פרק צריך להיות כמו ספר, כל פסקה כמו פרק, וכל שורה כמו פסקה. למה הכוונה? שכשאנחנו מפרקים את הכל עד לרמת המילה, אנחנו יכולים לראות את הסיפור עצמו. אנחנו יכולים לראות שמדובר בעלילה של ממש, ולא פשוט בתיאור אקראי של משהו.
לדעתי, כל פרק צריך להיות כמו סיפור קצר כזה, שהוא חלק מסיפור אחד ארוך. בדומה לסיפור בהמשכים. ככה אני רואה את זה. לכן כשאמרת שזה היה ארוך מדיי... כאילו, לא היה פה סגירה של כלום, בקושי הצגה; רק דמויות שהולכות מנקודה א' ל-ב'. וההגעה ל-ב' אפילו לא סוגרת דבר; זה פשוט שהם מסתכלים על משהו. זה מרגיש יותר כמו התחלה מאשר סגירה, אם את מבינה אותי.

אני יודע שהסיפור לא מחובר למנגה או הסדרה, ואני יודע שכתבת אותו הרבה לפני האירועים שלוקחים מקום באי-מהם (הייתי באותה סירה, אני מכיר את זה smile.gif ) אבל זה עדיין לא תירוץ לחלק מהדברים שהם טיפה לא הגיוניים. אני פשוט יוצא מנק' הנחה שהסיפור שלך הוא מן יקום מקביל שבו קאקאשי ורין היו במערכת יחסים והכל. אז הנה מה שלא ברור לי: קילר בי בן 36 במנגה (לפני שנגמרה והתחילה את הסיפור של בולט). קאקאשי בן 31. לפחות בחלק השני (שיפודן, לכאורה). החלק הראשון (טרום-שיפודן) לוקח מקום 3 שנים, נדמה לי, לפני ההתחלה של שיפודן (כי נארוטו בן 15 בשיפודן ובן 12 בהתחלה?) זה אומר שתאורטית הוא אמור להיות בן 33. זה עדיין מבוגר מקאקאשי, שאותו זמן כנראה היה בן 31 נדמה לי, ייתכן שקצת פחות. הנקודה שלי היא שהוא לא יהיה גדול מהאטאקה בשבע שנים... אלא בקרוב לשני עשורים. יש מצב שהוא בגיל של אבא שלו. JUST POINTING OUT. אגב, אני לא יודע עד כמה זה מהמקום שלי, אבל זה נראה לי דיי מצחיק שקילר-בי צריך דרגות; הוא ג'ינצ'וריקי למען השם. זה ממש מסוכן לשלוח מישהו כמוהו למבחני צ'ונין, שמפורסמים בקיצוניות והאכזריות שלהם. שלא לדבר על ארץ זרה; כאילו, קצת נראה לי מוזר, זה הכל. פשוט כשקראתי את זה הייתי כזה "הממ... באמת? אני מניח שזה אפשרי, פשוט ממש סיכון גדול."

אז עכשיו תני לי להבין נכון:

קאקאשי + רין = האטאקה
גאי + ? = אימימרו
? + ? = הקגומה

וזהו אני מניח. בת'כלס דיי אהבתי את זה שהסיפור מתחיל כמו עוד משהו שגרתי של נארוטו עם קונפליקטים פנימיים ומאוד מטופש וילדותי... ואז הם רואים את מה שהם רואים בסוף. זה בהחלט הזניק את הסיפור בכמה רמות, ובטח גרם לי לרצות לקרוא את ההמשך. נשמע אדיר.

אני שמח שנכנסת לפוליטיקה של ארץ האש עם הארצות השכנות, זה יכול להיות דיי מגניב ומעניין. אחד מהדברים שהכי אהבתי במנגה ובסדרה זה את הזמן שהם נותנים לכל דמות ודמות, ארץ וארץ. את באמת מרגישה שזה עולם שלם וחי, ואני חושב שזה יהיה נורא מגניב, אם למשל... הסיפור יסופר גם מנק' המבט של המסתננים מהענן הנסתר. או אם במבחני הצ'ונין, אז לדבר על הארצות הקטנות שתמיד סובלות מזלזול נוראי מצד הארצות הגדולות (כמו ארץ הגשם, ארץ המעיין, ארץ הדשא וכו'). אהבתי את זה נורא בנארוטו ומסיבה כלשהי במקום הם חתכו לסצנות מרדף מאוד רפטטיביות ביער שלא תרמו כ"כ לעלילה.

אחרון חביב: סך הכל ממש נחמד, והרגיש כמו טעימה לקראת משהו גדול יותר. מצפה בקוצר רוח!

מה המצב? מזמן לא דברנו חחח
טוב כמה הערות קטנות: קאקאשי ורין לא היו ביחד בסיפור הזה (פאק זה פסיכודלי בקטע רע שמישהי בת 13 יולדת לא משנה אם זה פאנפיק) וזה די חשוב להמשך הסיפור. בחלק של הראשון שח הסיפור פרטתי בהרחבה את הגיית השמות וכל מיני כאלה אתה מוזמן בכיף להיכנס ולהתסכל יש קישור בחתימה שלי למטה.
הערה שנייה: קילר בי הוצג בכוונה ככה כגדול מטאנקאה בכמה שנים (מה שהיה בתכלס הצגה בכל הקטע של מבחני הצ'ונין. לפי סדר כרונולגי טאנקאה ונארוטו בערך כמעט באותו הגיל רק שטאנקאה ואסומי קטנים ממנו בחצי שנה פלוס מינוס, זאת אומרת אם טאנקאה בין תשע בפרק הזמן הזה אז נארוטו בין 9 וחצי שזה גם חשוב להמשך העלילה.
הערה שלישית שחזורת על נושא קילר בי- הכול יוצג. אחד הדברים שאישית חשוב לי בסיפור שלכול דבר יש משמעות גם אם הוא לא נראה. פעם שאלו אותי בחלק הראשון למה אני כותבת דברים שטותיים לפעמים ובסוף הכל התחבר להתפתחות של הדמות.
מקווה שעניתי לך על כמה מהשאלות on2.gif
עריכה: רק שתדע ורק בשבילך הלכתי לחפש על עניין השמות והסבר ההוראים של טאנקאה ואסומי בחלק הראשון של הסיפור- מופיע בפרק 12 בעמוד 3 בסוף בסוף בסוף אז תהנה


--------------------



קטע הפרודיה הכי אהוב עליי:
ספוילר:
naruto: shut up sakura! we all have irrational hatred for you!
sakura: but i didn't even do anything yet
naruto: we still hate you! god!
sakura: does sasuke hate me too?
naruto: sasuke's an emo. he has no emotions other than the emotion that is emo. but if he did have them, he would hate you so much!! god, why do you exist?!
sakura: seriously, what the hell? i haven't done anything to earn this kind of treatment-
naruto: stop existing!!!





לחלק הראשון של הסיפור אנא ללחוץ על הספוילר.
לחלק השני של הסיפור אנא ללחוץ עליי ^_^

ספוילר:



מצב פרויקט: בכתיבה... אינו מפורסם... בקיצור מת חלקית
קרדיט ענק ל___naruto___ הסוס שעשה את התמונה הלחיצה לסיפור ואת ההורדות!!!!!!


פרק 38- האם הגורל קיים? כבר כאן חם וטרי מהתנור! קישור למטה! נו, למה אתם מחכים?!
הפרקים של הסיפור:
הורדות:
ספוילר:
קרדיט ענק ל__naruto__ הסוס שעלה את הפרקים להורדות!!!!

הורדת פרקים 1-10!!!!
פרקים 11-20!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פרקים 21-30!!!!!1.

Go to the top of the page
 
+Quote Post
One Ok Rock
הודעה 09.04.2016, 19:30
הודעה #4


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: צוות נארוטו
הודעות: 993
תאריך הצטרפות: 25.09.07
מיקום: הרצגובינה...
משתמש מספר: 44,361



כהרגלי החלטתי לתת קטעים אחרים מהעלילה שיהיה לכיף:
זה היה לילה חורפי. קאקאשי היה באמצע משימה סודית מחוץ לגבולות מדינת האש עם עוד כמה ג'ונינים ברמת העלית של קונוהא.
לפני 7 שנים כשנולדו לו התאומים עם אשתו טאנקי דאז, קאקאשי החליט, אם היה באפשרותו, לעשות כמה שפחות משימות בANBU. הוא פחד שיחזור להרגלים הישנים שלו שם,להתקפי הזיכרונות על רין ואוביטו שיכניסו אותו מחדש לדיכאון קשה ואולי לא יצא מזה.
למרות שקאקאשי היה בעל צעיר מאוד, ועוד אבא צעיר במיוחד, הוא לקח אחריות מלאה על ילדיו ומשפחתו. הוא רצה שיהיה לילדיו אבא עד כמה שניתן כמו שהוא עצמו זכר את אביו עד התאבדות של סאקומו ובעל אדיב לטאנקי. לכן, למרות האינסטינקטים של השינובי שהיו לו, ובפעם האחת והיחידה, קאקאשי העדיף את ילדיו על ביטחון הכפר.
המשימה, שקאקאשי היה ראש הצוות שלה, כללו איסוף מידע וניסיון איתור של מבצע הטבח של שבט האוצ'יהא: אוצ'יהא איטצ'י. הם כבר כמה שבועות נדדו בניסיון חיפוש אחריו או מידע מה עלה בגורלו אך ללא הצלחה.
"אתה צריך לנוח קאקאשי סנפאי" אחת מחברי הקבוצה, אייקה (AIKA), אמרה בדאגה לקאקאשי כשתיישבה לידו על צוק מול חוף הים שהיו. "אם אתה תקרוס במשימה אנחנו אבודים." איקה, אם עינה הכחולות שיכלו לחדור לנשמה של כל אדם, הסתכלו על קאקאשי בדאגה. 'העניים האלה' קאקאשי חשב בנוסטלגיה ' העניים האלה מזכירות לי את מינאטו סנסיי כל כך'.
"אני אהיה בסדר אייקה, אם כבר את צריכה לנוח" קאקאשי אמר בזמן ששילב את שתי כפות ידיו מהקור כשהוא מנסה לחשוב על אסטרטגיות המשך למשימה הזו. כישלון לא בא בשום פנים ואופן לקאקאשי, במיוחד לא לרוצח האכזרי שרצח עשרות, אם לא מאות, גברים, נשים ו... ילדים, ילדים בגיל של הילדים שלו! ילדים שאפילו יותר קטנים מטאנקאה ואסומי. המחשבה על כך גרמה לקאקאשי בחילה.
"סנפאי" אייקה אמרה שוב, כשהיא קוטעת את קאקאשי ממחשבותיו. "אני יודעת שאולי זה לא הזמן להגיד את זה עכשיו אבל.. ראיתי את המבט היה לך בעניים לפני כמה שנים, כשיצאנו לחפש את הגופה של טאנקי ואת האחראי שעשה לה את מה שעשה לה".
היו כמה דקות של שקט. קאקאשי אהב את אשתו מאוד... היו להם ילדים ביחד! איתה אחרי כל כך הרבה שנים קאקאשי הרגיש שוב שלם עם עצמו, שהיא יכל לנשום לרווחה לאחר אינספור דיכאונות ורגשות אשםוהכל נקטע בבת אחת, כל האושר שלו, כל השלווה כאשר הוא מצא את הגופה המוענת של טאנקי שנרצחה באופן אכזרי במשימה... מאז קאקאשי הדחיק את עצמו לגמרי ויצא למסע הרג אחרי הרוצחים שמעולם לא התגלו... אילולי ילדיו, קאקאשי כנראה מזמן היה גומר את חייו. רגשות האשם הציפו אותו מחדש על איך שנתן לדבר כזה לקרות! איך הוא לא יצא איתה למשימה?! הוא הרגיש חסר ערך, זבל אנושי ושנאה עצמית.
"מה את מנסה להגיד פה אייקה?" קאקאשי שאל בקרות הרוח המתאימה לו כשהוא מישר את מבטו אליה.
"מה שאני מנסה להגיד סנפאי... שלפעמים עדיף לשחרר דברים..." איקה אמרה כשמה את ידה על הכתף של קאקאשי.


חלק 3
פרק א.2- המשימה מתחילה!


"חלאות אדם" אימימרו אמר בכעס בזמן שאנחנו בוהים בגופה המרוטשת שנשענת על סלע ענקי. אכן, הם היו חלאות אדם!
"מה עושים עכשיו טאנקאה?" אסומי שאלה והביטה לכיווני. מה לעשות עכשיו? אנחנו לא יודעים מה עשה את זה אנחנו יכולים רק לנחש שאלו אותם שינובים מכפר הענן הנסתר אבל... איזה אינטרס יש להם לעשות דבר כזה? הם לא מבינים שפעולות כאלו יגרמו רק לעוד סבל וכאב? לעוד מלחמה?
"נעלים את הראיות ונמשיך הלאה.. מובן?" שאלתי בקרירות. כבן אדם, רציתי למצוא את האשמים ולכסח להם את הצורה על מה שעשו לאישה המסכנה אבל כשינובי... כשינובי הייתי חייב להמשיך במשימה ואולי להציל עוד אנשים שבדרך כי אם באמת היו השינובים מכפר הענן הנסתר אז... מי יודע עוד כמה קורבנות יהיו?!

~באותו הזמן בקונוהא~


"אוי! קאקאשי, יריבי המשובע!" גיא צעק מהחצי השני של הרחוב העמוס, שבמקרה היה גם אחד הרחובות הראשים של קונוהא.
קאקאשי הפנה את מבטו ונאנח, גיא בדיוק הפריע לו באמצע... באמצע דייט שלו עם איקה, אחת מחברות האנבו של קונוהא רק שהפעם שניהם היו בלבוש אזרחי יחסית.
אייקה היית אישה נאה- עיניים כחולות, שער שחור כמו הלילה, אבל מה שקאקאשי מצא חן בה יותר מכל היה הלב שלה, שלא נהרס או נשחק באנבו. איקה השאירה קצת מהתמימות שלה אבל הכי חשוב השאירה אצלה את טוב הלב שלה.
גיא התקרב אליהם במהירות ולחש לקאקאשי:" כל הכבוד לך יריב מושבע! מי היה מאמין!!"
"אוי גיא זה לא מה~" קאקאשי נקטע באמצע על ידי חיבוק פתע מגיא. אם היה דבר אחד שקאקאשי באמת שנא בגיא זה היה חיבוקיי הפתע האלה בפומבי. "עזוב אותי גיא!!" קאקאשי צעק כשהוא מנסה להשתחרר מאחיזה החזקה של גיא.
אייקה שהיית לידם התחילה לצחקק. בשבילה לראות את קאקאשי המתבייש היה מאוד שונה מקאקאשי הקר עם אינסטינקט של רוצח שהיא ראתה במשימות. היא ידעה כמובן שהקרירות הזו במשימות היית חלק מה"ג'וב" של השינובי, כי היא בעצמה היית מודעת לקרירות שלה בזמן משימה, אבל עדיין זה היה נחמד לראות את הצד האחר של קאקאשי.
"אז.." גיא אמר אחרי ששחרר את קאקאשי והתקרב בצורה מאוד מטרידה לפנים של איקה. "מתי החתונה זוג יונים שכמותכם?!" גיא צעק בכל הרחוב ככה שכל העוברים ושבים יכלו לשמוע למרות הרעש הנורא. אייקה וקאקאשי נפלה על הרצפה המומים.
"מספיק עם זה גיא! אני ואייקה לא עומדים להתחתן" קאקאשי אמר בכעס. גיא הסתובב ועבר להתקרוב מטרידה לפנים של קאקאשי.
"כמה זמן אתה מחכה, יריב?! כוח הנעורים לא יישארו לעד!" גיא המשיך לצעוק וכל האנשים מסביב התחילו לצחוק לנוכח ההסמקה של אייקה על הנושא המדובר.
ואז... אז קאקאשי הרגיש משהו מוזר, הוא הרגיש צ'אקרות שונות שהוא מעולם לא הרגיש חוץ מטאנקי ומאחות הגדולה. היו שלוש צ'אקרות כאלה, השתיים האחרים היו ברמה בינונית אבל האחרת היית כל כך חזקה שאי אפשר היה להתבלבל, אלו שינובים שהגיעו מכפר אחר הרי מה הסיכויים שהוא לא הרגיש בצ'אקרות הללו באיזשהו שלב במהלך חייו בקונוהא.
"אוי גיא" קאקאשי אמר בקרירות בזמן שגיא מחבק את איקה ומסביר לה כמה הוא שמח שיריבו המושבע מצא סוף כל סוף אהבה לאחר שנים של אלמנות. גיא הפנה את מבטו לקאקאשי כשהוא מרים גבה.
"מה קרה?" גיא התקרב אליו כשהוא הבין שקרה משהו לקאקאשי.
"אתה מרגיש את הצ'אקרות האלו? הן מגיעות משעה 12" קאקאשי אמר והפעיל את השארינגן בניסיון למצוא מי אלו אותם אנשים או מה מעשם בקונוהא.
"כן... אתה חושב לעקוב אחריהם?" גיא לחש. איקה התקרבה אליהם אבל נעצרה כששמעה את קולו של קאקאשי:" איקה סאן אולי כדאי שתלבשי מעיל? הולך להיות קר".
לקח לאיקה להבין את המסר במשך כמה דקות, כי זה היה לילה באמצע הקיץ עם חום איימים אבל אז היא הבינה והנהנה לחיוב. "כן אכן נראה שהולך להיות גשם" היא אמרה ונעלמה.
זה היה קוד של אנבו.. ומשמעותו הייתה :'יש שינובים זרים בכפר, כדאי להתכונן'

~מגדל ההוקאגה~


סארטובי הזקן שאב מהמקטרת שלו ונאנח. 'האם כפר הענן הנסתר באמת רוצה עוד מלחמה?' חשב לעצמו בדאגה. 'לא משנה איזו תקופה זו, תמיד יהיו מלחמות ומוות ~ ' . שתי נקישות בדלת קטעו את מחשבותיו של ההוקאגה.
"יכנס" ההוקאגה אמר בעייפות. זה היה אמצע הלילה וההוקאגה נשאר במשרד לעבודה נוספת... הניירת הידועה לשמצה בעבודתו של ההוקאגה התאספה כבר כמה ימים ולא היית ברירה לסארטובי אלא להישאר ולעשות אותה במשך כמעט כל הלילה.
"הוקאגה סאמה, שינובים מכפר הענן הנסתר הגיעו עם אישור מהריקאגה סאמה" אחד מהאנבו ששמרו על דלת הכניסה למשרד של ההוקאגה אמר בטון חסר בטחון.. כבר התפזרה השמועה על החקירות בגבול ארץ האש שנעשו ע"י שינובים מכפר הענן הנסתר.
"שיכנסו" סארטובי אמר בביטחון אבל עמוק בליבו לא היה שום דבר חוץ מחוסר וודאות.
השינובים היו בעלי שער חום קצוץ ועיניים ירוקות, עניים שהזכירו להוקאגה מישהו אבל הוא לא יכל להיזכר מאיפה. שאר הלבוש של השינובים היה תואם במדויק את הלבוש של השינובים של כפר הענן הנסתר.
"הוקאגה סאמה" שלושתם אמרו בכבוד הנהוג לשינובי במעמד שלו,קדו קידה והתיישרו. "הוקאגה סאמה, לפני כשלוש שנים אחד מאנשים הכפר שלנו, קילר בי, עכשיו של הראיקגאה סאמה הנוכחי נכנס למבחני הצ'ונין שהתקיימו בכפר החול הנסתר. קילר בי סאמה נכנס בתור סיפור כיסו של ילד קטן למבחנים ו~"
"אני יודע אני הייתי שם" סארטובי התפרץ לדבריו של השינובי שמולו. "לפני שנעבור לנושא שאתם רציתם לדבר אני רוצה לדבר על משהו. היו תקיפות בארץ האש באזור הגבול לפני כשמספר ימים... עדי הריאה שניצלו מהמתקפה סיפרו שאלו היו שינובים מכפר הענן הנסתר, הקבוצה ששלחתי לחפש מידע כבר בדרכה לאזורים שהתקפו.."
"לא יתכן!" השינובי הצעיר ביותר מכפר הענן הנסתר התפרץ. "אנחנו היינו באזורים האלו של הגבול לפני כמה ימים והכול היה כרגיל! אתה מאשים אותנו ב~"
"תסתום מסארו לפני שאני ארביץ לך! זאת לא דרך לדבר להוקאגה סאמה!"השינובי הראשון שדבר אמר בכעס והשתיק את הילד. "אני מתנצל, הוקאגה סאמה, על ההתנהגות של הבן שלי. הוא עדיין לא יודע את דרכו הדיפלומטית של השינובי."
סארטובי צחקק וענה:" אינני מאשים אתכם, אבל אני גם לא יכול להיות נטרלי בזמן שיש האשמות חמורות נגד שינובים מהכפר שלכם..."
"הוקאגה סאמה" השינובי הראשון אמר והתקרב קצת אל סארטובי. "שמי הוא איסמו הושי, ואני נשבע בכבוד שלי ושל השבט שלי שאנחנו לא קשורים למתקפות שהיו באזור הגבול של ארץ האש. בזאת ועוד אני נשבע שהריקאגה סאמה לא נתן הוראה לתקוף חפים מפשע אף פעם! אנא ממך האמן לי!"
ההוקאגה נאנח וחשב דקות רבות עד שענה:"אמצע הלילה ואתם בטוח עייפים. נדבר על הנושא הזה מחר בינתיים אתן פקודה למצוא לכם אכסניה לישון בה."
"אבל ה~" השינובי השלישי, שעד עכשיו לא נשמע קולו ניסה להגיד אך איסמו עצור אותו בידו הימנית כשהוא מביט בו במבט כועס.
"תודה רבה הוקאגה סאמה" איסמו אמר והשינובים קדו קידה ויצאו.

בפרק הבא:" סודות אפלים מתגלים!"

מקווה שאהבתם חח.. היו כמה עיכובים אז סורי גם שכתבתי את הפרק כמה פעמים ועדיין לא אהבתי מה שיצא אשמח לעצות איך להמשיך כאילו יש כיוון לאן השאלה הביצוע.
בסופו של דבר מקווה שאהבתם!


--------------------



קטע הפרודיה הכי אהוב עליי:
ספוילר:
naruto: shut up sakura! we all have irrational hatred for you!
sakura: but i didn't even do anything yet
naruto: we still hate you! god!
sakura: does sasuke hate me too?
naruto: sasuke's an emo. he has no emotions other than the emotion that is emo. but if he did have them, he would hate you so much!! god, why do you exist?!
sakura: seriously, what the hell? i haven't done anything to earn this kind of treatment-
naruto: stop existing!!!





לחלק הראשון של הסיפור אנא ללחוץ על הספוילר.
לחלק השני של הסיפור אנא ללחוץ עליי ^_^

ספוילר:



מצב פרויקט: בכתיבה... אינו מפורסם... בקיצור מת חלקית
קרדיט ענק ל___naruto___ הסוס שעשה את התמונה הלחיצה לסיפור ואת ההורדות!!!!!!


פרק 38- האם הגורל קיים? כבר כאן חם וטרי מהתנור! קישור למטה! נו, למה אתם מחכים?!
הפרקים של הסיפור:
הורדות:
ספוילר:
קרדיט ענק ל__naruto__ הסוס שעלה את הפרקים להורדות!!!!

הורדת פרקים 1-10!!!!
פרקים 11-20!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פרקים 21-30!!!!!1.

Go to the top of the page
 
+Quote Post
blom
הודעה 09.04.2016, 21:11
הודעה #5


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 141
תאריך הצטרפות: 16.01.13
מיקום: חולון
משתמש מספר: 191,271



אהבתי את הקטע שיש לקאקאשי חברה חדשה cool.gif
ראיתי רק טעות אחת שאת מדברת על בי שכחת לרשום את המילה אח לפני המילה הראיקגאה


--------------------

הגדולים שבעונשים מוטלים על חטאים קטנים
Go to the top of the page
 
+Quote Post
One Ok Rock
הודעה 09.04.2016, 21:17
הודעה #6


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: צוות נארוטו
הודעות: 993
תאריך הצטרפות: 25.09.07
מיקום: הרצגובינה...
משתמש מספר: 44,361



ציטוט(blom @ 09.04.2016, 19:11) *
אהבתי את הקטע שיש לקאקאשי חברה חדשה cool.gif
ראיתי רק טעות אחת שאת מדברת על בי שכחת לרשום את המילה אח לפני המילה הראיקגאה

אני שמחה שאהבת את הקטע הזה לדעתי הוא נותן מבט אחר לעולם של השינובי שיש קצת שמחה בכל העצב (אגב זה היה הקטע הכי כפי לכתוב בכל הפרק).
אני אתקן ואקח לצומת ליבי את הטעות


--------------------



קטע הפרודיה הכי אהוב עליי:
ספוילר:
naruto: shut up sakura! we all have irrational hatred for you!
sakura: but i didn't even do anything yet
naruto: we still hate you! god!
sakura: does sasuke hate me too?
naruto: sasuke's an emo. he has no emotions other than the emotion that is emo. but if he did have them, he would hate you so much!! god, why do you exist?!
sakura: seriously, what the hell? i haven't done anything to earn this kind of treatment-
naruto: stop existing!!!





לחלק הראשון של הסיפור אנא ללחוץ על הספוילר.
לחלק השני של הסיפור אנא ללחוץ עליי ^_^

ספוילר:



מצב פרויקט: בכתיבה... אינו מפורסם... בקיצור מת חלקית
קרדיט ענק ל___naruto___ הסוס שעשה את התמונה הלחיצה לסיפור ואת ההורדות!!!!!!


פרק 38- האם הגורל קיים? כבר כאן חם וטרי מהתנור! קישור למטה! נו, למה אתם מחכים?!
הפרקים של הסיפור:
הורדות:
ספוילר:
קרדיט ענק ל__naruto__ הסוס שעלה את הפרקים להורדות!!!!

הורדת פרקים 1-10!!!!
פרקים 11-20!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פרקים 21-30!!!!!1.

Go to the top of the page
 
+Quote Post
One Ok Rock
הודעה 30.04.2016, 22:48
הודעה #7


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: צוות נארוטו
הודעות: 993
תאריך הצטרפות: 25.09.07
מיקום: הרצגובינה...
משתמש מספר: 44,361



אז החלטתי לעשות מיני קטעון... הפרק אני מקווה יציאה בימיים הקרובים או מקסימום בסופ"ש.
תהנו:
~אזהרה תכנים אלימים והמון קללות~
זה היה שבוע אחרי הטבח בשבט האוצ'יהא, בדיוק חזרתי ממשימה מחוץ לכפר עם הצוות שלי ונודע לי מה שקרה. כן, הרגשתי רגשות אשמה בסופו של דבר הייתי המגן של הכפר הזה גם אם הייתי ילד קטן.
לא חשבתי יותר מידי על מה שעשיתי אחר כך, זה היה אוטומטי בשבילי לרוץ לחלקת הקבר של קונוהא לחפש את החבר- אויב שלי, מאקוטו. נכון, לא הייתי קרוב אליו במיוחד, הוא גם לא רצה שאהיה קרוב אליו במיוחד אחרי שנודע לי שהוא היה אחיין של אוביטו אוצ'יהא, חבר הילדות של אבא שנהרג בזמן שהציל אותו.
אבל עדיין... הרגשתי כאב עצום על האובדן שלו... נלחמנו כמה פעמים ביחד אפילו באימונים למרות שזה הרגיש לי יותר ניסיון נקמה שלו מאשר אימון. תמיד רציתי להתקרב אליו יותר אבל זה פשוט לא יצא ועכשיו זה לעולם לא יקרה.
זאת היית כבר שקיעה כשמצאתי את המצבה שלו ליד ההורים ואחיו הקטנים... לפי מה שהבנתי נולדה לו עוד אחות קטנה שנרצחה בגיל כמה שבועות! תינוקת שלא עשת כלום חוץ מאשר להיוולד לשבט המקולל הזה... זה פשוט עולם דפוק!
התיישבתי מול המצבה ופשוט בהייתי בה ובמאקוטו שקבור כמה מטרים מתחת לאדמה.
"היי אס הול (asshole)" אמרתי בשקט, רק כדי שהוא ישמע... הדקות שם נראו לי כמו נצח, פשוט לא הצלחתי לעקל שאני לעולם לא אראה אותו שוב. "חזרתי עכשיו מאיזה משימה מפגרת של ליווי אחד מהאדונים בארץ האש ואז אני שומע שאתה החלטה לעזוב את העולם." נעצרתי לרגע. החלטת לעזוב את העולם? באמת טאנקאה?!
היו כמה דקות עד שאמרתי:" אתה צודק לא התכוונתי לזה שאתה החלטת לעזוב את העולם, הרי לא היית עוזב בלי לכסח לי את הצורה בגלל דוד שלך ואבא שלי, אבל אתה ידעת נכון? אני ממש שנאתי אותך. שנאתי אותך כי התייחסת אליי כמו אל חרא עוד באקדמיה בלי להגיד מילה למה או הסבר. שנאתי אותך כי הזכרת לי שחטאי האב עוברים גם לבן. שנאתי אותך כי בכל הקרבות שלנו היינו שווים, אתה עם השארינגן הארור שלך ואני עם האלמנטים שלי. שנאתי אותך ובעיקר שנאתי אותך~".
השתנקתי הדמעות. כל המסכת השנאה שעשיתי כלפיו, כלפי מאקוטו האוצ'יהא, התנפצה. זה היה בלתי נסלח לשינובי להראות רגשות, את זה לימדו אותי את מהיום הראשון באקדמיה, למדתי לאטום את עצמי כשאימא שלי נהרגה, אני אפילו לא זוכר שהזלתי דמעה אחת בזמן ההלוויה שלה! אבל מול מאקוטו... כוס אמק איתו!
"אתה יודע" אמרתי בלחש אחרי כמה דקות. "אני לא יכול להסביר את זה אבל מתחת לכל השנאה שניסית להראות כלפי תמיד הרגשתי שלא באמת התכוונת לזה...
טוב אחרי כל זיבולי השכל האלה" קמתי והוצאתי את הפרח מהכיס שלי והבטתי בו לכמה דקות. "חסר לך שאנחנו לא נילחם אחד בשני בעולם הבא, למרות שזה ייקח הרבה זמן כנראה. להתראות אידיוט" שמתי את הפרח על הקבר שלו והלכתי עם רגשות אשם שלי... הייתי צריך להגן עליהם! גם אם זה מפני האוצ'יהא הזה, איטצ'י היה שמו אם אני לא טועה.
מאקוטו חסר לך שלא תסתכל איך אני אהפוך להוקאגה!

~כמה הסברים~
חשבתי שיהיה נחמד להראות את הצד היותר אפל ואנושי של עולם השינובי ובמיוחד את הרצח של האוצ'יהא ואיך זה השפיע על טאנקאה tongue.gif מקווה שאהבתם!


--------------------



קטע הפרודיה הכי אהוב עליי:
ספוילר:
naruto: shut up sakura! we all have irrational hatred for you!
sakura: but i didn't even do anything yet
naruto: we still hate you! god!
sakura: does sasuke hate me too?
naruto: sasuke's an emo. he has no emotions other than the emotion that is emo. but if he did have them, he would hate you so much!! god, why do you exist?!
sakura: seriously, what the hell? i haven't done anything to earn this kind of treatment-
naruto: stop existing!!!





לחלק הראשון של הסיפור אנא ללחוץ על הספוילר.
לחלק השני של הסיפור אנא ללחוץ עליי ^_^

ספוילר:



מצב פרויקט: בכתיבה... אינו מפורסם... בקיצור מת חלקית
קרדיט ענק ל___naruto___ הסוס שעשה את התמונה הלחיצה לסיפור ואת ההורדות!!!!!!


פרק 38- האם הגורל קיים? כבר כאן חם וטרי מהתנור! קישור למטה! נו, למה אתם מחכים?!
הפרקים של הסיפור:
הורדות:
ספוילר:
קרדיט ענק ל__naruto__ הסוס שעלה את הפרקים להורדות!!!!

הורדת פרקים 1-10!!!!
פרקים 11-20!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פרקים 21-30!!!!!1.

Go to the top of the page
 
+Quote Post
One Ok Rock
הודעה 15.07.2016, 22:48
הודעה #8


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: צוות נארוטו
הודעות: 993
תאריך הצטרפות: 25.09.07
מיקום: הרצגובינה...
משתמש מספר: 44,361



חלק 3

פרק ב- כפרים ושבטים.

~איזור הגבול של ארץ האש~


עצרנו לנוח בדרך לכפרים שהותקפו. היינו במרחק של כחצי יום משם והחלטתי, כמפקד הקבוצה, להקים מחנה קטן. המנוחה היית הדבר הנחוץ לכולנו ברגע זה, במיוחד אחרי מה שראינו מוקדם יותר הלילה. זה היה הכרחי לתת לי ולחברי הקבוצה שלי זמן להסתגל ולעקל שאנחנו בסוג משימה אחר... סוג משימה שהיה בהרבה יותר אכזרי מאשר המשימות שאי פעם עשינו... ההשפעה של המשימה הזו היית גדולה, גם על עולם השינובי בפרט וגם עלינו כשינובים.
מאותו הרגע שקיבלנו את פרטי המשימה, חשבתי מה היה המניע של ההוקאגה לשלוח קבוצת ילדים שבקושי הגיעו לגיל תשע ועם שלוש שנים ניסיון בעולם השינובים, הרי ההוקאגה יכל לשלוח קבוצת שינובים הרבה יותר מנוסה בעניין. משהו פה היה נראה לי חשוד.
החלטנו שאני אהיה הראשון שאקח את המשמרת על שמירת המחנה ואחר כך אסומי, הקגומה ולבסוף האידיוט.
הייתי שקוע במחשבותיו על המשך המשימה כאשר אסומי הפריעה לי.
"ני סאן" היא לחשה והתיישבה לידי מול המדורה הקטנה שעשינו.
"המשמרת שלך עוד כמה שעות, תחזרי לישון" אמרתי לה בחיוך כשאני נשען אחורה עם הידיים שלי. למרות שאני ואסמי היינו אחים תאומים, תמיד הרגשתי שאני צריך לדאוג לה כמו אחות קטנה. זה לא שאסומי לא הייתי עצמאית לגילה, היא היית מאוד עצמאית ובוגרת, אולי אפילו יותר מידי, אבל רגש הדאגה התפרץ ממני בלי יכול לשלוט בו. אחרי שאימנו נהרגה, הפחד שלי לאבד את אסומי רק גבר.
"אני יודעת ני סאן אבל... אני לא מצליחה להירדם. יש לי הרגשה שמשהו הולך לקראות." אסומי אמרה בדאגה והשפילה את המבט, כאילו היא חוששת שמשהו רע הולך לקראות. האמת? גם לי היית את הרגשה הזו אבל לא ייחסתי אליה חשיבות, בכל זאת אנחנו באמצע משימה חשאית, הרבה דברים יכולים לקרות.
"כן... גם אני הרגשתי משהו כזה אבל אנחנו במשימה אסומי. הרבה דברים יכולים לקרות במשימות ואת יודעת את זה" ניסיתי להרגיע אותה ואיפשהו עמוק בליבי ניסיתי גם להרגיע את עצמי. פחדתי עליהם... פחדתי על אסומי, הקדומה ואימימרו שאולי באמת יקרה משהו. פחדתי שאותו מקרה שהיה בכפר החול יחזור על עצמו או שלא אוכל לשלוט בעצמי ואפגע באחד מחברי.
"זאת הרגשה אחרת ני סאן... הרגשה שמשהו מתרחש בקונוהא כרגע, משהו שיכול להשפיע על שנינו. היי תוריד את הפרצוף המטופש הזה! אל תנסה להוציא אותי מטומטמת!" אסומי אמרה בכעס על הפרצוף ההמום שלי, בזמן שהיא קיפלה את הברכיים שלה לחזה. בעניים שלה היה אפשר לראות את הדאגה שלה כאילו היא מאמינה בלב שלם שמשהו רע הולך לקרות.
"סליחה סליחה." אמרתי בצחקוק וחייכתי. איכשהו תמיד כשחייכתי היא היית נרגעת. "בכל מקרה אנחנו עכשיו באיזה יער נידח ליד הגבול ולא בקונוהא אז אין לנו איך לדעת באמת מה קורה שם. כדאי לנו להתמקד במשימה שלנו וזהו. תלכי לישון אני אעיר אותך כשיגיע תורך"

~איזור בית הקברות של קונוהא~


מסארו נעמד לפני שער הכניסה לבית הקברות של קונוהא. זה היה שער ענקי מאבן לבנה, מעודר ומכובד, עם חריטה עליו שמסמן שאכן זה היה בית הקברות.
מסארו נאנח אך לפני שהספיק ללכת קול עבה וגברי עצר ממנו להמשיך.
"מה שינובי של כפר הענן הנסתר מחפש בבית הקברות של קונוהא באמצע הלילה?" שאל הקול, ומתוך הצלילים הגיח גבר עם שער לבן פרוע, פניו מכוסות במסכה חוץ מעיניו השחורות, שחקרו לעומק מה מעשיו של מסארו.
מסארו חייך והסתובב לגבר. "האטקאה קאקאשי, כבוד הוא לי." מסארו אמר בכבוד עם מעט שמחה בקולו. "המוניטין שלך הגיע אפילו עד שבט ההושי."
"אני יכול לנחש שאתה מסארו הושי..." קאקאשי אמר בלחש רציני. "גם המוניטין הרב שלך הגיע עד לקונוהא."
"או?" מסארו חייך והרים גבה. "לא חשבתי שינובי של קונוהא יוכלו לזהות אותי".
"קשה לא לזהות שינובי שכמעט חיסל את חברי הקבוצה שלי במזמן המלחמה." קאקאשי אמר בקרירות ומסארו הרגיש את האינסטינקטים השונביים של קאקאשי מתחילים להתעורר, כאילו שהוא מחכה לקרב או מתקפה לא צפויה. והאמת? שמסארו רצה להילחם בו כל כך עד שכמעט לא יכל לשלוט בעצמו.
מסארו הושי היה איש אכזרי נגד אויביו וכך יצא לו גם המוניטין האכזרי שלו... רוב עולם השינובי קרא לו הרוצח השקט בעקבות יכולות השבט שלו שהתחדדו אצל מסארו. הוא הרג שינובים רבים מכפר העלה הנסתר בזמן מלחמת השינובים. מספרים, כשעוד מסארו היה ילד הוא יכל לשתק שינובי מנוסה ומבוגר ממנו במכה אחת וזה היה רק אחוז אחד מהיכולות שלו! גם מספרים שהנאמנות לשבט ולכפר שלו יותר חזקה מאשר הכוחות שהוא מחזיק.
קאקאשי ידע שהוא מתעסק עם מישהו לא רגיל גם מבחינת כוחותיו וגם מבחינת מעמדו בעולם השינובי. כל מילה או מעשה שקאקאשי יעשה צריכים לבוא בחשבון. התעסקות עם ראש שבט ההושי, ואולי, אם ייגרר המצב, לחימה בו, יכול להוביל למתקפה של שבט ההושי נגד קונוהא... שבט שהכוח שלו כמעט והשתווה לשבט האוצ'יהא.
"אני חוזר על השאלה שלי" קאקאשי נשען על עץ ושילב ידיים. "מה שינובי של כפר הענן הנסתר עושה באמצע הלילה בבית הקברות של קונוהא?".
מסארו שילב ידיים גם ואמר בקול רציני:" מה שאני עושה פה זה לא עניינך האטקאה ואל תתערב."
"או? אבל אני כן חושב שזה ענייני." קאקאשי התחיל להתקרב אל מסארו והכניס את ידיו לכיסים. "אתה מחפש פה קבר... קבר של מישהו ספציפי ליתר דיוק. אני יכול לעלות על דעתי כמה וכמה אנשים שאתה רוצה לחפש פה. אבל לא הצלחתי להבין מה אתה רוצה מהקבר הזה?" קאקאשי אמר דרישה למסארו כשהם היו במרחק נגיע אחד מהשני. אף אחד מיהם לא העז להזיז את מבטו מהאדם העומד מולו.
ואז הופיעו 4 אנבו לצידם כשכל אחד נראה יותר מתוח מהשני.
"קאקאשי סנפאיי" אמר האנבו הגבוה שמבניהם. "קיבלנו הוראה להחזיר עד מסארו סאן לחדרו. מסארו סאן ההוקאגה איננו מרוצה מזה ששינובים מכפרים אחרים מתחילים לחטט במקומות פרטים וקדושים של קונוהא. ההוקאגה סאמה יזמן אותך ואת חברי קבוצתך מחר בצהריים, עד אז ההוקאגה סאמה מבקש שלא תייצא מחדרך."
מסארו שתק והמשיך להביט בקאקאשי במבט רצחני עם רצון נקמה. מסארו לעולם לא ישכח על הרגע שנודע למשפחתו על רצח בן דודו על ידי קאקאשי בזמן המלחמה.
עברו כמה דקות של שקט משולב במתח עד שמסארו עצם את עיניו ואמר:" מחר ב12 אני רוצה להיפגש עם ההוקאגה. אינני מוכן לחכות יותר מזה". מסארו דחף את האנבו הצידה והתחיל ללכת לכיוון האכסניה שלהם, כשהוא מקלל את קאקאשי בלב. 'קאקאשי הזה עשה טריק יפה... הוא יודע את החולשות של השבט ההושי, הוא יודע השתלטות עצמית היא הדבר הקשה לנו ביותר. הוא ניסה למשוך זמן עד שהאנבו יגיע והוא עשה את זה דרך התגרות בי. אני לא יכול לחכות עד שאופצץ לך את הצורה האטקאה קאקאשי'.

~הכניסה לבניין ההוקאגה~


סארטובי הזקן נאנח בזמן שהלך מחוץ לבניין ההוקאגה. זה היה יום מייגע ובנוסף לכל מה שקורה בגבול ארץ האש עכשיו יש לו גם את השינובים מכפר הענן הנסתר.
סארטובי ידע שהם יגיעו ביום מין הימים... הוא ידע שהשינובים של שבט ההושי יבואו לכפר שלו והוא ממש לא ציפה ליום שהם יגיעו.
'עוד פוליטיקה' סארטובי הוציא עשן מהמקטרת שלו. 'אני כבר מחכה ליום שאוכל לפרוש ולעסוק בציור..'
ואז, משום מקום, קאקאשי קפץ והופיע מול ההוקאגה. "הוקאגה סאמה" קאקאשי השתחווה ואמר כאשר הוא מתנשף עמוקות. היה ברור שהוא עשה ריצה לא קלה לכיוון בניין ההוקאגה.
"קאקאשי, מה קרה?" סארטובי אמר בדאגה. זה היה מאוד חריג לראות את המבט המודאג של קאקאשי.
"מסארו הושי" קאקאשי אמר בזמן שנעמד ועיניו רציניות.
"הוא כבר קיבל הוראה מאוד ברורה לחזור לחדרו." ההוקאגה אמר בניסיון להרגיע את קאקאשי. אבל סארטובי ידע שזה לא מה שהפריע לקאקאשי ואפילו סארטובי בכל כוחותיו לא הצליח להדוף את המחשבה, לא משנה עד כמה הוא ניסה, מאז שראה את שלושת השינובים מכפר הענן הנסתר.
"זה לא בעניין הזה הוקאגה סאמה... עקבתי אחריו עד לבית הקברות של קונוהא. הוקאגה סאמה מה פשר הדבר?" קאקאשי שאל הדאגה.. ' זה לא יתכן!' קאקאשי אמר לעצמו בחרדה. 'זה לא יכול לקרות! אבל הצ'אקרות האלה שכל כך דומות לטאנקי, לטאנקאה ואסומי... והצ'אקרה של מסארו... כמעט ואי אפשר להתבלבל! לא!'
"אז זה נכון..." סארטובי לחש. "היו לי חשדות בנוגע למוצא המקורי של ריתך ואחיותיה, קאקאשי, אבל שום דבר לא הוכח עדיין. אין טעם לדבר על כך בדלתיים פתוחות. בנתיים תנסה להירגע."
ההוקאגה עקף את קאקאשי. קאקאשי הקפוא במקום ניסה לנשום עמוק ולשאול את ההוקאגה כל כך הרבה שאלות... אבל מחנק בגרון עצר אותו.
לאחר כדקה, כשאר הוא היה לבדו לגמרי מול הבניין והפסלים של ההוקאגיים הקודמים, הוא הביט אל הפסל של הסנסיי שלו.
"מינאטו סנסיי" הוא לחש בשקט. "מה עליי לעשות עכשיו? מה יקרה להם??"

~בבוקר של אותו היום. איזור גבול ארץ האש~


הגענו לכפר הראשון שהותקף בידיי שינובים אנונימים. זה היה כפר עני שבעיקר התפרנס מגידולי אורז ממה שראיתי. הבתים היו ישנים והרוסים. ריח השרפה והמוות היה בכל מקום!
"אוייי" אימימרו צעק. "יש פה מישהו??? אנחנו שינובים מקונוהא!". היית דממה של כמה דקות. דממה שלא בסרה טובות.
"אנחנו צריכים להתפצל ולבדוק מה אנחנו יכולים ללמוד ממה שקרה כאן" אמרתי ברצינות, בזמן שאני מנסה לחשוב על מה נעשה בהמשך. "אימימרו והקגומה אתם תהיו הקבוצה הראשונה ואתם תסרקו את האזור המזרחי של הכפר. אני ואסומי נהיה קבוצה שנייה ואנחנו נסרוק את הצד המערבי. אם קורה משהו ויש ניצולים תצעקו ואנחנו נגיע. אם אנחנו פוגשים את האויב אל תלחמו לבד! תצעקו ואנחנו נגיע. כנ"ל לגבינו. הכל מובן?"
"אני לא אוהב את התוכנית הזאת" אימימרו אמר. "ומה אם לא נספיק להגיע בזמן ואתם תתקפו? או ההפך?"
"יש לך הצעה אחרת?" אמרתי בכעס. "אין לנו בררה אנחנו צריכים למהר ולח~" קול של צעדים קטע את דברי. כולנו השתתקנו בשביל לשמוע את כל הצעדים שהגיע מאחד הבתים בזמן שאני מתקרב אל אותו האדם.
מהבקתה יצא אדם זקקן שנעזר בהליכתו על ידי מקל, כל פניו הזקנות היו מקומטות והשער שנשאר לו היה לבן. מבלי אפילו לשאול את סיפור חיו, ידעתי כי עברו עליו דברים קשים מאוד... הצלקת הענקית על פניו לא השאירה כל צל של ספק.
אבל... למה התקופים השאירו שורד במיוחד כשהוא זקן? מה המניעה שלהם?!

פרק הבא:" מי אתה?!"

נ.ב. הערות- סורי שלקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את הפרק הזה... אניגם לא כל כך מרוצה מאופן הכתיבה שלו אבל אני מקווה שאתם תואהבו אותו.
נ.ב.ב. מחכה להערות בונות!!


--------------------



קטע הפרודיה הכי אהוב עליי:
ספוילר:
naruto: shut up sakura! we all have irrational hatred for you!
sakura: but i didn't even do anything yet
naruto: we still hate you! god!
sakura: does sasuke hate me too?
naruto: sasuke's an emo. he has no emotions other than the emotion that is emo. but if he did have them, he would hate you so much!! god, why do you exist?!
sakura: seriously, what the hell? i haven't done anything to earn this kind of treatment-
naruto: stop existing!!!





לחלק הראשון של הסיפור אנא ללחוץ על הספוילר.
לחלק השני של הסיפור אנא ללחוץ עליי ^_^

ספוילר:



מצב פרויקט: בכתיבה... אינו מפורסם... בקיצור מת חלקית
קרדיט ענק ל___naruto___ הסוס שעשה את התמונה הלחיצה לסיפור ואת ההורדות!!!!!!


פרק 38- האם הגורל קיים? כבר כאן חם וטרי מהתנור! קישור למטה! נו, למה אתם מחכים?!
הפרקים של הסיפור:
הורדות:
ספוילר:
קרדיט ענק ל__naruto__ הסוס שעלה את הפרקים להורדות!!!!

הורדת פרקים 1-10!!!!
פרקים 11-20!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פרקים 21-30!!!!!1.

Go to the top of the page
 
+Quote Post
One Ok Rock
הודעה 26.02.2017, 22:35
הודעה #9


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: צוות נארוטו
הודעות: 993
תאריך הצטרפות: 25.09.07
מיקום: הרצגובינה...
משתמש מספר: 44,361



לפני הקריאה בפרק אני ממליצה לשמע את הסאונד טראק מספר 3 של נארוטו בשם אוביטו. זה עצוב ודי מתאים למה שהולך אם הפרק. בתכלס ממליצה בכללי לשמוע כל מוזיקה עצובה בזמן הקריאה. מקווה שתהנו!
טאנקה חלק 3

פרק 3- מי אתה?!


-בחצות אותו יום. אזור רנדומלי בקונוהא-


זה היה ערב קריר בקונוהא. ההוקאגה השלישי, סארטובי, עמוד על אחת הגבעות מחוץ לאזור הכפר. זה היה מקום מאוד שקט ומרוחק, במיוחד באמצע הלילה כשכול תושבי הכפר כבר היו מזמן בבתיהם. אך סארטובי עצמו לא יכל למצוא שינה באותו הערב בגלל שלא יכל להפסיק לחשוב על מה שהולך לקרות לשני ילדים... לא, לא ילדים, הם היו יותר שינובים מאשר ילדים כבר.
זאת היית החלטה אכזרית, חסרת כל רגש. אבל בעולם השינובי כך הדברים התנהלו: הכפר לפני חשיבות החיים, המשימות לפני היותך בן אדם.
סארטובי נאנח והוציא את העשן מראותיו מזמן שהוא חושב על איך שהוא גוזר את דינם. לפעמים, רק לפעמים, הוא התחרט שאי פעם הפך להוקאגה.
"קראת לי, הוקאגה סאמה?" נשמע קול מאחורי סארטובי הזקן. הקול הזה היה כל כך דומה להוקאגה הרביעי שלסארטובי היה קשה לשמוע אותו לפעמים. סארטובי הסתובב לאט, כאשר הוא יודע שברגעים הבאים הוא יעשה את אחד הדברים האכזרים שאי פעם הוא עשה.
"המטרו, אני מקווה שהיה לך קצת זמן לנוח אחרי המשימה שלך." סארטובי אמר בחיוך, מנסה להסתיר את הכאב.
"כן הוקאגה סאמה" המטרו אמר בזמן שהוא נכנס למוד של השינובי. המטרו לא היה אדם טיפש, הוא קרא את הסיטואציה שההוקאגה יתן לו משימה חדשה, ובהסתמך על המיקום והשעה, המשימה כנראה תיהיה מאוד חשאית.
"יופי. יש לי עוד משימה בשבילך כמו שכבר יכלת לנחש עד עכשיו. עד כמה היית מוכן לעשות בשביל התלמידים שלך?" סארטובי אמר כמעט בלחש.
"סליחה?" המטרו אמר מבולבל. הוא לא ציפה שההוקאגה ישאל אותו שאלה כזו, במיוחד לא לפני משימה סודית. "אטו.. אם הייתי צריך להקריב את חיי בשבלם, הייתי עושה זאת."
"תזכור את המילים הללו במשימה, זה יעזור לך. פה תמצא את פרטי המשימה. אני מצרף אלייך עוד שני אנבו שיצטרפו אלייך. המשימה תתחיל עוד שעה במקום המפגש שלכם. שיהיה לכם בהצלחה." סארטובי אמר בזמן שהוא מושיט יד עם המגילה להמטרו. המטרו היסס לשנייה אבל לקח את המגילה בסוף כאשר הוא לא מוריד מסארטובי את עיניו.
'מה לעזאזל הולך פה?' המטרו חשב בדאגה בזמן שהוא פותח את המגילה. ואז הכול התבהר לו אך באותו הזמן הכל התארפל לו. 'לא!! לא יכול להיות!! אני מסרב להאמין שזה אמיתי!!'.
המטרו הרים את ראשו במהירות עם מבט מבוהל ואפילו עם קצת פחד. "הוקאגה סאמה! זה לא הגיוני! אני מבקש ממך לשקול מחדש! הם רק ילדים!! ומה עם קאקאשי סאן?! הוא יודע מכל זה?! יש לו את הזכות לפחות להיפרד מהם לשלום!" המטרו אמר בקול נואש, קול שניתן למצוא מצוקה אמיתית למה שהולך לקרות. הסתרר שקט מתוח בין ההוקאגה להמטרו, ואת המתח היה אפשר לחתוך בסכין אך הפור כבר נפל ולא היה ניתן לשנותו.
"קאקאשי לא יודע מה הולך לקרות וכך זה ישאר. לאחר המשימה טאנקאה ואסומי יוכרזו כמתים ולא יוכלו לחזור יותר לכפר. היחידים שיודעים זאת הם אתה ואני. זה ישאר כך." ההוקאגה אמר בחוסר רגש מוחלט. המטרו רצה להמשיך להתווכח, רצה להמשיך להילחם על הזכות שלהם לחיות בקונוהא.
'גאד דאם איט' המטרו כמעט בראשו בתסכול. 'הם עשו כל כך הרבה בשביל הכפר הזה, הקריבו כל כך הרבה! זה לא מגיע להם!'
אבל הוא גם הבין את ההיגיון מאחורי ההחלטה הזו. אם זה נכון, ואמם של טאנקאה ואסומי היית במקור משבט הכוכב שמשתייך לכפר הענן הנסתר... אם זה נכון יש להם זכות על הילדים האלה ויתכנו שתיי אופציות: או מלחמה בין הכפרים שתוביל לעוד מלחמה כללית או שקונוהא תוותר על הילדים האלה ותיתן אותם לכפר הענן הנסתר, ואם זה יקרה אז מי יודע מה הם יעשו לילדים בשביל להוציא מהם מידע על קונוהא או שישתמשו בהם ככלי נשק במלחמה הבאה.
רק המחשבה על זה עשת להמטרו בחילה נוראית... המחשבה שיתכן והוא יצטרך להילחם בעתיד נגד טאנקאה בשדה הקרב. המשימה הזו היא האופציה השלישית שהמציאות הדיחקה את כל הסובבים אותה, זה אולי יהיה הפיתרון המושלם לסיטואציה הלא אנושית הזו. טאנקאה ואסומי פשוט "יעלמו" ויתחילו חיים אחרים במקום אחר. אולי, אבל רק אולי, שם יהיו להם חיים "רגילים", אולי שם הם יוכלו להרוויח את הילדות האבודה שלהם, ילדות שהם הקריבו למען הכפר שעליו הם הגינו... אולי שם יהיה להם עתיד יותר טוב ממה שיכל להיות להם בקונוהא.
לבסוף המטרו ויתר על הקרב האבוד הזה ונעלם לתוך הלילה, כשהוא משאיר את ההוקאגה לבדו.

-בית משפחת האטקאה-


קאקאשי נכנס לביתו באמצע הלילה. הוא לא הרגיש במצב רוח לדבר אם אף אחד, אפילו לא עם הקברים של רין או אוביטו.
הבית היה כל כך ריק בלי טאנקאה או אוסמי שזה הרגיש לו מוזר. האוויר היית קודרת מידי לבית שתמיד היה שמח ומלא באור.
עד סוף ימיו, קאקאשי יזכור את היום בו הילדים שלו נולדו. זה היה בחודש נובמבר, ירד גשם זלפות בחוץ. הוא ואישתו המנוחה, טאנקי, היו במיטה כבר. זה היה אמצע הלילה כשפתאום טאנקי העירה אותו כשהיא אוחזת את הבטן ההריונית שלה. בהתחלה שניהם לא הבינו מה קורה עד שקאקאשי התאפס והבין שהיא מקבלת צירים. באותו הרגע הרים אותה על היידים שלו, בסגנון כלה, ויצא במהירות מחרישת אוזניים מאדן החלון שלהם לכיוון בית החולים. הלידה עצמה לקחה שעות ארוכות, כמו שלידה ראשונה אמורה לקחת.
קאקאשי לא ידע כמה שעות הוא חיכה יחד עם גיא (שאיכשהו שמה שטאנקי יולדת כי קאקאשי אפילו לא שלח שליח להודיע לו) מחוץ לחדר הלידה עד שהאחות שיצא אליו בירכה אותו. למען האמת קאקאשי שמח שגיא היה שם לעודד אותו. קאקאשי ידע שהוא לא היה יכול לעבור את זה לבד לגמרי. באותו הזמן קאקאשי וטאנקי לא ידוע שיש להם תאומים אז כשקאקאשי נכנס לחדר וראה את טאנקי מחזיקה שניי תינוקות ולא אחד הוא כמעט התעלף במקום. אבל באותו הרגע הציף אותו משהו אחר... זאת היית גוואה? הוא לא יכל להגיד במדוייק אבל הוא הרגיש כאילו מישהו כישף אותו וגרם לרגלים שלו לזוז בעצמן.
כשהוא כבר הגיע למיטה שעליה היית אישתו, מותשת ומלאה בזיעה, הוא נשבע לגמרי בכישוף. הוא אפילו לא שמע את הברכות של האחיות על היוולדות ילדיו או כשהן יצאו מהחדר. המבט שלו לא עזב אפילו לשנייה את שניי הפעוטות הורודים מכווצים שלו.
"את בסדר?" קאקאשי, לאחר נצח שהרגיש כמו שניות או שניות שהרגישו כמו נצח הוא לא יכל במדוייק להגיד, שאל את טאנקי כשהוא שולח יד לגעת שערה החום הארוך שהיה מלא בזיעה ולכלוך, אבל זה לא הוזיז לקאקאשי. 'היא נראת יפה יותר מתמיד' קאקאשי חשב לעצמו בזמן שהוא מחכה להתעורר מהחלום שהוא נמצא בו.
טאנקי הנהנה לחיוב ונתנה לו את אחד הפעוטות. קאקאשי בפחד בהתחלה אפילו לנשום לעבר הדבר הוורוד והקטן הזה שהוגש בפניו מכיוון שהוא היה נראה כל כך אדיר ושברירי.
"קדימה קאקאשי, 9 חודשים סחבתי את השדים האלה בבטן שלי אתה לפחות יכול לקחת אחד" טאנקי אמרה בעצבנות וקאקאשי החליט לא להתווכח איתה. בכל זאת היה משהו בדבריה הוא לא יכול להיות עכשיו אנוכי ופחדן. 'אתה אבא עכשיו זה הזמן שלך לקחת אחריות על דור העתיד' קאקאשי אמר לעצמו בזמן שהוא לוקח את התינוק שלו מהידים של אישתו.
"קאקאשי, תגיד שלום לבן שלך" טאנקי אמרה בחיוך בזמן שהיא מרגיע את ביתה שהתחילה לבכות. "יש לנו בן ובת.. מסתבר" טאנקי אמרה בצחקוק.
"כן..." קאקאשי אמר כשהוא מביט בהרצה לבן שלו. היה לו את תווי הפנים והשער של קאקאשי. 'הוא בטח יהיה דומה לי יותר מאשר לטאנקי בעתיד, כשהוא יגדל ו...' קו המחשבה של קאקאשי נקטע. האם הילדים שלו יהפכו לשינובים כמוה הוריהם? האם גם הם יצטרכו להקריב כל טיפת אנושיות למען הכפר שלהם? האם גם הם ידעו מה זה לאבד חברי צוות, לדעת מה זה יגון וכאב כמו שהוא ידע בגיל כל כך מוקדם?
"החלטתי לפרוש מהאנבו" טאנקי אמרה וישרה מבט לבעלה. "אני רוצה שהם ידעו מה זו אמא, ואם יקרה משהו במשימה אני רוצה שיהיה להם קבר לעלות אליו. קאקאשי, אני~"
"אני יודע" קאקאשי אמר והתיישב לידה במיטה. "את לא צריכה להגיד עוד."
ועכשיו, קאקאשי ישב בסלון שלו, מנסה להוציא את טיפת הסאקי האחרונה שהיית לו בבקבוק בזמן שהוא מנסה להבין איך הכל השתמש. הוא לא יהיה מוכן לוותר על הילדים שלא בקלות, לא בלי קרב. הוא הבטיח את זה לעצמו לפני 9 שנים שהוא ישמור עליהם מכל משמר. על טאנקי הוא לא הצליח לשמור אבל עליהם הוא לא יהיה מוכן לוותר.
~נוק נוק נוק~
'מי זה יכול להיות בשעה כזו?' קאקאשי השיכור חשב לעצמו כשהוא שולף קונאי מכיס הנשקים שלו והלך לכיוון הדלת. כשהוא פתח את הדלת הוא לא ציפה לראות את מי שעמד מולו. לא באמצע הלילה לפחות.
"היי" אייקה אמרה בחיוך מתוק. "חשבתי לבדוק מה קורה איתך ו... שתית?" היא שאלה בהפתעה בזמן שהיא ראת את בקבוק הסאקי הרק ביד השמאלית שלו.
"מה?" קאקאשי אמר לא מפוקס. ואז הוא ראה את הבט המופתע של אייקה. מבט שלא יכול להשתמע לשתיי פנים. הוא שכח לעלות את המסכה שלו חזרה לפנים. שניהם הביטו אחד בשנייה בזמן שהם מסמיקים עד שקאקאשי הזמין אותה להיכנס... ומשם? הכל היסטוריה.

בפרק הבא:" זאת משימה סודית לאללה"
חשבתי שהפרק יצא יותר ארוך כי בווארד יצא לי איזה 7 עמודים אבל כנראה שטעיתי להבא אני אלמד.
אשמח לתגובות בונות בבקשה!


--------------------



קטע הפרודיה הכי אהוב עליי:
ספוילר:
naruto: shut up sakura! we all have irrational hatred for you!
sakura: but i didn't even do anything yet
naruto: we still hate you! god!
sakura: does sasuke hate me too?
naruto: sasuke's an emo. he has no emotions other than the emotion that is emo. but if he did have them, he would hate you so much!! god, why do you exist?!
sakura: seriously, what the hell? i haven't done anything to earn this kind of treatment-
naruto: stop existing!!!





לחלק הראשון של הסיפור אנא ללחוץ על הספוילר.
לחלק השני של הסיפור אנא ללחוץ עליי ^_^

ספוילר:



מצב פרויקט: בכתיבה... אינו מפורסם... בקיצור מת חלקית
קרדיט ענק ל___naruto___ הסוס שעשה את התמונה הלחיצה לסיפור ואת ההורדות!!!!!!


פרק 38- האם הגורל קיים? כבר כאן חם וטרי מהתנור! קישור למטה! נו, למה אתם מחכים?!
הפרקים של הסיפור:
הורדות:
ספוילר:
קרדיט ענק ל__naruto__ הסוס שעלה את הפרקים להורדות!!!!

הורדת פרקים 1-10!!!!
פרקים 11-20!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פרקים 21-30!!!!!1.

Go to the top of the page
 
+Quote Post

Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 20.09.2019 , 23:22