IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


 
Reply to this topicStart new topic
> מישהי מתקלחת
Gush
הודעה 19.10.2017, 15:46
הודעה #1


אני? אני מסיפור אחר
סמל קבוצה

קבוצה: משגיחים
הודעות: 930
תאריך הצטרפות: 19.10.07
מיקום: ארץ לעולם לא
משתמש מספר: 46,459



עננות חמות של אדים בריח תות מזדחלות וממלאות את החלל של החדר
ובתוך העננות מתנועעים צללים מוארכים של מכשפה רוחשת רוע
היא רוקדת, מכשפת כבשן מסתחררת.
היא גונחת, ספק בעינוג ספק בכאב.
וגם אני שם.
ציפורניה הארוכות תופסות לי בקרקפת,
מושכות לכל הכיוונים,
קורעות בבשר הצורח,
מקרצפות תרקיח צורב פנימה דרך החתכים.
היא מושחת אותי במשחות דוחות וחונקות, ואז מורטת אותי, ואז שורפת בחיים, ואז מושחת אותי שוב.
כשאני כבר לא יכולה לעמוד בזה שארי גופי מתקלפים מטה ממני ומתנקזים בזרם מים ודם אל חור קטן וסתום ברצפה שבקול גסיסה חנוקה בולע.
אני נאנקת בכניעה וכורעת, לוחצת בכוח אחרון על ידית הברזל שנעוצה בקרמיקה על הקיר.
זה נפסק. הזרם הופך לזרזיף ומשתתק. אני מתנשמת בכבדות.
אני מרימה עיניים בכעס ומחפשת את עצמי במראה,
במקום זאת אני מוצאת אותה
מביטה בי מבעד לזגוגית דהויה -
אחרונת המכשפות.
גפיה ארוכים ועקמומיים, שדיה הרופסים נופלים וחובקים כרס תפוחה שעומדת בניגוד מוחלט לגופה הצנום,
שיערה שחור ולח כטחב מערות דביק
ועיניה נחבאות מאחורי עיגולים שחורים של איפור ישן.
מבטי נתקל במבטה,
אני נרתעת לאחור בגועל והיא נרתעת לאחור בפחד.
היא צריכה לפחד, בת אלף זונות. אני הולכת לרצוח אותה.
ביני לבינה עומד מזבח שיש קטן ועליו מסודרים בטקסיות דתית תכשירי טיהור מברזל חי וחד, עטופים צלופן וזכוכית.
שתינו מסתערות קדימה ותופסות בו זמנית בתכשירים, מתחילות במלאכה.
אני בקושי יכולה לחכות, יודעת שאהיה זו שאשרוד.
ברצון אני מעבירה את מכשיר העינויים המתגלגל על כל גופי ומטהרת אותו.
הכאב הוא ההוכחה, הכאב יהרוג אותה, המכשפה החלשה, ואילו אני אשרוד – החזקה והיפה. כמו בסיפורים, כמו באגדות...
אני יפה, נכון?
אסור לפתוח עיניים ולבדוק,
לא בזמן הטיהור,
לא בזמן ששדים עוד רוקדים סביב הקירות.
אני מפעילה את המכשירים והאוויר רוטט תחת רעש זמזום מכני, הקירות רועדים,
אני נחתכת בכל המקומות האינטימיים ביותר.
צווחות קלושות של כאב וסיפוק מתווספות אל צפצופי מכשירים
אורות מתחלפים.
כשהמכשירים כבים לבסוף אני פוקחת את עיניי.
סביבי ערימה של ערווה, ציפורניים ודם. גופתה של המכשפה.
אני מתנשפת בהקלה.
על הוו בדלת תלויה שמלה ורודה וקלילה שתתאים לריח התותים העדין.
כשאני מסדרת את המחשוף אי שם 7 קומות מתחתיי גברים נובחים באפלה שבין מנורות הלילה אל חלוני.
אני מרימה נעלי עקב גבוהות בצבע כסוף שמנצנצות בגוון לילי של כוכבים רחוקים,
וכשאני דורכת נשמע הקול המוכר והחולני של גברים תולעיים ועלובים מתפצחים ומתפתלים תחת העקב.
כרגיל.
אני מביטה במראה והמכשפה כבר לא שם.
אני רואה רק את עצמי.
פאק,
אני כוסית אש.
--

ניסיון שלי לכתוב קצת אחרת.


--------------------


מוגן מכל אויב בתוך שריון דמוי שמיכה

--

כתיבה
Go to the top of the page
 
+Quote Post

Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 25.06.2019 , 18:12