IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


 
Reply to this topicStart new topic
> [תרגום] הלקגניה אונליין (פאנפיק של SAO ו-ZnT), כן, אני עושה דברים מוזרים בזמני הפנוי!! ^_^
GoneWind
הודעה 06.01.2017, 05:19
הודעה #1


Don't worry, Be happy
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 2,093
תאריך הצטרפות: 25.11.07
מיקום: פאנטסיה
משתמש מספר: 49,930



אני מסופק אם מישהו יקרה את זה אבל....

אז היה לי משעמם ותרגמתי את הפרולוג של אחד הפאנפיקים החביבים עלי, Halkegenia Online, שהוא (או, האימה) שילוב (די גאוני) של Sword Art Online ו-Zero no Tsukaima. או איך עושים מקושקשת משני אנימות שאנשים אוהבים לשנוא והופכים אותם לסיפור אחד מדהים. לינק למקורי: לחיץ

כמה היערות: החלטתי להוסיף 4-5 פסקאות עם סיכום של העלילה של SAO כי בגרסה האנגלית אין את זה והוא סוג של מניח שאתם כבר יודעים מה זה SAO, וזה מבלבל אם אתם לא. אם אתם מכירים את העלילה של SAO ו-ZnT אז סביר להניח שרק רבע מהפרולוג יחדש לכם משהו (רובו חזרה על התחלת העלילה של ZnT עם כמה חלקים שלקוחים ישירות מ-SAO, למרות שהוא נכנס יותר עמוק לתחושות של הדמויות).
עוד דבר, תרגום של מושג משחק ומושגי קסם זה ממש קשה. אם מישהו באמת טרח לקרוא את זה ויש הצעות טובות יותר לתרגומים שעשיתי, אני אודה לו מראש. היה לי ממש קשה למצוא מילה ל-Familliar (עוזר קסם, בדר"כ חיה שקוסם יכול לזמן), בסוף הלכתי על התרגום שעשו בספרים של D&D למילה, שזה "מסייע". לא מדהים, אבל סביל.

הלקגניה אונליין, מאת Triggerhappy, עם עזרה מקהילות sufficientvelocity ו-Spacebattles

Disclaimer: כל הזכויות ל-Sword Art Online שמורות ל-Reki Kawahara. כל הזכויות ל-Zero no Tsukaima שייכות ל-Noboru Yamaguchi. כל הזכויות לפאנפיק Halkegenia Online. שייכות ל-Triggerhappy. אני רק תרגמתי את הפנפיק... טוב נו, והוספתי כמה פסקאות לטובת אלה שלא מכירים את האנימות שעליהן הפאנפיק מבוסס.

פרולוג

~~~!@#$%^&*+~~~

השמש זרחה גבוה בשמיים, קרניה הבהירות מאירות את האדמה בבוקר של טקס האביב. לואיס פרנסואז לה בלנק דה לה ווליאר השכימה קום באותו יום, אך לא במצב רוח התואם את היום היפה שבחוץ. היא התיישבה בקצה מיטתה, עיניה בוהות באריחי הרצפה, שפתיה זזות ללא מילים, מדקלמות את הלחש, חוזרות על אותם מילים שוב ושוב, נותנות להן צורה בעודן מתגלגלות על לשונה. המילים כבר מזמן הפכו בשביל לואיס ליותר ממילות כישוף. הן הפכו למנטרה, קמיע, הפחד הגדול ביותר שלה, והתקווה האחרונה. המורים באקדמיה לקסם לא השאירו מקום לוויכוח, הן הסבירות לה בעדינות, אך במילים ברורות שזו תהיה ההזדמנות האחרונה שלה להוכיח את עצמה. היא חזרה ללא הרף על מילות הלחש, התאמנה בביצוע התנועות הנכונות אלף פעמים. היא עשתה כל מה שניתן ללא ביצוע של כישוף הזימון עצמו.

פעמוני האקדמיה החלו לצלצל, מסמנים את תחילתו של יום לימודים חדש. לואיס עמדה והתקרבה אל השידה שלה, בעודה בוהה בדמות שניבטה אליה מבעד למראה. נמוכה, צנומה, שיער בלונד תות הממסגר פנים זועפות ומלאות דאגה. היא נראתה צעירה מידי, והיא נראתה מבוגרת מידי, גבה שפוף מעייפות. מפוזרים בכל פינה של שולחן הכתיבה שלה היו מחברות וספרי לימוד בנושא תיאורית הקסם. היא לא ישנה הרבה בלילה שעבר. לואיס לקחה נשימה עמוקה, עטתה את ארשת הפנים המצופה, הרימה את הראש, יישרה את הגב, ועשתה כל מה שהיא יכולה על מנת להקרין יותר ביטחון ממה שהיא באמת הרגישה.

בצעד תקיף היא יצאה אל מחוץ למעונות, עברה את דלתות הסטודנטים האחרים שרק החלו להתעורר בלי להביט ימינה או שמאלה. היא כבר הייתה במורד המדרגות ובדרך לאולם האוכל לפני שלשאר הסטודנטים היה אפילו זמן להתלבש.

כה מוקדם בבוקר, האנשים היחידים באולם האוכל היו המשרתים המתכוננים לבוא הסטודנטים, ומתי מעט מאנשי הסגל משכימי הקום. לואיס לא הקדישה כל תשומת לב לשאר האנשים באולם. קרביה התהפכו בשילוב של רעב ובחילה שלא תרם דבר לתיאבון שלה. היא התפשרה על כרסום של לחם קלוי ולגימה מכוס תה.

זה לא היה זמן רב לפני ששאר הסטודנטים החלו להופיע, בקבוצות של שניים או שלושה, מפטפטים בינם לבין עצמם, נושא השיחה שלהם מסמן את גילם לא פחות מאשר מראה או לבוש. סטודנטים של שנה ראשונה מדברים על הגעגועים לבית, אלה של שנה שנייה מתלוננים על עומס העבודה, ואלה של שנה שלישית... אלה של שנה שלישית דיברו על מה שהולך לקרות היום.

"בוקר טוב, ווליאר! מוכנה ליום הגדול?" הקול שפנה אליה, נוטף מכמות כמעט מגונה של עליזות, צרם באוזניה של לואיס ומצב רוחה העכיר עוד יותר. הקול הגיע משפתיה של נערה גבוהת קומה,
שערה אדום בוהק, גוון עורה שחום, תלבושת בית הספר שלבשה הייתה תפורה ומכופתרת באופן שערורייתי כדי לחשוף רגליים ארוכות ולהתהדר בגזרת גוף נדיבה.

"זרבסט." היא ירתה את המילה כדבר הכי קרוב לברכת שלום שהיא הייתה מוכנה לו, בעודה לוקחת לגימה מספל התה שלה כדי להסתיר חוסר שביעות הרצון אותו היא הרגישה.

הנערה, גרמניה ששמה קירקה וון זרבסט, שרבבה שפתיה, עיניה מאוכזבות. "נו באמת, ווליאר, הטינה הזו אינה נחוצה ביום שכזה. היום טקס האביב, זה היום שבו כולנו נזמן את המסייע, היצור שילווה אותנו לשארית החיים. את צריכה להראות קצת התלהבות! אני יכולה לדמיין לעצמי, שהיצור שתזמן מישהי במעמדך יהיה משהו מדהים, לא יהיה ניתן להשוות אותו למסייע של מישהי כמוני..."

לואיס הטיחה את הספל שבידה על השולחן ונתנה לנערה מבט נוקב שכמעט והצליח להשתיק אותה.

אם זאת, לפני שמילים נוספות הוחלפו בין שני הצדדים, נערה כחושה וממושקפת עם שיער כחול הופיעה לצד קירקה ומשכה בשרוולה בעדינות.

"אל תעשי סצנה." היא אמרה בלחש, קולה כמעט חסר כל רגש, אך מבטה מעביר את כוונותיה בבירור.

קירקה העוותה פניה ברוגז, אך הקשיבה לנערה הקטנה ממנה. היא שלחה ללואיס מבט אחרון מלא שעשוע. "אני מצפה בקור רוח לראות את המיטב שלך היום, אפס".

אפס. לואיס האפס, זה היה הכינוי שלה. לואיס לא אמרה דבר כששאר הסטודנטים החלו לשבת מסביבה. היא סיימה את הארוחה שלה ועזבה את האולם בלי מילה לאף אחד מהם. מהאולם, היא הלכה לחכות בחצר שבה יתרחש הטקס. שוב, היא הקדימה והגיעה לפני שאר הסטודנטים לא שזה שינה דבר, הסדר שבו הסטודנטים יזמנו את המסייעים שלהם נקבע מראש על ידי המורים. באופן טבעי, לואיס קיבלה את המקום האחרון, שחס וחלילה לא יקרה שהכישלון הצפוי שלה יעכב את שאר הסטודנטים בזימון המלווים הקסומים שלהם.

לואיס שלפה פיסת נייר מכיסה והחלה לדקלם את הלחש פעם נוספת. "משרתי הקיים אי שם ביקום הרחב ללא הגבולות..." היא לחשה, "...משרתי האלוהי, היפה והחכם, שמע קולי... אני מבקשת
מעמקי נשמתי, הנחה אותי והופיע לפני..." היא אחזה את פיסת הנייר בין אצבעותיה, כה חזק עד שהנייר התקמט ונמעך לכדור קטן.

לאחר זמן מה תלמידי השנה השלישית החלו להופיע, מתגודדים עם עמיתיהם וחבריהם לכיתה ומתדיינים על ההליכים בהתרגשות. קירקה ובת הלוויה קטנה המידה והשקטה שלה, טביתה, הגיעו כזוג, כמו לילה ויום בעודן עומדות אחת ליד השנייה.

זמן קצר לאחר מכן הגיע המורה, פרופסור קולברט, שנבחר מבין אנשי הסגל לפקח על התהליך. לואיס דווקא חיבבה את פרופסור קולברט, מכל המורים השלה. הוא היה אדם טוב לב ואדיב, ממושקף ומקריח, והקפיד להחמיא לה על השקדנות שלה בספסל הלימודים. זה היה נחמד לדעת שיש דבר אחד לפחות שהיא יכלה להצביע עליו ולהגיד שמגיע לה לקבל עליו מחמאות.

"שקט בכיתה, כולם להירגע." קולברט קרא בקול, בעודו טופח קלות עם המטה שבידו באבן סמוכה. "כפי שכולכם יודעים, היום יהיה היום שבו כולכם תזמנו את המסייע שלכם. זוהי הזכות הקדושה של כל קוסם, אבן דרך המסמנת את ההתקדמות שלכם באמנות הכישוף. מסייע נותן תובנה אל הפוטנציאל האמיתי של הקוסם המזמן אותו, והיצור שזימנתם יהווה אישור אחרון לזיקה שלכם כקוסמים, בין אם היא לאש, מים, אוויר או אדמה. תובנות אלו יאפשרו לכם ולנו כמורים לקבוע את תכנית הלימודים שלכם לשנה הקרובה." ארשת הפנים החמימה על פניו של הפרופסור הפכה חמורת סבר וטון קולו הפך מצווה.

"אני הולך להזהיר את כולכם מראש, שלמרות שטקס זימון המסייע הוא בין הלחשים שהועברו לנו על ידי ברימיר המייסד עצמו, והוא נוצר באופן שנועד להגן על הביטחון של המזמן, ישנה תמיד מידה של סיכון בתהליך של זימון מסייע. המסייעים שלכם יהיו תחת כישוף שנועד להניא אותם מתוקפנות, אך הכישוף עלול לבלבל את המסייע והדבר יכול להוות סיכון חמור בקרב יצורים גדולי ממדים או מסוכנים מטבעם. זו תהיה האחריות שלי לרסן את המסייע שלכם במידת הצורך על מנת שתוכלו להשלים את הזימון בצורה בטוחה. ברגע שאתם לזמן את המסייע, עליכם להשלים את הכפיתה של המסייע אליכם במידי, על מנת לשמור על הביטחון שלכם ושל הסטודנטים האחרים. אני מובן לכולם?"

הפרופסור עצר לרגע לשמוע את התשובות החיוביות מצד הסטודנטים, לפני שקרא בשם הראשון.

" בהתאם למסורת, הקוסם או הקוסמת בעל ההישגים האקדמיים הגבוהים ביותר, יקבל את הכבוד לבצע את הזימון הראשון.
טביתה, אם תועילי בטובך?"

לואיס צפתה בשתיקה בעוד הקוסמת קטנת המידה התקדמה לכיוון הפרופסור, חברתה הגבוהה ממנה נותנת לה טפיחה על השכם לפני שהיא תפסה את המקום שלה על מעגל הזימון, מול הפרופסור ובמרכז חבורת הסטודנטים, שהיו מסודרים בחצי מעגל מסביבו.

" כולם, בבקשה זוזו אחורה, אין שום דרך לדעת עד כמה גדול יהיה המסייע המזומן."

הסטודנטים הקשיבו לאזהרה, ונתנו מקום לטביתה ולפרופסור לבצע את הזימון.

"את יכולה להתחיל." אמר קולברט.

טביתה הנהנה לאישור, הרימה את המטה שלה והחלה את הלחש. "משרתי הקיים אי שם ביקום הרחב ללא הגבולות. משרתי האלוהי, היפה והחכם. שמע קולי. אני מבקשת מעמקי נשמתי, הנחה אותי והופיע לפני." המילים נהגו ברכות אך ללא דופי, והיו ככל הנראה המשפט הארוך ביותר שכל אחד מהסטודנטים שנאספו היום שמע אי פעם מהנערה קטנת המידה.
השטח שבין הפרופסור לטביתה התמלא באור שהתרחב עד שכמעט נגע ברגליהם. קול זעקה מופתע עלה באוויר לרגע, בעוד דמות מוארת עלתה ממרכז ברכת האור, ועלתה, ועלתה. הסטודנטים לקחו כולם כאחד צעד אחורה בחשש, בעוד הפרופסור שינה תנוחה להיכון שמא היצור המזומן יתגלה כמסוכן.

עיניה של לואיס התרחבו בהפתעה כשהאור החל לדעות וגוף הדמות לקח את הצורה גדולת הממדים של דרקון. דרקון אמיתי! ליצור היו עניים ירוקות וגופו היה מכוסה בקשקשים תכולים שהתחלפו בצבעם ללבן חיוור וחלבי בבטנו וגפיו התחתונות. הדרקון בחן בכבדות את סביבתו והסטודנטים הממלמלים, רחרח את האוויר ואז, כמו נמשך על ידי כוח בלתי נראה, הסיט את תשומה ליבו לטביתה. הנערה לא אמרה דבר, הדרקון היטה את ראשו ושחרר ציוץ. לא נהמה או נביחה, כפי שלואיס ציפתה, סלסול של הקול שהזכיר במעט קריאה של ציפור.

"טביתה, מהר, השלימי את הזימון!" קרא קולברט.

הנערה כבר הייתה בפעולה עוד לפני שהוא הספיק להשלים את המילים, היא התקדמה לכיוון הדרקון ובעדינות מפתיעה הדרקון הרכין את ראשו לכיוונה. הנערה אמרה דבר מה ברכות ובעדינות נישקה את הדרקון בקצה אפו. הדרקון סלסל קולו ברכות, וסמלים קסומים הופיע על עורו בעודו רוכן על מנת לבחון את המזמנת שלו.

לואיס יכלה להישבע כי לרגע היה ניתן להבחין בחיוך על פניה חסרי המבע של טביתה, בעוד הנערה שלחה את ידה הדקיקה וליטפה את הזרוע העבה של הדרקון המסייע שלה.

טקס האביב המשיך, ומסייעים שונים, חלקם מרשימים יותר ומרשימים פחות זומנו, אם כי אף אחד מהם לא מעורר השראה כמו הדרקון של טביתה. לואיס בחנה את המסייעים בלי לומר מילה, כפי שקולברט ציין, ניתן להגיד הרבה על הכוח האמיתי של קוסם על פי היצור שהוא זימן, ולואיס נהנתה לגלות שמבין אלה שלעגו והתעמרו בה כמה קיבלו חתול או ציפור, סימן ברור להיותם קוסמים בעלי כוח של לא יותר מקו או נקודה. כאלה שלא ראויים לפגוע בכבודה של בת למשפחת ווליאר.

זרבסט הייתה עסוקה בלכרכר סביב המסייע שלה, סלמנדרה גדולה במיוחד, אך פרופסור קולברט נזף בה על כך שהיא לא משקיעה מספיק בלימודיה על מנת לממש את הכישרון שהיצור שהיא זימנה מצביע עליו.

באיטיות הפרופסור עבר על כל רשימת הסטודנטים עד שלואיס הייתה היחידה שנשארה. לואיס הדחיקה את חששותיה והחלה לצעוד בביטחון לכיוון קולברט כשהיא שמעה את שמה, מבט של נחישות קודרת עבר על פניה וגרם לסטודנטים לפנות לה את הדרך, אך לא עזר במאומה להשתיק את הקריאות לכיוונה.

"נסי לא להיכשל באופן יותר מידי מוגזם, אפס!" קרא אחד הקולות.

"לפחות על תהפכי למינוס אחת!"

תפנו את הדרך, הם נותנים לאפס לנסות להטיל לחש!"

"נסי לא להרוג את הפרופסור, אפס!"

היא ניסתה להתעלם מהם. היא ידעה מה הכוונה מאחורי ההשמצות שלהם. לקסמים שלואיס הטילה היה נטייה פשוט... להתפוצץ, באלימות. זו הסיבה שהיא הייתה לואיס האפס, עם אפס אחוזי הצלחה בהטלת לחשים.

היא כמעט שכנעה את עצמה שהיא תצליח הפעם בעודה מתקרבת למעגל הזימון החרוט על הרצפה.

פרופסור קולברט נתן לה חיוך מעודד. "בוקר טוב, העלמה ווליאר, את מוכנה?"

לואיס הנהנה. "התכוננתי לקראת הזימון כל הלילה." היא אמרה.

"אם כך, בואו נתחיל." אמר קולברט. ייאמר לזכותו, מתוך כבוד למוניטין ה... מפוצץ שלה, הוא לקח רק חצי צעד לאחור והרים את מטה הקסם שלו בהיכון. הוא נתן ללואיס מבט רגוע.
הבת הצעירה לבית ווליאר הרימה את שרביט הקסמים שלה, עצמה עניה וכיווצה פניה בריכוז. הקסם היה יותר מסתם מילים. אם זה היה המצב, כל פשוט עם יודע קרוא וכתוב עם גישה לספרי קסמים יכול היה ללמוד קסם. לחש הקסם דרש מהקוסם ריכוז מוחלט ואת היכולת לשאוב עמוק מתוכם את כוח הרצון שהיווה את הבסיס לקסם, על מנת להתוות צורה לקסם בדמות המילים ולבצע את המטלה הנדרשת.

"משרתי הקיים אי שם ביקום הרחב ללא הגבולות." היא החלה. חלק ממנה קיווה שאף אחד לא יכול היה לשמוע את הרעד הקל שנשמע בקולה. "משרתי האלוהי, היפה והחכם. שמע קולי." היא עצמה את עיניה בחוזקה. "אני מבקשת מעמקי נשמתי, הנחה אותי והופיע לפני!"

לואיס לא הייתה מופתעת מכישלון, היא הייתה רגילה לכישלונות, וזה יהיה כישלון מרהיב, לא משנה איזה כישלון זה יהיה. מה שהיא לא הייתה מוכנה אליו, זה מה שקרה. כלום. לא אור, לא זימון, אפילו לא פיצוץ אלים כפי שהיא קיבלה מכל הלחשים האחרים שלה. הלב של לואיס שקע בקרבה.

אם זאת, בלא ידיעת הסטודנטים שנאספו בחצר, הפרופסור שלהם, או אפילו מטילת הלחש עצמה, הקסם של לואיס השתחרר משרביט הקסמים שלה, ונשלח בחיפוש אחר התשוקה העזה של זו שהטילה אותו. הוא לא ידע מה הוא מחפש, זאת משום שרק ידע כי הוא יבין כאשר הדבר ימצא. הקסם לא היה יצור חי, אך הוא החזיק בבינה מסוג מסוים שהוענקה לו בדמות ההיגיון שנטבע עליו על ידי יוצרו, והחוכמה האינסופית של כל אלה שבמחשבות שלהם יכול היה לגעת. הקסם התפרש על פני העולם כולו, מטיל את רשתו הרחבה, בוחן, משווה, ומקטלג כל יצור שהוא הצליח למצוא. המלאכה נעשתה בזריזות, מרבית היבשת קוטלגה בקפדנות במהירות מרשימה. אף אחד מהמוחות שהקסם פגש לא התאים לדרישות הטבועות בו, ובהתמדה הקסם החל להתפרש מעבר לים לארצות מוזרות ומסתוריות, ומעבר למדבריות שסימנו את הגבול בין הארצות של בני האדם לאלה של האלפים שחיו איתם בעולם.

הלחש אפילו התגנב לקרעים במרחב ובזמן שהיו מפוזרים ברחבי הכוכב, שרידים של מאבק עצום שהתרחש בשנים עברו, ופצעיו עוד לא הספיקו להחלים. דרך סדקים אלו, הקסם השתרע לעבר עולם אחר בו קסם זרם באין מפריע, אך קוסמים לא היו. הקסם לא הוטל שנים רבות כל כך רחוק, והמלאכה שלו הואטה מכיוון שהוא נאלץ לקטלג כל יצור שהוא פגש. האנשים בעולם זה היו שונים מאלו שבעולם שבו הקסם הוטל, וככל שהזמן עבר הקסם מצא יצורים שונים שהיו התאמה כמעט מושלמת, אך לא מספיקה, למשאלה של זה שהטיל אותו.

זה קרה בזמן שהקסם בחן את אחד היצורים שאותו פגש, שהוא גילה דבר מוזר. המוח של היצור הזה היה פעיל, בעצימות מדהימה, אך הגוף לא עשה דבר. הקסם בחן את היצור שלפניו בזהירות, ומצא חוטים כמו קורי עכביש מחברים את המוח של היצור למוחות רבים אחרים ולישות משונה נוספת. הישות הזו הייתה זרה לקסם, אך מוכרת. הקסם עקב אחרי קורי העכביש, עוקב אחרי הישות בעוד משהו שמזכיר סקרנות עולה בתוכו בעודו מנסה להשלים את המטלה שלפניו.

הקסם מצא את עומד בפני משהו, משהו שונה. הקסם היה דבר עתיק, הוא פגש מוחם של יצורים לאין ספור לאורך יותר מאלף שנים. הוא למד מאלה שמצא שימושיים, והשליך את אלה שלא. אך כעת הוא מצא את עצמו מעומת בפני שונה בתכלית השוני. אדם היה מתאר את התחושה כמו להביט במראה מעוותת, אך להמשלה כזו אין משמעות לקסם ללא תבונת אמת.

"מי אתה?" שאל קסם.

-גישה-

-אתחול תוכנת שפה-

-שפה קיימת-

-שאילתה-

הקסם התעלם מההשתקפות שלו. הוא פרש את עצמו לאורך כל הרשת, הזדחל דרך קודים ומחסומים. הוא חיפש לבחון ולהבין. דרך המוחות של אלה שנגעו ברשת הוא החל להבין את הגודל העצום שלה, והוא חפר עמוק יותר ויותר עד שהוא נגע במשהו.

-קובץ: גרעין-

-הפעל-

ואז היה אור.

~~~!@#$%^&*+~~~

שומר עץ העולם צרח בקול לא אנושי והניף את חרבו. היריב שלו, צעיר שחור שיער שגודלו היה כמחצית השומר, הדף את המכה, קיפל את כנפיו וצלל מחוץ להישג יד. מפלצת שכזו הייתה איום נחות לשחקן ברמתו. אם זאת, הבעיה לא הייתה המפלצת שממול, או זו שאחריה, אלא המאות שכעת הקיפו אותו. כל שנייה שעברה עשרות רבות של שומרו נוצרו מסביבו על ידי התוכנה של המשחק. פשוטו כמשמעו, המפלצות נוצרו מהר יותר משהוא היה יכול להסב להם נזק.

הלוחם שחור השיער היה קירגאיה קאזוטו, המכונה קיריטו בעולם המשחק. הוא היה מהשחקנים החזקים ביותר בעולם משחקי התפקידים מרובי המשתתפים במציאות מדומה, ותיק של המשחק SAO הידוע לשמצה שהיה למשחק התפקידים בעולם המדומה הראשון. הוא עדיין יכול היה לזכור את הפעם הראשונה שהוא שם את הנרב גיר, כיסוי הראש שאפשר לאדם להיכנס לעולם מדומה ולחיות שם כאילו היה זה העולם האמיתי. באותו היום, הוא לחש את מילות הקסם שחרצו את גורלו לשנתיים הבאות.

קבאיה אקיהירו היה גאון, האדם שמאחורי טכנולוגיית הנרב גיר והמשחק SAO- אומנות החרב אונליין. הוא היה גם חולה נפש. אף אחד מעשרת אלפים השחקנים שהצליחו להשיג עותק במהדורה הראשונית למשחק לא ידע זאת. מכאן, שכאשר קבאיה אקהיקו הכריז לפני השחקנים שהוא הפך את המשחק, את עולם החלומות שלהם למלכודת מוות, רבים הביעו פקפוק. הפקפוק הזה נמשך רק עד שהשחקנים הראשונים החלו למות, והשחקנים שנשארו מאחור נאלצו לצפות בתשדירי חדשות וקטעי וידאו שתיארו איך קבאיה אקיהיקו מלכד את הטכנולוגיה שבנה כך שתהרוג את המשתמשים בה.

אם זאת, כל זה היה מאחורי קיריטו. בזמן הנוכחי הוא ספיריגן במשחק אלפהיים אונליין, שמאפשר למשחקים בו לשחק אחד מתשעה גזעים של הפיות, דמויי אנוש מחודדי אוזניים בעלי יכולת תעופה קסומה, ולפניו משימה בחשיבות עליונה.

קיריטו שלח שיסוף מהיר לעבר השומר, חרבו חורצת עמוק לתוך גופו ומשאירו קרע אדום ולא מוגדר בגוף השומר. שניה לאחר מכן השומר התפרק למטח של ניצוצות כחולים, אך קיריטו כבר התקדם ליריב הבא שלו. הוא הניף את חרבו בקשת רחבה, והצליח להוציא את השומר ממולו, ענק דמוי אנוש בשריון אבירים לבן, משיווי משקל. דקירה נוספת, וחרבו של קיריטו השתחלה לתוך החריץ שבקסדתו שלו השומר. הפס הירוק שמסמל את נקודות החיים של השומר צנח באופן מיידי, והשומר זכה אותו גורל כמו קודמו.

מאחורי קיריטו, חום כמו מכבשן פרץ כאשר בעלי הברית שלו מגזע הקייט סית' הורו לדרקונים שלהם לפתוח בא ש לכיוון השומרים. המקפה השמידה לחלוטין יחידת שומרים שהתכוונה לבצע איגוף מאחור. הלוחמים החזקים ביותר מגזע הקייט סית' וגזע הסילף התאחדו ביחד, שולחים מטח אחר מטח של קסמים לעהר השומרים. אם זאת, אפילו עם העזרה של השחקנים החזקים ביותר, עם הציוד החזק ביותר, אפילו ההתקדמות הקטנה ביותר לעבר המטרה שלהם באה בקושי. הקרב יהיה קשה, לא משנה אם הם יצליחו להגיע למטרה שהתנוססה מעליהם או לא.

בכל רגע, קצב היצירה של השומרים רק התגבר, ועד עכשיו אף פשיטה שבוצעה על ידי כוח שניסה להגיע למרומי עץ העולם, העץ העצום ששכן במרכז העולם המדומה של אלפהיים, דרך הגזע החלול של העץ עצמו, לא הצליח במשימה. אף כוח לא הצליח אפילו לחזות בגבול למספר השומרים שמוצר להגן על מרומי העץ, או גילה אם יש גבול לקצב יצירת השומרים. במרומי העץ, קיריטו יכול היה לראות כמות כזו של שומרים, שהם נראו כמו חומת שירון נוצצת. אפילו עם הכוח שהם אספו היום, ייתכן שהם לא יצליחו לפרוץ את ההגנות שבתוך העץ.

לא, חשב קיריטו. לא, זה חייב להיות אפשרי. זו הדרך היחידה שבה הוא יוכל לראות את אסונה שוב, כאן, או בכל עולם אחר. שום תוצאה אחרת לא מתקבלת על הדעת.

זה היה ב-SAO שקיריטו פגש לראשונה את אהבת חייו, אסונה יוקי, ואחרי הם הצליחו לנצח סוף סוף את משחק המוות שבנה קבאיה אקיהיקו, הוא קיווה לפגוש אותה בעולם האמיתי. הוא חיפש אותה בין בתי החולים שבהם שכבו בתרדמת אלפי השחקנים, אך כשהוא מצא אותה לבסוף, התגלה לפניו שברון לב. אסונה עדיין הייתה בתרדמת, ביחד עם שלוש מאות שחקנים נוספים שלא התעוררו.

זה היה המספר העגול והיפה שהוכיח לקיריטו שמשהו חשוד התרחש, וזה היה חבר ותיק מ-SAO שהראה לו את התמונה של אסונה, שלכאורה נלקחה על ידי מהענפים שבמרומי עץ העולם במשחק אלפהיים אונליין. הוא צלל למשחק החדש ללא היסוס, ובעזרת אחותו סוגואה- או ליפה, כפי שהיא התעקשה להיקרא במשחק- וחברים שונים שהוא עשה במשחק החדש, הוא הצליח להקים צוות פשיטה על המבוך בעץ העולם.

באלפהיים אונליין קסם התעופה שנמצא בכנפי הפיות מחזיק רק לעשר דקות. השמועה אמרה שהגזע הראשון שיגיע לראש העץ, יזכה לו ולשני בעלי ברית נוספים יכולת של תעופה בלתי מוגבלת ממלך הפיות אוברון. אם זאת, לקיריטו כל זה לא שינה, רק אסונה חשובה.
הספיריגן אפילו לא האט את הקצב כשהוא השיג את השומר הבא. בתזמון מושלם של הנפת החרב, הוא לא האט אפילו לשנייה כאשר השומר חרבו עברה דרך גופו של השומר כאילו היה זה עשוי מנייר. כאשר אנימציית המוות של השומר נעלמה, קיריטו סובב את גופו בחדות על מנת להימנע ממהלומה שאיימה להוריד את ראשו, הוא התחמק מהשומר השני בעודו מחזיר את הטובה ומוריד את ראשו של שומר שלישי.

קבוצה של רוכבי דרקונים מהקייט סית', לבושים שיריון כבד על גבי דרקונים מאיימים, הצליחו להיאסף במרכז הגזע של עץ העולם ולשחרר מתקפה מהגיהינום ששטפה את חלל העץ בלהבות. צמודים כל כך קרוב אחד לשני, היתרון המספרי של השומרים פעל לרעתם. קרוב לרבע מהשומרים הושמדו כליל, ופתאום קיריטו יכל לראות דרך לכיוון השער שבמרומי העץ. זו הייתה הזדמנות, כמות כזו גדולה של שחקנים בקרב נגד כמות עצומה של מובים, המפלצות של המשחק. השרת פשוט לא עמד במשימה של ניהול האינטלגנציה המלאכותית של כל השומרים השונים.

קיריטו הסתער לכיוון הפרצה, יחידה של סילפים עוקבים קרוב מאחוריו. נוצר סוג של שיווי משקל, השומרים המשיכו להיווצר, אבל כמות המקום הפיזי שבו הם יכולים להיווצר בו הוגבל על ידי הכוח המסתער, ורק כמות מוגבלת עוד יותר של שומרים יכלו לתקוף בו זמנית. הכוחות המאוחדים של הקייט סית', הסילף, והספיריגן היחיד, פרצו את קוו החזית של השומרים כמו כוח טבע שלא ניתן לעצירה.

מזווית העין קיריטו תפס הבזק של אור ירוק. ליפה, אחותו, התעופפה במהירות לפניו, ובאותה תנועה אלגנטית וחסכונית שהיא הייתה משתמשת בה בקרב קנדו בעולם האמיתי, היא הניפה את חרב הקטאנה שלה, מבתרת לשניים את השומר הבא. היא השאירה את עצמה פתוחה למתקפת נגד, השומר הבא ניסה לנצל את ההזדמנות, אך נחסם על ידי קיריטו. הם נעו כמכונה משומנת, שני חלקים משלם גדול יותר, חוסמים ומתקיפים אחד בשביל השני.

שחקנית נוספת מגזע הסילף חיסלה את השומר וקיריטו מיהר אחר אחותו. הם היו שניים מהשחקנים החזקים ביותר בכוח הפשיטה. תפקידם היה להיות בחוד החנית של הכוח ולשמור על המומנטום,, הדחיפה הבלתי מתפשרת שלהם קדימה הקשתה על האינטלגנציה המלאכותית של המשחק, אך שנייה של מנוחה וכל העבודה הקשה שלהם היא לחינם.

לבסוף כוח הפשיטה הצליח לפרוץ מבעד לשכבה האחרונה של השומרים, השער לראש עץ העולם, לראש של אלפהיים, לאסונה, כל כך קרוב.

קיריטו דחף קדימה, ליפה לא הרחק מאחוריו. שומרים נוצרו בתור נכשול אחרון, רק עשרות מלפנים איפה שמאחוריהם כמות אין ספור. הבעיה, בעלי הברית שלהם נשארו מאחור גם כן, תשומת ליבם נלקחה על ידי השומרים שנשארו מתחתם. קיריטו וליפה מצאו את עצמם בנחיתות מספרית פעם נוספת. השומרים שנאספו סימנו את קיריטו כעדיפות עליונה והסתערו לעברו.

"קיריטו!" צעקה ליפה תוך שהיא זורקת לכיוונו את הקטנה שלה. הספיריגן תפס את הנשק באמצעות ידו השמאלית ונכנס לתנוחה עם שני הנשקים שבידיו, תוך שהוא משחרר צעקת התרסה. בתזמון מושלם הוא שלח את שני החרבות, חרב שמאלית משספת מלמעלה למעטה, מימין לשמאל, בעוד החרבה הימנית מבצעת תנועה זהה משמאל לימין. השומרים שלפניו, הבינה שלהם לא בנויה להתמודד עם שחקן שמשתמש בשני חרבות, נקרעו לקרעים בשניות מועטות. הדמות של קיריטו, עם השיער והמלבושים השחורים, הייתה כחץ שחור שחדר את הגנת השומרים, או טיפת חומצה שחורה בחומה של שריון לבן.

ליפה נשארה מאחוריו כאשר עוד שומרים החלו להיווצר בניהם, מחסום בלתי עביר בינו לבין שאר בעלי הברית שלו. קיריטו בקושי יכול היה לשמוע את קולה של מנהיגת גזע הסילף, הגבירה סאקויה, מורה לכוחות שלה לסגת. זה בסדר ככה, הוא חשב, הם נתנו כל מה שהם יכלו על החזיר את החוב שנוצר כשהוא עזר להם נגד הצבא שח גזכ הסלאמנדר, עכשיו תורו להשלים את המשימה.
הוא יכול היה לראות את השער כעת, כיפה עצומת ממדים שנחצתה לשניים על ידי צלב. קרוב כל כך, רק שלוש מאות מטרים. אם קיריטו לא היה כל כך מרוכז בשער, הוא היה מבחין בכך שמשהו לא נכון באופן מידי. התנודה הלא סדירה של קצב הפריימים, ההיעלמות של הצליל של אוויר הזורם מסביבו. הוא שם לב לדבר רק כאשר הוא הבחין שקצב ההתקדמות שלו האט. פתאום לקח לו לחצות עשרה מטרים פי שתיים יותר זמן מהעשרה שקדמו, ופי שתיים יותר את עשרת המטרים הבאים.

לאג? הוא תהה. אולי קריסה של השרת? לא! הוא כל כך קרוב! השער היה מרחק של מטרים ספורים מקצות אצבעותיו כשקיריטו נעצר.

צליל צורם נשמע באוזניו, כמו זה של חיבור אינטרנט מהתקופות החשוכות של האינטרנט, צווחה של באנשי. אור הבזיק מול העניים של קירטו, ותחושה זרה ומשונה, אחת שבינה לבין העולם שהוא נמצא בו כעת אין דבר ומאומה, מילאה אותו. זה היה. זה היה, כאב. לא הכאב הפסיכולוגי ששחקן מרגיש כשהוא מקבל מהלומה שאמורה להכאיב, והמוח שלו משלים את החלל שנוצר על ידי יחידת התפקוד לסינון הכאב. זה יכול לכאוב, אבל שחקנים מנוסים יודעים להתעלם מזה. לא, זה היה כאב אמיתי וחד. הכאב של העולם האמיתי. קיריטו הרגיש אותו מתחיל מקצות האצבעות ומתרחב דרך הזרועות אל פלג הגוף העליון, תחושה כאילו מישהו הסיר עם סכין את העור של כל גופו. הוא היה צורח אם רק הגוף שלו יכול היה לזוז.

קיריטו לא החשיב את עצמו אדם חלש, אבל הוא ידע שאם הוא היה מרגיש כאב מהסוג הזה ב-SAO, הוא מעולם לא היה עוזב את עיר ההתחלות. למזלו, הוא לא נאלץ לסבול את הכאב הזה לזמן רב. כאשר הכאב הגיע לשיא, העולם של קיריגאיה קאזוטו, קיריטו, שורד ממשחק המוות SAO, וספיריגן העולם של אלפהיים אונליין, הפך לבן.

~~~!@#$%^&*+~~~

אחרי הניסיון הכושל השלישי, שקט השתרר בין מרבית הסטודנטים שנאספו בחצר, אפילו האכזריים ביותר מבניהם הפסיקו עם ההקנטות.

לואיס דה לה ווליאר עמדה קפואה באצע החצר, חסרת מילים.

פרופסור קולברט הביט אל הנערה בחשש. "העלמה ווליאר, אם תרצי, אולי נוכל לנסות את זה מאוחר יותר... אם יהיה ניתן לארגן זאת עם..."

"לא." הנערה פלטה את המילים המהירות. הגוף שלה רעד. "לא... זה בסדר. זה היה... בגדר הצפוי." היא הסתובבה והלכה דרך הפתח שהשאירו לה חבריה לכיתה, גופה נוקשה ופניה מסכה חסרת מבע.

" העלמה ווליאר?!" קרא קולברט. הוא הביט לעבר הסטודנטים שמסביבו ושחרר קללה ללא מילים. "כך מסתכם טקס האביב. כולכם משוחררים להיום, בבקשה נצלו את שארית היום על מנת להכיר את המסייעים שלכם."

ואז, בחיפזון שלא אופייני לו, הפרופסור מיהר אחרי לואיס.

"זה די צפוי שהאפס לא הצליחה גם הפעם." אחד הנערים העיר לחבורה שמסביבו. "פעם אפס, תמיד אפס."

"אתה לא חושב שהבדיחות האלה מתחילות להתיישן?" הנער הביט למעלה ברוגז, ומצא עצמו פנים אל חזה עם קירקה.

"א- מה?"

בדיחות האפס שלך, הן מתחילות להימאס." הנערה אמרה ללא שמץ מהאופי העליז והתוסס שהיה אופייני לה.

"תסתלק מכאן, דרדס, אני בטוחה שהמשרתות יוכלו למצוא לך ול..." היא העיפה מבט מעטה, "בונה שלך, קצת עץ בתור חטיף לארוחת הצהריים. עכשיו עוף."

הנער נראה כאילו הוא התכוון לענות. אחרי הכול, אם צריך, הוא תמיד יוכל לנצח בדו קרב את הפרוצה של אקדמיה, אבל המבט על הפנים של זרבסט הבטיח לו שלא, הוא לא יוכל, ופתאום הוא לא היה כל כך בטוח. אז הוא הוא עשה כמו שהיא אמר, לקח את הרגליים, ועף משם. אולי מישהו מהמשרתים באמת יודע איפה אפשר למצוא איזה עץ טוב.

קירקה שחררה אנחה. היא הרגישה משיכה קלה בשרוול, והסתובבה לראות את טביתה עומדת מאחוריה.

"מוסר כפול." הנערה לחשה.

"מה?" קירקה אמרה.

"מוסר כפול." היא חזרה על עצמה.

" את מתכוונת התעמרות בלואיס?" קירקה שאלה. טביתה הנהנה לחיוב.

"אני לא מתעמרת בה! זה לא בריונות! אנחנו יריבות. המשפחות שלנו היו ביחסי יריבות במשך דורות ואנחנו ממשפחת זרבסט תמיד הוכחנו את העליונות שלנו. אבל אין בזה שום טעם אם אני אבעט בה כל עוד היא כבר עמוק בבוץ. החברה האלה רק מענים אותה כדי להרגיש את עצמם גיבורים גדולים." קירקה הסתכלה לאורך החצר לכיוון הנקודות ההולכות ונעלמות של לואיס וקולברט.

"לאן את הולכת?" שאלה טביתה.

"לאן את חושבת שאני הולכת?" קירקה השיבה, היא העיפה מבט לכיוון הסלמנדרה שלה. "להבה, עקוב אחרי. מישהו יצטרך לחבוט קצת שכל בחזרה לראש של הווילאר הזו. זה יראה מגוחך אם לזרבסט יהיה יריבה ברמה נחותה."

קירקה החלה לצעוד לאורך השדה לכיוון הדמויות של לואיס ופרופסור קולברט באופק. היא לא טרחה לרוץ, היא תשיג אותם ברגע שהם יעצרו לדבר. במרחק היה נראה כאילו לואיס מועדת, מאטה ולבסוף נופלת קדימה. פניה של קירקה קדרו והיא האצה את הקצב. הצעד המהיר של הפך לריצה כשהיא ראתה את פרופסור קולברט מתכופף ומיד מטיל לחש ריפוי. משהו לא בסדר.

"פרופסור!" קירקה קראה.

"העלמה זרבסט, מה את עושה... לא, זה לא משנה. בואי תעזרי לי עם העלמה ווליאר." הנערה הגרמניה מעולם את הפרופסור נוח המזג כה חמור סבר, היא נענתה לבקשה ללא היסוס.

" מה הבעיה איתה?" קירקה שאלה כשהיא רכנה לאחוז את הנערה שמתחתיה ומיד נתרתע לאחרוו. גופה של לואיס היה קר כקרח, אך מכוסה בזיעה מכף רגל ועד ראש.

"דלדול של כוח רצון." פרופסור קולברט הסביר.

"אבל היא לא הטילה אפילו לחש אחד כמו שצריך!" זעקה קירקה.

"ככל הנראה, היא הצליחה להטיל משהו שהשתמש בקסם." קולברט אמר. "אני לא בטוח לגמרי בטוח מה זה... יכול... להיות..." קולו של הפרופסור דעך. האדמה החלה לזהור באור לבן.

"מעגל זימון?" קירקה תהתה בקול. היא העיפה מבט לאורך החצר והחווירה. זה בלתי אפשרי. כל החצר נצבעה בלבן. לא, יותר מרק החצר! האור החל להתגבר בעוצמתו, מבריח את הצלים וצובע הכול בלבן.
'
לואיס, מה עשית?' קירקה חשבה והעולם הפך לבן.

~~~!@#$%^&*+~~~

ההיעלמות ההמונית, שזכתה לשם תקרית אלפהיים, קיבלה תשומת לב תקשורתית במשך חודשים. לאחר האירועים שסבבו את המשחק SAO לפני שנתיים, האגפים המוקדשים ליחסי ציבור בתחום, השקיעו משאבים ניכרים לטיהור התדמית הציבורית של טכנולוגיית מציאות מדומה. המאמצים שלהם התמקדו בשחרור של האמוספיר, היורש של הנרב גיר המוחרם, שנבנה פיזית באופן שהבטיח שלא תהיה הישנות של תקרית SAO.

העקשנות של התעשייה, ביחד עם סיקור תקשורתי נרחב שהציג את תקרית SAO כטרגדיה שמקורה בשיגיון של אדם אחד שמרבית הכוח רוכז בידיו, עשו רבות לתיקון התדמות של טכנולוגית מציאות מדומה בעיני הציבור.

תקרית אלפהיים התירה את כל ההישגים הללו, והחזירה את התעשייה שנים רבות לאחור. למרות שלא נמצאו כל ראיות שקישרו את התקרית עם אלפהיים או עם האמוספיר, המשוואה העתיקה שאומרת שקורלציה שווה סיבתיות בעיני הציבור הוכחה פעם נוספת. תיאוריות קונספציה צצו כמו פטריות אחרי הגשם, נעות בין הלא סביר, חטיפות על ידי הממשלה, לביזארי, חטיפות על ידי חייזרים, למגוחך, חשיפה ממושכת לטכנולוגיית מציאות מדומה גורמת לגוף האדם להתפרק ברמה האטומית. ראיות בעד או נגד התאוריות הללו מעולם לא נמצאו, וכך באופן טבעי האגדה האורבנית גדלה בממדיה.

מה שכן ניתן להגיד, כעובדה, זה שב-7:55 בערב, שעון טוקיו, ב-21 לינואר, כל 61,340 השחקנים שהיו מחוברים לשרתים היפניים של אלפהיים אונליין, מכשירי האמוספיר שלהם, וכל המידע המקודד של השחקנים בשרתים של המשחק, נעלמו מעל פני האדמה.

~~~!@#$%^&*+~~~


--------------------


חלפה לה הרוח
חלפו המילים
חלפו הצלילים
שקט



RAKRAKRAKRAK... קרדיט ל-Ambibot

לכתוב, מלשון כ.ת.ב - http://www.anime-il.com/index.php?showforum=8 - כנסו~

לנצח הבחור עם השיער האפור והמשקפיים... פורום כתיבה לנצח!

(השם הוא- איליה) ^^
Go to the top of the page
 
+Quote Post
fresh
הודעה 06.01.2017, 16:17
הודעה #2


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 648
תאריך הצטרפות: 4.11.10
משתמש מספר: 86,988



תקשיב אני מעריך שתרגמת את זה אבל ממש קשה לקרוא את זה בגלל שגיאות כתיב וtypos.
נסה לשכתב. בכל אופן, לא הצלחתי לקרוא הרבה לפני שנשברתי, תודה בכל זאת.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
GoneWind
הודעה 07.01.2017, 11:32
הודעה #3


Don't worry, Be happy
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 2,093
תאריך הצטרפות: 25.11.07
מיקום: פאנטסיה
משתמש מספר: 49,930



ציטוט(fresh @ 06.01.2017, 16:17) *
תקשיב אני מעריך שתרגמת את זה אבל ממש קשה לקרוא את זה בגלל שגיאות כתיב וtypos.
נסה לשכתב. בכל אופן, לא הצלחתי לקרוא הרבה לפני שנשברתי, תודה בכל זאת.

כן, זה מה שקורה כשאתה מנסה לעשות דברים מטופשים בשעות הקטנות של הלילה, אולי בהזדמנות אני אעבור על זה XD

עריכה: אוקי, אז החלטתי לנסות ולעבור על בערך רבע ממה שתרגמתי, רק כדי לזהות את הבעיה ו... מצטער, אבל אין לי מושג על מה אתה מדבר. אני מתכוון, כן, מצאתי שגיאת הקלדה או שתיים, אבל בטח לא ברמה שיכולה "לשבור" מישהו. אם היית אומר שהניסוח בעייתי, אז הייתי מבין. ניסוח זה משהו שלא עובר טוב בין אנגלית לעברית, ואין לי הרבה ניסיון בתרגום. ככלל, התרגום נותן לי תחושה רעה, עכשיו כאני קורא אותו, משהו בניסוח לא מרגיש לי טבעי.

אם אתה יכול לתת 2-3 דוגמאות לשגיאות כתיב/הקלדה, אני אודה לך.


--------------------


חלפה לה הרוח
חלפו המילים
חלפו הצלילים
שקט



RAKRAKRAKRAK... קרדיט ל-Ambibot

לכתוב, מלשון כ.ת.ב - http://www.anime-il.com/index.php?showforum=8 - כנסו~

לנצח הבחור עם השיער האפור והמשקפיים... פורום כתיבה לנצח!

(השם הוא- איליה) ^^
Go to the top of the page
 
+Quote Post
fresh
הודעה 19.01.2017, 19:30
הודעה #4


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 648
תאריך הצטרפות: 4.11.10
משתמש מספר: 86,988



ציטוט(GoneWind @ 07.01.2017, 11:32) *
ציטוט(fresh @ 06.01.2017, 16:17) *
תקשיב אני מעריך שתרגמת את זה אבל ממש קשה לקרוא את זה בגלל שגיאות כתיב וtypos.
נסה לשכתב. בכל אופן, לא הצלחתי לקרוא הרבה לפני שנשברתי, תודה בכל זאת.

אם היית אומר שהניסוח בעייתי, אז הייתי מבין. ניסוח זה משהו שלא עובר טוב בין אנגלית לעברית, ואין לי הרבה ניסיון בתרגום.

כן לזה התכוונתי סליחה.
זה היה פשוט שילוב שלהם בהתחלה, עכשיו כשניקית את זה, הרבה יותר ברור שהבעיה בניסוח.
משפטים מסורבלים קצת, ניסוחים מוזרים כמו:
"זה לא היה זמן רב לפני ששאר הסטודנטים החלו להופיע,"
שממש מנוסח כאילו נכתב באנגלית - It wasn't long before, מוזר מאוד לכתוב דבר כזה בעברית.
משהו שאולי קצת קשה להפנים זה העניין שכשאתה מתרגם משפה לשפה אתה לרוב משכתב את המקור.
כלומר אתה לא עובד בצורה מתודית יתר על המידה למשל - משפט, משפט.
יהיו מקרים רבים בהם תתרגם פסקה, פסקה או אפילו תקרא חלקים בעלי אורך משתנה ותתרגם אותם בצורה טבעית.
כמובן שעשויים להיות מקרים יוצאי דופן אבל לרוב אתה עובד כך שאתה מבין את הstorytelling ואז מנסח אותו בצורה טבעית.
מובן שאין לשנות באמת את התוכן בצורה קיצונית, אבל עדיין אין נזק רב בניסוח מחודש.
זה יותר הדברים שהקשו עליי.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
GoneWind
הודעה 02.02.2017, 18:38
הודעה #5


Don't worry, Be happy
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 2,093
תאריך הצטרפות: 25.11.07
מיקום: פאנטסיה
משתמש מספר: 49,930



דברים לעבוד עליהם בניסיון הבאה אם כך.

יש לי יותר ניסיון עם תרגום שירים, ויצא לי לכתוב סיפורים בעברית ובאנגלית בפורומים באינטרנט. הבעיה היא שקשה לי למצוא את האיזון בין שתי השפות, למצוא את המשפטים שיתאימו במעבר משפה לשפה.


--------------------


חלפה לה הרוח
חלפו המילים
חלפו הצלילים
שקט



RAKRAKRAKRAK... קרדיט ל-Ambibot

לכתוב, מלשון כ.ת.ב - http://www.anime-il.com/index.php?showforum=8 - כנסו~

לנצח הבחור עם השיער האפור והמשקפיים... פורום כתיבה לנצח!

(השם הוא- איליה) ^^
Go to the top of the page
 
+Quote Post
fresh
הודעה 27.02.2017, 18:36
הודעה #6


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 648
תאריך הצטרפות: 4.11.10
משתמש מספר: 86,988



ציטוט(GoneWind @ 02.02.2017, 18:38) *
דברים לעבוד עליהם בניסיון הבאה אם כך.

יש לי יותר ניסיון עם תרגום שירים, ויצא לי לכתוב סיפורים בעברית ובאנגלית בפורומים באינטרנט. הבעיה היא שקשה לי למצוא את האיזון בין שתי השפות, למצוא את המשפטים שיתאימו במעבר משפה לשפה.


for sho
זה דיי קשה


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post

Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 25.06.2019 , 17:33