IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


2 עמודים V   1 2 >  
Reply to this topicStart new topic
> כוחות המוות, פרק 1 - כולך לבד
Waterfield
הודעה 14.09.2016, 10:25
הודעה #1


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 63
תאריך הצטרפות: 14.03.07
משתמש מספר: 28,506



היי, בעבר פרסמתי את הפרק הראשון אך אחרי כמה ביקורות טובות ואחת מאוד לא טובה, החלטתי לשכתב אותו כמעט במלואו smile.gif
אז הנה אני מביא את הסיפור כאן.

פרק 1 - כולך לבד

את רוב זמנו הפנוי ג'רי בילה בחדרו. שום דבר מעניין לא קרה עד אותה תקופה ארורה- הכל היה רגיל במובן של שיגרה מאוד משעממת. זו הייתה תקופת סוף הלימודים בשנתו האחרונה בבית הספר. כל הבגרויות כבר עברו ורק ההכנות למופע הסיום התקיימו פה ושם; גם כל מיני מורים החליטו ללמד שיעורי העשרה שאף אחד לא טרח להגיע אליהם. כמובן שגם לא ג'רי- את רוב זמנו הפנוי הוא בילה בחדרו. כל הדברים הנחוצים להעברת הזמן היו שם ורק חיכו שישתמשו בהם. מחשב בעל מראה מאוד משוכלל עם מקלדת מחליפה אורות וצבעים בקצב קבוע; טלוויזיה עם חיבור למחשב שבעזרתו אפשר לראות כל סרט או סדרה שרק יחפוץ בהם; אקווריום מרגיע המקרין צבעי כחול כהים לכל עבר ופסנתר חשמלי חום שחלקו העליון מאובק חוץ ממשבצת מלבנית שעליה בדרך כלל נחה חוברת תווים. כרגע החוברת עמדה איתנה מול פניו של ג'רי בזמן שניגן את היצירה שעליה עבד בשבועות האחרונים וניסה לגרום לה להשמע מרגשת. הוא היה ילד רזה; שיערו החום והפרוע התנופף כה וכה ממשבי הרוח שלא הפסיקו להגיע מחלון החדר ועיניו הגדולות סרקו בעיון את התווים.
ריח טוב של בישולים לפתע עלה באוויר וצעדים נשמעו במסדרון. זו הייתה אמו, כי היא היחידה חוץ מג'רי שגרה בבית. אביו של ג'רי עזב כשג'רי היה בן שנה, הוא ידע איך הוא נראה רק מתמונות. הוא גילה למה אבא שלו עזב בגיל 14, ביום האחרון שאמא דיברה עם סבתא. זה היה יום שהיה זכור לו יותר מכל יום אחר.
דלת החדר נפתחה ואימו הופיעה בפתח. היא הייתה אישה יפה. פניה הילדותיים גרמו לכך שאף אחד לא היה יכול לנחש את גילה. שיערה היה חום כמו של ג'רי ועינייה היו גדולות ומלאות חן. מבט חיבה חצי מסונוור חצי מרחם היה על פניה כאשר פיה היה קפוץ כלפי מעלה וכך גם מצחה. היא לבשה שמלה פרחונית מרופטת שכנראה שימשה אותה כלבוש ביתי.
"יש לך דקה?" היא אמרה. אמו של ג'רי מעולם לא דיברה איתו מעל גובה עיניים, שיחותיהם תמיד היו כאילו לשניהם אותו ניסיון חיים. אולי זה מפני שהיא באמת הייתה קצת ילדותית או שבעצם לגור עם בן אדם אחד באותו הבית גורם לך להתחבר אליו באופן שונה מקשר רגיל של אמא ובן.
ג'רי המשיך לנגן עוד כמה שניות בזמן שהסתכל עליה, וחייך כשדווקא כן הצליח לנגן את שני הבתים תוך כדי הריכוז בשאלתה. לאחר שפסק בנגינה ענה לה, "בטח. עם ריח כזה של שניצלים."
השעה הייתה אחת עשרה וחצי בבוקר, יום ראשון, השביעי בחודש יוני, יום לימודים רגיל. צלצול הפסקה של בית הספר היסודי נשמע מכיוון חלון החדר.
"אין לך לימודים, תגיד?" היא אמרה וכיווצה את עיניה בחשדנות בזמן שנכנסה רשמית לתוך החדר והתיישבה על כיסא לידו.
"עם ריח כזה של שניצלים?" שאל בחיוך וחיכה כמה שניות. "מה העניין?"
היא הרצינה פנים ונראה כאילו מחפשת מילים בנרות.
"אני כבר כמה זמן חששתי," אמרה והישירה מבט אל עיניו. "הייתי היום בבוקר אצל הרופא ויש תשובה רשמית."
נראה כאילו אלפי שניות עברו עד שהיא אמרה את המשפט הבא.
"אני בהריון."
הוא הסתכל עליה שניות בודדות ואז שם לב שפיו פעור מעט. הוא לקח נשימה עמוקה ואז הביט אל בטנה כאילו ציפה לראות אותה כבר גדולה ועגולה.
"איך..." הוא התחיל ולא בדיוק ידע לסיים.
הם ישבו שם כמה דקות מביכות בלי להגיד מילה. הרבה שאלות עלו בראשו של ג'רי אבל לא ידע איך לשאול, ואז כאילו קראה את מחשבותיו.
"ג'רי, תראה," היא אמרה. "אין לי הרבה תשובות. אני יודעת שזה מאוד לא נעים ומאוד מבלבל. אבל עדיין אין לי את כל התשובות. אתה מבין מה אני אומרת?"
- "כן. את אומרת שאת לא יודעת מי האבא."
- "לא בטוחה מי האבא."
- "ואת מתכוונת ללדת אותו?" הוא שאל.
- "גם על זה אני לא יודעת לענות לך."
- "לא שמעת על אמצעי מניעה?"
- "לא שמעת על כבוד להורים?"
בפעם הראשונה בחייו של ג'רי, השהות בביתו הפכה קצת מביכה. אם מאז ומתמיד הקשר בינו לבין אימו היה חסר שיפוט, אז במצב הנוכחי היה קשה לו להמנע מכך ובכל פעם שראה את אימו בתוך הבית, פניו החווירו. אפילו קצת שינה את הרגליו בין לבין. עד היום היה מצחצח שיניים בבוקר בחדר השירותים הנמצא בתוך החדר שלה, עכשיו התחיל לעשות זאת בשירותים שבסוף המסדרון; את ארוחת הצהריים שהיה אוכל בסלון, התחיל לקחת כ"טייק אוואי" לחדר; מה שהכי היה בולט לאימו היה שפתאום ג'רי התחיל ללכת לשיעורי ההעשרה בבית הספר.
כשיצא מבניין מגוריו(שהיה בסך הכל שתי קומות, מדרגות, בלי מעלית) שמש חמה נחתה על פניו וכמעט שרפה את שיערות ראשו. הוא שלח לה מבט מסונוור וכועס והמשיך בדרכו. זה היה יום יפה, פרחים פרחו וציפורים התעופפו, אנשים הסתובבו בחוץ בבגדי קיץ קצרים ונראה שכולם מרוצים מעניין החום הכבד.
הדרך לבית הספר הייתה ארוכה מדי לאנשים עצלנים, אך ג'רי לא בדיוק הגדיר את עצמו עצלן, פשוט היו נגמרים לו הנושאים לחשוב עליהם והוא היה מתחיל להשתעמם מהדרך. אם מישהו היה שואל- הוא היה מתעצל להסביר ואומר שהוא פשוט עצלן.
לשמחתו היה לו נושא אחד עיקרי שלא יצא ממחשבותיו, ההריון המפתיע של אימו. מעבר לעובדה שיש סיכוי שבעוד קצת יותר מחצי שנה יהיה לו אח או אחות קטנים, הדבר שיותר הטריד את נפשו הוא זהות אביו של התינוק. מה יקרה כשזהותו תתגלה? הוא יהיה חלק מחייהם שלהם? שאלות רבות כאלו גרמו לג'רי להסיח את דעתו מהדרך המשעממת ולאחר זמן מה שנראה לג'רי מאוד קצר, כבר הפציע שער בית הספר מבין העצים והבתים שבהמשך דרכו.
מרחוק יכל לראות את השומר בכניסה, הוא היה רזה ולא גבוה במיוחד, עם שיער כסוף שהחזיר אל ג'רי את אור השמש, מה שגרם לו שוב לאותו מבט מסונוור וכועס. היו לו מדי שומר פשוטים ואקדח מונח בחגורתו.
"עכשיו מגיעים?" שאל השומר בפנים רציניות ויד מונחת בנינוחות על אקדחו.
"לא חשבתי שאתה סופר לי זמנים, פרנקי." אמר ג'רי, והצמיד אגרופים לשומר.
"אתה לא מבין," פתאום פניו של השומר הרציני הפכו שטותיות. רוב האנשים החשובים בחייו של ג'רי היו אנשים מבוגרים ממנו אך ילדותיים באותה מידה, אחד מהם היה פרנקי. הם התחברו בשנתו הראשונה של ג'רי בתיכון. בשיעורים שלא אהב, היה הולך לשבת לידו ולארח לו חברה. לאט לאט הבין שלפרנקי יש חוכמה ונסיון חיים מאוד מעניינים.
"מה אני לא מבין?" שאל ג'רי לאחר שפרנקי קפא בחיוך טיפשי.
"קניתי כרטיס גירוד קודם, שם במרכז רוזינג, זכיתי בעשרים פאונד. לא ייאמן."
- "וכמה עלה הכרטיס, פרנקי?" שאל ג'רי והרים גבה מתחכמת.
- "עשרים וחמש. אבל זו ההרגשה הטובה!"
אחרי המשך שיחת החולין עם פרנקי המשיך ג'רי בדרכו במעלה חצר בית הספר. החצר עצמה הייתה די יפה, שביל ארוך שמסביבו צמחייה רבה וכמה ספסלים, כשבסופו דלת הכניסה למבנה. הוא נכנס לבית הספר וליבו כמעט צנח לרצפה כשראה אותה.
שיערה החום והגולש נח על כתפיה ומבטה קפא על מבטו. חצי חיוך עלה בפניה והם החלו להתקרב אחד אל השניה כשמבטיהם עדיין מחוברים. במרחק 20 סנטימטרים נעצרו שניהם כאחד ושתיקה קצת מביכה שררה באוויר, אך בו בזמן גם גרמה לבטנו של ג'רי להתהפך. המון תלמידים התהלכו מסביבם אך לא נראה שזה הפריע להם. ג'רי יכל להשבע שכל דפיקת לב שלו נראית מבחוץ. עיניה היו ירוקות והיא הייתה הכי יפה שהוא יכל לתאר. גופה היה טיפה מלא ופניה תמיד נראו כאילו זוממות משהו אבל כל כך חמודות שבא לנשק. לחיה היו בצבע אדום נצחי בין אם מסמיקה ובין אם לא. כמו תמיד נראה שהיא הכי בטוחה בעצמה והכי ביישנית בו זמנית.
"מה קורה?" שאלה ברכות והרימה גבה בערמומיות.
"הכל בסדר." ענה ופתאום הביט מטה אל חולצתה.
"אתה לא יכול לעבוד עליי. המקום והשעה הקבועים?" שאלה ולקחה את ידו אל ידה.
- "אפשרי." אמר והרים יד לגרד בראש במבוכה.
היא סיימה בחיוך מלא ועברה מבעד לכתפו. זו הייתה ההפסקה לפני שיעור היסטוריה ומר רינג קרא לה לחדרו לפני השיעור. היא הלכה לכיוון משרדו, מסמנת בפניה שלום לכמה עוברי אורח בדרכה.
על דלת משרדו הלבנה הונח שלט אפור ורשמי שאמר "רופוס רינג". היא דפקה שלוש פעמים ונכנסה בלי לקבל אישור.
"העלמה אוסטין, בואי שבי." הוא אמר אחרי שהרים את מבטו וראה במי מדובר. הוא היה איש נמוך אך כרגע ישב על כיסא ולא היה אפשר להבחין בזה. שיערו היה אדום והוא לא היה אדם נאה. זקן עבות כיסה את פניו ועל אפו נחו משקפיים עגולות עם מסגרת שחורה.
מר רינג קם מכסאו לאחר שהתיישבה ועבר את שולחנו בכדי לשבת על הכיסא לידה. עכשיו היה גובהו הנמוך די בולט למי שהיה מביט מהצד.
"מה קורה איתך בתקופה האחרונה, אריה?" שאל והביט אליה ברצינות.
"למה אתה מתכוון?" אמרה במבט ישיר אך סנטר מורד מטה.
"נראה שעובר עלייך משהו לאחרונה. זאת לא אריה שהכרתי בתחילת הדרך."
דבר שהיה מאוד מוזר להגיד, עם זאת שהוא בסך הכל המורה להיסטוריה שלה.
"אני לא כל כך יודעת על מה אתה מדבר, המורה." אמרה בזהירות.
הוא התנשף עמוקות, והפעם שם ידו על ירכה. היא נעמדה במהירות ובבהלה. "דיברנו על זה, המורה." היא אמרה.
"מה זאת אומרת 'על זה'?" הוא שאל והעמיד פני תמים.
"על זה, על הנגיעות, בשנה הקודמת, אל תשחק אותה." היא אמרה בכעס ויצאה מהחדר בטריקת דלת.
רינג הביט בדלת הסגורה בבוז והסיט את מבטו לרצפה בייאוש. לאחר שניות ארוכות של מחשבות על המעשים שלו קם, יצא מהחדר ונעל אחריו. בקרוב יתחיל השיעור.
"צהריים טובים, מר רינג." זרק אחד התלמידים. "מה נשמע, המורה?" אמר תלמיד אחר. רינג הנהן בחיוך והמשיך בדרכו. הוא היה לבוש סריג כחול עם כיסים, כאשר ידיו תחובות בתוכן. מרוב שהיה נמוך היה נראה כאילו שתי רגליו לא נוגעות ברצפה בו זמנית מה שגרם לו להתהלך כמו פינגווין.
חדר המורים היה ריק כאשר נכנס. הוא היה מורכב מכמה שולחנות עגולים עם ניירת מפוזרת בכל פינה. חלון גדול שיתף את אור השמש שנמצא מצידו השני והאיר את כל החדר ביעילות. אף מורה לא נמצא שם, ובמחשבה שזו הפסקה, רינג הבין שזה מוזר ואולי מפספס איזו ישיבת מורים.
הוא התיישב בכיסאו, שילב רגליים ונשען לאחור בעיניים עצומות, ידיו עדיין בתוך כיסי הסריג.
דלת חדר המורים נפתחה בשאגה.
"מה נראה לך שאתה עושה?!" ג'רי הרים אצבע מאשימה והתקדם במהירות לעבר המורה המיואש שהביט בו בחוסר אונים. "מי אתה שתיגע בה בכלל?!" צעק.
"על מה אתה מדבר, מר בלום?" שאל בתמימות.
- "אתה יודע טוב מאוד על מה אני מדבר."
פניו של ג'רי היו אדומות ונחיריו פתוחים לרווחה מרוב כעס. האצבע עדיין באוויר. רינג קם בנינוחות לכיוון מתקן המים של חדר המורים ומזג כוס.
"קח," אמר. "תשב, תרגע."
ג'רי חשב לרגע, חטף את הכוס מידיו של רינג וגמע אותה בלגימה אחת ארוכה. צלצול המבשר על סיום ההפסקה נשמע ברקע ושניהם המשיכו לעמוד אחד מול השני.
"אנחנו לא סיימנו כאן." אמר ג'רי ויצא מהחדר בזעם.
רינג הסתכל על כוס המים הריקה של ג'רי שהונחה על השולחן והכניס אותה למגירתו.

זה בעצם היה בזמן שיעור הסטוריה שג'רי החליט לבקר את פרנקי, אבל לאף אחד לא היה אכפת שהוא לא נמצא שם. הוא החליט לשתף את פרנקי במה שיושב עליו בימים האחרונים.
"תשמע," הוא אמר. "אתה לא יכול להגיד שאמא שלך לא בחורה... נחשקת."
"אתה אמור לגרום לי להרגיש טוב, מה אתה עושה לעזאזל?"
- "סליחה," הוא אמר וקצת הסמיק. "אתה באמת רוצה לדעת מה אני חושב על זה?"
ג'רי הנהן. "לא בטוח שתאהב את זה, אתה.." הוא אמר ועשה פרצוף מזהיר.
הרוח התחילה לנשוב חזק יותר, ג'רי הרגיש שכיסא הפלסטיק שמצא קרוב לעמדת השמירה של פרנקי לא יחזיק מעמד אז ירד לישיבה מזרחית על הרצפה, וזה התאים כי פרנקי עמד להתחיל בשעת הסיפור שלו.
"קצת אחרי שהכרתי את ננסי, גילינו שהיא בהיריון. זה היה כשאני הייתי בן עשרים ושש והיא בת עשרים וארבע. מאוד כעסתי כי היא אמרה לי שהיא מעולם לא הייתה עם גבר, ואני והיא עוד לא התחלנו... אתה יודע.
"העניין הוא שזה היה מעבר לכעס על השקר, זה היה גם כעס מקנאה. כי אם היא שיקרה אז יכול מאוד להיות שיש עדיין גבר בעולם שהוא ככה.. משמעותי בשבילה. תחילת הקשר שלנו הייתה מאוד ברורה ושנינו ידענו שאנחנו כבר מאוהבים מעל הראש, אז זו הייתה הנפילה הראשונה שלנו והיא הייתה מאוד קשה כי זה לא היה צחוק אתה יודע, היריון זה לא משחק.
"לא משנה כמה הראיתי שאני ככה כועס, היא מעולם לא רצתה להגיד לי מי הגבר שאיתו היא הייתה, וזה מאוד כאב כי זה רק העלה את החשדות שלי. וככה העברנו חודשים, לא הייתה לי ברירה אלא לשתוק אם אני רוצה שהאהובה שלי תישאר איתי, והיא לא התנגדה כי היא גם אהבה אותי וראיתי את זה. וזה הדבר היחיד שהרגיע אותי וגרם לי להרגיש מעל הגבר ההוא.
"אבל זה לא עזר בשום צורה. היה לי קשה לתמוך בה והתאמצתי הרבה פעמים להעמיד פנים ולעשות בכאילו שאני מרוצה. עד שהגיע הסוף, יום אחד מצאתי אותה מעולפת בדירה שלה ולקחתי אותה מהר מאוד לבית החולים ושם אחרי כמה שעות בטיפול נמרץ הודיעו לי שהיא הפילה את התינוק שלנו. במילים האלו. ואז הבנתי שלא משנה ממי התינוק הזה, אני זה שהתאמצתי כל כך בשביל להשאיר אותו איתנו ולהשאיר אותה איתי. התינוק שלי מת."
העיניים שלו עלו מהרצפה. מתאמץ במוחו לנסח את מוסר ההשכל.
"אני בעצם מספר לך את זה.." הוא קימט את המצח שלו יותר ממה שהוא כבר מקומט. "היום זה שלוש שנים שהיא כבר לא איתנו וממש רציתי לספר סיפור שקשור אליה אז בגלל זה קצת ניצלתי אותך כי זה הזכיר לי." הוא מלמל מהר וכנראה הרגיש אשם. ג'רי המשיך לשתוק.
"מה שאני מנסה להגיד זה... זה לא בדיוק אותו מצב מה שאני הייתי ומה שאתה עכשיו. אבל אתה יודע, שאולי כדאי שתהיה קצת יותר תומך בה. כי לא תמיד אתה מבין מה חשוב לך כשאתה כועס או מקנא או כל פעם שהרגשות שלך מעורבים."
הרוח הפסיקה לנשוב ושניהם שתקו במשך חמש דקות שלמות.
צלצול של הודעה הפיג את הדממה. "בעיה להיפגש היום. נדחה למחר? אריה." ג'רי השיב בחיוב.
"מי זאת, החברה החמודה שלך?" שאל פרנקי.
"היא לא בדיוק…" הוא ענה במבוכה.
"איך קוראים לה, החמודה?" הוא המשיך לשאול. הצלצול המבשר על תחילת ההפסקה התחיל להתנגן ברקע.
"אריה." ענה ג'רי.
" מה אם למשל," התחיל פרנקי. "חס וחלילה," הוא הדגיש. "היו אומרים לך שבקרוב אריה תעלם או יקרה לה משהו נורא? לא היית מתנהג אחרת?"
ג'רי הזדעזע למשמע דבריו.
"לך תבלה עם אמך, ילד."

למחרת היה יום חמישי. פתאום עלה בג'רי מה שפרנקי סיפר לו יום לפני. כנראה שקשה לה עם כל העניין, היא גם בטוחה שהיא מאכזבת אותו והוא גם מראה לה שהוא מרגיש לא בנוח. לכן החליט הפעם ללכת לצחצח את שיניו במקום הרגיל.
הוא נעמד בכניסה לשירותים שנמצאים בתוך חדרה. הדלת הייתה פתוחה והיא הביטה במראה שמולה.
"את רק בחודש שני, את עוד לא תראי בטן." הוא אמר. היא קפצה ממקומה ואז הניחה יד על הלב מרוב בהלה.
"אם הייתי יודעת קצת הגנה עצמית יכול להיות שהיו לך מספריים בתוך הראש כרגע. מה אתה עושה פה?" היא שאלה בזלזול וחזרה להביט במראה, כאילו כבר הבינה שכל מקום בבית שקשור אליה נמצא מחוץ לתחומו של ג'רי.
"חשבתי קצת, מצטער על הימים האחרונים. בקושי דיברתי איתך על הכל. את יודעת שאני איתך בכל העניין, מה שתצטרכי אני כאן." הוא אמר וחייך קלות.
היא הביטה לכיוונו בלי להזיז את הראש. "אני יודעת ג'רי, אבל אתה לא צריך להתעלם ממני."
הוא נכנס לתוך השירותים וחיבק אותה, היא חיבקה חזרה.

הוא יצא משיעור היסטוריה לכיוון השירותים. לא שבאמת היה צריך, אבל לפעמים מתחשק לו לצאת מהשיעור כשכל המסדרונות ריקים, ואז הברירה היחידה היא לעשות סיבוב לשירותים.
הוא עצר בברזיה שלידם ותוך כדי שתייה שמע קולות מבחילים שמגיעים מבפנים. קולות שאפשר להגיד שהיה שמח לא לשמוע. התלבטות עלתה בראשו אם המעשה הנכון הוא להתרחק ולא לתת לבחור סיבה להיות מובך מהעובדה שהוא מקיא בשירותים של בית הספר. בסופו של דבר נכנס לתוך חדר השירותים ונעמד מחוץ לתא שממנו הגיעו הקולות.
"אתה בסדר?" שאל. אך הקולות התגברו ושום תשובה לא נשמעה.
"אם אתה צריך עזרה או מש-" השאלה שלו נקטעה בצעקת כאב מתוך התא ודפיקות על הקירות. כתגובה ניסה מהר לפתוח את התא בשביל לנסות לעזור באיזושהי צורה אך הדבר היחיד שהספיק לראות לפני שנטרקה הדלת בחזרה היו התלתלים החומים המבריקים.
לא ברור מה גרם לו להשאר שם ולהיות נוכח לצעקות והקולות הדוחים. או שממש רצה לעזור לבחור או שסתם היה סקרן, אבל נשאר שם במשך חצי שעה וחיכה שהבחור יצא מהתא. כשהבין שכנראה הוא מחכה לשווא הוא חזר לשיעור.

באיזור השעה 15:00 הבין שמחכה לו הליכה די ארוכה אל 'המקום הקבוע', אז החליט ג'רי לצאת מהבית ובמקרה הכי גרוע יישב שם קצת לבד. ברגע שכף רגלו דרכה מחוץ לבניין עלה בו רעיון שהחשיב כ'גאוני'.
בנחישות ובמהירות כיוון את עצמו אל עבר המחסן שמאחורי בניין מגוריו. האופניים השחורות היו כל כך מאובקות, עד שלקח לו מעל עשרים דקות להעביר בהן מקלחת של מגבונים ולגרום להן להבריק.
'הנה הפתרון המושלם להליכות הארוכות, המשעממות והמיותרות.' חשב לעצמו.
את הנסיעה אל המקום הקבוע עשה בדרכים מפותלות עם סיבובים מיותרים והגיע לשם תוך שעה. על הספסל בטיילת מול השקיעה של הים, הוא ישב בתחושת אשמה והוציא את הסיגריה המגולגלת מהכיס.
"חשבתי שאגיע מוקדם יותר ואשב פה קצת לבד." הוא שמע את הקול המתוק מאחוריו והשתעל ענן של עשן. "בציבור?" היא שאלה.
הוא כיבה בזהירות את הסיגריה והחזיר את מה שנשאר ממנה לכיס. "חוש הריח שלך זה משהו."
"אני כנראה מכירה את הריח הזה יותר טוב ממך." ושוב ביצעה את הרמת הגבה שלה שעכשיו אפילו נראתה טיפה זדונית.
היא התיישבה קרוב אליו והפעם הוא שמע את דפיקות הלב שלה בכל איבר בגופה. היא לבשה גופיה לבנה וסמרטוטית שגרם לגופה להראות כל כך יפה ביחד עם מכנסי שלושת-רבעי שחורות. שפתיים כל כך מתוקות עם עיניים קטנות וחמודות שקשה לעמוד בפניהן. שיער חום בוהק וארוך מחזיר אור מהשקיעה. היא שוב לקחה לו את היד והחזיקה אותה על הירך שלו.
"אז מה קורה?" שאלה והסתכלה אל הים. ג'רי דווקא הסתכל על הצוואר שלה, בידיעה שממנו כנראה מגיע ריח הבושם שלה שממלא את האוויר(וקצת גורם לו לרצות להתעטש).
"אתמול אמא שלי סיפרה לי שהיא בהיריון." הוא אמר. היא ישר סובבה אליו את פניה ופתחה את עיניה לרווחה.
"מזל טוב!" אמרה בחיוך. ואז הבינה שכנראה זה מה שישב עליו אז דעכה מעט.
"בעצם, ממי התינוק?"
"אין לי מושג, אריה. אני באמת לא יודע ואין לי שום ניחוש. איך היא יכולה ככה למצוא בן אדם אחר חוץ ממני? אחרי כל כך הרבה שנים שהיא לבד ורק איתי…"
אריה הסתכלה לו בתוך העיניים במבט מרחם. מבט שמאוד מאפיין אותה.
"אני מבינה אותה." היא אמרה.
פתאום הרוח השתתקה והכל עצר מלכת. הם ישבו שם כמה דקות בלי לומר מילה. המבט שלו עליה והמבט שלה על השקיעה שכבר כמעט הסתיימה. רק עוד כמה קרני שמש והיא תעלם לגמרי.
"אני בטוחה שגם אתה מבין אי שם עמוק בפנים." היא זרקה לו מבט לבדוק אם הוא מסכים וחזרה אל השקיעה. "קרה לך פעם שנשארת לבד בבית כמה ימים בלי לצאת, או שסתם הרבה זמן לא פגשת את הבן אדם הזה שגורם לך להרגיש טוב? ואז פתאום עצרת הכל כדי לחשוב עם עצמך ולנסות להבין מה קורה בחיים שלך? ואני לא מתכוונת בקטע של לימודים או זוגיות. אני מדברת על החיים עצמם ועל מה הם אומרים. יכול להיות שכל מה שקורה סביבך זה הכל שקר ואין שם אף אחד בחוץ. או שאולי אתה חולם הכל או שזו רק פנטזיה וכולם רובוטים ורק אתה, רק אתה אנושי. אתה מגיע למחשבות כאלה מוזרות ולפעמים פשוט מבין שיש סיכוי איפשהו שם, ש... כולך לבד."
הרוח חזרה, העלים המשיכו בדרכם על הרצפה והשמש נעלמה לגמרי. השמיים היו בגוון כתום-ורדרד.
הם הביטו אחד לשנייה בעיניים והמבטים עברו לשפתיים. ואז קרתה הנשיקה הראשונה שלהם. היה לה טעם של תות, ולו היה טעם של חומרים שבדרך כלל מעשנים. הנשיקה נמשכה מספר דקות שהרגישו לג'רי כמו כמה שעות.
וגם אל תוך הלילה הוא עדיין יכל להרגיש את הנשיקה הזאת שכנראה לעולם לא ישכח והיה נותן הכל כדי לחוות אותה שוב.

הוא לא ציפה לקבל את התשובה לשאלה הזו שהציפה את מוחו לאורך כל הימים האחרונים כשחזר מבית הספר באותו יום בצהריים. במטבח ישבו שני אנשים, אמו ועוד בחור שהצליח לזהות רק מהתמונות. השיער הבהיר שבתמונות היה קצוץ אך עכשיו אסוף בגומיה לאחור. בסך הכל כמה קמטים נוספו על פניו אך מבנה הגוף השרירי נשאר כמו שהיה. זה היה אביו.
ג'רי עמד בפתח הבית המום, כשדלת הכניסה עוד פתוחה. כמה רגעים של שקט חלפו עד שאמו ראתה על פניו של ג'רי שהוא כבר הבין.
בלי הרבה מחשבה הוא חזר על צעדיו אל מחוץ לבית וטרק את הדלת בכעס לא מוסבר. הוא אפילו לא הבין למה הוא חזר ואיך זה קרה אך בין כל המחשבות והשאלות הוא הרגיש שלא רוצה לשמוע מילה אחת מאף אחד מהם.
בתוך סערת הרגשות הוא פרץ את דרכו אל מחוץ לבניין וישר הרים טלפון לאריה.
"אריה, אני חייב…" הוא ניסה לדבר אך דמעות חנקו את גרונו. "אני בא אלייך הביתה."
"לא זמן טוב," היא אמרה. "אני ארד למטה."
הוא עשה את דרכו בזריזות עצבנית אל רחוב מגוריה ופנה בסמטה שבה נמצאת דלת ביתה.
הכל קרה כל כך מהר. אבל זה היה מאוחר מדי. הסכין כבר הייתה עמוק בתוך בטנה ודם טפטף על רצפת הרחוב. היא נפלה על ברכיה. פרצופה היה מזועזע מפחד וחוסר הבנה.
כל מה שהוא הספיק לראות היו רק התלתלים החומים המבריקים.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Ganondorf
הודעה 14.09.2016, 12:24
הודעה #2


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,171
תאריך הצטרפות: 2.05.12
מיקום: מבקר את האישה במטבח
משתמש מספר: 167,120



כשקראתי את הסיפור לא הבנתי למה הוא מרגיש לי מוכר. המשכתי לקרוא עד הסוף ורק בשורה האחרונה הבנתי שכבר קראתי את זה בעבר, או לפחות את הגרסא הקודמת.
אני לא יודע להשוות לך בין שתי הגרסאות, כי אני לא ממש זוכר את הקריאה הקודמת, אז אדבר רק על הגרסא הנוכחית.

אני אוהב את הכתיבה שלך. אתה מצליח לכתוב את הדמויות בצורה אנושית, והצלחתי להתחבר לג'רי כבר מההתחלה. אני חושב שזה בעיקר בזכות הדיאלוגים שכתבת, הם באמת מציגים באופן מצוין את האופי של הדמויות. כל אחת מהשיחות הספורות מלמדת הרבה פרטים חדשים על הדמויות המשוחחות, וביחד עם ההומור אלה היו החלקים האהובים עליי בסיפור.
הכתיבה עצמה זורמת, אבל עדיין מצאתי כל מיני בעיות עם הניסוחים והתיאורים שלך. אני בטוח שהסיפור הרבה יותר מלוטש מהגרסא הקודמת ששחררת, אבל עדיין יש מקומות שמרגישים פחות טוב. היו תיאורים שהייתי צריך לעצור את הקריאה כדי לפענח אותם. זה מרגיש כמו מאמץ מיותר. אם יש מקרים שאין לך מטאפורה מתאימה או שהתיאור נמתח מדי, אתה יכול לוותר קצת. יש גם דימויים שלא מתיישבים טוב. זה לא קורה הרבה, אבל הייתי עובר שוב על הסיפור ומחפש איפה לשפצר את התיאורים קצת כדי שישבו טוב יותר עם הכתיבה ויעזרו לקוראים להמשיך לקרוא בלי להיתקע כי משהו פחות מסתדר.

לגבי התוכן עצמו. הסיפור מתמקד בעיקר בימים הראשונים של ג'רי בבית הספר, וזה עובד נהדר עם הפוקוס על הסיפור האישי שלו. מאוד נהניתי מהדרך שבה שילבת את הדמויות החדשות בסיפור, אני חושב שזה נעשה עם הרבה מחשבה. הפריע לי שקצת איבדתי את תחושת הזמן בין הימים השונים, אבל תמיד יכול להיות שפשוט לא שמתי לב בעצמי לתיאורי זמן בכתיבה. אם זה היה חלק מסיפור ארוך, הייתי אומר לך שזה מרגיש קצת "מת", אבל בתור פתיחה להכרת הדמויות הייתי אומר שזה מצליח בבניית האישיות שלהן לקראת הפרקים הבאים. אהבתי במיוחד את הדרך שבה עברת מדמות אחת לדמות אחרת כשהן היו בסצנה משותפת, ובעצם המשכת עם הדמות ששוחחה עם הדמות הקודמת שאחרי עקבת. זה היה מעניין לקרוא את הסיפור בצורה כזו, ומאוד מיוחד. הייתי שמח אם היית משלב את זה יותר, כי זה נעשה בצורה מאוד מינימלית פה והיה ממש יכול לעזור עם הצגת האופי של הדמויות השונות.

באופן אישי, הסוף מרגיש לי לא במקום. אני חושב שזה היה ככה גם בפעם הקודמת שבה קראתי את הסיפור. זה לא אומר שזה לא בנוי טוב, פשוט לי זה הרגיש מוזר ולא מוצדק. אני יכול לנחש מה המסגרת של האירוע ואיך דבר הוביל לדבר, אבל הפתאומיות הזו ממש בשורה האחרונה לא מאפשרת לי לעכל את הסיטואציה כמו שצריך. עד שהבנתי מה בדיוק קורה, כבר נגמר התיאור ולא היה לי מה לקרוא. זה כן משאיר אותך במתח, אבל הבלבול שזה יוצר קצת הורס את חווית הקריאה, לפחות עבורי. הייתי מציע לבנות את זה באופן יותר איטי ושיטתי, עם ההליכה מלאת הרגשות של ג'רי, ההגעה שלו לאזור הבית של אריה ואז העדות שלו לסיטואציה עצמה. פה דווקא כן הייתי מותח בתיאורים ומאריך את הרגע עד להפלת הגזירה. לא בעיה אמיתית, יותר תחושה אישית. הרגשתי צורך לדבר עליה.

זה אחלה סיפור, ומקווה שתמשיך אותו. הייתי רוצה לקרוא את ההמשך. בהצלחה בכתיבה!


--------------------
http://myanimelist.net/profile/idom

If you are original, you may not get popular, but you will always be Awesome


קרדיט לחיים

[03:08] Clouds: אוהבים אותך עידו למרות שאתה שוביניסט דוחה וזבל של אח

[17:42] Yosef Buzagllo: עידו ההבטחות שלך זה כמו ההבטחות של הנאצים שהיהודים רק הולכים להתקלח ולקבל בגדים חדשים

[19:29:20] Yosef Buzagllo: ילדי החיים מלאים באכזבות...ונשים זונות.

[19:26:54] Yosef Buzagllo: עידו סתום תפה כבר סראבק ערס יאחושרמוטה פיל ארי


"במסעה של האנושות הנאורה במשעולי הקידמה לא תמיד ברור לאן מועדות פניה, האם קדימה או אחורה?
האם ככל שאנחנו מיטיבים לחקור אנחנו רק מגלים, כמו סוקראטס, כי אנחנו רק מבינים פחות ופחות את העולם בו אנו חיים, רק הולכים ומאבדים את הביטחון בקיומנו?
האם כל ההבטחה לעתיד טוב יותר בזכות הרציונליות והמדע רק הובילו אותנו להרס ושפיכות דמים?"

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Waterfield
הודעה 14.09.2016, 13:14
הודעה #3


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 63
תאריך הצטרפות: 14.03.07
משתמש מספר: 28,506



ציטוט(Ganondorf @ 14.09.2016, 11:24) *
כשקראתי את הסיפור לא הבנתי למה הוא מרגיש לי מוכר. המשכתי לקרוא עד הסוף ורק בשורה האחרונה הבנתי שכבר קראתי את זה בעבר, או לפחות את הגרסא הקודמת.
אני לא יודע להשוות לך בין שתי הגרסאות, כי אני לא ממש זוכר את הקריאה הקודמת, אז אדבר רק על הגרסא הנוכחית.

אני אוהב את הכתיבה שלך. אתה מצליח לכתוב את הדמויות בצורה אנושית, והצלחתי להתחבר לג'רי כבר מההתחלה. אני חושב שזה בעיקר בזכות הדיאלוגים שכתבת, הם באמת מציגים באופן מצוין את האופי של הדמויות. כל אחת מהשיחות הספורות מלמדת הרבה פרטים חדשים על הדמויות המשוחחות, וביחד עם ההומור אלה היו החלקים האהובים עליי בסיפור.
הכתיבה עצמה זורמת, אבל עדיין מצאתי כל מיני בעיות עם הניסוחים והתיאורים שלך. אני בטוח שהסיפור הרבה יותר מלוטש מהגרסא הקודמת ששחררת, אבל עדיין יש מקומות שמרגישים פחות טוב. היו תיאורים שהייתי צריך לעצור את הקריאה כדי לפענח אותם. זה מרגיש כמו מאמץ מיותר. אם יש מקרים שאין לך מטאפורה מתאימה או שהתיאור נמתח מדי, אתה יכול לוותר קצת. יש גם דימויים שלא מתיישבים טוב. זה לא קורה הרבה, אבל הייתי עובר שוב על הסיפור ומחפש איפה לשפצר את התיאורים קצת כדי שישבו טוב יותר עם הכתיבה ויעזרו לקוראים להמשיך לקרוא בלי להיתקע כי משהו פחות מסתדר.

לגבי התוכן עצמו. הסיפור מתמקד בעיקר בימים הראשונים של ג'רי בבית הספר, וזה עובד נהדר עם הפוקוס על הסיפור האישי שלו. מאוד נהניתי מהדרך שבה שילבת את הדמויות החדשות בסיפור, אני חושב שזה נעשה עם הרבה מחשבה. הפריע לי שקצת איבדתי את תחושת הזמן בין הימים השונים, אבל תמיד יכול להיות שפשוט לא שמתי לב בעצמי לתיאורי זמן בכתיבה. אם זה היה חלק מסיפור ארוך, הייתי אומר לך שזה מרגיש קצת "מת", אבל בתור פתיחה להכרת הדמויות הייתי אומר שזה מצליח בבניית האישיות שלהן לקראת הפרקים הבאים. אהבתי במיוחד את הדרך שבה עברת מדמות אחת לדמות אחרת כשהן היו בסצנה משותפת, ובעצם המשכת עם הדמות ששוחחה עם הדמות הקודמת שאחרי עקבת. זה היה מעניין לקרוא את הסיפור בצורה כזו, ומאוד מיוחד. הייתי שמח אם היית משלב את זה יותר, כי זה נעשה בצורה מאוד מינימלית פה והיה ממש יכול לעזור עם הצגת האופי של הדמויות השונות.

באופן אישי, הסוף מרגיש לי לא במקום. אני חושב שזה היה ככה גם בפעם הקודמת שבה קראתי את הסיפור. זה לא אומר שזה לא בנוי טוב, פשוט לי זה הרגיש מוזר ולא מוצדק. אני יכול לנחש מה המסגרת של האירוע ואיך דבר הוביל לדבר, אבל הפתאומיות הזו ממש בשורה האחרונה לא מאפשרת לי לעכל את הסיטואציה כמו שצריך. עד שהבנתי מה בדיוק קורה, כבר נגמר התיאור ולא היה לי מה לקרוא. זה כן משאיר אותך במתח, אבל הבלבול שזה יוצר קצת הורס את חווית הקריאה, לפחות עבורי. הייתי מציע לבנות את זה באופן יותר איטי ושיטתי, עם ההליכה מלאת הרגשות של ג'רי, ההגעה שלו לאזור הבית של אריה ואז העדות שלו לסיטואציה עצמה. פה דווקא כן הייתי מותח בתיאורים ומאריך את הרגע עד להפלת הגזירה. לא בעיה אמיתית, יותר תחושה אישית. הרגשתי צורך לדבר עליה.

זה אחלה סיפור, ומקווה שתמשיך אותו. הייתי רוצה לקרוא את ההמשך. בהצלחה בכתיבה!



אני זוכר אותך גם מהפעם הקודמת שפרסמתי, ובאמת אחת מהתגובות הבולטות שעזרו לי לשכתב הייתה התגובה שלך, אז תודה קודם כל!

לגבי הפסקה הראשונה שלך- שמח שאני מצליח בחלק שהכי חשוב לי שזה אמינות הדמויות וההתחברות אליהן. כמו בכל ספר\סיפור מצליח(לא שאני משווה את עצמי למשהו אבל יש שאיפות), הדמויות הן החלק החשוב ביותר לדעתי.
לגבי התיאורים, אשמח אם תתן לי דוגמה בודדה כדי שאוכל להסתכל על זה.

הפסקה השניה- אני חושב שתחושת הזמן פחות קריטית פה, כי הפרק מתבסס על אירועים ספציפיים שקורים בסדר כרונולוגי אחד אחרי השני בהפרש של מספר שעות ו\או יום לאחר מכן, וזה דווקא לדעתי מועבר די בסדר. לגבי הסצינה עם המעבר בין דמויות, זה היה אלמנט נחמד שעלה לי בראש כשרציתי לשלב את שלושתן, אני חושב שעדיף לפרוש מזה בשיא אחרת זה יאבד את זה smile.gif

ושוב, כמו שבפעם הקודמת כתבת, באמת הסוף קצר ומהיר ומפתיע. ואני לא יודע למה אבל רק ככה אני מצליח לתאר לעצמי אותו. לאורך כל הפרק אני בונה באיטיות את ההגעה לזה. אם זה כשפרנקי אומר משהו על לדמיין אותה נעלמת או כל מיני דברים מוזרים שקורים שם בלי הסבר(ילד מקיא בשירותים במשך שעה, המורה שומר כוס פלסטיק שג'רי שתה ממנה וכו'). וגם בכללי ניסיתי לגרום לה להיות הדמות הכי טובה בכל הסיפור הזה, הכי חכמה, הכי יפה, הכי מתוקה, ובום, הכי מתה. כמה פעמים שלא כתבתי את הסוף מחדש, באמת, לפחות 10 שכתובים שונים שלו, ולא הצלחתי להפוך אותו לארוך בלי שזה יהיה מייגע.
אני אמשיך לנסות לעשות את זה, ונראה איך זה יעבוד...

תודה רבה על התגובה!
פרק 2 כבר בכתיבה smile.gif


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Ganondorf
הודעה 14.09.2016, 14:10
הודעה #4


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,171
תאריך הצטרפות: 2.05.12
מיקום: מבקר את האישה במטבח
משתמש מספר: 167,120



אה, שכחתי לתת דוגמאות. מצטער על הכלליות.
למשל המשפט "מבט חיבה חצי מסונוור חצי מרחם היה על פניה..." זה תיאור שהיה לי קשה להבין אותו, כי הוא קצת מסורבל. התיאור "כבר הפציע שער בית הספר מבין העצים.." גם לא יושב לי טוב. דברים כאלה, משפטים שבהם אני לא מסכים עם בחירת המילים שלך. זה לא פוגם יותר מדי בחוויית הקריאה, אבל זה כן משהו ששמתי לב אליו והרגשתי צורך לציין.

ולגבי הסוף, אני חושב שזה לא מצליח ליצור את האפקט הנכון בגלל הפתאומיות הזו. אמנם אתה מסתמך על רמזים קטנים במהלך הסיפור כדי להתריע לקוראים שמשהו לא במקום (ושמים לב לזה, משמע זה עובד), אבל באקורד הסיום עצמו אתה מסתמך יותר מדי על הרמזים שלך ולא על תיאור הסיטואציה עצמה בצורה ברורה. אני מתכוון, בתור הכותב ברור לך בדיוק איך זה הגיע לזה, כי אתה כתבת את הסיפור; אבל לקוראים, בעיקר אלה שקוראים בצורה יותר קלילה ולא מחפשים אחר הרמזים המטרימים תוך כדי הקריאה, הרבה יותר קשה לחבר את הנקודות ולהבין מה בדיוק קורה. מה גם שלהתייחס למוות בנונשלנטיות כזו למרות הסיטואציה הנוראית לא מתיישב טוב כשאין לך שום תגובה אמיתית מהגיבור, שעד לכל הסיטואציה.
"ג'רי נרתע לאחור בהלם, מביט בחוסר אונים כשהסכין מחליקה החוצה מגופה השברירי של אהובתו..." משהו כזה ואפילו יותר מפורט ומלא רגש היה יכול לתת לקורא זמן לעכל מה שקרה מולו, וזה נותן יותר אימפקט לסצנה כשאתה מבין מה קורה תוך כדי, ולא בדיעבד.

מה שאני בעצם אומר זה שהייתי רוצה יותר מידע. בין אם זה תיאורים, או הסבר בגוף שלישי. לא כדי לעשות את זה פחות מסתורי, כי זה בסדר שזה מעורפל ככה, אלא פשוט כדי שהקורא לא ירגיש מרומה כי לא הסבירו לו כמו שצריך. ההסבר יכול לבוא גם כהכנה ממש לפני, בתור תחושה לא טובה שיש לג'רי כשהוא מתקרב לבניין, צרחה של אריה כשדוקרים אותה וכדומה. אתה לא חייב לחשוף יותר מזהות הרוצח, אלא לחשוף יותר מכל מה שיוצר את הסצנה הזו חוץ ממנו. אתה בעצם מתחיל מאמצע האירוע ולא מתחילתו, וזה מה שיוצר את הסיבוך הזה עבורי.
תנסה להתחיל מההתחלה בפעם הבאה שאתה עובד על האירוע הזה, אולי זה יפתור לך את הבעיה (:

שמח לעזור, אחכה לפרק הבא~!



--------------------
http://myanimelist.net/profile/idom

If you are original, you may not get popular, but you will always be Awesome


קרדיט לחיים

[03:08] Clouds: אוהבים אותך עידו למרות שאתה שוביניסט דוחה וזבל של אח

[17:42] Yosef Buzagllo: עידו ההבטחות שלך זה כמו ההבטחות של הנאצים שהיהודים רק הולכים להתקלח ולקבל בגדים חדשים

[19:29:20] Yosef Buzagllo: ילדי החיים מלאים באכזבות...ונשים זונות.

[19:26:54] Yosef Buzagllo: עידו סתום תפה כבר סראבק ערס יאחושרמוטה פיל ארי


"במסעה של האנושות הנאורה במשעולי הקידמה לא תמיד ברור לאן מועדות פניה, האם קדימה או אחורה?
האם ככל שאנחנו מיטיבים לחקור אנחנו רק מגלים, כמו סוקראטס, כי אנחנו רק מבינים פחות ופחות את העולם בו אנו חיים, רק הולכים ומאבדים את הביטחון בקיומנו?
האם כל ההבטחה לעתיד טוב יותר בזכות הרציונליות והמדע רק הובילו אותנו להרס ושפיכות דמים?"

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Waterfield
הודעה 14.09.2016, 14:27
הודעה #5


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 63
תאריך הצטרפות: 14.03.07
משתמש מספר: 28,506



ציטוט(Ganondorf @ 14.09.2016, 13:10) *
אה, שכחתי לתת דוגמאות. מצטער על הכלליות.
למשל המשפט "מבט חיבה חצי מסונוור חצי מרחם היה על פניה..." זה תיאור שהיה לי קשה להבין אותו, כי הוא קצת מסורבל. התיאור "כבר הפציע שער בית הספר מבין העצים.." גם לא יושב לי טוב. דברים כאלה, משפטים שבהם אני לא מסכים עם בחירת המילים שלך. זה לא פוגם יותר מדי בחוויית הקריאה, אבל זה כן משהו ששמתי לב אליו והרגשתי צורך לציין.

ולגבי הסוף, אני חושב שזה לא מצליח ליצור את האפקט הנכון בגלל הפתאומיות הזו. אמנם אתה מסתמך על רמזים קטנים במהלך הסיפור כדי להתריע לקוראים שמשהו לא במקום (ושמים לב לזה, משמע זה עובד), אבל באקורד הסיום עצמו אתה מסתמך יותר מדי על הרמזים שלך ולא על תיאור הסיטואציה עצמה בצורה ברורה. אני מתכוון, בתור הכותב ברור לך בדיוק איך זה הגיע לזה, כי אתה כתבת את הסיפור; אבל לקוראים, בעיקר אלה שקוראים בצורה יותר קלילה ולא מחפשים אחר הרמזים המטרימים תוך כדי הקריאה, הרבה יותר קשה לחבר את הנקודות ולהבין מה בדיוק קורה. מה גם שלהתייחס למוות בנונשלנטיות כזו למרות הסיטואציה הנוראית לא מתיישב טוב כשאין לך שום תגובה אמיתית מהגיבור, שעד לכל הסיטואציה.
"ג'רי נרתע לאחור בהלם, מביט בחוסר אונים כשהסכין מחליקה החוצה מגופה השברירי של אהובתו..." משהו כזה ואפילו יותר מפורט ומלא רגש היה יכול לתת לקורא זמן לעכל מה שקרה מולו, וזה נותן יותר אימפקט לסצנה כשאתה מבין מה קורה תוך כדי, ולא בדיעבד.

מה שאני בעצם אומר זה שהייתי רוצה יותר מידע. בין אם זה תיאורים, או הסבר בגוף שלישי. לא כדי לעשות את זה פחות מסתורי, כי זה בסדר שזה מעורפל ככה, אלא פשוט כדי שהקורא לא ירגיש מרומה כי לא הסבירו לו כמו שצריך. ההסבר יכול לבוא גם כהכנה ממש לפני, בתור תחושה לא טובה שיש לג'רי כשהוא מתקרב לבניין, צרחה של אריה כשדוקרים אותה וכדומה. אתה לא חייב לחשוף יותר מזהות הרוצח, אלא לחשוף יותר מכל מה שיוצר את הסצנה הזו חוץ ממנו. אתה בעצם מתחיל מאמצע האירוע ולא מתחילתו, וזה מה שיוצר את הסיבוך הזה עבורי.
תנסה להתחיל מההתחלה בפעם הבאה שאתה עובד על האירוע הזה, אולי זה יפתור לך את הבעיה (:

שמח לעזור, אחכה לפרק הבא~!

אז זהו, שלא כל כך רציתי לחשוף יותר מדי מהאירוע שם כי באמת קורים שם המון דברים שג'רי בכלל לא מודע אליהם. אני לא חושב שבזמן כזה יש לו זמן להביע כל כך הרבה רגשות, בגלל הזעזוע.
הפרק הבא מתחיל בדיוק בקטע שהפרק הקודם נגמר ושם מגיעים כל שאר הדברים שדיברת עליהם...
בכל מקרה מסכים באמת שיש מקום לשיפור ואני אעבוד על זה במקביל לפרק השני.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
fresh
הודעה 14.09.2016, 22:04
הודעה #6


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 648
תאריך הצטרפות: 4.11.10
משתמש מספר: 86,988



לכאורה סיפור נעורים/התבגרות קצת הזוי של בחור בסיטואציה הזויה.
היה קצת קסם בכל הסיפור, "קלאסי" ככל שיהיה בגלל הסיטואציה המעניינת ואף מעט מציאותית. אמנם התיאורים והדרך בה הוצגה העלילה ... לא מהטובות שראיתי. לכל חלק בסיפור יש אווירה מטרידה או מביכה למדיי במובנים של הקצנות תיאורים. נדמה שאין דמות אחת שהיא לגמריי נורמלית כאן. השומר שקורא לאמו של תלמיד נחשקת מולו, המתח הכמעט מיני בין האם לבן... יש פה משהו מוגזם ולא אמין. כאמור לא שלסיטואציה אין פונטנציאל אלא שהכתיבה עצמה והדרך בה הדמויות חושבות אינה אמינה, אולי מלבד לזו של אריה. עם זאת, חכמת החיים שלה אינה מרובה כפי שמנסה להיות מוצגת אבל אני מניח שבמסגרת הסיטואציה של סיפור התבגרות ואונס הדעות הללו לא כאלו בלתי סבירות.
אני מניח שבאופן כללי התנהגות הדמויות והתיאורים המרוחים והלעתים מוגזמים הורסים טיפה את החוויה.
לא קראתי את הגרסא הראשונה אבל אולי rewrite יעזור. יש פונטנציאל רק צריך להרגיע ממש קצת את הדמויות ותיאורן כי יש כמה דברים שליטרלי נראה כאילו כתבת אותם כדי להשאיר רמזים ושאיכשהו הכל יצא הגיוני קצת.
ומאחר שקראתי רק פעם אחת לא אשקר יש כמה קצוות טיפה לא מחוברים.
עדיין "לך תבלה עם אמא שלך, ילד" זה השורה הכי מבלבלת בסיפור הזה חחח
סה"כ האווירה והתוכן הקצת סוריאליסטי מסקרנים, צריך אבל לעשות tone down לרמה סבירה כי התחלתי להשתעמם ולהתעייף קצת באמצע מטירוף רצוף והנחות בלתי נורמליות על טבע הדמויות.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Waterfield
הודעה 15.09.2016, 00:36
הודעה #7


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 63
תאריך הצטרפות: 14.03.07
משתמש מספר: 28,506



ציטוט(fresh @ 14.09.2016, 21:04) *
לכאורה סיפור נעורים/התבגרות קצת הזוי של בחור בסיטואציה הזויה.
היה קצת קסם בכל הסיפור, "קלאסי" ככל שיהיה בגלל הסיטואציה המעניינת ואף מעט מציאותית. אמנם התיאורים והדרך בה הוצגה העלילה ... לא מהטובות שראיתי. לכל חלק בסיפור יש אווירה מטרידה או מביכה למדיי במובנים של הקצנות תיאורים. נדמה שאין דמות אחת שהיא לגמריי נורמלית כאן. השומר שקורא לאמו של תלמיד נחשקת מולו, המתח הכמעט מיני בין האם לבן... יש פה משהו מוגזם ולא אמין. כאמור לא שלסיטואציה אין פונטנציאל אלא שהכתיבה עצמה והדרך בה הדמויות חושבות אינה אמינה, אולי מלבד לזו של אריה. עם זאת, חכמת החיים שלה אינה מרובה כפי שמנסה להיות מוצגת אבל אני מניח שבמסגרת הסיטואציה של סיפור התבגרות ואונס הדעות הללו לא כאלו בלתי סבירות.
אני מניח שבאופן כללי התנהגות הדמויות והתיאורים המרוחים והלעתים מוגזמים הורסים טיפה את החוויה.
לא קראתי את הגרסא הראשונה אבל אולי rewrite יעזור. יש פונטנציאל רק צריך להרגיע ממש קצת את הדמויות ותיאורן כי יש כמה דברים שליטרלי נראה כאילו כתבת אותם כדי להשאיר רמזים ושאיכשהו הכל יצא הגיוני קצת.
ומאחר שקראתי רק פעם אחת לא אשקר יש כמה קצוות טיפה לא מחוברים.
עדיין "לך תבלה עם אמא שלך, ילד" זה השורה הכי מבלבלת בסיפור הזה חחח
סה"כ האווירה והתוכן הקצת סוריאליסטי מסקרנים, צריך אבל לעשות tone down לרמה סבירה כי התחלתי להשתעמם ולהתעייף קצת באמצע מטירוף רצוף והנחות בלתי נורמליות על טבע הדמויות.

מממ אוקיי, אהבתי את הביקורת smile.gif תמיד מנסה להשתפר, לא בטוח שאשכתב שוב אבל בטוח אקח לתשומת ליבי לפרקים הבאים.
מה שיפה במה שאמרת זה שגם את דמות השומר וגם האמא הצגתי כדמויות יחסית 'ילדותיות', ושיש להן קשר מיוחד עם ג'רי.
השומר מצד אחד- ניסיתי להראות כמה שהוא כמו מן "הדוד המגניב" של הילד, לא יודע כמה זה עבר כמו שציפיתי אבל זה הרעיון ולדעתי זה הופך את זה לפחות מוזר.
האמא- לא יודע על איזה מתח מיני אתה מדבר........ on5.gif

לא כל כך הבנתי למה השורה שציטטת בלבלה.... אז אשמח לעוד הסבר פה!

וכן, לגבי כל השאר... אקח את זה איתי להמשך הכתיבה.
תודה!


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
fresh
הודעה 15.09.2016, 07:36
הודעה #8


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 648
תאריך הצטרפות: 4.11.10
משתמש מספר: 86,988



ציטוט(Kuperman @ 15.09.2016, 01:36) *
ציטוט(fresh @ 14.09.2016, 21:04) *
לכאורה סיפור נעורים/התבגרות קצת הזוי של בחור בסיטואציה הזויה.
היה קצת קסם בכל הסיפור, "קלאסי" ככל שיהיה בגלל הסיטואציה המעניינת ואף מעט מציאותית. אמנם התיאורים והדרך בה הוצגה העלילה ... לא מהטובות שראיתי. לכל חלק בסיפור יש אווירה מטרידה או מביכה למדיי במובנים של הקצנות תיאורים. נדמה שאין דמות אחת שהיא לגמריי נורמלית כאן. השומר שקורא לאמו של תלמיד נחשקת מולו, המתח הכמעט מיני בין האם לבן... יש פה משהו מוגזם ולא אמין. כאמור לא שלסיטואציה אין פונטנציאל אלא שהכתיבה עצמה והדרך בה הדמויות חושבות אינה אמינה, אולי מלבד לזו של אריה. עם זאת, חכמת החיים שלה אינה מרובה כפי שמנסה להיות מוצגת אבל אני מניח שבמסגרת הסיטואציה של סיפור התבגרות ואונס הדעות הללו לא כאלו בלתי סבירות.
אני מניח שבאופן כללי התנהגות הדמויות והתיאורים המרוחים והלעתים מוגזמים הורסים טיפה את החוויה.
לא קראתי את הגרסא הראשונה אבל אולי rewrite יעזור. יש פונטנציאל רק צריך להרגיע ממש קצת את הדמויות ותיאורן כי יש כמה דברים שליטרלי נראה כאילו כתבת אותם כדי להשאיר רמזים ושאיכשהו הכל יצא הגיוני קצת.
ומאחר שקראתי רק פעם אחת לא אשקר יש כמה קצוות טיפה לא מחוברים.
עדיין "לך תבלה עם אמא שלך, ילד" זה השורה הכי מבלבלת בסיפור הזה חחח
סה"כ האווירה והתוכן הקצת סוריאליסטי מסקרנים, צריך אבל לעשות tone down לרמה סבירה כי התחלתי להשתעמם ולהתעייף קצת באמצע מטירוף רצוף והנחות בלתי נורמליות על טבע הדמויות.

מממ אוקיי, אהבתי את הביקורת smile.gif תמיד מנסה להשתפר, לא בטוח שאשכתב שוב אבל בטוח אקח לתשומת ליבי לפרקים הבאים.
מה שיפה במה שאמרת זה שגם את דמות השומר וגם האמא הצגתי כדמויות יחסית 'ילדותיות', ושיש להן קשר מיוחד עם ג'רי.
השומר מצד אחד- ניסיתי להראות כמה שהוא כמו מן "הדוד המגניב" של הילד, לא יודע כמה זה עבר כמו שציפיתי אבל זה הרעיון ולדעתי זה הופך את זה לפחות מוזר.
האמא- לא יודע על איזה מתח מיני אתה מדבר........ on5.gif

לא כל כך הבנתי למה השורה שציטטת בלבלה.... אז אשמח לעוד הסבר פה!

וכן, לגבי כל השאר... אקח את זה איתי להמשך הכתיבה.
תודה!

ובכן אולי כי השומר קרא לאמא שלו מושכת כשהוא דיבר על חברה שלו ואמר לו לבלות איתה כשהוא ביקש עצה לגביה XD
ושוב - התיאורים המוגזמים, כשישנם תיאורים כאלו לרוב לא משייכים אותם למספר כי יש כאן עניין סובייקטיבי מעורב ולא נדמה שהמספר הוא גוף/דמות משל עצמו. לכן היה הכי פשוט להניח שאלו הדברים כפי שנראו במוחו של גיבורנו. והתיאורים היו... באווירה קצת מינית בוא נאמר. לא אשקר רק אחרי שקראתי חצי ירד לי החשש שזה לא טרול או סיפור אירוטי או משהו חחח.
פשוט להרגיע את התיאורים ואז זה לא יראה כאילו גיבורנו משוגע על כל גוף נשי שהוא רואה.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Waterfield
הודעה 15.09.2016, 10:50
הודעה #9


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 63
תאריך הצטרפות: 14.03.07
משתמש מספר: 28,506



ציטוט(fresh @ 15.09.2016, 06:36) *
ציטוט(Kuperman @ 15.09.2016, 01:36) *
ציטוט(fresh @ 14.09.2016, 21:04) *
לכאורה סיפור נעורים/התבגרות קצת הזוי של בחור בסיטואציה הזויה.
היה קצת קסם בכל הסיפור, "קלאסי" ככל שיהיה בגלל הסיטואציה המעניינת ואף מעט מציאותית. אמנם התיאורים והדרך בה הוצגה העלילה ... לא מהטובות שראיתי. לכל חלק בסיפור יש אווירה מטרידה או מביכה למדיי במובנים של הקצנות תיאורים. נדמה שאין דמות אחת שהיא לגמריי נורמלית כאן. השומר שקורא לאמו של תלמיד נחשקת מולו, המתח הכמעט מיני בין האם לבן... יש פה משהו מוגזם ולא אמין. כאמור לא שלסיטואציה אין פונטנציאל אלא שהכתיבה עצמה והדרך בה הדמויות חושבות אינה אמינה, אולי מלבד לזו של אריה. עם זאת, חכמת החיים שלה אינה מרובה כפי שמנסה להיות מוצגת אבל אני מניח שבמסגרת הסיטואציה של סיפור התבגרות ואונס הדעות הללו לא כאלו בלתי סבירות.
אני מניח שבאופן כללי התנהגות הדמויות והתיאורים המרוחים והלעתים מוגזמים הורסים טיפה את החוויה.
לא קראתי את הגרסא הראשונה אבל אולי rewrite יעזור. יש פונטנציאל רק צריך להרגיע ממש קצת את הדמויות ותיאורן כי יש כמה דברים שליטרלי נראה כאילו כתבת אותם כדי להשאיר רמזים ושאיכשהו הכל יצא הגיוני קצת.
ומאחר שקראתי רק פעם אחת לא אשקר יש כמה קצוות טיפה לא מחוברים.
עדיין "לך תבלה עם אמא שלך, ילד" זה השורה הכי מבלבלת בסיפור הזה חחח
סה"כ האווירה והתוכן הקצת סוריאליסטי מסקרנים, צריך אבל לעשות tone down לרמה סבירה כי התחלתי להשתעמם ולהתעייף קצת באמצע מטירוף רצוף והנחות בלתי נורמליות על טבע הדמויות.

מממ אוקיי, אהבתי את הביקורת smile.gif תמיד מנסה להשתפר, לא בטוח שאשכתב שוב אבל בטוח אקח לתשומת ליבי לפרקים הבאים.
מה שיפה במה שאמרת זה שגם את דמות השומר וגם האמא הצגתי כדמויות יחסית 'ילדותיות', ושיש להן קשר מיוחד עם ג'רי.
השומר מצד אחד- ניסיתי להראות כמה שהוא כמו מן "הדוד המגניב" של הילד, לא יודע כמה זה עבר כמו שציפיתי אבל זה הרעיון ולדעתי זה הופך את זה לפחות מוזר.
האמא- לא יודע על איזה מתח מיני אתה מדבר........ on5.gif

לא כל כך הבנתי למה השורה שציטטת בלבלה.... אז אשמח לעוד הסבר פה!

וכן, לגבי כל השאר... אקח את זה איתי להמשך הכתיבה.
תודה!

ובכן אולי כי השומר קרא לאמא שלו מושכת כשהוא דיבר על חברה שלו ואמר לו לבלות איתה כשהוא ביקש עצה לגביה XD
ושוב - התיאורים המוגזמים, כשישנם תיאורים כאלו לרוב לא משייכים אותם למספר כי יש כאן עניין סובייקטיבי מעורב ולא נדמה שהמספר הוא גוף/דמות משל עצמו. לכן היה הכי פשוט להניח שאלו הדברים כפי שנראו במוחו של גיבורנו. והתיאורים היו... באווירה קצת מינית בוא נאמר. לא אשקר רק אחרי שקראתי חצי ירד לי החשש שזה לא טרול או סיפור אירוטי או משהו חחח.
פשוט להרגיע את התיאורים ואז זה לא יראה כאילו גיבורנו משוגע על כל גוף נשי שהוא רואה.

אני לא חושב שזה נכון. גם המספר יכול לתת תיאורים כאלו אחרת הכל ישאר מאוד משעמם. לדעתי צריך לפעמים לתת תיאורים פשוט לפי איך שהדמות בד"כ נתפסת בעיני אחרים. ואם היא מתוקה אז היא מתוקה ואם היא אישה יפה אז היא יפה. אני לא רואה איך תאורים כאלה הופכים משהו למיני...

לגבי התיאור של החברה שלו כשהם נפגשים- כבר שם אני מסביר שזה איך שהוא מתאר אותה לעצמו אם תקרא שוב.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
fresh
הודעה 15.09.2016, 20:33
הודעה #10


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 648
תאריך הצטרפות: 4.11.10
משתמש מספר: 86,988



ציטוט(Kuperman @ 15.09.2016, 11:50) *
ציטוט(fresh @ 15.09.2016, 06:36) *
ציטוט(Kuperman @ 15.09.2016, 01:36) *
ציטוט(fresh @ 14.09.2016, 21:04) *
לכאורה סיפור נעורים/התבגרות קצת הזוי של בחור בסיטואציה הזויה.
היה קצת קסם בכל הסיפור, "קלאסי" ככל שיהיה בגלל הסיטואציה המעניינת ואף מעט מציאותית. אמנם התיאורים והדרך בה הוצגה העלילה ... לא מהטובות שראיתי. לכל חלק בסיפור יש אווירה מטרידה או מביכה למדיי במובנים של הקצנות תיאורים. נדמה שאין דמות אחת שהיא לגמריי נורמלית כאן. השומר שקורא לאמו של תלמיד נחשקת מולו, המתח הכמעט מיני בין האם לבן... יש פה משהו מוגזם ולא אמין. כאמור לא שלסיטואציה אין פונטנציאל אלא שהכתיבה עצמה והדרך בה הדמויות חושבות אינה אמינה, אולי מלבד לזו של אריה. עם זאת, חכמת החיים שלה אינה מרובה כפי שמנסה להיות מוצגת אבל אני מניח שבמסגרת הסיטואציה של סיפור התבגרות ואונס הדעות הללו לא כאלו בלתי סבירות.
אני מניח שבאופן כללי התנהגות הדמויות והתיאורים המרוחים והלעתים מוגזמים הורסים טיפה את החוויה.
לא קראתי את הגרסא הראשונה אבל אולי rewrite יעזור. יש פונטנציאל רק צריך להרגיע ממש קצת את הדמויות ותיאורן כי יש כמה דברים שליטרלי נראה כאילו כתבת אותם כדי להשאיר רמזים ושאיכשהו הכל יצא הגיוני קצת.
ומאחר שקראתי רק פעם אחת לא אשקר יש כמה קצוות טיפה לא מחוברים.
עדיין "לך תבלה עם אמא שלך, ילד" זה השורה הכי מבלבלת בסיפור הזה חחח
סה"כ האווירה והתוכן הקצת סוריאליסטי מסקרנים, צריך אבל לעשות tone down לרמה סבירה כי התחלתי להשתעמם ולהתעייף קצת באמצע מטירוף רצוף והנחות בלתי נורמליות על טבע הדמויות.

מממ אוקיי, אהבתי את הביקורת smile.gif תמיד מנסה להשתפר, לא בטוח שאשכתב שוב אבל בטוח אקח לתשומת ליבי לפרקים הבאים.
מה שיפה במה שאמרת זה שגם את דמות השומר וגם האמא הצגתי כדמויות יחסית 'ילדותיות', ושיש להן קשר מיוחד עם ג'רי.
השומר מצד אחד- ניסיתי להראות כמה שהוא כמו מן "הדוד המגניב" של הילד, לא יודע כמה זה עבר כמו שציפיתי אבל זה הרעיון ולדעתי זה הופך את זה לפחות מוזר.
האמא- לא יודע על איזה מתח מיני אתה מדבר........ on5.gif

לא כל כך הבנתי למה השורה שציטטת בלבלה.... אז אשמח לעוד הסבר פה!

וכן, לגבי כל השאר... אקח את זה איתי להמשך הכתיבה.
תודה!

ובכן אולי כי השומר קרא לאמא שלו מושכת כשהוא דיבר על חברה שלו ואמר לו לבלות איתה כשהוא ביקש עצה לגביה XD
ושוב - התיאורים המוגזמים, כשישנם תיאורים כאלו לרוב לא משייכים אותם למספר כי יש כאן עניין סובייקטיבי מעורב ולא נדמה שהמספר הוא גוף/דמות משל עצמו. לכן היה הכי פשוט להניח שאלו הדברים כפי שנראו במוחו של גיבורנו. והתיאורים היו... באווירה קצת מינית בוא נאמר. לא אשקר רק אחרי שקראתי חצי ירד לי החשש שזה לא טרול או סיפור אירוטי או משהו חחח.
פשוט להרגיע את התיאורים ואז זה לא יראה כאילו גיבורנו משוגע על כל גוף נשי שהוא רואה.

אני לא חושב שזה נכון. גם המספר יכול לתת תיאורים כאלו אחרת הכל ישאר מאוד משעמם. לדעתי צריך לפעמים לתת תיאורים פשוט לפי איך שהדמות בד"כ נתפסת בעיני אחרים. ואם היא מתוקה אז היא מתוקה ואם היא אישה יפה אז היא יפה. אני לא רואה איך תאורים כאלה הופכים משהו למיני...

לגבי התיאור של החברה שלו כשהם נפגשים- כבר שם אני מסביר שזה איך שהוא מתאר אותה לעצמו אם תקרא שוב.

אתה צריך להבין שזה לא עניין של דעה כ"כ. זה או שהמספר שלך הוא יישות בסיפור או לא.
מספר שיש לו דעה הוא מספר חסר תועלת. לא אכפת לי מה המספר חושב, אין לו כל השפעה על העלילה!
זה גורם לי רק לתהות את הדבר (שטכנית אסור לי לתהות לגביו, כי קיימת הפרדה ברורה בכל הנוגע לספרות בין מספר לכותב) היא מה עובר בראש הכותב.
שוב זה לא בהכרח מיני זה פשוט מוקצן. יש 3 משפטים שמנסים לתאר עד כמה אריה חמודה, וברצף. ויותר מזה, המספר עצמו אמר שלחייה בצבע אדום "נצחי". נעשה הרושם כאילו הוא עצמו מאוהב בה או משהו. שים לב גם להתמקדות בגוף, אין כמעט תיאורי אישיות לדמויות הנשיות. תיאורי המתיקות הגיעו למצב שדמיינתי פשוט דמות MOE. אני לא צוחק.
אמנם, זה לא משהו ממש ממש טכני, זה יותר האווירה כולה. למשל: הילד שנדמה ש"מלמד" את האמא בחיי המין שלה. "את רק בחודש השני, עוד לא תראי בטן". בחור spoiled ככל שיהיה, לא הולך ללמד את אמא שלו שהרגע עשתה סקס על הריון. בטח לא בהתחשב שהיא ילדה גם אותו. התיאוריות של פרויד הן מה שעברו לי בראש באותו זמן, זה ממש נדמה כאילו הוא לוקח את תפקיד האב. בכלל הקטע הזה של לעזוב את האם בשביל בחורה אחרת זה כאילו אחושרמוטה פרויד. "לך תבלה עם אמא שלך, ילד". לא באמת הכי משנה למה התכוונת או מה דעתך ככותב על הנושא, אם כשאני קורא את ההתנהגויות הבלתי רגילות (בייחוד ברצף) אני לא מבין שהן בלתי רגילות אלא סתם מתבלבל ומבין דברים בצורה לא נכונה. כאמור רק בחצי הצלחתי לוודא עם עצמי שהסיפור לא הולך על משהו משוגע מדי כמו שהילד הוא זה שהכניס את האם להריון.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Waterfield
הודעה 16.09.2016, 01:25
הודעה #11


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 63
תאריך הצטרפות: 14.03.07
משתמש מספר: 28,506



ציטוט(fresh @ 15.09.2016, 19:33) *
ציטוט(Kuperman @ 15.09.2016, 11:50) *
ציטוט(fresh @ 15.09.2016, 06:36) *
ציטוט(Kuperman @ 15.09.2016, 01:36) *
ציטוט(fresh @ 14.09.2016, 21:04) *
לכאורה סיפור נעורים/התבגרות קצת הזוי של בחור בסיטואציה הזויה.
היה קצת קסם בכל הסיפור, "קלאסי" ככל שיהיה בגלל הסיטואציה המעניינת ואף מעט מציאותית. אמנם התיאורים והדרך בה הוצגה העלילה ... לא מהטובות שראיתי. לכל חלק בסיפור יש אווירה מטרידה או מביכה למדיי במובנים של הקצנות תיאורים. נדמה שאין דמות אחת שהיא לגמריי נורמלית כאן. השומר שקורא לאמו של תלמיד נחשקת מולו, המתח הכמעט מיני בין האם לבן... יש פה משהו מוגזם ולא אמין. כאמור לא שלסיטואציה אין פונטנציאל אלא שהכתיבה עצמה והדרך בה הדמויות חושבות אינה אמינה, אולי מלבד לזו של אריה. עם זאת, חכמת החיים שלה אינה מרובה כפי שמנסה להיות מוצגת אבל אני מניח שבמסגרת הסיטואציה של סיפור התבגרות ואונס הדעות הללו לא כאלו בלתי סבירות.
אני מניח שבאופן כללי התנהגות הדמויות והתיאורים המרוחים והלעתים מוגזמים הורסים טיפה את החוויה.
לא קראתי את הגרסא הראשונה אבל אולי rewrite יעזור. יש פונטנציאל רק צריך להרגיע ממש קצת את הדמויות ותיאורן כי יש כמה דברים שליטרלי נראה כאילו כתבת אותם כדי להשאיר רמזים ושאיכשהו הכל יצא הגיוני קצת.
ומאחר שקראתי רק פעם אחת לא אשקר יש כמה קצוות טיפה לא מחוברים.
עדיין "לך תבלה עם אמא שלך, ילד" זה השורה הכי מבלבלת בסיפור הזה חחח
סה"כ האווירה והתוכן הקצת סוריאליסטי מסקרנים, צריך אבל לעשות tone down לרמה סבירה כי התחלתי להשתעמם ולהתעייף קצת באמצע מטירוף רצוף והנחות בלתי נורמליות על טבע הדמויות.

מממ אוקיי, אהבתי את הביקורת smile.gif תמיד מנסה להשתפר, לא בטוח שאשכתב שוב אבל בטוח אקח לתשומת ליבי לפרקים הבאים.
מה שיפה במה שאמרת זה שגם את דמות השומר וגם האמא הצגתי כדמויות יחסית 'ילדותיות', ושיש להן קשר מיוחד עם ג'רי.
השומר מצד אחד- ניסיתי להראות כמה שהוא כמו מן "הדוד המגניב" של הילד, לא יודע כמה זה עבר כמו שציפיתי אבל זה הרעיון ולדעתי זה הופך את זה לפחות מוזר.
האמא- לא יודע על איזה מתח מיני אתה מדבר........ on5.gif

לא כל כך הבנתי למה השורה שציטטת בלבלה.... אז אשמח לעוד הסבר פה!

וכן, לגבי כל השאר... אקח את זה איתי להמשך הכתיבה.
תודה!

ובכן אולי כי השומר קרא לאמא שלו מושכת כשהוא דיבר על חברה שלו ואמר לו לבלות איתה כשהוא ביקש עצה לגביה XD
ושוב - התיאורים המוגזמים, כשישנם תיאורים כאלו לרוב לא משייכים אותם למספר כי יש כאן עניין סובייקטיבי מעורב ולא נדמה שהמספר הוא גוף/דמות משל עצמו. לכן היה הכי פשוט להניח שאלו הדברים כפי שנראו במוחו של גיבורנו. והתיאורים היו... באווירה קצת מינית בוא נאמר. לא אשקר רק אחרי שקראתי חצי ירד לי החשש שזה לא טרול או סיפור אירוטי או משהו חחח.
פשוט להרגיע את התיאורים ואז זה לא יראה כאילו גיבורנו משוגע על כל גוף נשי שהוא רואה.

אני לא חושב שזה נכון. גם המספר יכול לתת תיאורים כאלו אחרת הכל ישאר מאוד משעמם. לדעתי צריך לפעמים לתת תיאורים פשוט לפי איך שהדמות בד"כ נתפסת בעיני אחרים. ואם היא מתוקה אז היא מתוקה ואם היא אישה יפה אז היא יפה. אני לא רואה איך תאורים כאלה הופכים משהו למיני...

לגבי התיאור של החברה שלו כשהם נפגשים- כבר שם אני מסביר שזה איך שהוא מתאר אותה לעצמו אם תקרא שוב.

אתה צריך להבין שזה לא עניין של דעה כ"כ. זה או שהמספר שלך הוא יישות בסיפור או לא.
מספר שיש לו דעה הוא מספר חסר תועלת. לא אכפת לי מה המספר חושב, אין לו כל השפעה על העלילה!
זה גורם לי רק לתהות את הדבר (שטכנית אסור לי לתהות לגביו, כי קיימת הפרדה ברורה בכל הנוגע לספרות בין מספר לכותב) היא מה עובר בראש הכותב.
שוב זה לא בהכרח מיני זה פשוט מוקצן. יש 3 משפטים שמנסים לתאר עד כמה אריה חמודה, וברצף. ויותר מזה, המספר עצמו אמר שלחייה בצבע אדום "נצחי". נעשה הרושם כאילו הוא עצמו מאוהב בה או משהו. שים לב גם להתמקדות בגוף, אין כמעט תיאורי אישיות לדמויות הנשיות. תיאורי המתיקות הגיעו למצב שדמיינתי פשוט דמות MOE. אני לא צוחק.
אמנם, זה לא משהו ממש ממש טכני, זה יותר האווירה כולה. למשל: הילד שנדמה ש"מלמד" את האמא בחיי המין שלה. "את רק בחודש השני, עוד לא תראי בטן". בחור spoiled ככל שיהיה, לא הולך ללמד את אמא שלו שהרגע עשתה סקס על הריון. בטח לא בהתחשב שהיא ילדה גם אותו. התיאוריות של פרויד הן מה שעברו לי בראש באותו זמן, זה ממש נדמה כאילו הוא לוקח את תפקיד האב. בכלל הקטע הזה של לעזוב את האם בשביל בחורה אחרת זה כאילו אחושרמוטה פרויד. "לך תבלה עם אמא שלך, ילד". לא באמת הכי משנה למה התכוונת או מה דעתך ככותב על הנושא, אם כשאני קורא את ההתנהגויות הבלתי רגילות (בייחוד ברצף) אני לא מבין שהן בלתי רגילות אלא סתם מתבלבל ומבין דברים בצורה לא נכונה. כאמור רק בחצי הצלחתי לוודא עם עצמי שהסיפור לא הולך על משהו משוגע מדי כמו שהילד הוא זה שהכניס את האם להריון.

קודם כל אתה לא הראשון שקרא את הסיפור, אבל כן הראשון שלקח את הדברים האלו במובן כזה.
לא כל קשר בין ילד לאמא שלו הוא כמו הקשר שאתה לדוגמה מכיר, יש המון סוגי יחסים שונים. וכמו שנכתב בסיפור- האמא והבן מדברים באותו גובה עיניים. ומן הסתם האמרה על ה'חודש השני' נאמרה ממש בציניות כשהוא ראה אותה מסתכלת על עצמה במראה(וכנראה מדמיינת את עצמה עם בטן, למרות שזה לא משהו שקריטי לקלוט).
בכל מקרה, לא נראה לי שתיארתי איזושהי דמות מבחינת אופי ברגע הראשון שרואים אותה. גם את הילד בהתחלה תיארתי חיצונית, וגם את השומר. וגם את המורה. את האופי מבינים תוך כדי הסצינה.
אני פשוט לא ממש יכול להסכים עם עניין המיניות בכל הסיפור כי הוא באמת לא קיים(לפחות לא בצורה שאתה תיארת). וכמו שאמרתי, כותב יכול לתאר איך דמות נראית בעיניי אנשים אחרים, וזה באמת מה שקורה.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
fresh
הודעה 16.09.2016, 07:43
הודעה #12


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 648
תאריך הצטרפות: 4.11.10
משתמש מספר: 86,988



ציטוט(Kuperman @ 16.09.2016, 02:25) *
קודם כל אתה לא הראשון שקרא את הסיפור, אבל כן הראשון שלקח את הדברים האלו במובן כזה.
לא כל קשר בין ילד לאמא שלו הוא כמו הקשר שאתה לדוגמה מכיר, יש המון סוגי יחסים שונים. וכמו שנכתב בסיפור- האמא והבן מדברים באותו גובה עיניים. ומן הסתם האמרה על ה'חודש השני' נאמרה ממש בציניות כשהוא ראה אותה מסתכלת על עצמה במראה(וכנראה מדמיינת את עצמה עם בטן, למרות שזה לא משהו שקריטי לקלוט).
בכל מקרה, לא נראה לי שתיארתי איזושהי דמות מבחינת אופי ברגע הראשון שרואים אותה. גם את הילד בהתחלה תיארתי חיצונית, וגם את השומר. וגם את המורה. את האופי מבינים תוך כדי הסצינה.
אני פשוט לא ממש יכול להסכים עם עניין המיניות בכל הסיפור כי הוא באמת לא קיים(לפחות לא בצורה שאתה תיארת). וכמו שאמרתי, כותב יכול לתאר איך דמות נראית בעיניי אנשים אחרים, וזה באמת מה שקורה.


אתה ממשיך להתעקש על שטויות. נתתי לך מספיק דוגמאות, התיאורים מוקצנים. מכיוון שהתיאורים מוקצנים, כפי שאמרתי, הבנתי את העלילה לא נכון וכן כשיש התעסקות מרובה בגוף זה מה שאני מקבל מהמספר. "אתה לא הראשון שקרא את הסיפור", אה נכון, אני השני! עדיין לא רואה איך זה תירוץ.
אין ש-ו-ם ציניות במשפט, יש אולי לעג. תלמד את משמעות המילה ציניות.
סלח לי אם לא אחזור על עצמי שוב. להגיד שאתה לא רואה משהו, זה לא ממש להתעמק בביקורת.
בטח שלא לומר (בלי שום הצדקה) ש"כותב יכול לתאר איך דמות נראית בעיניי אנשים אחרים" שזה לגמריי *ההפך* ממה שאני טוען לגבי המספר שלך.
אתה כאילו מתכחש או משהו.
גם אם התכוונת לכך, זה לא ברור מהטקסט. תן לי את המילים שמסבירות שכל התיאורים הארוכים שבאים אחריהן הם פרי ראשו של הגיבור.
אני אפילו הבלגתי לך על כך שעשית את זה בצורה נוראית! אתה כותב בגוף שלישי ואז דוחף *דעה* מהמספר, ואז טוען שבעצם זה מתאר את מחשבות הדמויות.
איך אני אמור לדעת אפילו של מי המחשבות הללו, אם הכל בגוף שלישי?!
"את האופי מבינים תוך כדי הסצנה" - אתה ממש מפספס את הנקודה שלי. זה לא ש"אסור" לתת לדמויות לשקף את האופי שלהן. זה שבתור מישהו שמכיר את אמו שנים היינו מצפים למשל שידבר על מה שהולך ביניהם גם מבחינת האופי שלה, תחשוב שהם 2 שחולקים בית! והנקודה עצמה היא שאתה לא עשית זאת באף הצגת דמות.
כל מה שזה אמור להסביר הוא שיש תימוכין בטקסט לאווירה שקשורה בגופן של הדמויות. אני חוזר ואומר: לא אכפת לי מה המספר חושב. אין לו השפעה.
שם לב להבדל של תיאורי מספר בסיפורים אחרים לבין תיאורי מספר אצלך, כשזה נוגע ל*גוף שלישי*. אין לי עוד דרך להסביר את זה אני מניח. נתתי מספיק דוגמות מהטקסט והסברים שקשורים לנורמות. לא משנה כמה תרצה להתעלם ממנה, התיאוריה של פרויד היא חלק מנק' המוצא של אנשים (או אולי הכתיבה את נק' המוצא לאורך דורות ולאו דווקא אנשים מודעים לתיאוריה). זה הכל חוזר לנורמליות. לו היו הדמויות מתנהגות בצורה נורמטיבית יכולנו לשבת ולדבר על קונטקסט ולמה קונטקסט מיני לא קיים פה. אבל לסיפור שלך *אין קונטקסט*, ולכן, כאמור יש כמה דברים שהיו עשויים לעזור, 2 מרכזיים:
1. לשפר את התיאורים: לעדן אותם או לשייך אותם לדמות explicitly.
2. לשפר את הnarration.

לא הולך לכתוב עוד פוסט, מה שתרצה תיקח מכאן. עד כה הויכוח המוזר ביותר שהיה לי... כותב מתגונן על ידי זה שמתייחס לקורא כאל משוגע :S
(צריך הוכחות גם לזה? "אתה לא הראשון שקורא את זה..." [כלומר הקורא הספציפי הוא "היחיד" שחושב כך], [הקורא טוען למשהו] "הוא באמת לא קיים...")
לא הולך להלחם בך חחח רק מסביר לך איך עברה לי הקריאה ומה הציק לי.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Waterfield
הודעה 16.09.2016, 10:27
הודעה #13


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 63
תאריך הצטרפות: 14.03.07
משתמש מספר: 28,506



ציטוט(fresh @ 16.09.2016, 06:43) *
ציטוט(Kuperman @ 16.09.2016, 02:25) *
קודם כל אתה לא הראשון שקרא את הסיפור, אבל כן הראשון שלקח את הדברים האלו במובן כזה.
לא כל קשר בין ילד לאמא שלו הוא כמו הקשר שאתה לדוגמה מכיר, יש המון סוגי יחסים שונים. וכמו שנכתב בסיפור- האמא והבן מדברים באותו גובה עיניים. ומן הסתם האמרה על ה'חודש השני' נאמרה ממש בציניות כשהוא ראה אותה מסתכלת על עצמה במראה(וכנראה מדמיינת את עצמה עם בטן, למרות שזה לא משהו שקריטי לקלוט).
בכל מקרה, לא נראה לי שתיארתי איזושהי דמות מבחינת אופי ברגע הראשון שרואים אותה. גם את הילד בהתחלה תיארתי חיצונית, וגם את השומר. וגם את המורה. את האופי מבינים תוך כדי הסצינה.
אני פשוט לא ממש יכול להסכים עם עניין המיניות בכל הסיפור כי הוא באמת לא קיים(לפחות לא בצורה שאתה תיארת). וכמו שאמרתי, כותב יכול לתאר איך דמות נראית בעיניי אנשים אחרים, וזה באמת מה שקורה.


אתה ממשיך להתעקש על שטויות. נתתי לך מספיק דוגמאות, התיאורים מוקצנים. מכיוון שהתיאורים מוקצנים, כפי שאמרתי, הבנתי את העלילה לא נכון וכן כשיש התעסקות מרובה בגוף זה מה שאני מקבל מהמספר. "אתה לא הראשון שקרא את הסיפור", אה נכון, אני השני! עדיין לא רואה איך זה תירוץ.
אין ש-ו-ם ציניות במשפט, יש אולי לעג. תלמד את משמעות המילה ציניות.
סלח לי אם לא אחזור על עצמי שוב. להגיד שאתה לא רואה משהו, זה לא ממש להתעמק בביקורת.
בטח שלא לומר (בלי שום הצדקה) ש"כותב יכול לתאר איך דמות נראית בעיניי אנשים אחרים" שזה לגמריי *ההפך* ממה שאני טוען לגבי המספר שלך.
אתה כאילו מתכחש או משהו.
גם אם התכוונת לכך, זה לא ברור מהטקסט. תן לי את המילים שמסבירות שכל התיאורים הארוכים שבאים אחריהן הם פרי ראשו של הגיבור.
אני אפילו הבלגתי לך על כך שעשית את זה בצורה נוראית! אתה כותב בגוף שלישי ואז דוחף *דעה* מהמספר, ואז טוען שבעצם זה מתאר את מחשבות הדמויות.
איך אני אמור לדעת אפילו של מי המחשבות הללו, אם הכל בגוף שלישי?!
"את האופי מבינים תוך כדי הסצנה" - אתה ממש מפספס את הנקודה שלי. זה לא ש"אסור" לתת לדמויות לשקף את האופי שלהן. זה שבתור מישהו שמכיר את אמו שנים היינו מצפים למשל שידבר על מה שהולך ביניהם גם מבחינת האופי שלה, תחשוב שהם 2 שחולקים בית! והנקודה עצמה היא שאתה לא עשית זאת באף הצגת דמות.
כל מה שזה אמור להסביר הוא שיש תימוכין בטקסט לאווירה שקשורה בגופן של הדמויות. אני חוזר ואומר: לא אכפת לי מה המספר חושב. אין לו השפעה.
שם לב להבדל של תיאורי מספר בסיפורים אחרים לבין תיאורי מספר אצלך, כשזה נוגע ל*גוף שלישי*. אין לי עוד דרך להסביר את זה אני מניח. נתתי מספיק דוגמות מהטקסט והסברים שקשורים לנורמות. לא משנה כמה תרצה להתעלם ממנה, התיאוריה של פרויד היא חלק מנק' המוצא של אנשים (או אולי הכתיבה את נק' המוצא לאורך דורות ולאו דווקא אנשים מודעים לתיאוריה). זה הכל חוזר לנורמליות. לו היו הדמויות מתנהגות בצורה נורמטיבית יכולנו לשבת ולדבר על קונטקסט ולמה קונטקסט מיני לא קיים פה. אבל לסיפור שלך *אין קונטקסט*, ולכן, כאמור יש כמה דברים שהיו עשויים לעזור, 2 מרכזיים:
1. לשפר את התיאורים: לעדן אותם או לשייך אותם לדמות explicitly.
2. לשפר את הnarration.

לא הולך לכתוב עוד פוסט, מה שתרצה תיקח מכאן. עד כה הויכוח המוזר ביותר שהיה לי... כותב מתגונן על ידי זה שמתייחס לקורא כאל משוגע :S
(צריך הוכחות גם לזה? "אתה לא הראשון שקורא את זה..." [כלומר הקורא הספציפי הוא "היחיד" שחושב כך], [הקורא טוען למשהו] "הוא באמת לא קיים...")
לא הולך להלחם בך חחח רק מסביר לך איך עברה לי הקריאה ומה הציק לי.

שמע, אפילו לא קראתי את הפוסט עד הסוף, בלי להעליב. אבל כשכותבים ביקורת בעצבים אני לא מצליח לקבל ממנה שום דבר חוץ מעוד עצבים.
וחבל כי אני תמיד מנסה ללמוד מהביקורות, ואם זה שלא הסכמתי איתך גרם לך להשתגע ולכתוב בצורה כזאת כאילו אני טמבל רציני, אז זו לא דרך לנהל שיחה.
ואתה גם לא השני שקרא את זה, אתה חושב שזה המקום היחיד שפרסמתי בו את הסיפור? תהיה רציני.
אפשר להפסיק את הויכוח


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Franku
הודעה 16.09.2016, 13:53
הודעה #14


I luv u papa <3
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 6,702
תאריך הצטרפות: 15.08.07
משתמש מספר: 40,633



needs better title


--------------------


Go to the top of the page
 
+Quote Post
fresh
הודעה 16.09.2016, 14:14
הודעה #15


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 648
תאריך הצטרפות: 4.11.10
משתמש מספר: 86,988



ציטוט(Kuperman @ 16.09.2016, 11:27) *
ציטוט(fresh @ 16.09.2016, 06:43) *
ציטוט(Kuperman @ 16.09.2016, 02:25) *
קודם כל אתה לא הראשון שקרא את הסיפור, אבל כן הראשון שלקח את הדברים האלו במובן כזה.
לא כל קשר בין ילד לאמא שלו הוא כמו הקשר שאתה לדוגמה מכיר, יש המון סוגי יחסים שונים. וכמו שנכתב בסיפור- האמא והבן מדברים באותו גובה עיניים. ומן הסתם האמרה על ה'חודש השני' נאמרה ממש בציניות כשהוא ראה אותה מסתכלת על עצמה במראה(וכנראה מדמיינת את עצמה עם בטן, למרות שזה לא משהו שקריטי לקלוט).
בכל מקרה, לא נראה לי שתיארתי איזושהי דמות מבחינת אופי ברגע הראשון שרואים אותה. גם את הילד בהתחלה תיארתי חיצונית, וגם את השומר. וגם את המורה. את האופי מבינים תוך כדי הסצינה.
אני פשוט לא ממש יכול להסכים עם עניין המיניות בכל הסיפור כי הוא באמת לא קיים(לפחות לא בצורה שאתה תיארת). וכמו שאמרתי, כותב יכול לתאר איך דמות נראית בעיניי אנשים אחרים, וזה באמת מה שקורה.


אתה ממשיך להתעקש על שטויות. נתתי לך מספיק דוגמאות, התיאורים מוקצנים. מכיוון שהתיאורים מוקצנים, כפי שאמרתי, הבנתי את העלילה לא נכון וכן כשיש התעסקות מרובה בגוף זה מה שאני מקבל מהמספר. "אתה לא הראשון שקרא את הסיפור", אה נכון, אני השני! עדיין לא רואה איך זה תירוץ.
אין ש-ו-ם ציניות במשפט, יש אולי לעג. תלמד את משמעות המילה ציניות.
סלח לי אם לא אחזור על עצמי שוב. להגיד שאתה לא רואה משהו, זה לא ממש להתעמק בביקורת.
בטח שלא לומר (בלי שום הצדקה) ש"כותב יכול לתאר איך דמות נראית בעיניי אנשים אחרים" שזה לגמריי *ההפך* ממה שאני טוען לגבי המספר שלך.
אתה כאילו מתכחש או משהו.
גם אם התכוונת לכך, זה לא ברור מהטקסט. תן לי את המילים שמסבירות שכל התיאורים הארוכים שבאים אחריהן הם פרי ראשו של הגיבור.
אני אפילו הבלגתי לך על כך שעשית את זה בצורה נוראית! אתה כותב בגוף שלישי ואז דוחף *דעה* מהמספר, ואז טוען שבעצם זה מתאר את מחשבות הדמויות.
איך אני אמור לדעת אפילו של מי המחשבות הללו, אם הכל בגוף שלישי?!
"את האופי מבינים תוך כדי הסצנה" - אתה ממש מפספס את הנקודה שלי. זה לא ש"אסור" לתת לדמויות לשקף את האופי שלהן. זה שבתור מישהו שמכיר את אמו שנים היינו מצפים למשל שידבר על מה שהולך ביניהם גם מבחינת האופי שלה, תחשוב שהם 2 שחולקים בית! והנקודה עצמה היא שאתה לא עשית זאת באף הצגת דמות.
כל מה שזה אמור להסביר הוא שיש תימוכין בטקסט לאווירה שקשורה בגופן של הדמויות. אני חוזר ואומר: לא אכפת לי מה המספר חושב. אין לו השפעה.
שם לב להבדל של תיאורי מספר בסיפורים אחרים לבין תיאורי מספר אצלך, כשזה נוגע ל*גוף שלישי*. אין לי עוד דרך להסביר את זה אני מניח. נתתי מספיק דוגמות מהטקסט והסברים שקשורים לנורמות. לא משנה כמה תרצה להתעלם ממנה, התיאוריה של פרויד היא חלק מנק' המוצא של אנשים (או אולי הכתיבה את נק' המוצא לאורך דורות ולאו דווקא אנשים מודעים לתיאוריה). זה הכל חוזר לנורמליות. לו היו הדמויות מתנהגות בצורה נורמטיבית יכולנו לשבת ולדבר על קונטקסט ולמה קונטקסט מיני לא קיים פה. אבל לסיפור שלך *אין קונטקסט*, ולכן, כאמור יש כמה דברים שהיו עשויים לעזור, 2 מרכזיים:
1. לשפר את התיאורים: לעדן אותם או לשייך אותם לדמות explicitly.
2. לשפר את הnarration.

לא הולך לכתוב עוד פוסט, מה שתרצה תיקח מכאן. עד כה הויכוח המוזר ביותר שהיה לי... כותב מתגונן על ידי זה שמתייחס לקורא כאל משוגע :S
(צריך הוכחות גם לזה? "אתה לא הראשון שקורא את זה..." [כלומר הקורא הספציפי הוא "היחיד" שחושב כך], [הקורא טוען למשהו] "הוא באמת לא קיים...")
לא הולך להלחם בך חחח רק מסביר לך איך עברה לי הקריאה ומה הציק לי.

שמע, אפילו לא קראתי את הפוסט עד הסוף, בלי להעליב. אבל כשכותבים ביקורת בעצבים אני לא מצליח לקבל ממנה שום דבר חוץ מעוד עצבים.
וחבל כי אני תמיד מנסה ללמוד מהביקורות, ואם זה שלא הסכמתי איתך גרם לך להשתגע ולכתוב בצורה כזאת כאילו אני טמבל רציני, אז זו לא דרך לנהל שיחה.
ואתה גם לא השני שקרא את זה, אתה חושב שזה המקום היחיד שפרסמתי בו את הסיפור? תהיה רציני.
אפשר להפסיק את הויכוח

הממ צודק. אין שום סיבה שאכעס, האדם היחיד שאני צריך לכעוס עליו הוא על עצמי על כך שבזבזתי את הזמן שלי בלכתוב פוסטים שאתה אפילו לא מוכן לקרוא עד הסוף. לא אטרח שוב.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Waterfield
הודעה 16.09.2016, 16:27
הודעה #16


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 63
תאריך הצטרפות: 14.03.07
משתמש מספר: 28,506



ציטוט(fresh @ 16.09.2016, 13:14) *
ציטוט(Kuperman @ 16.09.2016, 11:27) *
ציטוט(fresh @ 16.09.2016, 06:43) *
ציטוט(Kuperman @ 16.09.2016, 02:25) *
קודם כל אתה לא הראשון שקרא את הסיפור, אבל כן הראשון שלקח את הדברים האלו במובן כזה.
לא כל קשר בין ילד לאמא שלו הוא כמו הקשר שאתה לדוגמה מכיר, יש המון סוגי יחסים שונים. וכמו שנכתב בסיפור- האמא והבן מדברים באותו גובה עיניים. ומן הסתם האמרה על ה'חודש השני' נאמרה ממש בציניות כשהוא ראה אותה מסתכלת על עצמה במראה(וכנראה מדמיינת את עצמה עם בטן, למרות שזה לא משהו שקריטי לקלוט).
בכל מקרה, לא נראה לי שתיארתי איזושהי דמות מבחינת אופי ברגע הראשון שרואים אותה. גם את הילד בהתחלה תיארתי חיצונית, וגם את השומר. וגם את המורה. את האופי מבינים תוך כדי הסצינה.
אני פשוט לא ממש יכול להסכים עם עניין המיניות בכל הסיפור כי הוא באמת לא קיים(לפחות לא בצורה שאתה תיארת). וכמו שאמרתי, כותב יכול לתאר איך דמות נראית בעיניי אנשים אחרים, וזה באמת מה שקורה.


אתה ממשיך להתעקש על שטויות. נתתי לך מספיק דוגמאות, התיאורים מוקצנים. מכיוון שהתיאורים מוקצנים, כפי שאמרתי, הבנתי את העלילה לא נכון וכן כשיש התעסקות מרובה בגוף זה מה שאני מקבל מהמספר. "אתה לא הראשון שקרא את הסיפור", אה נכון, אני השני! עדיין לא רואה איך זה תירוץ.
אין ש-ו-ם ציניות במשפט, יש אולי לעג. תלמד את משמעות המילה ציניות.
סלח לי אם לא אחזור על עצמי שוב. להגיד שאתה לא רואה משהו, זה לא ממש להתעמק בביקורת.
בטח שלא לומר (בלי שום הצדקה) ש"כותב יכול לתאר איך דמות נראית בעיניי אנשים אחרים" שזה לגמריי *ההפך* ממה שאני טוען לגבי המספר שלך.
אתה כאילו מתכחש או משהו.
גם אם התכוונת לכך, זה לא ברור מהטקסט. תן לי את המילים שמסבירות שכל התיאורים הארוכים שבאים אחריהן הם פרי ראשו של הגיבור.
אני אפילו הבלגתי לך על כך שעשית את זה בצורה נוראית! אתה כותב בגוף שלישי ואז דוחף *דעה* מהמספר, ואז טוען שבעצם זה מתאר את מחשבות הדמויות.
איך אני אמור לדעת אפילו של מי המחשבות הללו, אם הכל בגוף שלישי?!
"את האופי מבינים תוך כדי הסצנה" - אתה ממש מפספס את הנקודה שלי. זה לא ש"אסור" לתת לדמויות לשקף את האופי שלהן. זה שבתור מישהו שמכיר את אמו שנים היינו מצפים למשל שידבר על מה שהולך ביניהם גם מבחינת האופי שלה, תחשוב שהם 2 שחולקים בית! והנקודה עצמה היא שאתה לא עשית זאת באף הצגת דמות.
כל מה שזה אמור להסביר הוא שיש תימוכין בטקסט לאווירה שקשורה בגופן של הדמויות. אני חוזר ואומר: לא אכפת לי מה המספר חושב. אין לו השפעה.
שם לב להבדל של תיאורי מספר בסיפורים אחרים לבין תיאורי מספר אצלך, כשזה נוגע ל*גוף שלישי*. אין לי עוד דרך להסביר את זה אני מניח. נתתי מספיק דוגמות מהטקסט והסברים שקשורים לנורמות. לא משנה כמה תרצה להתעלם ממנה, התיאוריה של פרויד היא חלק מנק' המוצא של אנשים (או אולי הכתיבה את נק' המוצא לאורך דורות ולאו דווקא אנשים מודעים לתיאוריה). זה הכל חוזר לנורמליות. לו היו הדמויות מתנהגות בצורה נורמטיבית יכולנו לשבת ולדבר על קונטקסט ולמה קונטקסט מיני לא קיים פה. אבל לסיפור שלך *אין קונטקסט*, ולכן, כאמור יש כמה דברים שהיו עשויים לעזור, 2 מרכזיים:
1. לשפר את התיאורים: לעדן אותם או לשייך אותם לדמות explicitly.
2. לשפר את הnarration.

לא הולך לכתוב עוד פוסט, מה שתרצה תיקח מכאן. עד כה הויכוח המוזר ביותר שהיה לי... כותב מתגונן על ידי זה שמתייחס לקורא כאל משוגע :S
(צריך הוכחות גם לזה? "אתה לא הראשון שקורא את זה..." [כלומר הקורא הספציפי הוא "היחיד" שחושב כך], [הקורא טוען למשהו] "הוא באמת לא קיים...")
לא הולך להלחם בך חחח רק מסביר לך איך עברה לי הקריאה ומה הציק לי.

שמע, אפילו לא קראתי את הפוסט עד הסוף, בלי להעליב. אבל כשכותבים ביקורת בעצבים אני לא מצליח לקבל ממנה שום דבר חוץ מעוד עצבים.
וחבל כי אני תמיד מנסה ללמוד מהביקורות, ואם זה שלא הסכמתי איתך גרם לך להשתגע ולכתוב בצורה כזאת כאילו אני טמבל רציני, אז זו לא דרך לנהל שיחה.
ואתה גם לא השני שקרא את זה, אתה חושב שזה המקום היחיד שפרסמתי בו את הסיפור? תהיה רציני.
אפשר להפסיק את הויכוח

הממ צודק. אין שום סיבה שאכעס, האדם היחיד שאני צריך לכעוס עליו הוא על עצמי על כך שבזבזתי את הזמן שלי בלכתוב פוסטים שאתה אפילו לא מוכן לקרוא עד הסוף. לא אטרח שוב.

למה שמישהו ירצה לקרוא פוסטים שהולכים למקומות של אגו וסתם עצבים?
בהתחלה באמת קראתי וניסיתי להבין, ולא הסכמתי ו\או לא הבנתי, והמשכתי לנהל איתך דיון כדי להגיע לאיזושהי הסכמה או באמת הבנה אבל סתם הפכת את זה למכוער וציני ולא כיף. וזה בדיוק ההפך ממה שאמור לקרות בקהילה של כותבים ואנשים יצירתיים כי כל העניין פה הוא החופש בכתיבה והשקפות עולם שונות. אז גם אם כתבתי משהו שנראה לך כלא הגיוני, וגם אם לא הצלחתי להסכים איתך שזה לא הגיוני, בחיים שלך אל תעביר ביקורת כאילו אתה יותר טוב(גם אם אתה באמת יותר טוב ויותר מנוסה), כי אחרת לא ירצו להקשיב לך יותר וחוץ מלהתנשא על אחרים ולהרגיש קצת יותר טוב עם עצמך, אתה לא תשיג מזה כלום.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Waterfield
הודעה 16.09.2016, 16:28
הודעה #17


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 63
תאריך הצטרפות: 14.03.07
משתמש מספר: 28,506



ציטוט(Charlie's Cox @ 16.09.2016, 12:53) *
needs better title

מממ השם של הסיפור לא כל כך בא לידי ביטוי בפרק הראשון.. בפרקים הבאים מאמין שהקשר יהיה יותר מובן.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
fresh
הודעה 16.09.2016, 18:37
הודעה #18


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 648
תאריך הצטרפות: 4.11.10
משתמש מספר: 86,988



ציטוט(Kuperman @ 16.09.2016, 17:27) *
למה שמישהו ירצה לקרוא פוסטים שהולכים למקומות של אגו וסתם עצבים?
בהתחלה באמת קראתי וניסיתי להבין, ולא הסכמתי ו\או לא הבנתי, והמשכתי לנהל איתך דיון כדי להגיע לאיזושהי הסכמה או באמת הבנה אבל סתם הפכת את זה למכוער וציני ולא כיף. וזה בדיוק ההפך ממה שאמור לקרות בקהילה של כותבים ואנשים יצירתיים כי כל העניין פה הוא החופש בכתיבה והשקפות עולם שונות. אז גם אם כתבתי משהו שנראה לך כלא הגיוני, וגם אם לא הצלחתי להסכים איתך שזה לא הגיוני, בחיים שלך אל תעביר ביקורת כאילו אתה יותר טוב(גם אם אתה באמת יותר טוב ויותר מנוסה), כי אחרת לא ירצו להקשיב לך יותר וחוץ מלהתנשא על אחרים ולהרגיש קצת יותר טוב עם עצמך, אתה לא תשיג מזה כלום.


=_= בפוסטים של אגו אתה מתכוון לכל ההתייחסות שלך אליי כאל משוגע או סתם ממש מפגר, כדי להגן על הכתיבה שלך?
אני קצת ציני מטבעי, אבל מעולם לא התנשאתי עלייך אז בבקשה בוא נפסיק לדבר באוויר.
אם באלך להמשיך לדבר על היצירה (כשאתה מכבד אנשים וקורא *הכל*) אז אשמח שהתגובה הבאה תהיה לגביה ולא לגבי דברים לא קשורים.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Waterfield
הודעה 16.09.2016, 19:06
הודעה #19


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 63
תאריך הצטרפות: 14.03.07
משתמש מספר: 28,506



ציטוט(fresh @ 16.09.2016, 17:37) *
ציטוט(Kuperman @ 16.09.2016, 17:27) *
למה שמישהו ירצה לקרוא פוסטים שהולכים למקומות של אגו וסתם עצבים?
בהתחלה באמת קראתי וניסיתי להבין, ולא הסכמתי ו\או לא הבנתי, והמשכתי לנהל איתך דיון כדי להגיע לאיזושהי הסכמה או באמת הבנה אבל סתם הפכת את זה למכוער וציני ולא כיף. וזה בדיוק ההפך ממה שאמור לקרות בקהילה של כותבים ואנשים יצירתיים כי כל העניין פה הוא החופש בכתיבה והשקפות עולם שונות. אז גם אם כתבתי משהו שנראה לך כלא הגיוני, וגם אם לא הצלחתי להסכים איתך שזה לא הגיוני, בחיים שלך אל תעביר ביקורת כאילו אתה יותר טוב(גם אם אתה באמת יותר טוב ויותר מנוסה), כי אחרת לא ירצו להקשיב לך יותר וחוץ מלהתנשא על אחרים ולהרגיש קצת יותר טוב עם עצמך, אתה לא תשיג מזה כלום.


=_= בפוסטים של אגו אתה מתכוון לכל ההתייחסות שלך אליי כאל משוגע או סתם ממש מפגר, כדי להגן על הכתיבה שלך?
אני קצת ציני מטבעי, אבל מעולם לא התנשאתי עלייך אז בבקשה בוא נפסיק לדבר באוויר.
אם באלך להמשיך לדבר על היצירה (כשאתה מכבד אנשים וקורא *הכל*) אז אשמח שהתגובה הבאה תהיה לגביה ולא לגבי דברים לא קשורים.

איפה התייחסתי אליך למשוגע? עכשיו אתה קצת נראה לי משוגע...
אני ממש דיברתי איתך באותו גובה עיניים ומעולם לא כתבתי שום דבר על זה שאתה לא תקין בנפשך.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Franku
הודעה 16.09.2016, 23:13
הודעה #20


I luv u papa <3
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 6,702
תאריך הצטרפות: 15.08.07
משתמש מספר: 40,633



ציטוט(Kuperman @ 16.09.2016, 17:28) *
ציטוט(Charlie's Cox @ 16.09.2016, 12:53) *
needs better title

מממ השם של הסיפור לא כל כך בא לידי ביטוי בפרק הראשון.. בפרקים הבאים מאמין שהקשר יהיה יותר מובן.

Not the point
השם הזה גנרי, הוא די צועק "אני כותרת של מ"ת שפתח בן 14 בפורום"


--------------------


Go to the top of the page
 
+Quote Post

2 עמודים V   1 2 >
Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 25.06.2019 , 18:00