IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


 
Reply to this topicStart new topic
> מצליף, התחלה של סיפור פנטזיה.
Gush
הודעה 01.08.2016, 16:49
הודעה #1


אני? אני מסיפור אחר
סמל קבוצה

קבוצה: משגיחים
הודעות: 930
תאריך הצטרפות: 19.10.07
מיקום: ארץ לעולם לא
משתמש מספר: 46,459



(אזהרה קלה לפני קריאה - מכיל תיאורים גרפיים של דברים לא כל כך נחמדים :^)

ניחוח אחרון של תה ערב בורח לו בהתחפרות דרך נקבוביות התקרה ואל מבעד לגג המסורתי המסולסל עד שמתאייד לו בחופשיות אל מעל שלוותו של הכפר הישנוני. כעת כשהירח הוא התכשיט היפה ביותר שהשמיים עונדים, בית-התה משיל את עורו והופך למשהו... אחר, משהו שתם-לב לא יעז בדעתו להעלות. כמו בכל סופו של ערב אני מכין את עצמי אל הלילה המתגנב, מנסה לתרגל נשימות עמוקות ברוגע, נותן לפחד המוכר ששוטף בגופי לעבור דרך קרביי ולהתמוסס בקצה זנבי המחודד. הילתי החמה דועכת אל הדממה, דמי מתקרר, על מנת לשרוד את הכפור: עלי להיות הכפור.

אני עומד בקצהו האחד של המסדרון ושולח מבט רודף-אופקים קדימה, המסדרון ארוך כתהום ובי מקננת תחושה מפחידה שאני מביט מטה אל עומקו. אדון-התה שבקצהו השני של המעבר נדמה כקרקעית המצוק השחורה. אני מתפלל שהוא הנמצא היחיד, שאף לקוח לא הגיע, בהבנה מלאה שאין זה מכובד להתפלל כנגד מחויבות, גם אם אותה מחויבות היא מתחת לכבודו של אדם, אפילו אם מתחת לכבודו של טהור דם.
המסדרון נקי, ריק מרהיטים. מכבד בצניעותו את הדרך לסלון קטן. את קירות האורז הדקים שבמסדרון חודרים בריקוד רוח מעומעם אורות אש הלפידים מהכפר הצפוף שמקיף את בית התה.
אני מזדחל דרך הצללים הנחבאים, חוצה במדידות את עומק המסדרון, זנבי הארוך מתפתל בתנועה גלית ומחושבת על המחצלות ומצליח שלא להפר את הדממה. אדוני לבוש קימונו לבן ועדין כנהוג לו אחרי רחצה. גופו הצעיר זקוף וקשקשי גופו השטופים מנצנצים בכסף תחת השתקפותו של הירח העולה מהחלון היחיד שבסלון הקטן. אני מביט בו מלמטה והוא מוריד את מבטו אלי בתגובה, השתקפות הירח נעלמת מעיניו הנופלות לעלטה, אלי.
אני מרכין בחצי תפנית את ראשי "לילה טוב מאסטר-מיקו" אני מלחשש אל חצוי הדם בשקט מנומס, רומז כי אני מבקש להשתחרר ממחויבותיי לאותו הלילה. "עדיין לא, אקסובו" הוא עונה בהחלטיות ומיד מכופף גבו אלי בנסיקה חדה כשל ציפור-דורסת, עוצר בפתאומיות בטווח בו ריח סבוני האביב נודפים מעורו הרחוץ אל אפי במתיקות קלושה. אני מחייך חיוך נסתר תחת קידתי, הוא מעולם לא הבהיל אותי.
רחש דלת קלה המתנודדת על צירי הזזה נשמע כבמרחק שתי פסיעות ממאחוריי, דלת הכניסה מחליקה על ציריה באיוושת אוויר ורוח הלילה מיבבת דרך הפתח שפינתה הדלת. אני מסתובב במהירות ונופל בקידה גדולה אל עבר הדמות הניצבת בפתח; חצוי דם מבוגר בעל גוף רחב ושרירי עטוף לוחות שריון שחורים, שתי חרבות מעוקלות מאוזנות בנדנן לצד מותנו וסרט ארגמן ממשי משתרך בחופשיות מחגורתו. קשקשיו אפורים וגסים, קרקפתו החצי-אנושית מגולחת, עיני הנחש שלו רוחשות רע באור ירוק מבריק ושיערו הנותר נאסף אחורה במשיכות משומנות לצמה מכובדת ומבריקה.
אני מציץ לעברו של המאסטר לצידי, דואג לשמור שמידת קידתי תהיה נדיבה כמידת קידתו.
"מצליף..." פולט בהשתהות מאסטר מיקו כלא מאמין שכזה נכנס בדלתו.
"מצליף נודד, משבט האבק" מתקן אותו חצוי הדם בזלזול, נימת קולו מגורדת בצרידות אכזרית.
מאסטר מיקו פולט אנחה מפוחדת וברעד קל מעמיק את קידתו עד ושראשו כמעט ונוגע במחצלת, קידה כה נמוכה המשולה כמעט להשפלה עצמית. המצליפים הנודדים הם לוחמים נאמנים שכבר סיימו את מחויבותם לאדונם, כעת הם שכירי חרב מסוכנים. סכנה זו מכפילה את עצמה כאשר המצליף הנודד עטור בלבוש שחור-ארגמן המסמל את שבט האבק .
אני מחליט שיהיה נבון יותר מצידי שלא להביע פחד בפני המצליף, אני שומר על קידתי יציבה בעומק המינימלי הראוי ומותיר את מאסטר מיקו מושפל לבדו בקידה עמוקה מהנחוץ - קידה שנעשתה מתוך פחד ותו נוסף לא.
המצליף מטפס את מדרגת הכניסה פנימה ומחליק את דלת ההזזה חזרה למקומה. יבבת הרוח נקטעת ברעש טריקת הדלת הנחבטת חזרה למקומה בעצמה שמרעידה מעט את הקירות. המצליף משתופף בהדרגה אל ברכיו מול מאסטר מיקו. אני חוזר בי מקידתי ונס בהזדחלות נמוכה אחורה אל הצללים שבפינת החדר עד ושגבי נוגע בקירות המשתלבים. אני מתאחד עם הצללים, מביט במתרחש כמתוך הריק.
רק לאחר רגעים ארוכים מעז מאסטר מיקו באיטיות מלאת הידור להתיר קידתו ולהזדקף. בתנודות גוף לא נינוחות הוא נע ומתייצב לישיבה על ברכיו כשווה אל מול המצליף. שניהם קופאים זה מול זה, המצליף היה הראשון להפר את הדממה כאשר דקלם ציטטת האיקו מסורתית. קולו הצרוד מסתלסל בהברות צורמות, אך בענייניות כשל נייר מתגולל -

"עלה ניתק מענף
מפרפר ברוח -
נחיתה רכה"

'מחוכם' אני חושב לעצמי ומתבוסס בהרהור. 'העלה הניתק מן הענף הוא דימוי למצליף הניתק מאדונו כאשר הפך לנודד, הפרפור ברוח היא הדרך הקשה שעבר בשל כך, הנחיתה הרכה היא דרכו האדיבה לומר שכעת הגיע אל בית-התה למי-מנוחות.' אני צולל עמוק יותר בהרהוריי, תוהה אם משהו חסר. 'הפרפור... רמיזה לאביב, אולי.' אני מתקשה למצוא את ההקשר העונתי אל ההאיקו הזה ומשמעותו, אך זאת רק עושה את הקטע מעניין יותר שכן ללא ספק זהו האיקו מחושב, והעומק מסתתר לו עוד שם.

מאסטר מיקו מחייך במבוכה כמול המחמאה של המצליף ושומר על לשונו המפוצלת בפיו, אך המצליף מתעלם מהמבוכה ומסתכל על הסלון הקטן והאפלולי במבט רוטן שלא לא מתעכב על דבר, פרט עלי. בי הוא מוסיף להסתכל, ללא בושה וללא הנימוס המקובל. עיניו מבשרות בדיוק מה הוא רוצה ולשם מה הוא הגיע. אחרי הכל לבית-התה היה מוניטין שונה בלילה מן המוניטין שהיה לו ביום ואני הייתי הסיבה העיקרית לכך.
לא עבר הרבה זמן לפני שמאסטר מיקו שלח אותי לחכות ב"חדר האמצעי" שהוא החדר היחידי ללא חלון, החדר היחידי בעל קירות עץ אטומים ומלאים. חיכיתי שם בחשכה זמן לא רב לפני שהוא הגיע.
*זה רק טקס* הזכרתי לעצמי. זהו רק סדר פעולות שעלי לעשות עד שהכל נגמר. מאסטר מיקו קנה אותי, אני שייך לו ועלי לציית. בזכותי משפחתי יכולה להחזיק את אדמותיהם בכבוד.
דלת ההזזה שבחדר האמצעי נעה על ציריה ברחש מתגלגל. המצליף לא לקח איתו עששית כנהוג לאורחים - כעת יכולתי לראות רק את צלליתו אך גם בחשכה ניתן היה לראות כי גופו קשיח כבר כעת כבשעת מעשה. הוא נכנס מתנשף ונאנח, צולע בשכרות אלי. אני מנסה לפעול לפי הכללים שבטקס שלי, הכללים שההתעסקות בהם מסיחה אותי מהמעשה עצמו... אך המצליף לא הרשה זאת. הוא דחק אותי לרצפה ונאבק בי מלנסות לפתות אותו, מלנסות לשמור את השליטה אצלי. נכנעתי מיד ועצמתי את העיניים, קיוויתי שזה ייגמר מהר אך זה נמשך שעות. הוא הכה אותי, הצליף בי, ניסה לגרום לי לצרוח... אך בכך הוא לא הצליח. נשבעתי לסודיות ולשקט, לצייתנות. נראה שזה שיעשע אותו, נראה שהוא נהנה לנסות לשבור את החוקים... זוהי דרכם של המצליפים – שנעשו לנודדים.

התעוררתי למחרת בבוקר בגוף כואב וכמעט משותק. המצליף כבר לא היה שם, מאסטר מיקו עמד מעליי והביט בי בסבר פנים חמור. "הוא הלך..." הוא אמר ללא שום הקדמה. "הוריתי לו לצאת החוצה". דחקתי בזנבי את גופי לפינה, שריר גופי הארוך מוכה מראש עד זנב אך כלפי חוץ אינני מסגיר שמץ של כאב. "אין זה דבר מכובד לעשות" עניתי למאסטר מיקו בלשון נקייה כפי שלמדתי מבני האנוש, בידיעה מלאה שאין זה מכובד מצידי לחלוק עליו, אך דברים אלו חייבים להיאמר. "מאז שקניתי אותך שירתת אותי באופן נאמן אקסובו. לא יכולתי לקוות לטוב ממך. פדית את חובך, אני משחרר אותך ומבטל את החוזה בינינו" קולו של מאסטר מיקו ניסה לטוות נימה החלטית, אך זיהיתי את הצער העמוק בקולו. *הוא מרחם עלי, זה כלל לא מתאים לו* חשבתי, הבטתי מטה אל גופי שזור הקשקשים הירוקים הגדולים הכהים. חלקם נסדקו במהלך הלילה הסוער, דם יבש חוסם את החריצים בין חלק מקשקשיי. "מאסטר מיקו, האם קרה משהו?" עניתי כלא שמעתי את פסיקתו האחרונה. לא יהיה ראוי מצדי לקוות לחופש. שתיקה של דקה ארוכה עברה לפני שמאסטר מיקו ענה "הוא הציע לשלם עבורך". המבט של מאסטר מיקו היה מבט שהבנתי טוב מאוד, במהלך שהותי הרבה עם לקוחות למדתי לזהות מבטים. ישנם אנשים שאומרים מה הם רוצים באמת רק דרך העיניים, מאסטר מיקו היה כזה. הוא לא היה עיוור לרוע לב וידע שיהיה זה מכוער מצידו למכור אותי, כך שבשביל לשמור על כבודו הוא צריך שאציע זאת בעצמי. המטלה שלי הייתה לא להקשיב לדבריו, אלא להקשיב לעיניו. עיניו צמאות להסכמתי, לצייתנות. הנהנתי לו בהבנה וראיתי כיצד התקווה הרחוקה שהייתה בעיניו נשטפת קדימה, סומק עלה בפניו קרות הדם והוא כמעט שחייך. "החוזה שלי עוד לא הסתיים, מאסטר מיקו, עלי להמשיך לשרת למען משפחתי"
"אני מבין, צר לי שלא תוכל לשמוע למילתי..." הוא אמר בקול קודר בעוד עיניו נצצו בשמחה מרוגשת. הוא עזב את החדר.

בצהרי אותו היום נפגש אקסובו עם המצליף, רק לאחר שבוע גילה לו את שמו: שמו היה "קסור".
אקסובו ליווה את קסור במשך שש שנים בתור השולייה שלו.
קסור היה אכזר, אך הוא לא היה חסר לב. קסור אהב להרוג, אהב להכאיב, אהב לזיין – אך הוא תמיד חשב לפני שפעל, הוא אהב להיות בשליטה ויכל לשלוט ביצריו העצומים בעזרת כוח הרצון החזק עוד יותר שבו. אקסובו העריך זאת. קסור היה גם חכם, אקסובו זכה להצצה לכך במפגש הראשון שלהם עוד בבית התה כאשר קסור ציטט האיקו. לעתים תכופות היה קסור עוצר במסעותיהם וניגש לכתוב או לצייר בכדי להנציח את הרגע.
אקסובו למד לאהוב ולהעריך את קסור כפי שמעולם לא אהב או העריך את מאסטר מיקו.

צהרי יום סתיו

חצים מזמזמים סביב השביל החשוף שבבקעה, ישנו סבך של עצים הרחק דרומה אך קסור לא מאמין שנספיק להגיע לשם בזמן. *לא נספיק להגיע* המילים רצות שוב ושוב במוחי בייאוש בעוד חץ נוסף ננעץ באדמה שמאחורי זנבי. קסור רץ מאחוריי, גופו המתהלך על שתיים פחות מתאים לסביבה שכזו, הוא מקלל קללה יצירתית וחריפה בכל פעם שחץ חולף סמוך לו ומוסיף לדלג מעל אבנים גדולות וגזעים שנפלו בסופת האתמול. אחד החצים מזמזם מאחוריי ומסתיים בצליל מוזר ורך. אני מסתובב לבדוק ומוצא את קסור מוטל מאחוריי בין סלעים בזווית משונה, חץ ארוך בעל חוד מזוגג ואכזרי בוקע מבטנו. אני משכיב את קסור על גבו ושובר את החץ, פניו חיוורות ועיניו נאבקות להישאר במיקוד. הוא מלחשש אלי בקול צרוד "אני מאמין שהחוזה שלך איתי כבר תיכף פג, כך שהכל לטובה." הוא מתאמץ לחייך, וחושף ניבים מלוכלכים מהדם של עצמו. "החוזה שלי איתך כבר פג לפני יותר משנה, מאסטר קסור." אני עונה. קסור צוחק ומשתעל דם פעם אחת אחרונה, לפני שגופו נשמט ברפיסה.
זמן רב עובר בעוד אני מחכה לחץ שייקח גם אותי, אך הוא מעולם לא מגיע. נראה שמאסטר קסור היה המטרה היחידה, כנראה שאני לא שווה את הסיכון, או התחמושת. רוח הסתיו מתגברת, ואני מוצא לבסוף את המילים הנכונות שינציחו את הרגע, כפי שקסור היה רוצה.

"עלה ניתק מענף
מפרפר ברוח -
נחיתה רכה"
דקלמתי, הפעם הבנתי את מלוא המשמעות.

--


אני לא ממש כותב סיפורים בהמשכים, אז למרות שזהו סיפור שמסמל רק את ההתחלה נראה לי שזה הכל. אבל, מי יודע.


--------------------


מוגן מכל אויב בתוך שריון דמוי שמיכה

--

כתיבה
Go to the top of the page
 
+Quote Post
fresh
הודעה 05.08.2016, 12:32
הודעה #2


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 648
תאריך הצטרפות: 4.11.10
משתמש מספר: 86,988



האמת שממש נהנתי!
כתיבה נהדרת, צבעונית ולא פשוטה בכלל.
ממש קל לפשל בהמון דברים שעשית כאן אבל נראה שאתה מנוסה ומסוגל לכל מה שאתה כותב.
למשל - ההסברים הנרטיביים, או השילוב של ההאיקו שהיה מרשים למדיי ועבד נהדר בזכות הסוף.

למרות שהסיפור היה פחות כוס התה שלי הכתיבה עצמה פשוט לא הניחה לי להתעלם ממנו.
או שפספתי משהו או שעדיין יש כאן מרכיבים שלא השתמשת בהם כמו למשל העניין של חצויי הדם ובכלל העולם המוצג.
אז במובן הזה - כנראה שזה באמת סיפור שמסמל רק התחלה.
אני מחכה להמשך =]


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Gush
הודעה 18.08.2016, 12:47
הודעה #3


אני? אני מסיפור אחר
סמל קבוצה

קבוצה: משגיחים
הודעות: 930
תאריך הצטרפות: 19.10.07
מיקום: ארץ לעולם לא
משתמש מספר: 46,459



ציטוט(fresh @ 05.08.2016, 13:32) *
האמת שממש נהנתי!
כתיבה נהדרת, צבעונית ולא פשוטה בכלל.
ממש קל לפשל בהמון דברים שעשית כאן אבל נראה שאתה מנוסה ומסוגל לכל מה שאתה כותב.
למשל - ההסברים הנרטיביים, או השילוב של ההאיקו שהיה מרשים למדיי ועבד נהדר בזכות הסוף.

למרות שהסיפור היה פחות כוס התה שלי הכתיבה עצמה פשוט לא הניחה לי להתעלם ממנו.
או שפספתי משהו או שעדיין יש כאן מרכיבים שלא השתמשת בהם כמו למשל העניין של חצויי הדם ובכלל העולם המוצג.
אז במובן הזה - כנראה שזה באמת סיפור שמסמל רק התחלה.
אני מחכה להמשך =]

אתה צודק, לא חשפתי את העולם אל הקורא, זה לא שפספסת משהו.
אני לא אוהב לבנות את העולם בצורה ברורה מדי, אני אוהב להשאיר לעצמי פתחים לדמיון. מלבד זאת רציתי לגרות את המחשבה גם שלי וגם של הקורא, אני מאוד אוהב את המסתורין כשהעולם מתהווה תוך כדי הסיפור.
תודה.


--------------------


מוגן מכל אויב בתוך שריון דמוי שמיכה

--

כתיבה
Go to the top of the page
 
+Quote Post
UpRising
הודעה 03.09.2016, 12:30
הודעה #4


רונין
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 3,001
תאריך הצטרפות: 8.04.08
משתמש מספר: 56,511



הכתיבה שלך פשוט קסומה.
פחות עניין אותי הרעיון עצמו של הסיפור ויותר הכתיבה שלך פשוט סחפה אותי קדימה וגרמה לי לצלול מחדש לכל פסקה. זה נהדר. באמת.

אגב, לי זה היה אחלה שלא חשפת את העולם. אהבתי את המסתורין, את הרעיון שאגלה את הכל מאוחר יותר. הזכיר לי את וויצ'ר קצת, איפשהו. הספרים, לא המשחק.


--------------------





Go to the top of the page
 
+Quote Post
Gush
הודעה 11.09.2016, 21:06
הודעה #5


אני? אני מסיפור אחר
סמל קבוצה

קבוצה: משגיחים
הודעות: 930
תאריך הצטרפות: 19.10.07
מיקום: ארץ לעולם לא
משתמש מספר: 46,459



ציטוט(UpRising @ 03.09.2016, 13:30) *
הכתיבה שלך פשוט קסומה.
פחות עניין אותי הרעיון עצמו של הסיפור ויותר הכתיבה שלך פשוט סחפה אותי קדימה וגרמה לי לצלול מחדש לכל פסקה. זה נהדר. באמת.

אגב, לי זה היה אחלה שלא חשפת את העולם. אהבתי את המסתורין, את הרעיון שאגלה את הכל מאוחר יותר. הזכיר לי את וויצ'ר קצת, איפשהו. הספרים, לא המשחק.

היי, ממש תודה! שמח שנהנית אפילו אם הסיפור הוא לא בדיוק הסגנון שלך smile.gif

מעריך את התגובות


--------------------


מוגן מכל אויב בתוך שריון דמוי שמיכה

--

כתיבה
Go to the top of the page
 
+Quote Post

Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 27.06.2019 , 08:00