IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


81 עמודים V  < 1 2 3 4 > »   
Reply to this topicStart new topic
> ||-ראסט-||, "אם הייתי רוצה לקרוא על המציאות, הייתי פותח עיתון"
NightWolf
הודעה 14.08.2006, 02:16
הודעה #21


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 97
תאריך הצטרפות: 12.08.06
משתמש מספר: 13,071



כל כך טוב!!!
אבל אני לא אוהב שכולם משתלבים... \=
אני חושב שעדיף שרק אש ורוח היו יכולים להשתלב. אבל לא נורא. אתה כותב בצורה מדהימה, מיכאל-סאן!


--------------------
אני רוצה להסביר, שכל מה שקרה, קרה בעקבות דברים מאחורי הקלעים. שקצת קשה להסביר. המילה "התערבות" קשורה להם.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Fwenny
הודעה 14.08.2006, 15:31
הודעה #22


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 1,121
תאריך הצטרפות: 8.06.06
מיקום: בת-ים
משתמש מספר: 10,889



השילובים קצת הצחיקו אותי, אבל זה מה שעושה את הסיפור הזה קצת שונה מאחרים, זה ממש נחמד ומעניין, תמשיך ככה, אני כבר רוצה לגלות למה הם יכולים להתמזג לכאלה דברים, סיפור מעולה..


--------------------

לי יש חיות חמודות בחתימה ולכם לא..
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 14.08.2006, 15:38
הודעה #23


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



הערה:
הרעיון לפרק צץ בזמן שקראתי את 'קסנוסייד' ו'ילדי המחשבה' (מסדרת 'המשחק של אנדר') - זה היה חלום שלי במקור. חלמתי אותו באותו הלילה שבו סיימתי לקרוא את ילדי המחשבה. בחלום, הכל היה הרבה הרבה יותר גדול, ארוך, מורכב ורחוק. מאוד רחוק. הכל גם היה הרבה יותר גדול ואמיתי ממה שיתואר כאן. הרגשות היו כל כך חזקים בחלום, שכשקמתי, כמעט בכיתי.
מלבד זאת, אופל ועומק הם לא השניים שעשו את זה בחלום - אלא רסיס ומידע.

------------------

פרק 8-1 (8) - "ספר שקראתי פעם"
במשך 24 השעות האחרונות, שכב אופל במיטה שבחדרו. הקומה השניה הייתה מסודרת לגמרי וכל אלמנט קיבל חדר משלו - שם התחיל כל אחד למלא את החדר בדברים שאפיינו אותו. החדר של דשא למשל, נראה כמו ג'ונגל - מלא בצמחים מטפסים מכל עבר. לעומתו החדר של קרח, היה קפוא לגמרי. אף אחד לא נכנס לשם מלבדו. החדר של אופל במקרה הזה, היה רגיל לחלוטין. מעט שחרחר אפרפר ומדכא מאוד. אך הוא טען שזה הרגיע אותו. הוא בהחלט היה עצבני במשך רוב היום ונהג לצעוק על דשא, אוויר, מים וקרח המון. ארבעתם עיצבנו אותו במיוחד מפני היותם "חסרי תועלת".
לקסם הוא קרא שתלטן, לאש הוא קרא טמבל שקופץ קדימה ועדיין לא המציאו כינויים לטכנולוגיה, (שלא הסכים בשום פנים ואופן לקרוא לו טכ' כמו השאר) חשמל או אדמה. אותם דווקא החשיב ליותר חזקים שבקבוצה.
אופל לא הבין מה ההרגשה הנוראית הזאת... הבטן שלו הרגישה רעבה למרות שרק הרגע אכל. האוכל שהכינה סיריין היה דוחה... אך בכל זאת אכיל. והיא בהחלט הלכה והשתפרה מיום ליום. החביתה של אתמול למשל, הייתה שחורה. היום היא הייתה חומה. הוא אהב שחור, אבל באוכל... זה כבר משהו אחר.
הרגשה נוראית של רעב מלאה את הקיבה שלו ועלתה אל החזה. הוא הרגיש שם משהו דוחה כאילו הרגע קם משנת צהריים גרועה במיוחד. הוא שנא את ההרגשה הזו והיום היא הייתה חזקה הרבה יותר. אופל החליט לישון למרות שהשעה הייתה רק שתיים בצהריים. הוא שם את ידו על העיניים ונרדם ברגע.
אז חלם חלום...
הוא ראה שני אנשים... בן ובת... שקופים וערומים לגמרי... רחוקים זה מזה... צפים בחלל - כל אחד בתוך בועת זכוכית משלו. הם נראו כאילו היו עשויים זכוכית בצבע ירקרק כחלחל.
האחת הייתה בתוך בועה אשר קשורה למספר חבלים כחולים אשר זהרו בצורה מטושטשת והשאירו שובל מטושטש של אור כחול חיוור בזמן שנעו בחלל. הם החזיקו את הבועה קשורה ולא נתנו לה לזוז.
השני, היה בתוך בועה זהה אך מוקפת בטירה ענקית העשויה מאור כחול חיוור מטושטש. קצוות הטירה זזו כל הזמן והיא נראתה מטושטשת לגמרי - כמו מבנה ענקי העשוי קריסטל.
אופל ריחף באמצע בין שניהם בדיוק והביט לצדדים. הוא זיהה אותם... מספר ישן שקרא... הוא ניסה לשחות בחלל אל שניהם אך לא יכל לזוז. שניהם שכבו ישנים בתוך הבועה ולא זזו.
אז אופל קם. הוא החזיק את חזהו ונשם עמוק. הוא זכר... את הספר. אך מאיפה? כמו שזכור לו, הוא לא קרא ספרים מעולם. אך זכר את הספר בבירור. הספר שהתחיל טוב, נגמר הכי רע שאפשר.
"במשך כל הספר... הקשר שביניהם נבנה... ובגלל שטות אחת שלו... הכל נהרס...! המשכתי לקרוא את ספרי ההמשך כי חשבתי שהם יחזרו להיות יחד... שהם באמת נועדו זה לזה... אבל זה לא קרה... הם פשוט... סיימו עם אנשים אחרים... כמה אכזרי הסופר יכול להיות?! ... ולמה... למה זה מציק לי כל כך!!!" את המשפט האחרון אופל צעק. קסם דפק בדלת ושאל אם הוא בסדר.
אופל יצא מהחדר עם הבעה מדוכאת על פניו ואמר שהוא יוצא להסתובב...
הוא יצא החוצה מיד - כבר התחילה השקיעה והכל היה כתום. הוא התקרב לפארק שמול ביתם שהיה ריק. נראה שאנשים עדיין פחדו להגיע לאזור הזה. אופל יצא לסיור בקניון הקרוב אך תוך זמן קצר יצא ממנו. הוא מצא לידו מקום קטן ונסתר מן העין - ירידה במדרגות למאין מרכז מסחרי קטן. הוא אהב מקומות קטנים וסגורים... זה נתן לו הרגשה של שקט. בהחלט היה מעדיף להסתובב בחנות נטושה במקום כזה. הוא נכנס פנימה לחנות שראה שם - זו הייתה חנות עתיקות.
"הי, וואו אתה לבוש שמח..." אמרה הנערה שהייתה ליד הקאונטר.
"מה את אומרת... יש לך את הספר-" והא לא זכר את שמו, "אה... אני לא זוכר איך קוראים לו..."
"אתה זוכר אולי שם של אחת הדמויות? אולי משהו מהעלילה?"
הוא הביט עליה רק עכשיו. היא לא נראתה דיכאונית כמוהו, אך גם היא לבשה בגדים שחורים ושיערה היה שחור, קצר ונפל לצדדים בצורה קוצנית ומיוחדת. היא לבשה סינר חנויות חום - מה ששבר את המראה הדיכאוני המפחיד שהיה יכול להיות לה בלעדיו.
"אני סורה אגב" אמרה והושיטה יד ללחיצה. הוא התעלם, מה שגרם לה להעלב ולהחזיר את ידה כשהיא עושה פרצוף של 'לא צריך'.
אופל סיפר לה את מה שאמר לעצמו כשהתעורר. על שתי הדמויות שלדעתו נועדו להיות יחד - אך מעולם לא סיימו יחד. כל אחת מהדמויות סיימה עם מישהו אחר שאיתו לא נועדה להיות כלל.
"אה... תופתע לדעת שיש המון ספרים כאלו. פה יש לי רק ישנים מאוד... אני לא חושבת שיש פה ספר שנכתב אחרי שנולדנו..." היא יצאה מאחורי הקאונטר ופתחה את אחד החלונות בצד האחורי של החנות. אופל הלך אחריה. החנות הייתה קטנה ודיכאונית. מלבד איש זקן אחד שהחזיק בצד כלי מוזר ובחן אותו - המקום היה ריק. אופל אהב את זה מאוד. 'אני אחזור לפה' הוא חשב.
השניים יצאו למרפסת הקטנה שהייתה ליד החלון. היא הייתה קטנה יותר מארון מטאטאים - אך היא הייתה בדיוק מול השקיעה. סורה התיישבה על אדן החלון ואופל נשען על מעקה המרפסת.
"אז... מה אתה הולך לעשות בקשר לזה?" שאלה.
"מה... אני יכול לעשות? אני אפילו לא יודע את שם הספר. הסופר בטח מת... או זקן מדי בשביל לשנות את זה. אני לא יכול לסבול את זה! אבל אין שום דבר שאני יכול לעשות.
"לפעמים... כל מה שאתה צריך לשנות בשביל להרגיש טוב יותר - זה רק את הראש שלך."
"חשבתי על זה... אבל גם אם אני אדמיין סוף אחר, זה לא ישנה את העובדה שזה לא היה ככה."
"בכל מקרה זה רק סיפור. אתה לא צריך לדמיין סוף אחר - אתה צריך ליצור סוף אחר..."
"ליצור סוף אחר? מה ההבדל מלדמיין?"
"כשאתה מדמיין אתה יודע שזה לא אמיתי... אם תגרום למשהו... כמו הפנוט אולי? לחדור לראש שלך ולשנות שם את מה שאתה חושב, אתה תשכח מהכאב לגמרי. זה יגרום לך להרגיש טוב יותר."
"הממם..." אופל חשב. אין לו כוח לחפש מישהו שיהפנט אותו. מצד שני זה יכל לעבוד. מה שהוא היה צריך זה מישהו שיוכל להכנס לראש שלו... האם אלמנט קסם מסוגל? אבל לבקש ממנו יהיה מביך מדי... מצד שני זה כל כך הציק לאופל שלא היה אכפת לו.
"אז... מה תעשה?" שאלה סורה בחיוך. היא ראתה על פניו שחשב על משהו.
"תודה! עזרת לי מאוד!" אופל אמר תודה, אולי בפעם הראשונה בחייו. הוא ממש הרגיש שעזרה לו. הוא מיד רץ החוצה. היא צעקה "רגע! איך קוראים לך?" והוא ענה "אופל!" ורץ משם.
בדרך הביתה, רק חשב אופל על איך הוא הולך סוף סוף לתקן את זה. כנראה שזה מה שהציק לו בימים האחרונים. הוא הרגיש שאם יפתור את זה, הוא יפתור לעצמו את כל הבעיות! הוא הרגיש שאחרי זה הוא יהיה מושלם!! זה כל מה שהיה לו בראש כעת - וההתרגשות כמעט עילפה אותו!
כאשר נכנס הביתה, מצא מיד את קסם בחדר האורחים השמאל משאל לכניסה לבית. את החדר הימני, קיבלה סיריין.
קסם ישב ליד ערימת ספרים ענקית וקרא את אחד מהם. את הערימה מצא אלמנט גל במרתף לאחר שחיסל שם כל דבר שזז. אופל, למרות שהסמיק מעט, סיפר לקסם הכל. קסם טען שהוא יכול לחוש רגשות של אנשים - אבל לא להכנס לראש שלהם. הוא אמר שזה גדול עליו. אבל שאם יתמזג עם אלמנט אחר, יש סיכוי שיוכל לעשות משהו כזה.
היחידים שהיו כעת בבית הם אדמה ומים מלבד אופל וקסם. אלמנט הידרו לא היה עוזר להם, מה שהשאיר מיזוג בין קסם ומים או בין אדמה ומים. בשני המקרים הרגיש אופל שאין תקווה. אך הגורל היה מדהים במקרה הזה - מפני שכבר בניסיון הראשון, התמזגו בהצלחה מים ואדמה ויצרו את אלמנט עומק. הוא היה חום וכחול והמבט שלא כלל לא דמה לזה של מים לזה של אדמה. אלמנט עומק היה הרבה יותר מורכב. הוא הביט ישירות אל העיניים של אופל ושם יד על כתפו.
"אז מה אנחנו צריכים לתקן...?" שאל עומק. הוא הרגיש שידע הכל. רק ברגע שנגע באופל יכל להכנס לרגשות שלו ולחוש אותן במלואן. קסם ידע שהיו עוד אלמנטים שהיו יכולים לעזור לאופל. במיזוגים האלו היו דברים הרבה יותר מסתוריים... אבל כרגע, עומק היה המתאים ביותר.
קסם נשאר לצפות בזמן שעומק ואופל התיישבו על הספה ועצמו את העיניים. בין רגע נזרקו השניים אל תוך אגם ענקי... והופיעו בחלל אותו דמיין אופל בחלומו. הם הביטו לצדדים וראו את השניים הכלואים בבועות - אך כל אחד במרחק עצום. עומק סימן לאופל שירחף אל הבת והוא ירחף אל הבן. השניים מיד יצאו לדרך.
כל אחד מהם, כאשר הגיע אל מטרתו, קרע את החוטים או הטירה שהחזיקו אותם והחל למשוך את הבועה חזרה למרכז. הבן, עדיין ישן. אך הבת, אותה משך אופל, התעוררה מיד. המבט שלה היה מופתע לרגע. אז בצווחה חזקה ללא קול - היא החלה דופקת על הבועה לכיוון ממנו נלקחה. היא שרטה את הבועה ודחפה אותה בכל הכוח, אך הבועה לא נקרעה. הדחיפות שלה, הקשו על אופל לגרור את הבועה. הוא משך אותה חזק יותר עד שלפתע, הפסיקה ההתנגדות. היא נעצרה כשעיניה פעורות. היא הביטה בהלם כולה אל אלמנט עומק שהתקדם - והבחינה בבן, שפקח את עיניו בבועה וקם כדי להביט אליה. אז, כששתי דמעות קטנות וכסופות בוקעות מעיניה, נצמדה אל הבועה לכיוונו של הבן מיד! היא החלה לדפוק עליה ולשרוט אותה חזק הרבה יותר מקודם. היא החלה בוכה ודחפה את הבועה עם כתפה שוב ושוב! אז נקש עומק באצבעו ושתי הבועות נקרעו! אופל ידע מיד מה לעשות והרגיש שכך הוא חייב לעשות - הוא תפס אותה והשליך אותה בכל הכוח לעברו! כך עשה גם עומק. השניים התנגשו והתחבקו. הבת חיבקה כל כך חזק שזה גרם לאופל כמעט לדמוע. זה מה ששאף בכל רגע מהתקופה בה קרא את הספר... לרגע הזה חיכה כל כך הרבה זמן... היא אחזה כל כך חזק וחשבה - 'אני לא אעזוב לעולם...'. בועה גדולה עטפה אותם כעת - והשניים נרדמו כשהם אחוזים בחיבוק. אז התעורר אופל כשהוא ליד מים ואדמה אשר ישנו על הספה.
הוא הרגיש שלם... הוא הרגיש נפלא... הוא יצא החוצה לחושך - הוא היה במדיטציה כעת בערך כשעתיים... הוא לא הרגיש כלל. הפארק נראה כל כך שקט ואופל התיישב על ספסל.
"תראו מי יצא לשחק..." אופל הסתובב מיד. הוא הרגיש חלש ועייף... אך למרות זאת, עמד מולו לי.

-------------

פרק מעט פסיכודלי - מה דעתכם? אוהבים את הסגנון? XD


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Fwenny
הודעה 14.08.2006, 15:55
הודעה #24


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 1,121
תאריך הצטרפות: 8.06.06
מיקום: בת-ים
משתמש מספר: 10,889



לדעתי, ביינתיים זה היה הפרק הכי טוב, מוכיח שאפילו לאפלים שבייניינו יש רגשות, פרק מדהים, כל הכבוד..

אבל למה התכוונת ל רסיס למידע..?

הודעה זו נערכה על ידי Fwenny: 14.08.2006, 15:56


--------------------

לי יש חיות חמודות בחתימה ולכם לא..
Go to the top of the page
 
+Quote Post
NightWolf
הודעה 14.08.2006, 17:42
הודעה #25


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 97
תאריך הצטרפות: 12.08.06
משתמש מספר: 13,071



וואי זה שולט!!! בהחלט הפרק הכי טוב!@!!@!@!@! מגיע לך להיות מנהל פורום סיפורים!


--------------------
אני רוצה להסביר, שכל מה שקרה, קרה בעקבות דברים מאחורי הקלעים. שקצת קשה להסביר. המילה "התערבות" קשורה להם.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Fwenny
הודעה 14.08.2006, 18:00
הודעה #26


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 1,121
תאריך הצטרפות: 8.06.06
מיקום: בת-ים
משתמש מספר: 10,889



נכון, לא חשבתי על זה אבל הוא באמת מתאים..


--------------------

לי יש חיות חמודות בחתימה ולכם לא..
Go to the top of the page
 
+Quote Post
DarkNisim
הודעה 14.08.2006, 19:01
הודעה #27


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 93
תאריך הצטרפות: 2.04.06
משתמש מספר: 8,883



יפה קראתי את שתי הפרקים הראשונים ואני ימשיך אחר כך..
זה מעניין אבל יש הבדל בין סיפור רגיל לסיפור האנימה?


--------------------
יש שקוראים לי ניסים אבל אתם תקראו לי הניסים :)
הסיפור שלי
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 14.08.2006, 20:20
הודעה #28


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



הבדל בין סיפור רגיל לסיפור אנימה? לא נראה לי.
אני פשוט מדמיין את הסיפור כאנימה בזמן שאני כותב אותו...

------------------

פרק 9-1 (9) - ירח
אופל לא הרגיש בחילה גרועה כזאת מעולם. הוא היה עייף וחלש כאילו לא ישן 24 שעות ברציפות. מולו עמד לי... עם מבט של רצח בפנים. הוא רצה נקמה. ונראה שהוא התכוון להתחיל עם אופל - ואחר כך לעבור אל האחרים. אופל נעמד מולו כשהוא מביט בו - מנסה שלא להראות חולשה.
הוא שלף מיד את וייל - המקל הדקיק והשחור. כאשר הניע אותו באוויר, יכל לראות טשטוש שחור נשרך מאחורי תנועתו. הוא הביט על לי בלי לזוז ובלי לומר דבר. הלילה היה שחור ונטול ירח.

"זה הכל בשבילך היום קיט!" אמר דשא בעודו מרים מזלף ונעמד. הוא הביט על העץ הגדול שעמד במרפסת הקטנה שלהם. הוא סידר את המרפסת לגמרי וכעת הייתה מדשאה חביבה. הדשא היה סינטטי כמובן - אך קיט, העץ שלו, היה אמיתי. רק לפני מספר ימים קיט היה כמעט מת. בעזרת המון קסם הצליח דשא לגרום לקיט לצמוח במהירות כזאת. הוא עצמו לא יודע מה עשה. רק נגע בו והחל לטפל בו כל יום. בעצם - אף אלמנט מלבד קסם לא ידע על כך... אולי זה פשוט לא עניין אותם.
אוויר באותו הזמן, נחת בדיוק במרפסת והביט על דשא. דשא חייך אליו ואוויר חייך חזרה. אז נכנס אל הבית. הוא עשה סיור אווירי קליל בעמק הענקי שהיה מאחורי הבית שלהם. זה לא נראה הגיוני שביתם היה בדיוק בקצה העיר. מצד אחד נראה הבית עדיין באמצע העיר - ומצידו השני נגלתה תהום ענקית שאינה נגלית כאשר מביטים אל הבית מכניסתו הראשית.
עד ששקעה השמש, עף אוויר מעל העמק. הוא לא מצא שום דבר. פשוט כלום. רק חול, סלעים ואדמה. אחרי העמק, מתחיל מדבר ענקי. לשם אוויר כבר לא התקרב.
הוא נכנס לבית והלך לאכול משהו. אז הרגיש משהו מעקצץ בתוכו... הוא יצא לטיול קצר בחוץ לאחר האוכל. כך הרגיש שנכון לעשות... כך התחשק לו כרגע. הוא אפילו לא ידע למה.

אופל עדיין לא דיבר. הוא הביט בלי ולא זז.
"קודם אתה... ואז הטיפוס עם האקדח... ואז הילד הירוק... ואז כל מי שישאר מכם." אמר לי.
הוא התקרב ולבש שתי כפפות בעלות חורים לאצבעות ודוקרנים קטנים במקום של פרקי האצבעות.
אופל עדיין לא זז. הוא רק חשב. ניתח את המצב... הוא חלש לגמרי. דקה מול לי והוא כבר ידמם. אם לא ידמם כבר במכה הראשונה. שתי דקות וייתכן שיתעלף. הוא ראה מה לי יכול לעשות וייתכן שהיה מפסיד לו כבר בקרב האחרון אם לא היו שם טכ' ודשא - למרות שדשא התעלף ממכה של לי.
"כמו שהבנת, את הקרב האחרון נטשתי בגלל שהייתם שניים... ולאחד מכם היה נשק."
"הבנתי את זה." אמר אופל. הוא המשיך להביט בלי בלי לזוז.
"אתה בטח רוצה לדעת למה אני כזה חזק - קונג פו. זה קרה לפני-"
"לא מעניין אותי." קטע אותו אופל.
"סליחה? אני הולך להרוג אותך - אתה בטח רוצה לשמוע למה..."
"לא. סיפור החיים שלך לא מעניין לי את התחת. שתוק ותתקוף כבר." אמר אופל. אם יש משהו שבשבילו לא היה לו מצב רוח עכשיו, זה סיפור חיים משעמם. למרות שהיה יכול לנצל אותו בשביל להרוויח זמן - הוא נהנה יותר מההבעה של לי כאשר דרס את סיפור החיים שלי.
"בסדר... הפסד שלך! דווקא זה סיפור ממש מעניין!!" צעק לי ובעודו מדגיש את המילה 'מעניין', זינק על אופל בבעיטה. אופל חסם אותה עם המקל שלו שלמרות שהיה דק, לא זז כלל ונשאר מתוח לגמרי - כאילו היה עשוי פלדה דקה במיוחד. אופל דחף את הבעיטה אך כבר התחיל להזיע. לי לא זז.
"נראה שיש לי מזל... מישהו עייף וחלש..." אמר לי. הוא עזב את הבעיטה, הסתובב בקפיצה ונתן בעיטה עם הרגל השניה במהירות. זה דחף את אופל אחורה למרות שחסם אותה עם המקל!
אופל מעד על אבן... כאשר עשה זאת... יכל לחוש לרגע שהוא הולך ליפול... 'אידיוט' הוא חשב... אך ידע שזה בלתי נמנע. הוא נפל על הקרקע וחסם מיד דריכה של לי בעזרת המקל. לי המשיך לדרוך על וייל ואופל הרגיש כאילו הוא מרים משקולת שרק נהיית כבדה יותר ויותר.
אופל רק חשב איך לצאת מהמצב הזה... היריב שלו חזק ממנו פי כמה - במיוחד במצבו הנוכחי.
אז הזיז את וייל והתגלגל לצד מיד! הוא קם וצעק "הנה מתנה מאלמנט חשמל!!" ושרט את פניו של לי כאשר שלושה פסי ציפורניים שחורים מטושטשים חתכו את חולצתו לאחר ניסיון התחמקות!
לי זז מעט אחורה ואחז בשלושת הפסים. האמצעי שרט מעט את בטנו אך היא לא דממה. השניים האחרים רק קרעו את חולצתו. הפנים, כמו שהוקל לו לדעת, הוחטאו.
"זה משהו שראיתי את חשמל עושה אתמול! הוא קורע לזה 'שריטה'... שם די דבילי למתקפה... אבל זה פשוט מה שהיא עושה. מיד קלטתי מה הוא עשה - הוא טען את הציפורניים שלו בחשמל בריכוז גבוה מאוד וכששרט עם ידו, הוא גרם לחשמל להשאיר שובל בעל ריכוז זהה. כשהרסתי איתי את השארית האחרונה של הקירות המגעילים שלכם... זה השאיר סימנים יפים מאוד על הקיר שהרסנו כשהוא עשה את זה. אני יכול רק לטעון את זה באנרגיה אפלה... אבל ההשפעה כמעט זהה."
"קחח..." גנח לי. הוא הרגיש מופתע. ייתכן שהאחרים יהיו לו קשים יותר. אבל את אופל הוא כבר ניצח. הוא ראה את ההתנשמויות הכבדות שלו. אופל גמור. עוד שריטה כזאת והוא ייפול לבד.
אופל ידע את זה כמובן. הוא ניסה שלא להראות את ההתנשמויות הכבדות... אבל פשוט לא יכל. אז הרים מעט חול ודשא מהקרקע של הפארק והשליך אותם אל פניו של לי! הוא הרגיש כמו פחדן... לי חסם את החול - אך אופל הספיק לרוץ. הוא העלים את וייל מאחורי כיס מכנסיו ורץ להתחבא מאחורי אחד המתקנים כאשר הוא מנצל את החשיכה. למזלו הרב, היו שם מספר גדול של מתקנים. אופל התחבא ולא זז כאשר הוא מנסה לנשום כמה שיותר בשקט. לי החל ללכת בין המתקנים.
"אתה יודע שאני אמצא אותך... אתה נשמע כמו סוס יאור כשאתה מתנשף!" צעק לי.
אופל שם את שתי ידיו על פיו. הוא ניסה לנשום לאט יותר ובשקט. 'מה לעשות?!' חשב.
"כל הקטע הזה עם האנרגיה באמת מדהים אתה יודע... אני מתאמן בקונג פו שנים ולא ידעתי בכלל שאפשר ליצור אנרגיה באמת! אולי זה בגלל שאני עושה אימונים עצמיים? כולכם יכולים ליצור אנרגיה? אמרת אלמנט חשמל... הוא יכול ליצור חשמל אני מניח?" לי נהנה לדבר. אופל ידע שהוא מנסה להסיח את דעתו אך נשאר במקומו. בינתיים הוא הצליח להרגע.
"האמת שזה ממש מרתק! צא החוצה ותראה לי עוד קצת אנרגיה-"
"אולי אני יכול להראות לך קצת אנרגיה..."
אופל שמע את הקול. הוא נשמע כמו אחד האלמנטים... אבל מי מהם? הוא לא זיהה...
"אתה... כנפיים?! מה-זה? גם חרב? אני מבין שכל אחד מכם בא עם נשק הא?" אמר לי.
'כנפיים... זה אוויר... או אחד המיזוגים של אוויר?' אופל הציץ למרות שחשב שזה מטופש.
הוא ראה את אוויר עומד עם שתי כנפיו פרושות וחרבו - לוסיאנדר - בידו, ארוכה, דקה ובוהקת באור לבן חזק. בחושך היא נראתה מעורפלת כשנעה. אוויר הניף אותה מול לי והתקרב אליו.
"ואני חשבתי להשתעשע עם אופל... טוב לפני שיבואו עוד, כדאי להפסיק לעשות שטויות" צעק לי. הוא רץ אל אוויר שלא היה מוכן. הוא לא באמת התכוון להשתמש בחרב, רק לאיים! אך לי נתן לו אגרוף חזק לבטן. אוויר הרגיש את האגרוף נכנס פנימה וזה כאב. לי זז אחורה, זינק כשני סנטימטר באוויר והניף בעיטה על מותנו של אוויר - שהעיפה אותו ישירות אל הדשא שעל הקרקע.
לוסיאנדר נפלה מידו ואוויר הביט ברגליו של לי התקרב אליו. אם ניסה להציל מישהו שכרגע היה בסכנה, נראה שהוא לא ממש הצליח... אופל יצא מהמחבוא ונעמד מול לי.
"שניים מול אחד... ואני בכל זאת מנצח!" אמר לי.
"אתה צודק... אז אולי כדאי שנהפוך את הקרב להוגן יותר. אחד על אחד!" אמר אופל. הוא המשיך להתקרב והביט על לי. לי התרחק ממנו מעט כשהוא מביט באופל בחשד.
"אחד על אחד? אתה בטוח שאתה הבנת את המצב שלך?" אמר לי.
אופל תפס את אוויר בכנפיים ביד אחת והרים אותו כשגבו אליו.
"תקשיב לי טוב... אני עושה את זה כדי לנצח את האפס הזה... אף אחד לא שומע על זה וזה בחיים לא יקרה שוב! כי אחרי הלילה המסריח הזה, אני מתכוון להתאמן כמו משוגע כדי שזה לא יקרה שוב. וגם ככה אני לא מתכוון לתת לאפס הזה לעבור את השעה הזאת בחיים! ו... כדאי לך שיצא משהו טוב משנינו!!" אמר אופל. לי לא הבין אך אוויר הבין. הוא לא חיבב את אופל במיוחד, אך ברגע זה לא הייתה להם ברירה. הם הצמידו את גביהם כשמבט של גועל על פני כל אחד מהם.
לי הביט באור המסנוור החזק שקרע מעט מהדשא מסביבם...
הילה אדירה של אור חלש הופיעה והאירה את כל המקום באור לבן כסוף...
והאלמנט שניצב עם גבו אל לי, הסתובב. בעל צמידים כפולים על כל יד בצבעי שחור ולבן, חולצה נטולת שרוולים בצבע שחור - או שהיה זה כחול כהה? המכנסיים היו לבנים. מלאי כיסים בדיוק כמו כל אלמנט אחר. ייתכן שראה על החולצה גם מעט נקודות לבנות פה ושם מהבהבות. הנעליים היו בצבע החולצה. והשיער היה לבן לגמרי... אך משהו בו היה מוזר. הוא עמד בצורה שונה מזו של אופל או של אוויר... הוא נראה הרבה יותר מסתורי. אך מכל זה היה אפשר להתעלם - כשארבע כנפיים גדולות בקעו מגבו - שתיים בצבע לבן ושתיים בצבע שחור. או ששוב, היה זה כחול כהה?
"אין לי ספק לגבי השם שלי..." אמר האלמנט החדש... "ולרגע חשבתי... שהלילה לא יהיה ירח..."
אלמנט ירח זינק מיד אל כיוונו של לי. לי חסם את פניו עם שתי ידיו והרגיש מכה חזקה חובטת בהן. הוא שמע את העצם של ידו הימנית נסדקת. זה כאב. אך הוא לא הוציא מילה. הוא הביט בפניו של אלמנט ירח, הם היו רציניים אך חולמניים באותה העת. אז מכה נוספת הפילה אותו לרצפה.
"אתם... מרמים! לאחד... כוחות..." אמר לי. הוא קם לאט והביט עליהם בזעם.
"אוויר!" נשמעה הצעקה. סיריין עמדה על שפת הפארק, "מה... מה קורה פה?" היא שאלה.
ירח ידע שזה יצור בעיות. הוא היה בטוח בזה כשראה את לי מזנק לקראתה!
היא ניסתה להתנגד אך במכה אחת בעורף התעלפה. ירח טס במהירות אל כיוון לי אך פצצת עשן התפזרה בכל המקום! ירח הבחין בתנועה של לי ועף אחריה אך כאשר העשן התפוגג ראה שהוא לא שם. הוא עף מיד אל מעל הפארק והביט סביב... לי לא היה שם.
ירח הרגיש כמו אידיוט מושלם... הוא היה צריך לחסל את לי מהר יותר.
הוא חזר הביתה כדי לספר לכולם על מה שקרה. מי שהתעורר התכונן לצאת מיד.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
NightWolf
הודעה 14.08.2006, 20:43
הודעה #29


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 97
תאריך הצטרפות: 12.08.06
משתמש מספר: 13,071



ירח כל כך רולזזזז!!!
הפרק שולט!!!
מעכשיו ירח הוא הדמות האהובה עליי O:


--------------------
אני רוצה להסביר, שכל מה שקרה, קרה בעקבות דברים מאחורי הקלעים. שקצת קשה להסביר. המילה "התערבות" קשורה להם.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
The Wicker Man
הודעה 14.08.2006, 21:21
הודעה #30


אז אמרתי לה
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,540
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: תל אביב
משתמש מספר: 13,078



ואו, אחלה סיפור [;
ממש אהבתי.


--------------------
ציטוט
Grimmjow אומר/ת:
ויידר זה ליה?
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 14.08.2006, 23:52
הודעה #31


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



תודה! XD
אגב, נסו להתמקד יותר בכל פרק בנפרד כשאתם מבקרים את הסיפור - מעניין אותי מה אתם חושבים על כל פרק.
מכיוון ואלו עדיין פרקי הכרות, כמעט כל אחד מהם כתוב בסגנון אחר.
אני אישית הכי נהניתי לכתוב את 8, אבל אני רוצה לשמוע את דעתכם על כל פרק.

-----------------

פרק 10-1 (10) - הבהוב חלש
ירח נכנס מיד לבית. הוא הבחין מולו באש ישן על הספה, אדמה צופה בטלוויזיה החדשה שקיבלו היום, דשא יוצא מהמרפסת כשהוא מפהק וחשמל יורד מהקומה השניה כשהוא מצחצח שיניים.
"לי חטף את סיריין!" צעק ירח, "ארבעתכם באים איתי עכשיו!"
"באמת שמתי לב שהיא לא עונה..." אמר דשא כשהוא משפשף את עיניו..." אז קלטו הארבעה.
"מה?! סיריין? לי?" שאל חשמל.
"מי זה לי?" אמר אדמה כשהוא לא ממש מרוכז.
"לי זה הבחור ההוא שאופל, דשא וטכ' נלחמו בו לא? רגע... מי אתה?!" שאל אש שהרגע התעורר.
"ירח - אני מיזוג של אופל ואוויר." אמר ירח. כולם היו מופתעים מדברים כמו 'ירח ואופל התמזגו!?' אך ירח משך אותם החוצה כשחשמל ואש בפיג'מה.
"אין לנו מושג בכלל איפה הם!" אמר אדמה.
"נצטרך לסמוך על המזל. תתמזגו!" אמר ירח והביט עליהם. ארבעתם הביטו זה על זה.
אש ואדמה שהיו קרובים זה לזה, הצמידו גבים. בהבזק מוזר וקול הצמדה מצמרר, הופיע אלמנט הנראה כמו גוש זכוכית. למעשה, הוא נראה כמו אש ואדמה בהרבה אופנים, רק שצמידיו, בגדיו וכל גופו היו עשויים זכוכית שקופה.
"אלמנט זכוכית אני מניח..." אמר הוא הניף את ידיו במהירות ובחן כמה מכות.
דשא וחשמל התמזגו ביניהם גם. וגם זה היה מיזוג מוצלח. שם עמד אלמנט זינוק. הוא נראה שקוף גם כשרק קבוצות של אור שנראו כמו עלים וזרמי חשמל סימנו את מיקומו בצורתם הרגילה של חשמל ודשא.
"אני חושב... שאני שקוף..." אמר זינוק, "כמו האלמנטים האלו שיצאו מקסם..."
הוא הביט על זכוכית שהביט עליו במבט של 'בוא ננסה'...
זינוק 'נכנס' אל זכוכית. זה נראה כמו חיבוק ואז נעלם בתוכו. פרצי רוח עגולים הופיעו מתחת לרגליו של זכוכית והמשיכו לזרום החוצה שוב ושוב במעגלים. כל האבק שהיה ליד רגליו עף לצדדים.
הוא הרגיש מוצק. בצורה מוזרה... הוא הרגיש שיכול לחתוך בניין אם ירצה. הוא הביט על רגליו והרגיש כוח עצום שלא היה להן לפני רגע. כאילו יכל לזנק ולרוץ במהירות שאליה לא יכל להגיע.
"בסדר, זינוק, זכוכית, אתם נראים לי בסדר. קדימה!" אמר ירח ועף לכיוון שאליו נראה שרץ לי.
זכוכית דחף ברגליו והאיץ - הוא הרגיש את הרוח על פניו ושיערו למרות שהיו שקופים ולא זזו. הוא גם הרגיש את רגליו דוחפות את האדמה בצורה חזקה כל כך וללא כל מאמץ! אז הבחין במהירות האדירה בה הוא רץ! ירח בקושי עמד בקצב שלו למרות שעף!
כאשר הגיעו למרכז העיר. נעצרו השניים והביטו לצדדים באמצע הרחוב המת.
"מה עכשיו? הוא יכול להיות בכל מקום..." אמר זכוכית.
"שמיים... הדריכו אותי..." אמר ירח. הוא עצם את עיניו וירד לרצפה. הרוח הייתה נעימה כל כך... היא נשבה על פניו ושערו התנופף בקלילות. ירח הופיע מול עיניו והאור שלו הצביע קדימה.
"לשם..." אמר ירח והמריא לשמיים ברגע בלי להניף את כנפיו כלל. רק עכשיו, מכל הפעמים שראה את אלמנט שמש וכעת כשהוא רואה את אלמנט ירח, חשב זכוכית שלמעשה ירח או שמש כלל לא משתמשים בכנפיהם כדי לעוף. אוויר לעומתם - משתמש בהן כל הזמן - ממש כמו ציפור. ומכיוון וזכוכית היה מורכב כעת מאש, אדמה, דשא וחשמל, ארבעתם ידעו זאת כעת. הם חלקו מחשבות.
זכוכית רץ אחרי ירח שעף אל גושי ברזל בבנייה ששימשו שלד לחציו העליון של בניין. הוא הרגיש שיוכל בקלות לרוץ על הקיר אך היה צריך לקפוץ מעט לאחר תחילת הטיפוס. הקפיצה לפחות, בגלל המהירות, הייתה גבוהה מאוד. הוא הגיע לברזל בולט בבניין ותפס אותו. ירח כבר היה שם.
"הוא פה... שמיים... הדריכו אותי..." אמר ירח שוב. הוא התקדם כשעיניו עצומות.
זכוכית הלך אחריו לאט וניסה שלא להרעיש למרות שרגליו נקשו בקרקע בקול חזק מפני שהיו עשויות זכוכית. הרעש צמרר אותו והוא ניסה ללכת יותר ויותר בשקט עד שנעצר.
"לא ברחת רחוק..." אמר ירח לפתע. הוא הביט על לי שעדיין החזיק את ידו הימנית. לי ישב מתחת לערימת ברזלים על קצה הבניין ולידו שכבה סיריין על הרצפה - מעולפת.
"סיריין!" אמר זכוכית. הוא הביט על לי והתכונן לרוץ כשידו של ירח עצרה אותו.
"זה ביני לבינו... תישאר לגיבוי." אמר ירח. זכוכית הבין ונעצר במקומו.
"אז שוב פעם שניים נגד אחד? או שאתם יותר? אני רואה שני צמידים על כל יד גם אצל גוש הזכוכית הזה! כמה אלמנטים אתם? ארבעה?" שאל לי בלגלוג. הוא החל לעמוד כשהוא עדיין אוחז בידו.
"שישה אם זה מעניין אותך. עירבת את סיריין - אז עירבת ארבעה חברים שלי ושלה." אמר ירח.
"אתה יכול לקחת אותה. שכחתי להזכיר שבנוסף לקונג פו, אני מאוד מתעניין עכשיו בנינג'יטסו. אני עדיין בוחן את היכולות שלי. נכון אני לא יכול לזרוק כוכביות נינג'ה וכאלה... אבל אני מתחיל עם החלק המעניין - המלכודות." אמר לי. מיד קלטו זכוכית וירח את הראש שלו והביטו לכל כיוון.
הם לא ראו דבר... אך הרימו את ההגנה שלהם. זכוכית הרגיש שהוא נהיה מוצק יותר. זה היה מוזר.
"מלכודות... עד כמה מלוכלך אתה יכול להיות?" שאל ירח.
"ברגע שלקחתי אותה" אמר לי והצביע על סיריין המעולפת, "עברתי כל גבול של קרב מלוכלך שאפשר. אני לא לוקח שבויים בדרך כלל אלא אם זה מקרה מיוחד. במקרה הזה, באמת עמדת להרוג אותי!" צעק עליו לי. זו נראתה כמו האשמה. כאילו ירח שייך לטובים ואינו הורג.
"אני לא שייך לצד הטוב אם זה מה שאתה חושב... מה מפתיע בזה שרציתי להרוג אותך?!" צעק.
זכוכית היה המום. החלק של אש שבתוכו ידע שהוא בצד הטוב. כך גם ידע אדמה. חשמל ודשא רק ידעו שלהרוג זה כלל לא נכון. למרות שהחלק מתוכם השייך לדשא ממש שנא את לי כבר מההתחלה, הוא לא התכוון לפגוע בו ממש. אולי רק לשתק אותו או משהו דומה...
"ירח... אתה לא באמת מתכוון להרוג אותו נכון?" שאל זכוכית בחיוך מאולץ.
"מובן שכן. אם לא נהרוג אותו עכשיו - הוא ירדוף אחרינו עד שאנחנו נמות!" אמר ירח.
"אתה... ממש לא רציני נכון?!" אמר זכוכית כשהוא מתקרב אל ירח. הוא לא ידע מה לעשות.
לי התיישב על ברכיו והחזיק את ידו. היא כאבה מאוד. נראה שהסדק מתרחב והוא חייב לטפל בזה בהקדם. ירח הביט אליו והקשיב לזכוכית... מובן שהחלק של אופל מוכן להרוג את לי בלי כל בעיה... רק מהתירוץ הזול שזה כדי שהוא לא יוכל לרדוף אחריו עוד! אבל... למה החלק של אוויר לא התערב? למה הוא לא... עצר את המחשבות האלו... האם הם לא אמורים להיות אחד?
ירח החל להתקרב אל לי. ביד אחת הוא שלף את וייל ואת לוסיאנדר בשניה. הוא הצמיד את שניהם יחד ויצר כידון ארוך ושחור עם חנית לבן חד אשר לא הפיץ אור כלל. הוא סובב אותו ביד אחת והתקרב אל לי. אז זכוכית רץ ונעצר מול לי כשהוא מושיט ידיים לצדדים.
"אתה לא רואה שהוא פצוע? הקרב הזה נגמר עוד לפני שהתחיל!" אמר זכוכית.
"זוז מהדרך ילד שקוף... שאני לא אצטרך לפגוע גם בך!!" צעק ירח וזינק!
זכוכית לא חשב שירח באמת יזנק עליו! הכידון הורם באוויר והונחת על זכוכית שהגן!
לי רק הביט בשניים נלחמים. הוא ידע שאם ייתן לאויביו לחסל זה את זה ינצח לבסוף.
מספר זכוכית קטנטנות נצנצו במנורות הרחוב הרחוקות ובאור המועט שהפיץ אלמנט ירח בזמן שהן עפות לרצפה. זכוכית לא זז מההגנה שלו והיא נראתה חזקה מאוד. ירח קפץ לאחור וטס קדימה כשהוא אינו נוגע ברצפה! הכידון נכנס ישירות בבטנו של זכוכית שלא הגן נכון! הבטן התנפצה וחתיכות זכוכית עפו לכל עבר! הכידון עבר לצידה השני וזכוכית עמד עם עיניים פעורות.
ירח שלף את הכידון בחיוך וזכוכית נפל על ברכיו כשידיו על הרצפה.
הוא הרגיש... חור... חור גדול בבטן... זה לא כאב... אבל הוא הרגיש ריק...
"לא!!" צעק ירח. הוא הפיל את הכידון לרצפה ואחז את ראשו בידיו, "מה אני עושה?!?" צעק. הוא המשיך לאחזו בידיו ונראה שהוא מתנגד לעצמו. לי ניצל את הרגע, רץ ובעזרת ידו השמאלית זינק מעל ראשו של זכוכית וחבט בראשו של ירח! ירח זז מעט לאחור ונעצר במקומו.
"אתה באמת רוצה למות מהר יותר חתיכת טיפש!!" צעק ירח ורץ אליו. אך נעצר באמצע.
"אופל... זו הפעם האחרונה שאתה נוגע בי... חתיכת דוחה!!!" צעק ירח. הוא הניף את שתי ידיו לצדדים כאשר שתי האצבעות הראשונות בכל יד פתוחות והשניים התנתקו.
אופל הוטח לרצפה כשהוא מעולף... אך אוויר עמד כשהוא מוקף בהילה לבנה זוהרת.
זכוכית הביט בו... הוא נראה בדיוק כמו אוויר... אולי תמים יותר...? השיער שלו זהר... הבגדים שלו זהרו גם הם... הכל היה לבן נוצץ... הוא היה מוקף בנוצות שנפלו על הרצפה. לבנות ונוצצות.
אבל... הוא היה חסר כנפיים!!
"אני... לא אוויר..." אמר האלמנט הלבן שעמד שם. צמידיו היו בודדים ונראו בדיוק כמו זה של אוויר. למעשה הוא נראה בדיוק כמו אוויר רק שכל בגד לבן שלבש - כולל שערו וצמידיו, זהר בלבן חזק. וכמובן שלא היו לו כנפיים. הוא הרגיש חום אדיר... אך קור גדול עוד יותר. הוא הביט על הסביבה... אופל שכב מעולף בצד אחד כשמעט נוצות שחורות מפוזרות סביבו. מולו החל לעמוד זכוכית כשחצי מבטנו מנופצת. זה נראה מפחיד. האלמנט הלבן התרחק מעט. הוא ראה מאחורי זכוכית את לי שהתרחק גם הוא. מבט מבועת היה על פניו! מאחוריו ראה את סיריין. ואז... האור נכבה......
זכוכית ראה את האלמנט הלבן מפסיק לזהור ומתעלף באותה העת. הוא נפל לרצפה בשקט. זכוכית נעמד לגמרי והביט אל לי. החור בבטן הרתיע את לי אך לא נראה שזה הפריע לזכוכית.
"אתה כבר גמור! עם חור כזה אין לך שום סיכוי!" צעק לי וזינק עליו בבעיטה.
זכוכית תפס את הרגל של לי ביד אחת בלי לזוז. לי זינק חזרה לאחור כששני לוחות זכוכית קטנים עפים אליו. מהראשון הוא התחמק אך השני גרם לשריטה עמוקה בידו הפצועה. מעט דם הושפרץ ולי הוציא גניחה קטנה כשהוא אוחז בידו. שני לוחות הזכוכית נתקעו בקיר הקטן שמאחורי לי וחדרו אליו. רק אחת מהן התנפצה בחציה. לי גנח שוב וקפץ מהגג. זכוכית אפילו לא ניסה לעצור אותו.
הוא הביט אל אופל ואוויר ששכבו על הרצפה בצד אחד, סיריין בצד השני והחור שבבטנו.
לאחר רגע, החליט להתנתק בעזרת הינף הידיים הרגיל. דשא וחשמל החליקו מעט על הרצפה מהצדדים - אך אש ואדמה נפלו כשבטנם מדממת. לאחר בדיקה מיידית, ראו שהנזק למזלם, לא חמור כלל. ההגנה של אלמנט זכוכית בהחלט הצילה אותם. דשא וחשמל יכלו לסחוב את כולם.
הרבה דברים הטרידו אותם... אבל בעיקר, האם כדאי לתת לאופל להתמזג עם עוד מישהו בעתיד...?


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
NightWolf
הודעה 15.08.2006, 00:17
הודעה #32


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 97
תאריך הצטרפות: 12.08.06
משתמש מספר: 13,071



אני חייב להגיד שזה היה פרק קצת פחות טוב. עם כל השילובים ביחד כבר היה קשה להבין, ואתה אפילו התבלבלת בהתחלה בגלל השילובים (תגיד לי אם תרצה שאני אראה לך)
גם, לא אהבתי את זה:
ציטוט
ואז... האור נכבה......

למה כל כך הרבה נקודות? זה כבר לא נכון מבחינה ספרותית.
וגם מיכאל, בבקשה, אל תוציא פרקים בתדירות כל כך מהירה! אמרת שיש 26 וכבר הוצאת 10!
סכה"כ פרק נחמד, הוא היה גם קצר.


--------------------
אני רוצה להסביר, שכל מה שקרה, קרה בעקבות דברים מאחורי הקלעים. שקצת קשה להסביר. המילה "התערבות" קשורה להם.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 15.08.2006, 09:47
הודעה #33


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



חחח בסדר בסדר אני ארגע.
יש 130 פרקים. לא 26. כתבתי כבר 26...
אני רוצה כבר להגיע למקום שאליו הגעתי ולהמשיך לכתוב.
יש סיבה לכל דבר שאני עושה. מספר הנקודות גבוה בכוונה...


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Fwenny
הודעה 15.08.2006, 15:37
הודעה #34


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 1,121
תאריך הצטרפות: 8.06.06
מיקום: בת-ים
משתמש מספר: 10,889



לדעתי אתה לא מוציא פרקים בתדירות גבוהה מידיי, מאחר שמספיקים לקרוא אותם...
כרגע סיימתי לקרוא את 9 ו10, בהחלט פרקים מעולים, ובפרק 10 עוד שאלות צצו ונראה שיש יותר ויותר דברים שלא יודעים עלייהם, תמשיך כך, זה בהחלט ניהיה מסקרן..

הודעה זו נערכה על ידי Fwenny: 15.08.2006, 15:37


--------------------

לי יש חיות חמודות בחתימה ולכם לא..
Go to the top of the page
 
+Quote Post
LS-Design
הודעה 15.08.2006, 16:20
הודעה #35


LS design your life
סמל קבוצה

קבוצה: מוערכים
הודעות: 3,741
תאריך הצטרפות: 21.07.06
משתמש מספר: 12,555



אחי אתה מוכשר אהבתי את הסיפור ואתה יכול ליכתוב הרבה יותר טוב מיזה.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 15.08.2006, 19:33
הודעה #36


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



תודה - אל תדאגו wink.gif זה רק נהיה יותר ויותר טוב!
אני מאמין שאני משתפר בכתיבה בכל פרק.
יש עוד כמה דברים שאני מאמין שלא תצפו להם בכלל... sleep.gif

-----------------

פרק 11-1 (11) - "האזור שמאחורי הבית"
עבר כמעט שבוע. עשרת האלמנטים המשיכו בחייהם הרגילים. שיפוצי הבית והאזור שמסביבו כבר כמעט הסתיימו. כל אחד לקח לעצמו חלק עיקרי. למשל אלמנטים מים וחשמל אהבו מאוד לשפץ את המרתף כאלמנט גל. אוויר וקסם טיפלו בעליית הגג. המיזוג ביניהם עדיין לא הצליח למרות שניסו כבר מספר פעמים. קסם עדיין לא הבין למה. ודשא - דשא לבדו טיפל במרפסת. היא הייתה בקומה הראשונה ממש בקצה השני מול הכניסה והייתה כל כך קטנה שלבדו הוא יכל לטפל בה. כולה הייתה כעת מדשאה אחת שלמה עם עץ אחד בגודל בינוני בצד שמאל בפינה. לעץ הוא קרא קיט וטיפל בו בצורה מושלמת. אך בדיוק כשסיים להשקות אותו הפעם, נשמע רעש נוראי. מאיין... שאגה אדירה!
"מה... מה זה היה?" שאל דשא. הוא הביט אל הצוק הענקי והריק המשתרך אל מחוץ למרפסת. השאגה הגיעה משם והוא לא זיהה אותה כלל. זה היה משהו מעבר לכל חיה רגילה שהכיר.
דשא הלך לאט חזרה לתוך הבית ונכנס למטבח בכדי להכין לעצמו משהו לאכול.
טכנולוגיה היה שם. הוא הלך לבית החולים לא מזמן בכדי לבדוק את רגלו השמאלית. היא עדיין כאבה לו מדי פעם. לא נראה שהייתה איתה בעיה כלשהי, אך שמו לו תחבושת אלסטית בכל זאת.
"שמעת את זה?" שאל דשא.
"כן... נשמע מפחיד..." אמר טכ' כשהוא מוציא טוסט מהמיקרו.
"איך הרגל?" שאל דשא, מתעניין.
"בסדר... איך הרופא התלהב כשהגעתי... הוא אפילו נתן לי את התחבושת חינם..." אמר טכ'.
זה נכון, רוב האנשים בעיר, אלו שהאמינו בדברים לא טבעיים, הכירו אותם. חלק גדול מאוד לא האמין כלל למרות שעשרת האלמנטים - 'עשרת מלאכי הקשת' פורסמו בחדשות מספר פעמים.
איש מלבד ראש העיר לא ידע היכן הם גרים למזלם - בינתיים. עוד כשבוע, האזור שלהם יהיה מפוצץ באנשים. אלא אם יצליחו לשמור את הסוד ולהמשיך לקוות שאנשים עדיין יפקפקו בקיומם. רוב האנשים בעיר לא חשבו שזה רציני. סתם אנשים מחופשים ופעלולי מצלמה. מתיחה של כל העיר.
"הראת לו משהו?" שאל דשא. הוא היה אחד מאלו שלא רצו תשומת לב ענקית.
"מובן שלא... גם אמרתי לו שהכל סתם בצחוק... הוא עדיין התלהב." אמר טכ'.
אז נשמעה רעידה ענקית נוספת והשאגה החזקה שוב. הבית רעד מעט, כמה כלים נפלו על הרצפה. טכ' נפל גם והחזיק את הרגל שלו בכאב חד. דשא החזיק בשיש ולכן לא נפל אך עזר לטכ' לקום מיד.
אז נכנס אדמה למטבח בריצה - "שמעתם את זה?!" הוא צעק מיד.
"ברור ששמענו... אבל אין לנו מושג-" התחיל לומר דשא.
"חלמתי על זה הרגע!!" צעק אדמה.
"מה? מה זאת אומרת?" שאל טכ'.
"תקשיבו!! חלמתי שאני נלחם נגד דרקון ענקי!! עם כנפיים והכל!! ובדיוק כשהוא שאג עלי-"
נשמעה השאגה שוב. טכ' הסביר לו שהחלום נוצר בגלל השאגה ולא ההפך. אדמה לא הסכים.
"חוץ מזה, גם חשמל, אוויר, קרח ודשא וקסם היו בחלום! זה היה כל כך מוזר!" אמר.
"מה? מה איתי?" שאל טכ' בצחוק. קסם נכנס לחדר והביט על אדמה בדאגה.
"מה קרה?" שאל דשא.
"גם לי היה את אותו החלום בדיוק עכשיו." אמר קסם. הוא ואדמה נראו עייפים מאוד. והעובדה שהשעה הייתה 5 לפנות בוקר לא עזרה כלל. טכ' רק קם כדי לאכול ודשא כדי לטפל בקיט.
"זו אולי מקריות שאופל, מים ואש לא פה. או שבגלל זה חלמנו את זה. בכל מקרה, טכ' אתה נשאר לשמור על הבית. אנחנו יוצאים אל הדבר הזה. מה שזה לא יהיה זה יותר מדי מקרי." אמר קסם.
דשא הלך להעיר את חשמל, קרח ואוויר. אדמה וקסם התארגנו ליציאה. כאשר היו מוכנים השישה, למרות שרק הרגע התעוררו, עמדו במרפסת והביטו אל האור הזעיר שבקע מקרני השמש הראשונות אל מתחת לתהום הענקית שהייתה מאחורי ביתם.
"אני מניח שאוויר לא יכול לסחוב את כולנו..." אמר קסם, "אז בואו נתמזג-"
"לא צריך" אמר חשמל. הוא רץ למרתף וחזר עם שישה חבלים גדולים וחילק להם, "אני ומים לא ידענו מה לעשות איתם... טוב שסידרנו את כל הזבל שם למטה כמו שצריך."
אז, יצר אדמה בעזרת הרבה ריכוז, שישה מקומות בסלע שמתחת למרפסת בהם יוכלו לקשור את החבלים. כאשר קשרו אותם, החלו לרדת למטה. לאחר מספר דקות, נגמרו החבלים.
"טוב אנחנו די תקועים..." אמר דשא. אוויר קפץ מהחבל והחל לעוף למטה. קסם עף איתו.
לאחר מספר שניות חזרו השניים ותפסו את דשא וחשמל. אז חזרו שוב ולקחו את קרח ואדמה.
כאשר היו כל השישה למטה, הם הביטו מסביב. המקום היה נקי לגמרי. רק סלעים מוצקים ואדמה.
"הכל... ריק..." אמר דשא והתקדם מעט כשהוא מחפש משהו! מערה, קקטוס... כל דבר!
השישה המשיכו כעשר דקות להתקדם בצוק עד שכבר לא יכלו לראות את ביתם.
"זה כמו איזה טיול שנתי... אני לא זוכר שהייתי באחד... אבל... מוזר..." אמר אדמה.
קסם הביט לאחור בדאגה. "שמישהו יזכור איך לחזור אחרי זה אוקי?" אמר.
"אני אזכור." אמר דשא, "אני אפזר פה עלים" אמר.
"טמבל, הם יעופו ברוח" אמר חשמל והביט עליו בטיפשות.
"אתה יודע, אני לא מטומטם עד כדי כך..." אמר דשא ו'תקע' עלה קטן וחד באדמה עד חציו כך שרק חלקו העליון עף. בכל מספר מטרים, תקע עלה נוסף כך שלא יאבדו את הדרך.
לאחר כעשר דקות נוספות, עצרו השישה למראה מרחב ענקי וריק.
"מה מיוחד כל כך שעצרנו?" שאל דשא.
"תסתכל" אמר קרח, "אין פה כלום. עוד יותר כלום ממקודם... אבל יש פה מספיק מקום בשביל-"
נשמעה השאגה שוב. השישה נפלו לצדדים עקב הרעידות מלבד קסם שריחף מיד.
אז הבחינו בסלע הענקי שמולם נסדק באמצע ו.. נשבר לרסיסים! חתיכות סלע ענקיות עפו לכל עבר ואדמה חסם בשתי ידיו חתיכה אחת גדולה במיוחד שעפה לכיוונם, אך אז החזיק אותן עקב הכאב.
מולם יצא מתוך הסלע, דרקון ענקי! הדרקון היה כל כך גדול שהם היו בגודל אצבע אחת שלו אולי. בעל שתי כנפיים ענקיות וניבים גדולים וחדים. הוא פרס את כנפיו לצדדים אך אחת מהן הייתה שבורה. הוא חבט בסלע עם זנבו הענקי ורסיסי אבן עפו לכל מקום.
השישה הביטו בו בהלם מוחלט. זה נראה כאילו זה יצא מהאגדות. זה היה ממש... דרקון!
"א... אמרתי לכם...?" אמר אדמה. גם קסם הביט בו והשניים היו מופתעים יותר מהאחרים.
"אולי אתם רואים את העתיד או משהו... אתם רואים מתי נמות?" שאל דשא בחיוך טיפשי.
"אתה מסוגל לצחוק עכשיו!? אה!!" צעק אוויר. אחד הרסיסים פגע בכנף שלו קרוב לאזור בו נורה לפני פחות משבוע. הפצע נפתח ודם זרם מתוכו. אוויר החזיק את הכנף וחיכך את שיניו מהכאב.
"... נסיגה טקטית?" אמר קרח כשהוא מביט בקסם.
"שכח מהנסיגה הטקטית! אני רוצה לברוח!!" צעק חשמל בעודו מרים את אוויר על הגב.
השישה ברחוב משם מהר ככל שיכלו. רק לרגע עצר קסם וחסם בעזרת עיגול זהוב שטוח את מספר סלעים ואבנים שעפו לכיוונם. הם המשיכו לרוץ כך אך לא לכיוון ממנו באו - המקום היה חסום.
לאחר מספר דקות נוספות, יכלו לשמוע את הדרקון רק מרחוק - אך הוא עדיין שאג והתפרע.
הם עצרו לנוח על הרצפה מאחורי סלע גדול כשהם מזיעים ורועדים.
"אוקי... דרקון... זה קצת קצת קצת גדול עלי!!!" אמר דשא כשהוא מניף את ידיו לצדדים.
"קצת..." אמר חשמל, "חשבתי שדרקונים זו אגדה." אמר והביט על קסם.
"למה אתה מסתכל עלי?! אני מופתע כמוך!" אמר קסם חזרה.
"כשראיתי אותו בחלום, זה נראה נורמלי לגמרי! נלחמנו בו כולנו..." אמר אדמה.
"ו...? איך נלחמנו בו?" שאל חשמל. אוויר עדיין החזיק את הפצע אך ניסה לא להשמיע קול.
"לא יודע! בדיוק התעוררתי כשהוא שאג! כל מה שראיתי זה שאנחנו עומדים מולו" אמר אדמה.
"זה בדיוק מה שאני ראיתי! זה אומר שמשהו לא רגיל בדרקון הזה... הוא לא היה פה תמיד ופתאום החליט ככה סתם להתעורר... ואנחנו כמו מטומטמים הלכנו עד לפה... מישהו מוביל את העסק!" אמר קסם. הוא לא הרגיש אף אחד אחר ולא הכיר אף אחד שמסוגל לעשות דבר כזה, אבל זה פשוט נראה לו מקרי מדי. אחרי שהוא ואדמה התמזגו לאלמנט עומק, הסיכוי שיחלמו אותו הדבר עוד הגיוני. אבל הדרקון... האם הכוח שלהם העיר אותו או יצר אותו בלי ששמו לב? האם זה הגיוני בכלל?!
"טוב אז עכשיו לא רק שיש לנו אחריות לחסל אותו, אין לנו ברירה. אם אנחנו רוצים הביתה." אמר דשא. הוא ידע שהדרך הביתה חסומה. הוא גם הרגיש אחריות כלפי זה. אם מישהו ייפגע...
אוויר המשיך להחזיק בפצע שלו. "אני מציע שננוח קצת" אמר, "אולי יש פה איזה מקום..."
"מקום? נראה לך שמישהו גר פה? אנחנו באמצע מדבר ענקי ונטוש... ממש ליד העיר!" אמר חשמל.
"זה באמת לא נשמע הגיוני... איך המקום הזה נמצא פה? ואני לא רואה את העיר." אמר אדמה.
קסם הביט לצדדים, הוא ראה רק את שני הצוקים הענקיים מתנשאים לגבהים מדהימים.
קרח רק הביט אל מאחורי הסלע שוב ושוב כמו פרנואיד. הוא לא זכה להשתתף בשום משימה רצינית עד עכשיו והדבר היחיד שעשה היה לנקות את הבית ולסדר מעט פה ושם. הוא אפילו לא בישל או משהו כזה... הוא בהחלט הרגיש חסר תועלת. אולי הוא יוכל להקפיא את הדרקון הזה? מצד שני הוא בחיים לא הקפיא אפילו ארטיק! איך הוא אמור להקפיא דרקון? הוא בהחלט הרגיש שהוא יעכב את האחרים. הוא חייב לעשות משהו במקרה ויתקלו בדרקון הזה.
"טוב יש לי חדשות בשבילכם" אמר קסם שהתרומם לרגע והצביע קדימה, "יש פה מישהו".
הוא הצביע על בקתת עץ קטנה ושבורה מעט שעמדה מאחורי סלע.
כולם החלו להתקדם לעברה במהירות אך כשפתחו אותה הדלת נשברה. המקום היה ריק.
"אוקי אין פה מישהו..." אמר קסם, "אבל בואו ננוח לפחות עד שנחליט מה לעשות."
כולם הסכימו והתיישבו לנוח. בלי ששמו לב ובצורה מפתיעה... נרדמו כולם.
אדמה וקסם חלמו שוב על כך שהם נלחמים בדרקון - ואז באו להתמזג.
אז נשמעה השאגה שוב וכולם התעוררו בבהלה. היה חושך. אמצע הלילה.
"מה... איך... לפני רגע היה בוקר!" צעק אוויר. הם כולם היו בשוק ויצאו החוצה.
שאגות הדרקון התגברו. קסם ואדמה סיפרו לאחרים על החלום וכולם החליטו להתמזג.
אך לפני שהתמזגו, הופיע הדרקון מבין הסלעים ושאג שוב... "מהר!!" צעק קסם.

הודעה זו נערכה על ידי דמוסתנס: 17.05.2007, 19:00


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
NightWolf
הודעה 15.08.2006, 19:52
הודעה #37


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 97
תאריך הצטרפות: 12.08.06
משתמש מספר: 13,071



יפה!
אבל יש לך טעויות קלידה ואתה משתמש יותר מדי בסלנג...


--------------------
אני רוצה להסביר, שכל מה שקרה, קרה בעקבות דברים מאחורי הקלעים. שקצת קשה להסביר. המילה "התערבות" קשורה להם.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Fwenny
הודעה 15.08.2006, 19:52
הודעה #38


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 1,121
תאריך הצטרפות: 8.06.06
מיקום: בת-ים
משתמש מספר: 10,889



דרקון? לא הגזמת? :X זה ניהיה משונה, אבל נראה מה יצא מכל זה, עדיין כל הכבוד על עוד פרק, ואיפה אופל והשני.. רגע מי חסר.. אש נראה לי..


--------------------

לי יש חיות חמודות בחתימה ולכם לא..
Go to the top of the page
 
+Quote Post
DarkNisim
הודעה 15.08.2006, 22:07
הודעה #39


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 93
תאריך הצטרפות: 2.04.06
משתמש מספר: 8,883



ציטוט(Tsukuyomi @ 20:20 , 14.08.2006)
הבדל בין סיפור רגיל לסיפור אנימה? לא נראה לי.
אני פשוט מדמיין את הסיפור כאנימה בזמן שאני כותב אותו...

------------------

קראתי עכשיו עוד פרק יפה מאוד!
ותודה שענית לי כי גם אני רוצה לכתוב בסגנון אנימה
(שזה יהיה בסוף האנימה..)אפשר לקבל עצות לכתיבה בפרטי?


--------------------
יש שקוראים לי ניסים אבל אתם תקראו לי הניסים :)
הסיפור שלי
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Setup
הודעה 16.08.2006, 00:25
הודעה #40


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 64
תאריך הצטרפות: 12.05.06
משתמש מספר: 10,215



השלמתי כרגע את הקריאה עד פרק 11 כולל והסיפור מתקדם יפה.
המסתורין הוא בטח חלק מהסגנון שלך אבל אני חושב שדרקון בעיר ומדבר וכל זה טיפה חורג מהנורמלי.
בקשר לשילובים, אני חושב שיכולת לעשות את זה בצורה טובה יותר ולא לכנס את כל השילובים בפרק אחד כי ככה קשה מאוד לזכור מי מתמזג עם מי, למה הם נהפכים, מי לא יכול להתמזג עם מי וכו'. הייתי מציע לך לעשות 2 מיזוגים לפרק, מיזוג לפרק. עוד דבר, הסיפור מתקדם קצת מהר מדי ורצף ההתרחשויות לא כל כך מובן. עוברים מהר מדמות אחת לשניה.
חוץ מזה, סיפור מעולה ומרתק. לא יכול לחכות לפרק הבא XD
דרך אגב, אם אתה באמת רציני בקשר ללהפוך את הסיפור לאנימה אני מציע שתיקח אחד מהמאיירים/ציירים כאן בפורום (כמובן אם ירצו לעזור לך) ולהתחיל להכין סקיצות של הדמויות. מאוד מעניין איך כל דמות נראית וככה שתלך עם זה להפקה ביום מן הימים יהיה לך מה להראות להם.
דרך אגב 2, ההערות שלי אני מקווה שאתה לוקח אותן כהערות בונות ולא כאילו אני רוצה להרוס לך או משהו. אני חושב שיש לך סיפור טוב ביד שצריך קצת פיתוח. אם תבקש אני אפסיק להעיר.
Go to the top of the page
 
+Quote Post

81 עמודים V  < 1 2 3 4 > » 
Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 25.06.2019 , 17:33