IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


81 עמודים V   1 2 3 > »   
Reply to this topicStart new topic
> ||-ראסט-||, "אם הייתי רוצה לקרוא על המציאות, הייתי פותח עיתון"
Amaterasu
הודעה 12.08.2006, 22:25
הודעה #1


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



© כל הזכויות על הסיפור (Rust), תתי סיפורים וכל חומר כתוב הקשור אליו שמורות למיכאל אלבוים.

שלום לכולם, כאן מיכאל אלבוים! on25.gif

כתבתי את ראסט ב-2006 בתקווה שיהפוך לאנימה יום אחד, ועכשיו 2014---
שלום, כאן מיכאל של 2016! ואני חשוב יותר כי אני מהעתיד!

on6.gif

החלטתי להמשיך את ראסט.
כן, עברו שמונה שנים מאז שהפסקתי.
כן, אני לא ידוע כמה רחוק אני אגיע הפעם.
כן, אני לא זוכר שום דבר וכל הזמן מתווכח עם מיכאל של 2006 על הדברים המיותרים שהוא כתב אז בשלד. למי אכפת מה קורה בינתיים לדמויות צד? לא, זה לא חשוב. אוי, שים פה את החלק הזה ותהרוג את הדמות הזאת, היא לא מעניינת. מה זאת אומרת אני הורס לך את הסיפור? היית צריך לחשוב על זה לפני שהפסקת אותו לשמונה שנים. חצוף.

אז בואו ננסה שוב. תודה לכל מי שתמך במהלך השנים ונשאר עד הסוף, נגד כל הסיכויים!

הגיע הזמן לעבוד. on9.gif

עוד סיפורים שקשורים לראסט, במיוחד את הספר "שרף חלוד" שהוא שכתוב של שלושת הספרים הראשונים של ראסט, אפשר למצוא באתר הסיפורים שלי: Rust.co.il

אתר החלומות שלי והספר שהוצאתי, בתולת החלומות: halom.co.il/dreamv

---

תוכן עניינים:
הערה: אחרי שנים של שינויים בפורום יכול להיות שהקישור יוביל אתכם לעמוד לא נכון, אבל קרוב.

ראסט - 1 - פרולוג:
פרק 1 - הכול - מתחת לתוכן העניינים
פרק 2 - התקדמות - עמוד 1
פרק 3 - סריקה - עמוד 1
פרק 4 - ניקיונות - עמוד 1
פרק 5 - יוצאים לקניון - עמוד 2
פרק 6 - שמש - עמוד 2
פרק 7 - מיזוגים - עמוד 2
פרק 8 - "ספר שקראתי פעם" - עמוד 3
פרק 9 - ירח - עמוד 3
פרק 10 - הבהוב חלש - עמוד 4
פרק 11 - "האזור שמאחורי הבית" - עמוד 4
פרק 12 - דרקון?! - עמוד 5
פרק 13 - שישה - עמוד 5

ראסט - 2 - יריבים:
פרק 14 - יריבים ראשונים - עמוד 6
פרק 15 - דרגה שנייה - עמוד 6
פרק 16 - הקרנבל - עמוד 7
פרק 17 - צרחה - עמוד 7
פרק 18 - נגטיב - עמוד 7
פרק 19 - היוצר - עמוד 8
פרק 20 - מיק - עמוד 8
פרק 21 - צמידים - עמוד 8
פרק 22 - שינג'וקו - עמוד 9
פרק 23 - כמעט כולם - עמוד 9
פרק 24 - נייר כסף - עמוד 10
ספיישל פרקים 25-26 - האלמנט האחרון - עמוד 10

ראסט - 3 - מיכאל:
פרק 27 - המקום ההוא - עמוד 11
פרק 28 - משפט המלאכים - עמוד 12
פרק 29 - מרדן - עמוד 12
פרק 30 - אוריאל - עמוד 13
פרק 31 - "הם בכל זאת לצידי?" עמוד 14
ספיישל פרקים 32, 33 ו-34 - מלודי - עמוד 16
פרק 35 - משהו ורוד - עמוד 17
פרק 36 - מלאך אמיתי - עמוד 19
ספיישל פרקים 37-38 - המקדש השמימי - עמוד 22
פרק 39 - "אני לא שייך לכאן" - עמוד 26

ראסט - 4 - התחלה:
פרק 40 - "בחזרה אל הסיוטים" - עמוד 30
פרק 41 - נינג'ות - עמוד 32
פרק 42 - שועל תותים - עמוד 33
פרק 43 - "נחמה באה בצורות הכי משונות" - עמוד 35
פרק 44 - המשימה הראשונה - עמוד 36
פרק 45 - כשהאש קפאה - עמוד 37
פרק 46 - בגידה - עמוד 39
פרק 47 - "אני לא מת" עמוד 40
פרק 48 - סדקים - עמוד 41
ספיישל פרקים 49-50 - ליאן - עמוד 42
ספיישל פרקים 51-52 - 'מלאך הדמעות' - עמוד 43

ראסט - 5 - רסיסים:
פרק 53 - התחלה שבורה - עמוד 45
פרק 54 - בלבול - עמוד 47
פרק 55 - השקט שאחרי הסערה - עמוד 48
פרק 56 - "גם לנו מותר לחייך" - עמוד 51
פרק 57 - להבה - עמוד 52
פרק 58 - רסיסים - עמוד 54
ספיישל פרקים 59-60 - מנותץ - עמוד 55
פרק 61 - החלטות וכיוונים - עמוד 57
פרק 62 - מזרקה - עמוד 58
פרק 63 - מלאכי שלג - עמוד 58
פרק 64 - עלה החברות - עמוד 62
פרק 65 - התאספות - עמוד 63

ראסט - 6 - אפלה:
ספיישל פרקים 66-67 - אפלה - עמוד 65
פרק 68 - טיפות - עמוד 66
פרק 69 - מראות - עמוד 67
פרק 70 - שריטות - עמוד 68
פרק 71 - "לא היינו חברים פעם?" - עמוד 69
פרק 72 - "לא הפסקתי לפחד ממך פעם?" - עמוד 71
ספיישל פרקים 73-74 - הקוסם בעל העיניים האפורות - עמוד 74
ספיישל פרקים 75-76 - "כל מה שרציתי, כל מה שבחרתי" - עמוד 76
פרק 77 - הלילה הארוך - עמוד 77
פרק 78 - הקור - עמוד 78

ראסט - 7 - נֶגָה:
פרק 79 - האלמנטים שהגיעו לדרגה אפס - עמוד 82
פרק 80 - ברוכים הבאים לנֶגָה - עמוד 85
פרק 81 - המדבר הכתום - עמוד 88
פרק 82 - משתלבים - עמוד 94
פרק 83 - זיכרונות נוזלים - עמוד 98
פרק 84 - נוצות לבנות - עמוד 103
פרק 85 - הסיבה של אומני - עמוד 108
פרק 86 - שרוולים ירוקים - עמוד 110
פרק 87 - סְפִּיקָה - עמוד 111
פרק 88 - לאפלאס - עמוד 113
פרק 89 - רונדו - עמוד 117
פרק 90 - שקרים - עמוד 120
פרק 91 - "האלמנט שהגיע אל האחרים" - עמוד 122

ראסט - 8 - חלודה:
פרק 92 - המקום הנוסף - עמוד 132
פרק 93 - "טָאדַאִימָה..." - עמוד 134
פרק 94 - אוֹאָזִיס - עמוד 137
פרק 95 - נשיקה - עמוד 138
פרק 96 - טונדרה לוהטת - עמוד 141
פרק 97 - דרך - עמוד 142
פרק 98 - חלודה - עמוד 144
פרק 99 - ידיים עדינות - עמוד 145
פרק 100 - גְרָנֵצֶל - עמוד 147
פרק 101 - כתם - עמוד 148
ספיישל פרקים 102-103 - מרוטש - עמוד 150
פרק 104 - צלקות - עמוד 151

ראסט - 9 - קציר:
פרק 105 - גחליליות - עמוד 152
פרק 106 - ליסית'יה - עמוד 154
פרק 107 - שוב - עמוד 156
פרק 108 - "איפה אתה?" - עמוד 157
פרק 109 - זֶטָה-X6 - עמוד 158
פרק 110 - בחזרה אל הפרחים - עמוד 159
הפסקה של 8 שנים.
פרק 111 - קדושת שבע - עמוד 81 בספירה החדשה
פרק 112 - קרב פראי - עמוד 81
פרק 113 - לשרוף את השדים - עמוד 81
ספיישל פרקים 114-115 - חומצה סגולה - עדיין עמוד 81
ספיישל פרקים 116-117 - הדרך הביתה - כן, גם זה עמוד 81


עמוד 6 - טבלת מיזוגים, דרגות ונשקים מעודכנת (מכילה ספויילרים).
טבלת תאריכים בין ספרים 5-7 - עמוד 100.
השלד של ספרים 1-6 - עמוד 101.
טבלת יתרונות וחסרונות של עשרת האלמנטים - עמוד 105.

---

ראסט - 1 - פרולוג

פרק 1-1 (1) - הכול
"מיק..."
יש כזו אדוה למודעות, אדוה להתעוררות בבוקר... ולזכור יותר מדי...
רגוע, אבל מטושטש. אבדת לילה.
הוא יכול היה לראות בבירור הבזקים של ילד בעל שיער אדום ואש המלפפת אותו. המבנה בתוכו עמד היה מוקף בלהבות והילד היה בהלם. הוא לא זז, לא הגיב, רק ידע שהוא מרגיש כלוא ורוצה להשתחרר.
ההבזקים השתנו לנער הנדחף בכיתה. אבנים נזרקות, בתי חולים, מילים זורמות אליו, כאב...
"הי, אתה בסדר?" הקולות היו חזקים כל כך. עיניו נפקחו והוא הביט סביב אל אור השמש החזק.
הוא ידע שגילו 17. הוא לבש נעלי ספורט, מכנסיים ארוכים מלאי כיסים וחולצת טריקו נטולת שרוולים. מלבד העובדה שכל בגדיו היו אדומים, בלטו מאוד שני צמידי מתכת אדומים שהיו על פרקי ידיו. הוא גם ידע את שמו - אש - הוא הרגיש זאת מהחום הנעים שזרם בתוכו.
קבוצת האנשים שהייתה סביבו הביטה אליו כאילו נפל מהירח. למען האמת, לא היה לו מושג היכן הוא בכלל. אולי זה באמת היה הירח? לא, הוא היה באמצע כביש, ליד המוני בניינים גבוהים.
"איפה אני?" שאל בתמימות. נראה היה שזה הדבר היחידי שעלה בראשו.
"אתה באמצע הכביש! שמישהו ייקח אותו משם!" הנהג שצעק זאת אל מול הילד הוציא את ראשו מחלון המכונית. הוא נראה כמו זקן עצבני ועסוק, בעל עיניים מלוכסנות. הנער קם לאט כשהוא רועד ומחזיק את ידיו.
"איפה אני?" שאל שוב. האנשים שהיו סביבו ורכנו לידו הביטו אל פניו. אחד תפס אותו ביד ומשך אותו משם בעודו מדבר על 'טוקיו'. האיש גרר את אש אל כיוון המדרכה ותנועת הכביש המשיכה.
"טוקיו? כאילו... יפן? ואתם מדברים עברית?" שאל אש.
"האהא, עברית... אני חושב שכדאי שניקח אותך לבית החולים הקרוב-"
"לא! אני... אני בסדר. תודה רבה, אני אסתדר," אמר אש והחל לרוץ משם.
כל כך הרבה שאלות רצו בראשו. מי הוא? מה הוא עושה ביפן? למה הוא חש שאינו צריך להיות שם?
ו... את מה הוא איבד? ... משהו עם מ' וק'... משהו חשוב יותר מכל דבר אחר...
אש הביט לצדדים ובחן את בגדיו וכיסיו. הוא ידע שאיבד משהו חשוב מאוד, כאילו שהוא נקרע מהדבר היקר לו ביותר. הוא חזר לרגע לכביש לאחר שהאנשים הלכו ובחן את המקום בחיפוש מהיר - אך לא מצא דבר. הוא הרגיש אבוד לחלוטין - עד שנשמעה הקריאה הרחוקה, "יו, אתה שם!"
אש הביט מיד וראה אחד הזהה לו בדיוק - רק לבוש בגדים צהובים. הוא התקרב בריצה.
"הי, אתה אש נכון?" שאל הבחור הצהוב. "אני חשמל. קסם אמר לי למצוא אותך ולקחת אותך לחוף, בוא!" אמר. הוא תפס את אש בידו וגרר אותו בעודו בוהה בחלל. הוא עדיין לא קלט מספר דברים ולא היה מעוניין כלל להתנגד או להתווכח. רגע, צהוב... חשמל... מה? אש לא רצה לחשוב על זה כלל. הוא היה עסוק רק בלא לשכוח את מה שאיבד. קסם... הוא אמר? זה לא מה שאיבד... אך בכל זאת נשמע מוכר.
הכל קרה כל כך מהר. הוא הכיר את הנער בעל הבגדים הצהובים, אך לא ידע מי הוא.
נשמעה צרחה שגרמה לאש לחזור למציאות. הוא עזב את חשמל ורץ קדימה לכיוון הצרחה - כאילו מונע על ידי רגליו ללא שליטה. כשני תריסר אנשים התקבצו מסביב לאדם שרעד כשהוא מניף אקדח באוויר והחזיק אישה. הוא צרח משהו על חיים נוראיים ועל כך שאין לו דבר להפסיד. כולם עמדו המומים מסביבו וניסו להרגיע אותו. חשמל לעומת זאת, פשוט רץ לשם ובמכה אחת פרק את האיש מנשקו. אש לא הבין מה קורה וחשמל הכה את האיש הצורח בראשו כך שזה נפל לרצפה. האנשים האחרים תפסו אותו בזמן שחשמל התרחק לאחור, תופס את ידו של אש ורץ משם במהירות.
חשמל רץ בעוד הדיבורים נחלשים מאחוריהם: "מי אלה היו?", "ראית את המהירות הזאת?", "הוא העיף לאדם חמוש את האקדח בסטירה עם היד!". השניים רצו רחוק ונעצרו להתנשפות ליד חוף הים.
לאחר מעט הליכה, נרגע אש והביט סביבו - זה היה חוף מדהים. השמש החלה לשקוע והמקום היה כתום. הים היה חלק ורעש המים נתן לו הרגשה של בטיחות ורוגע. האם פספס כמה קטעים כרגע?
מספר נערים עמדו על חוף הים הנטוש, ליד מעט מתקנים שהיו שם. שניים היו על נדנדות ואחד על מגלשה. אש התפעל מהמתקנים לילדים שהיו על החוף - הוא מעולם לא ראה שילוב מחוכם כזה.
"הבאתי אותו," אמר חשמל. אש עדיין לא דיבר, הוא רק הלך עם חשמל אל קבוצת האנשים.
מבט מקרוב הזכיר לו כל אחד מהם: זהב; קסם, לבן; אוויר, תכלת; קרח, כחול; מים, ירוק; דשא, חום; אדמה וכסף; טכנולוגיה. הצהוב כמובן היה חשמל, והוא, האדום, היה אש. הוא הכיר כל אחד מהם רק במבט.
"אתם... מי אתם?" אמר אש לאט ובחן את כולם. כל אחד מהם לבש בדיוק את מה שהוא לבש - רק בצבע שונה. חולצה נטולת שרוולים, מכנסיים מלאי כיסים, נעלי ספורט טיפוסיות ושני צמידי מתכת. צבע העור היה רגיל עם מעט נטייה לכיוון צבע האלמנט. עיצוב השיער גם היה שונה, נראה היה שלכל אחד מהם עמד השיער בצורה אחרת ובצבע משלו. גם הבעת הפנים אמרה הכל: דשא למשל, נראה משועשע גם כשלא עשה כלום. אוויר לעומתו נראה מודאג. מים נראה מפוחד. אדמה נראה רגוע. וקסם נראה מרוצה. את ההבעות האחרות לא הצליח אש לקרוא, מכיוון שנראו המומים מדי. הוא ניחש שכולם התעוררו כמוהו ממש לפני מספר רגעים. אך קסם הזה... הוא הצליח ברגע לאסוף את כולם. הוא תמיד ידע שקסם בעל האחריות הגדולה ביותר בקבוצה, אך עדיין, הרגיש אש כאילו לא ראה אותם מעולם. רק הכיר אותם. הוא הרגיש טוב לידם כבר מההתחלה. יותר בטוח ופחות אבוד.
"אני אסביר לכם הכל - לפחות מה שאני יודע וזוכר - כולנו התעוררנו ממש בשעות האחרונות פה באזור. נראה שאני ואוויר היחידים שזוכרים בבירור את כולכם ואת הקרבה בינינו. עד לא מזמן חיינו יחד, ומשהו התפרק. כולנו מרגישים שנקרענו ממשהו - כנראה אחד מהשני. יש לי גם מעט זיכרונות מטושטשים ורחוקים יותר שאני לא מצליח להגדיר... אבל אני מאמין שזה יגיע עם הזמן. בכמה השעות האחרונות, הספקתי, ללכת אל ראש העיר," אמר קסם וחייך מעט. האחריות זרמה ממנו לכל כיוון.
"ראש העיר? הבנתי שאנחנו בטוקיו-" שאל אדמה.
"מתי הספקת?!" שאל דשא בהתפעלות.
"זה היה הדבר הראשון עליו חשבתי כשהתעוררתי כאן: 'כל השאר גם פה, אני חייב לקחת אחריות ולמצוא לכולנו מקום מגורים לפני שבכלל נפגש', אז הדגמתי לראש העיר מה אנחנו יכולים לעשות," אמר קסם ופתח את ידו. כדור אנרגיה זהוב ובוהק הופיע וזהר מעליה. אש פער את פיו בתדהמה.
"ראש העיר היה ממש בשוק. לקח לי המון זמן לשכנע אותו. באמצע, ראיתי את אוויר מהחלון, אז קראתי לו לבוא. יחד, הצלחנו לשכנע את ראש העיר לסדר לנו עבודה ומקום מגורים זמניים."
"הראיתי לראש העיר עוד קצת 'כוחות'..." אמר אוויר מעט בגיחוך. אוויר היה היחיד מבין התשעה בעל שתי כנפי מלאך גדולות ולבנות שבקעו מאחורי גבו. הוא בהחלט נראה שונה יותר מהאחרים. בכל זאת, שם לב לכך אש רק עכשיו. הוא משום מה לא הופתע מכך מפני שלא היה מרוכז יותר מדי.
"...ואחרי זה, ביקשתי מאוויר להתחיל לאסוף את כולכם ולהביא אתכם לפה. בינתיים ראש העיר הסכים למממן לנו קצת כסף בשביל אוכל ואפילו..." אמר קסם והוציא מכיסו משהו מרשרש. הוא הרים צמד מפתחות והקפיץ אותם כך שצלילם יבלוט בחוף השקט.
"הוא הביא לנו מכונית?!" אמר דשא, נדהם.
"לא, טמבל..." אמר אדמה. "אלו מפתחות לבית!"
"בדיוק - בית משלנו. למעשה, זה הבית השלישי או הרביעי של ראש העיר. משהו שהיה שייך לבת הדודה שלו לחופשות הקיץ בטוקיו. הוא טוען שהבית נמצא בשכונה כל כך 'מפוקפקת'," קסם אמר 'מפוקפקת' בצורה שצמררה גם את אש, "שהוא אפילו הוסיף שאם נוכל 'לטהר' את השכונה הזאת, נוכל לשמור את הבית לעצמנו. הוא אמר שהאזור מלא באנשים שאיתם אפילו המשטרה לא מתעסקת."
"וכל זה בתמורה ל...?" שאל טכנולוגיה בספקנות.
"אה... טוב הוא רק ביקש שאם יהיו 'בעיות' מסוימות בעיר, אנחנו נהיה הגיבוי," אמר קסם בשקט.
"זאת אומרת, שאנחנו הולכים להיות מעין צוות הצלה?" שאל טכנולוגיה.
"אבל אנחנו בטוקיו. לא מפריע לכם שאנחנו מדברים עברית וכולם מבינים אותנו?" שאל אש לפתע.
"חשבתי על כך שנאלץ ללמוד יפנית - אבל אתה אומר שמבינים אותנו-" אמר טכנולוגיה.
"כן... אנחנו ביפן, מדברים עברית, כולם מבינים אותנו ואנחנו מבינים אותם," אמר אוויר.
"נחשוב על זה אחר כך. בכל מקרה, ראש העיר הבטיח לי שלא נעשה ניקיונות או סחיבת ארגזים או משהו כזה," אמר קסם והחל לצאת מחוץ לאזור החוף. "יקראו לנו רק במצבי חירום - וקודם, נדאג למגורים."
"פפפף... כאילו שסחיבת ארגזים זה מה שיהיה לנו קשה!" אמר אדמה והחל ללכת אחרי קסם.
"הא! אתה יכול לדבר. אני בקושי יכול להרים סלע," אמר דשא והלך גם הוא אחרי קסם.
"תקשיבו, אני בטוח שאיבדתי משהו מאוד חשוב-" אמר אש.
"כולנו מרגישים ככה. זה כבר יגיע עם הזמן. בינתיים, בוא נאכל משהו ונלך לישון," אמר אוויר.
שאר האלמנטים החלו ללכת אחרי קסם לכיוון הבית להם מצא. האור הכתום הפך לכחול ולאט לאט שקעה השמש אל תוך הים השקט. אש נעצר לרגע והביט לאחור - נשבע שימצא את מה שחיפש... יום אחד.

באותו הזמן, רק מספר מטרים משם, מנגינה שקטה המזכירה מעט נגינת חליל, בדיוק הסתיימה. נער צעיר, לבוש באותם הבגדים בצבע חום בהיר, גם בעל שני צמידי מתכת בצבע זהה, ירד מעץ ותלה אוקרינה קטנה - המחוברת לחוט - על צווארו. הוא הביט אל קצה החוף דקה ארוכה עד ששקעה השמש לחלוטין. אז, החל ללכת לכיוון השני בעודו שורק את אותה המנגינה.

לאחר הליכה לא קצרה, הגיעו התשעה לפארק עירוני נטוש לחלוטין. המתקנים היו שבורים לגמרי, פחי אשפה היו מפוזרים בכל מקום, רסיסי בקבוקים היו נפוצים ואפילו עמודי החשמל היו עקומים.
המקום היה נטוש והשרה אווירה מסוכנת. כשני זוגות אנשים נעלמו בין צללי הבניינים הסמוכים.
מול הפארק, היו שני בניינים גבוהים ונטושים, אשר יחד, יצרו סמטה אפלה וחשוכה - לשם נעלם זר נוסף.
חשמל הצביע על הסמטה והביט בהלם על אלמנט קסם. זה אישר עם ראשו שהם נכנסים לשם.
הם עמדו ולא זזו. זה לא מצא חן בעיני אף אחד מהם. רק כשהחל קסם לזוז, זזו האחרים מאחוריו.
"עצרו במקומכם!" נשמע הקול. נער נחת מולם משום מקום. הוא לבש בדיוק את אותם הבגדים שהם לבשו - אך בצבע שחור. מבטו נראה כועס. הם זיהו אותו כאחד מהם - אך איש מהם לא בטח בו.
"אם אתם רוצים לעבור, תאלצו לחסל אותי קודם," אמר בחיוך מטורף מעט.
"לא חשבתי שגם אתה...-" החל לומר קסם.
אש לא התאפק, זה יצא מפיו ללא שליטה: "אופל."

-

ציורים:
תודה ל-*אופירוש*, black-angel, Yul, אור, DSnake, lucky, shaka, שציירו ציורים לראסט!
לצערי הקישורים לא שרדו את השנים. היחיד ששרד זה ציור של Hoshina Utau:
הרמוני, זכרונות אדומים - http://i33.tinypic.com/10dh0ea.jpg
אם יש לכם את הציורים אתם מוזמנים להעלות אותם שוב ואני אחזיר את הקישורים.


עוד דברים שכתבתי בפורום:

קשורים לראסט:
http://www.anime-il.com/index.php?showtopic=174158 - ראסט.פרי (מתרחש הרבה לפני ראסט).
http://www.anime-il.com/index.php?showtopic=28346 - ראסט - סיפורים (מתרחשים בזמנים אקראיים).
http://www.anime-il.com/index.php?showtopic=56245 - גרנצל (מתרחש במהלך הספר השמיני).

שונות:
http://www.anime-il.com/index.php?showtopic=34976 - טיליה - עולם הסיפורים.
http://www.anime-il.com/index.php?showtopic=38693 - הספרנית הקטנה.
http://www.anime-il.com/index.php?showtopic=64940 - העולם ככיתה.

מצחיקים:
http://www.anime-il.com/index.php?showtopic=46169 - הרפתקאותיו של פדרו.
http://www.anime-il.com/index.php?showtopic=89754 - שמבוק מכוכב שמבוק.
http://www.anime-il.com/index.php?showtopic=81586 - ספאנימה.


תודה רבה לכל הקוראים ול! הוסיפו את הלוגו לחתימה אם ברצונכם להיות חלק מהצוות.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
LS-Design
הודעה 13.08.2006, 09:04
הודעה #2


LS design your life
סמל קבוצה

קבוצה: מוערכים
הודעות: 3,741
תאריך הצטרפות: 21.07.06
משתמש מספר: 12,555



השם אש יענו מדורה בילבל אותי בין אש קציאם.

סיפור די טוב עלילה נחמדה ניחשתי קצת מה יהיה ליפני שקראתי והצלחתי, אתה כותב טוב תמשיך לפרק הבא.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Fwenny
הודעה 13.08.2006, 09:29
הודעה #3


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 1,121
תאריך הצטרפות: 8.06.06
מיקום: בת-ים
משתמש מספר: 10,889



אמממ נראה לי שזה סיפור מושלם מידיי, כאילו, ממש לכתוב הכל כמו שצריך, לתאר כל מה שהם עושים, זה סוג הסיפורים הכי מעניינים, אהבתי את העלילה ואני מקווה להמשך בקרוב..


--------------------

לי יש חיות חמודות בחתימה ולכם לא..
Go to the top of the page
 
+Quote Post
nozing1995
הודעה 13.08.2006, 10:02
הודעה #4


ג'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,347
תאריך הצטרפות: 15.03.05
מיקום: המרכז
משתמש מספר: 576



גם אני אהבתי את העלילה, הפירוט והשקעה סיפור דיי יפים. מחכה להמשך biggrin.gif
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 13.08.2006, 10:30
הודעה #5


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



תודה לכולם!! XD
כמו שאמרתי כבר, הספקתי לכתוב עד פרק 26. אז אני אפרסם פרק כל תגובה או שתיים עד שאני אגיע ל26 שוב ואז אני אמשיך לכתוב. תחשבו שאתם מורידים חצי אנימה שעשו לה כבר סאב, צופים בה מהר ואז צריכים להתחיל להמתין שבוע לכל פרק... XD
אבל תגובות טובות גורמות לי לכתוב מהר! >.<

-----------------

פרק 2-1 (2) - התקדמות (שכתוב)
"אופל," אמר אש. הוא הביט על האלמנט השחור בהלם, מבין מיד שזו הסיבה בגללה הרגיש אש שהחבורה אינה שלמה. הוא ידע שמישהו חסר.
"עכשיו אנחנו עשרה סוף סוף, אז די עם השטויות, אופל," אמר קסם. הוא הביט עליו בעיניים עצומות.
"אל תבלבל לי את השכל! אני לא הפוצי מוצי שלכם! אני נלחם, ועכשיו!" צעק אופל עם אגרוף מורם.
"למה אתה כל כך עצבני?" שאל קרח. מבט אחד מאופל גרם לו להתחרט על כך והוא החליט להסתתר מאחורי אוויר שהיה קרוב.
"אל תדאגו, הוא כמו פינצ'ר, נובח נובח-" החל אדמה לומר.
"מי רק נובח?!" צעק אופל והחל להתקרב אל אדמה, אך כל האלמנטים התרחקו ממנו יחד.
"תראה, יש לנו בית, כסף, אוכל... אתה בטח לא רוצה לישון בחוץ... ואתה בטוח רעב! אני רעב..." אמר דשא. הוא הביט למעלה והמשיך לדבר על רעב ועל שינה בחוץ עד שלאופל נמאס. הזעם עלה בתוכו והוא חכך את השיניים חזק כל כך שהרגיש שהן הולכות להיסדק. רק מלהביט על דשא הוא התרגז. הוא שנא אותו יותר ויותר ככל שהמשיך דשא לדבר...
עד שאופל נשבר.
"די!!!" צעק אופל והרים שתי ידיים באוויר. לרגע נראה עיגול קטן וריק מולן ואז הוא התמלא כמעט ברגע בצבע שחור שקוף. אופל מתח יד אחת לפנים והכדור נורה במהירות על דשא.
דשא הבחין בכדור רק לרגע לפני שהועף לצד על ידי דחיפה של אלמנט אש.
"אמרת שאנחנו עשרה, קסם?" שאל אש. הוא נראה שונה לגמרי. הרבה יותר רציני ומרוכז.
"כן. יחד עם אלמנט אופל אנחנו עשרה. תמיד היינו עשרה ותמיד נהיה. עשרת האלמנטים."
"אז..." אמר אש בעודו מנער את היד מעט, "אתה בא איתנו!" צעק והצביע על אופל.
"תמצוץ לי," אמר אופל בחיוך וזינק על אלמנט אש באגרוף מפתיע.
אש לא התכונן לזה וחטף את האגרוף לפנים. הוא עף לצד בזמן שנשמעו קריאות הפתעה של חלק מהאלמנטים, אך משום מה אף אחד מהם לא זז.
"כן, אני בטח יכול לקחת את כולכם יחד. אבל אני אחסל אתכם אחד אחד בשביל הכיף..." אמר אופל בשביעות רצון. הוא תפס את אש בצווארון החולצה והרים אותו מעל הקרקע, פיו מדמם מעט. אש הביט עליו בשתיקה ואדישות. מבטו נראה נחוש. הוא רצה את אופל לצידו.
"אמרתי לך, אתה בא איתי, אופל," אמר אש והחל לפתע לבעור. להבות ענק בערו מסביבו ואופל שיחרר אותו מיד ואחז בידו שנכוותה, מתרחק בקפיצה מהירה.
אש התקדם לאט אל אופל עם אותו המבט על הפנים.
"אם אני אנצח אותך, אתה תבוא איתנו," אמר אש בלי להניד עפעף והמשיך להתקרב.
אופל הביט עליו חזרה במבט הרבה יותר רציני. "אם," הוא אמר.
בלי להודיע, זינק אש עם אגרוף על אופל. אופל זרק "איטי!" מצד פיו והתחמק מהאגרוף בכך שהתכופף והתקדם אל אש. הוא פתח את ידו וכדור שחור קטן נוצר בתוכה, מוצמד לבטנו של אש ומתחיל לחפור פנימה. אופל דחף חזק ואש גנח מעט והועף כמטר אחורנית, נוחת בעוצמה על דשא הפארק הרטוב.
שאר האלמנטים עדיין עמדו הלם. אופל הזדקף והביט עליהם חזרה.
"תכירו את החבר שלי, וייל," אמר אופל ושלף מקל שחור ודקיק, ארוך ממנו רק בקצת. המקל היה כל כך דק שלא נראה שהוא יכול כלל לעשות נזק. "בוא נראה... הילד הירוק הולך לחטוף ראשון," אמר אופל והצביע בעזרת וייל על דשא. דשא עמד במקום ולא זז, אך מים נעמד מולו מיד והביט חזרה.
"די עם השטויות אופל. כמה שאתה חזק, אתה לא יכול לנצח את כולנו!" אמר מים.
אך רק אז שם לב שאופל כלל לא עומד מולו. אופל רץ לידו והכניס אגרוף חזק לבטנו של דשא. הוא תפס את אותו בחולצה וזרק אותו על מים, אשר נפל עליו וריסק את שניהם לרצפה.
"טוב די," אמר חשמל והתקרב אל אופל. הוא נתן אגרוף והחטיא, אך גם אופל החטיא את האגרוף שלו. חשמל פתח את ידו וזו התמלאה בזרמי חשמל צהובים וכחולים קטנטנים ונתן לאופל סטירה. אופל הרגיש שוק חשמלי חזק על פניו, אך לא חזק מספיק כדי להפריע לו. הוא החזיר את פניו לאחר תנופת הסטירה והביט חזרה על חשמל, שהיה המום, כאילו נלחם בשד.
"אפילו... אפילו לא שריטה...?" אמר בהלם כשהוא הולך לאחור.
"בוא אני אראה לך שריטה..." אמר אופל ופתח את ידו. הוא הניף אותה כך שתשרוט את פניו של חשמל אך זה קפץ מהר לאחור. הכל קרה כל כך מהר ואלמנט אופל הניף את ידו מספר פעמים נוספות. בכל פעם שחשמל התחמק לאחור התרחקו השניים עוד יותר. לאחר מספר שניות, החליט חשמל שהגיע הזמן לתקוף חזרה, ובחשיפת שיניים טען את ידו בחשמל פעם נוספת והניפה בשריטה מהירה. השריטה הייתה כל כך פתאומית שאופל כמעט ונפגע ממנה ישירות, אך למזלו רק המותן שלו נשרטה. הקרע בחולצה היה דקיק אך היה ניתן לראות מעט דם. אופל תפס את הקרע ולחץ על השריטה בידו, חושף את שיניו ונראה הרבה יותר כועס.
"אתה רואה?" אמר חשמל. "את כולנו לא תצליח לנצח!" אמר שוב ונשם כדי להירגע.
קסם חשב שזה נגמר, 'אופל הבין כעת שהוא לא יוכל לנצח עוד תשעה כמוהו...' אך נראה שאופל חשב אחרת. קסם ניסה להשחיל כחכוח גרון או להגיד משהו כמו, 'תפסיקו אולי?' אך לא נראה היה שמישהו הקשיב לו.
אופל הרים את וייל וחבט בעזרתו על הרצפה מול חשמל. לקול פצפוץ אבנים הופיע סדק קטן שרמז על כוחו של המקל הדומה לשוט המקובע בצורה מתוחה. המקל הורם למכה נוספת וליבו של חשמל פעם חזק עוד יותר. אופל הרים את וייל לצידו השמאלי והתכונן לחבטה חזקה - כשנשמע 'קליק'. כולם קפאו במקומם.
"אתה יודע, כדור בראש זה בטח לא נעים," אמר טכנולוגיה.
הוא הצמיד אקדח קטן וכסוף לרקתו של אופל, בלי לזוז או לרעוד כלל.
אופל עמד במקומו בלי לזוז. הוא הרגיש שאם יעשה טעות קטנה, זה יגמר. הוא היה חייב לעשות את זה מהר, והוא אכן עשה. מכה אחת מהירה עם היד והתכופפות הניפו את האקדח למעלה. האקדח לא ירה אך טכנולוגיה היה מופתע מהאומץ של אופל. הוא הביט עליו כאילו יצא מדעתו. אופל לעומתו, תפס בחולצה של טכנולוגיה ומשך אותו אליו - רק כדי להכניס לו ברך ישר לתוך הסנטר.
טכנולוגיה נשאר על רגליו אך נהדף מעט אחורה כשהוא מחזיק בסנטרו.
"מי הבא בתור?! מה עם הילד הבהיר?" אמר אופל והביט על קרח.
קרח פחד בצורה מדהימה. הוא רעד לגמרי והמשיך להתחבא מאחורי אוויר שגם הוא רעד. הם יכלו להרגיש את רעידות הפחד זה של זה. שניהם לא רצו להיפצע או לריב ביניהם.
קרח פתח את פיו להגיד משהו אך לא היה לו דבר להגיד. למזלו, אוויר היה זה שדיבר.
"לוסיאנדר, חרב האור," אמר ושלף חרב לבנה נוצצת ארוכה ודקה.
"אופל ואור... אויבים מושבעים אה? יהיה כיף איתך!!!" צעק אופל והחל לרוץ לעברו כשמקלו השחור מורם.
אוויר הרגיש שאין לו יותר אפשרויות והוא חייב יהיה להלחם. הוא הניף את לוסיאנדר כך שתפגע בוייל והשניים יצרו צליל חזק של שתי מתכות מתנגשות והבזק לבן מבהיל.
כולם הביטו על השניים דוחפים זה את זה בעזרת נשקם. איש מהם לא זז.
אופל החל לדחוף יותר חזק ואוויר מיד עזב את האחיזה והניף את לוסיאנדר קדימה בצורה אלכסונית. אופל נהדף מעט קדימה בגלל העזיבה הפתאומית של אוויר, אך הצליח להתחמק לצד ולצאת רק עם שריטה קטנה בכתפו. הוא לא רצה להתחמק בלי מכת נגד, ולכן הניף את וייל קדימה אל חזהו של אוויר.
אוויר החל להתחמק לצד, אך נעצר להרגשת כאב חד בצד גופו. וייל היה כעת משני צידיה של כנפו השמאלית. מעט דם טפטף לאורכו ואופל משך את וייל חזרה במהירות. הוא הניף אותו מהר עוד יותר על פניו של אוויר וזה נחבט בסיבוב ונפל על הקרקע כשהוא אוחז בכנפו בכאב.
"א.. אופל אתה מגזים!" צעק אדמה. הוא לא הרגיש חזק מספיק כדי להלחם. הוא נעמד כעת מול קרח, שנראה שהיה מטרתו הבאה של אופל, ורק חשב על איך לצאת מהסיבוך הזה.
אופל חייך שוב והעלים את וייל מאחוריו.
"נראה שאני יכול להסתדר בלעדיו בינתיים," אמר. הוא רץ קדימה כשכדור אנרגיה שחור נוסף מתנפח בידו וקפץ כשהיא מונפת קדימה - קרח ואדמה הביטו בו עומד לפגוע בהם ועצמו את העיניים... אך הם לא נפגעו. הם פתחו אותן באיטיות וראו את אלמנט אש מחזיק את שתי ידיו של אופל כשהוא בוער באש כולו.
"אמרתי לך... שאתה בא איתנו... אבל כנראה שלא הבנת אותי!!!" צעק אש ודחף את אופל אחורה.
"ואני הבנתי... שאתה צריך לנצח בשביל זה!!!" צעק אופל בחזרה, יוצר עוד שני כדורים שחורים קטנים.
אש הצמיד את שתי ידיו זו לזו ופתח אותן יחד. הלהבות סביבו גדלו יחד עם כדור אש בגודל ראש שהופיע בין שתי ידיו. הוא הרים את הכדור מול אופל וחייך.
"מה אתה מחייך שם... כדור אש זה כלום. אנרגיה טהורה תכבה אותו מיד!" אמר אופל.
הוא הרים את שתי ידיו מעל ראשו וחיבר את שני הכדורים הקטנים לאחד גדול, גם בגודל ראש. הוא השליך את הכדור על אלמנט אש מיד, בלי לשאול שאלות.
"בוא נראה... מי יכבה את מי!!!" צעק אש, ובין רגע כדור האש שבידיו התנפח לגודל שלו. הוא טס קדימה מיד והעלים לגמרי את כדור האנרגיה של אופל, כאילו כלל לא היה שם כלל.
אופל חטף פגיעה ישירה ונראה כאילו כדור בייסבול בגודל שלו דוחף אותו על הרצפה כשהוא מנסה לעצור אותו. הכדור בער ושרף ואז התפוצץ לכל כיוון, מטיס את אלמנט אופל לרצפה כשבגדיו מעלים אדים. אלמנט אופל שכב שם בלי לזוז. אש התקרב אליו וכיוון את ידו כאילו מוכן לירות כדור נוסף.
"ועכשיו הפסדת ואתה בא איתנו," אמר קסם שהגיע והוריד את ידו של אש למטה.
"טוב," חשב אופל, נותן מבט מאוכזב. "אני מניח שהפסדתי בכבוד. אבל כדאי שתזהר בזמן שאתה ישן!" הוסיף והביט על אש בכעס. הוא הרים את עצמו ודפק על בגדיו בניסיון לנקות את האפר מהם וסימני הבערה.
"אז... לאן הולכים?" שאל אופל והביט אל התשעה האחרים שעדיין היו המומים מהשינוי הפתאומי בגישה שלו.
"הביתה," אמר קסם. הוא הצביע על הסמטה האפלה שבין שני הבניינים. כנראה שלשם הם הלכו כעת, כל העשרה יחד, כמו שזה תמיד היה צריך להיות - כך חשב אלמנט קסם... כך הוא ידע.

הודעה זו נערכה על ידי Amaterasu: 12.03.2007, 01:56


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Fwenny
הודעה 13.08.2006, 10:46
הודעה #6


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 1,121
תאריך הצטרפות: 8.06.06
מיקום: בת-ים
משתמש מספר: 10,889



סיפור מרתק, דיימיינתי כל מלה, ויצא לי באמת אנימה שלמה, זה באמת הולך להיות משהו מעניין.

תיקון קטן: אופל לעומתו תפס בחולצה של אופל ומשך אותו אליו - רק כדי להכניס לו ברך ישר לתוך הסנטר.

בחולצתו של טכנולוגיה.

מחכה להמשך.


--------------------

לי יש חיות חמודות בחתימה ולכם לא..
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 13.08.2006, 11:00
הודעה #7


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



חחחחחח העירו על זה כל כך הרבה... XD אלו פיספוסי המקלדת שאני מדבר עליהם - תודה.
כשאני אהפוך את הסיפור הזה למשהו יותר רציני, אני אחזור לכל המקומות שהעירו לי על פיספוסי מקלדת ואתן קרדיטים למעירים! XD

------------------

פרק 3-1 (3) - סריקה (שכתוב)
אמצע הלילה... הזמן הגרוע ביותר להסתובב בסמטה חשוכה. במיוחד אחת במרכז האזור שנחשב ל'מפוקפק' ביותר בטוקיו. קראו לה 'הסמטה' כאשר דיברו עליה בעיתונים. אם דיברו.
אפילו סופר על כתב שנרצח באותו היום שפרסם כתבה אשר פונה אל הממשלה לעשות משהו בעניין.
אך נראה שזה לא הפריע לילדה שהסתובבה שם. היא הייתה רגילה להיות בסמטה הזאת, ולמעשה, מעולם לא נתקלה באף אחד בדרך אל בית אחותה. אבל, היום חבורה חשודה מאוד עמדה בכניסה. זה עניין כמה מחברי "ליצ'י" - כנופיה לא מוכרת אשר שלטה באזור. בעצם, 'שלטה' זו מילה מוגזמת, מכיוון ובערך 15 כנופיות שונות שלטו באזור - או רבו עליו במחשבה הזאת - בסמטה ומחוצה לה. רק בני נוער שברחו מבתיהם בנו את המקום.
במרכז הסמטה, עמדו שני בתים. אחד מהם, ידע קסם, היה שייך לראש העיר. אך היה נטוש - ומסיבה ברורה - וקסם הניח שהבית לא שרד כל כך בסמטה כזאת כשהוא ריק מאדם. וגם אם שרד, בוודאי 'ניקו' אותו מציוד.
"אנחנו... חייבים להכנס?" שאל דשא בפחד. הרעיון לא מצא חן בעיניו כלל.
"אתה באמת רוצה לישון בחוץ?" שאל אופל. הוא נראה הרבה יותר ידידותי כעת. אי אפשר היה להאמין שרק לפני מספר רגעים איים להרוג אותו. דשא בהחלט לא בטח בו.
הוא גם רצה להגיד שכן, הוא העדיף לישון בחוץ מאשר להכנס לשם, אבל הוא העדיף שלא לדבר חזרה אל אופל. הוא ידע שזה מכיוון שהוא מפחד, אך שכנע את עצמו שזה כדי לחסוך מריבה.
אחרי מספר צעדים נוסף, עצר קסם וכולם אחריו. הסמטה הייתה שחורה - כך אפשר היה לתאר אותה. פחי אשפה היו שפוכים, זבל, סיגריות ואפילו תחמושת היו מפוזרים על הרצפה. שלא לדבר על בקבוקים שבורים, אשר גרמו לזכוכיות להיראות כשליטות האזור, אשר נראה שומם מאדם.
כולם הביטו על שני הבתים שעמדו מולם. אחד מהם היה גדול מהשני בערך פי שלושה, אך נראה היה שהוא מועד להריסה בכל רגע. הוא נראה עוד יותר נורא מהסמטה - כאילו יצא מסרט אימה.
הבית הקטן שלידו לעומת זאת, היה ממש סביר. הוא היה ישן, אך דלק אור כתום בחלון הקדמי הקטן והבית היה יציב. כמובן שאת כל זה, אף אחד מעשרת האלמנטים לא רצה כלל לראות. וזאת מכיוון שממש מולם, ביניהם לבין שני הבתים, עמדה ילדה.
אך מה שהיה מיוחד, הוא שהייתה מוקפת על ידי 14 בריונים. סכינים, כפפות עם דוקרנים, קולרים... הם בהחלט נראו כמו חבורה טיפוסית של בני נוער נטולי חיים, שלא כדאי היה להסתבך איתם.
"מה אתם רוצים?!" צעקה הילדה, מנסה להראות אומץ. היה אפשר לשמוע פחד בקול שלה, אך היא נראתה כאילו היא יודעת מה היא עושה. כאילו הייתה בטוחה שלא יעזו לתקוף אותה.
"תראו תראו מה הוציא הקן," אמר הנמוך שבכנופיה. הוא היה רזה ונמוך, אך התסרוקת הקוצנית השחורה שלו סיפקה לו גם גובה נוסף וגם מראה מאיים. הוא שלף סכין וכיוון אותו אל צוואר הילדה.
"אמא ואבא לא לימדו אותך ש-"
"לא להסתובב במקומות שורצי חרא? לא. הם לא לימדו. שניהם מתים," היא נראתה מרשימה לרגע.
אז הכתה באלמנט קסם העובדה שהם עומדים שם וצופים בלי לעשות דבר, אך נראה היה שזה כבר הכה במישהו נוסף לפניו. אלמנט אש כבר היה בחצי הדרך בריצה מהירה לעבר החבורה.
הוא לא חשב כלל. הוא פשוט רץ קדימה. כל מה שרצה היה לחסל את הבריון הזה, לנטרל אותו מהסכין, לשבור לו משהו...
אש נעצר ממש קרוב אליו, הסתובב במהירות ודחף את מרפקו אל ראש הבריון הנמוך, כשזה עף לצד בפיזור ניצוצות צהובים במקום הפגיעה. אש הרגיש שהוא חלש הרבה יותר ממקודם. הקרב נגד אופל התיש אותו.
"מה... מה אתה?!" צעק הבריון הנמוך שישב על הרצפה בפיסוק איברים. הוא הביט בשוק על אלמנט אש. 'למה?' חשב אש. 'למה הוא כל כך מופתע? המכה? הבגדים שלי?'.
שאר הבריונים התרחקו, מביטים באש בחשש. הבריון הנמוך, שנראה שהיה בחיר בחבורה, קם והתרחק עוד.
"יש לך מזל אפס! במילא אין לנו מה לעשות עם ילדות קטנות!" צעק.
"כן! היא במילא סתם שטוחה!!!" צעק עוד אחד מאחוריו. במבט אחד, הסתובבו כולם והלכו משם. אז נעצרו כולם והבריון הנמוך בעל השיער הקוצני הסתובב.
"רק שתדע, שכרגע משכת תשומת לב שאף אחד לא היה רוצה. הפגנה כזאת של כוח, או יותר נכון, טיפשות, היא בדיוק מה שיגרום לך למות!!!" צעק. הכנופיה צחקה והחלה ללכת משם במהירות.
היה שקט לרגע. אש החזיק את המרפק בעזרתו חבט בפניו של הבריון. הוא לא זז.
"את בסדר?" שאל קסם שהתקרב מיד. הוא לא סבל את העובדה שישב וצפה ולא עשה כלום. הוא גם לא סבל את העובדה שאף אחד אחר לא עשה דבר, מלבד אש. את אופל למשל, הוא מבין, אבל איך זה שאף אלמנט אחר לא עזר? האם באמת לא היה אכפת להם? האם הם לא מודעים לכוח שלהם?
"אני מצטער," אמר חשמל לפתע. קסם ואש הביטו עליו מופתעים. כך גם כל השאר. "איך שראינו אתכם היינו צריכים לקפוץ עליהם כולנו... בפעם הבאה אנחנו...-" אמר.
קסם הרגיש יותר טוב. אמנם חשמל נשמע מעט דבילי, אבל לפחות היה לו הרצון ונראה שהעובדה שעמדו בצד הרגיזה אותו לא פחות מאת קסם.
"ת... תודה," אמרה הילדה והביטה לרצפה. "אני גרה פה. כאילו, לא אני - אחות שלי. אני באה לפה פעם בשבוע בערך, אבל אף פעם לא פגשתי פה אף אחד. ידעתי שזה אזור לא משהו, אבל... אבל לא חשבתי... אף פעם לא תקפו אותי! אז חשבתי ש..."
"תמיד יש פעם ראשונה..." אמר טכנולוגיה שהתקרב גם. הוא טען אקדח ונשאר בהיכון, לכל מקרה.
"אבל האמת... גם אתם נראים קצת מפחיד," אמרה בחיוך טיפשי.
"אהה סליחה, אנחנו בדיוק עוברים לגור פה," אמר דשא. הוא נראה הרבה יותר רגוע. הוא הרגיש הרבה יותר רגוע. אפשר לומר שהסכנה חלפה בינתיים. אופל לעומתו, חשב על כך שהלילה הוא לא מתכוון לישון. גם טכנולוגיה חשב בדיוק על זה.
"אה? איפה? אתם קרובים של ראש העיר או משהו?" שאלה בהפתעה.
"הוא אהה... נתן לנו את הבית שלו... בינתיים," אמר קסם, מנסה לחשוב על משהו.
"בכל מקרה, אם יש לך בעיה כלשהי, רק תצעקי," אמר דשא וחייך.
"טוב, תודה. אהה, אני קרין, רק בת 14, אבל עם גישה של-"
"עם גישה של בת 14," אמר אופל מיד. קרין פחות התלהבה ממנו.
הם הציגו את עצמם. כמובן שרובם לא השתתפו מסיבות אישיות. 'מביך', 'לא שייך', 'אין לי כוח'...
"אגב, מה אחות שלך עושה פה?" שאל אוויר פתאום.
"אהה," אמרה קרין. "קיירו גרה פה עם סבתא שלה. זאת אומרת, אנחנו לא בדיוק אחיות... אמא שלי ואבא שלה התחתנו, אבל מתו לפני כמה שנים. ואז אבא שלי הגיע פתאום, אז חוקית, אני גרה איתו באיזה בית מלון לא רחוק מפה. אבל מותר לי לבקר את קיירו כמה שאני רוצה. אנחנו החברות הכי טובות! אני נשארת לישון אצלה הלילה," אמרה והרימה שקית עם עוגה ועוד כמה דברי מכולת מציצים מתוכה. "קניתי גם כל מיני דברים שיהיה להן, היא וסבתא שלה לא יוצאות הרבה."
הם קבעו להיפגש בבוקר ולעשות הכרות. אך בינתיים, הלכה קרין לביתה ועשרת האלמנטים החלו לבחון את ביתם החדש. הוא היה הרוס כמעט לגמרי. הוא עדיין עמד, אך הוא היה זקוק לשיפוץ רציני. למעשה, 'עדיין עמד' היו מילים נחמדות מדי להגדרת הבית. הם החליטו להשאיר את זה למחר.
"טוב, אז בינתיים נלך לישון?" אמר קסם.
"אני מציע שנשאיר שומרים ונתחלף כל שעה," אמר חשמל ברצינות רבה. הוא הביט בקסם ושניהם הסכימו.
"בסדר, אבל אל תחשיבו אותי ואת דשא," אמר טכנולוגיה. הוא ממש הרגיש אחראי. הוא לא היה מסוגל לישון, עד שינקה את האזור הזה.
"אה!? מה אני קשור?!" צעק דשא, מתחיל להבין מה הוא עומד לעשות באותו הלילה.
"אתה פשוט נראה לי יותר מדי היפראקטיבי," אמר טכנולוגיה בחיוך. "אתה צריך להוציא קצת אנרגיות," ולאחר שהוסכם שאלמנטים דשא וטכנולוגיה יצאו לסיור לילי קצר כדי ללמוד איך השכונה בנויה, הם נפרדו.
"טוב, אבל תחזרו תוך שעה בערך. רק אז אני אלך לישון," אמר קסם.
"טוב, אני וטכ' יוצאים להרפתקה! נחזור עוד כמה דקות!" צעק דשא, מנופף בידו לשלום.
הבית עמד במרכז פיצול, צמוד לקיר הסמטה האחורי. ישר מולו, היה הפארק הנטוש. משמאלו ומימינו היו עוד שתי סמטאות ארוכות. טכנולוגיה ודשא הלכו לשמאלית קודם, לשם ברחה חבורת הבריונים האחרונה.
לאחר כשתי דקות, כשכבר היו מספיק רחוקים מהבית ובאמצע הסמטה, הבחינו במישהו עומד מולם ומביט בהם. דשא נבהל וקפא במקומו לרגע, כאשר זיהה אותו בחושך. הוא הביט בהם ללא הבעה.
"הבנתי שעברתם לגור פה," אמר. הקול שלו היה כשל נער בגילם. הוא יצא מעט לכיוון פנס שבור שעדיין איכשהו האיר. פניו אכן היו של ילד, בן 18 לכל היותר. השיער שלו היה אסוף כולו לצמה אחת ארוכה שנחה על גבו. לא היה עליו שום נשק - לפחות ממה שנראה - מה שגרם לטכנולוגיה לחשוב שהוא מסוכן עוד יותר.
"אני מניח," אמר טכ', "שאין לך נשק - כי אתה לא צריך אחד."
"בדיוק," אמר הנער. הוא נעלם. פשוט כך נעלם. אז שם לב טכנולוגיה, שהוא עומד לידו ממש.
הוא לא ראה אותו, דשא לא ראה אותו. הוא ידע לנווט מצויין בחושך. הוא תפס בצווארון החולצה של דשא ביד אחת והניח את השניה על חזהו.
"נראה שאתה החלש בקבוצה," אמר. אז חבט בידו על דשא, שעף ישר לאחור ונחבט בקיר.
דשא הרגיש כאב חד מפלח את החזה. הוא לא זז, הוא לא הרגיש דבר מלבד זאת. לרגע, ראה ילד, שחוטף כדורגל ישירות בחזה, ונופל על הרצפה, בוכה. דשא כרע על ברכיו עם עיניים פעורות ושתי ידיו על החזה. הוא נשם עמוק. אז שמע את טכנולוגיה קורא לו. הוא הביט עליו בלי לשמוע או לחוש דבר, רואה את פיו זז וקורא בשמו, אך חש רק כאב. כאב שורף את החזה. טכ' הסתובב מיד ושלף שני אקדחים. הוא ירה בשניהם על הנער, אך זה זינק עליו מהצד ונתן לו בעיטה מסובבת לפנים. דשא רק ראה את טכנולוגיה עף על הקרקע לידו וקם מהר. הוא נעמד וכיוון את שני האקדחים אל האוויר. הוא שוב איבד אותו.
עוד בעיטה מסובבת בראש וטכנולוגיה עף על הרצפה שוב, רק מותש יותר. הראש כאב לו וראייתו טושטשה.
הוא הרגיש לפתע משהו מעקצץ בתוכו וקם מיד, הסתובב ושלף חרב באורך הגובה שלו. הוא רץ קדימה כדי להניף אותה. הוא אפילו ראה את המטרה, הוא עמד לפגוע, אבל...
הוא עיקם את הרגל.
רגל שמאל. עד עכשיו היא הייתה בסדר, אבל עכשיו הוא פשוט הרגיש שהיא מתעקמת - והוא נפל. עם יד אחת על הרצפה, מזיע מהכאב הפתאומי שתקף את כף רגלו, הביט בנער השני, מתקרב ותופס את צווארו.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Fwenny
הודעה 13.08.2006, 11:25
הודעה #8


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 1,121
תאריך הצטרפות: 8.06.06
מיקום: בת-ים
משתמש מספר: 10,889



אני לא בטוח אם זה בסדר להגיב אחריי כל פרק, אבל כן זה סיפור ממש טוב ו, טוב יש שגיעה קטנה פה ושם (לא של דיקדוק) אבל אני לא פה בישביל לתקן, אלה בישביל להגיב על הפרק, אז כן, ממש מעולה, תמשיך כך..


--------------------

לי יש חיות חמודות בחתימה ולכם לא..
Go to the top of the page
 
+Quote Post
NightWolf
הודעה 13.08.2006, 18:21
הודעה #9


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 97
תאריך הצטרפות: 12.08.06
משתמש מספר: 13,071



עכשיו סיימתי לקרוא.
ממש יפה!
תמשיך בבקשה.


--------------------
אני רוצה להסביר, שכל מה שקרה, קרה בעקבות דברים מאחורי הקלעים. שקצת קשה להסביר. המילה "התערבות" קשורה להם.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 13.08.2006, 19:27
הודעה #10


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



תגיבו הרבה ותגיבו לעניין! XD
בגלל שאי אפשר לעשות דאבל פוסטים, אני צריך לחכות לפחות לכמה תגובות לפני שאני מפרסם פרק.
אבל בגלל שאתם לא יכולים להגיד רק 'יפה, תמשיך', תנסו להגיד כמה דברים על הפרק. XD
דעתכם על הדמויות למשל...

------------------------

פרק 4-1 (4) - ניקיונות (שכתוב)
טכ' הביט מעלה אל הנער בעל הצמה, הרגל שלו כאבה בצורה שאי אפשר היה לדמיין. הוא ניסה לקום שוב, אך הנקודה כאבה עד כדי שגרמה לו להוציא גניחה קטנה וללחוץ על קרסול רגלו השמאלית בעוצמה.
"כשאתה מגיע לשכונה חדשה," אמר הנער, "אל תתחיל להשוויץ בכוח שלך."
דשא הביט אל טכ'. החזה שלו עדיין כאב. האם זה היה הלב? או אולי העצמות שמסביב? הוא לא יכול היה להגדיר את הכאב בדיוק. הוא רק ידע שזה כאב עוד יותר בכל פעם שניסה להזיז שריר.
הוא ניסה לקום אך לא היה מסוגל. זה כאב יותר מדי.
הנער בעל הצמה תפס את טכ' בחולצה והרים אותו, אך ברכיו עדיין לא נותקו מהרצפה.
טכ' הביט אליו, עדיין אוחז ברגלו ולוחץ את שיניו זו לזו מהכאב.
"השם הוא לי, והאגרופים שלי כואבים... אז-"
אגרוף מהיר קטע את רצף דיבורו של הנער והוטח בפניו. מעט דם מפיו הותז באוויר. הנער הקרוי לי נפל על הרצפה כשהוא אוחז בפניו. טכ' ודשא הביטו יחד וראו שם את האחרון לו ציפו - אלמנט אופל.
הוא עמד שם עם ידיים מתוחות לצדדים והבעה של כעס המופנית אל לי.
"כשאתה פוגש אנשים שהגיעו לשכונה חדשה, אל תתחיל להשוויץ בכוח שלך. השם הוא אופל, והאגרופים שלי כואבים מאוד."
דשא וטכ' לא חשבו שישמחו כל כך לראות את אופל. טכ' בהחלט שמח. לרגע הוא חשב שהוא באמת הולך למות. ממש לרגע אחד... הוא הרגיש כזו הקלה, שכבר חלק מהכאב ברגלו נשכח.
דשא לעומתו הרגיש לא טוב כלל. הוא הרגיש עלוב, נחות...
הוא ישב שם, צמוד לקיר עם שתי הידיים מוצמדות לחזה בלי היכולת אפילו לזוז. עדיין כאב לו כשניסה לקום, ולכן חזר להתיישב. הוא לא חשב שירגיש יותר גרוע, יותר נחות מאופל...
"אתם תישארו על הרצפה. לאפסים אין מקום בקרבות!" אמר אופל וחבט את ידיו זו בזו.
כשאמר זאת, הנחית אופל את המכה הקשה ביותר על ליבו של דשא, בדיוק כשחשב שהמצב לא יכול להיות גרוע יותר מבחינתו. הוא הרגיש הרבה יותר גרוע מנחות כעת - ממש אפס.
הוא רצה להגיד משהו, אבל הכאב עצר אותו. הבושה עצרה אותו.
אופל התקדם לכיוון לי וצפה בו מנגב את מעט הדם מהשפה. הוא ירק על הרצפה בכעס.
"אתה ממש חתיכת חוצפן אה?" אמר לי.
אופל המשיך להתקדם אליו, אך זה לא זז.
לרגע נעצר אופל והשניים הביטו זה על זה. לי זרק אגרוף אל כיוונו של אופל, שזז והחזיר אגרוף משלו ישירות על האגרוף של לי. הידיים שלהם הוטחו זו בזו והכאב צמרר את שניהם בצורה מזוויעה. אופל הפנים את הכאב ואפילו לא אחז את ידו לאחר הזעזוע, אך לי התרחק במראה לחץ ואחז בה כשהוא חוכך את שיניו.
הכאב צרב לאופל ביד, אך הוא לא הגיב. לרגע עיניו מצמצו אבל לא יותר.
הוא המשיך להתקדם כשהוא טוען כדור אנרגיה שחור בידו. לי הביט בכדור באימה.
"מה זה? אז... גם אתה יכול לעשות כאלו... זה מסביר הרבה," אמר לי בקול רועד.
"גם אני?" שאל אופל. לא ממש אכפת לו את מי ראה לי עושה כדורי אנרגיה לפני, אך הוא ידע שאם ידבר בזמן הקרב וישאר מרוכז, יגדיל את סיכוייו לנצח.
"ראיתי אחד כזה פעם. בכל מקרה, זה לא ייתן לך יתרון רציני," הוסיף לי ונעלם בצללים בדיוק כמו קודם.
"אם לא הבנת את זה כשנלחמת בשני הטמבלים שעל הרצפה, כל אחד מאיתנו שולט באלמנטים שעל שמו הוא קרוי. אלו היו דשא וטכנולוגיה. אני באמת מתפלא שאלמנט טכנולוגיה, שיכול לשלוט בכל סוגי הנשק והטכנולוגיה, הפסיד לך. אבל אני לא מאמין שממש הרבצת לילד קטן שמשחק בעשב. מה הוא היה עושה? מדגדג אותך עם עלים-" אופל הפסיק. הוא הרגיש צריבה קטנה בכתף שלו. הייתה שם שריטה קטנה שדיממה. לי, מבין הצללים, הביט גם הוא - מכיוון והעלה החד שהוטס כעת מידו של דשא, היה תקוע בחריטה ענקית בתוך הקיר ממש ליד עינו.
דשא עמד עם יד אחת על החזה כשהוא רועד כולו, מתנשם בכבדות, ושני עלים חדים נוספים הורמו בידו השניה.
"שתוק," אמר, "פשוט תשתוק." דשא כיוון את שני העלים בדיוק אל מיקומו של לי, רגע לפני שזז.
"אז גם עשבים יכולים להיות כואבים?" אמר לי בצחקוק. הוא הופיע מחדש ליד דשא. "זה היה מאוד מסוכן. יכולת לפגוע במישהו!" כשאמר "לפגוע", בעט לי חזק בראשו של דשא. דשא לא ראה את הבעיטה מגיעה, אבל הרגיש את הראש נמחץ בעוצמה אדירה ומוטח על הקיר. הוא איבד את ההכרה במקום, ונפל פשוק איברים על קרקע האספלט הקרה.
טכ' הביט בו נופל כשפיו חצי פעור. הוא ניסה לקום, אבל כף רגלו עדיין לא אפשרה לו.
"למה... הרגל שלי... היא הייתה בסדר!!!" צרח כשהוא תופס את שיערו בידו הפנויה.
"טכנולוגיה. אני לא חושב שאתה צריך לעמוד בשביל לירות באקדח הזה שלידך, נכון?" אמר אופל בלי להביט בו בכלל. הוא הגדיל מעט את הכדור השחור שבידו.
טכ' הרים את האקדח וכיוון אותו. הוא באמת יכול היה להשתמש בו למרות שרגלו כאבה.
"אני מזכיר לך," אמר אופל, "שאני אלמנט אופל. אני שולט באפלה ובחשיכה. אני יכול לראות איפה אתה נמצא." לי זז מעט. "וגם להרגיש." אופל הסתובב וזרק את הכדור לכיוון צידו הימני, ישירות אל פח אשפה שהועף לצד בגל שחור קטן שהתנפח ונעלם כלא היה. לי יצא משם כשהוא אוחז בידו, שנראתה מעט חרוכה. אולי זה היה רק לכלוך? אופל לא ידע, אבל הוא בהחלט היה מרוצה והרים חיוך קטן.
טכ' כיוון את האקדח שלו אל לי וירה. הוא החטיא, אבל לי הבין את הרמז ובמבט אחרון הסתלק משם דרך סמטה צדדית.

קיירו וקרין ישבו על הספה שבבית החדש של עשרת האלמנטים, הרהיט היחידי שהיה בבית. מלבד כמה תמונות מכוערות עם מסגרות שבורות, המקום היה ריק ונראה כמו חורבה. המדרגות לקומה השנייה, לפחות, היו עוד תקינות, ובה היה מסדרון ארוך בעלת יותר מ-10 חדרים קטנים, מספיק לכל אלמנט. הייתה אפילו ירידה למרתף בעל מסדרון ארוך שעם העיצוב הנכון יכול להוות משהו נחמד, מספר חדרים בקומת הקרקע , ואפילו מטבח די גדול. המקום נראה כמו אולם אירועים כשהיה נטוש, ודמה יותר לאחוזה מאשר לבית.
דשא מצא את עצמו שוכב על הספה כשהתעורר. הוא הרגיש לחיצה חזקה על הראש, וכשפתח את העיניים ראה ילדה עם שיער כחול קצר שהגיע עד עורפה. היו לה פנים רגועים והיא בדיוק סיימה לחבוש את הראש שלו. הוא שם יד על התחבושת במקום שהכי כאב לו.
"זה יהיה בסדר, אבל היה טיפה דם," היא אמרה והביטה אליו.
"זו קיירו אגב," אמר אלמנט קסם, שנכנס לחדר. קרין הלכה לידו עם מגש שתייה ומעט אוכל. רק עכשיו, באור, יכול היה דשא לראות את קרין. השיער שלה היה בצבע כתום חזק. היו לה נמשים בהירים מאוד, אבל הם לא נתנו לה מראה ג'ינג'י. השיער שלה היה ארוך יותר משל קיירו, אבל גם ככה היא נראתה כמו טומבוי.
"יש לנו מרתף נחמד," אמר טכ' נכנס לחדר ממדרגות הירידה למרת. "רק צריך להרוס ולבנות אותו בערך 17 פעמים."
"כמו את כל המקום," אמר אדמה שישב מאחורי דשא על הספה. הוא לקח שתי עוגיות.
דשא לקח כוס מים שהגיש לו קסם ושתה. הוא הרגיש חי שוב. הראש שלו כאב, החזה שלו כאב מעט, והרגשות שלו מעכו אותו. הוא שכב שם ולא עשה דבר, ואז התעלף. ממש מועיל לצוות. אבל רגע לפני שהוא התעלף קרה משהו... הוא זכר עלים... אבל לא זכר יותר מזה.
אופל לא נראה באזור, וזה גרם לדשא להרגיש הרבה יותר טוב.
"טכנולוגיה ואופל סיפרו לנו כל מה שקרה. טכנולוגיה אפילו אמר שהיית לא רע," אמר קסם.
"כן, רגע לפני שהתעלפת," אמר אדמה וקפץ על דשא בחיבוק ולחיצות על הראש. זה לא מצא חן בעיני דשא אבל הוא לא יכול היה להתנגד. אדמה לא היה אשם, אבל מה שהוא אמר בכל זאת כאב לדשא יותר מגופו שלחץ עליו.
חשמל נכנס לחדר יחד עם אופל. דשא קפץ והרגיש הוא הולך להקיא. הוא לא רצה להיות שם.
"החלטנו," אמר חשמל. "ננקה את האזור, עוד היום."
"ננקה את האזור?" שאל אדמה שהתיישב על הספה בצורה נורמלית.
"כן. אופל ואני נלך לצד אחד, אדמה ואש ילכו לצד השני. מים, קרח ואוויר ילכו יחד לפארק. כל השאר יישארו פה. כל פריק שאתם רואים אתם מעיפים לעזאזל ומבהירים לו שאין לו מקום פה."
"זה הולך להיות כיף חיים," אמר אופל בשעמום. הוא יצא מהבית בשילוב ידיים.

מספר דקות לאחר מכן, מצאו את עצמן הקבוצות הבאות כשהן הולכות לכל צד בסמטה:
אופל וחשמל הלכו לצד שמאל, לכיוון המקום בו נלחם אופל באותו הלילה בלי. אדמה ואש הלכו לסמטה שבצד ימין, שם עוד לא היו. אוויר, קרח ומים, שנחשבו - לדברי אופל - לקבוצה החלשה ביותר, הלכו לכיוון הפארק.
אופל וחשמל לא מצאו דבר מלבד הריסות מהלילה. הם סרקו את כל הסמטה שוב ושוב עד שלבסוף מצאו חסר בית אחד וסילקו אותו משם באיומים על חייו והשפרצת דם על קירות.
חשמל ממש נהנה לצד אופל, הוא הרגיז חזק הרבה יותר וצורך להוכיח את עצמו.
גם אופל בדומה לו, עד כמה שלא אהב להיות אפילו ליד חשמל, הרגיש שהוא אחד מהאלמנטים שיותר סביר להיות איתם. כל עוד זה לא קרח או דשא, אותם ראה כהכי נחותים, הוא הרגיש בסדר.
אך למרות כישלונות האחרים, מצאו אדמה ואש שתי כנופיות. אש הבעיר את עצמו במהירות וזה הספיק כדי לסלק אותן. הן לא נראו ככנופיות המובחרות ביותר, ולאחת מהן בכלל לא היה מנהיג. השנייה בכלל הייתה מורכבת מבנות שלבשו "לא מספיק".
אדמה שם יד על הפנים כשראה את כנופיית הבנות. "למה דווקא בנות?" הוא אמר.
לאש זה לא היה אכפת והוא רק שמח שהן עפו משם.
קרח, מים ואוויר לא נתקלו בדבר מלבד בחסר הבית שרץ בזעקות מחוץ לסמטה, ושתי בנות חצי עירומות.
הם התיישבו על שלוש מתוך ארבע הנדנדות שהיו בפארק - המתקנים היחידים שעוד איכשהו עדיין עמדו.
"זה לא היה מסובך כל כך," אמר מים.
"כן, נראה לי שהן ברחו כשהן ראו את הכנפיים שלך," אמר קרח והביט אל אוויר.
"זה עוד לא נגמר. חכו ללילה. הג'וקים יוצאים בלילה," אמר אוויר.
בזמן שדיברו ביניהם, לא שמו לב השלושה לבחור המכה בקבוק זכוכית חצי שבור בידו, המתקרב אליהם, ומאחוריו ולצידו עוד כתריסר בחורים זהים לו המחזיקים בידיהם סכינים, אלות עץ, מוטות ושלשלאות ברזל, וכלי נזק שונים.

הודעה זו נערכה על ידי Amaterasu: 24.07.2007, 11:26


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
NightWolf
הודעה 13.08.2006, 19:39
הודעה #11


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 97
תאריך הצטרפות: 12.08.06
משתמש מספר: 13,071



יפה!
אממ... אם אתה רוצה חוות דעת על הדמויות, אז אני חייב להגיד שלא אהבתי את כל הרעיון של דשא קרח וכו', אבל אופל שולט!


--------------------
אני רוצה להסביר, שכל מה שקרה, קרה בעקבות דברים מאחורי הקלעים. שקצת קשה להסביר. המילה "התערבות" קשורה להם.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Fwenny
הודעה 13.08.2006, 19:56
הודעה #12


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 1,121
תאריך הצטרפות: 8.06.06
מיקום: בת-ים
משתמש מספר: 10,889



טוב אז בהודעה הזאת אני ירכז את כל הטעויות הקטנות שיצאו לך, כדי שבעתיד, תוכל לתקן אותן ולעשות סיפור מושלם בלי בעיות.. אני לא מבטיח שזה הכל.. אז אם משהו ימצא משהו, שיגיד, אם זה נכון אני יוסיף את זה כאן..
(עגב, עוד פרק מעולה, כל הכבוד, בהודעה הזאת הכל יהיה מרוכז כמו שאמרתי.. תמשיך ככה..)

פרק 1-2:
אופל לעומתו תפס בחולצה של אופל ומשך אותו אליו - רק כדי להכניס לו ברך ישר לתוך הסנטר.
בחולצתו של טכנולוגיה.
פרק 1-3:
"אבל האמת ש... גם אתם נראים קצת מפחיד..." אמרו בחיוך טיפשי.
נראה לי התכוונת: אמרה בחיוך טיפשי..
"אהה סליחה... אנחנו בדיוק עוברים לגור פה." אמר דשא לפתע. הוא נראה הרבה יותר רגוע כעת. הוא הרגיש הרבה יותר רגוע. אפשר לומר שהסכנה חלפה בינתיים. אופל לעומתו, חשב על כך שהלילה הוא לא הולך לישון. טכנולוגיה גם חשב בדיוק על זה.
"אה? איפה? אתם קרובים של ראש העיר או משהו?" שאלה בהפתעה.
פשוט שחכת להוסיף את ה ם.
פרק 1-4:
חשמל ממש נהנה לצד אופל, הוא הרגיז חזק הרבה יותר וצורך להוכיח את עצמו.
נראה לי התכוונתי הרגיש.
השלושה חיכו... בדיוק כשהתקרב מאחוריהם בחור המכה בקבוק זכוכית חצי שבור בידו - ומאחוריו עוד כ30 בחורים שהתלבשו כמוהו והכו בידם סכינים, אלות בייסבול ושלשלאות ברזל.
תבדוק שוב את המשפט, נראה לי יש בו טעות כל שהיא..
פרק 1-5:
שלו ובדק עד מכה משקל הוא יכל להרים בלי לאבד שליטה
בילבול פשוט, זה אמור להיות כמה..
פרק 1-6:
לפושע קרו גיבסי והוא אכן ביקר בבית אחיו לאחר שברח. התכוונת לקראו אני מניח..
"השאלה היא כמה זה חשוב..." שחכת להוסיף ה..
והא ניסה להידחף פנימה אך לא הצליח כנראה זה "הוא"..
"ממממממ... מלאך!! אהה!! תהרגו אותו!!" צעק לשני השומרים הגדולים שהיו לידם
לא יותר טוב להגיד לידו..?
פרק 1-7:
כאילו, עד עכשיו לא הייתה סיבה בכל להיות בנפרד. התכוונת בכלל?
טכ' התעקש על פעם שלישית ולאחר מכן רביעית. בה הצליחו השניים, להפתעתם ולהפתעת אלמנט הר שהביט מהצד ובדיוק סחב שני קרשים ענקיים, להתמזג.
נראה לי במקום הנקודה צריך להיות פסיק, או שבכלל המשפט לא נכון, תבדוק.
פרק 1-9::
כשהרסתי איתי את השארית האחרונה של הקירות המגעילים שלכם התכוונת לאיתו?
פרק 1-11:
השישה ברחוב משם מהר ככל שיכלו. מראה לי התכוונת ברחו.

הודעה זו נערכה על ידי Fwenny: 15.08.2006, 19:51


--------------------

לי יש חיות חמודות בחתימה ולכם לא..
Go to the top of the page
 
+Quote Post
NightWolf
הודעה 13.08.2006, 20:01
הודעה #13


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 97
תאריך הצטרפות: 12.08.06
משתמש מספר: 13,071



ציטוט(Fwenny @ 19:56 , 13.08.2006)
טוב אז בהודעה הזאת אני ירכז את כל הטעויות הקטנות שיצאו לך, כדי שבעתיד, תוכל לתקן אותן ולעשות סיפור מושלם בלי בעיות..

(עגב, עוד פרק מעולה, כל הכבוד, בהודעה הזאת הכל יהיה מרוכז כמו שאמרתי.. תמשיך ככה..)
פרק 1-2:
אופל לעומתו תפס בחולצה של אופל ומשך אותו אליו - רק כדי להכניס לו ברך ישר לתוך הסנטר.
בחולצתו של טכנולוגיה.
פרק 1-3:
"אבל האמת ש... גם אתם נראים קצת מפחיד..." אמרו בחיוך טיפשי.
נראה לי התכוונת: אמרה בחיוך טיפשי..
"אהה סליחה... אנחנו בדיוק עוברים לגור פה." אמר דשא לפתע. הוא נראה הרבה יותר רגוע כעת. הוא הרגיש הרבה יותר רגוע. אפשר לומר שהסכנה חלפה בינתיים. אופל לעומתו, חשב על כך שהלילה הוא לא הולך לישון. טכנולוגיה גם חשב בדיוק על זה.
"אה? איפה? אתם קרובים של ראש העיר או משהו?" שאלה בהפתעה.
פשוט שחכת להוסיף את ה ם.
פרק 1-4:
חשמל ממש נהנה לצד אופל, הוא הרגיז חזק הרבה יותר וצורך להוכיח את עצמו.
נראה לי התכוונתי הרגיש.
השלושה חיכו... בדיוק כשהתקרב מאחוריהם בחור המכה בקבוק זכוכית חצי שבור בידו - ומאחוריו עוד כ30 בחורים שהתלבשו כמוהו והכו בידם סכינים, אלות בייסבול ושלשלאות ברזל.
תבדוק שוב את המשפט, נראה לי יש בו טעות כל שהיא..

באמת יש פה טעות. מצאתי.
ציטוט
כ30 בחורים שהתלבשו כמוהו והכו בידם סכינים, אלות בייסבול ושלשלאות ברזל.

זה קצת כואב להכות בידיים של עצמם עם סכינים, אלות בייסבול ושלשלאות ברזל.


--------------------
אני רוצה להסביר, שכל מה שקרה, קרה בעקבות דברים מאחורי הקלעים. שקצת קשה להסביר. המילה "התערבות" קשורה להם.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 13.08.2006, 20:01
הודעה #14


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



פרק 5-1 (5) - יוצאים לקניון - מכאן ועד פרק 23, הפרקים הם טיוטה בלבד, ולכן יש בהם שגיאות איומות. בנוסף, הפיסוק שגוי עד פרק 77. אני מתנצל מראש.
החבורה המאיימת קרבה מאחוריהם.
מים ואוויר שמעו את רעש שלשלאות הברזל הנגררות על הרצפה וקמו מיד. הם הסתובבו וראו אותם... כ30 נערים. בגדי עור קרועים, פירסינג ונשקים מכל סוג שאפשר למצוא בכל חנות...
"הייתה שמועה, על חבורה של ליצנים שמבריחה מפה כנופיות..." אמר מנהיג הכנופיה בזמן שהתקרב, "לא שזה אכפת לי... אפילו עשיתם לנו טובה... אבל באמת, כנפיים?"
"כן! מה זה ליל כל הקדושים?! אפילו אנחנו לא צובעים את השיער ככה!" אמר אחד מהנערים המחזיק אלת בייסבול.
"קיד, רצית להוכיח את עצמך כבר הרבה זמן לא?" אמר המנהיג.
הנער בעל אלת הבייסבול הביט אליו כשעיניו נוצצות ואמר: "אני אחסל אותם לבדי בוס!!".
קיד התקרב אל אוויר ומים לאט כשהוא נוקש באלת הבייסבול על כף ידו.
"מים פתח את ידו כאילו מחזיק צנצנת זכוכית שקופה הגדולה ממנה. הוא לא ידע מה עובר עליו... לרגע רצה פשוט לחסל אותם לגמרי. עיניו היו חצי עצומות והוא התקרב אליהם. אוויר הרגיש משהו מוזר סביבו... כאילו עמד לידו אלמנט אופל.
"מים... אתה... בסדר?" שאל אוויר כשהוא מביט עליו עם עיניים פעורות.
קיד זינק עליו כשהוא מניף את אלת הבייסבול אל ראשו!
"מעולם לא הרגשתי טוב יותר...!" אמר מים ויישר את ידו הפתוחה מול חזהו של קיד. זרנוק מים אדיר הושפרץ ממנה כאילו מתוך צינור הנמחץ בחציו! הזרנוק פגע בחזהו של קיד והעיף אותו על הרצפה ליד רגליו של מנהיג הכנופיה כשאלת הבייסבול נוקשת על הרצפה.
מיד נשמעו צעקות הפתעה ולחשושים בין חברי הכנופיה. אך הם הרימו את נשקיהם שוב.
"שמענו שיש לכם טריקים של ליצנים..." אמר המנהיג והרים את הסכין שהיה בידו.
רעש הנדנדה שהיה ברקע פסק מיד. אלמנט קרח גם בשקט והסתובב. כולם הביטו בו.
עיניו גם הן היו חצי עצומות אך נראו מתות.
"טריקים...?" אמר. הוא הרים את ידו ומשהו בהיר התערפל בה. זה נראה כמו עשן בצבע אפור בהיר.
"הא!" אמר המנהיג וזרק את הסכין שלו בעוצמה על אלמנט מים. "זה בשביל קיד!" צעק.
הסכין התקרב במהירות אך קפא באוויר לגמרי. גבישי קרח קטנים הקיפו אותו והוא נפל על הרצפה ליד מים כשהוא ממשיך להחליק לכיוון אליו הושלך. מים, קרח ואוויר הביטו אל הכנופיה.
"טוב, אני לא יודע מה הטריקים שלכם, אבל באמת שאתם מעצבנים אותי!!" צעק מנהיג הכנופיה. הוא שלף סכין נוסף והסתער קדימה.... אך נעצר מיד כשגוש אבן גדול וחד פרץ מתוך הקרקע מולו. הוא הגיע לגובה המותניים שלו, אך הבהיל אותו מאוד ונראה חד להפליא.
אלמנטים אדמה ואש התקרבו מהצד ועשו שלום לשלושה האחרים.
"יש בעיות?" שאל אדמה. אש עדיין בער חזק והכנופיה נרתעה לאחור.
"טוב! אהה... אמרתי שנסלק אתכם מפה ואנחנו נסלק אתכם מפה!!" צעק המנהיג כשהוא מניף את סכינו. הוא הביט לאחור כדי לקבל הסכמה של חבריו אך ראה אותם מתרחקים ומתחילים לברוח.
הוא צעק להם וברח אחריהם, אך אופל וחשמל הופיעו מולם והם נעצרו.
"אם תחזרו," אמר אופל, "אני אשחט את כולכם..." אמר וחייך חיוך מטורף מלא שיניים כשהוא מניף כדור אנרגיה שחור בגודל ראשו מעל ידו. הכנופיה צרחה וברחה משם.
במשך כל אותו היום חרשו קרח, מים, אוויר, אופל, חשמל, אדמה ואש את כל המקום המקיף את הבית שלהם וניקו אותו מכל מה שמצאו. הם שברו את הקירות הדקים של הסמטה ופתחו אותה לחלוטין. היא עדיין הייתה זקוקה לניקיון כולל ועיצוב מחדש, אך הם התקדמו יפה מאוד באותו יום.
בבית, לאחר שנפרדו מקרין וקיירו, החליטו קסם, דשא וטכנולוגיה לסדר מה שיכלו.
טכ' התחיל לשפץ את המרתף. מהשמדת חרקים עד הריסת קירות שלמים. הוא הרגיש שהוא מבין בנושא ויודע מה להרוס ומה לא. בנוסף, הוא הצליח לייצר תכשירי ניקוי בעצמו. אך הוא הרגיש מרוקן לגמרי לאחר מכן.
קסם טיפל בקומה השניה, הוא בדק את עליית הגג הקטנה וניקה עוד ברגע בעזרת קסמים פשוטים של הרמת חפצים באוויר. הוא נהנה לשחק עם הכוח שלו ובדק עד מכה משקל הוא יכל להרים בלי לאבד שליטה. הוא שיער שבערך מה שיכל להרים בידיו. לאחר מכן, בדק את כל החדרים בקומה השניה. היו שם 10 חדרים בדיוק ושירותים. המספר המדויק הפתיע אותו. הוא לא האמין במקריות.
דשא טיפל בקומת הקרקע. היו שם שני חדרי אורחים בצד אחד, עליה לקומה השניה, ירידה למרתף ומטבח די גדול. הדבר המרשים היה תריס ענקי שעוד לא נפתח. הוא דחף חזק והצליח לפתוח אותו. משם נראה נוף מרהיב של אחורי הבית! זה היה בדיוק קצה העיר. בלתי אפשרי היה לדמיין דבר כזה כל עוד לא ראית אותו - זה היה פשוט עמק ענקי ומדברי. שני הרי ענק עמדו מצדדי העמק וקצהו לא נראה. ערפל כבד ריחף בתך הבקע בין שני הערים. החלק הזה בהחלט לא נראה שייך לעיר. דשא יצא אל המרפסת שהייתה קטנה מספיק כדי להחיל בקושי שולחן. היה שם עץ אחד שעוד איכשהו חי. דשא החליט לטפל בו. לפחות מישהו אחד לא יתלונן על כמה שהוא חלש...

כשעה לאחר מכן, מצאו את עצמם אש, דשא, מים, עם קיירו וקרין בקניון הקרוב. קסם נתן להם בגדים ישנים שמצא כדי שיראו יותר נורמלי, מעט כסף ורשימת קניות. הוא שלח אותם לקניות!
דשא עדיין היה מדוכא מעט. הוא החליט לקנות גם מעט ציוד לטיפוח עצים בשביל ה'חבר' החדש שלו. קיירו וקרין התנדבו להדריך אותם באזור החדש. ממש כמה מטרים מה'סמטה' שלהם, הייתה עיר שורצת חיים. הקניון שם היה די גדול עד שיכלו ללכת בו לאיבוד, אך קיירו וקרין הכירו את המקום טוב. הם החליטו להתפצל לשתי קבוצות. דשא עם מים וקיירו הלכו לקנות את האוכל - קרין ואש הלכו לקנות את שאר הציוד שהיו זקוקים לו בבית. כלי מטבח היו העדיפות הגבוהה עכשיו. אלמנט קסם אמר שילך לדבר עם ראש העיר על שיפוץ כל האזור בו הם גרים ומקדמה ב'משכורת' שלהם כך שיוכלו לקנות ציוד לבית ולשפץ אותו.

דשא, מים וקיירו מצאו את הסופרמרקט של הקניון ונכנסו אליו. הם עקבו אחרי הרשימה.
דשא נשלח למשימה למצוא בקבוקי שתיה ואמר שהוא יסתדר. הוא החל ללכת כשהוא מביט על חצי הרשימה שקיבל. הוא הביט לצדדים וחיפש בזמן שהוא מתחיל ללכת אחורה... רק אז, כאשר נתקל בגבו במישהו, הבין את הטעות שעשה. הוא לא היה מרוכז כלל. לרגע הבין שהוא הולך להתרסק על מי שמאחוריו בלי אפשרות לעצור זאת... אבל עד שחשב מה לעשות... הוא כבר היה על הרצפה.
"הא!! סליחה!!" צעק והסתובב. זו הייתה נערה. נראה בגילו, אולי בשנה קטנה יותר. היו לה פנים שנראו מאושרים ומחייכים לא משנה באיזה מצב ושיער ורוד בוהק שהיה סוף מאחוריה בפוני.
"אה... זה בסדר..." אמרה בחיוך, "אני רק מסתכלת במילא... אהה סליחה!" אמרה, קמה וברחה משם. דשא הביט בה נעלמת מאחורי מדף המצרכים ואז הבין שכל מי שעבר הביט בו. הוא קם מיד, ניקה את עצמו והמשיך לחפש שתיה.
קיירו ומים, בזמן שחיפשו פירות, ראו מישהי בעלת שיער ורוד רצה מאחוריהם ויוצאת מהסופר.
"אהה... תודה שאת עוזרת לנו... אני מצטער על כל זה" אמר מים. הוא הרגיש כאילו כל מה שקרה לו רק לפני כשעה בפארק נשכח לגמרי. הוא רק זכר משהו אפלולי שגער בתוכו והרגשה מעט מדכאת.
"זה בסדר" אמרה קיירו, "צריך לעזור לשכנים... חוץ מזה, הצלתם את קרין... ואת די החברים היחידים שהיו לנו... למרות שסבתא אומרת שהיא ראתה אתכם מהחלון ושאתם נראים מסוכנים! האהא... היא תלמד להסתדר אתכם."
"את בוטחת בנו מאוד..." אמר מים.
"אולי כי... זו הפעם הראשונה שממש יש לי חברים... בבית ספר לא ממש מדברים איתי... אני כל היום רק עם קרין והיא ממש אחות בשבילי. אני והיא לא כל כך מקובלות בבית ספר ואין לנו ממש חברות או משהו כזה... אז... טוב עד שהגעתם... אנחנו מתנפלות על ההזדמנות!" אמרה בחיוך.
מים הביט בה ואז חייך מעט. הוא הרגיש כאילו שתיהן מדריכות בשבילו. בלעדיהן, ייתכן שהיו יושבים עכשיו כל האלמנטים בבית וגוועים מרעב. נוסף על כך שלא ידעו לבשל או להסתדר לבד...
כשחשב על זה, הם באמת לא יכלו לבקש מקיירו לבוא לבשל ולכבש ולטפל בכל הבעיות שיש להם בבית רק בגלל שהיא שכנה. הוא חשב מה יוכל לעשות. אז הגיע אלמנט דשא לידו ובזמן שקיירו הלכה לקחת משהו ממדף רחוק, אמר לו את זה.
"אז... אנחנו צריכים עוזרת או משהו" הציע דשא, "אם ראש העיר הזה ישלם בשבילה זה מושלם" אמר דשא. הוא בהחלט חשב שאם תהיה להם עוזרת בית שתגור איתם, זה יקל עליהם מאוד.
"אני מסכים... אבל זה לא שעוזרות גדלות על עצים. טוב בכל מקרה, קח את זה" אמר לו מים והגיש לו רשימה נוספת, "אנחנו צריכים 10 מיטות בגודל שלך. לך לחנות כלי בית שם ותזמין אותה. בתחתית הדף זה הכתובת החדשה שלנו. תשתמש בכרטיס האשראי הזה, הוא של ראש העיר."
דשא היה מופתע מכמה שקסם הצליח לסחוט מראש העיר. זה בהחלט לא נראה הגיוני. אך הלך להזמין את המיטות. הוא חשב שבאותו הזמן יקנה גם כריות ושמיכות לכולם אם כבר הוא באזור.

אש וקרין, סיימו להזמין מספר דברים כמו ארונות וכלי מטבח בעזרת פנקס שיקים שהביא להם קסם. הם כבר היו מלאים ורק היה צריך לרשום את הסכום, מה שעשה המוכר בחנות בשמחה.
אז הציע אש לעשות הפסקת צהריים. הוא וקרין הזמינו המבורגרים. ברגע ששאלה המוכרת מה לשתות, קרין הזמינה קולה ואלמנט אש הזמין מיץ תפוזים.
"תפוזים?! איייכס!! מעכשיו אני קוראת לך תפוז!!" אמרה לאש. הוא לא הבין מה הבעיה עם תפוזים והרגיש מובך. אך כשניה אחרי זה הרגיש משהו חד מעקצץ בראש שלו בזמן ששמע אותה...
"מישהי כבר קראה לי ככה פעם..." אמר. הוא לא ידע מאיפה זה יצא. מישהי כבר קראה לו תפוז?
"באמת? טוב נו... אז לא חשוב. עדיין תפוזים זה איכס." כשאמרה את זה, הרגיש אש ערפול מוזר בראש. כאילו זה קרה לו כבר. מה כל כך מיוחד בשם 'תפוז' שהפריע לו... אבל גרם לו להרגיש טוב?
חוט המחשבה שלו נקרע מיד כשהוא שמע שני אנשים מתנגשים. הוא הביט בנערה בעלת שיער ורוד שנתקלה באדם בעל מזוודה אשר קם והחל לצעוק עליה. הוא וקרין קמו מיד ורצו לשם...


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
NightWolf
הודעה 13.08.2006, 20:06
הודעה #15


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 97
תאריך הצטרפות: 12.08.06
משתמש מספר: 13,071



אחלה פרק!!!
אהבתי שהם עושים קניות happy.gif


--------------------
אני רוצה להסביר, שכל מה שקרה, קרה בעקבות דברים מאחורי הקלעים. שקצת קשה להסביר. המילה "התערבות" קשורה להם.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 13.08.2006, 21:49
הודעה #16


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



פרק 6-1 (6) - שמש
"מההה? אני חייב?" שאל אוויר. קסם בדיוק הודיע לו על המשימה הראשונה שלהם.
"כן אתה חייב! אף אחד לא פה חוץ ממך וממני, כל השאר בשליחויות של קניות או שהם מנקים את הסביבה ממי יודע מה... אתה היחיד שכאן ומשעמם לך!" ענה קסם בזמן שהוא מרים שני ארגזים.
"אבל... אבל מה אם יראו את הכנפיים שלי?!" שאל. הוא לא רצה שיתפסו אותו שוטרים או הצבא או משהו כזה... למעשה הפתיע אותו שהוא יודע כל כך הרבה. הם כולם יודעים הרבה יחסית... יחסית לחבורה שהתעוררה באמצע מקום לא מוכר בלי שום מושג על העבר שלהם.
המשימה שלו הייתה פשוטה, ראש העיר אמר לקסם שיש התראה על חבר לשעבר ביאקוזה שברח מהכלא ומסתובב חופשי בעיר. הוא גם הושיט לאוויר מספר כתובות ואמר לו ללכת אליהן.
"ואם יראו אותך, תגיד שאתה מלאך או משהו... תאמין לי זה לא יפריע לאף אחד. אנשים יהיו קצת המומים... אבל אנחנו גרים פה עכשיו ואין מה לעשות - מתישהו יגלו שאנחנו לא נורמליים."
אחרי ויכוח קצר יצא אוויר החוצה. לא הייתה לו אפשרות להסתיר את שתי הכנפיים הענקיות שלו ולכן פרש אותן ועף לשמיים. בהתחלה זה היה נחמד, אך אחרי מספר רגעים החל להתעייף ועצמות הכנפיים שלו כאב מאוד. הוא נחת על אחד הגגות ונח. בדיקה קצרה בפנקס הכתובות הקטן שהביא לו קסם, הראה לאוויר שלא רחוק משם יש את החשוד הראשון - אח של הפושע. זה נראה קל מדי...

בינתיים בקניון, אש עזר לילדה בעלת השיער הורוד לקום. קרין שמרה על האוכל שלהם בינתיים.
לא היה קל להרגיע את האיש הקירח והנמוך בו נתקלה הילדה. הוא נראה עצבני ולרגע כמעט שלף נשק מכיסו. לבסוף הרגיע אותו אש בלי איומים. האיש הקירח קם והלך משם.
"את בסדר?" שאל אש את הילדה בזמן שלקח אותה לשולחן בו אכלו הוא וקרין.
"כן... תודה רבה! לא שמתי לב ורצתי... יש לי מזל כזה גרוע." אמרה.
קול קרקור הבטן שלה הקפיץ את אלמנט אש מהמקום. קרין צחקה לרגע והילדה ורודת השיער הסמיקה. היא הביטה על ההמבורגר העטוף של אלמנט אש במבטים צידיים. הוא עדיין לא פתח אותו ולכן הושיט לה אותו.
"לא לא! אתה לא יכול..." אמרה, אך הוא דחף לה אותו ליד.
"תאכלי, הצ'יפס יספיק לי." אמר אש וחייך. היא אמרה תודה שוב ואכלה.
"האמת ש... אני חושבת שאני בורחת מאיזה מישהו כבר כמה ימים..." אמרה מהצד.
"שוב את!" צעק דשא שהגיח מאחוריהם. מים וקיירו לא היו איתו.
"אה!!" היא נבהלה, "אתה הזה עם השיער הירוק מהסופר! מה אתה רוצה ממני?!"
"האמת שאני והם חברים, אז הסתבכת גם איתי." אמר דשא וחייך.
לאחר מספר שכנועים, הסכימה הילדה לספר הכל.
"קוראים לי סיריין. אני בת 16, אין לי משפחה, אין לי בית... אני די... חיה בקניון הזה. האמת שאני לפעמים גונבת אוכל." אמרה. זה הפתיע את אש, קרין ודשא. היא נראתה בסדר גמור. הבגדים שלה היו מבריקים ממש.
"גם... את הבגדים גנבת?" שאל אש בחשד. היא הנהנה בלי להביט אליו.
"כשאתה חי בלי שום דבר... ואך אחד לא נותן לך דבר כשאתה מבקש... אין לך ברירה אלא לקחת מאחרים..." אמרה סיריין בעצב.
"מה דעתך," שאל דשא, "לבוא לגור איתנו?"
"מה?! דשא אתה השתגעת?!" התפרץ אש. זו נראתה לו חוצפה מושלמת.
"האמת שזה יכול להיות לא רע..." אמרה קרין, "זה פותר הרבה בעיות.
"מה? אני לא... אני אפילו לא מכירה אתכם!!" אמרה סיריין.
"זה בסדר, גם אנחנו לא מכירים אותך. בדיוק עברנו לטוקיו, יש לנו בית ענק, מלא כסף ואהה... אין לנו מושג איך לבשל אפילו חביתה!" אמר דשא בחיוך, "תקבלי משכורת, אוכל, מקום לישון..."
"ורק... לעשות בשבילכם את עבודות הבית? כמו משרתת?!" אמרה. הרעיון נשמע לה מטופש.
לאחר מספר ויכוחים ושכנועים בהם דיבר דשא ואש שתק, הסכימה סיריין לבוא לראות את הבית.

בינתיים יצא אוויר מביתו של אח הפושע. התיאור לפחות עזר לו. הוא גם קיבל מספר של חבר ותיק של הפושע. לפושע קרו גיבסי והוא אכן ביקר בבית אחיו לאחר שברח. אחיו, שהסגיר אותו למשטרה, סילק אותו מהבית. הוא אמר שגיבסי דיבר בלי סוף על ילדה שמחזיקה שבב מאוד חשוב.
אוויר עף מעל העננים במהירות אל הכתובת הבאה. הוא נחת ליד הדלת. אם הכל יעבוד כמו קודם, הבחור יראה אותו, יחשוב שהוא מלאך וימסור בשמחה כל מה שהוא יודע. אך המקום היה נטוש. היו שם סימני הרס ויריות. לא היה דם אבל בהחלט נראה שהתנהל שם קרב. אוויר בחן משהו על הרצפה... זו הייתה קופסת גפרורים עם הכתובת "מועדון לאמפ" עליה. לא היה לו כיוון אחר...

"אז ממי אמרת שאת בורחת?" שאל דשא בזמן שהזמין אוכל גם לעצמו.
"אה... טוב גנבתי את זה" אמרה והראתה להם שבב קטן בתוך שקית ניילון.
"וזה חשוב?" שאל דשא."
"ברור שזה חשוב טמבל, אחרת לא היו רודפים אחריה!" אמרה קרין.
"השאל היא כמה זה חשוב..." אמר אש בזמן ששתה מיץ. קרין הביטה אליו בגועל.
"זה חשוב מספיק... כדי שיהרגו אותי בשבילו... מצד שני, אם אני אמכור אותו בשוק השחור, אני יכולה לקבל עליו סכום שיסדר אותי לפחות לשנה או יותר..." אמרה סיריין.
"כן אבל אם תחזירי אותו ותגורי איתנו, לא תסתבכי בשום צרות." אמר דשא בחיוך. ייתכן שמצא לו חבר חדש? חברה אולי... הוא בהחלט הרגיש טוב לידה... משום מה.
"טוב אנחנו לא יכולים לתת לעוזרת החדשה שלנו למות..." אמר אש, "אז נצא. מי רודף אחריך?"
"אין לי מושג. בהתחלה היו איזה שני בריונים שברחתי מהם... אבל הם אמרו משהו על בוס..."
אש, דשא, קרין וסיריין קמו והחלו ללכת בקניון. הם הלכו בלי כיוון ממשי... חיכו להתקפה...

אוויר יצא ממועדון לאמפ. הוא חייך מעט... הצחיק אותו איך שכולם היו המומים. לצערו היה שם גם צלם. כנראה שהוא יופיע למחרת בכל העיתונים... ובטלוויזיה עוד הערב. בכל מקרה הוא התקדם בחקירה. הוא גילה שגיבסי רודף אחרי משהו. הוא המשיך לכיוון האקר מסוים. ההאקר שהיה חבר קרוב של גיבסי, ידע על השבב. הרי גיבסי הזמין אותו - ולאחר מכן גנב אותו בלי לשלם. ההאקר הסכים לעזור כמה שהוא יכול ואפילו הצליח לאתר את מיקומו של השבב! אוויר חשב שזה היה קל מדי... השבב היה בקניון. הוא אמר תודה ועף לשם מיד.

מים וקיירו שמעו יריות. שניהם הפסיקו מיד את הקניות והביטו לצד. אז נשמעה צעקה של שני שומרים שעברו באזור: "הכל בסדר! לא לדאוג! לא קרה שום דבר!".
"לא כדאי שתלך לשם...?" שאלה קיירו.
"את תסתדרי...? אני אחזור מיד!" אמר מים ורץ לשם. קיירו חייכה והמשיכה בקניות.
כאשר הגיע מים לאזור המוצף באנשים, לא יכל לעבור. והא ניסה להידחף פנימה אך לא הצליח.

אלמנט אוויר נכנס לקניון בעודו עף. הוא עבר מעל כולם. חלקם הביטו בו וחלקם הביטו אל משהו שבמרכז הקניון. הוא ראה שם את דשא, אש, קרין ומישהי בעלת שיער ורוד. הוא נחת מיד מולם.
"הי!" צעק אוויר, "מה קורה פה? טוב בכל מקרה, אני מחפש פושע... הוא נמוך כזה וקירח..." אמר.
"אממ..." אמר אש, "זה במקרה הוא?" אמר והצביע אל מאחורי אוויר.
אוויר הסתובב וראה את אותו האיש הקירח, הנמוך והעצבני שפגשו לפני כשעה אש, קרין וסיריין.
"כן זה הוא! אממ גיבסי אתה עצור." אמר אוויר והתקרב אליו.
"ממממממ... מלאך!! אהה!! תהרגו אותו!!" צעק לשני השומרים הגדולים שהיו לידם. השניים התרחקו מעט וכיוונו את רוביהם אל אוויר. אוויר לא אהב שמכוונים אליו רובים לכן נעצר והרים ידיים כאינסטינקט.
"מה אתם עושים?! תירו בו! מספיק שלא סיפרתם לי שנתקלתי בילדה שאנחנו מחפשים!! תירו בו ותיקחו את השבב הזה! מספיק שכולם מסתכלים עלינו!!" צעק גיבסי וקיפץ.
אוויר הביט אל סיריין. הוא איתר את השבב בתוך השקית שביד שלה.
"תני לי את השבב" אמר. אף אחד לא זז. אוויר התקרב אל סיריין מעט. היא הביטה אל דשא ואש. אש הנהן בראשו לעברה והיא בפחד ורעידות קלות, הושיטה את השקית עם השבב לאלמנט אוויר.
אוויר הכניס את השבב לכיס מכנסיו.
"מה אתה עושה ילד!! אהה מלאך!! ילד מלאך!! תביא לי את זה מיד!!!" צעק גיבסי.
"אולי תשתוק כבר גוץ אח-" אמר אש שהתקרב, אך הוא הפסיק לקול ירייה. רק לאחר מכן הרגיש את הכאב החד שבכתף שלו. הכדור למזלו, רק שרט את כתפו, אך הוא דימם קשה וזה שרף מאוד.
אז אחז בכתפו וכולם הביטו אליו בהלם. השומר השני וגיבסי הביטו אל זה שירה בכעס. הוא עשה פרצוף תמים של 'נפלט לי בטעות'.
קרין רעדה והחזיקה בחולצה של דשא. היא הופתעה לגלות שגם הוא רועד.
סיריין ישבה על הרצפה ועצמה את עיניה חזק בעזרת ידיה. דשא הביט בה כשהוא לא יכול לזוז.
הפחד הציף את אוויר, דשא ואש יחד. למרות שאצל אש, עורבב גם הכאב השורף מהקליע ששרט את כתפו. הוא ואוויר הביטו זה על זה ולא ידעו מה לעשות.
"טוב לא אכפת לי כבר! תפוצצו אותם!!!" צרח גיבסי. הוא שלף אקדח אחד וירה על אוויר!
אוויר זז לצד אך חטף את הקליע בכנפו השמאלית. בדיוק ליד הפצע מהמקל של אופל אותו חבשה קיירו לא מזמן. זה שרף עוד יותר. אוויר זז לאחור. הוא התקרב אל אש ושניהם עמדו צמודים זה לזה.
"מה עכשיו...? שאל אש. אוויר הניד את ראשו לצדדים. גיבסי חייך וירה! לאחר פיצוץ הירייה, הופיע הבזק לבן וצהוב שגרם לקהל לעצום את עיניו. כאשר פתחו אותן, עמד שם נער הדומה לאוויר ואש, בעל בגדים ושיער בשילוב כתום בהיר ולבן וצמידים כפולים על כל יד. "אלמנט... שמש..." הוא אמר.

---------------

Let the fusions begin... XD

הודעה זו נערכה על ידי דמוסתנס: 17.05.2007, 18:59


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
NightWolf
הודעה 13.08.2006, 21:56
הודעה #17


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 97
תאריך הצטרפות: 12.08.06
משתמש מספר: 13,071



עוד פרק שולט! איזה שולט השילוב! הולך להיות קרב יפה, אני כבר רואה את זה.

הודעה זו נערכה על ידי NightWolf: 13.08.2006, 21:57


--------------------
אני רוצה להסביר, שכל מה שקרה, קרה בעקבות דברים מאחורי הקלעים. שקצת קשה להסביר. המילה "התערבות" קשורה להם.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Fwenny
הודעה 13.08.2006, 23:10
הודעה #18


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 1,121
תאריך הצטרפות: 8.06.06
מיקום: בת-ים
משתמש מספר: 10,889



בהחלט זה ניהיה מצויין, הם אפילו משתלבים.. טוב עכשיו אני די "מת" מעייפות, וגם נראה לי החום שלי חזר, אז הלכתי לי, לילה טוב אנשים..


--------------------

לי יש חיות חמודות בחתימה ולכם לא..
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Setup
הודעה 14.08.2006, 00:09
הודעה #19


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: רשומים
הודעות: 64
תאריך הצטרפות: 12.05.06
משתמש מספר: 10,215



עד עכשיו קראתי עד פרק שלוש (כולל) ואת השאר אני משאיר למחר.
בקשר לסיפור, אין ספק שיש לך כישרון כתיבה יוצא דופן.
מספר הטעויות שלך הוא מזערי, אתה כותב בשפה טובה, מקפיד על סימני פיסוק.
מבחינת דקדוק אין לי הערות ועל זה קבל ח"ח XD
בקשר לסיפור, אהבתי את זה שאתה יושב ומשקיע 6-7 שנים ויצא לך סיפור מצויין.
הבעייה היא שאני לא רואה את הסיפור הזה הופך לאנימה.
בפרקים שקראתי עד עכשיו, בערך 60%-70% מכל פרק הוא תיאורים.
באנימה צריך הרבה טקסט, אלא אם אתה עושה אנימה אילמת שעל כזה דבר עוד לא שמעתי...
בקשר לעלילה, היא כתובה טוב אבל אני לא ממש מבין אותה.
יש ילדים שהם אלמנטים? הם מסתובבים ברחוב לבושים כמו גייז וכשאנשים רואים אותם לא מעירים להם? לא יודע, יש עוד כמה דברים כאלה שלא ממש מובנים.
אולי אתה מסביר אותם אחרי הפרק ה-3 אבל אני מדבר עד מה שאני קראתי.
בעיקרון אין ספק שהסיפור דיי מרתק ותמשיך לכתוב ככה.
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Amaterasu
הודעה 14.08.2006, 01:58
הודעה #20


halom.co.il
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 1,924
תאריך הצטרפות: 12.08.06
מיקום: halom.co.il
משתמש מספר: 13,082



בלי להרוס שום דבר מהמשך הסיפור אני רק יכול להגיד שראתי מספיק אנימות בחיים שלי כדי שתסמכו עלי שבינתיים לא ראיתם אפילו חלקיק קטן מהעלילה. XD
זה לא הולך להיות סיפור בו עד הסוף הם מטיילים בעיר, עושים משימות של ראש העיר ומביסים רעים.
עד סוף הארק השני, אלו רק פרקי הכרות כדי לכסות את כל המיזוגים - פחות או יותר.
אחרי זה, אני אצור תוכן עניינים ואכתוב טבלת מיזוגים. בינתיים, תסמכו עלי ותמשיכו לקרוא XD

Setup - תודה רבה על הביקורת! XD (רואים?! ככה צריכה להיות תגובה! ^^; )
העניין של 'ללכת בעיר בתחפושת בלי שאף אחד ישים לב' באמת די הפריע - מצד שני, זה יפן.
אל תשכח שאנשים משוגעים הולכים עם קוספליי בכל מקום - זה לא צריך להיות מפתיע כל כך...

בקשר לסגנון הכתיבה - זה מלא בתאורים כי זה סיפור.
אם זו תהיה אנימה, זה יהיה כתוב אחרת לגמרי. באמת לא נוח לי כמות התיאורים יחסית לטקסט - אבל אין ברירה מכיוון שאין גרפיקה. ככה זה יוצא הכי טוב. אם אני אכתוב רק מספר שורות, לא תוכלו להכנס לראש של הדמויות.
אני משתדל להעביר את ההרגשה של כל הדמויות הראשיות אל הקוראים בכך שאני מתמקד כל כמה זמן בדמות אחרת.
וכפי שאתם רואים... יש הרבה דמויות. XD
ועכשיו - לפרק השביעי! (אני מת כבר להגיע לפרק 26! הוא האהוב עלי עד עכשיו...)

------------------

פרק 7-1 (7) - מיזוגים
מים הצליח סוף סוף להדחף אל מרכז ההתקהלות. שם הוא ראה איש נמוך בעל קרחת מחזיק באקדח ומכוון אותו אל אש, אוויר, דשא, קרין והילדה בעלת השיער הורוד שראה בסופר.
הוא עדיין נמחץ מעט מהקהל ויכל רק לראות מה קורה שם ללא יכולת להתערב. דשא, קרין והילדה עמדו בצד אחד ולא זזו - אוויר ואש עמדו מול האיש הנמוך, אך אוויר דימם! הוא אחז בכנף שלו ונראה פצוע. מים הרגיש מודאג לרגע. הוא ממש התחיל להלחץ וניסה להדחס החוצה!
אז שמע קול יריה. הוא הביט מהר אך ראה הבזק לבן גדול שסנוור אותו. כולם שפשפו את עיניים וזו הייתה ההזדמנות שלו להדחס החוצה. הוא עמד מחוץ לקהל, בתוך מרכז ההתקהלות ושפשף את עיניו. הן שרפו מעט וכשפתח אותן ראה הבזקי צבעים באוויר והיה זקוק לכמה שניות כדי לחזור ולמקד את הראיה שלו. אז ראה מולו... את אלמנט שמש.
הוא נראה בדיוק כמו כל אלמנט אחר, אך על כל יד היו שני צמידים בצבעים כתום ולבן משולבים זה בזה. הבגדים שלו היו שילוב של הצבעים כתום בהיר ולבן ושיערו היה כתום. שתי הכנפיים שבקעו מגבו היו דקיקות יחסית לכנפיים של אוויר אך ארוכות יותר. בסיס הכנפיים היה לבן חלק וקצוות הנוצות היו בצבע כתום. אלמנט מים לא הבין מה קרה... הוא רק הבין שאש ואוויר איכשהו... התמזגו.
"אלמנט... שמש..." אמר הנער שעמד שם כעת. הוא הרגיש עוצמה. עוצמה אדירה! וחום... חום נעים כל כך... בתוך כל אזור הבטן ומעלה... הראש שלו רתח... אבל זה היה כל כך נעים.
"הוא ידע כל מה שאוויר חשב... זכר כל מה שאש ראה... המוח והלב של שניהם היו אחד כעת. הם חלקו הכל. הוא חלק הכל... בתוכו. הוא כלל לא הרגיש כמו שניים, אלא כשלם. כאילו, עד עכשיו לא הייתה סיבה בכל להיות בנפרד. זו הייתה הרגשה נפלאה.
מיד צצו המון מחשבות בראשו עוד לפני שהביט על גיבסי. האם כל שאר האלמנטים יכולים להשתלב גם הם? האם יש אפשרות לשלב יותר משני אלמנטים? האם כל מה שצריך זה... להצמיד את הגב כמו שעשו כעת אוויר ואש? והאם קסם ידע...?
'בכל מקרה', חשב אלמנט שמש, 'אין טעם לחשוב על זה עכשיו... לפחות לא עד שאני אסיים איתו'...
"מה... מה קורה פה?!?" צעק גיבסי בזמן הוא מאבד את האחיזה באקדח.
"עשית שתי טעויות. אחד - ירית עלי." אמר שמש בעודו עוצם את עיניו ומתקרב, "שתיים - עמדת לפגוע באנשים שיקרים לי." הוא הביט אל השבב אותו הרים באוויר. גיבסי הביט אל השבב בעיניים נוצצות. השבב נהיה אדום לפתע ובזמן שהשקית שסביבו נמסה, הוא התנפץ.
"ה... השבב!! אתה... אתה יודע כמה הדבר הזה שווה!??!" צעק גיבסי. הוא עדיין לא עיכל את זה.
"לא יותר מהחיים של סיריין. ותראה, פצעת לי את הכנף..." אמר שמש ואחז בחור קטן שהיה בכנפו השמאלית עוד מכנפו של אלמנט אוויר. כנראה שפציעות נשארות אך נחלקות בגוף ובאנרגיה. החור היה הרבה יותר קטן וכמעט ולא כאב כלל. הכדור שהיה בפנים נמס והתאדה כאילו לא היה שם מעולם. שמש הרגיש כאילו הוא יכול להמיס כל דבר. הוא התרכז והרגיש איך כל הפצעים, כל הלכלוך וכל דבר שאינו שייך לגוף שלו, פשוט נשרף ומתאדה. הרגשה נפלאה שאלמנט אש לא יכל ליצור.
אז הגיעה המשטרה. כארבעה שוטרים נכנסו דרך ההמון וזינקו על גיבסי. הוא לא ניסה אפילו לברוח מפני שידע שהפסיד. השוטרים קשרו אותו באזיקים אך הביטו אל אלמנט שמש.
"מצטער על הבלגאן!" אמר שמש בזמן שהניף את ידו לשלום לכיוון השוטרים.
"חכה! אתה חשוד גם! אל תזוז!" צעק אחד השוטרים.
"אולי בפעם אחרת, כרגע אני והחברים שלי נשמח לנוח..." אמר שמש. הוא הסתובב מיד ובמהירות תפס את קרין, דשא וסיריין. הוא כבר היה באוויר ובהינף כנפיים אחד קטן טס בגובה עשר סנטימטר מהרצפה לאורך הקניון עד ליציאה - שם המריא גבוה יותר. הוא המשיך לעוף כשכל האחרים שותקים עד שהגיע בחזרה לבית שלהם - שם נחת והוריד את האחרים.
"וואו... אז עכשיו... שניכם תקועים יחד?" אמר דשא. הוא עדיין נראה המום. שמש בהחלט היה חם - אך משום מה היה ממש נעים להיות לידו. המגע שלו היה כל כך... נעים...
גם קרין וסיריין חשבו כך. מעולם לא הרגישו נעים כל כך ליד מישהו. כאילו הלב ממש מתחמם.
"אני... לא יודע... אבל יש לי הרגשה שכדי להפרד... אני עושה ככה-" אמר שמש והניף את שתי ידיו לצדדים כאשר רק שתי האצבעות הראשונות עומדות. מיד נקרעו אוויר ואש לשני הצדדים ונפלו על הרצפה - כל אחד לצד אחר. הם היו מעולפים.

חמשת הימים הבאים עברו במהירות - אלמנט קסם, שלא ידע על המיזוגים, החליט שעם הזמן הם ילמדו על כולם. נראה שלא בכל פעם זה עבד. למשל כאשר הצמידו הוא וטכנולוגיה את גביהם, לא קרה דבר. אך כאשר הצמידו הוא ודשא גבים למשל, הבזק כחול דחף כל אחד מהם לצד אחר. כאילו התנגדו זה לזה. אופל לא הסכים לנסות ולהתמזג. הרעיון החליא אותו. אך לאחר מרדף קטן, תפס אותו אלמנט אדמה והצמיד את גבו אליו. אלמנט ממוזג בעל בגדים נוקשים בגוונים חום ואפור כהים ועור בגווני אדמה וסלעים הופיע. הוא ידע ששמו אלמנט הר ויכל לשלוט באדמה בצורה חלקה לגמרי. שיפוצי הבית והאזור שמסביב לא היו יכולים להיות קלים יותר! אלמנט הר פירק קירות שלמים ובנה אותם מחדש בלי בעיה. אך נראה שהתעייף בקלות. לאחר שטיפל בסמטה הראשונה והעלים אותה לגמרי, היה צריך יום שלם בשביל לנוח. אז אמר קסם שאולי האנרגיה של אופל ואדמה תחזור מהר יותר אם יתפרקו - אך כאשר עשו זאת, שניהם התעלפו והתעוררו רק למחרת.
אש למשל, התלהב מהרעיון מאוד. הוא טען שינסה את כל המיזוגים עד שימצא אחד שיעזור בבניה. הוא בסך הכל היה סקרן לגבי הנושא. ככל שהפך לאלמנט שמש יחד עם אוויר, הרגיש שהוא יותר שולט בזה. אך לא יכל להתמזג עם אף אחד אחר מלבד טכנולוגיה. בכל פעם הופיע ההבזק הכחול שהעיף אותם לצדדים. טכנולוגיה גם ניסה אך הצליח להתמזג רק עם אלמנט אש. כאשר התמזגו שניהם, נוצר אלמנט חום. הוא היה בגווני אדום וחום בוהק. העור שלו זהר בגוון מטושטש של חום אדמדם והוא הפיץ חום גדול בקלות. מלבד זאת, כמה שחשבו האחרים שזה טיפשי, הוא יכל ביתר קלות להשתמש במכשירי טכנולוגיה שהפיצו חום - תנורים למשל, אפילו כנשק.

ב'חמשת ימי השיפוצים' - כך קרא להם דשא - לא התקבלו שום משימות מראש העיר. היה שקט לגמרי. סיריין הסכימה לקבל את העבודה ולמרות שפישלה המון בהתחלה, התחילה להתרגל לכך. בתור התחלה רק הכינה ארוחות, אך לאחר שארגנו אל הבית בצורה יותר מסודרת, התחילה לנקות אותו. אלמנט גל, שהיה מיזוג של מים וחשמל והיה בצבע סגול בהיר בשילוב של לבן - לקח על עצמו אחריות על ה'יצורים' שהיו במרתף. נשמעו משם ציוצים נוראיים בלילות. גל, שהפיץ גלים אלקטרו-מגנטיים מגופו, ירד למטה והניף את שתי ידיו לצדדים. הבזק לבן אדיר האיר את כל המרתף וגלי חשמל לבנים וגדולים המתיזים ניצוצות לכל עבר התנגשו בכל מקום והרגו במקום כל יצור חי שהסתובב במקום מלבד אלמנט גל.

קסם, החליט לנסות לאחר מכן להתמזג בעצמו. הוא הצליח להתמזג רק לאלמנטים אש, חשמל, קרח ומים. בכל פעם, נוצר אלמנט הנראה בדיוק כמו קסם - רק מעט שקוף ובצבע מלא של האלמנט איתו התמזג. בנוסף גילה דבר מעניין - כאשר היה אלמנט בערה, ניצוץ, הקפאה או הידרו, יכל להעלים את עצמו בתוך אלמנט אחר, ובכך לתת לו את היכולת להשתמש באלמנט נוסף. למשל, כאשר אלמנט הידרו היה מכניס את עצמו אל תוך אלמנט אש, הרגיש אלמנט אש הרגשה איומה ונוראה. אך יכל לירות מים מידו האחת - ואש מידו השניה. דבר זה לא עזר בשיפוצים, אך היה נחמד בכדי להשתעשע בו. לאחר שהידרו יצא מתוך אש, הרגיש אש הרבה יותר טוב.

קרין וקיירו עזרו גם הן כמובן. סבתא של קיירו עדיין הביטה מהחלון 24 שעות וטענה בבית שה'פרחחים הצבעוניים האלה' עוד יביאו אסון. דודה של קרין, כלל לא הופיע. היא המשיכה להגיע כל יום ונשארה הרבה לישון אצל קיירו. שתיהן בהחלט נהנו יחד עם עשרת האלמנטים ועזרו להם המון.

אחד הדברים היותר מצחיקים שקרו בחמשת ימי השיפוצים, היו אלמנט ניקוי. טכנולוגיה ומים, שניסו להתמזג, הועפו לצדדים על ידי האור הכחול שוב.
"בוא ננסה עוד פעם! יש לי הרגשה שזה יעבוד!" אמר טכ'. כעת כולם, כמעט... קראו לו ככה.
מים הסכים והשניים ניסו שוב. אותו האור הכחול ושניהם נהדפו לצדדים. טכ' התעקש על פעם שלישית ולאחר מכן רביעית. בה הצליחו השניים, להפתעתם ולהפתעת אלמנט הר שהביט מהצד ובדיוק סחב שני קרשים ענקיים, להתמזג. האלמנט שיצא נראה כמו אלמנט טכנולוגיה בשילוב בגדים של אפור ולבן. הצמידים שלו היו גם הם אפור ולבן, כיצד הצבע של אלמנט מים נהפך ללבן תהה - גם טכנולוגיה לא היה אפור, אלא כסוף. מצד שני, כבר ראו השפעות מוזרות יותר - אלמנט גל למשל, היו סגול ולבן - למרות שהיה שילוב של כחול וצהוב. האלמנט שנוצר, היה אלמנט ניקוי. השיער והעור שלו הבריקו. הוא יכל לשלוט בכל תכשירי הניקוי ומוצרי ניקוי הקשורים לטכנולוגיה. אפילו מטאטאים נחשבו כנראה, מפני שיכל לזמן אותם. אך חרבות למשל, לא יכל. הוא החל לנקות את המרתף ולאחר מכן עבר לשאר הבית. הוא עשה עבודה מבריקה ויכל לפזר קצף ומים בהינף יד. למרות שהר צחק על כך שזה האלמנט חסר התועלת ביותר שנראה עד עכשיו. קסם וסיריין חשבו שזה יעיל.

חמשת ימי השיפוצים עברו סוף סוף ועשרת האלמנטים, יחד עם סיריין, קרין וקיירו, עמדו מול ביתם החדש. הפארק גם הוא היה חדיש ומתוקן. הכל מכספיהם - שהיו כספי ראש העיר...
הסמטה כלל לא הייתה קיימת. אלמנט הר ריסק את שני הבניינים הענקיים והנטושים שהיו מסביב לבית שלהם וכעת נחשף מקום מדהים ויפהפה. הבית שלהם ושל קיירו, היו צמודים לפארק במרחק של כעשרה מטרים. הכביש שחצה ביניהם היה אף הוא מצוחצח - עבודה מרשימה של אלמנט ניקוי.
כל המקום נראה כמו איזור מגורים למכירה והיה ירוק ומדהים! בדיוק ההפך ממה שהיה לפני.

באותו הערב, עף אלמנט שמש מעל העיר. הוא נחת על בניין לא רחוק מביתו והביט אל השקיעה.
"אני לא יודע מי אני... או מה אני... אבל נחמד לי בינתיים. מעניין... כמה זמן זה ישאר ככה..." אמר.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post

81 עמודים V   1 2 3 > » 
Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 27.06.2019 , 08:18