IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


 
Reply to this topicStart new topic
> אף אחד- קטע קצרצר על קאקאשי מנארוטו, מקווה שתהנו
One Ok Rock
הודעה 11.10.2017, 01:29
הודעה #1


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: צוות נארוטו
הודעות: 992
תאריך הצטרפות: 25.09.07
מיקום: הרצגובינה...
משתמש מספר: 44,361



איזה קטע קצרצר על קאקאשי בעולם שהוא מחוץ לעולם של נארוטו... כתבתי אותו באנגלית לפני כמה זמן אבל החלטתי לכתוב בעברית ולפרסם גם בפורום הזה. מקווה שתהנו!
נ.ב. הקטע קצת קשה לעיכול.

אף אחד


הוא היה רק ילד כשהוריו מתו. הוא לא זכר את אימו מכיוון שהיה רק תינוק בן יומו כשהיא מתה והדבר היחיד שהוא ידע עליה זה שהיא מתה בתאונה טרגית.
אביו, שהיה חייל מצטיין ואיבד את כל דרגותיו אחרי משימה כושלת, התאבד כשהוא היה בן שש בלבד. אחריי הלוויה, אחד מהחברים הנותרים שהיו לאביו לקח אותו לצד ואמר לו לא להקשיב למה שאנשים אומרים, שאביו היה גיבור שהציל אנשים רבים ממוות נוראי. כאילו שהיה לו אכפת, הילד נולד לתוך עולם של מלחמה ונקמה. מגיל צעיר הילד למד עד כמה להאחז בתקווה ורגשות זה דבר אידיוטי ואבילי.

הוא גדל בלי לדעת מה זו אהבת משפחה, חיבוק או ארוחה חמה. בשבילו זה היה טיפשי לראות את הילדים מנסים בכל דרך לקבל את אישור הורים ולהסב להם גאווה. הילד למד לא להאחז בעבר.הוא מעולם לא ביקר את קברי הוריו יותר.
הם לקחו אותו לבית יתומים אחר כך, שם הוא למד שהחזק שורד. הוא היה מקבל מכות על בסיס יום יומי מהילדים שהוריהם מתו בעקבות כישלון אביו. לפעמים הוא הצליח לנצח אותם ולפעמים לא. הוא למד להגן על עצמו. המבוגרים ישבו בצד והסתכלו בזמן שהחטיפו לו מכות והם שמחו מכך... בכל זאת כולם האשימו את אביו במצב הקיים. הוא למד שאף אחד בעולם לא יהיה שם בשבילו. כאילו שהיה לו אכפת, ממזמן הוא כבר לא ילד עם רגשות אז למה שיהיה לו אכפת?

בשלב מסויים הוא ברח מבית היתומים ואף אחד גם לא טרח לחפש אותו. זאת הייתה תקופה של מלחמה והאחראיים בבית היתומים שמחו שהוא ימות ברחוב ויצטרף לאביו הבוגד שהכניס את כולם למצב הזה. הוא למד להיות עצמי ולעמוד על שלו. כאילו שהיה לו אכפת, הוא שכח את הפעם האחרונה שמישהו התייחס אליו כבן אדם.
אבל הוא לא נכנע למוות, לזה הוא לא הסכים. אביו לימד אותו איך לשרוד והוא ישים את מה שלמד, בכל זאת הוא נחשב לגאון מדהים. הוא גנב אוכל ושתייה, לפעמים זה הצליח לו ולפעמים לא. כבר ממזמן הוא למד ללכת לישון על בטן ריקה. הוא התחנן לעבודה, לכל סוג של עבודה אבל אף אחד לא רצה ילד, במיוחד לא ילד של בוגד. הוא למד את חוקי הרחוב והצטרף לחבורה של ילדים אחרים. שם כולם היו שווים, אם אתה בן של רוצח או בוגד, אתה שווה בין שווים.

לאחר 3 שנים ברחוב כשהוא עייף ורעב, שערו הכסוף כבר מזמן הפך לשחור אפור ורזה מידי לגילו, מצא אותו חייל שמיד זיהה אותו. החייל הזה היה בלונדיני ומלא שמחת חיים, העיניים שלו היו כחולות כמו השמיים.
"הכרתי את אביך" החייל אמר עם חיוך. הילד לא הבין למה החייל אומר זאת בשמחה כאילו זה משהו להתגאות בו אבל שתק. "בוא נמצא לך משהו לאכול".
הילד לא ידע למה הוא בכלל סומך על החייל הזה, אבל בשלב הזה הוא לא היה לו אכפת כבר. הוא היה רעב מידי כדי שיהיה לו אכפת. מהמפגש הזה הילד למד שלפעמים, אבל רק לפעמים, אפשר לסמוך על מישהו.
הילד לא זכר מתי פעם אחרונה הוא אכל בשר וירקות כל כך טעמים. אבל הוא לא שמח, הוא לא נתן לעצמו את האפשרות הזו של שמחה כי למה לו? בסוף תמיד יהיה רק עצב ויגון. הבלונדיני שאל למה הילד חיי ברחוב אבל לא הייתה שום תשובה, ושוב הבלונדיני שאל לאן הילד ילך ולא הייתה שום תשובה.
"תצטרף לאקדמיה הצבאית" אמר הבלונדיני בחיוך. "הם צריכים חיילים עכשיו ולך אין לאן ללכת. אתה ילד חכם ואני אחכה לך כשתסיים".
הילד חשב שזה רעיון משוגע. הוא? ילד של בוגד יתקבל לאקדמיה הצבאית? אבל הוא ניסה בכל זאת, הרי מה היה לו להפסיד.
אחד המפקדים שבחן אותו היה חבר של אבא שלו. אותו האחד שלקח אותו לאחריו הלוויה של אביו, אבל הוא לא הרגיש שום שמחה או תקווה כשהוא ראה אותו. אחרי מיונים ארוכים, הוא התקבל. הילד למד שלפעמים קורים דברים טובים בחיים.

הצבא התאים לו, כי בצבא אתה לא צריך להיות עם רגשות, ההפך הוא הנכון. 'תיהיו מכונות רצח' חלק מהמפקדים אמרו לו וכך הוא הפך להיות. בצבא אתה לא צריך שום אהבה וחיבה והוא לא ידע אותם. הוא ידע רק כאב ואכזבה. הבלונדיני כן חיכה לו בסוף לאחר שסיים אימונים של 3 שנים. הילד שהפך כבר לנער למד שהשקעה רבה משתלמת בסוף. הוא צורף לקבוצה עם עוד נער ונערה בגילו. הם ניסו להתחבר אליו אבל הוא דחה אותם. בכל זאת, לא היה לו אכפת מאנשים בחייו, הוא רק רצה לשרוד.

הוא התקדם בדרגות מהר. אנשים לא אהבו אותו בצבא אבל לא היה לו אכפת. הנער למד שהמבוגרים טיפשים, הרי מה הם מבינים בכלל? יש להם משפחה וילדים, ולו? לו לא היה שום דבר. בשלב מסויים חברי הצוות שלו נהרגו במשימות, אבל לא היה לו אכפת, הוא כבר שכח איך זה שיש לך קשר אנושי עם מישהו.
ולבסוף גם הבלונדיני נהרג באותה המשימה. הבלונדיני השביע אותו לדאוג לתינוק שלו שרק נולד והנער הסכים. הוא אכן דאג שהילד יטופל כראוי ויגיע למשפחה מאמצת טובה. הילד של הבלונדיני הצטרף לצבא כ10 שנים והנער לקח אותו תחת חסותו. הנער למד שזה בסדר לדאוג לאחרים לפעמים.

בסופו של דבר הנער, שכבר ממזמן הפך למבוגר, מת במשימה לאחר כמה עשורים. הוא מת לבד, ללא כל משפחה וילדים. הרי הוא מעולם לא ידע אהבה מהי אז למה שהוא ימצא אחת? למה שהוא יקים משפחה? לא יהיו אישה וילדים שיבכו על הקבר שלו אבל לו זה לא היה אכפת.
הוא גם ככה היה מת אז למה שיהיה לו אכפת?


--------------------



קטע הפרודיה הכי אהוב עליי:
ספוילר:
naruto: shut up sakura! we all have irrational hatred for you!
sakura: but i didn't even do anything yet
naruto: we still hate you! god!
sakura: does sasuke hate me too?
naruto: sasuke's an emo. he has no emotions other than the emotion that is emo. but if he did have them, he would hate you so much!! god, why do you exist?!
sakura: seriously, what the hell? i haven't done anything to earn this kind of treatment-
naruto: stop existing!!!





לחלק הראשון של הסיפור אנא ללחוץ על הספוילר.
לחלק השני של הסיפור אנא ללחוץ עליי ^_^

ספוילר:



מצב פרויקט: בכתיבה... אינו מפורסם... בקיצור מת חלקית
קרדיט ענק ל___naruto___ הסוס שעשה את התמונה הלחיצה לסיפור ואת ההורדות!!!!!!


פרק 38- האם הגורל קיים? כבר כאן חם וטרי מהתנור! קישור למטה! נו, למה אתם מחכים?!
הפרקים של הסיפור:
הורדות:
ספוילר:
קרדיט ענק ל__naruto__ הסוס שעלה את הפרקים להורדות!!!!

הורדת פרקים 1-10!!!!
פרקים 11-20!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פרקים 21-30!!!!!1.

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Gush
הודעה 21.10.2017, 13:43
הודעה #2


אני? אני מסיפור אחר
סמל קבוצה

קבוצה: משגיחים
הודעות: 922
תאריך הצטרפות: 19.10.07
מיקום: ארץ לעולם לא
משתמש מספר: 46,459



חוויה כללית
נהניתי
הקטע די קליל וקריא, אפילו כנראה קליל מכפי שרצית שהוא יהיה בהתחשב שהקטע הוא על דמות אומללה שחיה חיים מבלי באמת לחיות אותם. אולי זה בגלל שלא נכנסת באמת ל"הרגשה" של האומללות ובעיקר סיפרת עליה.
היה נחמד לקרוא, היו מספיק נקודות עניין עלילתיות בכל פסקה בשביל שארצה להמשיך ולהגיע לסוף כדי לראות לאן אתה חותר. כשהגעתי הרגשתי מסופק. הפסקאות מחולקות טוב מבחינת נושאים וקצב עלילתי.

ביקורת על נקודות ספציפיות
נתחיל. שורה ראשונה - "הוא היה רק ילד כשהוריו מתו. הוא לא זכר את אימו מכיוון שהיה רק תינוק בן יומו כשהיא מתה והדבר היחיד שהוא ידע עליה זה שהיא מתה בתאונה טרגית."
3 פעמים בשורה אחת אתה מפרט, כל פעם מחדש, שההורים שלו מתו כאילו שלא פירטת על זה רגע לפני . אתה יכול לקלוח את זה בפעם אחת בודדת. "הוא היה רק תינוק בן יומו כשאימו מתה בתאונה טראגית שעליה הוא אינו יודע דבר" או כל דבר אחר, אין טעם ב3 שבירות שחוזרות על אותה הנקודה.

אתה עושה את זה עוד הרבה פעמים במהלך הקטע. זו הבעיה הכי גדולה בו, את חוזר על עצמך שוב ושוב מבלי להוסיף שום דבר. כמות הפעמים שאתה אומר שלילד "לא אכפת" מרגישה מאולצת, כאילו אתה מכה לנו בראש עם זה שוב ושוב במקום פשוט לתת לנו להבין לבד שלא אכפת לו על ידי המחוות שהוא עושה וההתיחסות שלו לסביבה. תוכיח לי שלא אכפת לו, אל תגיד לי את זה. תן לי להרגיש את האפרוריות והבדידות שהוא כלוא בה במקום פשוט להגדיר את המצב כקיים. תחשוב על סיטואציה מעניינת שתוציא את התכונות האלו ממנו ותעביר אותם אל הקורא.

ודבר אחרון... הבחירה ב"לספר" על הילד מגוף שלישי ומרוחק היא לא מוצלחת. אם כבר גוף שלישי תן לי להרגיש שאני "מרחף" מעל הסיטואציה ורואה אותה, כאן הרגשתי שאני שומע על משהו שקורה על ילד אי שם במרחקים ואיני מסוגל לראותו. סיפור אישי צריך להיות מסופר מהעיניים של הדמות או אם כבר גוף שלישי אז תשמור על קרבה לסיטואציות דרך הסיפור. אני מרגיש מאוד מרוחק מהנושא בדרך בה סיפרת, מנקודת המבט של הדמות. קצת כמו לקרוא סיכום מאשר סיפור.

---
סליחה כתבתי הכל בלשון זכר ושכחתי שאת נקבה on5.gif


--------------------


מוגן מכל אויב בתוך שריון דמוי שמיכה

--

כתיבה
Go to the top of the page
 
+Quote Post
One Ok Rock
הודעה 27.10.2017, 02:08
הודעה #3


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: צוות נארוטו
הודעות: 992
תאריך הצטרפות: 25.09.07
מיקום: הרצגובינה...
משתמש מספר: 44,361



ציטוט(Gush @ 21.10.2017, 12:43) *
חוויה כללית
נהניתי
הקטע די קליל וקריא, אפילו כנראה קליל מכפי שרצית שהוא יהיה בהתחשב שהקטע הוא על דמות אומללה שחיה חיים מבלי באמת לחיות אותם. אולי זה בגלל שלא נכנסת באמת ל"הרגשה" של האומללות ובעיקר סיפרת עליה.
היה נחמד לקרוא, היו מספיק נקודות עניין עלילתיות בכל פסקה בשביל שארצה להמשיך ולהגיע לסוף כדי לראות לאן אתה חותר. כשהגעתי הרגשתי מסופק. הפסקאות מחולקות טוב מבחינת נושאים וקצב עלילתי.

ביקורת על נקודות ספציפיות
נתחיל. שורה ראשונה - "הוא היה רק ילד כשהוריו מתו. הוא לא זכר את אימו מכיוון שהיה רק תינוק בן יומו כשהיא מתה והדבר היחיד שהוא ידע עליה זה שהיא מתה בתאונה טרגית."
3 פעמים בשורה אחת אתה מפרט, כל פעם מחדש, שההורים שלו מתו כאילו שלא פירטת על זה רגע לפני . אתה יכול לקלוח את זה בפעם אחת בודדת. "הוא היה רק תינוק בן יומו כשאימו מתה בתאונה טראגית שעליה הוא אינו יודע דבר" או כל דבר אחר, אין טעם ב3 שבירות שחוזרות על אותה הנקודה.

אתה עושה את זה עוד הרבה פעמים במהלך הקטע. זו הבעיה הכי גדולה בו, את חוזר על עצמך שוב ושוב מבלי להוסיף שום דבר. כמות הפעמים שאתה אומר שלילד "לא אכפת" מרגישה מאולצת, כאילו אתה מכה לנו בראש עם זה שוב ושוב במקום פשוט לתת לנו להבין לבד שלא אכפת לו על ידי המחוות שהוא עושה וההתיחסות שלו לסביבה. תוכיח לי שלא אכפת לו, אל תגיד לי את זה. תן לי להרגיש את האפרוריות והבדידות שהוא כלוא בה במקום פשוט להגדיר את המצב כקיים. תחשוב על סיטואציה מעניינת שתוציא את התכונות האלו ממנו ותעביר אותם אל הקורא.

ודבר אחרון... הבחירה ב"לספר" על הילד מגוף שלישי ומרוחק היא לא מוצלחת. אם כבר גוף שלישי תן לי להרגיש שאני "מרחף" מעל הסיטואציה ורואה אותה, כאן הרגשתי שאני שומע על משהו שקורה על ילד אי שם במרחקים ואיני מסוגל לראותו. סיפור אישי צריך להיות מסופר מהעיניים של הדמות או אם כבר גוף שלישי אז תשמור על קרבה לסיטואציות דרך הסיפור. אני מרגיש מאוד מרוחק מהנושא בדרך בה סיפרת, מנקודת המבט של הדמות. קצת כמו לקרוא סיכום מאשר סיפור.

---
סליחה כתבתי הכל בלשון זכר ושכחתי שאת נקבה on5.gif

יאפ אני בת חחח אלף כל
ב בכוונה זה נכתב באופן מאוד שטחי ורדוד.. רציתי לתת את ההרגשה הזו, שילד אין שום אכפתיות או רגשות בגלל זה גם אין העמקה של רגשות. יש כאלו שיראו את זה בצורה כזו או בצורה שלא השקעתי אבל האמת שזה מה שרציתי להגיע לתוצא.
העמקה שבטקסט הייתה אולי האבסורדיה שהיא שלילד האמת לא אכפת(בגלל זה זה נאמר כל כך הרבה פעמים אבל אין באמצ רגש שמובא כי אין באמת רגש) אבל הניגיודית היא שהוא פוגש אנשים בחייו שנתנו לו קצת להאמין בעצמו (עצם זה שהבלונידי קנה לו ארוחה חמה ופה יש פרוט של רגשות שהילד לא זכר מתי בפעם האחרונה הוא אכל ארוחה כזו או שחבריו של אביו עזר לו להתקבל לאקדמיה כדי שלילד יהיה עתיד).
ריבוי הפעלים נגיד שהאמא מתה גם היה מכוון. כי הילד מאוד פסימי ולא באמת נוקט עמדה לשנות משהו עד שקורה משהו אחר ולכן נתתי ריבוי פעלים להדגיש את חוסר המעשה שלו.
בכוונה לא רציתי לתת הרגשה של ריחוף ושקיפות כי החיים של הילד לא באמת ככה. הוא באפלה מתמדת וחיי חיים של מהיד לפה, בשביל הילד הוא לא יודע מה יקרה בעוד רגע וככה רציתי שיהיה גם בטקסט.
סוגשל ניסיתי להכניס את הקורא לנעליים של הילד בצורה מאוד פסיבית ומרוחקת כמו שהילד הרגיש כל חיו. שמחה שהמסר דווקא הועבר on9.gif


--------------------



קטע הפרודיה הכי אהוב עליי:
ספוילר:
naruto: shut up sakura! we all have irrational hatred for you!
sakura: but i didn't even do anything yet
naruto: we still hate you! god!
sakura: does sasuke hate me too?
naruto: sasuke's an emo. he has no emotions other than the emotion that is emo. but if he did have them, he would hate you so much!! god, why do you exist?!
sakura: seriously, what the hell? i haven't done anything to earn this kind of treatment-
naruto: stop existing!!!





לחלק הראשון של הסיפור אנא ללחוץ על הספוילר.
לחלק השני של הסיפור אנא ללחוץ עליי ^_^

ספוילר:



מצב פרויקט: בכתיבה... אינו מפורסם... בקיצור מת חלקית
קרדיט ענק ל___naruto___ הסוס שעשה את התמונה הלחיצה לסיפור ואת ההורדות!!!!!!


פרק 38- האם הגורל קיים? כבר כאן חם וטרי מהתנור! קישור למטה! נו, למה אתם מחכים?!
הפרקים של הסיפור:
הורדות:
ספוילר:
קרדיט ענק ל__naruto__ הסוס שעלה את הפרקים להורדות!!!!

הורדת פרקים 1-10!!!!
פרקים 11-20!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פרקים 21-30!!!!!1.

Go to the top of the page
 
+Quote Post

Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 21.02.2018 , 15:13