IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> יש לכם רעיון למשחק חדש? רוצים להשתתף במשחק? כנסו לכאן!


3 עמודים V  < 1 2 3 >  
Reply to this topicStart new topic
> DRAGONSTORY, .This time it's different
Organ Donor
הודעה 03.12.2014, 19:14
הודעה #21


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 423
תאריך הצטרפות: 24.10.06
משתמש מספר: 16,412



ציטוט(Kimi @ 02.12.2014, 20:08) *
Organ Donor
ספוילר:
שאטר התכופף אליך והניח את כף ידו הימנית על כתפך כאות תמיכה. יכלת לחוש בקור הצורב של כפפת השריון הכבדה, מושכת אותך בכוחה הכבד מטה. "פיראטים...?" הוא שאל בקולו העמוק. לא ראית את פניו אך יכלת להרגיש בחיוכו המתרחב על פניו הצעירות. "אביך פיראט...?" שאטר שאל בסקרנות רבה. "אני בטוח שהוא יחזור." דבריו לא הצליחו לנחם אותך ואפילו לא יכלו לרכך את הכאב העז שחשת אך מה שחשוב היה הכוונה שלו לעזור, יש אנשים שגם את זה אין להם. באותו הזמן, המשכת לחבק את גופתו של חברך גריי החסר רוח חיים. גופתו הייתה קרה, קרה כמו המוות. שאטר ענה בחיוב לבקשתך. "ברור. אני אעזור לך לקבור אותו. בחור אמיץ שכזה חייב להקבר כמו גיבור." הוא אמר וחייך חיוך חם ואוהב, עוזב אותך ונותן לך זמן איכות עם חברך היקר. "דרך אגב," הוא אמר, קולו נשמע מרחוק כשהוא התכונן לצאת מהפאב, כבר מחכה לך מבחוץ. "אם אתה באמת רוצה להגשים את החלום הזה שלכם, אני אוכל לעזור לך."


ספוילר:
מילותיו לא ניחמו אותי אך הפיחו בי תקווה, הרמתי את גריי בידיי ויצאתי מן הפאב. התקדמתי ברחובות אל עבר הבקתה בה התגוררנו, רציתי לקבור אותו במקום בו הוא חי.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Burūberī
הודעה 04.12.2014, 20:05
הודעה #22


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 133
תאריך הצטרפות: 29.06.07
מיקום: בארגז הצעצועים של הילה
משתמש מספר: 36,326



Ganondorf
ספוילר:

OOG: בגלל זה כתבתי לכם בתחילת המשחק לקרוא את הסיפור של המשחק ואת מאגר המידע. כל המשחק סובב סביב זה ואם אתה לא מבין במה מדובר אתה תלך לאיבוד ולא יהיה כיף.

IG:
הייתה זו הליכה ארוכה מאוד אך בסופו של דבר הגעתם לאן שהייתם צריכים להגיע. כולם שתקו, חוץ ממך כמובן שדיבר שוב ושוב. עניין העבדות בהחלט דיכא אותך אך רק מלדמיין את גופה העירום של אנאבל יכלת להרגיש מחדש את חום התקווה אשר חיממה את מעמקי לבך.
הזוהר האדום בלע אתכם בתוכו כשאתם נכנסתם פנימה. יכלת להניח שמי שנכנס לשם כבר לא יוצא וכמובן שלא זוכה לראות אור יום עד סוף ימיו האומללים. זה היה נורא אך כמובן שלא היו לך הרבה אפשרויות וכמובן לא את הכח לבחור.
הייתה זו מערה גדולה. הייתה זו הרגשה משונה, כאילו ונכנסתם לעולם אחר אך רק מלהביט בקירות ובתקרת הקוצים האין סופית, יכלת להניח שמדובר במערה גדולה ומרווחת, כך לפחות האמנת.
הבטת מסביב, נדמה היה שאתם לא היחידים כאן. המקום התמלא בעשרות אלפי עבדים, בכל הגדלים והצבעים. בכל מקום, לאן שלא היית מסתכל, הם פשוט היה שם. כולם התאספו במרכז, סובבים סביב במה קטנה כשבחור מוזר בעל שיער אדמוני כיכב בה. שיערו היה אדום כמו האש הלוהטת של הגיהנום, כה ארוך ופרוע. חליפתו המרשימה זהרה למרחקים ביופיה כשמבטו המתוסכל בהה בכם, העבדים. בתוך עיניו הקטנות לא נותר שום רגש אנושי, אף לא אחד, שום דבר.
לצידו עמדו זוג יצורים גדולים ופרוותיים נורא הלובשים שריון ובידם אוחזים בחנית גדולה וארוכה מאוד. על ראשם בצבצו זוג הקרניים החדות, יכלת לנחש שבעזרתן הם מסוגלים לשפד את הקורבנות שלהם אם אין להם כח להניף את החנית. לא יכלת שלא לשים לב לפרסות האלה, רק המחשבה שהן ידרכו עליך בהחלט עוררה בך דיכאון. כנראה היו אלה השומרים של אותו הבחור אך ככל שהזמן הוסיף לעבור ואתה המשכת להתבונן מסביב, יכלת להבחין באותן המפלצות גם במקומות אחרים. כנראה היו אלה השומרים של המקום אשר מפקחים על העבדים ושולטים בהם ביד קשה.
"שלום לכם." הבחור המשונה בעל השיער האדום פתח את פיו והשמיע את קולו. היה זה קול צרוד אך הוא נשמע למרחקים. שמת לב לקאיו אשר נלחץ, דבר אשר לא אופייני לו. "קוראים לי ג'וליאן." הוא הצהיר בקול רם, מצביע על עצמו בגאווה כשביד השניה הוא אוחז בחרב שלו, קטנה בהרבה משל אותם האבירים המפלצתיים. "לעזאזל..." שמעת את קאיו הלוחש לעצמו. לא יכלת שלא לשים לב לבהלה האדירה אשר נראתה בעיניו הקטנות. הוא פחד. "זה...זה..." הוא נסה להגיד לכם בלחש, כדי שאף אחד אחר לא ישמע זאת. המילים סרבו להשתחרר מפיו אך הוא הצליח לאגור את האומץ הנדרש ואמר זאת. "זה, זה ג'וליאן." הוא אמר, כדקה לאחר שג'וליאן עצמו כבר אמר זאת. ראקו ואנאבל היו מבולבלים. "הוא הגנרל השלישי שבצבא האופל, זאת אומרת שהוא מדורג במקום השלישי במסדר הצללים. הוא מפלצת, הכח שלו בלתי ניתן לתאור ושמועות מספרות שהוא מסוגל לשנות צורה לאריה!" אמר קאיו בקולו הלוחש כשמשפטו האחרון התחיל לעורר סקרנות בקרב העבדים אשר סובבו אתכם. הוא נלחץ כשג'וליאן המשיך לדבר ולהסביר לכם, העבדים, את הסדר והחוק שהוא דוגל בו. "עבדים." הוא קרא לכם, "ברוכים הבאים אל העולם התחתון, הצינוק של העולם שלנו." היה זה דבר שלא רצית לשמוע. "בשביל כח האדם החדש שהגיע, אני אסביר מחדש על המקום ועל הסדר כאן." הוא אמר כשאתה והשאר הקשבתם בצורה יסודית ומדוייקת, נזהרים שלא לפספס אף לא מילה אחת. "נתחיל בכך שאני הוא השליט כאן, אני האחד אשר מושך בחוטים והאחד שיחליט אם אתם תחיו או לא. לצידי יהיו האבירים שלי אשר יעזרו לי לנקות את הטינופת וכמובן שהמפלצות החמודות שלי אשר יפקחו עלכם ועל עבודתכם. הסדר במקום הזה הוא הדבר החשוב ביותר ואני דוגל בו. בכל יום עבודה אתם תעבדו כעשר שעות, לא פחות. מקום העבודה שלכם הוא מכרות היהלומים אשר נמצאים בכל מקום, בכל יום עבודה ידריכו אתכם ואתם תתחילו לעבוד ולמלא את השקים ביהלומים הרבים. שימו לב שאם לא תעמדו בכמות הנדרשת, אתם לא תקבלו אוכל."
הוא דיבר המון אך אתה הקשבת היטב למה שהיה לו להגיד. היה זה מידע חשוב בשבילך ובשביל כל אחד כאן אשר יעבוד עד סוף ימיו. לא היה לך מושג מדוע ולמה הם, המפלצות האלה בעלות הכח המדהים הזה צריכות אנשים פשוטים וחלשים בשביל השגת יהלומים. ובכלל, לשם מה היהלומים האלו, מהי התועלת ביהלומים אם בכח שניתן לך אתה מסוגל לשלוט בעולם. המצב היה מתוסבך אך לא היה לך מה לעשות מלבד לטעום את הטעם המר של החיים ולשתוק.
"ועכשיו, לכו לעבוד." הוא פקד עליכם, ג'וליאן. אתה כבר ידעת שאם לא תעשה כדבריו, אתה תמות. ראקו ואנאבל התכוננו ללכת עם הזרם כשקאיו הסתובב אליך. הוא נראה רציני כשבעיניו יכלת לראות את קריאת המצוקה. הוא נאחז בכתפך בכח רב, דבר אשר הפתיע אותך. עיניו נראו חדות. "סוזאקו, אנחנו צריכים לברוח מכאן. אתה, ראקו, אנאבל ואני." הוא לחש לך, פוזל לכיוון הבמה בשביל לוודא שג'וליאן לא הבחין בו ושהכל מתנהל כשורה.


Organ Donor
ספוילר:
שקט. השקט היה כה נוראי עד שהחל לשרוק באוזניך. שאטר עמד עם זרועות משולבות והביט באדמה, האדמה אשר בלעה את גופתו חסרת רוח החיים של גריי- חברך.
הזמן הוסיף לעבור, היה כבר צהריים. "אני מעולם לא הכרתי אותו אך רק מלראות את המעשה שלו אני יכול להגיד בבטחון מופרז שהוא גיבור." שאטר אמר והרים את ראשו אל השמים, בוהה בים המבצבץ אי שם באופק. אתה לא רצית לעזוב, זה הרגיש לך מוקדם מדי ואפילו לא מכובד אך לשאטר היו תוכניות משל עצמו. הוא התכונן לעזוב אך לא בלעדיך. "היי, בחור." הוא סובב את פניו אליך כשמחשבותיו כבר היו רחוק, בים הגדול. "אם אתה באמת רוצה להגשים את החלום שלך ושל חברך בוא איתי, יהיה זה מסע ארוך." הוא אמר והתחיל ללכת, לא נותן לך זמן למחשבה. זהו המבחן הגורלי, הרגע בו אתה קובע אם אתה בוטח בבחור הזר הזה ומתלווה אליו למסע או מחליט לחכות להזדמנות אחרת ולבינתיים להתחבק בזכרונות שלך ושל חברך אשר נקבר. הבחירה בידיך.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Organ Donor
הודעה 04.12.2014, 22:38
הודעה #23


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 423
תאריך הצטרפות: 24.10.06
משתמש מספר: 16,412



ציטוט(Kimi @ 04.12.2014, 20:05) *
Organ Donor
ספוילר:
שקט. השקט היה כה נוראי עד שהחל לשרוק באוזניך. שאטר עמד עם זרועות משולבות והביט באדמה, האדמה אשר בלעה את גופתו חסרת רוח החיים של גריי- חברך.
הזמן הוסיף לעבור, היה כבר צהריים. "אני מעולם לא הכרתי אותו אך רק מלראות את המעשה שלו אני יכול להגיד בבטחון מופרז שהוא גיבור." שאטר אמר והרים את ראשו אל השמים, בוהה בים המבצבץ אי שם באופק. אתה לא רצית לעזוב, זה הרגיש לך מוקדם מדי ואפילו לא מכובד אך לשאטר היו תוכניות משל עצמו. הוא התכונן לעזוב אך לא בלעדיך. "היי, בחור." הוא סובב את פניו אליך כשמחשבותיו כבר היו רחוק, בים הגדול. "אם אתה באמת רוצה להגשים את החלום שלך ושל חברך בוא איתי, יהיה זה מסע ארוך." הוא אמר והתחיל ללכת, לא נותן לך זמן למחשבה. זהו המבחן הגורלי, הרגע בו אתה קובע אם אתה בוטח בבחור הזר הזה ומתלווה אליו למסע או מחליט לחכות להזדמנות אחרת ולבינתיים להתחבק בזכרונות שלך ושל חברך אשר נקבר. הבחירה בידיך.


ספוילר:
רוח הים המלוח כמו דמעותיי ליטפה את פניי ובידרה את שיערי, עמדתי על שפת הקבר בו נטמן האב והחבר היחיד שהכרתי. המצבה שהרכבתי מן חפציו האהובים עמדה בראש תלולית העפר, ולרגליה הונחה אבן עליה חרטתי בסכין ''גריי טארוס, אב וחבר, האמיץ שבאנשי אמופוליס''. שמש הצהריים חיממה את גופי, הים באופק נצץ בלהט החיים האינסופי שלו. הבנתי שאת גורלי עליי להשלים כשגריי איתי, בליבי. דמעה אחרונה זלגה על לחיי, ''להתראות חבר!'' לחשתי והנחתי אבן על המצבה. ''שאטר חכה לי אני מגיע איתך!'' קראתי אליו מאחור, והתקדמתי אליו במהרה. 'המסע שלנו מתחיל עכשיו!' חשבתי, חצי חיוך עלה פניי.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Ganondorf
הודעה 05.12.2014, 01:48
הודעה #24


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,171
תאריך הצטרפות: 2.05.12
מיקום: מבקר את האישה במטבח
משתמש מספר: 167,120



ציטוט(Kimi @ 04.12.2014, 20:05) *
Ganondorf
ספוילר:

OOG: בגלל זה כתבתי לכם בתחילת המשחק לקרוא את הסיפור של המשחק ואת מאגר המידע. כל המשחק סובב סביב זה ואם אתה לא מבין במה מדובר אתה תלך לאיבוד ולא יהיה כיף.

IG:
הייתה זו הליכה ארוכה מאוד אך בסופו של דבר הגעתם לאן שהייתם צריכים להגיע. כולם שתקו, חוץ ממך כמובן שדיבר שוב ושוב. עניין העבדות בהחלט דיכא אותך אך רק מלדמיין את גופה העירום של אנאבל יכלת להרגיש מחדש את חום התקווה אשר חיממה את מעמקי לבך.
הזוהר האדום בלע אתכם בתוכו כשאתם נכנסתם פנימה. יכלת להניח שמי שנכנס לשם כבר לא יוצא וכמובן שלא זוכה לראות אור יום עד סוף ימיו האומללים. זה היה נורא אך כמובן שלא היו לך הרבה אפשרויות וכמובן לא את הכח לבחור.
הייתה זו מערה גדולה. הייתה זו הרגשה משונה, כאילו ונכנסתם לעולם אחר אך רק מלהביט בקירות ובתקרת הקוצים האין סופית, יכלת להניח שמדובר במערה גדולה ומרווחת, כך לפחות האמנת.
הבטת מסביב, נדמה היה שאתם לא היחידים כאן. המקום התמלא בעשרות אלפי עבדים, בכל הגדלים והצבעים. בכל מקום, לאן שלא היית מסתכל, הם פשוט היה שם. כולם התאספו במרכז, סובבים סביב במה קטנה כשבחור מוזר בעל שיער אדמוני כיכב בה. שיערו היה אדום כמו האש הלוהטת של הגיהנום, כה ארוך ופרוע. חליפתו המרשימה זהרה למרחקים ביופיה כשמבטו המתוסכל בהה בכם, העבדים. בתוך עיניו הקטנות לא נותר שום רגש אנושי, אף לא אחד, שום דבר.
לצידו עמדו זוג יצורים גדולים ופרוותיים נורא הלובשים שריון ובידם אוחזים בחנית גדולה וארוכה מאוד. על ראשם בצבצו זוג הקרניים החדות, יכלת לנחש שבעזרתן הם מסוגלים לשפד את הקורבנות שלהם אם אין להם כח להניף את החנית. לא יכלת שלא לשים לב לפרסות האלה, רק המחשבה שהן ידרכו עליך בהחלט עוררה בך דיכאון. כנראה היו אלה השומרים של אותו הבחור אך ככל שהזמן הוסיף לעבור ואתה המשכת להתבונן מסביב, יכלת להבחין באותן המפלצות גם במקומות אחרים. כנראה היו אלה השומרים של המקום אשר מפקחים על העבדים ושולטים בהם ביד קשה.
"שלום לכם." הבחור המשונה בעל השיער האדום פתח את פיו והשמיע את קולו. היה זה קול צרוד אך הוא נשמע למרחקים. שמת לב לקאיו אשר נלחץ, דבר אשר לא אופייני לו. "קוראים לי ג'וליאן." הוא הצהיר בקול רם, מצביע על עצמו בגאווה כשביד השניה הוא אוחז בחרב שלו, קטנה בהרבה משל אותם האבירים המפלצתיים. "לעזאזל..." שמעת את קאיו הלוחש לעצמו. לא יכלת שלא לשים לב לבהלה האדירה אשר נראתה בעיניו הקטנות. הוא פחד. "זה...זה..." הוא נסה להגיד לכם בלחש, כדי שאף אחד אחר לא ישמע זאת. המילים סרבו להשתחרר מפיו אך הוא הצליח לאגור את האומץ הנדרש ואמר זאת. "זה, זה ג'וליאן." הוא אמר, כדקה לאחר שג'וליאן עצמו כבר אמר זאת. ראקו ואנאבל היו מבולבלים. "הוא הגנרל השלישי שבצבא האופל, זאת אומרת שהוא מדורג במקום השלישי במסדר הצללים. הוא מפלצת, הכח שלו בלתי ניתן לתאור ושמועות מספרות שהוא מסוגל לשנות צורה לאריה!" אמר קאיו בקולו הלוחש כשמשפטו האחרון התחיל לעורר סקרנות בקרב העבדים אשר סובבו אתכם. הוא נלחץ כשג'וליאן המשיך לדבר ולהסביר לכם, העבדים, את הסדר והחוק שהוא דוגל בו. "עבדים." הוא קרא לכם, "ברוכים הבאים אל העולם התחתון, הצינוק של העולם שלנו." היה זה דבר שלא רצית לשמוע. "בשביל כח האדם החדש שהגיע, אני אסביר מחדש על המקום ועל הסדר כאן." הוא אמר כשאתה והשאר הקשבתם בצורה יסודית ומדוייקת, נזהרים שלא לפספס אף לא מילה אחת. "נתחיל בכך שאני הוא השליט כאן, אני האחד אשר מושך בחוטים והאחד שיחליט אם אתם תחיו או לא. לצידי יהיו האבירים שלי אשר יעזרו לי לנקות את הטינופת וכמובן שהמפלצות החמודות שלי אשר יפקחו עלכם ועל עבודתכם. הסדר במקום הזה הוא הדבר החשוב ביותר ואני דוגל בו. בכל יום עבודה אתם תעבדו כעשר שעות, לא פחות. מקום העבודה שלכם הוא מכרות היהלומים אשר נמצאים בכל מקום, בכל יום עבודה ידריכו אתכם ואתם תתחילו לעבוד ולמלא את השקים ביהלומים הרבים. שימו לב שאם לא תעמדו בכמות הנדרשת, אתם לא תקבלו אוכל."
הוא דיבר המון אך אתה הקשבת היטב למה שהיה לו להגיד. היה זה מידע חשוב בשבילך ובשביל כל אחד כאן אשר יעבוד עד סוף ימיו. לא היה לך מושג מדוע ולמה הם, המפלצות האלה בעלות הכח המדהים הזה צריכות אנשים פשוטים וחלשים בשביל השגת יהלומים. ובכלל, לשם מה היהלומים האלו, מהי התועלת ביהלומים אם בכח שניתן לך אתה מסוגל לשלוט בעולם. המצב היה מתוסבך אך לא היה לך מה לעשות מלבד לטעום את הטעם המר של החיים ולשתוק.
"ועכשיו, לכו לעבוד." הוא פקד עליכם, ג'וליאן. אתה כבר ידעת שאם לא תעשה כדבריו, אתה תמות. ראקו ואנאבל התכוננו ללכת עם הזרם כשקאיו הסתובב אליך. הוא נראה רציני כשבעיניו יכלת לראות את קריאת המצוקה. הוא נאחז בכתפך בכח רב, דבר אשר הפתיע אותך. עיניו נראו חדות. "סוזאקו, אנחנו צריכים לברוח מכאן. אתה, ראקו, אנאבל ואני." הוא לחש לך, פוזל לכיוון הבמה בשביל לוודא שג'וליאן לא הבחין בו ושהכל מתנהל כשורה.


אני יודע את הסיפור, אבל היה עליי לברר שגם הדמות יודעת אותו (:
------------------
ספוילר:

'המערה הזאת ענקית!' אני חושב בפליאה ומביט במערה. אכן מראה יפה, רק חבל שהמקום משומש למטרות כאלה. הפליאה גדלה למראה כל סוגי העבדים הפזורים בה, כמו חול בים. הם לא היו עד כדי כך רבים, אבל הפואנטה היא שהיו הרבה מהם, וחיוך עולה על פניי המתרגשות. "הם כל כך רבים! יש כל כך הרבה אנשים לפגוש ובחורות להתחיל איתן! בטוח יהיה פה כיף," אני קורא בשמחה, אך נזהר לא להביע את התלהבותי בקול חזק מדי, שלא ישימו לב לאופטימיות המשונה שלי. הרי צריך לדעת להפיק את המרב מהסיטואציה, עד שאברח כמובן. ובאמת, התנאים לא נשמעים טובים, דבר שעושה חשק לברוח גם אם הסיכויים קלושים. מהנאום של הבחור הזה, ג'וליאן, קל מאוד להבין שמצפים לעבדים האלה חיים קשים, ואני לא יכול שלא להביט בהם ברחמים, מנסה להתנחם בכך שגורלי זהה לגורלם בינתיים. לכן, למרות שקשה לי להקשיב לדיבורים ארוכים לאורך זמן, אני משתדל להפנים כל מה שהפוץ הזה אומר. אם אתה רוצה לנצח במשחק, אתה קודם כל צריך לדעת את החוקים שלו. תוך כדי אני משתדל להתעלם מהלחץ של קאיו כדי להתרכז בנאום, אבל נודד כל הזמן להתנהגות שלו, ובעיקר חושד בדבריו. 'קאיו הזה, אם הוא לחוץ ככה סימן שאלה לא סתם סיפורים. או שטעיתי באפיון האופי שלו, לגיטימי אחרי שפגשתי אותו למספר שעות בודדות בלבד, או שהוא מסתיר משהו, כנראה חוויה כלשהי. אם הוא כבר פגש בג'וליאן הזה בעבר וכתוצאה מכך חושש ממנו, עלינו להיות זהירים איתו,' אני מנתח את המצב בזמן שאני סופג את דבריהם של ג'וליאן וקאיו כאחד ומנתב את הקשב שלי כדי להכיל את הדברים של השניים, או לפחות מנסה לעשות כן.
הנאום מסתיים ואני מושך בכתפיי בהשלמה. התנאים נשמעים הוגנים והמפלצות החמודות שלו יוצרות הרתעה מספיקה כדי לגרום לכולם להקשיב לחוקים האלה. 'מערכת יעילה,' אני מחמיא לו בלבי, ומתכוון לכך. אבל יותר מהמפלצות מעניינות אותי הסיבות שבגללן הובאנו לפה, הדבר שאני רוצה לגלות. 'אם הם לא רוצים להשיג את היהלומים בעצמם סימן שיש בעיה של סיכון מסוים במציאתם. אני מניח שהעבדים נועדו כבשר תותחים, אנחנו נתמודד עם הסכנה והם יקצרו את השלל. אכזרי אך הגיוני. למרות זאת, צריך לעמוד על טיבה של הסכנה הטמונה ביהלומים. הניחוש הטוב ביותר הוא שהיהלומים עצמם הם המסוכנים, אולי נפלטת מהם קרינה או משהו. אולם, קיימים שלל הסברים אחרים ועדיף לא לקפוץ למסקנות. כך או כך אבין זאת בעצמי בקרוב,' אני חושב לעצמי במבט מוטרד בסוף הנאום, ואז שומע שקאיו מדבר אליי וטורח להסתובב לעבר העלוקה הזה, אולי הוא יוכל לספק מעט מידע מועיל על הג'וליאן הזה. "אני שמח לגלות שאתה זוכר את שמי," אני פותח ומביט בו בחשדנות. הבחור הזה הוא אינטרסנט ואין לבטוח בו, אבל באמת מעניין למה הוא בוחר לפנות דווקא אליי. אם הוא מחפש תמיכה נוספת, אני לא האדם המתאים, ועדיף לתת לו להבין את זה עכשיו. "תקשיב טוב, זה מאוד פשוט. אני לא מתכוון להיעזר בכם כדי לברוח. הסיכויים שלי לברוח גדולים יותר לבד מאשר בקבוצה, אתם רק תאטו אותי. אבל, אני אסכים להצטרף אם ארוויח משהו בתמורה. אני פשוט אשים את הקלפים על השולחן; אני יודע שאתה וג'וליאן נפגשתם בעבר, שהייתה לך חוויה כלשהי איתו או בגללו, רק מה, אני לא יודע את הפרטים. אשמח אם תספר לי כל מה שאתה יודע, ואם אכן תעשה זאת אשקול להצטרף לקבוצה המרדנית שאתה מאגד לעצמך. אבל רק לשם הבהרה, אין שום 'אנחנו' בינתיים, ואם לא תתרום לי שום מידע מועיל גם לא יהיה," אני אומר לו בחיוך חשוף שיניים. עכשיו, לאחר שהצהרתי על כוונותיי אני יכול להיות גלוי לגמרי. וזה לא שאני לא בעל אינטרסים, הרי כדי להתקרב אל אנאבל היפה שלי אני רוצה להיצמד לחבורה הזאת עוד קצת, שכן נראה שהיא עוקבת אחרי קאיו. גם אם הוא לא יתרום לי שום מידע, אשאר איתם לבינתיים, אבל תמיד יש ערך להצהרת כוונות ודחיפת אנשים לקיר, זה יכול להניב תוצאות מאוד חיוביות, ואני אכן זקוק לכל מידע שאוכל לקבל כדי להימלט מהגיהינום הזה.


--------------------
http://myanimelist.net/profile/idom

If you are original, you may not get popular, but you will always be Awesome


קרדיט לחיים

[03:08] Clouds: אוהבים אותך עידו למרות שאתה שוביניסט דוחה וזבל של אח

[17:42] Yosef Buzagllo: עידו ההבטחות שלך זה כמו ההבטחות של הנאצים שהיהודים רק הולכים להתקלח ולקבל בגדים חדשים

[19:29:20] Yosef Buzagllo: ילדי החיים מלאים באכזבות...ונשים זונות.

[19:26:54] Yosef Buzagllo: עידו סתום תפה כבר סראבק ערס יאחושרמוטה פיל ארי


"במסעה של האנושות הנאורה במשעולי הקידמה לא תמיד ברור לאן מועדות פניה, האם קדימה או אחורה?
האם ככל שאנחנו מיטיבים לחקור אנחנו רק מגלים, כמו סוקראטס, כי אנחנו רק מבינים פחות ופחות את העולם בו אנו חיים, רק הולכים ומאבדים את הביטחון בקיומנו?
האם כל ההבטחה לעתיד טוב יותר בזכות הרציונליות והמדע רק הובילו אותנו להרס ושפיכות דמים?"

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Burūberī
הודעה 05.12.2014, 11:11
הודעה #25


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 133
תאריך הצטרפות: 29.06.07
מיקום: בארגז הצעצועים של הילה
משתמש מספר: 36,326



Organ Donor
ספוילר:
זה היה קשה. הייתה זו הפרידה הקשה והנוראית ביותר בחייך אך כמובן שגם לא האחרונה. שחררת בסוף סוף את גריי לחופשי וכעת אתה יכול לעזוב ולהגשים את אותו החלום בשביל שניכם. ליבך פעם בחוזקה מההתרגשות העזה כשהתחלת לרוץ אחר שאטר שכבר הספיק להתרחק. רצת בכל הכח, מפעם לפעם היית מביט לצדדים, בוהה בתושבי העיר אשר ממשיכים לחיות את חייהם הרגילים. חלק מהפרצופים היו מוכרים לך וחלק לא אך לך לא היה את הזמן להתקע כאן בעיר הזו לעוד דקה אחת נוספת, הגיע הזמן בשבילך לעזוב, לפחות לעד שתגשים את אותו החלום.
הייתה זו ריצה מייגעת. לא היה מדובר במרחק כה רב אך הגעגועים למקום הזה החלו לשגע את חושיך. רצת ורצת, ללא הפסקה ולמרות הכאב בליבך וברגליך העייפות והמתוסכלות מהריצה.
למרות כל הקשיים, מצאת את עצמך בנמל הגדול והמפואר כל כך של העיר אמופוליס. יכלת לראות את שאטר העומד מול שפת הים, בצד האחר של הנמל, מעט רחוק יותר. מבטו היה שקוע בים השקט כשאתה התקרבת אליו לאט ובזהירות. "לפני שאנחנו יוצאים, אני רוצה לוודא שאתה מבין לאן אתה מכניס את עצמך." שאטר אמר ונעץ את מבטו בעיניך. מבטו היה חד כמו להב הסכין, חודר אל תוכך ולא מרפה לרגע. מעולם לא ראית את הצד הזה של שאטר שתמיד שמר על רוגע ושלווה, זה היה מפתיע. "הים מלא בסכנות רבות ובגלל שאני פיראט, הסכנות רק נהיות רבות עוד יותר. אני רוצה שתקח זאת בחשבון ותהיה מוכן למות. אם אתה לא תפחד מהמוות, כך העניינים יהיו קלים יותר." שאטר אמר והצביע אל הים. לפתע, הים החל להיבלע בתוך עצמו, כאילו משהו גדול מאוד מתקרב אלכם מתוך מעמקי הים. שאטר חייך חיוך רחב כשמתוך הים נחשפה צוללת רבת מימדים דמויית לווייתן. זה היה מדהים, היה לך קשה לדמיין צוללת כה ענקית אשר מסוגלת להחביא את עצמה מתחת לעיר אמופוליס בלי שמישהו ישים לב לכך.
היא הייתה ענקית, לא יכלת למצוא את המילים בשביל לתאר אותה. גופה מכוסה הפלדה הקשיחה היה צבוע בכחול כשלהבות אדומות עיטרו את צידה הקדמי. לא יכלת שלא לשים לב לגולגולת אשר קרצה לך בראש הצוללת. בצדדים, יכלת לראות קריסטלים גדולים ומשונים, או שאולי היו אלה אבני חן כלשהן? לא היה לך מושג אך היית בטוח שהן תורמות לצוללת הזו בצורה זו או אחרת.
שאטר התקרב אל הצוללת ופתח את הדלתות הגדולות והכבדות כשצליל הפלדה החורקת ליווה את הרגע הגורלי. הוא נכנס אל תוכה כשאתה מיד אחריו. זה היה מדהים. היא הייתה מפוארת עוד יותר מבפנים. זה היה נראה כמו עיר, עיר קטנה בתוך צוללת. אתה הלכת בעקבותיו של שאטר, לאן שרגליו דרכו, רגליך דרכו לאחר מכן. "זהו חדר הבקרה של הצוללת." שאטר פרס את זרועותיו לצדדים כששניכם נכנסתם פנימה. החדר היה גדול ומפואר, נראה כמו משרד של אדם חשוב מאוד. כפתורים רבים זהרו בצבעים רבים בכל מקום ומפות רבות מלאו את שולחן הכתיבה הגדול עשוי העץ אשר הונח אי שם במרכז החדר. יכלת לראות מבעד לחלונות הגדולים שאתם כבר שוקעים עמוק בתוך הים הגדול. הייתה זו הרגשה מוזרה אך במהרה התרגלת אליה. "אתה בטח תוהה לאן אני לוקח אותך, נכון?" שאטר צחק. "יש לי תוכניות רבות ומשימות שעליי להשלים אך לבינתיים אני אעזור לך להפוך לפיראט. קודם כל עלינו להפגש עם המדריך אשר ידריך אותך אל המקצוע של הפיראט, האחד שהוסמך לכך. כל מי שרוצה ללמוד את מקצוע הפיראט חייב לעבור הדרכה ולכן גם אתה, כמו כל השאר יפגש איתו." הוא אמר ולחץ על מספר כפתורים קטנים ונוצצים בצבעים הרבים.


Ganondorf
ספוילר:
OOG: כן, לאחר שקראתי את התגובה שלך אני הבנתי שאתה התכוונת לדמות אבל התעצלתי לערוך את התשובה שלי. הדמות שלך יודעת את הסיפור, כל אחד יודע את המלחמה הקשה שקרתה פעם. זה כמו היסטוריה של האנושות, סוג של טרגדיה שכולם יודעים או לפחות אמורים לדעת ם:

IG:
"אני מניח שגם עליי להניח את כל הקלפים על השולחן ולהיות גלוי איתך." קאיו אמר בחיוך מאולץ כשאתם התחלתם ללכת אל מכרות היהלומים. הבטת מסביב כשמיד יכלת לראות במפלצות האלה, הולכות אתכם. לאן שלא היית מסתכל, הן תמיד היו שם, אותן המפלצות הארורות האלה. קאיו לקח נשימה עמוקה ומיד נשף את האוויר מתוכו, בצורה זהירה, עושה רושם שהוא מנקה את עצמו. "יש דברים רבים שעליך לדעת או לפחות להבין בזמן הזה בו אתה שוהה איתי." הוא אמר, נזהר שלא להגביר את קולו בשביל שאתן המפלצות הגדולות לא ישמעו אותו. הדבר האחרון שקאיו או כל אחד אחר כאן רצה הוא שראשו ייערף. קאיו הוסיף לדבר, נצמד אליך על מנת שתוכל לשמוע את קולו הלוחש. "נתחיל בזה שאני חבר במחתרת המורדים, לוחמי האור. זוהי מחתרת עתיקה אשר נוסדה עוד בתקופת ימי האופל. אתה בטח מכיר את הסיפור או זוכר את תוצאת הקרב, צבא האור הובס והוכרחנו לחיות בצללים, מפעם לפעם יכלנו לתקוף אך היינו הטרף של אדון האופל וצבאו האדיר, הם היו צדים אותנו אחד אחר השני עד שאפילו אחד מאיתנו לא ישאר." הוא אמר כשזעם רב נראה בעיניו הקטנות. הוא בהה באדמה כשהוסיף לדבר. "המטרה העיקרית של המחתרת היא להכניע את צבא האופל ולשים סוף לשלטון האפל של המכשף הגדול אשר שולט בהם. ידוע לכולנו שהוא כלוא בכלא הזמן, מימד אחר אשר אין דרך חזרה ממנו אך אנחנו מאמינים שהוא- אישיות כה חזקה לא תניח לנו לחיות ברוגע את החיים שלנו ולכן אנחנו מתכוננים ליום הדין, היום בו המכשף האפל ישתחרר מתוך כלא הזמן." דבריו של קאיו נשמעו מטורפים בעיניך. מחתרת, המורדים, זה היה מפתיע לשמוע דברים שכאלה מבחור כמו זה אשר שמר על קור הרוח שלו לאורך כל הזמן הזה. הוא נראה שונה לפתע בעיניך, כאילו שחשף את פניו האמיתיות. "אתה בחור חכם, אני הבנתי זאת כשראיתי אותך לראשונה אך בשביל להצליח במשימה הזו אתה תהיה חייב עזרה." קאיו אמר. הוא החמיא לך בפעם הראשונה, היה זה אינטרס מסויים או חיבה כלשהי אליך? רק הזמן יוכל לענות על שאלתך. "יש לי תוכנית, אני מכיר את המקום הזה הודות למפות הרבות שברשותנו, אני אוכל להוציא אותנו מכאן אם אתה תוכל לסמוך עליי. חוץ מזה, לא יכלתי שלא לשים לב לחיבה שלך לאנאבל." משפטו האחרון דקר את ליבך כמו להב החד של הסכין. הייתה לו ראייה חדה מאוד והוא הצליח לנתח אותך בזמן כה קצר או שבעצם אתה היית גלוי מדי? גם לשאלה הזו רק הזמן יוכל לענות. הוספתם ללכת כשכבר יכלתם להאזין לקולות העבודה. "גם אנאבל וראקו חברי מחתרת, בדיוק כמוני." הוא אמר והמשיך להתקדם אל מכרות היהלומים, נותן לך דקה בשביל לעכל את מה שאמר. ואז הוא עצר וסובב את פניו אליך, נועץ בך מבט משונה, מבט אשר בהחלט היה לא נעים. "אנחנו נסתלק מכאן איתך או בלעדיך, תהיה מודע לכך. המשימה העיקרית שלנו הייתה לצרף כמה שיותר אנשים נוספים למחתרת בשביל להעצים את כוחינו ואתה נראת מתאים ואפילו התמזל מזלנו והיית יחד איתנו בכרכרה, זו הזדמנות שחבל לנו לפספס ולכן אני מבקש ממך בפעם האחרונה, בוא איתנו." קולו הדהד באוזניך כשהוא הלך אל חבריו, תופס בכלי העבודה ומתחיל לספק את היהלומים בשביל האדון ג'וליאן.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Organ Donor
הודעה 05.12.2014, 11:48
הודעה #26


גאנין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 423
תאריך הצטרפות: 24.10.06
משתמש מספר: 16,412



ציטוט(Kimi @ 05.12.2014, 11:11) *
Organ Donor
ספוילר:
זה היה קשה. הייתה זו הפרידה הקשה והנוראית ביותר בחייך אך כמובן שגם לא האחרונה. שחררת בסוף סוף את גריי לחופשי וכעת אתה יכול לעזוב ולהגשים את אותו החלום בשביל שניכם. ליבך פעם בחוזקה מההתרגשות העזה כשהתחלת לרוץ אחר שאטר שכבר הספיק להתרחק. רצת בכל הכח, מפעם לפעם היית מביט לצדדים, בוהה בתושבי העיר אשר ממשיכים לחיות את חייהם הרגילים. חלק מהפרצופים היו מוכרים לך וחלק לא אך לך לא היה את הזמן להתקע כאן בעיר הזו לעוד דקה אחת נוספת, הגיע הזמן בשבילך לעזוב, לפחות לעד שתגשים את אותו החלום.
הייתה זו ריצה מייגעת. לא היה מדובר במרחק כה רב אך הגעגועים למקום הזה החלו לשגע את חושיך. רצת ורצת, ללא הפסקה ולמרות הכאב בליבך וברגליך העייפות והמתוסכלות מהריצה.
למרות כל הקשיים, מצאת את עצמך בנמל הגדול והמפואר כל כך של העיר אמופוליס. יכלת לראות את שאטר העומד מול שפת הים, בצד האחר של הנמל, מעט רחוק יותר. מבטו היה שקוע בים השקט כשאתה התקרבת אליו לאט ובזהירות. "לפני שאנחנו יוצאים, אני רוצה לוודא שאתה מבין לאן אתה מכניס את עצמך." שאטר אמר ונעץ את מבטו בעיניך. מבטו היה חד כמו להב הסכין, חודר אל תוכך ולא מרפה לרגע. מעולם לא ראית את הצד הזה של שאטר שתמיד שמר על רוגע ושלווה, זה היה מפתיע. "הים מלא בסכנות רבות ובגלל שאני פיראט, הסכנות רק נהיות רבות עוד יותר. אני רוצה שתקח זאת בחשבון ותהיה מוכן למות. אם אתה לא תפחד מהמוות, כך העניינים יהיו קלים יותר." שאטר אמר והצביע אל הים. לפתע, הים החל להיבלע בתוך עצמו, כאילו משהו גדול מאוד מתקרב אלכם מתוך מעמקי הים. שאטר חייך חיוך רחב כשמתוך הים נחשפה צוללת רבת מימדים דמויית לווייתן. זה היה מדהים, היה לך קשה לדמיין צוללת כה ענקית אשר מסוגלת להחביא את עצמה מתחת לעיר אמופוליס בלי שמישהו ישים לב לכך.
היא הייתה ענקית, לא יכלת למצוא את המילים בשביל לתאר אותה. גופה מכוסה הפלדה הקשיחה היה צבוע בכחול כשלהבות אדומות עיטרו את צידה הקדמי. לא יכלת שלא לשים לב לגולגולת אשר קרצה לך בראש הצוללת. בצדדים, יכלת לראות קריסטלים גדולים ומשונים, או שאולי היו אלה אבני חן כלשהן? לא היה לך מושג אך היית בטוח שהן תורמות לצוללת הזו בצורה זו או אחרת.
שאטר התקרב אל הצוללת ופתח את הדלתות הגדולות והכבדות כשצליל הפלדה החורקת ליווה את הרגע הגורלי. הוא נכנס אל תוכה כשאתה מיד אחריו. זה היה מדהים. היא הייתה מפוארת עוד יותר מבפנים. זה היה נראה כמו עיר, עיר קטנה בתוך צוללת. אתה הלכת בעקבותיו של שאטר, לאן שרגליו דרכו, רגליך דרכו לאחר מכן. "זהו חדר הבקרה של הצוללת." שאטר פרס את זרועותיו לצדדים כששניכם נכנסתם פנימה. החדר היה גדול ומפואר, נראה כמו משרד של אדם חשוב מאוד. כפתורים רבים זהרו בצבעים רבים בכל מקום ומפות רבות מלאו את שולחן הכתיבה הגדול עשוי העץ אשר הונח אי שם במרכז החדר. יכלת לראות מבעד לחלונות הגדולים שאתם כבר שוקעים עמוק בתוך הים הגדול. הייתה זו הרגשה מוזרה אך במהרה התרגלת אליה. "אתה בטח תוהה לאן אני לוקח אותך, נכון?" שאטר צחק. "יש לי תוכניות רבות ומשימות שעליי להשלים אך לבינתיים אני אעזור לך להפוך לפיראט. קודם כל עלינו להפגש עם המדריך אשר ידריך אותך אל המקצוע של הפיראט, האחד שהוסמך לכך. כל מי שרוצה ללמוד את מקצוע הפיראט חייב לעבור הדרכה ולכן גם אתה, כמו כל השאר יפגש איתו." הוא אמר ולחץ על מספר כפתורים קטנים ונוצצים בצבעים הרבים.


ספוילר:
ליבי החסיר פעימה למרבה הפלא הטכנולוגי והמדהים. ''המוות אינו מפחיד אותי!'' הצהרתי בפניי שאטר, ''כבר עמדתי בפניו פעם אחת, שגרמה לי לאבד את זיכרוני, ואני מוכן לעמוד בפניו שוב בכל הזדמנות'' הוספתי ברצינות. לאחר ששאטר הסביר לי על המשך דרכי הקרובה שאלות רבות קיננו בראשי, ''שאטר אני אשמח אם תענה לי על מספר שאלות'' אמרתי לבסוף, ''מניין יש לך את הכח לפגוע באנשים ברעם וברקים עם כפפות המתכת הללו? מה עליי לעשות על מנת להפוך לפיראט? האם זה כרוך במבחנים? ואם כן כמה קשים הם יהיו, אני יהיה מסוגל לעמוד בהם? ויותר חשוב מכך, מתי גם אני יהיה חזק כמוך?!'' המטרתי כל ספק שעלה בראשי.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Burūberī
הודעה 05.12.2014, 14:20
הודעה #27


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 133
תאריך הצטרפות: 29.06.07
מיקום: בארגז הצעצועים של הילה
משתמש מספר: 36,326



Organ Donor
ספוילר:
שאטר בהה בך בפליאה רבה. הוא גחך לפתע אך השתעל מיד לאחר מכן על מנת לכסות את חוסר הנימוס שלו. "וואו." הוא אמר בחיוך רחב. "הרבה שאלות לבחור כל כך קטן. טוב, אני אשתדל לענות על כל שאלותיך, תקשיב היטב." שאטר התחיל לענות על השאלות אשר נשאלו. שאלת שאלות רבות ושאטר השתדל שלא לפספס אף לא אחת מהן. הוא רצה לספק עבורך את כל התשובות האפשרויות. "כח הברקים שלי, טכניקת הקרב אשר השתמשתי בה בקרב שלי מול ארנולד שבפאב העיר, זאת אחת מהיכולות שלי. כאשר אתה לומד את המקצוע, אתה לומד גם על טכניקות הקרב ועל היכולות אשר אתה מסוגל להשתמש בהן בקרבות שלך. יכולת אגרוף הרעם היא יכולת חזקה אך דורשת מגופך המון כח ולכן אסור לך להשתמש בה לעיתים קרובות מהסיבה שהיא קטלנית לך וליריב שלך. הברקים לא נובעים מכפפות השריון שלי, אלו בסך הכל אגרופנים אשר הפיראטים משתמשים בעת הצורך, כשנמאס להם מהאקדחים שלהם." הוא אמר וצחק מיד לאחר מכן. הצוללת הוסיפה לשקוע כשאתה כבר יכלת להביט באפלה של מעמקי הים. לא היה לך מושג האם אתם עוד בשטחה של העיר או שכבר ממזמן יצאתם משעריה אך כל עוד היית עם שאטר, הרגשת בטוח. שאטר הוסיף לדבר. "בשביל להפוך לפיראט עליך לעבור הדרכה מהמדריך אשר הוסמך לכך. כמו שכבר אמרתי לך לפני דקה, אנחנו צריכים להפגש עם המדריך אשר אמור ללמד אותך את המקצוע כמו שהוא לימד אותי או כל פיראט אחר." הקשבת היטב לדבריו, השתדלת שלא לפספס דבר ממה שנאמר. "מבחנים יהיו." שאטר הוסיף לדבר כשחיוכו הלך והתרחב על פניו הצעירות. "המדריך שלך יחליט מה יעלה בגורלך. כל אחד עובר תדרוך שונה ולכן אני לא אוכל לעזור לך בזה אך תהיה מוכן לאכול הרבה חול." שאטר צחק וקרץ לעברך. "בקשר לשאלה האחרונה שלך," הוא אמר, סופר את אצבעות ידיו, מוודא שהוא לא פספס אף שאלה, "אתה תהיה חזק אם תתאמן, התשובה הזו תמונה בתוכך, אתה פשוט לא רואה אותה ברגע זה. ובכלל, מי אמר שאני חזק?" הוא צחק, "יש אנשים רבים שהם פי חמש יותר חזקים ממני." המילים האחרונות אשר יצאו מפיו הרעידו את גופך. הוא, אשר שלח את ארנולד לשמים בעזרת אגרוף אדיר אומר שהוא לא כל כך חזק ושיש אנשים שהם פי חמש יותר חזקים ממנו? אתה לא האמנת לדבריו אך נראה שאין לך הרבה ברירות. הוא הוסיף לצחוק, "נו?" הוא שאל אותך, "עניתי על כל השאלות שלך או שפספסתי בטעות אחת?"


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Ganondorf
הודעה 05.12.2014, 14:49
הודעה #28


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,171
תאריך הצטרפות: 2.05.12
מיקום: מבקר את האישה במטבח
משתמש מספר: 167,120



אופסי פופסי.

הודעה זו נערכה על ידי Ganondorf: 05.12.2014, 14:50


--------------------
http://myanimelist.net/profile/idom

If you are original, you may not get popular, but you will always be Awesome


קרדיט לחיים

[03:08] Clouds: אוהבים אותך עידו למרות שאתה שוביניסט דוחה וזבל של אח

[17:42] Yosef Buzagllo: עידו ההבטחות שלך זה כמו ההבטחות של הנאצים שהיהודים רק הולכים להתקלח ולקבל בגדים חדשים

[19:29:20] Yosef Buzagllo: ילדי החיים מלאים באכזבות...ונשים זונות.

[19:26:54] Yosef Buzagllo: עידו סתום תפה כבר סראבק ערס יאחושרמוטה פיל ארי


"במסעה של האנושות הנאורה במשעולי הקידמה לא תמיד ברור לאן מועדות פניה, האם קדימה או אחורה?
האם ככל שאנחנו מיטיבים לחקור אנחנו רק מגלים, כמו סוקראטס, כי אנחנו רק מבינים פחות ופחות את העולם בו אנו חיים, רק הולכים ומאבדים את הביטחון בקיומנו?
האם כל ההבטחה לעתיד טוב יותר בזכות הרציונליות והמדע רק הובילו אותנו להרס ושפיכות דמים?"

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Ganondorf
הודעה 05.12.2014, 14:49
הודעה #29


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,171
תאריך הצטרפות: 2.05.12
מיקום: מבקר את האישה במטבח
משתמש מספר: 167,120



ציטוט(Kimi @ 05.12.2014, 11:11) *
Ganondorf
ספוילר:
OOG: כן, לאחר שקראתי את התגובה שלך אני הבנתי שאתה התכוונת לדמות אבל התעצלתי לערוך את התשובה שלי. הדמות שלך יודעת את הסיפור, כל אחד יודע את המלחמה הקשה שקרתה פעם. זה כמו היסטוריה של האנושות, סוג של טרגדיה שכולם יודעים או לפחות אמורים לדעת ם:

IG:
"אני מניח שגם עליי להניח את כל הקלפים על השולחן ולהיות גלוי איתך." קאיו אמר בחיוך מאולץ כשאתם התחלתם ללכת אל מכרות היהלומים. הבטת מסביב כשמיד יכלת לראות במפלצות האלה, הולכות אתכם. לאן שלא היית מסתכל, הן תמיד היו שם, אותן המפלצות הארורות האלה. קאיו לקח נשימה עמוקה ומיד נשף את האוויר מתוכו, בצורה זהירה, עושה רושם שהוא מנקה את עצמו. "יש דברים רבים שעליך לדעת או לפחות להבין בזמן הזה בו אתה שוהה איתי." הוא אמר, נזהר שלא להגביר את קולו בשביל שאתן המפלצות הגדולות לא ישמעו אותו. הדבר האחרון שקאיו או כל אחד אחר כאן רצה הוא שראשו ייערף. קאיו הוסיף לדבר, נצמד אליך על מנת שתוכל לשמוע את קולו הלוחש. "נתחיל בזה שאני חבר במחתרת המורדים, לוחמי האור. זוהי מחתרת עתיקה אשר נוסדה עוד בתקופת ימי האופל. אתה בטח מכיר את הסיפור או זוכר את תוצאת הקרב, צבא האור הובס והוכרחנו לחיות בצללים, מפעם לפעם יכלנו לתקוף אך היינו הטרף של אדון האופל וצבאו האדיר, הם היו צדים אותנו אחד אחר השני עד שאפילו אחד מאיתנו לא ישאר." הוא אמר כשזעם רב נראה בעיניו הקטנות. הוא בהה באדמה כשהוסיף לדבר. "המטרה העיקרית של המחתרת היא להכניע את צבא האופל ולשים סוף לשלטון האפל של המכשף הגדול אשר שולט בהם. ידוע לכולנו שהוא כלוא בכלא הזמן, מימד אחר אשר אין דרך חזרה ממנו אך אנחנו מאמינים שהוא- אישיות כה חזקה לא תניח לנו לחיות ברוגע את החיים שלנו ולכן אנחנו מתכוננים ליום הדין, היום בו המכשף האפל ישתחרר מתוך כלא הזמן." דבריו של קאיו נשמעו מטורפים בעיניך. מחתרת, המורדים, זה היה מפתיע לשמוע דברים שכאלה מבחור כמו זה אשר שמר על קור הרוח שלו לאורך כל הזמן הזה. הוא נראה שונה לפתע בעיניך, כאילו שחשף את פניו האמיתיות. "אתה בחור חכם, אני הבנתי זאת כשראיתי אותך לראשונה אך בשביל להצליח במשימה הזו אתה תהיה חייב עזרה." קאיו אמר. הוא החמיא לך בפעם הראשונה, היה זה אינטרס מסויים או חיבה כלשהי אליך? רק הזמן יוכל לענות על שאלתך. "יש לי תוכנית, אני מכיר את המקום הזה הודות למפות הרבות שברשותנו, אני אוכל להוציא אותנו מכאן אם אתה תוכל לסמוך עליי. חוץ מזה, לא יכלתי שלא לשים לב לחיבה שלך לאנאבל." משפטו האחרון דקר את ליבך כמו להב החד של הסכין. הייתה לו ראייה חדה מאוד והוא הצליח לנתח אותך בזמן כה קצר או שבעצם אתה היית גלוי מדי? גם לשאלה הזו רק הזמן יוכל לענות. הוספתם ללכת כשכבר יכלתם להאזין לקולות העבודה. "גם אנאבל וראקו חברי מחתרת, בדיוק כמוני." הוא אמר והמשיך להתקדם אל מכרות היהלומים, נותן לך דקה בשביל לעכל את מה שאמר. ואז הוא עצר וסובב את פניו אליך, נועץ בך מבט משונה, מבט אשר בהחלט היה לא נעים. "אנחנו נסתלק מכאן איתך או בלעדיך, תהיה מודע לכך. המשימה העיקרית שלנו הייתה לצרף כמה שיותר אנשים נוספים למחתרת בשביל להעצים את כוחינו ואתה נראת מתאים ואפילו התמזל מזלנו והיית יחד איתנו בכרכרה, זו הזדמנות שחבל לנו לפספס ולכן אני מבקש ממך בפעם האחרונה, בוא איתנו." קולו הדהד באוזניך כשהוא הלך אל חבריו, תופס בכלי העבודה ומתחיל לספק את היהלומים בשביל האדון ג'וליאן.


ספוילר:

'הוא אמן פרצופים, הצנום הזה,' אני נאנח ומגרד בראשי אחרי השיחה עימו, מתלבט כיצד לפעול. 'מחתרת, צבא אור מול צבא חושך. כמו הסיפורים. מוזר שזה קם לחיים ככה פתאום, אבל זה מרגיש נכון. קאיו הזה וחבריו הם ככל הנראה בדרגה נמוכה במחתרת הזאת שלהם, אחרת לא היו נותנים להם להילכד והם לא היו כאלה חסרי תקווה כמו שהיו בכרכרה. אם הם היו פעילים ברמה גבוהה הם היו יודעים שינסו לחלץ אותם, אבל הם לא חושבים ככה ומתכננים לברוח בעצמם, משמע שהם לא יקבלו סיוע. אם הם מחפשים אנשים למחתרת הזאת סימן שהיא חלשה ולא מהווה איום ממשי במצב הנוכחי לאדון האופל, והם כולם סתם ייהרגו, לא תהיה תועלת בלהצטרף למחתרת. עם זאת, אני יכול להשתמש בידע שלו. אם אכן קאיו הזה יודע את המקום הזה בזכות מפות, עם כמה שהדבר נשמע מפוקפק, להישאר לצידו יעזור לי להכיר את המקום בעצמי ואוכל להשתמש בהם כדי להוציא את עצמי בשלום. אני יכול אפילו לסכל את ניסיון הבריחה שלהם בכוונה כדי להרשים את ג'וליאן ולהצטרף לצבא האופל הזה, כל האפשרויות פתוחות בפניי ויהיה חבל לנטוש את ההזדמנות הזו לקדם את עצמי ולהינצל מחיי עבדות כמובן,' אני מנתח בזהירות, מהרהר בדברים והופך אותם במחשבותיי בזמן שאני הולך לעבר היהלומים בהליכה מעט איטית, כאילו אני פצוע. זה לא יעבוד עליהם אבל יקנה לי זמן לחשוב בשקט, כל עוד לא יבחינו בי. אני מוודא שלא מסתכלים עליי וממשיך לחשוב על הנושא. 'הכי יעיל יהיה להצטרף אליהם. זה יעמיד אותי בסיכון מסוים אבל מכל הבחינות האחרות זה יעזור לאינטרסים שלי. אוכל להתקרב לאנאבל ולהשיג מידע, שתי מטרות עיקריות, ואולי אפילו אשתמש בהם כדי לברוח או לקדם את עצמי. בשורה התחתונה, כדאי לי ללכת איתם בינתיים, ולו רק כדי להתקרב לאנאבל היפה. אז זה הוחלט, אצטרף אליהם בינתיים, בלי מחויבות אמיתית למטרות הטיפשיות שלהם, להילחם באדון האופל,' אני מסכם עם עצמי ומתקרב לעבר קאיו והשאר במטרה להצהיר על כך שאני אצטרף אליהם. 'עליי להיות זהיר עם קאיו למרות זאת. הוא חד הבחנה, ואם אני רוצה להצליח לשמור על כמה סודות קטנים מפניו עליי ללמוד כיצד הוא מנתח אנשים ולרמות אותו. ואולי אפילו אלמד את המיומנות בעצמי,' אני חושף את שיניי בחיוך וניגש אל החבורה. "אצטרף אליכם, כל עוד זה מביא לי תועלת. ובכל זאת, אי אפשר להתנגד ליופי שלה גם אם ארצה," אני אומר במבוכה מעט מזויפת, מתכוון לאנאבל, ושומר את החיוך הזחוח על פניי. בהחלט הסתדרתי כאן, בינתיים. עכשיו רק צריך להבין מה הבעיה עם היהלומים. "אז מה התוכנית?" אני שואל בלהיטות, מסוקרן לשמוע מה קאיו מתכנן לעשות כדי להוציא אותנו מכאן. 'רק שלא יגיד להשיג בעלי ברית, אני ארצח אותו עם ידיים חשופות, ככל שהקבוצה יותר קטנה הסיכוי יותר גדול והוא מודע לכך,' אני חושב בעצבנות ובזמן שאני מחכה לתגובתו מביט בראקו ואנאבל בעניין, מנסה לשער איך אנשים כמוהם הפכו לחברים במחתרת, בניגוד לקאיו שעם אופיו הנחשי מתאים לשם כמו כפפה ליד.


--------------------
http://myanimelist.net/profile/idom

If you are original, you may not get popular, but you will always be Awesome


קרדיט לחיים

[03:08] Clouds: אוהבים אותך עידו למרות שאתה שוביניסט דוחה וזבל של אח

[17:42] Yosef Buzagllo: עידו ההבטחות שלך זה כמו ההבטחות של הנאצים שהיהודים רק הולכים להתקלח ולקבל בגדים חדשים

[19:29:20] Yosef Buzagllo: ילדי החיים מלאים באכזבות...ונשים זונות.

[19:26:54] Yosef Buzagllo: עידו סתום תפה כבר סראבק ערס יאחושרמוטה פיל ארי


"במסעה של האנושות הנאורה במשעולי הקידמה לא תמיד ברור לאן מועדות פניה, האם קדימה או אחורה?
האם ככל שאנחנו מיטיבים לחקור אנחנו רק מגלים, כמו סוקראטס, כי אנחנו רק מבינים פחות ופחות את העולם בו אנו חיים, רק הולכים ומאבדים את הביטחון בקיומנו?
האם כל ההבטחה לעתיד טוב יותר בזכות הרציונליות והמדע רק הובילו אותנו להרס ושפיכות דמים?"

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Burūberī
הודעה 05.12.2014, 18:15
הודעה #30


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 133
תאריך הצטרפות: 29.06.07
מיקום: בארגז הצעצועים של הילה
משתמש מספר: 36,326



Ganondorf
ספוילר:
מחשבות רבות העסיקו אותך בעודך התקדמת בצעדים איטיים וזהירים אל חבריך העבדים אשר החלו את עבודתם הנצחית. מסביבך התהלכו המפלצות הענקיות כשבידן הן אחזו בחנית, רק מחכות בשביל להנחית את המכה הסופית. נזהרת שלא ישימו לב אליך או לפחות שלא יחסלו אותך. יכלת לראות את ראקו, אנאבל וקאיו אשר החלו לעבוד. כל אחד מהשלושה אחז בכלי עבודה. יכלת להבחין במבטו הרציני של קאיו, נתפס בך ולא מרפה. "ידעתי שאתה תצטרף אלינו." קאיו אמר בבטחון רב וחייך. הם הוסיפו לעבוד כאילו דבר לא קרה. עדיף לך להתחיל לעשות את אותו הדבר אם אינך רוצה לגרור אחריך תשומת לב מצד השאר. הם היכו בסלעים הגדולים, מחפשים את אותם היהלומים. רצית לדעת על תוכנית הבריחה, אך נראה שזה לא הולך להיות כפי שאתה רוצה. קאיו חייך חיוך משונה, מעט לועג לייתר דיוק. "אתה תדע הכל בעת הצורך. כרגע תמשיך לעבוד כמו שאר העבדים הרי אתה לא שונה מהם. בשעת הלילה, אנחנו נתחיל לפעול." הוא אמר והיכה בחוזקה באחד הסלעים. ראקו התקרב אליך כשהוא מרסק בקלילות את הסלעים שלידך ובאותו הזמן לוחש אליך. הוא כמו קאיו, נזהר שלא יבחינו בו. "ברוך הבא למחתרת." הוא חייך אליך. "אנחנו אמנם בסך הכל חיילים אך כשנגיע לבסיס שלנו אתה תבורך בהתאם על ידי המנהיגה שלנו." הוסיף ראקו לחייך עד שפניו האדימו. קאיו גחך במענה, "ראקו, אתה עדיין מאוהב בה? בחיי, אסור לך לחשוב בצורה שכזו על המנהיגה ועל האחת שיצרה את המקצועות. בבקשה ממך." קאיו התרגז. "קאיו, די." קול כה רך ומלטף נשמע לפתע באוזניך. הייתה זו אנאבל, יכלת להשבע שהיה זה הקול שלה למרות ששתקה לאורך כל הזמן הזה. קולה התנגן כמו שירת מלאכים, היה זה דבר מדהים. "אל תכעס על ראקו." אנאבל היפה ליטפה את ראשו הגדול של ראקו, מרחוק היה נדמה שילדה קטנה מנסה לטפס על הר גדול אשר בחיים לא יתן לה לעשות זאת. היא חייכה חיוך רחב, חיוך כה תמים ואוהב, חיוך אשר מלא את ליבך בחום אדיר. לרגע היית בטוח שאתה נשרף מבפנים אך כמובן שהיה מדובר בדמיונך הפרוע. "הוא לא אשם, המנהיגה שלנו באמת יפה מאוד." אנאבל המשיכה לדבר כשקולה הרך לא פסק ללטף את אוזניך. ראקו חייך חיוך מטופש כשהסומק שעל פניו רק התחזק עוד יותר. קאיו גחך במענה לדבריה כשמיד קול הפרסות שתק את כולם. הבחנת בצללית אימתנית אשר נחשפה תחת אנאבל הקטנטנה. היא הרימה את מבטה למעלה כשהבחינה בחיה הענקית, נוהמת לעברה. "לעזאזל..." לחש קאיו. הוא נראה מודאג כשראקו כיסה את פניו בעזרת כפות ידיו הגדולות. אנאבל שתקה כשהבעת התפלאות נחשפה על פניה יפות התואר. החנית הרעבה לבשר האנושי השתחררה ופרצה את דרכה במהירות אל אנאבל אשר נפגעה. גופה נפל על האדמה כשדם רב השפריץ לכל עבר. היא שכבה מעולפת על האדמה כשגופה התכסה בחבלות רבות. העבדים חזרו לעבוד אך כל אחד מהם ידע שלא נותר לילדה המסכנה זמן רב לחיות ובקרוב היא תנשום את נשימתה האחרונה. עיניו הקטנות של קאיו התמלאו בזעם אך ראקו תפס בידו ומשך אותו לאחור, מסמן לו שהזמן הנכון עוד יגיע. זה היה נורא. ג'וליאן לא התבדח כשדיבר על המפלצות הללו כשומרים אשר ישמרו עליכם ביד קשה. אנאבל המסכנה שכבה מעולפת על האדמה כשהיא נאבקת בכאב העז. במצבכם העכשווי, נראה שלא תוכלו לעשות דבר מלבד להפרד ממנה בזמן הקצר שנותר לה.
ואז, כשחשבת שנורא יותר לא יכול להיות ושראית מספיק להיום, יכלת להאזין ללחישות משונות אשר תפסו בתשומת ליבך. נדמה היה שמישהו קורא לך אך לא היית בטוח האם זה אמיתי או שהכל בראש שלך. הבטת קדימה, נדמה היה שהלחישות באות מהצד השני של המכרה. משהו קורא לך ונראה שהדר היחידה להפסיק את אותן הלחישות היא פשוט לבדוק במה מדובר. למזלך היו שם סלעים ויהלומים קטנים אשר שכבו ליד, כך אף אחד לא יחשוד.




--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Ganondorf
הודעה 05.12.2014, 23:18
הודעה #31


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,171
תאריך הצטרפות: 2.05.12
מיקום: מבקר את האישה במטבח
משתמש מספר: 167,120



ציטוט(Kimi @ 05.12.2014, 18:15) *
Ganondorf
ספוילר:
מחשבות רבות העסיקו אותך בעודך התקדמת בצעדים איטיים וזהירים אל חבריך העבדים אשר החלו את עבודתם הנצחית. מסביבך התהלכו המפלצות הענקיות כשבידן הן אחזו בחנית, רק מחכות בשביל להנחית את המכה הסופית. נזהרת שלא ישימו לב אליך או לפחות שלא יחסלו אותך. יכלת לראות את ראקו, אנאבל וקאיו אשר החלו לעבוד. כל אחד מהשלושה אחז בכלי עבודה. יכלת להבחין במבטו הרציני של קאיו, נתפס בך ולא מרפה. "ידעתי שאתה תצטרף אלינו." קאיו אמר בבטחון רב וחייך. הם הוסיפו לעבוד כאילו דבר לא קרה. עדיף לך להתחיל לעשות את אותו הדבר אם אינך רוצה לגרור אחריך תשומת לב מצד השאר. הם היכו בסלעים הגדולים, מחפשים את אותם היהלומים. רצית לדעת על תוכנית הבריחה, אך נראה שזה לא הולך להיות כפי שאתה רוצה. קאיו חייך חיוך משונה, מעט לועג לייתר דיוק. "אתה תדע הכל בעת הצורך. כרגע תמשיך לעבוד כמו שאר העבדים הרי אתה לא שונה מהם. בשעת הלילה, אנחנו נתחיל לפעול." הוא אמר והיכה בחוזקה באחד הסלעים. ראקו התקרב אליך כשהוא מרסק בקלילות את הסלעים שלידך ובאותו הזמן לוחש אליך. הוא כמו קאיו, נזהר שלא יבחינו בו. "ברוך הבא למחתרת." הוא חייך אליך. "אנחנו אמנם בסך הכל חיילים אך כשנגיע לבסיס שלנו אתה תבורך בהתאם על ידי המנהיגה שלנו." הוסיף ראקו לחייך עד שפניו האדימו. קאיו גחך במענה, "ראקו, אתה עדיין מאוהב בה? בחיי, אסור לך לחשוב בצורה שכזו על המנהיגה ועל האחת שיצרה את המקצועות. בבקשה ממך." קאיו התרגז. "קאיו, די." קול כה רך ומלטף נשמע לפתע באוזניך. הייתה זו אנאבל, יכלת להשבע שהיה זה הקול שלה למרות ששתקה לאורך כל הזמן הזה. קולה התנגן כמו שירת מלאכים, היה זה דבר מדהים. "אל תכעס על ראקו." אנאבל היפה ליטפה את ראשו הגדול של ראקו, מרחוק היה נדמה שילדה קטנה מנסה לטפס על הר גדול אשר בחיים לא יתן לה לעשות זאת. היא חייכה חיוך רחב, חיוך כה תמים ואוהב, חיוך אשר מלא את ליבך בחום אדיר. לרגע היית בטוח שאתה נשרף מבפנים אך כמובן שהיה מדובר בדמיונך הפרוע. "הוא לא אשם, המנהיגה שלנו באמת יפה מאוד." אנאבל המשיכה לדבר כשקולה הרך לא פסק ללטף את אוזניך. ראקו חייך חיוך מטופש כשהסומק שעל פניו רק התחזק עוד יותר. קאיו גחך במענה לדבריה כשמיד קול הפרסות שתק את כולם. הבחנת בצללית אימתנית אשר נחשפה תחת אנאבל הקטנטנה. היא הרימה את מבטה למעלה כשהבחינה בחיה הענקית, נוהמת לעברה. "לעזאזל..." לחש קאיו. הוא נראה מודאג כשראקו כיסה את פניו בעזרת כפות ידיו הגדולות. אנאבל שתקה כשהבעת התפלאות נחשפה על פניה יפות התואר. החנית הרעבה לבשר האנושי השתחררה ופרצה את דרכה במהירות אל אנאבל אשר נפגעה. גופה נפל על האדמה כשדם רב השפריץ לכל עבר. היא שכבה מעולפת על האדמה כשגופה התכסה בחבלות רבות. העבדים חזרו לעבוד אך כל אחד מהם ידע שלא נותר לילדה המסכנה זמן רב לחיות ובקרוב היא תנשום את נשימתה האחרונה. עיניו הקטנות של קאיו התמלאו בזעם אך ראקו תפס בידו ומשך אותו לאחור, מסמן לו שהזמן הנכון עוד יגיע. זה היה נורא. ג'וליאן לא התבדח כשדיבר על המפלצות הללו כשומרים אשר ישמרו עליכם ביד קשה. אנאבל המסכנה שכבה מעולפת על האדמה כשהיא נאבקת בכאב העז. במצבכם העכשווי, נראה שלא תוכלו לעשות דבר מלבד להפרד ממנה בזמן הקצר שנותר לה.
ואז, כשחשבת שנורא יותר לא יכול להיות ושראית מספיק להיום, יכלת להאזין ללחישות משונות אשר תפסו בתשומת ליבך. נדמה היה שמישהו קורא לך אך לא היית בטוח האם זה אמיתי או שהכל בראש שלך. הבטת קדימה, נדמה היה שהלחישות באות מהצד השני של המכרה. משהו קורא לך ונראה שהדר היחידה להפסיק את אותן הלחישות היא פשוט לבדוק במה מדובר. למזלך היו שם סלעים ויהלומים קטנים אשר שכבו ליד, כך אף אחד לא יחשוד.


בסדר, זה לא יהיה כמו שאני רוצה, הבנתי כבר '-'
--------------
ספוילר:

זה לא טוב. כבר כשהשיחה הזאת התחילה היה לי ברור שטוב לא יצא מזה, אבל לא חשבתי מה יהיו ההשלכות. "לדעת הכל בעת הצורך? ומה היא עת צורך בדיוק? אני רוצה מידע עכשיו, אחרת אין לי טעם להישאר לצידכם," אני מסנן בעצבנות כתגובה לדבריו של קאיו, אבל לא לוחץ יותר מכך. אחרי הכל, עד כמה שאסרב להודות בכך, אני תלוי בהם כמו שהם תלויים בי, בינתיים. 'לא חכם לעבוד בלילה. בכלל, איך נדע מתי לילה? אנחנו בתוך מערה סגורה וחשוכה. הוא סתם מנסה לנפנף אותי, הממזר הזה,' אני חושב לעצמי בכעס, אבל נושם נשימה עמוקה ונרגע. אין טעם להשקיע מחשבה ביצור כמוהו, עליי להתמקד במציאת מידע על היהלומים האלה שאנחנו מחפשים בלי לדעת למה. בזמן שאני מתחיל בחיפושים אחריהם ועושה כאילו אני עובד ראקו פותח איתי בשיחה. 'אוי, זה משעשע. הם חושבים שהפכתי להיות חלק מהחבורה הסודית שלהם, זה כזה מתוק,' אני חושב בחיוך משועשע על פניי. אני ממש לא מצטרף ללוחמי האור האלה, גם לא אם ישלמו לי על זה. 'אבל, אני לא אנפץ להם את התקוות, לשמור עליהם עם אור בעיניים רק יעזור לי בעתיד... והמנהיגה שלהם נשמעת מעניינת. האחת שהמציאה את המקצועות? אם אפגוש מישהי כזאת בטוח אלמד דבר או שניים על איך להיות קשת טוב יותר מהנרי ואלכס,' אני מחייך, נזכר במטרה הנעלה שלי לשמה יצאתי לכל המסע הזה מלכתחילה. אני מקשיב להמשך השיחה, מופתע מעט מקולה הזך של אנאבל, אבל לא יותר מדי. אין מה להגיד, היא מושלמת יותר משחשבתי, עולה על הציפיות שלי. ואז נשבר לי הלב, אפשר להגיד. ברגע שהחיה הזאת דקרה אותה עם החנית המלוכלכת שלה הרגשתי טמא מיד. "לחסל יצור נעלה כזה מולי... בלתי נסלח," אני נאנק, רוצה להילחם בו, להשפיל אותו או להשמיד אותו - אבל מוותר על זה במשיכת כתפיים אדישה. לא באמת אכפת לי. היא הייתה אובייקט מיני מושלם, אבל לא באמת הכרתי אותה, לא באמת משנה לי מה קורה לה. הדבר היחיד שאני עצוב עליו הוא שלא אזכה לנשק אותה או לחפון את שדייה. לכן אני פשוט מפנה את מבטי מזירת הרצח, משתדל לא להראות שלא אכפת לי בפני חבריה.
הם קוראים לי. היהלומים האלה, הם בטוח מדברים אליי. 'הו, אז ככה זה עובד?' אני מחייך חיוך זחוח. 'היהלומים האלה הם סכנה בהחלט, אבל לא לנו, אלא לצבא האופל. הם ככל הנראה נשק רב עוצמה. אם הם קוראים לי סימן שהם רוצים לעזור לי, או לפחות אני חושב שזה עובד ככה לפי הסיפורים. זה נפלא שמצאתי כמה, עכשיו אוכל לחקור אותם, או לתת אותם לג'וליאן במתנה כדי לעלות בדרג של הצבא הזה, באמת נפלא,' אני חושב בשמחה, מרוצה שמשהו הולך לי היום אחרי שאישה סקסית ויפה נרצחה מול עיניי, והולך לעבר היהלומים במטרה לקחת אותם לחזקתי, בין אם אני מדמיין שהם אלה שקוראים לי ובין אם מישהו שכח אותם שם במקרה מסיבה כלשהי, או אולי בכוונה. איך שלא יהיה, אני הולך עם הזרם הזה, נראה כי זה רק יועיל לי בעתיד.


--------------------
http://myanimelist.net/profile/idom

If you are original, you may not get popular, but you will always be Awesome


קרדיט לחיים

[03:08] Clouds: אוהבים אותך עידו למרות שאתה שוביניסט דוחה וזבל של אח

[17:42] Yosef Buzagllo: עידו ההבטחות שלך זה כמו ההבטחות של הנאצים שהיהודים רק הולכים להתקלח ולקבל בגדים חדשים

[19:29:20] Yosef Buzagllo: ילדי החיים מלאים באכזבות...ונשים זונות.

[19:26:54] Yosef Buzagllo: עידו סתום תפה כבר סראבק ערס יאחושרמוטה פיל ארי


"במסעה של האנושות הנאורה במשעולי הקידמה לא תמיד ברור לאן מועדות פניה, האם קדימה או אחורה?
האם ככל שאנחנו מיטיבים לחקור אנחנו רק מגלים, כמו סוקראטס, כי אנחנו רק מבינים פחות ופחות את העולם בו אנו חיים, רק הולכים ומאבדים את הביטחון בקיומנו?
האם כל ההבטחה לעתיד טוב יותר בזכות הרציונליות והמדע רק הובילו אותנו להרס ושפיכות דמים?"

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Burūberī
הודעה 06.12.2014, 00:03
הודעה #32


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 133
תאריך הצטרפות: 29.06.07
מיקום: בארגז הצעצועים של הילה
משתמש מספר: 36,326



Ganondorf
ספוילר:
ככל שהתקדמת יותר אל אותם היהלומים, כך הלחישות התחזקו יותר ויותר. ואז, הוא פשוט הופיע מולך, לובש שכמיה כחולה אשר מחביאה תחתיה את זהותו וחיוך שובב קורץ לעברך. מעולם לא ראית אותו או היה לך סוג של קשר לאותו הזר אך נדמה היה שהוא האחד שקרא לך הנה, הוא כנראה האחד שלחש את אותן הלחישות. היה זה רגע מוזר. "מה אם אני אגיד לך שאני יכול להציל את חברתך החביבה?" הוא שאל לפתע בקולו העמוק כשצחוק ילדותי ומלא ברוח שטות פרץ את דרכו מפיו. אנאבל עומדת למות, מדובר בזמן קצר מאוד עד שהיא תנשום את נשימתה האחרונה ותפרד מהעולם הזה. אמנם אתה לא הכרת אותה אך יהיה חבל שדבר כה מדהים יעלם מן העולם הזה לפני שתוכל להשתמש בו כרצונך האישי. הוא הוסיף לצחוק, דבר אשר היה משונה. במקום כמו זה כשבכל פינה עורבת לך מפלצת ענקית המסוגלת לשפד אותך אם לא תעבוד או לא תעמוד בדרישות, איך במצב שכזה אפשר להתנהג בצורה כה שטותית? הייתה זו שאלה נוספת אשר התווספה למאגר השאלות אשר רק הזמן יוכל לענות עליהן. חיוכו התרחב אף יותר ממקודם. "נו? מה אתה אומר?" הוא שאל ומיד התקרב אליך, לא יותר מדי כמובן אך יכלת להריח את ריח הפרחים אשר נדף ממנו.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Ganondorf
הודעה 06.12.2014, 00:13
הודעה #33


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,171
תאריך הצטרפות: 2.05.12
מיקום: מבקר את האישה במטבח
משתמש מספר: 167,120



ציטוט(Kimi @ 06.12.2014, 00:03) *
Ganondorf
ספוילר:
ככל שהתקדמת יותר אל אותם היהלומים, כך הלחישות התחזקו יותר ויותר. ואז, הוא פשוט הופיע מולך, לובש שכמיה כחולה אשר מחביאה תחתיה את זהותו וחיוך שובב קורץ לעברך. מעולם לא ראית אותו או היה לך סוג של קשר לאותו הזר אך נדמה היה שהוא האחד שקרא לך הנה, הוא כנראה האחד שלחש את אותן הלחישות. היה זה רגע מוזר. "מה אם אני אגיד לך שאני יכול להציל את חברתך החביבה?" הוא שאל לפתע בקולו העמוק כשצחוק ילדותי ומלא ברוח שטות פרץ את דרכו מפיו. אנאבל עומדת למות, מדובר בזמן קצר מאוד עד שהיא תנשום את נשימתה האחרונה ותפרד מהעולם הזה. אמנם אתה לא הכרת אותה אך יהיה חבל שדבר כה מדהים יעלם מן העולם הזה לפני שתוכל להשתמש בו כרצונך האישי. הוא הוסיף לצחוק, דבר אשר היה משונה. במקום כמו זה כשבכל פינה עורבת לך מפלצת ענקית המסוגלת לשפד אותך אם לא תעבוד או לא תעמוד בדרישות, איך במצב שכזה אפשר להתנהג בצורה כה שטותית? הייתה זו שאלה נוספת אשר התווספה למאגר השאלות אשר רק הזמן יוכל לענות עליהן. חיוכו התרחב אף יותר ממקודם. "נו? מה אתה אומר?" הוא שאל ומיד התקרב אליך, לא יותר מדי כמובן אך יכלת להריח את ריח הפרחים אשר נדף ממנו.


הוא נראה זדוני O.O
------------
ספוילר:

אני מצקצק בלשוני כשאני מבחין באדם המסתורי. ברור שמישהו מתכנן להשתמש בי איכשהו, זה תמיד ככה אם בני אדם מעורבים בזה. "אז אתה אומר לי שאתה יכול להציל אישה שקרובה למוות? יפה, יפה. אני מניח שזה כרוך בתנאים כלשהם, ככל הנראה בבקשה מסוימת או דרישה בעקבות העזרה הזאת. אז ענה לי, מה אתה רוצה ממני?" אני שואל באנחה. זה תמיד אינטרסים, על זה העולם בנוי, אבל מרוב סקרנות מהם האינטרסים שלו כמעט לא יכולתי להחזיק את עצמי. 'הוא כנראה קוסם, רק הם יכולים להופיע ככה משומקום. זאת הסיבה שלא ממש אכפת לו להיתפס, הוא יכול להיעלם מתי שהוא רוצה. אם כי אני בספק אם הוא סתם אחד מהקוסמים הרגילים, משהו בו מצביע שהוא יותר מזה. "בשורה התחתונה, אני לא משחק משחק אם אני לא יודע את החוקים. תסביר לי את התנאים ותעשה את זה בקצרה, זמני מוגבל כמו שאתה בוודאי יודע. ואל תנסה לעבוד עליי, אני יודע שאתה רוצה משהו, אל תטרח להגיד לי שלא," אני אומר לו במרירות, שם את בטחוני בכך שהוא רוצה משהו ממני, אחרת לא היה מציע עזרה.


--------------------
http://myanimelist.net/profile/idom

If you are original, you may not get popular, but you will always be Awesome


קרדיט לחיים

[03:08] Clouds: אוהבים אותך עידו למרות שאתה שוביניסט דוחה וזבל של אח

[17:42] Yosef Buzagllo: עידו ההבטחות שלך זה כמו ההבטחות של הנאצים שהיהודים רק הולכים להתקלח ולקבל בגדים חדשים

[19:29:20] Yosef Buzagllo: ילדי החיים מלאים באכזבות...ונשים זונות.

[19:26:54] Yosef Buzagllo: עידו סתום תפה כבר סראבק ערס יאחושרמוטה פיל ארי


"במסעה של האנושות הנאורה במשעולי הקידמה לא תמיד ברור לאן מועדות פניה, האם קדימה או אחורה?
האם ככל שאנחנו מיטיבים לחקור אנחנו רק מגלים, כמו סוקראטס, כי אנחנו רק מבינים פחות ופחות את העולם בו אנו חיים, רק הולכים ומאבדים את הביטחון בקיומנו?
האם כל ההבטחה לעתיד טוב יותר בזכות הרציונליות והמדע רק הובילו אותנו להרס ושפיכות דמים?"

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Burūberī
הודעה 06.12.2014, 00:23
הודעה #34


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 133
תאריך הצטרפות: 29.06.07
מיקום: בארגז הצעצועים של הילה
משתמש מספר: 36,326



Ganondorf
ספוילר:
הוא צחק במענה לדבריך. היה זה צחוק ילדותי ומרגיז מאוד. הוא לא פסק לחייך, אפילו לא לרגע אחד. "אתה צודק." הוא ענה באותו טון הדיבור. הוא צחק מחדש כשזהותו הוסיפה להסתתר תחת השכמיה הגדולה. "זה מאוד פשוט." הוא אמר, "אתה בסך הכל תהיה חייב לי משהו בתמורה בעתיד הרחוק." משפטו האחרון התלווה בצחוק נוסף כשלא יכלת להתעלם מהחיוך המשונה הזה אשר לא מעוניין להעלם מפניו. כעת, הכל תלוי בך, חייה של אנאבל היפיפיה תלויים אך ורק בך. כעת, אתה הוא האחד שבוחר האם אותו האדם יחיה או ימות. כעת יכלת לחוש את אותה ההרגשה או לפחות להכיר ביכולת הזו.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Ganondorf
הודעה 06.12.2014, 01:40
הודעה #35


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,171
תאריך הצטרפות: 2.05.12
מיקום: מבקר את האישה במטבח
משתמש מספר: 167,120



ציטוט(Kimi @ 06.12.2014, 00:23) *
Ganondorf
ספוילר:
הוא צחק במענה לדבריך. היה זה צחוק ילדותי ומרגיז מאוד. הוא לא פסק לחייך, אפילו לא לרגע אחד. "אתה צודק." הוא ענה באותו טון הדיבור. הוא צחק מחדש כשזהותו הוסיפה להסתתר תחת השכמיה הגדולה. "זה מאוד פשוט." הוא אמר, "אתה בסך הכל תהיה חייב לי משהו בתמורה בעתיד הרחוק." משפטו האחרון התלווה בצחוק נוסף כשלא יכלת להתעלם מהחיוך המשונה הזה אשר לא מעוניין להעלם מפניו. כעת, הכל תלוי בך, חייה של אנאבל היפיפיה תלויים אך ורק בך. כעת, אתה הוא האחד שבוחר האם אותו האדם יחיה או ימות. כעת יכלת לחוש את אותה ההרגשה או לפחות להכיר ביכולת הזו.


ספוילר:

"אה, אז לא," אני משיב במשיכת כתפיים. "מי אתה בכלל שאתן לך טובה בעתיד? אני לא יודע איך אתה מתכוון להציל אותה, אני לא מתכוון להבטיח כלום עד שתפעל קודם בעצמך. חשוב לציין שאני לא אוהב להיות חייב דברים לאנשים, אבל אם תגיד לי מה אתה רוצה ממני בעתיד הרחוק אוכל לשקול זאת מחדש. אחרי הכל ברור לי שתכננת משהו לעתיד, משהו שאני מעורב בו, אחרת לא היית מייצר את כל המצב הזה שאתה אחראי לו בעקיפין. פשוט לא לקחת בחשבון שהיחיד שחשוב לי הוא אני. אני מניח שתנצל את זה בעתיד הקרוב או הרחוק כדי להשיג את מה שאתה צריך, לכן אני שואל שוב - מה אתה רוצה ממני?" אני שואל בפנים חתומות, לא מסגיר שום רגש. אם הוא רוצה שיתוף פעולה כדאי שיתחיל לשפוך מידע. אני האחרון שיבטיח טובה למישהו, גם במחיר ארץ שלמה. ובכלל, כל עוד אני לא יודע מי הוא או מה הוא רוצה אני לא אבטיח לו דבר. רק מעניין אם אוכל להפיק תועלת לעתיד מהמפגש הלא כל כך מקרי הזה.


--------------------
http://myanimelist.net/profile/idom

If you are original, you may not get popular, but you will always be Awesome


קרדיט לחיים

[03:08] Clouds: אוהבים אותך עידו למרות שאתה שוביניסט דוחה וזבל של אח

[17:42] Yosef Buzagllo: עידו ההבטחות שלך זה כמו ההבטחות של הנאצים שהיהודים רק הולכים להתקלח ולקבל בגדים חדשים

[19:29:20] Yosef Buzagllo: ילדי החיים מלאים באכזבות...ונשים זונות.

[19:26:54] Yosef Buzagllo: עידו סתום תפה כבר סראבק ערס יאחושרמוטה פיל ארי


"במסעה של האנושות הנאורה במשעולי הקידמה לא תמיד ברור לאן מועדות פניה, האם קדימה או אחורה?
האם ככל שאנחנו מיטיבים לחקור אנחנו רק מגלים, כמו סוקראטס, כי אנחנו רק מבינים פחות ופחות את העולם בו אנו חיים, רק הולכים ומאבדים את הביטחון בקיומנו?
האם כל ההבטחה לעתיד טוב יותר בזכות הרציונליות והמדע רק הובילו אותנו להרס ושפיכות דמים?"

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Burūberī
הודעה 06.12.2014, 01:55
הודעה #36


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 133
תאריך הצטרפות: 29.06.07
מיקום: בארגז הצעצועים של הילה
משתמש מספר: 36,326



Ganondorf
ספוילר:
הוא הוסיף לצחוק כשמיד אחת מידיו החלה לחטט בפראות בתוך הכיס הגדול של חליפתו. התקשת לראות במה שמתרחש שם בפנים בגלל השכמיה אשר הסתירה הכל תחתיה אך לא היה מדובר בזמן רב. מיד הזר שלף את ידו מתוך כיסו כשבידו הוא אחז בשק קטן כשמשהו אדום דמוי סוכריות מילא את תכולתו. "אלו תרופות קסומות." הוא אמר ומיד פרץ בצחוק נוסף. הוא הושיט את השק הקטן לעברך, מחכה שתקח אותו מידו. הוא התאפק שלא לצחוק מחדש כשחיוכו הוסיף לקרוץ לכל עבר. "יש כאן עשר גלולות. גלולה אחת מסוגלת לרפא הכל, אפילו להציל אדם ממוות." הוא דיבר בבטחון רב, עושה רושם שהוא כבר נסה את אותן הגלולות. הוא הקריב את ידו האוחזת בשק מעט קרוב יותר אליך. "אני פשוט רוצה שתלמד את מקצוע הקשת." הזר סיים לדבר וחיכה שתקח את השק ותבחר את הדבר הנכון.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Ganondorf
הודעה 06.12.2014, 02:06
הודעה #37


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,171
תאריך הצטרפות: 2.05.12
מיקום: מבקר את האישה במטבח
משתמש מספר: 167,120



ציטוט(Kimi @ 06.12.2014, 01:55) *
Ganondorf
ספוילר:
הוא הוסיף לצחוק כשמיד אחת מידיו החלה לחטט בפראות בתוך הכיס הגדול של חליפתו. התקשת לראות במה שמתרחש שם בפנים בגלל השכמיה אשר הסתירה הכל תחתיה אך לא היה מדובר בזמן רב. מיד הזר שלף את ידו מתוך כיסו כשבידו הוא אחז בשק קטן כשמשהו אדום דמוי סוכריות מילא את תכולתו. "אלו תרופות קסומות." הוא אמר ומיד פרץ בצחוק נוסף. הוא הושיט את השק הקטן לעברך, מחכה שתקח אותו מידו. הוא התאפק שלא לצחוק מחדש כשחיוכו הוסיף לקרוץ לכל עבר. "יש כאן עשר גלולות. גלולה אחת מסוגלת לרפא הכל, אפילו להציל אדם ממוות." הוא דיבר בבטחון רב, עושה רושם שהוא כבר נסה את אותן הגלולות. הוא הקריב את ידו האוחזת בשק מעט קרוב יותר אליך. "אני פשוט רוצה שתלמד את מקצוע הקשת." הזר סיים לדבר וחיכה שתקח את השק ותבחר את הדבר הנכון.


ספוילר:

'סוכריות?' אני נאנח ומגרד בראשי, לא בטוח כיצד להגיב כשהזר הזה מושיט לי את השקיק מלא הממתקים הקסומים כביכול. 'אני מקווה שהוא לא צוחק עליי, קשה להבין עם הצחוק המטורף הזה שממשיך לבקוע מגרונו כל רגע,' אני חושב לעצמי בשעשוע, מביט בעיון בשקיק הסוכריות וסופר את הסוכריות בו שוב, כדי לוודא שהוא לפחות לא משקר בקשר למספר. אני לוקח ממנו את השקיק ומקפיץ אותו בידי. "אם זה הכל, למה לא אמרת קודם? תלמד, תמיד מספרים מידע מההתחלה, זו דרך לרכוש אמון של אנשים, והיינו חוסכים את כל הזמן שהשקענו בדיון המיותר הזה על העתיד," אני משיב לו באנחה עמוקה ומאוכזבת. כל עוד האינטרסים שלו משתלבים עם שלי זה ממש לא משנה מה הוא ירצה ממני בעתיד, וממילא תכננתי להפוך לקשת. "אני רק מודיע לך שלשם כך אני רוצה להיפגש עם המנהיגה של לוחמי האור ולברר איתה מהם המקצועות האלה שכולם מתעסקים בהם. אני בטוח שאתה מודע לכך שאם אתה רוצה שאעשה את זה עליך להוציא אותי מכאן כדי שאוכל באמת לעשות את זה, אצפה לעזרה ממך בעניין או שפשוט אכשל ולא אמלא את ההבטחה שלא באשמתי. תודה ושלום," אני מדבר במהירות כדי לסיים את השיחה כמה שיותר מהר, בעיקר בגלל שכבר נמאס לי לדבר עם האדם המוזר הזה. אני מגביר את צעדיי ושם פעמיי לאנאבל הגוססת, אוחז היטב בשקיק ומוודא שהוא סגור כמו שצריך. כשאני מגיע לאנאבל אני רוכן לעברה ולוחש באוזנה: "אני מסוגל לרפא אותך. אבל כדי שאעשה את זה עלייך להבטיח לי שתהיי שלי לנצח, שאת שייכת לי מעתה עד המוות. אם תבטיחי זאת תינצלי, ואם לא אז לא. אני חייב את ההבטחה הזאת כדי שאוכל להחיות אותך, תהנהני אם את מסכימה." אם היא מהנהנת אני נותן לה חצי מאחת הסוכריות, כדי לנסות ולשמר אותן וגם כדי לבדוק אם חצי מספיק כדי להיטיב את מצבה לכדי בריאות מלאה. אם זה לא מספיק אני נותן לה בלית ברירה את החלק השני. אם היא לא מהנהנת או לוחשת "כן" לדבריי, אני פשוט קם, מבריש את בגדיי ומתרחק משם בצעדים קלילים, כשהשקיק מלא הסוכריות שמור בכיסי.


--------------------
http://myanimelist.net/profile/idom

If you are original, you may not get popular, but you will always be Awesome


קרדיט לחיים

[03:08] Clouds: אוהבים אותך עידו למרות שאתה שוביניסט דוחה וזבל של אח

[17:42] Yosef Buzagllo: עידו ההבטחות שלך זה כמו ההבטחות של הנאצים שהיהודים רק הולכים להתקלח ולקבל בגדים חדשים

[19:29:20] Yosef Buzagllo: ילדי החיים מלאים באכזבות...ונשים זונות.

[19:26:54] Yosef Buzagllo: עידו סתום תפה כבר סראבק ערס יאחושרמוטה פיל ארי


"במסעה של האנושות הנאורה במשעולי הקידמה לא תמיד ברור לאן מועדות פניה, האם קדימה או אחורה?
האם ככל שאנחנו מיטיבים לחקור אנחנו רק מגלים, כמו סוקראטס, כי אנחנו רק מבינים פחות ופחות את העולם בו אנו חיים, רק הולכים ומאבדים את הביטחון בקיומנו?
האם כל ההבטחה לעתיד טוב יותר בזכות הרציונליות והמדע רק הובילו אותנו להרס ושפיכות דמים?"

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Burūberī
הודעה 06.12.2014, 02:23
הודעה #38


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 133
תאריך הצטרפות: 29.06.07
מיקום: בארגז הצעצועים של הילה
משתמש מספר: 36,326



Ganondorf
ספוילר:
במהירות הבזק חזרת אל אנאבל הגוססת כשקאיו וראקו האומללים נסו בכל דרך למנוע את הבלתי נמנע. היא בהחלט נראתה מדהימה, גם כשגופה היה מכוסה בחבלות ופניה בלכלוך הרב של המקום. יכלת לשמוע מרחוק את הצחוק המרגיז של אותו הזר, מתנגן בראשך שוב ושוב. פנית אל אנאבל אשר נאבקה עם עצמה, מנסה שלא לעצום את עיניה כי ידעה שכבר לא תפקח אותן. היא הקריבה את שפתיה אל אוזניך ולחשה לך את הדבר שרצית לשמוע כשמיד שלפת את אחת התרופות ושברת אותה לשני חצאים. דחסת אל תוך הפה שלה את אחד החצאים וחיכית לראות מה יקרה הלאה. מפעם לפעם היית יחד עם ראקו וקאיו מנופפים בכלי העבודה שלכם בשביל לעשות רושם של עבדים חרוצים אשר עובדים ללא הפסקה, בדיוק מה שהיה מצופה מכם. יכלת להבחין באנאבל אשר פצעיה החלו להתרפא אך זה לא נראה מספק. היא הייתה חלשה מאוד. או שהתרופות הללו הן בסך הכל תעלול כושל אשר בכלל לא אמור להיות מצחיק או שעליך לתת לאנאבל גם את החצי השני ומיד עשית זאת. זה קרה מהר מאוד כשהיא מיד הרימה את עצמה מהאדמה. היא הסתובבה אליך וחבקה אותך בחוזקה. הייתה זו הפעם הראשונה בה יכלת לאחוז בגופה ולחוש בחום המלטף שלה אשר מעורר את כל חושיך. קאיו וראקו נראו מבולבלים. "תודה לך." היא לחשה. קולה ליטף את אוזניך. "איך עשית את זה?" קאיו מיד שאל כשטון הדיבור שלו נשמע מאוד לא מרוצה. הוא נראה מודאג, אמנם אנאבל בריאה אך נדמה שמשהו אחר מטריד אותו. האם יכול להיות שהוא מודע לסוכריות הפלא הללו ובכלל, האם ישנן השלכות לפלא העולם הזה?


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Ganondorf
הודעה 06.12.2014, 02:42
הודעה #39


צ'ונין
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 1,171
תאריך הצטרפות: 2.05.12
מיקום: מבקר את האישה במטבח
משתמש מספר: 167,120



ציטוט(Kimi @ 06.12.2014, 02:23) *
Ganondorf
ספוילר:
במהירות הבזק חזרת אל אנאבל הגוססת כשקאיו וראקו האומללים נסו בכל דרך למנוע את הבלתי נמנע. היא בהחלט נראתה מדהימה, גם כשגופה היה מכוסה בחבלות ופניה בלכלוך הרב של המקום. יכלת לשמוע מרחוק את הצחוק המרגיז של אותו הזר, מתנגן בראשך שוב ושוב. פנית אל אנאבל אשר נאבקה עם עצמה, מנסה שלא לעצום את עיניה כי ידעה שכבר לא תפקח אותן. היא הקריבה את שפתיה אל אוזניך ולחשה לך את הדבר שרצית לשמוע כשמיד שלפת את אחת התרופות ושברת אותה לשני חצאים. דחסת אל תוך הפה שלה את אחד החצאים וחיכית לראות מה יקרה הלאה. מפעם לפעם היית יחד עם ראקו וקאיו מנופפים בכלי העבודה שלכם בשביל לעשות רושם של עבדים חרוצים אשר עובדים ללא הפסקה, בדיוק מה שהיה מצופה מכם. יכלת להבחין באנאבל אשר פצעיה החלו להתרפא אך זה לא נראה מספק. היא הייתה חלשה מאוד. או שהתרופות הללו הן בסך הכל תעלול כושל אשר בכלל לא אמור להיות מצחיק או שעליך לתת לאנאבל גם את החצי השני ומיד עשית זאת. זה קרה מהר מאוד כשהיא מיד הרימה את עצמה מהאדמה. היא הסתובבה אליך וחבקה אותך בחוזקה. הייתה זו הפעם הראשונה בה יכלת לאחוז בגופה ולחוש בחום המלטף שלה אשר מעורר את כל חושיך. קאיו וראקו נראו מבולבלים. "תודה לך." היא לחשה. קולה ליטף את אוזניך. "איך עשית את זה?" קאיו מיד שאל כשטון הדיבור שלו נשמע מאוד לא מרוצה. הוא נראה מודאג, אמנם אנאבל בריאה אך נדמה שמשהו אחר מטריד אותו. האם יכול להיות שהוא מודע לסוכריות הפלא הללו ובכלל, האם ישנן השלכות לפלא העולם הזה?


ספוילר:

'היא פשוט מלאכית מהשמיים,' אני חושב בגרגרנות כשאני מחבק אותה וסופח אליי את חום גופה. זה מרגיש כל כך... נכון, לחבק אותה. כאילו זה נועד לקרות. נועדתי להרגיש את החזה הגדול והיפה הזה, זה הגורל שקבע שאזכה לממש את רצונותיי בגופה התמים והטהור. "הכל בשבילך," אני עונה ללחישתה בלחישה משלי, מודע לכך שהיא שלי עכשיו, שלי לעד. אחרי שאני מסדר את הרגשותיי מהתקרית הנוכחית ומביט לאחור לוודא שהזר המסתורי כבר הסתלק אני פונה לקאיו בשאננות ומניח יד על כתפו: "קאיו ידידי, אם אתה לא תחשוף מידע, כך גם אני אעשה. היחסים בינינו הדדיים וכדאי שתזכור את זה," אני אומר לו בפיהוק ומשפשף את עיניי. כל מהלך האירועים כבר התחיל לעייף אותי מבחינה נפשית, להתחבר עם כל כך הרבה אנשים זה מתיש לאדם כמוני, בעיקר כשהם כאלה מעצבנים. מזל שאנאבל פה, נקודת האור היחידה שלי במקום הזה. נראה כי העייפות הנפשית הזו נותנת את אותותיה גם מבחינה פיזית, או לפחות כך אני מרגיש. 'אם הוא תוהה אם יש השלכות לדבר הזה, הוא יכול ללכת לשאול את הזר המסתורי, הם זיווג נפלא, שניהם מעצבנים במידה שווה. זה לא משנה אם יש הלשכות, כי לא מילאתי בעצמי את חלקי בעסקה. אם היא תמות בכל מקרה לא אהפוך לקשת כדי לנקום בו על כך, אז אני מניח שהוא לא יסתכן בבדיקת נכונותי לאחר הדיון שערכנו,' אני חושב בשמחה לאיד וממשיך לנקש אבנים עם אנאבל ושני הטמבלים לצידי עד שמשהו מעניין אחר קורה, או עד שקאיו יחליט כבר שערב ויבצע את התוכנית המדוברת שלו, כי אני כבר לא יכול לעמוד בסקרנות המזויפת לגלות מה עוד הוא מחביא בשרוול עור הנחש שלו.


--------------------
http://myanimelist.net/profile/idom

If you are original, you may not get popular, but you will always be Awesome


קרדיט לחיים

[03:08] Clouds: אוהבים אותך עידו למרות שאתה שוביניסט דוחה וזבל של אח

[17:42] Yosef Buzagllo: עידו ההבטחות שלך זה כמו ההבטחות של הנאצים שהיהודים רק הולכים להתקלח ולקבל בגדים חדשים

[19:29:20] Yosef Buzagllo: ילדי החיים מלאים באכזבות...ונשים זונות.

[19:26:54] Yosef Buzagllo: עידו סתום תפה כבר סראבק ערס יאחושרמוטה פיל ארי


"במסעה של האנושות הנאורה במשעולי הקידמה לא תמיד ברור לאן מועדות פניה, האם קדימה או אחורה?
האם ככל שאנחנו מיטיבים לחקור אנחנו רק מגלים, כמו סוקראטס, כי אנחנו רק מבינים פחות ופחות את העולם בו אנו חיים, רק הולכים ומאבדים את הביטחון בקיומנו?
האם כל ההבטחה לעתיד טוב יותר בזכות הרציונליות והמדע רק הובילו אותנו להרס ושפיכות דמים?"

Go to the top of the page
 
+Quote Post
Burūberī
הודעה 06.12.2014, 03:01
הודעה #40


סטודנט באקדמייה
סמל קבוצה

קבוצה: וותיקים
הודעות: 133
תאריך הצטרפות: 29.06.07
מיקום: בארגז הצעצועים של הילה
משתמש מספר: 36,326



Ganondorf
ספוילר:
קאיו נראה מתוסכל וחזר להכות בסלעים בחוזקה כשאתה ואנאבל עשיתם את אותו הדבר. היה שקט, שקט נורא. אף אחד לא דיבר יותר, רק קולות כלי העבודה נשמעו ברקע.
ככל שהזמן עבר, כך התמלאו השקים ביהלומים הרבים. עבדתם ללא הפסקה עד שנשמע קול הפעמון הגדול אשר הרעיד את כל המקום. הייתה זו הפעם הראשונה שלך ושל חבריך במקום הזה ולכן לאף אחד מכם לא היה מושג במה מדובר אך העבדים האחרים שעבדו אתכם באותו האזור מיד השליכו אל כלי העבודה שלהם והחלו לרוץ אל היציאה. בלית ברירה עשיתם את אותו הדבר ורצתם בעקבותיהם.
"אוכל." אמר אחד האבירים והצביע לאחור. יכלת לראות מאחורי האביר עשרות כדים גדולים ומלאים באורז. היה נאיבי לחשוב שהארוחה שלכם תהיה טעימה ומספקת אך היה זה הדבר היחיד שהוצע לכם ולכן הסתפקתם במה שיש. ההמון דהר אל הכדים ודחס את ידיו אל תוכם, ממלאים את כפות ידיהם באורז המבושל. מרחוק זה נראה כל כך ברברי ומזעזע אך כמובן שלא הייתה לכם ברירה אחרת מלבד לעשות זאת בעצמכם. "בואו נמהר לפני שהאוכל יגמר." אמר קאיו ומיד רץ אל אחד הכדים, דוחף את עצמו אל תוך המהומה ומנסה לתפוס בכמה שיותר. ראקו דהר אל תוך ההמון והעיף את כל העבדים אשר סובבו סביב אחד הכדים. כוחו היה מטורף כשבהנפת זרוע אחת הוא שלח לאוויר את כולם. כפות ידיו הגדולות היו כמו כף אחת גדולה. הוא חזר אליך ואל אנאבל והושיט את כפות ידיו לעברכם כשחיוך חברותי התרחב על פניו. קאיו שעמד מרחוק חייך אף הוא כשראה שגם לך ולאנאבל יש אוכל. "הנה, תאכלו." ראקו אמר והקריב את כפות ידיו אליך ואל אנאבל שעמדה לצידך.


--------------------
Go to the top of the page
 
+Quote Post

3 עמודים V  < 1 2 3 >
Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 20.06.2019 , 21:23