IPB

ברוך הבא אורח ( התחבר | הירשם )


> 


 
Reply to this topicStart new topic
> הליכה לילית
Gush
הודעה 27.11.2018, 02:41
הודעה #1


אני? אני מסיפור אחר
סמל קבוצה

קבוצה: משגיחים
הודעות: 930
תאריך הצטרפות: 19.10.07
מיקום: ארץ לעולם לא
משתמש מספר: 46,459



כשהעיר ישנה אני יוצא עם הירח, זה רק אני והוא מטיילים לבד בכפור השקט של החורף. הבתים מכורבלים מאחורי שיחים בגדות הרחוב והגנים הזקנים משתופפים מתחת לזרקורי ניאון. אני נסחף בזרם אורות הרחק יותר אל סמטאות ריקות וחלל שמשאיר בי מקום לחשוב, לספקות לקנן, ולזכרונות רחוקים לעלות. אנחנו ממשיכים, תחושת הזמן נשארת מאחורינו, צבעים נמסים אל החושך והירח עוטה אותם בכסף. אנחנו מגיעים אל הרחוב האחרון שמסתיים בכביש עפר המטפס ונבלע בסבך עצים כשהירח בדיוק מחליט להיעלם אל מאחורי ענן. רגע לאחר מכן, איש זר עטוף מעיל שחור יוצא מתוך היער. ליבי פועם בחזקה ודמי צועק לברוח, אך רגליי מקובעות במקומן. "מי אתה? מה עשית שם?" אני שומע את עצמי לוחש בצרידות מבעד לנשימות כבדות של פחד, תוהה אם הוא בכלל הצליח לשמוע. האיש נעצר ואנו מביטים זה בזה, כל שאני רואה זה את פניו האפורות המלאות והעגולות מעל המעיל השחור שמשתלב בצלליות העצים. "למה ירדת אלי?" אני לוחש בקושי. הוא לא נראה מבולבל, הוא רק עומד שם, לוטש בי עיניים שחורות של מכתשים. הכעס בי מתגבר "אתה אמור להשאר שם, למעלה" אני מצביע - מבין שזה מטורף, מבין שאני מטורף, אבל יותר קל לי לכעוס מאשר לפחד. הוא מסתובב, ונכנס חזרה אל תוך היער מבלי לענות. אני מוריד את ידי ומביט מעלה, עננים עדיין מכסים הכל. לעזאזל, אל תשאיר אותי לבד... החושך מוחלט סביבי, חודר בסכינים של בדידות ופחד. אני עוקב אחר הירח, אל מחוץ לעיר ולאורות. זו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו.


--------------------


מוגן מכל אויב בתוך שריון דמוי שמיכה

--

כתיבה
Go to the top of the page
 
+Quote Post
GoneWind
הודעה 08.12.2018, 13:46
הודעה #2


Don't worry, Be happy
סמל קבוצה

קבוצה: חברי כבוד
הודעות: 2,093
תאריך הצטרפות: 25.11.07
מיקום: פאנטסיה
משתמש מספר: 49,930



ירח מלא עזב את העיר, ויום חדש נולד?

התבנית של הקטע כגוש טקסט מקשה את הקריאה שלו. משהו בניסוח גם קצת מבלבל, קשה לעקוב אחרי משמעות הטקסט.

אני מניח פה שהאיש הזר הוא הירח. זה נראה די ברור מהטקסט. אם אנחנו מדברים פה על מטאפורה, אז אולי משהו בסגנון של הירח הוא האור היחידי שנותר לאדם בסיפור, אבל הוא לא לגמרי רצוי תמיד. האדם רוצה אותו, אבל הוא מעדיף לשמוק מרחק. אתה לא אמור להיות פה לידי, אתה אמור להיות שם בשמיים. אולי יש כאן רמה מסוימת של פולחן אישיות, באנגלית אומרים "Look up to" כשמדברים על הערצה, זה סוג של מתאים.

הירח מתקרב, אבל האדם לא רוצה אותו קרוב מידי, הוא דוחה אותו. הירח לא יודע איך להביע את הרצון שלו להיות קרוב, לכן הוא רק בוהה, אבל כשהוא עוזב, האדם לא באמת רצה שהוא יעזוב.

משהו כזה, אולי.

בטח לא ציפית לתשובה בפורום? חחח


--------------------


חלפה לה הרוח
חלפו המילים
חלפו הצלילים
שקט



RAKRAKRAKRAK... קרדיט ל-Ambibot

לכתוב, מלשון כ.ת.ב - http://www.anime-il.com/index.php?showforum=8 - כנסו~

לנצח הבחור עם השיער האפור והמשקפיים... פורום כתיבה לנצח!

(השם הוא- איליה) ^^
Go to the top of the page
 
+Quote Post
Gush
הודעה 08.12.2018, 15:52
הודעה #3


אני? אני מסיפור אחר
סמל קבוצה

קבוצה: משגיחים
הודעות: 930
תאריך הצטרפות: 19.10.07
מיקום: ארץ לעולם לא
משתמש מספר: 46,459



ציטוט(GoneWind @ 08.12.2018, 14:46) *
ירח מלא עזב את העיר, ויום חדש נולד?

התבנית של הקטע כגוש טקסט מקשה את הקריאה שלו. משהו בניסוח גם קצת מבלבל, קשה לעקוב אחרי משמעות הטקסט.

אני מניח פה שהאיש הזר הוא הירח. זה נראה די ברור מהטקסט. אם אנחנו מדברים פה על מטאפורה, אז אולי משהו בסגנון של הירח הוא האור היחידי שנותר לאדם בסיפור, אבל הוא לא לגמרי רצוי תמיד. האדם רוצה אותו, אבל הוא מעדיף לשמוק מרחק. אתה לא אמור להיות פה לידי, אתה אמור להיות שם בשמיים. אולי יש כאן רמה מסוימת של פולחן אישיות, באנגלית אומרים "Look up to" כשמדברים על הערצה, זה סוג של מתאים.

הירח מתקרב, אבל האדם לא רוצה אותו קרוב מידי, הוא דוחה אותו. הירח לא יודע איך להביע את הרצון שלו להיות קרוב, לכן הוא רק בוהה, אבל כשהוא עוזב, האדם לא באמת רצה שהוא יעזוב.

משהו כזה, אולי.

בטח לא ציפית לתשובה בפורום? חחח

נכון, לא ציפיתי לתגובה. tongue.gif
היה לי חשק לכתוב בשביל להרגע. זה באמת "בלוק" של טקסט.
כתבתי את זה באמצע הלילה כששמעתי מוזיקה ופשוט הרגשתי קצת צורך להוציא משהו מעצמי אחרי כל כך הרבה זמן. לפעמים הקטעים הכי טובים פשוט יוצאים לי "סתם ככה" כשיש לי חשק, לפעמים זה באמת משהו לא ממוקד.
הכתיבה לא ממש זרמה לי אבל פשוט רציתי לכתוב.

עריכה: אגב כן, כיוונת נכון בנוגע למהות הקטע. אני בעצמי לא בטוח לגמרי, אבל הנושא שהתסובב לי בראש הוא הערצה עיוורת והסכנה בה.
יש סיכוי שאנסה לערוך את הקטע ולסדר אותו למבנה כלשהו, בהתחלה הוא היה מבני ואז איחדתי אותו לגוש של טקסט כי אני... חלוד. לא הצלחתי לשמור על המבנה שרציתי וזה קטע לי את הזרימה בכתיבה אז פשוט השארתי את זה כבלוק. עריכה תפתור את זה פשוט אין לי ממש חשק לערוך.

שמח שבאת לבקר :C


--------------------


מוגן מכל אויב בתוך שריון דמוי שמיכה

--

כתיבה
Go to the top of the page
 
+Quote Post

Reply to this topicStart new topic
1 משתמשים נמצאים בנושא זה (1 אורחים ו-0 משתמשים אנונימים)
0 משתמשים:

 



RSS גרסת ארכיון הזמן כרגע: 16.12.2018 , 23:40